{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-70","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":70,"title":"קטע 70","hebrewTitle":"קטע 70","segments":[{"index":1,"he":"יעשה הסדר הנ\"ל. ובכלל דבריו ביאר כי הנה למעלה אמר כי ענין הקרבנות הנז' הם לכפר \nכמ\"ש וכפר בעדו ובעד ביתו וכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל. וכתיב \nוהתודה עליו את כל עונות בני ישראל וכו' וענין זה מתמיה איך וידויו של אהרן יכול \nלכפר על ביתו ועל אחיו הכהנים ועל כל קהל ישראל והרי החוטא עצמו צריך שישוב בתשובה \nושיתוודה ולזה ביאר כי כל הכפרות הנ\"ל צריכין ג' תנאים הא' הוא שכל ישראל יתענו \nוישובו בתשובה וז\"ש והיתה לכם ר\"ל לכללות קהל ישראל לחוקת עולם תמיד. והב' כי תשובה \nזו תהיה בדוקא ביום הזה בלבד והוא בעשור לחודש השביעי כנודע כי עיצומו של יום הוא \nהמכפר וגה שיהיה מצורך עם התשובה כמשז\"ל מכפר הוא לשבים וגם שיתענו בו ויקראוהו \nמקרא קודש. וז\"ש תענו את נפשותיכם כנגד התשובה וכל מלאכה לא תעשו כנגד מקרא קודש \nיהיה לכם כנזכר בתורת כהנים הנקרא סיפרא. והג' הוא ענין הקרבנות הנזכר וגם שיהי' \n"},{"index":2,"he":"ע\"י הכהן הגדול כנודע וז\"ש וכפר הכהן וכו' וכפר את מקדש וכו' ובאומרו לחוקת עולם \nירמוז אל מה שאמרנו כי לא לאהרן לבדו היתה מצוה זו כי גם הדבר הזה נוהג לדורות. וגם \nירמוז אל היות ענין סדר הקרבנות הנ\"ל כולן חק שאין לו טעם אם ענין פר ושעיר הנשרפין \nבחוץ ואם היות בגדי הכהן עתה בגדי הדיוט הנקראים בגדי לבן ולא בגדי כהונה המיוחסים \nאל הכהן הגדול ועל כולם ענין גורל הניתן בין קרבן השי\"ת שעיר עזאזל כי זה דבר מתמיה \nמאוד וגם היות השעיר נושא עליו כל עונות ישראל גם כי עזאזל הנה הוא ח\"ו כענין ולא \nיזבחו עוד את זבחיהם לשעירים כמו שבארו הרמב\"ן והראב\"ע ז\"ל וז\"ש לחוקת עולם חוק ולא \nמשפט. גם יחזור אומרו לחוקת עולם אל מה שמזכיר עתה והוא היות יוה\"כ עיצומו של יום \nמכפר וזה חוק שאין לו טעם כלל. מה שינוי יש בין השבים בתשובה בשאר ימות השנה אל \nהשבים ביום הזה. ולא עוד אלא דהא ניחא אם הוקבע היום ביום ראש השנה עצמו שהוא באחד \n"},{"index":3,"he":"לחודש הזה. כי בו נברא אדם הראשון. אבל למה הוקבע בעשור לחודש עוד אחרת כי הם דברים \nהפכיים כי היות יום עינוי יורה על היותו חול כי אלו הי' יו\"ט כתיב בו ושמחת בחגך \nובס' עזרא אכלו משמנים ושתו ממתקים כי קדוש היום לאלהינו ואמנם היות אסור במלאכה \nכמ\"ש וכל מלאכה לא תעשה יורה היותו יו\"ט מקרא קודש וכל זה היא חוקה בלי טעם כי ביום \nוכו' עם היות כל הענינים הנזכרים חוק בלי טעם רצה לתת קצת טעם וז\"ש כי ביום וכו' \nמלשון נתינת טעם והענין רמוז אל כל הנ\"ל בפסוק שקדם והיתה לכם וכו' כי מה שאמרתי \nשמצוה זו נוהגת לדורות ג\"כ הטעם הוא כי ביום הזה יכפר וכו' בכל דור ודור. גם מה \nשציויתי שבכל עשור חודש השביעי יבא הכהן אל הקודש לפני ולפנים וגם ענין הקרבת \nהקרבנות כנ\"ל היא היות יוה זה אדיר ונורא כי בו יכפר עונות ישראל וגם כי לסיבה זו \nתהיה העבודה ע\"י הכהן הגדול ולא ע\"י הכהן הדיוט וז\"ש וכפר הכהן אשר ימשח אותו וכו' \n"},{"index":4,"he":"וגם לסיבה זו ולבש את בגדי הבד יען כי הם בגדי קודש גמורים בלי תערובות אך בגדי \nהזהב יש בהם קצת מזכרת עון העגל של זהב ואין ראוי להזכיר עון ביום כפרת עונות גם \nהיות מוכרחת התשובה ביום זה יותר מביום זולתו הסיבה היא. כי עיצומו של יום זה הוא \nמסוגל לכפר בו את חטאתיכם ואמנם בלי תשובה לא יספיק ולכן צריך שני דברים הא' שבת \nשבתון יהי' לכם מענין מלאכה כדי שיהי' לבבכם פנוי מכל טרדות כדי שתהרהרו בתשובה \nגמורה. והב' הוא ועניתם את נפשותיכם כדי שע\"י התענית יכנע לבבם הערל וישוב אל ה' \nוירחמהו ויטהר מעונותיו:\nוהנה נבאר קצת דרך רמז ענין ג' שעירי יוה\"כ והם שעיר הפנימי ושעיר החצון ושעיר \nעזאזל כנזכר בפ\"ק דמס' שבועות:\nכבר בארנו בפסוק והוא רחום יכפר עון וכו' כי' סמאל הוא ראש כל המקטריגים ותחת רשותו \nיש ג' מיני מזיקין הנקראים יצה\"ר שבאדם כנגד נפש רוח ונשמה שבאדם כי ודאי שאין \nמדרגת שלשתם שוה ומדורם במוח ובלב ובכבד. ונודע כי המזיקין נקראין שעירים בסוד \n"},{"index":5,"he":"ושעירים ירקדו שם. וע\"כ בא שעיר הפנימי לכפר על עבירות מחשבת הנשמה שבמוח ע\"י יצה\"ר \nהשוכן שם עמה להחטיאה והנה המוח פנימי מכולן יען שם מרכבת השכינה הרוכבת על הנשמה \nשבמוח. והוא סוד תפילין שבראש כנזכר בספר הזוהר פ' וירא במדרש הנעלם. ואמנם המוח עם \nקליפתו הוא כדמיון התורה שבתוך הארון וקדירת עצם הגולגלות הוא בית קודש הקדשים ולכן \nטעון דם. שעיר פנימית הזאה על בין הבדים ועל הפרוכת וכו' כנודע. ושעיר הקצון בא \nלכפר על הרהור היצה\"ר שבלב והיה נשרף על מזבח העולה בסוד והעולה על רוחכם היה לא \nתהי' כמשז\"ל העולה על הלב כי שם מדור הרוח ונודע כי המוח כנגד בית קדשי קודשים \nהפנימי והלב כנגד אוהל מועד הנקרא היכל ומקדש כי שם המנורה והשלחן והמזבח להקטורת. \nולכן השעיר הזה נקרא יותר חיצון ואמנם שניהם הפנימי והחיצון באים לכפר על טומאת \nמקדש וקדשיו כי זה במקדש וזה בקודש הקדשים:\nאבל היצר הרע שבכבד כנגד הנפש החוטאת במעשה בכל מיני החטאות הנמשכים מן הדם שבכבד \n"},{"index":6,"he":"כי הדם הוא הנפש והוא היותר עז וקשה שבשלשתם. ונקרא שעיר עזאלל ואין לו תקנה אלא \nשיעקרהו משם וישלחהו המדברה ושם יתלבן בלשון זהורית האדום שבין קרניו בסוד אם יהיה \nחטאיכם כשנים וכו'. ולפי שמנפש שבכבד נמשכים כל החטאים כמ\"ש נפש כי תחטא ועשתה מכל \nמצות וכו' לכן שעיר המשתלח מכפר על כל עבירות שבתורה. ונחזור לענין הפסוקים. והנה \nכבר נתבאר פסוק וכפר הכהן וכו'. אמר עוד וכפר את מקדש הקדש כי להיות כפרת יום זה \nשלימה בכל הפרטים לכן תהי' ע\"י הכהן הגדול עצמו הנזכר בפסוק שקדם וביאר ג' מיני \nהכפורת ע\"י ג' שעירים הנ\"ל. וז\"ש וכפר את מקדש הקודש זה כפרת הקדשים ע\"י טומאה ואת \nאהל מועד ואת המזבח יכפר זה כפרת המקדש מפני הטומאה ע\"י שעיר הפנימי והחיצון כנ\"ל \nועל הכהנים כי הם המטמאים המקדש וקדשיו. ועל כל עם הקהל יכפר כנגד שעיר המשתלח \nהמכפר על כל שאר עבירות שבתורה ולכן נכתבו ג' כפרות בפסוק הזה כנגד ג' השעירים \n"},{"index":7,"he":"שמכפרין ג' מיני כפרות. והיתה זאת לכם למעלה אמר והיתה זאת לכם לחוקת עולם הוא כנגד \nכל כללות עבודת יוה\"כ וסדר הקרבנות כי זה נקרא חק בלי טעם ואמנה חיוב זה מוטל על כל \nישראל בכללות להכין הקרבנות ולשון הזהורית ולהוליכו המדברה ביד איש עתי ישראל כנודע \nבמס' יומא. וגם להתענות ולשבות ממלאכה וכאן יחזור לענין פרעי. וז\"ש זאת לכם והוא \nשיכינו ויזמינו הכהן הגדול בדוקא לשיכפר כל הכפרות הנ\"ל על ידו ממש אחת בשנה ולא \nע\"י כהן זולתו וגם ירמוז זה אל משז\"ל בתחילת מס' יומא שבעת ימים קודם יוה\"כ מפרישין \nכהן הגדול וכו'. ואחר שגמר הדיבור והציווי הכולל אם לאהרן עצמו באותו זמן ואם גם \nלזרעו חוקת עולם כנ\"ל. לכן בא להזכיר איך כבר אהרן קיים מצותיו בזמנו כי הוא הראשון \nלכל הכהנים זרעו אחריו וז\"ש ויעש כאשר ציוה ה' וכו':\nבזאת יבא אהרן וכו' ירצה בזכות המילה שנקאת זאת בריתי אשר תשמרו כנזכר במדרש רבה \nוהענין כי אל הקד\"ש בגימטריא הד\"ת כי אין אדם יכול ללמוד תורה עד שימול כמ\"ש לא עשה \n"},{"index":8,"he":"כן לכל גוי וכו' ויאמר כי ע\"י המילה הנקראת זאת יבא אהרן אל התורה הנקראת קודם גם \nכי ע\"י המילה יבא אל הקודש קדושת ישראל שעליהם נאמר והייתם קדושים כי הערל נקרא עמא \nגם כי ע\"י זכות המילה יבא הנפש אל קודש הגן עדן אך הערל הולך לגיהנם כי כן ערל עם \nהכולל בגימטריא א\"ש גהנ\"ם אבל מילה עם הכולל בגימטריא אלהים פשוט וכן במילוי \nביודי\"ן בגימטריא א\"ש כי זהו אש הקדוש המציל את מי שנימול מאש גיהנם כי כן גבריאל \nשר האש הקדוש הציל לחנניה וחבירו מכבשן האש התחתון:\nסליק פרשת אחרי:\n \n"},{"index":9,"he":"ספר עץ הדעת טוב - פרשת קדושים:\nקדושים תהיו וכו' ע\"ד שפרשו רז\"ל כי כל פרישות מן העריות נקרא קדושה נוכל לפרש כי \nהנה בפ' הקודמת הזהירם מן העריות וכבר אמרו רז\"ל כי מצוה זו הוקשה תמיד לישראל ולא \nקבלוה מאהבה כמ\"ש וירא משה את העם בוכה למשפחותיו על עסקי משפחותיו לכן בא עתה \nלהוכיחם בטענה מספקת ואמר מהראוי הוא שתזהרו מכל העריות הנאסרות בפרשה הקודמת ותהיו \nקדושים במצוה זו וכל אחד מהם ידבק באשתו ולא בזולתו מן העריות כי הרי גם אני נוהג \nקדושה הזאת עצמה וז\"ש כי קדוש אני וזה כי אני ה' אלהיכם כנודע כי הקב\"ה עם ישראל \nחתן וכלה כמ\"ש ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך וכתיב כי אני בעלתי בכם וזה כי אני \nשהוא שה הויה בפרטות לא יחדת רק עליכם ואני אלהיכם לבדכם כמ\"ש כי חלק ה' עמו וכתיב \nכה אמר ה' מלך ישראל וכו'. וז\"ש אני ה' אלהיכם ואם אתם תדבקו בעריות ובנשי רעיכם גה \nאני אדבק באומות אחרות אשר תחת שבעים שרים ולא אייחד אלהות עליכם בפרטות וזהו כפל \n"},{"index":10,"he":"דבר ואמרת תדבר בתחילה עמהם דברים המתיישבים על הלב כדי שאח\"כ יקבלו מה שתאמר אליהם \nקדושים וכו' וא\"ת למה אתה מחמיר כ\"כ בענין העריות יותר מבשאר אסורין לז\"א איש אביו \nואמו וכו' ירצה כי הפרשה מן העריות גורם כמה מצות היותר חמורות שבכל התורה הלא הם \nכיבוד אב ואם ושבת וע\"ז השקולה ככל התורה. וזה כי מי שלא ידביק אלא באשתו הבן הנולד \nמהם הוא ודאי שלהם ומקיים איש אביו ואמו תיראו. אבל הפרוצים בעריות אפשר שהולד הוא \nבן הנואף ולא בן הבעל ויכבד לבעל האשה בחושבו שהוא אביו ואינו מכבד לאביו האמיתי \nשהוא הנואף וז\"ש איש אמו ואביו וכו' גם אה יבא על הגוים אותו הולד חושב שאינו בן \nישראל ועובר על ואת שבתותי תשמרו ועל אל תפנו אל האלילים וכו' כי חושב כי הוא מכלל \nהגוים ונמשך אחריהם. או נבאר ע\"ד הרמב\"ן ז\"ל כי כל פרישות והרחקה אפילו מן המותר לו \nנקרא קדושה וכמ\"ש ז\"ל קדש עצמך במותר לך. והנה אחר שהזהיר על ביאת העריות ממש \n"},{"index":11,"he":"והזכיר מיתתן בא עתה להחמיר ולהוסיף קדושה אפילו במותר וז\"ש קדושים תהיו וכו' קדשו \nעצמיכם אפילו במותר לכם אם בענין זיווג היתר אשתך שלא תהיו עד אחר חצות לילה כי אז \nכל העולם דומם ולא יעלה מחשבתו בנשים נכריות לו ולא יבעול ביום אלא בלילה לסיבה \nהנ\"ל:\nואם ירצה להוסיף עוד קדושה לבעול מליל שבת לליל שבת גם בענין התשמיש עצמו למעט \nההנאה והשיחה כמשז\"ל ומגיד לאדם מה שיחו וכאלו רבות נקרא קדושה בענין התשמיש של \nהיתר. ובזה יובן כפל דבר ואמרת גם למה זה דיבור וזה אמירה אלא בתחילה דבר דברים \nקשים והם עונשי העריות הנזכר בפרשה הקודמת ואח\"כ הוסיף לאמר אמירה רכה קדושים תהיו \nכי אלו חומרותיהם כנ\"ל. ואין בהם עונש אם לא יקיימו אותם והטעם אל חומרא זו כי כיון \nשאתם עמי ואני ה' אלהיכם ראוי שתתדמו אלי כמ\"ש והלכת בדרכיו וכמו קדוש אני וכל מעשי \nלפנים משורת הדין כן אתם תהיו קדושים וז\"ש כי קדוש אני וכו'. וכמו שבענין גילוי \n"},{"index":12,"he":"עריות ביאר חומר עונשין כך בא לבאר גודל שכר מי שמקדש עצמו במותר לי כי עונש אין \nבביטולו אמנם יש שכר בקיומו והוא איש אמו ואביו וכו' ירצה כי קבלה בידינו שכל הנולד \nמתשמיש שאין בו קדושה אפי' שהוא בהיתר הנה הוולד ההוא עז פנים מקלל אביו ואמו. \nוההיפך בהיפך כי יזכה לבנים ענותנים מכבדים אב ואם וז\"ש איש אמו וכו' וזה כנגד \nהמשמש בצניעות ובמיעוט שיחה. וכנגד החומרה אחרת היותר חמורה אמר ואת שבתותי תשמרו \nע\"ד מה שפירש בספר הזוהר על פסוק לסריסים אשר ישמרו את שבתותי דמסרסי גימייהו עד \nליל שבת מלשון ואביו שמר את הדבר כי גם זה גורם קדושי עליון חכמים כנזכר בפרשת בשלח \nבספר הזוהר ולפי שיוכל האדם לאמר אין בנו כח להתרחק כ\"כ מזה והרי היצה\"ר מתגבר \nעלינו לזה נתן עצה להם אל תפנו אל האלילים ע\"ד שפרשו בספר הזוהר אל תהתכלו בעריות \nכי אין דבר מביא היצה\"ר עליו כמו ההסתכלות כי אז יבא לידי הרהור. וקראם אלילים \n"},{"index":13,"he":"להוכיחם כי רודפים אחר ההבל כמשז\"ל האשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם וכו':\nאו ירצה ע\"ד הנ\"ל כי תחילה הזהיר על גילוי עריות ואח\"כ קדושה במותר לו בעת התשמיש \nואח\"כ הוסיף חומרא שלישית יתירה והיא איסור הסתכלות בעין אפילו שאין בו מעשה ודיבור \nושיחה קלה כלל והודיענו כי מי שמסתכל בעריות אפילו בלי מעשה ודיבור כלל גורם שבניו \nהנולדים לו מאשתו המותרת לו יהי' רשעים פרוצים נקראים אלהי מסכה כמ\"ש בספר הזוהר על \nפסוק זה וגם בפ' בשלח על או להם כי בה' בגדו כי בנים זרים ילדו. וז\"ש אלהי מסכה לא \nתעשה לכם עשיה גמורה באותם הבנים הנקראים אלהי מסכה הנולדים ע\"י הרהור הרע ההוא:\nאו ירצה על משז\"ל על ונשמרתם מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאת קרי בלילה \nוז\"ש אל תפנו וכו' כנזכר כי אם תפנו להם תגרמו לעשות לכם אלהי מסכה הם השדין \nוהמזיקין הנקראים נגעי בני האדם הנולדים ונעשים ע\"י טיפות קרי של טומחת הלילה שע\"י \n"},{"index":14,"he":"הרהור היום וזהו לכם לכם ממש לגופותיכם וטיפות זרע שלכם:\nאו נבאר ג\"כ על דרך הרמב\"ן ז\"ל כנזכר שהוא פרישות מן המותר לו הנקרא קדושים וז\"ש \nקדושים תהיו ונתן טעם כי קדוש וכו' רצה הנה אני בראתי כל שבעים אומות ולא היה לי \nגנאי ואיסור אם הייתי מייחד שמי עליהה לאלוה ועל כל זה נהגתי בעצמי פרישות לקדש \nעצמי לפרוש עצמי מהם אפילו שהם מותרין לי ובחרתי בכם אם תהיו קדושים וז\"ש אני ה' \nאלהיכם ואחר שהזכיר פרישה ודרישה בענין העריות אפי' בענין המותר כנזכר סמך אליו קצת \nמצות שגם הם מצד פרישות שלא יבא לידי עבירה אחרת לא מפני הן עצמן והתחיל בענין איש \nאביו וכו'. כי הנה מצוה זו אינה בשבילה עצמה כמשז\"ל על הן בעון חוללתי כלום נתכוין \nישי אבא להעמידני וא\"ת מפני שאח\"כ טרח בו לזונו ולפרנסו א\"כ אם איש זר יזון ויפרנס \nאותו האם יחוייב בכבודו ובמוראו אינו כן וגם אם אביו ואמו הי' עניים יפרנסוהו אחרים \nהאם יפטר בכך מכבודם ומוראם ומקללתם גם זה אינו. וכן ענין השבת מה נשתנה היום \n"},{"index":15,"he":"מיומים כמו ששאל טורנסרופוס לר\"ע כי נתכוין אל זה שאמרנו האמנם שתי מצות אלו אינו \nאלא סייג וקדושה להמשיך האדם אל העיקר הגדול לשמור אלהותו ית' וז\"ש בשני מצות אלו \nאני ה' אלהיכם. והענין שילמוד האדם ק\"ו בעצמו ויאמר אם כ\"כ חמורא מצות כבוד אב ואם \nומוראם הן בשכר והן בעונש עם שלא יקבל האדם שום עובה מאביו ואמו כנזכר כש\"כ בן בנו \nשל ק\"ו על אחת כמה וכמה לאביו שבשמים האמיתי שבראו ויצרו וגדלו וזנו ופרנסו כי אביו \nואמו החומרים כל כחותם ועובתם הוא מהש\"י ומשל הקב\"ה נתנו אל הבן ההוא כמשז\"ל על \nישמח אביך ואמך זה הקב\"ה ושכינת עוזו כי ותגל יולדתיך היא אמו החומרית וכן ענין \nהשבת הוא להכיר ולהאמין כי ה' הוא האלהים שברא כל מעשה בראשית בששת ימים וביום הז' \nשבת וינפש כנודע. עוד מצוה שלישית ע\"ד זו והיא אל תפנו אל וכו' ומה איסור יש להסתכל \nבע\"ז כיון שאינו עובדה ואינו מאמין בה גה ואלהי מסכה לא תעשו אפילו עשיי' בעלמא \n"},{"index":16,"he":"כמתעסק אפילו שאינו עובדה אלא כמי שעושה מלאכה להרויח בה וז\"ש לכם אלא הטעם שהוא \nמשום סייג ופרישות שלא יבא מתוך כך אל העבודת אלילים ח\"ו ויסיר מעליו אלהותו ית' \nוז\"ש אני ה' אלהיכם:\nאו ירצה כי סמך כאן ג' מצות אלו להיותם כוללים כל התורה כולה ועל ידה נקראים ישראל \nקדושים כנזכר ולכן בנ\"י מצות אלו לבדן נאמר אני ה' אלהיכם ולא בשאר מצות שלאחריהן \nוהענין כי מ\"ש כאן איש אמו ואביו תיראו אין עיקרו כפשוטו שכבר נזכר במקומות אחרים \nאם בעשר הדברות כבד את אביך והגם שהוא ג\"כ כפשוטו לענין מורא הרמז הוא על הש\"י שהוא \nאביו ואמו העקרי ואמיתי כנזכר על פסוק ישמח אביך ואמך הקב\"ה ושכינת עוזו. וכן שמע \nבני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך תורה שבכתב ותורה שבע\"פ כמו שיתבאר בפ' פנחס כי \nאביו ואמו החומרים אין להם תורה ומצות משלהם והנה זהו השורש העיקרי של כל התורה \nכמ\"ש ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וכתיב ראשית חכמה יראת ה' כי \n"},{"index":17,"he":"היראה מביאה לידי קיום כל המצות ואחריה ענין שבת השקולה ככל התורה כי בה יוכר כי \nהוא ית' ברא העולם כנודע ואחריה ענין ע\"ז אל תפנו וכו' כי היא חמורא מכל עבירות \nהתורה. וכפי זה אומרו אני ה' אלהיכם יחזור לראש הפסוק איש אביו ואמו תיראו וביאר מי \nהם אביו ואמו האלו ואמר כי הם אני ה'. ירמוז אל מ\"ש ישמח אביך ואמך הקב\"ה ושכינת \nעוזו כנודע. וזהו סוד וייצר ה' אלהים את האדם כי ב' יצירות נרמזו בשני יודין של \nוייצר והיו ע\"י ב' השמות ה' אלהים אב ואב. והנה היצירה הא' היא שיצרו עפר מן האדמה \nהוא הגוף הנוצר ומרוקם בכמה אברים וגידים בבטן האשה ולכן בבחי' זו נקרא אם. ויפח \nבאפיו נשמת חיים כנגד האב היוצר טיפה קטנה ובה כלולה הנשמה שלא תסריח כמשז\"ל על זרע \nיעבדנו וכו' וז\"ש אני ה' אלהיכם ה' כנגד שם הוי\"ה הב\"ה ית' ואלהיכם כנגד אלהיה \nהנקרא שכינת עוזו הנקרא אמן של ישראל בסוד ובפשעכם שולחה אמכה גלות שכינה בכל צרתם \n"},{"index":18,"he":"לו צר:\nואמנם בפשט הפסוקים עצמן ירמוז כמה דברים כי הנה באומרו איש אמו ואביו וכו' קשה \nדהל\"ל תירא בלשון יחיד וגם כי באומרו איש משמש שהאשה פטורה ואינו כן וגם כי שם כתיב \nאת ואת משא\"כ כאן. והענין כי בענין הכבוד שהוא דבר חצון ראוי לרבות במלת את גם את \nאחיו הגדול ואת אשת אביו אעפ\"י שאינו אמו. האמנם בענין המורא התלוי' בפנימיות הלב \nלא נצטוה בכך אלא על אביו ואמו דווקא. והנה הוצרך לאמר איש למעט קטן ולא למעט אשה \n"}]}
