{"id":"kabala-92b2be6f79e4-1-96","bookId":"kabala-92b2be6f79e4","part":1,"torah":96,"title":"קטע 96","hebrewTitle":"קטע 96","segments":[{"index":1,"he":"לו הנני נותן לו את בריתי שלום מתנתי שאתננה לו כמ\"ש בספר הזוהר וכמו שיתבאר והלא \nאם אני שתקתי ולא קנאתי הוא בשביל שאמר לי ואם תאמר אסורה בת יתרו מי התיר לך ולא \nהי' לי פה להשיב אפי' שהייתי יכול להשיב לא היו מקבלים דברי כי יאמרו לי לחפות על \nעצמו מתכוון, ולזה אמר וידבר ה' אל משה דברים קשים וכי למה שתקת ולא מחית כמו פנחס \nוהרי אף הוא פנחס בן אלעזר הוא שגם הוא נשא מדינית וממנה נולד פנחס כמ\"ש הפסוק \nואלעזר בן אהרן הכהן לקח לו מבנות פוטיאל מבנות יתרו שפיעם עגלים לעבודה זרה ויתרו \nמדיני הי' ועכ\"ז שם נפשו בכפו ויקנא את קנאתי ואתה שתקת ולא מחית ואם תאמר אף אם \nהדבר כך עשה אתה מה שטוב בעיניך כי בידך הכל האמנם למה אתה אומר לי שמדת השלום שהיא \nמתנה נתונה לי שתסירנה ממני לתת אותה לו ותן לו מתנה אחרת ולא עוד אלא שאתה אומר לי \nשאני בעצמי אתננה לו כמ\"ש על לכן אמור וכו'. לז\"א בן אהרן הכהן כלומר בן אהרן אחיך \n"},{"index":2,"he":"הוא וכבנך הוא חשוב ואין לך ראוי לקנא עליו וראוי שתתננה לו מדעתך הטוב, ולזה אמר \nלומר לשון אמירה רכה ופיוס שהי' הקב\"ה מפייסו בדברים שיתרצה להודות לתת לו מתנה זו \nמרצונו, וביאר גודל פעולתו אשר בשבילה זכה למתנה הזאת ואמר השיב את חמתי וכו' ע\"ד \nשבארנו בסוף פרשת בלק על ויחל העם לזנות כי הערב רב הם שחטאו בזנות ובע\"ז אבל ישראל \nלא חטאו רק בע\"ז. האמנם להיותה פעור שעבודתה דרך בזיון אין כאן כ\"כ חומר כי יכולין \nהיו לאמר אדרבה לטובה נתכוונו אמנם אח\"כ כשבא זמרי בן סלוא וחטא גם הוא בזנות. אז \nנתחייבו כל ישראל כלייה ח\"ו לשתי סיבות הנ\"ל זנות ופעור ולכן בתחלה היחל הנגף בעם \nהם הערב רב וחשב השי\"ת לכלות גם את ישראל ח\"ו בעון זמרי שהי' ישראל והשיב את חמתי \nמעל בני ישראל בעבור פנחס ולא כילה אותם באחרונה אחר שכבר ההתחלה היתה בעם וז\"ש ולא \nכליתי והנה היינו יכולין לומר אינו כ\"כ דבר גדול מי שיהרוג איש א' מישראל שבא על \n"},{"index":3,"he":"הגויה לשיתנו לו מתנה כ\"כ גדולה ובפרט אחר שניתנה למשה להעבירה ממנו וליתנה לו. לזה \nאמר הנה שתי עבירות אלו הם היותר חמירות שבתורה ולא עוד אלא שהישראל שהרג הי' אדם \nגדול מישראל נשיא שבט שמעון הבן השני של יעקב אבינו ע\"ה. וז\"ש בתוכם כלומר אחד \nמהנשיאים הגדולים שהם באמצע ישראל על דרך הלב הנתון בתוך האברים וכולם סביבותיו \nכדמיון המלך שכל צבאו סובבים אותו ובעשות איש כזה עבירה חושב כאלו כל שבט אחד שלם \nחטא ובהרוג לאיש כזה הוא חשוב כאלו הרג לכמה אלפים ובודאי כי פעולה גדולה לאין קן \nעשה וראוי הוא לכך א\"כ לכן כלומר אחר שהכרתנו כנ\"ל א\"כ ראוי הוא שאתה משה בעצמך \nאמור לו בפיך כנשון הזה הנני נותן לו את בריתי שלום. ומלת הנני חוזר אל משה כי הוא \nהנותן את השלום שבתחלה הי' בריתי ומתנתי ועתה אני נותנה לפנחס מדעתי ולזה לא אמר \nלכן אמור לו הנני נותן וכו' אלא לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום וכו'. וכמו \n"},{"index":4,"he":"שפי' כן בספר הזוהר:\nואומרו הנני נותן לו וכו' כפי הפשט ירמוז אל משז\"ל לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי \nוהטעם לב' סיבות הא' כי זרע אהרן הנולדים מקודם שנמשח לכהונה לא נבחרו לכהונה ופנחס \nכבר הי' נולד אז וסיבה השני' כי אפי' שיהי' ראוי לכהונה הנה הרג את הנפש ופסול \nלכהונה ועם היות ב' סיבות אלו מונעות הכהונה ממנו עכ\"ז הנני נותן לו את בריתי שלום \nהיא כתר הכהונה הנקראת שלום יען משים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ע\"י הקרבנות \nוע\"י העבודה המכפרת עונותיהם של ישראל והטעם לפי שגם הוא שם שלום עתה בין הקב\"ה \nלישראל, ואחר אשר זכר ענין הנני נותן לו ר\"ל לפנחס עצמו את ברית הכהונה הנקראת שלום \nלסיבה הנ\"ל חזר להוסיף עוד שכר נוסף והוא כי כפי זה הי' די במה שהוא יהי' כהן הגם \nשהוא שלא כדין כנ\"ל אמנם והיתה לו וגם זרעו אחריו ברית כהונת עולם והטעם לזה תחת \nאשר קינא לאלקיו וכו' ירצה שתי פעולות גדולות עשה. הא' אשר קינא לאלקיו ית' ולכן \n"},{"index":5,"he":"הנני נותן לו את בריתי שלום. והב' היא כי גם עשה שזה לישראל וכופר על בני ישראל \nוכנגד זה והיתה גם לזרעו אחריו ברית כהונת עולם ואפשר באומרו ברית כהונת עולם ירמוז \nאל מה שנודע כי בתחלה היתה כהונה מן אתמר והוא עלי הכהן ובנו אבייתר בימי דוד ואחכ \nבימי שלמה חזרה כהונה גדולה אל זרעו של פנחס הוא צדוק ושוב לא נכרתה עד עולם אפי' \nבביאת המשיח וכמ\"ש והכהנים הלוים בני צדוק וכו' המה יקרבו אלי לשרתני וכו' ומכל בני \nזרע אהרן לא נמשכה כהונה גדולה אלא לזרע פנחס בלבד, וכפי הרמז והדרש נודע כי פנחס \nהוא אליהו וגם בתלמיד בבלי אמרינן רבה בר אבוה אשכחי' לאליהו דהוי קאי בבית הקברות \nא\"ל ולאו כהן הוא מר. והנה כל הכהנים שבעולם נתכהנו בחייהם כי במתים חפשי אבל פנחס \nשנשאר חי וקיים בגוף ונפש אמר עליו הנני נותן לו את בריתי כלומר הריני כורת עמו \nברית שאתן לו שלום כל ימיו והוא ענין החיים שלא ימות וכמ\"ש בריתי היתה אתו החיים \n"},{"index":6,"he":"והשלום. ולכן נרמז במלת שלום לב' כוונות הא' שלים ממלאך המות שלא ילחם בו להמיתו. \nהב' הוא במה שנודע ענין המיתה כי היא קטטות ד' יסודות שבגוף ביום המיתה איש מרעהו \nיפרדו כי זהו בחינת המות וענינה וההיפך הוא שלום. ואחר שביאר ענין החיים הנתנים לו \nשהיא בעוה\"ז בחיים חיותו חזר עוד לתת לו שכר נוסף גם אחר לקיחתו למעלה. וז\"ש והיתה \nלו ולזרעו וכו' ירצה הנה שאר הכהנים הנה הוא כהן בחייו וזרעו נשאר אחריו כהן אבל \nהוא עצמו במתים חפשי וכהונה פוסקת ממנו. אבל פנחס והיתה לו ולזרעו שניהם ביחד אעפ\"י \nשנסתלק מעוה\"ז ונשאר זרעו אחריו ממש עכ\"ז גם אז והיתה לו ג\"כ ברית כהונת עולם וכנז' \nבגמ' ולאו כהן הוא מר הרי כי גם אחר שנסתלק כהונתו עליו אשר ע\"כ שאל ממנו למה הי' \nעומד בין הקברות כיון שגם אחר סילוקו כהן הוא לעולם:\nושם איש ישראל וכו' כפי הדרך השני שביארנו כי הערב רב לבדם חטאו לזה בא הכתוב לפרסם \nולהודיע כי שם איש ישראל הא' לבדו המוכה הוא אשר הכה את המדיינית אך בפני עצמו במכת \n"},{"index":7,"he":"הנגף לא מת אחד מהם כלל. וכפי הדרך הראשון כי גם מבני ישראל מתו בנגף יאמר אשר הוכה \nאת המדיינית הוא זמרי בן סלוא כי באשר הוכו בנגף רבים היו. ואגב אורחי' השמיענו עוד \nביאור מ\"ש השי\"ת בקנאו את קנאתי בתוכם כנ\"ל בדרך השני וזה כי הרי ראוי הוא פנחס לכל \nהשכר הגדול הזה כי הרג האיש הנשיא בית אב לשמעוני והאשה ראש אומות במדין ולא חשש פן \nיקומו עליו כל שתי האומות האלה. אם שבט שמעון ואם אומת מדין כולה. ובזה יתבאר למה \nזכר שמות האיש והאשה פה בענין השכר ולא למעלה בעון המעשה:\n \n"},{"index":8,"he":"ספר עץ הדעת טוב - פרשת מטות:\nויקרבו אל משה הפקידים אשר לאלפי הצבא וכו' עד עתה הי' משה לוקח מכס כל בעלי חיים \nאדם ובהמה אשר חלקו וחצו ביניהם אנשי המלחמה לקחו מחציתם וכל שארית ישראל שלא יצאו \nלמלחמה לקחו מחציתם ע\"ד מ\"ש דוד המלך ע\"ה כחלק היוצא למלחמה כחלק היושב על הכלים \nואז הרים מכס ממחצית אנשי הצבא א' נפש מת\"ק לשני סיבות הא' יען טרחי בגופן והלכו \nלמלחמה והכניסו א\"ע בסכנה גם סיבה שנית כי המכס הזה ניתן לכהנים שהם מתי מעט. האמנם \nממחצית בני ישראל שלא הלכו למלחמה ועוד סיבה שנית כי המכס שלהם ניתן ללוים שהם עם \nרב מאוד לכן הי' מכס גדול נפש אחד מן החמשי' ואחר זה הלך משה לדרכו. וכראות שרי \nהאלפים ושרי המאות שני שנויים תמהו בעצמם הא' הוא כי לא לקח רק מהבע\"ח אדם ובהמה \nהאמנם מכל השלל דומם כגון זהב וכסף ונחשת ושמלות וכיוצא לא לקח מאומה והב' כי המכס \nהזה הוא לבני אדם הכהנים הלוים אבל השי\"ת לא לקח מכם כלל לצורך אוהל מועד לכן \n"},{"index":9,"he":"כראותם שמשה כלה מלאכתו והלך לו והוכר הדבר כי אין לו עוד שאלה בענין השלל הנשאר גם \nלא לצורך אהל מועד עצמו אז הם בעצמם נתקרבו אליו והלכו אל ביתו לדעת מה הענין וז\"ש \nויקרבו אל משה וכו', ואגב אורחי' לשלא נטעה כי נשיאי העדה הם הקרובים אליו לז\"א \nהפקודים וכו' ירצה אותם הממוני' ומופקדיה על אלפי הצבא לא מינוי ושררה כללית שהם \nנשיאי המטות אלא פרטית והם שרי האלפים ושרי המאות ההולכים למלחמה משא\"כ בנשיאים \nשנשארו במחנה וגם כי הם שרי המטות בכללות אשר בכל מטה ומטה יש כמה אלפים ומאות. אבל \nאלו הם שרי אלפים ומאות בלבד. ויאמרו אל משה וכו' ירצה תמיהות גדולות ראינו בך כנ\"ל \nוהוא כי ראינו שלא הרימות תרומה רק לכהנים וללויים בלבד ואפשר להשיב לזה שאלו היתה \nמלחמת רשות והשי\"ת עשה עמנו נסים במלחמה ההיא היינו מחוייבים להביא קרבנות חודה \nלהשי\"ת זולת מה שנתננו לכהנים וללוים האמנם זו מלחמת חובה ומצוה היא כי כך צויתנו \n"},{"index":10,"he":"נקום נקמת בני ישראל מאת המדיינים וכתיב לתת נקמת ה' במדין וכפי זה עשינו מה \nשצויתנו כי מצוותו ית' עשינו ודי בזה ואין צורך להביא קרבנות תודה ושלמים, וחושבים \nאנו כי זו דעתך באשר לא שאלת מאתנו עולה או זבח אלא תרומה לכהנים וללוים כי כמו שגם \nישראל שלא יצאו לצבא לקחו חלקם מחצית מלקוח הבעלי חיים גם הכהנים הלווים שיש להם \nיותר שאת כי הלא הם שומרי משמרת משכן ה' יותר מחוייבים אנו לתת להם מכס ותרומה וחלק \nוזה רמז ה' אל משה בתחלה ונתת אותו ללוים שומרי משמרת וכו' כי לא לעצמי אני שואל \nואח\"כ משלחן גבוה קא זכו אלא מדידהו קזכו וממון הדיוט ראוי להם הוא יותר משארית \nישראל כנ\"ל, ואמנם רואים אנו כי לא נכון לעשות כן כי אעפ\"י שהשי\"ת לא שאל חלקו בפיו \nראוי והגון שמעצמינו נקריב לו ית' עצמו כמו שנזכיר אח\"כ ובתחלה נבאר טעם הדבר והוא \nכי גם כי מלחמת מצוה וחובה היא עכ\"ז הנה נשאו עבדיך את ראש אנשי המלחמה ואפי' איש \n"},{"index":11,"he":"אחד לא נפקד ממנו. ואם לישראל לכהנים וללווים שלא גמלו לנו שום טובה נתננו להם חלק \nכנ\"ל מכש\"כ להשי\"ת הגומר לנו טובות ונסים ונפלאות כנ\"ל ואעפ\"י שהוא לא דיבר עמנו \nמזה לנו להכיר ולדעת חסדיו ולכן מעצמינו ונקרב את קרבן ה' בעצמו ולא יספיק מכס הנ\"ל \nהניתן לבשר ודם אשר לא גמלנו טובה כלל. וא\"ת א\"כ נביא קרבנות תודה ושלמים הרי ראינו \nכי לקחת מכס מהבעלי חיים בלבד ונתת אותו לכהנים וללוים וזה יורה ב' ענינים. הא' כי \nפטורים אנו מקרבן בעלי חיים וזה לסיבה הנ\"ל כי זו היא מלחמת מצוה. והב' כי כיון שלא \nנצטווית לקחת מכם משלל המטלטלין כסף וזהב וכו'. נראה שרצה השי\"ת שאנו מעצמינו נקריב \nאת המכס גם משלל המטלטלין אלא שזה יהי' קרבן לה' עצמו ולפי שחפצים אנו לכפר על \nנפשותינו לפני ה' כי הוא המכפר האמיתי על נפשותינו. ומכס המלקוח הניתן לכהנים אינו \nלכפר על נפשותינו אלא חלקם הוא כנ\"ל ולכך זה קרבן ה' לא הבאתי אותו מן הבעלי חיים \n"},{"index":12,"he":"אלא איש אשר מצא כלי זהב וכו' אשר ממנו לא לוקח מכס לכהנים וללווים נראה שהשי\"ת \nהניח מכס השלל הזה לעצמו ולא ירצה לתובעו בפיו כנ\"ל גם לא רצה שיהי' קרבן גמור כי \nלא מלחמת מצוה היא כנ\"ל, ואמנם כאשר מכס המלקוח נשאר קיים לזכרון תמיד זה ממלחמת \nמדין כן הכלים האלה יהיו של זהב וממנו תעשה כלי זהב לשרת באוהל מועד ממש להשי\"ת \nוישארו קיימים נזכרין וז\"ש אח\"כ זכרון לבני ישראל לפני ה' כמו שיתבאר בע\"ה ורמזו \nבדבריה' כי חלקם משלל שלהם היא וז\"ש איש אשר מצא ואין איש אלא לשון חשיבות אז משה \nויקח מאתם וכו' ולא רצה לשאול כן משאר אנשי הצבא כיון שלא התנדבו מעצמם בעין טובה \nוגם כי לא היו מחוייבים כנ\"ל וז\"ש אנשי הצבא בזזו איש לו ולא נתנו חלק לאהל מועד, \nויקח וכו' חזר שנית לאמר ויקח וכו' להורות עוד שבח אחר בשרי האלפים הנ\"ל כי לא די \nשהם לבדם הביאו אך שאר אנשי הצבא בזזו איש לו האמנם היו להם עין טובה בתכלית כי גם \n"},{"index":13,"he":"שהם לבדם הביאוהו כאשר נתנוהו ליד הגזברים משה ואלעזר אמרו להם רצונינו שיהי' זה \nזכרון לכל בני ישראל לפני ה' אעפ\"י שאין להם חלק בו וז\"ש ויקח וכו' כי כשלקחוהו \nמידם לא היו שם רק שרי האלפים וכו' וז\"ש מאת שרי וכו' ואעפ\"כ כאשר הביאהו אל אהל \nמועד הי' להיות זכרון לכל בני ישראל לפני ה' כי על דעת כן נתנוהו המתנדבים הנ\"ל:\nאו ירצה ויקרבו וכו' הנה בפ' כי תשא נצטוו ישראל שבכל עת שיפקדום יתנו מחצית השקל \nוזה לכפר על נפשותיכם שלא ישלוט בהם הנגף והנה אם משה והנשיאים הנקראי' ראשי המטות \nיפקדום היו ישראל עצמן מחוייבין לתת מחצית השקל כנ\"ל. אמנם אלו היו הפקודים על אלפי \nהצבא לפי שעה כי הרי לא היו שרי המטות אלא שרי צבאות האלפים והמאות ההם בלבד כנ\"ל \nבדרך הראשון וז\"ש ויקרבו וכו' שרי האלפים וכו'. ואז ויאמרו אל משה הנה אלו אתם מלך \nישראל או י\"ב נשיאיהם נשאו ראש היו ישראל עצמן צריכין לתת השקלים האמנם אנו שאין \n"},{"index":14,"he":"אנו נשיאים אלא לפי שעה מנית אותנו שרי אלפים ועדיין עבדיך אנחנו. ואנחנו נשאנו את \nראש אנשי המלחמ' לדעת אם חסרו ונפלו במלחמה והשי\"ת עזרונו ולא נפקד ממנו איש ואין \nפירושו במלחמה אלא שאחר המינוי ופקידת ראש לא חל הנגף בנו כי ראה השי\"ת כוונתינו \nלטובה ואעפ\"י שאין אנו ושאין בכך כי לא נצטווינו למנותם עכ\"ז אנחנו עשינו זה לפי \nשהרי לפי שעה מסרת אותם תחת ידינו. וז\"ש אשר בידינו ולכן ראינו לדעת אם מת א' מהם \nבמלחמה וברשות עשינו ואין לנו אשם למנותם ועכ\"ז הש\"י טזרונו ולא נפקד ממנו איש בנגף \nכמו שאירע במפקד דוד ויואב האמנם עדיין טינא בלבבינו אולי ח\"ו יארע לעתיד איזה תקלה \nכי הרי הקב\"ה ציווה כי תשא וכו' ונתנו וכו' ועי\"כ ולא יהי' בהם נגף בפקוד וכו' \nומכלל לאו אתה שומע הן. והנה אם באנו לאמר שאנשי המלחמה עצמם יתנו שקליהם לא ירצו \nלסיבה הנ\"ל כי לא נצטוו בכך ולכן אנחנו השרים ונקרב את קרבן ה' לצורך חצאי של \n"},{"index":15,"he":"השקלים וזה לצורך לכפר על נפשותינו לפני ה' כנ\"ל בפ' כי תשא לכפר על נפשותיכם. אמנם \nאם היינו מחוייבים מן הדין היינו נותנין בקע לגולגולת בכיון ועוד שהיינו נותנים \nמטבע מצוייר חצי שקל אבל כיון שאינו כך לפנים מן השורה לא דקדקנו בפרטות הנ\"ל אלא \nאדרבה רצוננו לכוון לכוונה אחת טובה וזה כשלא יהי' הזהב מבתינו אלא מהשלל עצמו אשר \nנתן ה' לנו. וז\"ש איש אשר מצא כלי זהב במלחמ' והרווחנו בזה שני דברים הא' שיהי' \nהקרבן מהשלל אשר נתן לנו ה' עצמו והב' כי נתננו יותר מן הראוי בקע לגולגולת. אלו \nהיינו נותנין מטבע. אבל עתה כל אחד נותן כלי זהב שלם כפי אשר מצא אותו במלחמה יש \nשמצא טבעת קטן ויהי' קרוב למחצית השקל וביותר אך לא פחות. ויש מצא אצעדה זהב שיש בו \nכמה חצאי שקלים של כסף כי כל הכלים האלה הם שלמים והם זהב ועי\"כ הקרבן הזה רב מאוד \nבעין יפה. וז\"ש אח\"כ ויקח משה וכו' את הזהב לאפוקי כסף כל כלי מעשה כלי גמור שלם \n"},{"index":16,"he":"כמו שהוא ראוי למעשה ולמלאכה וע\"כ ויהי כל זהב התנופה ששה עשר אלף וכו' שקלי זהב \nואלו נתננו בקע לגולגולת והם היו י\"ב אלפים אלף למטה היו ששה אלפים שקלים כסף. ועתה \nהיו ששה עשר אלפים. וגם שהי' שקלי זהב ולא כסף וזהו טעם צריכות הפסוק להודיע כי הי' \nזהב וכי היו כלים וגם שפרט אופן מעשיהם אצעדה וטבעת וכו' וגם ביאר סך מניינם ולרמוז \nכי קרבן זה לא הי' יען נצול מהמלחמה אלא כמנין כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש \nכפר נפשו לה' בפקוד אותם. וכמו שבארנו ענין אומרו עבדיך נשאו וכו' לכפר על \nנפשותינו. גם רמז לזה ואמר בסוף זכרון לבני ישראל לפני ה' לרמוז כי הוא ענין מחצית \nהשקל שבפ' תשא אשר בו כתוב שם ולקחת את כסף הכפורים וכו'. והרי כל הכתוב הזה רומז \nאל הכתוב ההוא כי כנגד ולקחת וכו' אמר כאן ויקח משה וכו'. וכנגד ונתת אותו על עבודת \nאוהל מועד נאמר כאן ויביאו אותו אל אהל מועד וכנגד והי' לבני ישראל זכרון אמר כאן \n"},{"index":17,"he":"זכרון לבני ישראל לפני ה' וכו'. וכנגד מ\"ש שם לכפר על נפשותיכם אמר כאן לכפר על \nנפשותינו לפני ה':\nאו ירצה ויקרבו וכו' כי הם רצו להקריב קרבן לה' התכשיטין הללו לסיבה שנזכיר \nונתייראו פן יחשדם משה בראותו כי מקריבים הם תכשיטי זהב ולא קרבן צאן ובקר אולי הי' \nקרבן על שחטאו גם הם בבנות מדין עתה במלחמה וכמ\"ש תחלה הן הנה וכו' ע\"ד פעור ולכן \nהקריבו את תכשיטי נשים כי אלו הי' קרבן תודה על הצלתם הי' מהראוי שיקריבו צאן ובקר \nלכן ויקרבו אל משה לא קריבת גופות כי עמו היו מספריה ודי בשיאמר ויאמרו אל משה \nהפקידים וכו' אבל הוא קריבה בדברים של ויכוח ע\"ד מ\"ש ויגש אליו יהודה וזה לבל יחשדם \nכנ\"ל ולכן התחילו לו בראשונה לספר לו ענין המאורע איך הי' כדי להנצל מתוך החשד וז\"ש \nויאמרו אל משה עבדך נשאו וכו' וזה ראיה גמורה שלא חטאנו בבנות מדין כי הרי ע\"ד כזבי \nלבדו מתו כ\"ד אלף במגפה ולולא פנחס כלה את בני ישראל ח\"ו בקנאתו. וגם שהי' שלא בשעת \n"},{"index":18,"he":"הסכנה ומכ\"ש עתה שאם היו נשיה רבות וגם בשעת הסכנה ועכ\"ז ולא נפקד ממנו איש ובכלל \nדבריהם רמזו אל מ\"ש בספר הזוהר פ' בא על נא אדונים לאלה ישובו איש לביתו וכו' כי \nבהיות האדונים רשעים מוכרח שהעם יפלו במלחמה ואם אדונים ההם ימותו במלחמה אז ישובו \nשאר העם לביתם בשלום. וההיפך בהיות האדונים צדיקים כי זכותם יגן לעם שלא יפלו \nבמלחמה. וז\"ש עבדיך נשאו את ראש כלומר אנחנו בזכותינו שלא חטאנו נתנו הרמת ונשיאות \nראש אל אנשי המלחמה שינצחו את המלחמה כי הרי האנשים ההם הם אשר בידינו ר\"ל תחת \n"}]}
