{"id":"kabala-968fe7d214a9-1-25","bookId":"kabala-968fe7d214a9","part":1,"torah":25,"title":"קטע 25","hebrewTitle":"קטע 25","segments":[{"index":1,"he":"ממרכבת מטט\"רון, ומעלה זו ימצא לזוכה בה בין בעודו בחיים בין לאחר מותו והיא מעלה \nשאין למעלה ממנה, והיא מעלת האבות:\nנמצאו עתה בענין הזה ד' בחינות, בחינה א' קטנה מכולם היא בחינת המלאכים, שהם \nצינורות שאור העליון מתלבש בהם ומאיר דרך בם אור רחוק ממקורו. בחינה ב' גדולה \nמהראשונה היא בחינת הצדיקים, שהם צינורות אור עליון עם הת\"ת מתפשט בהם שהנשמות הם \nעצם הת\"ת המתפשט. בחינה הג' היא בחי' חנוך ואליהו כנזכר. בחינה הד' היא בחי' האבות \nוכיוצא בהם, אותם שהיו מרכבה אל הספירות על דרך הנזכר. וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר לא\nנהר לא - לבאר דמיון עם הארץ ותלמיד חכם:\nהענין שיש בני אדם שהם כלי חרש, שהם בעוונות מגבירים יסוד העפר ומטמאים באויר \nמתוכם, שיצר הרע שבתוכם מטמאים מאוירם והם קלים לקבל טומאה, והיינו עם הארץ. ויש \nשאינם מקבלים טומאה אלא מבחוץ, והם תלמידי חכמים שקרבם קדוש לגבוה וחוטאים קצת \nותשובתם תקנתם. אמנם בעמי הארץ נאמר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד, ושבירתן \n"},{"index":2,"he":"דהיינו מיתתן טהרתן. וכתב האלקי הרי\"א זל\"הה דע כי יש תרי\"ג ניצוצות וכולם הם \nתלמידי חכמים, ויש אחר כך כמה וכמה שהמה עם הארץ, דוגמת האילן המוציא פירות \nוסביבותיהם כמה עצים וענפים, וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר לב\nנהר לב - לבאר סוד שורש נשמת תלמיד חכם ועם הארץ, וסוד גלגול נשמת משה רבינו ע\"ה \nבגלות:\nהענין שרשב\"י ע\"ה נכנס לעולם הנפשות אל הדקות ההוא בחסידותו, ושם עסק בתורה עם נפש \nרעיא מהימנא, וחיבר שם הרעיא מהימנא לצורך הדור כנזכר בתיקונים. וגם עתה רעיא \nמהימנא מתנוצץ בס' רבוא ממש נשמתו סובלת צער קדושי בני ישראל שאינם יכולים לפרות \nולרבות בתורתם, בהתנוצצות נשמתו בת\"ח מפני צער עניים בגלות, והיינו והוא מחולל \nמפשעינו וגו', מפני שע\"י חטאי ת\"ח הקדוש ,ברוך הוא גוזר עליהם גזירות עוני בגלות, \nנמצאת נשמת משה רבינו ע\"ה מצטערת בצער עונש עוונינו ופשעינו, הנה כשירי ישראל הם \nמקום גלגולו ועיבורו והתנוצצותו, אמנם שאר עמי הארץ הקשים והעזים הם ניצוצות \n"},{"index":3,"he":"חיצונים שפזרה לילית הרשעה בישראל, והם הם עזי פנים בעלי זרוע המצערים תלמידי חכמים \nומתאכזרים כנגדם, ועל זה רמז משה רבינו ע\"ה ויתן את רשעים קברו, ירצה הוא מתנוצץ \nבצדיקים, והצדיקים הם בין שאר הרשעים עזי פנים, שבדור כאלו משה רבינו ע\"ה קבור בין \nהרשעים. וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר לג\nנהר לג - לבאר שהאדם בחיים נטוע ובמיתה עקור, וענין הזיווג:\nהענין שהאדם כל עוד שלא יהיה נטוע בעפר הזה לא יעשה פירות, כי הוא אילן ששרשו \nנטועים בטיט הזה, וענפיו יעשו פירות למעלה, והיינו סוד דיוקנאות אשר לו בספירות \nעליונות כדי לייחד שם במעשיו, והיינו מעשיו פירות בספירות וייחודם הגורמים האורות \nוענינים. והענין שהאדם כל עוד שלא יהיה נטוע בעפר הזה לא יעשה פירות, אף אם יעשה כל \nטובות שבעולם אין אותם הטובות עושים פירות אלא דוקא בהיותו נטוע בעפר הזה, ולזה \nהנשמות בין קודם התלבשם בעפר, בין אותם שהיו בעפר ונסתלקו, כלם עובדים עבודה תמיד \n"},{"index":4,"he":"בגן עדן, אמנם לא יהיה להם שכר טוב בזה, אדרבא אותו הטוב הוא גמול מעשה ידיהם ממה \nשעשו בעולם הזה, ואין להם שכר כי אם על מה שעמלו בעולם הזה:\nוהטעם כי כל השכר הוא על טעם היצר הרע המפתה אותו בעולם הזה ואינו שומע לו, ועוד כי \nבהיות האדם בגוף עפר ד' יסודות חומריות עפריות אז הוא יכלול כל המדריגות כולם ממעלה \nלמטה, לפי שכל המדריגות כלולים באדם כסדרן עד התחתונה, והנה לא יכלול האדם כל \nהמדריגות כולם ממעלה למטה אלא בהיותו נטוע בעפר הזה. והנה הוא אילן ששרשיו נטועים \nבטיט הזה וענפיו יעשו פירות בספירות, והנה נטיעתו בעפר [ב' פעמים הא'] בסוד ד\"ו \nפרצופים, דהיינו כשיקח האדם את אשתו וזו היא השתילה האמיתית, ופירותיו מצליחים, \nוהוא עושה ייחוד, ולכך טוב לאדם שיקח אשה בהיותו בן י\"ג שנה שאז פירותיו מתחילים \nומיד הם שלמים, שפירות מי שאין לו אשה כמעט אין להם ממש , והנטיעה הזאת היא עושה \nפירות שאינם הגונים ושלימים ומבושלים, אלא הם נובלות, כי כל זמן שלא הגיע לזכר \n"},{"index":5,"he":"ונקבה לא השלים מינו לעשות פירות, וענין זה פי' בפרשת ויקרא. וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר לד\nנהר לד - לבאר מה שאמרו רבותינו ז\"ל המורה חטא בנשמה קודם בואה לעולם:\nענין זה המורה חטא בנשמה קודם בואה לעולם כדפי' בזוהר אחרי מות ובזוהר שיר השירים, \nהוא מן הדברים הקשים, שכיון שאין שם יצר הרע היאך יצדק שם חטא ועון, ומה גם \nבהתרחקות מאת פני השכינה והיותם נמשכים אחר הקליפה הסובבסת סביב גן עדן כאמרו סביב \nרשעים יתהלכון, והיינו ממש כל חטאינו בעולם הזה השפל, כי יעזוב אדם את אביו ואמו \nהקדושים ודבק באשת זנונים. ויש לומר כי כל הנשמות אחר אצילתם אינו יורדת תיכף לעולם \nהתחתון עד היותם לפני הקדוש ברוך הוא, עומדות ועוסקות בתורה ולומדות, ולפי שיעורן \nבעולם ההוא, ואינם רשאות לרדת לעולם הזה השפל עד שינתן להם רשות מלפני בוראם, ואלו \nהנשמות נוטות אחר החיצון היינו שמורדת בקונם ורוצות לבא קודם שעתן ודוחקין את השעה, \n"},{"index":6,"he":"והיינו שאותם המורדים החיצונים מבקשין להטעותה לומר שימשכו למטה ויאכילהו אותה מעץ \nהדעת טוב ורע, דהיינו שהיא תמשך אחר הקליפות וענייני החומר והעולם הזה הגשמי והיא \nתתאוה לזה, וכל עוונם שם הוא דחיקת השעה לבא לעולם הזה הגשמי קודם בישולם קודם גמר \nתנאם וקצב עבודתם ותורתם למעלה, ובבואם כמנהגם למעלה כן מנהגם למטה, ולכן אינם באות \nאלא על ידי מעשה זנות וכיוצא מפני שהם בתוך הקליפה, ואין להם מקום לתת נשמה אלא \nבחלקם במקום הרשע ממזרים או בני נדה שיש בו צד הטומאה, ואלו רובם לרעה והיינו ברשות \nהבורא להפיע שם נשמה כענין ויעש י\"י אלדים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, דהיינו \nעור הנחש גוף זה העכור הטמא כנזכר. וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר לה\nנהר לה - לבאר סוד הפגם:\nהענין כמו שיש מטעמים טובים שעשה יעקב לאביו, כן יש מטעמים רעים אשר שנא י\"י שעשה \nעשו לאביו, והיינו העבירות והמעשים המקולקלים שעושים דרי מטה, ואינם עולים דרך \n"},{"index":7,"he":"הכחות הטוחנות והוושט והאסטומכא שהם כחות קדושים, אמנם יש כחות אחרים שהם סמא\"ל \nוחייליו שהם מבשלים ומכינים ונהנים מהמעשים הרעים ונקשרים על ידם, והיינו אומרינו \nבווידוי טפלנו שקר ומרמה, דהיינו מרמה לילית, ושקר סמא\"ל, והם נטפלים ונקשרים על \nידי מעשה הרע הנעשה למטה, ואחר כך הם עושים עשן לעינים העליונים, כאומרו ותהיינה \nמורת רוח ליצחק ולרבקה וכתיב ותכהנה עיניו מראות, הפך ריח ניחוח, אשר המה מורת רוח \nמטעמים מרים המעוררים מרירות לרוח, ומרירת זה הוא סוד הדין הקשה המתעורר להשפיע \nלתחתונים החיצונים, ולפעול הדין, עולה ונוטל רשות ויורד ונוטל נשמה, והיינו אומרו \nהן עלה עשן באפי אש יוקדת כל היום, המעוררים סוד ויחר אף ה', והיינו ממש הפך נחת \nרוח. וכמו שבצד ימין הקדושה, מתעורר הטוב ויורד ומתגשם עד התחתונים ברכות ורב טוב \nבנים ועושר וקנין ודעת וחכמה וחיים וכבוד וכל מאורעות הטוב. כן ממש לשמאל מתעורר \n"},{"index":8,"he":"הדין ויורד ומתגשם עד אשר נעשים חלאים רעים ונאמנים ומאורעות רעות ומקרים קשים \nומרים ממות. סוף דבר זה לעמת זה וזה תמורת זה:\nוהנה לבאר הענין יותר, דע כי כאשר יחטא האדם ויטבע בבור זוהמת מעשיו אז תכרת ותאבד \nהנפש שלו, אמנם רוחו ונשמתו לעולם לא יאבדו ולא יכרתו מכל וכל, אמנם גם הנשמה נפגמת \nונטמאת, אמנם ענין טומאתה הוא לפי שהנשמה בהיותה מתאצלת כפי המעלות שירדה כך תשאיר \nמציאותה במקום מסעותיה מדריגה אחר מדריגה, עד הגיעה אל הגוף אשר בעולם הזה, עד \nשתהיה שלשלת המשתלשלת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, ולזה עם היות שהנשמה תסתלק \nמן הגוף החוטא עם כל זה תתמשכנה אל הנשמה דרך שלשלת השתלשלותם ותתפגם בהכרח, והפגם \nיהיה מצד כי כאשר המדריגות מושכות שפע טהור בקדושה כן תהיינה המדריגות מושכת את \nהטומאה מצד הטומאה, וכמו שהמקדש עצמו ומיישר דרכיו מושך שפע קדוש מלמעלה על נשמתו, \nכן המעוות דרכיו ומטמא עצמו מלמטה מטמא נשמתו מלמעלה עד שמתדבק בקליפות, וכפי ערך \n"},{"index":9,"he":"העוונות כן שיעור הטומאה, ומשם יושפע אל הגוף למטה, והטומאה ההיא תהיה הכתם והפגם \nשבנשמה ולא יוסר ממנה אלא על ידי התשובה כמו שיתבאר, כי כאשר ישוב ויכניע עצמו עד \nכדי מה שנדבק בקליפה ישבור הקליפות שנכנס בהם ותחזור נשמתו למקום קדוש:\nאמנם ענין פגמה למעלה הוא להיות הנשמה מציאותה מלמעלה כנזכר, לזה על ידי פעולותיה \nיהיה הפגם למעלה, ושיעור הפגם כפי שיעור החטא, וכפי שיעור הטומאה שימשיך עליו כן \nתפגום למעלה, כי ישלוט הקליפה במקום המצוה שעבר עליה, כי המצות תלוית במדות וכאשר \nיעבור על א' מהם ישליט על אותו מקום שהמצוה תלויה בה כח הקליפה מצד מציאות נשמתו \nהעליונה שבמקום ההוא, כי על ידי שימשיך על עצמו הקליפה למטה ימשיך אותה למעלה גם \nכן. ואין הכוונה שתכנוס הקליפה במקום הקדושה ח\"ו, אלא שהיא אז תובעת דין ואומרת זאת \nהנשמה היא משלי, ויוכרח שתתפגם הנשמה ההיא ומקומה העליון,ותכנס בקליפות, ואין \n"},{"index":10,"he":"הכוונה שתהיה נעקרת ממקומה ונכנכסת בקליפות ח\"ו, אלא שתהיה יונקת מצד השמאל כדי \nלהשפיע לקליפה על ידי צינור נשמתו, ועל ידה יהיה נשפע למקום אחיזת נשמתו ולכל \nהמדריגות הקדושות שהיא נכללת בהם ממרירות הצינור השמאלי ומשפיע המר ההוא הנמשך \nממנו, ואין פגם גדול ממנו כי יזקיק מדריגות הקדושה לינק מצד שמאל ולהשפיע לקליפה על \nידי צינור נשמתו:\nוכמו שבזמן שישפיע האדם במעשיו הטובים שפע לעולם ישאר מאור השפע ההיא חלקו להתלבש \nבו, וממנו יתהווה לבוש נקי אל הנשמה, כן השפע המר שישפיע החוטא לקליפות ישאר לו \nחלקו, וממנו יתהווה לבוש טמא לאותה הנשמה להתלבש בו בעת שתסתלק מן העולם. ועם זה \nיובן ענין ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי, כי מאחר שהרשע נמצא בתוך הקליפות כנזכר, \nהנה כשהוא עוסק בתורה הוא משפיע אל הקליפות בהכרח, וקליפה תובעת ואומרת תפלתו של \nפלוני משלנו היא ונוטלת השפע הבא מחמתו, וזהו סוד ושפחה כי תירש גבירתה. ועכ\"ז על \n"},{"index":11,"he":"ידי כח התשובה יתקן הכל כשהיה בראשונה ויותר, כי יכניע וישבר כח הקליפה ויחזור ויקח \nכל השפע שנטלו מחמתו ויעלו לריח ניחוח לה', ויחשבו לו העוונות לזכיות כמ\"ש בס\"ד, \nוזמש\"ל:\nמעין ד - נהר לו\nנהר לו - לבאר איך יובן ויוכר הפגם והעון מצד הדפק:\nהענין הוא כי סוד הדפק הוא סוד התפשטות חיות הא\"ס ב\"ה, בתוך כל זעיר אנפין \nוהתלבשותו בתוך החכמה בסוד כולם בחכמה עשית, והענין כי הכח החיוני שדופק בתוך \nהורידין הוא רוח הא\"ס, והדפק בעצמו הוא חכמה שהוא כלי אל חיות הא\"ס, ולפי שאין \nמתפשט בכל הגוף כי אם האחוריים לזה נקרא דפק שהוא אחוריים של ע\"ב שהוא קפ\"ד. ודע כי \nכפי מה שיש עבירה או עון כן נחסר האור משם, אמנם יודע העון והפגם כפי המדה היותר \nגוברת בדפק בה הוא הפגם, וזה ע\"ד תוסף רוחם יגועון:\nוהענין שיש עשרה מיני דפיקו כנזכר בתיקונים, והם צירי סגו\"ל וגו', והנה כשתשים ידך \nבדפק לפעמים תראה שדופק נקודה אחת ואח\"כ נקודה שנית כצירי וזה סוד צירי, ולפעמים זו \n"},{"index":12,"he":"למעלה מזו ונקרא שב\"א, ולפעמים הראשונה ארוכה והשניה נקודה לבד וזהו קמץ, וכן כיוצא \nבזה, וזה מורה כפי מציאות החיות הנמשך לו אז מאיזו בחינה שבחכמה, כי אם נקודה \nדפיקתה כקמץ אז היא מורה על התגברות בחינת הכתר שבחכמה אשר משם שולח הארה וחיות אל \nהאברים כולם, ואם הוא פתח הוא מן החכמה שבחכמה, וכן כיוצא בזה בכל הנקודת, ולפעמים \nהם שני נקודין יחד שבא צירי וכיוצא. ודע כי בזה יוכר החטא והפגם של האדם, כי כשתהיה \nהדפיקה בקמץ זה יורה שחטא בכתר ומראה כחו כדי שלא יסתלק, כי כאשר תהיה בחינה א' \nגוברת יורה על חסרון אותה הבחינה הנז', ולפעמים זה מורה בהיפך על שעשה מצוה בבחינה \nההיא, ואין אתנו יודע עד מה. מהרי\"א זלה\"ה:\nמעין ד - נהר לז\nנהר לז - לבאר סוד הוידוי:\nהענין הוא כי החוטא פוגם למעלה פגם הדין והחושך, והפגם הזה הוא נאחז במקום העון כפי \nהמדה שפגם החוטא וכפי שיעור עוונו, והמתודה חטאתו וחטאת כל ישראל גורם לטהר המדות \n"},{"index":13,"he":"העליונות ולנקותם מאותו הפגם, וחלק הפגם ההוא יורד שפע ידוע מלמעלה ומעבירו ומטהרו, \nוהיינו נושא עון ועובר על פשע, והוא מימי הטהרה לרחוץ חלאת הפגם, והיינו אומרם אם \nרחץ י\"י את צואת בנות ציון ואת דמי ירושלים ידיח מקרבה וגו', ואותן השופכין הם מזון \nוהחלק הניתן לחיצונים ולזה צריך להתודות בתפלתו בברכת שומע תפלה, ויכוון לעורר המים \nהטהורים העליונים, וירחץ כל פגם עון שבמדות העליונות וישפיע למטה, וידיח לחוץ ויטהר \nכל הפגם, ולזה הוידוי באותיות אלפ\"א בית\"א לטהר כל הכ\"ב אותיות התורה הפגומין, וז\"ש \nבפרשת פקודי בזוהר היכל ז' ומההוא צלותא חולקא דסטרא אחרא שנבדל לה להתפרנס ממנו, \nהוא כל אינון חובין וחטאן דאודי עלייהו ונטיל לון לחולקיה, מפני שהם חלק שמרים \nלפרנסתו כאמרו ותשליך במצולות ים שהם החצונים כל חטאתם:\nואומר אני כי אחר שהאדם מתודה ואומר בסוף ואתה צדיק על כל הבא עלי, הרי קבל יסורין \n"},{"index":14,"he":"והצדיק עליו דין שמים. ויש עבירות שהתשובה תולה ויסורין ממרקין, ולזה בהיות השעיר \nנושאת את כל עוונותם אל ארץ גזרה, היינו שאומרים הפרע ממנו בכך וכך יסורים והם \nשמחים בכח הדין הנשפע עליהם ליסרו כדי רשעתו בבית דין העליון. ואם לא התודה לא שעבד \nעצמו אלא אל הב\"ד העליון ולא גזרו עליו עונש שאין יסורים לכפרה אלא עם הוידוי, \nכענין הבא לטהר מסייעין לו, הוא נטהר בודוי ותשובה, מסייעין אותו ביסורים ומקרבין \nאותו. וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר לח\nנהר לח - בסוד הוידוי:\nדע כי החטא נמשל לחבל של שני חוטין, והעון לחבל של שמונה חוטין, והפשע נמשל לחבל של \nעשרים חוטין, בסוד בוש\"ה, וחרפ\"ה, וכלימ\"ה, ר\"ת כח\"ב, ודע כי הכפרה לחטאת, מחילה \nלעוונות, וסליחה לפשעים. וסדר הוידוי כך הוא, מתבייש אני מחטאתי, ונחפר מעוונותי, \nומוכלם מפשעי, אנא השם כפר לחטאתי, ומחול לעוונותי, וסלח לכל פשעי, שחטאתי, \nושעויתי, ושפשעתי, אני, ובני ביתי, עם חטאת ועוונות ופשעים שחטאו ושעוו ושפשעו עמך \n"},{"index":15,"he":"ישראל. ודע שמי שעבר עבירה אחת בשגגה ד' פעמים זו אחר זו נעשה עון, וצריכה מחילה. \nואם עשאה עשר פעמים נעשה פשע, וצריכה סליחה. וכן מי שעבר עבירה במזיד שהוא עון, \nצריכה מחילה. ואם עבר אותה ג\"פ צריכה סליחה, שהיא פשע בשם מושאל. וזמש\"ל. מסכ\"י:\nמעין ד - נהר לט\nנהר לט - בסוד התשובה:\nהענין מצות תשובה היא עולה על כל המצות, מפני שכל תרי\"ג מצות הם בסוד ו' קצוות \nדהיינו ת\"ר י\"ב. כל אחד ואחד כלולה מעשר, ועשר מעשר עולות ת\"ר, מהם עשה מצד החסד, \nומהם ל\"ת מצד הדין. וי\"ב הם ששה קצוות מלמעלה למטה, וששה מלמטה למעלה, והא' נקודה \nהכוללת כולם המתקנת כולם, הנקודה אמצעית היא מצוה התשובה, שיש לה זמן, והיא בכל \nזמן, יש לה זמן מר\"ה עד יה\"כ דהיינו עשרת ימי תשובה, נקודה א' שהיא יו\"ד בתוך כל \nימי השנה ועם העשרה עולים שס\"ה. והיא בכל זמן שהנקודה האמצעית מאירה בכל הימים \nונמצאת עם כולם. אמנם דרשו י\"י בהמצאו דהיינו גילוי עצם הנקודה ומראה כחותיה הוא \n"},{"index":16,"he":"דוקא ביום הכפורים הקודש, וימי החול אשר לו ז' ימים מר\"ה עד י\"כ, כולם חולו של מועד \nהתשובה:\nוהנה הצדיקים פעלו המצות עשה בקום עשה ומאירים אותם ומתקרבים אליהם ומתקנים אותם, \nומצות לא תעשה בהתרחקם מהם בענין שאינם מאירים אותם הכחות, אלא מכבין אותם ומשברין \nדינם בהתרחקם מהם ודועכים אורם של הדינים. אבל מי שבא מעשה לידו ועמד בנסיון הרי \nכבש הדין ההוא וכללו בכלל הימין והגביר הימין והעשה על ל\"ת. ויש יותר חשוב מזה והוא \nהחוטא השב מאהבה שהרי מתודה ומתחרט ובוכה ושב אל י\"י בכל לבבו, ומגביר התשובה שהיא \nהנקודה הטבעית על כל אותם הענפים, הרי העונות נעשו לו כזכיות מפני שבהיותו מגביר \nאור התשובה על אותו מקום הפגום מאירו ומזכך אותו, ואינו משבית אותו וכובשו כמו \nהצדיק כנזכר אלא מתקנו ומאירו מהתשובה, ולזה זדונות נעשה לו כזכיות שממש מזכך אור \nנקודות התשובה באותם המאורות השמאלית שחטא בהם, ולזה אין לך אור חשוב בספירות מאור \n"},{"index":17,"he":"הנקודה האמצעית שהיא תוספת מסוד ר\"ה בסוד המלכות בגבורה ועולה ונקשרת עד יה\"כ סוד \nהבינה העולה ונקשרת עד הכתר, ולזה במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים \nיכולים לעמוד שם, כי סוד מקומם בנקודה האמצעית הקושרת תשובה תחתונה מלכות בתשובה \nעליונה בינה כנזכר, אין הצדיקים גמורים יכולים לעמוד שם כנזכר. וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר מ\nנהר מ - בסוד התשובה:\nיש להקשות קושיא עצומה איך יתכן הרשע שהלך כל ימיו אחרי שרירות לבו, ולבסוף נתחרט \nואומר חטאתי וגו' שיהיו נמחלים לו כל עונותיו בדבור חטאתי וכו'. ויש לומר כי כל שעה \nשהישראלי חוטא ועובר על מאמר יוצרו, הקדוש ברוך הוא מתמלא כעס וחימה, וסמא\"ל שמח, \nוהכל לפי שיעור החטא ומדריגת החוטא. וכשישראל מתחרט על מעשיו ואומר חטאתי, סמא\"ל \nמצטער לרוב, והקדוש ברוך הוא שמח שמחה גדולה, כי השמחה שמקבל הקדוש ברוך הוא בעת \nהחרטה היא כפל כפלים מן הכעס שכעס בשעת העבירה, וה\"ה הדאגה שקיבל סמא\"ל בעת החרטה \n"}]}
