{"id":"kabala-968fe7d214a9-1-26","bookId":"kabala-968fe7d214a9","part":1,"torah":26,"title":"קטע 26","hebrewTitle":"קטע 26","segments":[{"index":1,"he":"הוא כפל כפלים מהשמחה ששמח בשעת העבירה, בעבור שנחשב לפני המקום כאלו החוטא בעת \nהחטא כאלו השוה את סמא\"ל למקום, ובעת החרטה כאילו הפילו עד תהום רבה, וזה כאשר תהיה \nהחרטה בלבב שלם. וזמש\"ל. מסכ\"י:\nמעין ד - נהר מא\nנהר מא - בסוד התשובה:\nדע כי האדם כלול מכל העולמות, ואף על פי שלא זכה רק אל נפש דעשייה עם כל זה מוכן \nהוא לקבל את כולם, ודע כי הנפש מרמ\"ח אברים ושס\"ה גידים וזה כלל גדול, וכשהוא חוטא \nהוא פוגם כפי האברים שחטא בו מן הרמ\"ח והשס\"ה מן הנפש עצמה. והנה כשיש לו נפש \nמיצירה או בריאה או אצילות כפי גדולת נפשו כן גם כן פגימת חטאו, ולכן חטא אדם \nהראשון פגם למעלה מאד כי כפי גודל נשמתו שהיה כולל כל העולמות, וכן כל צדיק וחסיד \nכפי גודל מעלתו כן תוקף יצרו. ודע כי מי שיש לו נפש דעשייה פוגם בעשייה, וכן כששב \nבתשובה מתקן בעשייה. ודע כי כל הפגמים הם בשם, וז\"ס האנשים הפושעים בי כי יו\"ד של \n"},{"index":2,"he":"השם הוא סוד אצילות, וה' ראשונה סוד הבריאה, ו' סוד היצירה, ה' סוד העשייה, וכפי \nגודל העבירה שיעבור האדם כן הפגם שמוריד השכינה בתוך הקליפות. וזהו סוד גלות \nהשכינה:\nודע כי אם חטא במצות עשה ופגם בעשייה ועשה תשובה, ישיב המלכות למקומה עם הת\"ת, וזהו \nתשוב ה'. גם אם חטא במצות לא תעשה אז פגם ביצירה ות\"ת,והפריד ת\"ת מבינה באופן שירדה \nהקדושה עד ג' אמצעיות דקליפה, לכן כשעושה תשובה תשוב ה' תתאה מלכות עד ה' עילאה \nבינה, ואז יעלה גם הת\"ת עמה. גם באופן ג', לפעמים יהיה החטא בבריאה אם עבר בחייבי \nכריתות ויש פירוד ותרד תשובה שהיא הבינה למלכות, ואז יחזור מלכות ות\"ת, כי הבינה על \nידי ירידתה גורמת חיבורם, וזהו תשוב ה'. גם כן באופן רביעי כי חטא גם כן בחכמה \nוהפריד בינו ובין הכתר, אם עבר על חילול השם פגם באצילות וגרם במקום החיים הנצחיים, \nואז תשובה היא תשוב ה' עילאה בינה אל הכתר ואז גם החכמה יעלה עמה. ודע כי העובר \n"},{"index":3,"he":"להכעיס שיודע את רבו ומכוון למרוד בו, גורם שהקליפות יקחו כל השפע, כי זה נקרא פש\"ע \nאותיות שפ\"ע, אך עון שהוא כמו האוכל נבלות לתאבון, גורם שהקליפות יקחו השפע ולא \nכולו, כי אחר שהם לוקחים אותו אז מידם בא אלינו השפע בסוד הגלות:\nודע כי מי שלא רצה פשט המקרא פגם בת\"ת דעשייה, ומי שלא רצה להביא ראיה לדבר פגם \nביצירה בת\"ת שבו, ומי שלא רצה בדרש התורה פגם בת\"ת דבריאה, ומי שלא רצה בסוד התורה \nפגם בת\"ת דאצילות, וסימנך פרד\"ס. והזוכה לירד לעומק כולם זוכה לסוף המעלות. וזמש\"ל. \nמהרי\"א ז\"לה\"ה:\nמעין ד - נהר מב\nנהר מב - בסוד לבישת השק:\nדע כי הלובש שק ומתפלל לפני הש\"י ושואל ממנו שאלתו, קורעין ומבטלין כל גזר דין \nשבעולם בכח סגולת לבישת השק, ואין תפלתו חוזרת ריקם, וכדי לאמת זה דע כי שק עולה \nבגי' ד' מאות, וזהו סוד הארבע מאות כתות הטומאה שנבראו בעולם, וכולם היו עם עשו, כי \nעשו היה כסא לכל אחד ואחד מד' מאות כתות הטומאה שנבראו בעולם, ולזה וירא יעקב מאד \n"},{"index":4,"he":"וגו', ולא נעלם מן יעקב סוד לבישת השק אבל ידע שאינו דומה לבישת השק שהוא חוץ \nמגופו, לשקו של עשו שהוא עורו וגו', וזהו סוד השקיפה ר\"ל הש\"ק יפה וגו'. וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר מג\nנהר מג - בסוד היראה ומעלתה:\nהענין דע שבעוד שאין באדם יראת ה' שולטים עליו הקליפות, וכל מה שעבד וכל מה שישמור \nהוא עבודה אל החוץ לתשלום ולתגמול, והרי לא נכנס כלל בכל ענייניו בקדושה, ואמנם \nכאשר יהיה ירא כראוי יהיה שורה עליו השכינה, כדי שיהיו כל שאר עבודותיו להקדוש ברוך \nהוא, אם כן ראוי שיראת ה' יהיה ראשית ליכנס אדם לכל הקדושה, שאין עבודה לפנים אלא \nעל ידי היראה הקודמת לו והיא פתח כניסה לכל, וז\"ש בזוהר בראשית בפיקודין מאי דנטיר \nיראה נטיר כולא, שהרי הכל בתוך הקדושה, לא נטיר יראה לא נטיר פיקודין, שכולה חוצה \nלחיצונים כנזכר. והנה המצוה הזאת כוללת כל התורה כולה כדכתיב אם לא תשמור לעשות את \nכל דברי התורה הזאת וגו', כי באמרו אם לא תשמור אלו מצות לא תעשה, לעשות אלו מצות \n"},{"index":5,"he":"עשה, והיינו את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה השם וגו'. ונודע כי סוד \nשס\"ה מצות לא תעשה הם במלכות, ורמ\"ח מצות עשה בת\"ת, וזה פשוט, ולכך ביאר הכתוב ואמר \nאת כל דברי התורה הזאת הרי היא המלכות, הכתובים בספר הזה הרי הת\"ת, וקיומם יהיה \nליראה את השם יאהדונ\"הי שהוא נכבד מצד המלכות כבוד ודאי, והנורא מצד הת\"ת, והיינו \nאת ה' אלהיך תירא ת\"ת ומלכות, כנודע בענין שהיראה לפי זה יכלול היחוד הגמור:\nוענין היראה עצמה נאמר כי הוא אינו יראת העונש כי זה קרא רבי שמעון יראת הרע וזהו \nבחיצונים בקליפות כדפי' בפרשת בראשית, אמנם יהיה היראה לבלתי הכעיס האדם את קונו, \nויאמר אוי לי איך אחטא ונמצאתי מכעיס קוני, ומהפך מדותיו מרחמים לדין, ולא יכבד \nבעיני עונשי המגיעני מזה, כנגד כבידת הכעס אשר הכעסתיו כי רבה היא מאד. ואם יודע \nיותר יאמר איך אכניס הקליפה פנימה לקודש בחטאתי, ונמצאתי מפגל בקדשים ומכניס צלם \n"},{"index":6,"he":"בהיכל, וזה יהיה רעה הרבה לפני בוראי, לא אעשה זאת. ואם יודע יותר יאמר אוי לי כי \nתלויים ייחוד עליונים ותחתונים, וייחוד המדות העליונות, ואבטל ח\"ו ייחודם, לא אעשה \nזאת. וכל אלו הבחינות נקראות יראת חטא שפירשו רבותינו ז\"ל כל שיראת חטאו קודמת \nלחכמתו וגו', וכל בחינות אלו הם בערך לא תעשה:\nהאמנם בערך מצות עשה הוא להיות האדם ירא ומצטער איך אעשה לייחד המדות האלו כדי שלא \nיהיה קצף הדין גובר צריך אני להיות עושה מצוה, כדי שעל ידי המצוה ההיא יתמיד \nייחודם, ולא תמצא המלכות לבדה, ואפחד שמא יפגע הדין במעט הצאן צאן קדשים, והיה פרצה \nגדולה בקדושה מרוב הדין, ולזה צריך שלא יגבר הדין על ידי התפלה והתורה והמצוה, \nלהיות הייחוד מתמיד, וז\"ס ר' אליעזר בר' צדוק שהיה מתענה על ירושלים, ור' אליעזר \nהמודעי שהיה מתענה על ביתר, וזהו גם כן אמרו רשב\"י ע\"ה כל יומא אצטערנא דלא יוקיד \nעלמא בדינא דצדק וכדפי' שם בפסוק ויש נספה בלא משפט כאשר אין משפט בצדק, וזאת היתה \n"},{"index":7,"he":"מעלת אברהם כאומר כי ירא אלהים אתה, וזה רצה בסוד העקידה לעקוד הדין להיות המדה \nההיא תמיד נקשרת בימין ובייחוד וזהו ויראת מאלהיך. וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר מד\nנהר מד - בסוד להסיר הגאוה:\nתכוון בשם י\"ה במילוי ההי\"ן, כי גאוה בגי' י\"ה, גם מילוי י\"ה בההי\"ן כזה יו\"ד ה\"ה \nאותיות המילוי דו\"ה הם בגי' גאו\"ה. והענין שהקליפות אין להם אחיזה רק בו' קצוות שהם \nו\"ה מן הוי\"ה כנודע, ועל ידי גאות האדם מתגאים גם כן הקליפות ח\"ו ויונקים מן ב' \nאותיות ראשונות י\"ה, ותכוון להחזירה אל הש\"י בעל הגאוה. וזמש\"ל. מהרי\"א זלה\"ה:\nמעין ד - נהר מה\nנהר מה - בסוד התענית ארבעים רצופים ובלתי רצופים, וסוד השינה, וסוד השיתין נשמי של \nדוד המלך ע\"ה:\nאמרו רבותינו ז\"ל כי הישן בלילה טועם א' מס' מטעם מיתה, ודע כי עד חצי הלילה הנשמה \nהולכת לטייל, והרוח לתת דין אם עסק בתורה, והנפש הולכת לתת חשבון על קיום המצות, \nואינו נשאר בגוף כי אם נפש הבהמית, הולך ממנו א' מס', ואותו חלק אינו יוצא כולו עד \n"},{"index":8,"he":"שישן יותר מס' נשמי, אבל אם ישן ס' נשמי או פחות אינו טועם באותה שינה טעם מיתה \nכלל, כי כל עוד שאינו יוצא חלק א' מס' ויותר הוא בטל בס'. ודע כי שיעור חלק א' מג' \nאלפים ות\"ר מהנפש יוצא בכל נשימה ונשימה מהס' נשמי, כי השתין נשמי הם חלק א' מס' \nמהנפש, וס' פעמים ס' עולה ג' אלפים ות\"ר:\nודע כי שיעור דם הנפש הוא רביעית הלוג, שהוא ביצה וחצי מביצה ירושלמית, ומשקל \nהרביעית ד' סלעים וחצי, והוא משקל י\"ח דינרין כמנין ח\"י, ולכן נקרא בעל חי כל זמן \nשלא השלים נפשו, וכל דינר משקלו דרה\"ם וחצי, והוא הנקרא מטקא\"ל בזמננו זה, נמצא \nשח\"י דינרים משקלם כ\"ז דרה\"ם כמנין ז\"ך אותיות התורה, וכל דינר ודינר משקלו ו' \nמעין, ו' פעמים י\"ח עולה ח\"ק, וכל מעה משקלו ד' איסרין נמצא כי כל דם הנפש משקלו \nתל\"ב איסרין כמנין תב\"ל, וכל איסר משקלו ד' שעורות שהם אלף תשכ\"ח. והנפש נערכת בערך \nכסף שנאמר בערכך נפשות כסף, וכסף שהוא משקל שעורה שוה ב' פרוטות, נמצא ב' פעמים אלף \n"},{"index":9,"he":"תשכ\"ח עולים ג' אלפים תנ\"ו פרוטות יש במשקל רביעית כסף:\nודע כי כשהאדם ישן עד שתין נשמין יוצא מהנפש בכל נשימה ונשימה חלק א' מג' אלפים \nות\"ר מהנפש, נמצא שכל חלק וחלק הוא פחות מפרוטה, ולכן אינו מרגיש ומצטער, שאם היה \nיוצא בכל נשימה כשיעור פרוטה שלימה היה מרגיש ומצטער, וז\"ס הפרוטה שיש בה ממשות \nופחות משיעור פרוטה אין בה ממשות, לא בצדקה, ולא בגניבה וגזל, ולא בקידושין, ולכן \nהישן פחות משתין נשמי אינה שינה, בעבור שלא יצא מהנפש חלק א' מס' בשלימות, וכשישן \nיותר משתין נשמי הוא שינה וטעם טעם מיתה, ונפקא מינה שאפילו היה ישן כל הלילה וכל \nהיום אינו יוצא ממנו יותר מחלק א' מס' שיוצא בשתין נשמין קדמאי, שאם היה יוצא יותר \nמחלק א' מס' היה ישן שינת עולם:\nודע כי סוד התשובה שצריך אדם להתענות ארבעים יום רצופים זה אחר זה, והענין הוא כי \nכשהאדם מתענה כ\"ד שעות, מתמעט באותו תענית מדם הנפש חלק א' מתל\"ב שהוא שיעור איסר. \n"},{"index":10,"he":"והמתענה ג' ימים רצופים לילה ויום שהם ע\"ב שעות כמנין חסד, מתמעטים ממנו מדם נפשו \nג' איסרין כאלו התענה מ' יום רצופים ויותר, והיינו שהיה משתבח ההוא צורבא מרבנן \nשהתענה בכל חדש מ' יום ולא הוו ידעי מאי קאמר:\nודע שהמקבל עליו להתענות מ' יום שהוא סוד התשובה, צריך שאותן מ' יום יהיו רצופים זה \nאחר זה שלא יפסיק בנתיים לא חודש ולא שבת, אלא יתענה אף בהם לכן צריך להזהר שלא יבא \nבתוך המ' יום יום א' מהג' ימים שאסור להתענות בהם, והמתענה בהם מפסיד ואינו מרויח \nשהסניגור נעשה לו קטיגור, ואלו הם הג' ימים הנזכרים, יום מתן תורה ו' לסיון, וערב \nיום הכפורים, ויום פורים, אבל בשאר כל ימות השנה בחגים ובמועדים ובשבתות ובר\"ח אינו \nחייב להפסיק, ואם הפסיק בהם חוזר ומונה והימים הראשונים יפלו, בסוד התשובה הוא \nלהתענות מ' יום זה אחר זה בלי הפסק שום יום בנתיים, כדי שיכה ויכניע את היצר הרע \nהמחטיאו, ולמעט ממנו מ' יום זה אחר זה בכל יום איסר, ואף על פי שבסעודת הלילה חוזר \n"},{"index":11,"he":"ומשלים אותו המיעוט, ולכן המתענה ג' ימים רצופים זה אחר זה לילה ויום הוא יותר חשוב \nלפי שמתמעט בכל יום איסר א' ואינו ממלאו באופן שבסוף ג' ימים מיעט מדם הנפש שיעור \nג' איסרין, מה שאין כן במתענה מ' יום ואוכל בלילה או אפילו אלף יום לפי שבלילה ממלא \nחסרונו. אבל עם כל זה המתענה מ' יום בלי הפסק מועיל לו לכפרה כמו תענית ג' ימים \nולילות, לפי שמכה ומכניע את יצרו הרע וממעט ממנו איסר מדם הנפש בכל יום תמיד מ' יום \nזה אחר זה מבלי תת לו מנוחה בנתיים:\nודע שהמתענה ז' ימים לילה ויום אפשר להתקיים, ואם יתענה יותר אי אפשר להתקיים, \nהואיל וכל יום תענית של כ\"ד שעות מתמעט איסר א', נמצא שבז' ימים מתמעטין ז' איסרים, \nוהם קרוב לחלק א' מס' מהתל\"ב איסרין שיש בנפש, ולכן יכול להתקיים, וכשהתענה ה' שעות \nיותר מז' ימים או יותר אי אפשר להתקיים בשום אופן, כי כבר יצא ממנו חלק א' מס', \nוכבר אמרנו כשיצא ממנו חלק א' מששים ועוד כל שהוא אי אפשר להתקיים, כי ז' פעמים ס' \n"},{"index":12,"he":"עולה ת\"ך, נשארו מתל\"ב איסרין י\"ב איסר, וכל איסר ח' פרוטות, וי\"ב פעמים ח' עולה \nצ\"ו, נמצא שפרוטה וחצי הוא חלק א' מס' מהצ' פרוטות, ומשש פרוטות הנשארות עשירית \nהפרוטה הוא א' מס', נמצא ט\"ו איסרין ופרוטה וחצי ועשירית הפרוטה הוא חלק א' מס' \nמהתל\"ב איסרין של דם הנפש, וכל פרוטה מתמעטת בג' שעות בין ותדע:\nודע כי הרוצה לחזור בתשובה ואינו יכול להתענות מ' יום או ג' ימים לילה ויום, יכול \nלפדותם במ' איסרין כסף מזוקק לצדקה, וכן מי שהיה בדעתו להתענות יום א' בנתינת איסר \nכסף מזוקק לצדקה יוכל לפדות, ובלבד שלא יהיה תענית צבור:\nודע הואיל וכוונת העינוי הוא כדי לצער את הגוף ולהכניע את היצר הרע למעט ממנו שיעור \nאיסר כנז' מדם הנפש, לכן חייב להזהר האדם שלא יאכל ליל כניסת התענית יותר מכדי \nהרגלו, שאם הרבה בסעודתו בעבור התענית לא יועיל לו התענית, שהרי אותו המותר שמור לו \nליום תעניתו. מסכ\"י:\nומה שאמרו רבותינו ז\"ל האי צורבא מרבנן דמתעני ליכול כלבא שירותיה, היינו מי שלא \n"},{"index":13,"he":"חטא מימיו אינו צריך תענית, כי עסק התורה גדול מן התענית, כי מי שלא חטא יותר טוב \nלו לעסוק בתורה, שבזה יביא שפע לנפשו ממקום גבוה מאד מן החכמה כנזכר בזוהר בשלח, \nאמנם מי שחטא ראוי להתענות כדי לתקן אותו המקום, עם היות שלא יוכל להמשיך לנפשו \nמזון רק ממקום התחתון כי ע\"י אותו התיקון יוכל לעלות למעלה:\nודע שהתענית הוא דומה לקרבן, והענין הוא שעם היות שהאכילה כשהאדם מכוון בה כראוי \nהוא מעלה גדולה עד מאד, עם כל זה הארתה היא מתתא לעילא כדמיון תחלת הקרבן, אמנם \nהתענית הוא כסיום ענין הקרבן מעילא לתתא, והענין הוא שהקרבן בתחלתו עולה מתתא לעילא \nועולה עשן וריח הניחוח מעשייה ליצירה וכו' עד א\"ס כנודע וכנזכר בעין הקורא בס\"ד, \nוכן הוא סוד האכילה של האדם שהוא עולה הנאות האכילה ההיא ואותם הכוונות הטובות מתתא \nלעילא, כי מן הכבד עולה ללב, ומהלב למוח שהוא היותר עליון שבאדם, אמנם סיום הקרבן \nהוא אחר שעלה ריח ניחוח למעלה אז יורד שפע רב וגדול מעילא לתתא מן המוח עליון עד \n"},{"index":14,"he":"סוף המדריגות, וזהו סוד התענית כי ביום התענית אין האכילה עולה ממטה למעלה, רק \nאדרבה המוח משלח מזון מעילא לתתא אל כל האברים מאותו המזון הרוחני שהוא חלקו של \nמוח, משם הוא מחלק אח\"כ מזון ומוריד לכל האברים, ומשם ניזונין ביום התענית, וזו היא \nהכוונה שצריך שיכוון המתענה. אמנם טעם התענית ב' וה' כתב האר\"י זלה\"ה שהטעם הוא כי \nבהם שולטים גבורה והוד שהם הדינים, והמתענה בהם יכוון לשתף ולמתק גבורה בחסד, והוד \nבנצח, ולקרא בימים אלו בסדר קדשים כאלו הקריב קרבן בזמן שבית המקדש קיים, וישמור \nמלשון הרע ורכילות וכיוצא בהם. וזמש\"ל:\nמעין ד - נהר מו\nנהר מו - לבאר מי הוא הנקרא צדיק:\nדע שמדריגת הצדיק אינו תלוי אלא בשמירת המצות ברית מילה בטהרה, ויש בזה ב' כתות הכת \nהעליונה שבאו לידי נסיון כיוסף הצדיק וזה נקרא צדיק גמור, ומי שלא בא לידי נסיון אף \nעל פי ששמר בריתו נקרא צדיק שאינו גמור, ומקומו במדת צדק בחסרון יו\"ד של מדת צדיק, \n"},{"index":15,"he":"כי אותיות צדק הם אותיות צדיק חסר יו\"ד, ודע כי כל מי שאינו צדיק אינו ראוי להקבר \nבארון, ואם נקבר בארון מדקדקין עמו עד כחוט השערה, ואם לא היה נקבר בארון לא היו \nנפרעין ממנו אלא על העבירות החמורות לבד, ולזה לא נמצא בתורה מי שנקבר בארון אלא \nיוסף שנקרא צדיק ובא לידי נסיון. וזמש\"ל. מסכ\"י:\nמעין ד - נהר מז\nנהר מז - במעלת הנקראים בנים ועבדים, וענין ישראל שאינם תחת השר:\nהענין כי השגחת האל יתברך נמשכת עד הכסא הכבוד ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, מיכאל \nגבריאל אוריאל רפאל, והיינו בעוד שאין השכינה מתלבשת בהם, אמנם כשהשכינה היא מתלבשת \nבהם אז ארבעתם יחד חיה א' בסוד הקשר והייחוד, וכל עצם ההשגחה אחת, ונמשך יחוד הקשר \nהזה וההשגחה הזאת המיוחדת עד היכל לבנת הספיר, כי עד שם מגיע ההשגחה, ומפתח היכל \nלבנת הספיר שאין לו אלא פתח א' תתחלק ההשגחה לע' שרים, ע' חלקים, להם צינורות, שבהם \nתתלבש ההשגחה להנהיגם, וביום הנועד לדון כל העולם יתועדו כולם ויושגחו על צד ההשגחה \n"},{"index":16,"he":"הכוללת, וינתן בהם כדי צורך כל אחד ואחד, כאמרו ויבאו בני האלהים וגו', וכתיב ועל \nהמדינות בו יאמר וגו', והמדינות הם ההשרים, כי העולם הגשמי נחלק אליהם, והשר פועל \nכל השנה כפי השפע הנחלק אליו, וניצוץ ההשגחה מתלבשת בו כי לא בידו טובו:\nאמנם ישראל בזה אינם שוים עם שום אומה ולשון, אחר אשר נבחר אברהם לחלקו יתברך וכל \nזרעו הקדושים, והם מסורים תחת פתח היכל לבנת הספיר שהיא השגחה הפרטית לעולם, שכל \nהשגחת הקדוש ברוך הוא נקשרת עם ישראל בארץ ישראל שהיא נגדית לפתח היכל לבנת הספיר, \nכאמרו והיה עיני ולבי שם כל הימים. ובהיות אל בארץ ישראל הרי הם נקשרים עם ההשגחה \nהנזכרת בלתי נחלקת לחלקים כלל בענין שאינם תחת השר ולא שליח. אמנם בהיות ישראל \nגולים בעת הזאת לבין האומות והשרים, הנה עיקר השכינה בארץ ישראל ועיקר השגחה בה, \nשמעולם לא זזה השכינה מכותל מערבי, אמנם ניצוצות שכינה מתלבשת עם ישראל בתוך השר \n"},{"index":17,"he":"שישראל נתונים תחת ידו, כאמורו ואני בתוך הגולה, ממש ירדה שכינה עמהם, ונטתה פתח \nהיכל לבנת הספיר להתלבש כל כח ההשגחה בשר כשדים, וכן למדי, ולכל מקום שגלו ישראל \nשכינה עמהם, ולזה ישראל העומדים בח\"ל עובדי ע\"ז בטהרה הם, שהם משפיעים לשר ההוא שהם \nמתפללים על הברכה, ואין ספק שלא יושפע אליה שפע אלא על ידי השר ההוא אשר הם תחת \nידו, ולכן נצטוו והתפללו אל שלום העיר, כי בשלומה יהיה לכם שלום, וכן אמר דוד כי \nגרשוני היום מהסתפח בנחלת י\"י וגו', אחר שגמר בלבו לצאת חוצה לארץ והוכרח לייחד \nולהיותו משפיע על כרחו יהיה על ידי השר החיצוני, והיינו עבודת אלהים אחרים:\nולכן מעולם לא נשלמה שכינה בארץ ישראל מפני שראובן וגד וחצי שבט מנשה שנשארו חוצה, \n"}]}
