{"id":"kabala-968fe7d214a9-1-29","bookId":"kabala-968fe7d214a9","part":1,"torah":29,"title":"קטע 29","hebrewTitle":"קטע 29","segments":[{"index":1,"he":"הקליפה לעולם הזה ויתפשט בו, והוא מחבת ברזל מפריד החיים העליונים, ונשאר העולם \nבמיתה וח\"ו אין קשר לאצילות עם הבריאה, ולא הבריאה עם היצירה, ולא היצירה עם \nהעשייה, מפני שאין העשייה בעולם השפל מפני המיתה שבו שנפרדו חיי הגלגלים מן \nהיסודות, וענין זה ממש הוא המיתה באדם שיכנוס החיצוני בין החיים הם חיי הגוף ובין \nהיסודות ויפרידם, ופרידתם ממש גורם פרידת הנשמה מרוח ורוח מנפש, והרי כל חלק וחלק \nנסתלק, ורפואתם ממש להחיותם ממש היינו טל עליון שהוא מג' ראשונות מרפא ומתקן כל \nפירוד ופגם שיש אל הספירות התחתונות, ומשם יתוקנו כל העולמות, כך ממש סוד התחייה \nשיושפע טל מרישא דמלכא למלכות שבה ויתקנו כל המדריגות המציאות, ואין תחית המתים אלא \nמצד טל תורה (וגו'), או המחזיקים בה כנזכר. וזמש\"ל:\n \n"},{"index":2,"he":"המעין החמישי הנקרא עין משפט:\nובו נ\"ב נהרות:\nנהר א - מענין שבעה דינים העוברים על האדם:\nבזוהר פרשת נשא, שבעה מיני דינים עוברים על האדם, ואלו הן:\nהראשון, הוא דין הקשה בעת פרידת הנפש מן הגוף שהוא דין ראשון בשיתוף הגוף והנפש, \nוהוא לסיבת העוונות שהוא חוטא בהם בגוף ונפש יחד בחיים, כך בעוד כל חלקיו יחד מקבל \nעונשו, וזה העונש קשה מאד, וקצר שנעשה במעט זמן כדי עונג העבירה שעה קלה, וניקוי זה \nאל החלקים כולם יחד, ואם לא שעה זו אין לו שעה אחרת:\nהשני. הוא מעת שמוציאין אותו מביתו עד שמוליכין אותו לקברו, מכריזין על מעשיו, כמה \nכרוזין יוצאין עליו לפי רוב מעשיו, ומביישין אותו על מעשיו, ומענישין אותו ומכריזין \nעל כל עבירה ועבירה עונש פלוני על עבירה פלונית, וכל עבירה ועבירה גובה שם חלקו, \nוזה חלק עונשו כנגד מה שחטא בעה\"ז ממש:\nהשלישי. בכניסתו לקברו ממש שם פתח הכניסה מעולם זה אל עולם אחר, לכך שם בא בעל חוב \n"},{"index":3,"he":"וגבה חובו, ובמקום אחר נראה מהזוהר ששם מענישים אותו על בנים זרים הנולדים מטיפי \nזרע לבטלה והקריין:\nהרביעי. דין הקבר, והיינו חיבוט הקבר, ששם מרכיבין הנפש בגוף כמו בזמן היותו בגוף \nבעוה\"ז, ושם נידון על כל המעשה שעשו בשיתוף, ושניהם יחד נפרעים בשיתוף:\nהחמישי. דין הגוף הנרקב בקבר בגוש רימה ותולעה, והנפש מתאבלת, וקושי רימה בבשר המת \nכמחט בבשר החי, וזה [וזה] לכל אחד ואחד בפני עצמו:\nהששי. דין גיהנם לנפש לבדה, שכבר נח הגוף, והנפש לעצמה נטהרת ומתלבנת בגיהנם:\nהשביעי. גלות אחר שיצא מגיהנם, ולא ניתן לה מנוחה בגן עדן ונעה ונדה עד עת קצבת \nהדבר לפי עונשה, עד ירצה עוונה, ע\"כ:\nוהנה בדין ראשון בפרידת הנפש מהגוף, הנה חז\"ל פירשו שהמיתה יש ממנו קשה, ויש ממנו \nקלה כמשחל ביניתא מחלבא. והענין שהמיתה היא על ידי המלאך המות שיהיה לו רשות להעניש \nהאדם כשיעור מה שנדבק בעבירה, ולזה יהיה ענין החשבון קודם מיתתו כדי שיהיה נידון \n"},{"index":4,"he":"מיד ע\"פ מעשיו, ושם מלאך המות כדי שיהיה גובה את שלו ע\"פ הרשות שמרשין אותו שיגבה \nבענין המיתה כך וכך שיעור צער כל מה שנהנה אדם ביצר הרע, וכפי אותו בחינה שפיתהו כך \nיבא לגבות חובו, בסוד החרב הזה ופיותיה כמנין העבירות, וכך יחדדנה וישחיזנה \nויעבירנה על האדם, ויגבה חובו בעת פרידת הנפש מן הגוף:\nושנינו בפ\"ק דחיבוט הקבר וז\"ל כיצד, אדם מת באין עליו מלאכים א' ממלאך המות, וא' \nממלאכי השרת, וא' סופר, וא' שממונה עמו. ואומר לו קום הגיע קיצך, אומר להם עדיין לא \nהגיע קיצי, מיד פותח את עיניו ורואה מלאך ארכו מסוף עולם ועד סופו, מכף רגלו ועד \nקדקדו מלא עינים, לבושו אש, כסותו אש, כולו אש, וסכין בידו וטיפה של מרה תלויה בו, \nממנו מסריח, ממנו פניו מוריקות, ואינו מת עד שרואה הקדוש ברוך הוא בעצמו שנאמר כי \nלא יראני האדם וחי, בחייהם אינם רואים אבל רואים הם במיתתם, שנאמר לפניו יכרעו כל \nיורדי עפר, מיד מעיד על עצמו על מה שעשה בעולם הזה, והוא מעיד והקדוש ברוך הוא \n"},{"index":5,"he":"חותם, אם צדיק הוא מוסר נפשו לבעליו, ואם רשע גמור הוא מקשה ערפו ומגביר יצרו, מכאן \nארז\"ל אפילו בשעת פטירתו של אדם רשע יצרו מתגבר עליו, ר' אב\"י אומר כשם שמקשה ערפו \nבעוה\"ז כך מקשה לו בשעה שעומד לדין, שנאמר רשע יראה וכעס וגו', בשעת פטירתו של צדיק \nמהו אומר הצדיק אבד בצדקו וגו', ובשעת פטירתו של רשע מהו אומר ובליעל כקוץ מונד \nוגו' ע\"כ בפ' א':\nעוד שנינו בפרק ד' א\"ר יוסי בא וראה כמה בין הבהמה לאדם, בהמה כמה יסורין סובלת \nבעולם שוחטין אותה ומפשיטין אותה ואין עליה דין, אבל אדם כמה יסורין סובל בעה\"ז, \nולאחר מיתתו אם צדיק גמור הוא פוטרין אותו מן הדין, ואם רשע גמור הוא דנין אותו \nבדינים חמורים, אמ' בשעה שאדם נפטר מן העולם לא די שנבהל ממלאך המות שכולו מלא \nעינים וחרבו שלופה בידו, אלא שואל אותו כלום עסקת בתורה, ובגמילות חסדים, והמלכת \nלקונך שחרית וערבית, והמלכת את חבירך בנחת רוח, אם יש בו דברים הללו זורק אותו \n"},{"index":6,"he":"הטיפה לתוך פיו ויוצאת נשמתו בלא צער כמשוך נימא מחלבא, ואם אין בו דברים הללו \nיוצאת נשמתו מגופו כגרירת קוצים מן הצמר, וכשבא מלאך המות אצלו אומר לו צדיק, קונך \nשלחני אליך, מיד מתחנן לו, אמר לו שעה זו ואי אפשר לעברה אלא שמעתי מאחורי הפרגוד \nשהקדוש ברוך הוא מתקן לך מדור בגן עדן ע\"כ פ' ד':\nוטעם אלו המלאכים פשוט שהוא לכתוב טובה ורעה, לכך הם ד' כנגד ד' אותיות של שם, ונגד \nהמרכבה הטוב מן הימין לכתוב זכיות, והרע מן השמאל לכתוב חובות, וא' סופר וא' שממונה \nכנגד הת\"ת ומלכות. עדיין לא הגיע קיצי, זה לרשע המקשה. ארכו מסוף העולם וכו', יש לו \nשליטה בכל הנמצאות ובכולם מחטיא. ויש לו עינים, להשגיח ולדעת שיעור החטא כמה וכמה \nלהעניש ברצון היוצר בדקדוק. לבושו כסותו בדין אש, וקודם היה בא אליו להחטיאו בכמה \nפיתויים בכל ענייני העולם, עתה מראה הדין בכולם. ואינו מת עד שרואה וגו', שאין \nמענישין אותו עד שיראה לקונו ויבין למי חטא ומה גרם בחטאו ויצדיק עליו את הדין. הוא \n"},{"index":7,"he":"מעיד, על החטא. והקדוש ברוך הוא חותם, על העונש. וזו היא פתקא בידו של מלאך המות \nלהענישו כדי רשעתו. אם הוא צדיק מוסר עצמו, ומקבל בסבר פנים יפות ונדבקת בקדושה. \nרשע מקשה, ויוצאת בחזקה ואינה נדבקת בשכינה, לדעת תנא קמא ביצר הרע, לדעת ראב\"י \nאינו מצד יצר הרע אלא עונש, והוא מדה שנותנים בו שיעשה כך, וז\"ש בשם וכו' בשעת \nפטירתו וכו', זה שלא בבחירה כדי שיענש, וראב\"י סבירא ליה בבחירה, או בהיפך, סוף דבר \nאיכא בינייהו אי בבחירה או ברצון, ולא מסתיימי, או אפשר דכלהו בבחירה ות\"ק קאמר \nבשעת פטירה, וראב\"י קאמר שעת העמידה לדין. בשעת פטירת הצדיק מה הוא אומר הצדיק אבד, \nבשעת אבידתו צדיק, והוא נח מיד, שנאמר יבא שלום. ובשעת פטירתו של רשע, ממש רשע בשעת \nהפטירה. ובליעל כקוץ, בעת יציאת נשמה הוא כקוץ דהיינו כפיטורי בפי הוושט כצמר מן \nהקוצים:\nבהמה כמה יסורין וכו', ירצה אינה סובלת יסורים, לא על מזונה ולא על מלבוש ולא \n"},{"index":8,"he":"בחלאים, אלא הכל בשחיטה ואחר כך בהפשטה, אם יפשיטוה אחר מותה אינה סובלת דבר, נמצא \nכל דינה שחיטה או מיתה. והאדם סובל בחיים כמה יסורים, כנודע. ואחר המות החשבון \nאפילו לצדיק, ולרשע אחר החשבון הדינים הקשים. לא די שהוא נבהל, והיה ראוי שיספיק לו \nחשבונו עם קונו והוא ימהר יחיש מעשהו, אלא שמתעכב עמו בדברים והוא נענש באותו הבהלה \nבהתעכבו. תורה, ת\"ת. גמילות חסד, חסד. המלכת קונך, היינו מצד המלכות בחסד ובגבורה. \nוהמלכת את חבירך, לשון עצה מצד המלכות. ואפי' יש בו דברים הללו אינו ניצול מן המות \nאלא זורק וכו'. ואם אין בו, הרי עונש ליציאת הנפש לבד. ומתחנן לו שירפה ממנו ומשיב \nמלאך המות שעה זו א\"א לעברה, אבל נותן לו תנחומין בשכר הטוב, והיינו אלא ששמעתי \nשאתה נכנס אל מקום המנוחה. וזמש\"ל:\nמעין ה - נהר ב\nנהר ב - בדין חיבוט הקבר:\nשנינו בפרק חיבוט הקבר פ\"ב, שאלו את רבי אליעזר כיצד דין הקבר, א\"ל בזמן שנפטר האדם \n"},{"index":9,"he":"מן העולם בא מלאך המות ויושב לו על קברו ומכה אותו בידו ואומר לו קום הגידה לי שמך, \nאמר לו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני יודע מה שמי, מיד מכניס רוחו \nונשמתו בגופו ומעמידו ומחייבו בדין. אמר ריב\"ל חיצי אש ושלשלאות של ברזל בידו, פעם \nראשון אבריו מתפרקין, שניה עצמותיו מתפרקין, ובאין מלאכי השרת ומלקטין אותן ומעמידן \nאותן, ומכה אותו פעם ג', ומבקשין ממנו דין, ודנין אותו בכל מדה ומדה יום א' ויום ב' \nכך דנין אותו, יום ג' דנין אותו במכהו בב' עיניו מפני שלא ראה ואמר, ומאזניו מפני \nשלא שמע ואמר, ומשפתיו מפני שהוציא משפתיו דברי תפלות, ומלשונו מפני שהעיד עדות \nשקר, ומרגליו מפני שהקדים רגליו לדבר עבירה, מכאן ארז\"ל כל המקדים רגליו לדבר עבירה \nמקדימין לו מלאך המות, וכל המלשין על חבירו לשון הרע מיתתו באסכרה, ע\"כ:\nואומר ויושב לו על קברו, כדי להאהיל עליו אהל, לעשות מחיצה בינו ובין שאר העם שלא \n"},{"index":10,"he":"יצער שאר המתים, ושם מגביל לו מקום שיזקיק (ל)צרכי דיניו כי אין הדבר תלוי במקום, \nלכך מלאך עושה לו מקום, והיינו יושב על קברו, ואין העפר שעליו מעלין ולא מורידין \nשיש כח לכל זה, והטעם שהיסודות האלו עם היותם מגושמים סובלים כל הנשפע עליהם. ומכה \nאותו בידו דרך לעג ובזיון, ועוד ע\"י הכאה זו נותן לו כח הדיבור ומחזיר נפשו אליו, \nוכן דקדק אחר כך שאמר שמכניס רוחו ונשמתו, ונפשו לא נזכר מפני שהיא עמו על הקבר \nובהכאה זו מכניסה בו. קום הגידה לי שמך, מפני, שפנקס עוונותיו כתובים בידו וכתובים \nע\"ש פלוני, ולזה כדי שיצדק עליו את הדין אומר לו הגידה את שמך, כדי שתראה פתקא \nשבידי שהיא כתובה על שמך מרשות עליון. א\"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, \nכיון שהכונה לדעת את שמו מפני גזרת הדין והגזרה היא מלפני מי שאמר והיה העולם, וגזר \nדינו על האדם ובראו ביצה\"ר וצוהו על המצות, וההנהגה כולו על ידו ובשליחותו הוא בא \n"},{"index":11,"he":"לשאול על שמו לדעת הגזרה , לכך משיבו גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאיני \nיודע מה שמי, והיינו שם רשעם ירקב:\nוהענין שהשם הוא ענין נוגע אל האדם מקיבוץ חלקיו, וכאשר השם טוב מורה על טובותו כך \nהשם הרע מורה על קיבוץ אותם החלקים לרעה, והעד בגמ' עובדא דכידור, והצדיקים ז\"ל \nאותה הבחינה הידועה שהיא שמם עומדת קיימת מציאות קיבוץ חלקיו לברכה ולהתברך מלמעלה, \nכענין ועצמותיך יחליץ, גם חלק השם המורה על הקיבוץ חלקיו יתקיים להתברך, והרשע \nחלקיו נפרדים שאין לו שובע צחצחות ולא חליצת עצמות ולא שאר חלקים, אלא ירקב כעין \nשאוחז רקב בעצמות כן יאחז בשאר החלקים ובשם קיבוצם, ולזה אינו יודע שמו שאינו נאחז \nבו אותם אותיות הקדושים פרחו ממנו ונפרדו ואחזם רקבון ולא נשאר לו בהם חלק:\nמיד מכניס רוחו ונשמתו בגופו, כדי שיתקבצו חלקיו יחד לדין כענין שחטאו יחד, ועל ידי \nכך יזכור שמו אחר שחזרה אליו הנשמה, ואפשר היה ששמו הוא מעשיו ולבושו, שהשם הוא \n"},{"index":12,"he":"מורה על הפעולה והלבוש, והוא אומר שאינו יודע שמו שהוא כאבן ופוטר עצמו מן הדין על \nידי טענה זו, ולזה מחזיר רוחו ונשמתו כאותו משל החיגר והסומא שפירשו רבותינו ז\"ל \nואזי הוא מעמידו ומחייבו בדין, שהוא מודה על פשעיו ועל עונשו ועל הגזירה הכתובה \nעליו לכולהו פירושי. חיצי אש ושלשלאות, להלקותו מפני שהאש שולט בנשמה, וההכאה בגוף, \nהנשמה נכוית, והגוף מתפרק, ושניהם יחד טועמים טעם מיתה וצער ריסוק אברים וניתוחם. \nאבריו מתפרקים, אמנם נאחזים בגידים. שנייה עצמותיו מתפרקים, ונופל אברים אברים וזה \nשכר שהרתיח אבריו לדבר עבירה, ותחילה אבריו מפני שחימם בשרו, עצמותיו מפני שהרגיל \nגופו, ואפשר שהאברים לנגד הנפש ונפשו עליו תאבל, עצמותיו לנגד הרוח. פעם ג', לנגד \nהנשמה שקלקל(ו) שלשתם. ואלו ג' הכאות כוללת על הכל. ואח\"כ מבקשין ממנו דין למדת \nעונש הגזל ודינו, והוא משיב על הדין. ואח\"כ דנין אותו בכל מדה ומדה שחטא ועבר \n"},{"index":13,"he":"ומענישין אותו במכות וריסוק וניתוח אברים והיינו שני ימים שעדיין הגוף קיים וחזק, \nואחר שהגוף כלה ונופל דנין אותו בדרך אחרת, שיבא בעל דין ויקח את שלו מידו. העינים, \nיבא סרסורא שהחטיאו ויקח את שלו, וכן כל כח וכח המחטיא אותו יבא אל הקבר ויגבה חלקו \nשממש השטן המחטיא הוא הבא שם ליטול חלק האבר שהרויח בהיותו מפתה אותו, מכאן אמרו \nלחביריו בחייו, להקדוש ברוך הוא אחר מותו. וזמש\"ל:\nמעין ה - נהר ג\nנהר ג - עוד ענין חיבוט הקבר:\nשנינו שם פ\"ג א\"ר מאיר משום ר' אליעזר, קשה יום הדין שהקדוש ברוך הוא דן את האדם \nבקבר יותר מדין של גיהנם, דין גיהנם מכ' שנה ולמעלה, אבל דין הקבר אפילו צדיקים \nנידונים בו, אפילו גמולי חלב אפילו יונקי שדים נידונים בו, אבל אמרו רז\"ל הדר בארץ \nישראל ומת בערב שבת אינו רואה דין קבר, ומה יעשה וינצל מדין קבר יהיה אוהב צדקות, \nואוהב תוכחות, ואוהב גמילות חסדים, ומכניס אורחים לתוך ביתו, ויתפלל תפלתו בכוונה, \n"},{"index":14,"he":"אפילו מת בחו\"ל אינו רואה, שנאמר ויאמר קראתי מצרה לי אל י\"י וגו'. בן עזאי אומר ג' \nדינים הם, ושלשתם לפני הקדוש ברוך הוא הם. ר' עקיבא אומר וכי שלשתן לפני הקדוש ברוך \nהוא והלא דין קבר דנין אותו, ודין גיהנם לבדו דנין אותו, ודין שמים לפני הקדוש ברוך \nהוא, אם אין עליו דין פוטרין אותו מיד ואם לאו דנין אותו דין ארוך:\nקשה יום הדין שהקדוש ברוך הוא דן וכו', פי' ממה שאנו רואים שדין זה אפילו על הקטנים \nיצא לנו שבמשמעותו קשה מאד מן הגבורה הקשה, שהרי אינה פוטרת שום אדם כל שכן שלא \nיפטור חלק ולא יוותר דבר, ויום הדין דקאמר כל מציאות דינו קאמר, אפילו מה שמלאכי \nחבלה דנים אותו, וכשמביא ראייה אינו מביא מן הצד הזה שזה אינו בקטנים, אלא מפני \nשבכלל דין קבר נכנס דין בשר רימה ותולעה שהיא שוה לכל, לכך מביא ראייה ממנו לשאר \nהדינים, וכן דייק לישנא דקאמר ברישא קשה יום הדין שהקדוש ברוך הוא דן את האדם בקבר, \n"},{"index":15,"he":"מורה על כל מציאות הדין שהאדם נידון כלל ופרט, ואחר כך אמר אבל דין קבר סתם אפילו \nהצדיקים וכו', וזה הדין אינו אלא דין רקב בשר שאין ניצול ממנו אלא מעט מזעיר, אמנם \nקשה מאי גמולי חלב מאי יונקי שדים אפילו נפלים ממש, ואפשר שענין נפשו עליו תאבל לא \nשייך בנפלים שלא הוחזקה בהם נפש, ודי להם במיתה עצמה שמתו:\nומה שאמר דין גיהנם מכ' שנה ולמעלה, בזוהר בההוא עובדא דפ' בלק נראה שהתינוקות יש \nלהם דין גיהנם, שאמר שם שהיו הכרובים תופסין בו, ואפשר לפרש שהתפיסה היתה שלא יכנס \nעד שיהיה נידון דין קבר, אמנם האמת הוא שיש ב' מיני גיהנם, והעליון הוא גיהנם לנשמה \nוהוא קשה מאד כאשר יתבאר, ועל זה אמר שאין נידון בו אלא מעשרים שנה ומעלה מפני שהוא \nנדון בדין עליון, ואין דנין שם אלא מבן כ' שנה ולמעלה, אמנם יש גיהנם אל הרוח ואל \nהנפש, ויש לו גבול, והאדם נידון בו ואפילו קטן לפי שכלו ושניו כאשר יתבאר בס\"ד:\n"},{"index":16,"he":"הדר בא\"י ומת בע\"ש, אפשר דאו או קאמר, או האי, או האי, כל אחד מהם מספקת, וזה \nהפירוש אינו דא\"כ בטלת דין קבר בא\"י מכל וכל וזה אינו, אלא דוקא בא\"י מפני קדושתה \nוילוה אל ענין זה קדושת היום, כשיהיו שניהם יחד יציל כיון שקדש היום בא\"י אין כח \nלחיצונים, אמנם אם לא קידוש היום או שהוא בחו\"ל החיצונית מתגברת ושולטת ודנה את \nהאדם בחיובו, וא\"ת ואם מת בע\"ש ובא\"י, סוף סוף מעשיו הרעים במה יתקנו, אם נאמר \nשזכות א\"י מנכה מה נאמר במיתת ע\"ש שאינו בזכות, אם לא שנאמר שהקדוש ברוך הוא גורם \nשימות כדי שיהיה ניצול מפני שאינו חייב, ועדיין קשה אם זה פטור אם כן אפילו לא ימות \nבע\"ש יהיה ניצול, וי\"ל כאותו מעשה דאיתא בזוהר מאותו תינוק שתפסוהו הכרובים ונכנס \nלגן עדן שלא מן הדין, וקאמר התם אפ\"ה לא אתסי אלא בצערא סגי כאשר אבאר לקמן בס\"ד. \nהנה מה שמשביח מצד א' מתקן מצד אחר קל יותר בענין שאין ויתור כלל, אלא דרכים קלים \n"},{"index":17,"he":"ברחמים על ידי זכות:\nומה יעשה וינצל מפני שאין צדיק בארץ וגו', לכך יתקן ז' מדות מצד הת\"ת. אוהב צדקות, \nשכן הת\"ת אוהב צדק עליון וצדק תחתון מצד הגבורה. אוהב תוכחות, מצד החסד. אוהב \nגמילות חסדים, לא שיעשה לבד אלא יאהב לעשות, ויעשו אחרים, ויעשה מאהבה. ומכניס \nאורחים, נצח והוד אורחים ביסוד שהוא אורח לתוך ביתו מלכות. ויתפלל וכו', נגד המלכות \nעם היסוד בת\"ת שזו היא כוונת התפלה. שנאמר קראתי וגו', קראי עסקי בדין קבר בטן \nשאול, וקאמר אלו העניינים וקאמר תוכחות, בהתעטף עלי נפשי, ביסורים וגו'. וקאמר \nתפלה, תבא אליך תפלתי. וקאמר גמילות חסדים, בהפך חסדם יעזובו מכלל לאו אתה שומע הן. \nוקאמר אוהב צדקות, בקול תודה אזבחה לך. וקאמר הכנסת אורחים, אשר נדרתי דהיינו לויתן \nלצדיקים האכסנאים כדכתיב יחצוהו בין כנענים, ושאר הכתובים מפרשי דיני חיבוט הקבר, \nמפני שהדג קבר ויונה הגוף, כנזכר בזוהר וכמו שנבאר לקמן בנהר בפני עצמו בס\"ד. ג' \n"},{"index":18,"he":"דינים כדמפרש ר' עקיבא דין קבר, ודין גיהנם לנפש או לרוח, ודין שמים לנשמה בהיכלות \nשהוא דין ארוך כאשר יתבאר בס\"ד. וזמש\"ל:\nמעין ה - נהר ד\nנהר ד - עוד בענין חיבוט הקבר:\nשנינו שם פ\"ה, בשעת הדין אומר לו הקדוש ברוך הוא לאדם טורח גדול היה לי עליך \n"}]}
