{"id":"kabala-968fe7d214a9-1-40","bookId":"kabala-968fe7d214a9","part":1,"torah":40,"title":"קטע 40","hebrewTitle":"קטע 40","segments":[{"index":1,"he":"מקבל מהיכל עליון, נמצאו להם לשרים אלו האוצרות לתת מהם לאומות, ולזה אין בשום גבול \nוגבול בח\"ל אלא כפי המבט של אותו הכוכב השולט עליו, אמנם משאר הככבים הצפונים או \nהדרומיים שאינם עוברים על אותו גבול לעולם אין להם, מפני שאין השר יכול לכנוס בגבול \nשר פלוני, מפני שנוטה מגבולו צפון או דרום, א\"כ לא יכול להתמזג בככב ההוא לעולם, \nולכן לא ימצא בגבולו ענין פלוני מעשבים, ומתכות, ומיני צמחים, וכיוצא מן המעדנים. \nאמנם א\"י שהיא נשפעת מן המקור כתיב לא תחסר כל בה, שהמקור נשפע למזלות כנזכר. והנה \nלא יתבטל כח המזל אלא מידי עברו בחתיכת הרקיע שכנגד חתיכת א\"י, דהיינו ת' פרסה על \nת' פרסה, ובהיותו שם נופל כחו וכאשר יעבור ויכנוס אל גבול העמים ידלק ויתלהב כחו, \nוזה הענין קרוב מאד אל הטבע שיקרא המזל נופל בבור לפעמים לסיבות, ואין לך סיבה \nגדולה מזה:\nועתה נמצא שעם היות שהמזלות יונקת מפתח היכל לבנת הספיר מההיכלות כדפי', וכנזכר \n"},{"index":2,"he":"בפרשת תרומה, סוף סוף שליטתם הוא נוכח הכתרים החיצונים וההיכלות, וניתן להם השפע \nלהתמזג בההנהגה חיצוניות לשלוט, וכאשר יתבטל כח החיצוני ויכנע יגבר במזל קבלת שפעו \nמן הקודש לבד, וכאשר יגבר החיצוני ימזיג כחו בכח המזל ויחלש כח הקדושה ח\"ו שנשפע \nבמזל, ולפעמים ישלוט החיצוני בעצם ויחלק שפע המזל ברצונו ובהנהגתו, וזהו שליטת \nהחיצוני וסוד ע\"ז מקדם שהיו מתנהגין בטלסמאות ובקטורת עבודות זרות להוריד כח אלו \nהככבים והמזלות, יהיה הענין מצד שליטת הכתרים העליונים החיצונים והיכליהן על המזלות \nוהככבים כנזכר, ונתבאר ענין ההנהגות בארץ ובחו\"ל. אמנם יקשה עתה שאלו העובדים \nעבודות אלו בח\"ל ניחא, אלא בא\"י שאין שליטה אלא בחוץ מאי אהני להו, וי\"ל שהיו \nמכחישין פמליא של מעלה ומשליטין הרקיעים והחיצונים גם בעברם בארץ ישראל ומכחישין כח \nההיכלות הקדושים, וזה פגם גדול שהיו גורמין בארץ עד שגרשן בגלות. וזמש\"ל:\n"},{"index":3,"he":"מעין ו - נהר ג\nנהר ג - לבאר הנהגת ישראל והאומות:\nהענין להיות מציאות משכן החיצונים למעלה מן הרקיעים, והיות ההנהגה הזאת שהיא הנהגת \nהשמים מבולבלת, פעמים היא תחת שליטה העליונה, כך ממש היא הנהגת הגוף, שההנהגה הזאת \nהנזכרת תמצא אל כל החיים בין מן האומות בין בישראל, מפני שהם יסודות מיוסדות מעת \nבריאת האדם אין בהם תוספת ומגרעת לכל אדם, רק שישראל יגבר בהם קדושה עליונה ויקדשם, \nומה גם מצד הכנת אביו ואמו בעת ההולדה, לכך ילבש בחיים האלו הקדושה, והגוי ילבש בהם \nטומאה, אמנם אל היותר הגוי והישראלי בחיים אלו כל בני אדם שוים, אמנם ישתנו בסוד \nשתי בחינת ההנהגות הנז', כי הגוי תחת שליטת השרים החיצונים ושואב חיים הנזכרים בעת \nשהטומאה מתפשטת, וישראל שואב בעת קדושת האדם בחיים הנזכרים, כעין ממש שליטת הקדושה \nהעליונה בהנהגת הרקיעים והחיצונים נכנעים, וכמו שסוד ההנהגה הזאת תלויה במעשה בני \nאדם, אם מטיבין מעשיהם יכנעו החיצונים ותהה ההנגה הזאת נמסרת אל הקדושים, ואם ח\"ו \n"},{"index":4,"he":"מקלקלים מעשיהם נמסרות אל החיצונים, כך הוא האדם ממש, בהיותו מגביר צד הטומאה יתן \nההנהגה אל החוץ, ובהיותו מגביר קדושה שבו שהם הנפש הקדושה ושאר הפרטים יתן ההנהגה \nזו כולו אל הקודש, ויתקדש. וזמש\"ל:\nמעין ו - נהר ד\nנהר ד - לבאר סוד נפש הגר ועמון ומואב:\nהענין דע כי כבר נודע בכל הזוהר, שאין נפש הגר ממעלות נפשות ישראל, ולזה נקרא גר \nצדק לפי שאינו נכנס אלא למדת צדק, ונראה שאין תופש אלא במדת נפש, אבל רוח ונשמה אין \nבו, וכן כשבא לפרש מדרגת ההיכלות בגן עדן מפרש שמדריגת הגרים היכל ראשון שהם נגד \nמדת המלכות, אמנם אם פשוטן של דברים שאין להם נשמה כלל אלא נפש, א\"כ למה יהיו בסוד \nג\"ע תחתון, שהרי ג\"ע תחתון מדור לרוחות ולא לנפשות, ואם אין להם רוח מנין להם לכנוס \nלגן עדן אפילו שיהיה תחתון:\nלכן נראה שבלי ספק שהם זוכים אל נפש רוח נשמה, וכולם מצד המלכות, ות\"ת ובינה \nשבמלכות, והנה מציאות הנפשות ורוחות ונשמות תלוי כפי זמן הזיווג העליון, ותמיד הוא \n"},{"index":5,"he":"מתייחד אפילו ביום מר ונעשה מהייחוד נפש רוח ונשמה, וכאשר יהיו ימי הרעה שהם בין \nהמצרים, הנה יהיה הייחוד כפי בחינות תגבורת ההנהגה בעולם, ולפי מה שבני אדם חוטאים \nולפעמים שכינה מתלבשת בחוץ מצד הפגם, ועם כל זה תעשה ייחוד, ואז אותם הנשמות גרועות \nמאד מאד ולא יש (ב)הם כח להתעלות ולהתקשר בסוד המדות העליונות, בענין שלא עלתה \nהנשמה הזאת להיותה בסוד עולם הזכר, יהיה מצד עולם הנקבה, ויהיה לגרים, וכאשר תטיב \nותזכה תעלה במעלת נפש רוח נשמה בסוד היכל ראשון וחופה ראשונה ששם שורשה. ומעתה יש \nגרים שהם גרים גרועים אפילו בזמן גרותם, כגון עמוני ומואבי מצרי ואדומי אלו אינם \nיכולים לזכות להם נפש אפילו מבחינה זו, שהרי אסורים לבא בקהל, אמנם יש בחינות עוד \nבמדת המלכות שהם בחינת קדושות בה, אבל בבחינות זרות שאינם פנימיות, לכך אלו זוכים \nאל אותם הנפשות. וזמש\"ל:\nמעין ו - נהר ה\nנהר ה - לבאר סוד נשמות חיצוניות וערב רב:\n"},{"index":6,"he":"הנשמות החיצוניות הם ממש נשמות מלילי\"ת וסמ\"אל, והם סוד ערב רב, שהם נשמות עיקרם \nנתנות לשבעים שרים להוליד בנים זרים, ואלו הם העכו\"ם, אמנם אילו לא חטא אדם לא היו \nראויות להתגלגל בבני אדם מפני שאין להם לחיצונים חלק בשיעור קומת האדם, אמנם כשחטא \nאדה\"ר הטיל נחש זוהמא בחוה נשמה רעה מכשכשת במעיה, וכשבא אדם הראשון על חוה הגשים \nוברא גוף לאותה הנשמה הטמאה ונולד קין, אמת שהיו בו ניצוצות טובות מפני אדם וחוה \nשהולידוהו והם מצד הקדושה, ולזה יצא ממנו צד טוב כדכתיב קניתי איש את י\"י, שראה \nתיקונו בחבר הקני נפרד מקין הטוב ההוא ונתגייר אמנם צד הנשמה הרעה, ולכך משם נטלו \nחוזק אלו החיצונים להתגשם בגוף ולהיות להם חלק באדם, ואלו הם נשמות בישראל, לפעמים \nע\"י הזיווג המכוער בני ט' מדות וכיוצא, ואלו הם רובם רעה, והם אחריתם לרעה שעוזבים \nאביהם ואמם הקדושים, והולכים לאב ואם הטמאים והם משתמדים , ואלו הם הנולדים לריק \n"},{"index":7,"he":"ולבהלה ונעשים בנים לנכרית לילי\"ת הרשעה, ואלו הם בנים זרים כולם לרעה, ועכ\"ז יש \nבהם צד טוב לפעמים, ולזה יתגלגלו ויתגיירו:\nדע שכל הנשמות החולפות הכשרות שנשתלחו בעולם עד דור הפלגה, שהיה אז אוצר הנשמות \nפתוח לכל הנולדים, עד דור הפלגה שחלק הקדוש ברוך הוא האומות לשרים, ולא נתן עוד \nנשמה קדושה בבני אדם מפני שהם תחת השרים, אינם שואבים אלא מתחת ידי שריהם מצד \nהחיצוניות השולטות עליהם, כי ע' שרי האומות הם בסוד הקליפה התחתונה, שהם ארבע \nקליפות מלמטה למעלה שהם רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונוגה לו, היא הד' הקרובה \nאל הקדושה שבה נאחזים חסידי א\"ה, אמנם הג' קליפות האחרות, שהם ג' קליפות האגוז \nהקשות, הנה הקליפה הג' הנקרא אש מתלקחת יש בה ע' ענפין הנכללים בהם ע' שרים, והם \nתחתונים למטה שולטים למעלה מגלגלי העולם, והם מחלקים העולם לשבעים חלקים, לשבעים \nגבולי האומות, כל אחד ואחד ממש מכוון חלק ממשלתו כנגד אומתו כמו שנתבאר לעיל, \n"},{"index":8,"he":"כאמורו יצב גבולות עמים, וכה\"א כי לבני לוט נתתי את ער וגו', והם שואבים מבחינת \nשרשם ואחדותם כ\"א בקליפת אש מתלקחת האוחזת ע' ענפים ונעשים בה כולם כאחד, ובחינה זו \nעולה ומסתלקת מבחינה אל בחינה עד הנוגה, והיא מקבלת נשמות מסוד הקליפות ונותנת לע' \nשרים, וכן השפע, ושופעת לשרים, והשרים לרקיעים המכוונים כנגד כל חלק וחלק שכנגד \nגבול האומה:\nוהנה מיום שחלק י\"י גבול העמים, אין אותה קליפה שהיא שורש לשריהם נוטלת נשמות \nקדושות מלמעלה מאוצר הקודש כלל, אלא יש להם נשמות מזיווג לילי\"ת וסמ\"אל שרי הקליפות \nהנזכרים, והם מייחודם עושים נשמות לשרים, ונותנים ומשפיעים להם, והם שורצים שרץ נפש \nחיה טמאה לרוב, ולפעמים יש נוחלים משם נשמות בעם י\"י, והיינו סוד ערב רב אשר בין \nקדושי ישראל ומהם פריצי ישראל, והכל מצדינו שאלמלא היו הכשרים מזדווגים בכשרות לא \nהיתה החיצוניות נכנסת שם, ולפעמים יש נשמות קדושות תחת יד הקליפה ההיא מהם בסוד \n"},{"index":9,"he":"גלגול, ומהם בסוד עשוקים וממזרים וכיוצא, וערבוביא זו היא מצד פגם עונותינו וע\"י \nפרצת עם י\"י, בחטאם יתערבו הנשמות ערבוביא בישא, כי יצאו עשוקות בעוונם לחוץ כנזכר \nבסבא. וז\"ס הגלות כדי לברר וללבן סוד גלגול הנשמות, ולזה כמה מתים קטנים בדורות אלו \nהאחרונים יותר משאר דורות בסוד הצירוף והליבון, שיש נשמה שהיא צריכה להתלבן \nולהתגלגל ד' פעמים, ויש חמשים, ויש מאה, ויש אלף מיתות, או יסורים קשים, ובזה תלוי \nענין הנפלים וענין מיתת הקטנים, מה שלא היה כן מקודם בבית ראשון ושני, שהיו ישראל \nרבים לאין תכלית, מפני שעמדו על הטהרה ונתקדשו בביאתם וזיווגם, ולא הוצרכו אל \nהצירוף, וכל ייחודם היה עושה פירות עד שנתקלקלו ונצטרפו ומתו בחורבן כמה וכמה, והכל \nלחמלת האב הרחמן יתברך על בנו לבלתי ידח ממנו נדח. וזמש\"ל:\n \n"},{"index":10,"he":"המעיין השביעי עין גדי:\nובו כ\"ח נהרות:\nנהר א - לבאר סוד מי יתן טהור מטמא:\nהנה האין סוף יתרחקו ממנו כל גשמות כל רבוי וכל חסרון וכל דין וכיוצא, ואל כולם \nיפול השאלה מהיכן יצא החסר מהיכן יצא הריבוי מהיכן יצא התכלית והגבול ועד\"ז לכל \nהמציאות, ולא ניצולו משאלות אלו אלא מחייבי הקדמות הכופרים בבריאה יש מאין, אמנם \nעדת י\"י המאמינים יש מאין אין להם שאלה בזה כלל מפני שהכל יש מאין, וכמו שהיש יוצא \nמהאין המוחלט כך הטמא מהטהור, שהרי יותר נמנע היש מהאין מיש מהיש עד היותם דברים \nמתחלפים, ושאלת הריבוי ג\"כ יותר נמנע הוא להוציא היש מהאין ממה שימנע השנים מהאחד \nאו האלף מן מהשנים, ועד\"ז ברחנו מהשאלות כולם ולא הכנסנו עצמנו אנחנו המאמינים \nבתיקון הענינים אלא מצד אמיתות הדבר בעצמו:\nועתה נאמר דע כי ההעדר אינו כאשר חשבו בני אדם, שההעדר העדר ואפס ח\"ו, אלא האין \nהקודם דהיינו אין סוף לבדו אין מקום לשום העדר, שהרי הוא עצמו והוא כל המציאות ואין \n"},{"index":11,"he":"העדר ח\"ו, שהרי לא יחשב העדר אלא כשתצייר היש ותצייר מקום היש והעדרו, אמנם אם \nנצייר הא\"ס לבדו הוא הוא ואין זולתו, הרי הוא ממלא כל המציאות ואין ריקות שיהיה בו \nהעדר ח\"ו, וצייר שיהיה כל המציאות שכל פשוט והוא החשיבות והיש האמיתי שלא יעדר \nלעולם ובו כל מציאות ואינו חסר דבר, ואל יעלה בדעתך לומר שזה השלימות אשר אין בו \nההעדר שיעדר לעולם ח\"ו, שהוא הוא הנמצא הקיים העומד שלעולם לא יעדר ולא נעדר, אמנם \nהלביש והעלים והסתיר עצמותו, והגלים השכל בשכל יותר נגלה בערך עצמותו הקודם, והעומד \nוהמאוחר שלא יוסיף ולא יחסר לא קודם מציאות השכל הזה המתמצא והמתחדש הנקרא אין, ולא \nאחר מציאותו כלל הנקרא יש, והנה השכל הזה שהוציא להלביש עצמו אינו מחוצה ממנו שהרי \nלא היה זולתו, אלא הוא ממש כחו הנעלם והנסתר והעומד בעצמו היוצא, והרי זה השכל \nהלבוש הנקרא יש בערך שקודם לא היה ועתה היה, אמנם לא בערך שהיה העדר, שהרי הוא \n"},{"index":12,"he":"וידיעתו אחד, ובזה אתה המעיין יתיישב בלבך כל הספקות והבן. וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - ב\nנהר ב - לבאר מהיכן יצא הגוף והחומר:\nהנה שאלה זו שאלוהו החוקרים, ואמרו שמהצורה לא ימשוך חומר ומטעם זה דברו על י\"י \nתועה, אמנם הם חשבו שידעו הצורות והחומרים, ולזה הקשו מה שהקשו ולא ידעו ולא יבינו \nבחשיכה יתהלכו, מפני שחשבו שהצורה אינה מורכבת אלא פשוטה שכל ולזה סכלו זה, גם חשבו \nשהשמים גשם חמשי פשוט ובזה יצאו אל מה שיצאו, והנה רז\"ל פירשו שהם נקראים שמים שהם \nמאש ומים, ועד\"ז חשבו על הנמצאות העליונות שהם פשוטות ולא עמדו על סוד י\"י ואינם \nאלא מורכבות, שהנפש והרוח והנשמה הם מורכבות מד' יסודות רוחניות, כדכתיב מארבע \nהרוחות בואי הרוח, כנזכר פ' שמות. ולא עוד אלא חיות הקודש הם חיות מורכבות מד' \nיסודות רוחניים וכל א' כלולה מכולם, וכן הכסא דהיינו עולם הבריאה יש בו ד' יסודות \nשהם ד' עמודי כסא, ויסודי היסודות באצילות, דהיינו חסד מים, גבורה אש, תפארת רוח, \n"},{"index":13,"he":"מלכות עפר, ויש עוד ליסודות אלו שרשים בתוכיות הבינה והם מתעלמים:\nועתה נאמר כי לדרך זה יהיה ענין המציאות מתפשט ומשתלשל מאצילות אל בריאה, ומבריאה \nאל יצירה, ומיצירה אל עשייה, ברצון הרצונות להתפשט הפעולות, ובהיותם משתלשלות הם \nצורה וחומר, כי הנה הא\"ס צורה אל האצילות, והאצילות כלים וחומר אל הצורה עליונה דרך \nמשל, האצילות צורה אל הבריאה, והבריאה חומר אל האצילות, היצירה חומר אל הבריאה, \nוהבריאה צורה אל היצירה, והיצירה צורה אל העשייה, והעשייה חומר אל היצירה, וישתלשלו \nמעילה לעלול מצורה אל צורה, והם חומר לצורה והצורה אל החומר, עד הגיעו העניינים \nממציאות אל מציאות בכוונה מכוונת בשיעור ובמשקל ובמדה, לכל נמצא ונמצא שיעור \nמציאותו, ומקום עמידתו ועניינו, והכל נמדד מאת המאציל ע\"י סוד העצמות וכלים, \nויתפשטו מן הרצון עליון ויצאו ממנו תחילה מאחדות פשטותו ברצון, ומשם ישתלשל ממציאות \nאל מציאות עד שיגיע אל מקום עמידתו. ואין לך דבר שלא יהיה חומר למה שלמעלה ממנו, \n"},{"index":14,"he":"ואין לך דבר שלא יהיה צורה למה שלמטה ממנו, אלא שאנו בקצה התחתון משיגים אלו \nהחמריים התחתונים מתעלמים לנו הצורות העליונות ולכן יקשה להשכלתינו הקושיא הזאת, \nאבל במציאות האמת אין קושיא כלל כנזכר וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - ג\nנהר ג - לבאר סוד מציאות הקליפה:\nהענין כי כל העתק שיעתק ההויה ממציאות אל מציאות, יעשה המותר בבוא השינוי מאור אל \nמים וממים אל רקיע. והענין הוא כי הספירות העליונות סדר השתלשלותם מעילה לעלול, \nוהעיקר הם חג\"ת, והחסד עולה לגבורה, והגבורה לת\"ת, ואלו הג' הם עיקר ויסוד לשאר \nהספירות. והנה בחסד אור דק, ובהתפשט הגבורה יתעבה יותר, כמו המים שהם עבים יותר מן \nהאור והם דקים בערך הרקיע המתעבה בתוך המים, ונשאר העכירות שלא נתפשט לא נתעבה, והם \nמים עכורים מותר הרקיע. ובזה תמשיל בדעתך שיתפשט ההנהגה ממציאות האצילות אל מציאות \nהבריאה, ויהיה שם אור מים רקיע, וכל מה שאנו מכנים באצילות כמוהו ממש למטה בבריאה, \n"},{"index":15,"he":"ואח\"כ כמו כן נעשה ביצירה, וע\"ד זה ימצאו החיצונים מותר, וירד סוד המותר אל החוץ:\nוהנה מציאותם למעלה אינו מותר חיצוני ממש, אלא מציאות השתרשות שנשתרש, וכמו שנדחה \nכל מציאות ההנהגה ע\"י הנאצלים והוצרך לבריאה, כך נדחה ממש סוד השתרשות הזה שאינו \nהגון להתנהג בו סוד הנהגת הדינים וסיומי הגבורות, וכן נדחה הבריאה ג\"כ שאין העולם \nהגון להיות נידון בשרשי הגבורות והמותר אשר בכסא, וכן ביצירה עד שירד מציאותם \nמציאות אחר מציאות, עד שהגיע אל סוד מציאותם למטה במקומו אל מקום ששם המותר עושה \nפעולתו דהיינו החיצוני, הרי לפי זה הם באמת על כל תיקון פעולתם במקומם והם מושרשות \nביצירה, ושורש שרשם בבריאה, ושורש שורש שרשם באצילות, ועתה כאשר יפעלו למטה לא \nיפעלו אלא בהתאחז מציאות במציאות, ושורש בשורש, עד התגברם מצד רום המעלות. וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - ד\nנהר ד - לבאר בענין הקליפות ומהותם:\nהענין כמו שהקומה הקדושה עם היות שיש בה אברים פרטים תכלל כולה בארבעה יסודות, \n"},{"index":16,"he":"דהיינו סוד עשר ספירות נכללות בארבעה אותיות, כך ממש הם החיצונים שיעור קומתם \nנכללות בארבעה יסודות, ואלו הם ארבעה קליפות ממש ארבעה יסודות, יסוד המים היינו \nהמים הזדונים לחה לבנה, כחה לתת עצלה ותרדמה ולהחטיא בענין זה האדם, והיינו סוד ענן \nגדול. ויסוד האש היינו המרה הממררת העולם במרירותה ושורף העולם באשה, וממנה סוד אש \nגיהנם, והיינו ואש מתלקחת. הג' יסוד הרוח, רוח סערה באה מן הצפון המסעיר כל העולם \nכולו. הד' העפר השחור החשך המשחיר היבש הריקן, כאמרו הבור רק אין בו מים, והנה \nליחות אלו הם שולטות בכל ד' יסודות שבעולם להרע, וכעין זה הם שולטות באדם, ומשם \nבאים לאדם חולאים רעים ונאמנים משליטת אלו על מציאותו, בענין שהם שולטים על כללות \nהעולם ועל ישראל בגלותם, על והאדם בחליו, וכן פי' בתיקונים:\nודע שהקדושה בלי ספק הוא דבר יקר מאד, ובלתי נמצאת לאדם אלא אחר הטורח המרובה, וקלה \nלאבד, שאם יתעורר האדם ברוח קדוש כל ימיו ברגע קטן ירד אל התכלית, והרי דוד אמר כי \n"},{"index":17,"he":"כפשע ביני ובין המות, ירצה שעם היות שהיה אחוז למעלה במדה עליונה, ירד בטלטולו \nוהיותו יוצא חוצה עד מדריגה אל הקצה שלא נשאר בינו ובין המות אלא כפשע דבר דק מאד, \nעם היות שעמד בטהרתו. וכן אמר ע\"ד אחרת מצד העון כמעט שכנה דומה נפשי, כמעט בטעם \nגדול לא נשאר בינו ובין מדריגה דומה אלא דבר מועט מפני שהקדושה יקרה מאד להמצא וקלה \nמאד להתאבד, ובהפך הוא עד\"ז מי שנדבק בו הרע לא בקל מאד יחזור להפרד, ומי ומי \nמהיורדים עולה בקל כיון שנדבקה הארורה הזאת באדם עד כמה שנים היא דבוקה בו עד שיפרד \nממנה מכל וכל, וזה מפני שהיא קלה להמצא, מזומנת לאדם מיד, אפילו מי שאין רודף אחריה \nנמצאה לו מיד והיא מזדמנת לו, מי שמכין עצמו לה מכל שכן, ולזה נקראו החיצונים אלה, \nאלות, אלות הברית, אלה אלהיך ישראל וגו', כלומר המצויים והמזומנים שאדם מורה ביד \nבאצבע אלה, אמנם הקדושה נעלמה מאד נסתרת דבר י\"י יקר, אינה נמצאת ואינה מזומנת:\n"},{"index":18,"he":"והטעם כי הזונה מופקרת נמצאת בכל מקום, ואם בישיבתה היא יושבת על פתח ביתה והיא \n"}]}
