{"id":"kabala-968fe7d214a9-1-41","bookId":"kabala-968fe7d214a9","part":1,"torah":41,"title":"קטע 41","hebrewTitle":"קטע 41","segments":[{"index":1,"he":"מתהלכת פעם בחוץ פעם ברחובות, והמבקש מיד והנה אשה לקראתו. אמנם הקדושה אינה כך כי \nהיא בת מלך יושבת בביתה נעלמת, והרודף אחריה צריך כמה דרכים קשים מאד עד לכנוס אל \nהיכל המלך, אל החדר עם בתו, שאינה נמצאת לכל ולא הכל זוכים אליה, והזוכים יש כמה \nמדריגות וכמה טורח. והטעם שהחומר שהוטבע באדם על ידי חטא אדם הראשון גרם לו שנעלם \nממנו הקדושה, והחיצונית מיד קופצת עליו, ובדבר קל משיג החיצוני ומטמא עצמו, והרי \nהאדם מטבעו רחוק מאד מן הקודש מצד החומר והטבע שהוטבע בו מעת התלבשו בכתנות עור, \nממש מעורו של נחש, הפשיט הנחש עורו, כי מלך היה הנחש בעולם העשייה החומרית הזאת, \nלכשהחטיא האדם והורידו נתגרש הנחש ממקומו ונתגרשה עמו שכינה, ובזו הנחש והפשיטוהו \nעורו וניטל ממנו שררה שלא יטשטש העולם ח\"ו, אילו היתה לו אותו השליטה בחומר כקודם \nחטא אדם הראשון, ועשה לאדם כתנות עור החומר הזה שהפשיט הנחש:\nועכ\"ז ידי אדם הם כמה כחות מלאכים רוח אלהי מתנוצץ בהם שהם מתחת כנפיהם, ר\"ל למטה \n"},{"index":2,"he":"ממחנות אלו כולם ומתפשטין בעולם לסייע עושי תשובה, אותם המפשיטים מעליהם לבוש נכרי \nשלבשו בעוונות, כדי להעלותם אל מקום שבת המלך עומדת שם, וזה אחר השקידה בעבודה כמה \nימים ושנים, והיינו אמרם הבא לטהר מסייעין אותו, והיינו שלחה נערותיה תקרא. אמנם \nהבא לטמא פותחין לו מיד מדרגות הקדש שהוא בתוכם עושין לו פתחים מכל צד לא מסייעין \nלרעה ח\"ו אלא הוא מפיל עצמו מלמעלה למטה, וכל דבר כבד העולה חוץ מטבעו בקל יפיל \nעצמו וירד, ומיד שירד יקפוץ החיצונית עליו, ובחוץ כמה חיצונים מסייעין אותו לרעה \nוכל תשוקתם לזנות עמו, והיינו סיוע ג\"כ מצדם. וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - ה\nנהר ה - לבאר סוד פועל הקליפה והפגם:\nדע שעם היות שעיקר עבודתינו להבדיל החיצוני מן הקודש, וזה עיקר טעם מצות לא תעשה \nשבתורה, ועם היות שהם נבדלים בתכלית ההבדל לא נאמר שפעולתם לעצמם בלי השגחה עליונה \nח\"ו שאין להם שום פעולה אלא מתוך הקדושה, ולכן פי' בתיקונים ואינון כתרין תתאין \n"},{"index":3,"he":"אינון קליפין לעשר ספירין ועשר ספירין מוחא בגווייהו, והענין שהם משתמשות אל הקודש \nבשני עניינים, הא' שכאשר יגבר האשם בבני אדם למטה, תתלבש הקדושה באלו הקליפות אליהם \nולא יושגחו מן הקודש אלא יבא אליהם ההנהגה מאלו החיצונים, כדי שלא יגיע רעתם למעלה, \nכעין הקליפה אל האילן שמשמש לשמרו מכל הפגעים, כך אלו הם שומרים הקדושה וזה שאמר \nואינון כתרין תתאין אינון קליפין לעשר ספירין, וכאשר יגיע הרע אל בני אדם לא יגיעם \nמן הקדושה אלא מאלו השומרים צד הקדושה שלא יפגעו חטאים בנפשותם בה:\nהב' שאין להם שום פעולה מבלעדי הקדושה העליונה כלל כי הקדושה העליונה היא הפועלת \nהעונשים, אמנם הם מגיעים הדינים אל בני אדם על ידי אלו בענין שהקדושים טהורים אין \nבהם עונשים כלל, אלא גוזרים, והעונשים נמשכים מן החיצונים, ואין לך שום פעולה \nבמציאות שלא תהא מן הקודש מפני שאלו הם גופים מתים אין בידם טובם, אמנם פעולתם מצד \n"},{"index":4,"he":"הקדושה שהיא נשמה פועלת בתוכם ואינם יכולים לפעול פעולתם אלא ע\"י המוח הפנימי אשר \nבתוכם וז\"ש ועשר ספירין מוחא בגווייהו דהיינו התפשטות עשרה ניצוצות לפעול בהם, \nוהיינו אומרו ומלכותו בכל משלה שלא יפעלו אלא בדין עליון:\nויש ענין ג', שהם ממש נעשים מחיצה להבדיל ולסתום השערים שלא יכנסו התפלות עד שיקבלו \nעונשם, ואז ישראל בצער גדול, והיינו אמרו כי אם עוונותיכם היו מבדילין ביניכם ובין \nאלהיכם, ועם היות שנאמר לא יגורך רע, ופירשו רבותינו ז\"ל לא יגור במגורך רע למעלה, \nאמנם הקדוש ברוך הוא ושכינתיה מתפשט אל התחתונים להנהיג בהם, והיינו ע\"י הלבוש \nהנוגה כנודע. עוד דקדק לומר לא יגור[ך רע] דרך גרות דווקא, אמנם דרך ארעי יעלה \nלעתים כאמור ויבא גם השטן וגו', וכה\"א היתפאר הגרזן על החוצב בו וגו', שאינם אלא \nכלי מפץ אבל היד המניף הוא למעלה כנזכר, ועכ\"ז מצוה עלינו לבטל פעולתם מכל וכל, \nשיתפשט המלך והמלכה מאלו הלבושים:\n"},{"index":5,"he":"ומשל ענין הקליפות למה\"ד לרופא חכם שיש לפניו שוטה שנשתטה, ורפואתו להכותו מכות \nעצומות אכזריות, והרופא רחמן והוא איש חכם צוה לבקש איש אכזרי שוטה שיכה השוטה עד \nשיתרפא, ועתה נמצא כאן ג' דעות, הרופא החכם דעת מיושב רחמן מצוה להכות כל אותם \nההכאות כדי שיתרפא השוטה, ודעת השוטה המוכה הדן בשטותו שאין אכזריות גדולה מאכזריות \nהרופא המצוה להכותו, וזה שקר שהרופא מחזר אחר כל תיקוני תועלת החולי כדי לרפאותו, \nודעת המכה שאין כוונתו בלי פניה אל בהכאות אלו, אלא להתאכזר ולהכות כדרכו הרע, שמכה \nכל מי שימצא שום תועלת. והנה הג' דעות אלו הא' הוא הכוונה העליונה והנהגת הדינים \nמלמעלה שהכל בכוונה מכוונת לסיבת הצורך, והב' אדם הנידון הכל תועלתו שאלו לא נשטתה \nלא היה צורך בזה כלל, והרי שטות המוכה ממש גורם לזה להיות מוכה, והיינו יצר הרע \nהמחטיא, ג' המכה הם החיצונים המחטיאים האדם ואח\"כ מכין בלי כוונה רק באכזריות מפני \n"},{"index":6,"he":"שרודף אחר הטומאה. וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - ו\nנהר ו - לבאר סוד כח הקליפות:\nדע כי כמו שהקדושה נוטלת כח ממעשה בני אדם, כך החיצוניות ממש היא נוטלת כח מבני אדם \nומעשיהם. אמנם הקדושה באמת ויחוד, והרשעה בשקר ופרוד, כיצד הרי השכינה מתקשטת ממעשה \nבני אדם, והאיך היא מתקנת בני אדם אל העבודה בפנים זועפות בתוכחות על העון, נמצאת \nשהיא אינה מתקשטת פנים למטה אלא למעלה כדרך שעשה משה רבינו ע\"ה עם ישראל להקדוש \nברוך הוא,כי למטה הראה להם פנים של זעם ולמעלה אמר והנחם על הרעה לעמך זכור לאברהם \nזכור אהבתם וטובתם, הרי פנים העליונים טובים לישראל, כך היא ממש פני השכינה למעלה \nמלמד זכותם ואומר הרי אלו עשו כך וכך מצות, אמנם למטה אמר היפך מזה, כל דין וכל \nפנים זעופות, כך היא ממש דרכה של שכינה מביאה צרות על הצדיקים ומיסרם ומראה להם \nפנים של זעם, ומתקשטת במעשיהם למעלה. והארורה הטמאה הזונה לא כך היא, אלא מראה להם \n"},{"index":7,"he":"פנים מקושטות וממתקת עליהם הרשעה והעבירה, אומרת לרע טוב ולטוב רע, ומראה להם פנים, \nוהיא נוטלת מעשיהם ומראה לבעלה ואומרת לו עלה להביא זעם שהרי עשו מעשה רע כזה וכזה, \nלהמשיך הרג חרב ואבדון, ובעלה כועס במרירות המרה שהיא זורקת כלפי מעלה, ומיד מתאכזר \nועולה ומקטרג ויורד ונוטל נשמה, נמצא ממש דרך הנואפת היא עושה, היא מתקשטת לזרים \nומתכערת לבעלה, ואינה נותנת לבעלה אלא שיורי פורעניות. וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - ז\nנהר ז - לבאר סוד מציאות יצר הרע והקליפה, וכמה מיני פירות יש:\nכי יש לשאול אחרי שהנפש היא מעולם האופנים מסטר ימינא סטרא דדכיא, מאין נולד לו \nהקליפה והיצר הרע, והתשובה עיין מה שכתבנו בעין משפט נהר כח:\nודע כי ל' מיני פירות אילן נבראו בעולם, ומכל מין ומין יש הרבה מינים, כמו שאמרו \nרז\"ל על פסוק ושבעים תמרים שבעים מיני תמרים, וכן בכל המינים:\nעשרה מעולם הבריאה סוד עשר ספירות דבריאה, ומפני שהם רחוקים מן הטומאה וקרובים \n"},{"index":8,"he":"לאצילות אין להם קליפה לא בפנים ולא בחוץ ונאכלים כמות שהן, ואלו הן, ענבים, תאנים, \nתפוחים, אתרוגים, לימונים, אגסים, חבושים (קיטין בל\"א), תותים (מורי בלע\"ז), \nסווראב\"ס, חרובין:\nועשרה מהם מעולם היצירה סוד עשר ספירות דיצירה, שהם בינוניים בין עולם הבריאה ובין \nעולם העשייה, שאינם קרובים לטומאה כמו עולם העשיה ולא רחוקים כמו עולם הבריאה, לכן \nגרעיני הזרע בתוך הפרי אינו נאכל לפי שאינו רך כגרעין שבתוך הפירות דבריאה ואלו הן, \nזיתים, תמרים, גודגניות, סופייפאפ\"ס, פרישקו\"ס, סירולא\"ש, משמישוש, גינדא\"ש, \nאקראני\"ש, ניספולא\"ש:\nועשרה מהם מסוד עולם העשייה, סוד עשר ספירות דעשייה, ולזה נאכל מה שבפנים ונזרק מה \nשבחוץ, שקליפת הפרי היא מחיצה בינו ובין עולם התמורות הקרוב לו כדי שלא יקבל טומאה \nמהם, ואלו הם:\nרימונים, אגוזים, שקדים, ערמונים, לוזים אלוילי אנש בלע\"ז, אלוני\"ם אלביוטא\"ש \nבלע\"ז, פרישין, פיניו\"ניס, פיסטוקוס, מאוזי\"שו:\n"},{"index":9,"he":"ומנין שמותם ומספרם קבלתי אבל סדורם על סדר עשר ספירות לא קבלתי עד יערה עלינו רוחו \nממרום. וכנגד אלו הל' מיני פירות יש ל' אחרים מסטרא דשמאלא שצומחין בעצי היער \nמאליהן, ורובן אין בהם אוכל אלא כולן קליפה ואין מברכין עליהם בורא פרי העץ, ומי \nשמדקדק במעשיו לא יאכל מהם הואיל ורומזים לסטרא דשמאלא:\nודע שמפירות האדמה הראוי לאכילה נבראו נ\"ה כמנין האדמ\"ה, והשאר אינם ראוים לאכילה, \nולהיות שהם פירות האדמה שהם פירות שפלים ר\"ל שאינם מתגאים, לזה הם מוציאים פירותיהם \nוגדלים על כל מים. והענין שכל מה שברא האל יתברך בראם זכר ונקבה כדי שיפרו וירבו, \nואפילו המים יש בהם זכר ונקבה כשנבראו וברא רקיע להבדיל בין מים זכרים למים נקבות, \nודע כי כל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים אלא אפילו ע\"י מים נקבות מוציאין \nפירותיהן, והטעם כנזכר, חוץ מן החטה מן הטעם שיתבאר. אמנם כל פירות האילן שהם בעלי \nגאוה אינן מוציאין פירותיהם אלא ע\"י מים זכרים, חוץ מן האתרוג, והטעם לפי שהוא מן \n"},{"index":10,"he":"המובחר שבמיני פירות שנאכל כולו ועכ\"ז אינו מתגאה כשאר אילנות לזה גדל על כל מים \nבין זכרים ובין נקבות:\nאמנם החטה להיות שהאל יתברך נתן בה סגולת המזון, והיא חשובה יותר מפירות האילן ולזה \nהיא במעלת פירות האילן, ואין מוציאה פירותיה אלא ע\"י מים זכרים לבד, ולכן תמצא שנה \nשיהיו בו ריבוי גשמים ואין מוציאין ריבוי תבואה, ויש שנה שיש בה מיעוט גשמים \nומוציאה הרבה תבואה, לפי שהדבר תלוי במים זכרים. ואל יקשה בעיניך שארץ מצרים מוציאה \nהחיטה ע\"י מים הנקבות כמו הירקות, שאין הענין כן אלא כדברי רז\"ל שבכל שנה ושנה בימי \nתקופת תמוז, הקדוש ברוך הוא מטיל טפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך נילוס, ואותו \nהטיפה היא כמו שאור שבעיסה ונעשים כל מי נילוס זכרים ואינה צריכה למי גשמים, וזאת \nהטיפה אינה נמנעת מלבא בכל שנה ושנה, לפי שנתנה למצרים בשביל תפילת אברהם, והענין \nנרמז בפסוק וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה וגו':\n"},{"index":11,"he":"והענין ששר של ישמעאל הוא רה\"ב שרה של מצרים, ולפי שמצרים היא שניה לארץ ישראל, \nוכמו שא\"י היא בתכלית הטהרה והקדושה לזה היא ניזונית ממים זכרים, ואפשר שז\"ס אמרו \nלמטר השמים תשתה מים, כך מצרים מעלתה בתכלית הטומאה ולזה נקראת ערות הארץ כמו \nשביארנו לעיל, לכן לא היתה ראויה להיות ניזונית ממים זכרים אלא מנילוס שהם מים \nנקבות, ואפשר שז\"ס אמרו לא כארץ מצרים וגו' והשקית ברגליך כגן הירק, אמנם אברהם \nלאהבת ישמעאל בנו התפלל עליו, ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך, שהניזון ממים נקבות חייו \nאינם חיים, והאל יתברך השיבו, ולישמעאל שמעתיך הנה ברכתי אותו, והברכה היא סוד \nהטפה. והענין אחר שגזרה חכמתו יתברך שלא ירדו גשמים בארץ מצרים וא\"א שתהיה גזרתו \nבטלה, לזה בשביל תפלת אברהם ניתן למצרים זאת הטיפה:\nודע שמים הנקבות נחלקים לג' מדריגות זו למעלה מזו. המדריגה הא' היותר פחותה היא \nהמים השאובים, ששואבים בני אדם ביד מן הנהרות ומן המעיינות להשקות גני הירק, ואלו \n"},{"index":12,"he":"נקראים מתים, וזו היא מעלת מצרים קודם תפלת אברהם, ואפשר שזהו אומרו לא כארץ מצרים \nוגו' והשקית ברגליך וגו'. המדריגה הב' למעלה מזו היא המים הנמשכים מן המעיינות \nוהנהרות, ואלו נקראים מים חיים. המדריגה הג' היא מי גשמים שהם נקבות, והם כשממלאים \nהעבים ממי הים ונהרות המרים והרעים, ומתתקנים ונהפכים מים מתוקים וטובים ויורדים, \nואלו יותר טובים ומשובחים מן הראשונים עם היות שהם נקבות. וכמו שהמים הנקבות נחלקים \nלג' חלקים כנזכר, כן הענין במים זכרים נחלקים לג' מדריגות, המדריגה הא' היא \nכשהגשמים יורדים ואויר השמים כולו גוון אחד, ר\"ל שאינו טלאים טלאים מגוונים משונים. \nהמדריגה הב' היא כשיצא חתן לקראת כלה. המדריגה הג' היותר מעולה היא כשהשמים מגשימים \nג' ימים רצופים יומם ולילה בלי הפסק:\nודע שהכ\"ט מיני אילנות והחיטה אינם מוציאים פירות אלא על ידי אחד מאלו הג' מיני מים \nזכרים, והאתרוג גדל אפילו במים שאובים, וזה שאמרו רז\"ל אתרוג גדל על כל מים ולזה \n"},{"index":13,"he":"הוא שוה לירק לענין המעשר מצד שפלותו, ולזה נקרא פרי עץ הדר כי שפלותו הוא הידרו, \nשאין חשוב והדור לפניו יתברך אלא למי שהוא שפל:\nודע כי אין דבר גשמי למטה שלא יהיה תחילה רוחני דוגמתו למעלה, והגשמי הם כמו צל \nמהרוחניים באופן שכל הל' מיני פירות הנזכרים כולם נמצאים למעלה בגוונם וצורתם, אלא \nשהעליונים הם רוחניים והתחתונים גשמיים, והם צל רוחניים, ואם לא היה מצל לא היה צל. \nוזמש\"ל. מסכ\"י:\nמעין ז - נהר - ח\nנהר ח - לבאר מהות יצר הרע ויצר הטוב:\nנרצה לפרש מהות יצר הרע ויצר הטוב, והענין דרך כלל הוא התעוררת סמא\"ל וניצוצו \nהמתפשט ונוגע בחומר הזה ומלהיבו עד שרוצה להחטיאו, והיינו משל הזונה הנזכר בזוהר פ' \nתרומה. ויש כח ביד אדם לבחור בטוב ולמאוס ברע. וכמו שהרע הוא התעוררות סמא\"ל ויש לו \nבחינה באדם וכניסה בו, ואותה בחינה המגעת אליו ממנו יקרא יצה\"ר חציו קשור בחומר \nוחציו קשור בסמא\"ל בין קרניו, כך יצרו הטוב הוא התעוררות אלהי חוט של טהרה נמשך \n"},{"index":14,"he":"מהבורא אל האדם, חציו קשור למעלה בקרני הוד יוצרו וחציו קשור בשכל האדם ונשמתו, \nוהיינו שיש באדם להגביר בו היצר הטוב או היצר הרע, אם ימשיך דבקותו בבורא יתברך \nיגביר בו יצר הטוב ויתעבה החוט הזה כעבות העגלה ויתרבה בו התעוררות בוראו, אמנם \nיוסיף סמא\"ל אומץ שם, כי כאיש גבורתו, וכל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, והרשע הפסיק \nחוט חסד רחמי יוצרו עליו, ונאחז בסבך בקרניו של סמא\"ל קרני רשעים. ועכ\"ז נשאר לו \nעצת יצר טוב פעם ביום או ב' פעמים יתעוררו בלבו ניצוצי תשובה כנזכר בסבא, ואם יש בו \nדעת אז לאחוז בתקות חוט התשובה ישיב היצר טוב אל קדמותו, ולזה נקרא יצר הטוב רב \nהחובל המנהיג הספינה בעצתו מאת הבורא בהתעוררות סוד אור האצילות מתפשט מבריאה אל \nיצירה, ובזה נתבאר ענין יצר הטוב ויצר הרע על שרשו. וזמש\"ל:\nמעין ז - נהר - ט\nנהר ט - לבאר בחינת יצר הרע, והשדים, ובחינות הנשמה:\nהענין שיש נשמה באדם מאצילות והיא נקראת בת להקדוש ברוך הוא, ויש נשמה מבריאה והיא \n"},{"index":15,"he":"נקראת אמה, ויש נשמה למטה מבריאה יותר והיא נקראת שפחה הדיוטא. וכן יש ביצר הרע כמה \nמדריגות, כי הוא למטה מבחינות הקדושה, דהיינו למטה מהיכל לבנת הספיר משם ולמטה, ויש \nבו כמה בחינות לפי קורבת המדרגות אל הקדושה ולפי רחוקם, יש מי שהוא מסוד הנוגה שהוא \nקליפה קשה, ויש מבחינה אחרת כאשר יתבאר. ויצה\"ר לא נברא אלא לשרת הנשמה כמו הנחש \nהנברא לשרת האדם, והיינו כקליפת האגוז לתועלת שמירת מוח הפנימי, וכן היצה\"ר לשרת \nהנשמה כלי מוכן לעבודתו, וכן קראו הכתוב עבד, כאומרו מפנק מנוער עבדו, ויצה\"ר יכריח \nהנשמה שתתלבש בגוף ברצון קונה. ויש לכל אדם ואדם יצה\"ר שהוא נקרא שד אחד בגופו \nהמחטיאו, שד ודאי, כי יצה\"ר והשדים מחצב שלהם אחד, והנה יצה\"ר זה לפי המחצב שלו \nמאיזה קליפה, כן הוא הכנתו לענייני העולם, ולכן יש בני אדם שחומרם זך מוכן לשכל, \nויש שחומרם עכור, הכל לפי בחינת יצה\"ר מאיזה קליפה:\nוכאשר תתלבש הנשמה בסוד רוח ונפש ביצה\"ר, ויצה\"ר בגוף, אין ספק שהנשמה בעלת עשר \n"},{"index":16,"he":"כלולה ודאי, ולזה היא יו\"ד, ובהיות הנשמה גוברת על יצה\"ר ומטהרו ומכניסו בקדושה \nומשעבדו לעבודת השם, הנה יאמר עתה על יצה\"ר זה שהוא שד יהודי, ואז מזדווג הנשמה \nויצה\"ר יחד באמצעות רוח ונפש, ויטהר היצה\"ר ע\"י הנשמה ההיא ויעשה מלאך, והיינו \nשיעשה ע\"י הנשמה שד\"י, והיינו בגימט' מטטרו\"ן. ואם ח\"ו יהיה בהיפך שמחטיא הנשמה, לא \nלבד [שיאבד הנשמה והרוח ע\"י ]יצה\"ר אבד אלא גם הנפש נאמר הכרת תכרת הנפש ההיא, \nואדרבא יצה\"ר גורם שתהיה הנפש שד, והיינו הרשעים הם הם המזיקים כנודע:\nודע כי יצה\"ר יושפע באדם בסוד הקליפה הקרובה אל המוח כנזכר במקום אחר, ומפני קורבתה \nיש בכחה להטהר ולהתקרב יותר וליכנס אל הקדוש, והיינו דיצה\"ר יכיל למהוי יצר הטוב \nמפני שיש לו שורש מתוק, וז\"ס האיך ממתיקין התורמסין שידע שלמה, והכל כפי כשרון \nהמעשה. ודע כי יש בקליפה בעצמה בלי הצטרפות הקדושה אליה, יש בה קצת הכנה והכל לפי \nמחצב יצה\"ר, כי יש שיצה\"ר מוכן לקבל כל חכמה וחשק בה, ויש שיצה\"ר גס ועב וחושק \n"},{"index":17,"he":"התאוות הגשמיות והמדות המכוערות, וזה שפירשו רז\"ל בענין השדים הפשוטים שהם נחצבים \nמהקליפות ואין הרכבתם כבני אדם ועכ\"ז יש בהם חכמים, וזה יראה שמשורש הקליפה בעצמה \nיש בתכונתה טבע וחשק בידיעה:\nוכשיתגלגל יצה\"ר באדם מקליפה זו בקל יהפכהו להתחכם בתורה ויהיה ת\"ח בתורה מפני \nדקותו וקורבתו אל הידיעה, ואם לא יחפוץ לעסוק בתורה ובענייני הקדושה לפחות יתחכם \nבחכמת חיצוניות, בתכונה וכיוצא, שהם דברים טבעיים ידע בהם להתגאות בפני בני אדם, \nשהרי לא יפתהו יצה\"ר אלא בעסק החכמה, וזה מפני שמחצב היצה\"ר ממחצב הדק החושק בחכמה:\nודע שיש ג' בחינת בשדים עצמם, תלמידי חכמים ובבני אדם הבלתי שבים הפילסופים תוכניים \nוכיוצא, ובשבים הדבקים בנשמה ת\"ח העוסקים בתורת ה', והיצ\"ר נהפך מנחש למטה דהיינו \n"}]}
