ספר משכני עליון
קטע 4
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
העליונים. והענין הזה הוא קשר הענף בשרש; ונמצאים המלאכים נקשרים בשרשם, והנשמות כמו כן. אמנם, ענין הקרבן הוא להקריב המלאכים, והקטורת - להקריב הנשמות. והבן מאד, כי הסוד זה הוא "אדם ובהמה", והפנימים נקראים אדם, והחיצונים מהם בהמה: »סוגי החי לקרבן«: והנה הקרבן נעשה מבהמה או מעוף, ולא מחיה. וג' המינים האלו נמצא להם מקום לכל אחד מיוחד. הבהמות בבריאה, והעופות ביצירה, והחיות בעשיה. ומפני רוב שפלותם לא ילקח מהם לקרבן, כי שם תוקף הטומאה רב, ולא יעצרו כח לעלות אל מקום רם כזה. והמזבח עצמו הוא מקום מוכן לקבל העשיה הזאת בה. ומהותו ממהות הנקודה מקום התאוה הוא, ששם האש הלוהט שנאמר בו, "הוא העולה על מוקדה" והבן, כי הדברים עמוקים מאד: »סדר הקרבן«: »כהן לוי וישראל משתתפים בקרבן«: ואומר לך עתה סדר הקרבן. וצריך שתדע כי ג' מדריגות נמצאו והם חד"ר, וסודם כהנים לויים וישראלים. והקרוב מכולם הוא החסד והוא הכהן, ועל ידו העבודה. כי הכל צריך
שיהא נכלל בקשר אחד, והתפארת נכלל בגבורה, והגבורה בחסד, והחסד מעלה את הדורון כראוי. ועל כן נמצא בחצר מקום לישראל וללויים ולכהנים, כל אחד בפני עצמו, מלמטה למעלה, וכלם עומדים לקרבן. אף על פי שאינו נעשה רק על ידי הכהן, אך עם כל זה הכהן מקריב, והלוי משורר בגבורתו, והישראל עומד ומתחזק בכוונתו, ונמצאת העליה כלולה מן הכל. וכשתדקדק, תמצא מקום בעזרות לד' [מיני] אנשים, והם, כהנים, לויים וישראלים [ונשים]. ומקום [הנשים] הוא לחט בחצר החיצונה, והשאר הג' לפנים: »ג' חלקי הבהמה הנכללים בקרבן«: וצריך שתדע, כי בבעל חי נמצאו ג' דברים, והם - האיברים והחלבים מן החסד הם יוצאים, הדם מן הגבורה, והרוח מן התפארת. ועל כן יהיה הדם נזרק על המזבח, והאיברים והחלבים נאכלים עליו, והרוח היוצא מן הבהמה מתקשר בשניהם, ועולה ונקשר אל המקום שנקשר. וכל הדברים האלה נראים ומתגלים למטה על פי מצות המלך, ונודע סודם בעליונים, בהיות ג'
המדריגות האלה מתקשרים כאחד, ועולים להיות נכללים למקום שעולים. ונמצא, חלק בקרבן כנגד הכהן, כנגד הלוי, וכנגד הישראל. ותראה שכל הדברים של המקדש הם על הכלל, לא על הפרט, כי אחר כך מתחלקים הדברים מן הכלל אל הפרט: »סדר ההקרבה«: »שחיטה וזריקה«: ועתה אפרש סדר הקרבם. כי בתחלה נשחט הזבח, וזה כשר אפילו... [בזר]. ותדע, כי ענין השחיטה הוא להוציא את הדם, כי בהיותו לשמאל נתחזק יותר, וגם ממנו מתאחזים (מ)שרי המשחית. ועל כן צריך להוציאו על ידי ה"סכין", והוא מאור קדוש ונורא יוצא מן הבינה. ונקרא שמו ל"ף י' ו"ד י' הוא מילוי שם הקדוש אקי"ק המתמלא ביודי"ן. מכוח המאור הזה יוצא הדם החזק, אשר איננו ראוי לבוא לפני המלך. ועד כאן אינו קדוש, אלא טהור. אחר כך נקח מן הדם מה שראוי לקחת, ונזרק על המזבח, והוא העולה מן החלק הזה: »בית החליפות«: ועתה אודיע לך סוד גדול ועצום למה נקראו ב' המקומות אשר זכרתי למעלה "בית החליפות".
כי גונזים שם את הסכינים, ותראה חכמה גדולה. דע, כי כל המקומות אשר תראה עוד לפנים, הנמצאים בתוך החצירות, או באשר הם, ולהם שימוש שונה, הוא, כי שם האירו מאורות נותנים כח לפעול הפעולה ההיא. ונמצא, שבכאן גונזים הסכינים, כי מכאן יקחו כוחם הסכינים האלה לפעול פעולתם כראוי. והענין הזה הוא, כי בהיות שער ההיכל לנשמות, לא קבלו משם המלאכים, ומן השער הגדול לא קבלו כלום. רק זה קבלו, ממה שיוצא מן הפשפשים שהם "בית החליפות", משם קבלו מעט וקבלו זה הכח להכין את קרבנם, לגרש כל טומאה, ולטהרו ולתקנו בכח הסכין הזה. ואומר לך איך הם מקבלים זה הכח מכאן, כי כאן נמצאו שני שמות אקי"ק פשוטים שלא נתמלאו ביודי"ן כאמצעי, והמילוי שלהם נמשך למטה לעשות הסכינים האלה. ועל כן שם יגנזום לחברם עם השרש אשר שם, שהוא הפשוט, ושם מתגברים ומקבלים כוח ויכולת. וכשיהיו צריכים להם, ילכו ויקבלום משם, לעשות מעשיהם אל נכון.
ושם יניחו בצד הא' המתוקנים, ובאחר - הצריכים תיקון לתקנם: [פ"ג מ"א; פ"ה מ"א. אות מא]: »פעולת הקרבן למלאכים ולנשמות«: וצריך שתדע, כי ענין הקרבן אף על פי שהוא תיקון המלאכים, נצטוה לישראל, כי להם מסור התיקון של כל העולמות וכל המדריגות, שכולם בשבילם נבראו, ובתיקונם זוכים לפני המלך. ונמצא, שישראל מתקנים למטה את הקרבן, ובו נתקנים המלאכים, ואחר כך מקטירים את הקטורת, והם נתקנים בעצמם: ובתחלה, זורקים דם התמיד להתחיל מלמטה למעלה, והוא תיקון לחיצוניות העולמות והם עצמם נתקנים בזה, כי מצות המלך הם עושים. ואחר כך מיד מקטירים הקטורת שהוא תיקון הפנימיות, וחוזרים ומשלימים את הקרבן אשר בחוץ. כי האמת הוא, שאי אפשר לעלות למדריגה העליונה עד שיתחיל בתחתונה; אך אין התחתונים יכולים גם כן להשתלם רק בתיקון העליונים, והבן היטב: »שחיטת קדשי קדשים בצפון«: ושחיטת קדשי הקדשים בצפון. כי כל עניני הקרבן בגבורה הם נמשכים, שהיא העולה ולא
יורדת. וגם בזה נשבר כוח שרש הקצף והמשחית: »בית המטבחיים«: והנה ב"אולם השער" אשר לצפון, שם נמצא מקום מוכן לשחיטה. ואתה תזכור מה שהקדמתי לך, כי כל המקומות כפי קבלתם, כך יראו בהם פעולות שונות. וד' מאורות יוצאים מזיו השכינה התחתונה ועומדים באולם, שנים למזרח ושנים למערב; ונתפשטו שם כמו ד' שולחנות. ותדע, כי כל הכנות הדברים מן המלכות הם באים. ואלה ד' המאורות הם ד' אותיות של אדנ"י. וד' אחרים כהם ממש עומדים למעלה לכתפות השער, והם יוצאים מן השכינה עליונה: [פ"ב מ"ה]: »לשכת המדיחים«: ושם מבית לחצר, נמצא מקום אחד ששם נתקן הקרבן הנשחט תיקון גדול. כי שם מתפשטים מימי הרחמים ויטהרו אותו מכל זוהמה וטומאה; ולכן נקרא המקום הזה בדרך המשל "לשכת המדיחים". ושם נמצאו ד' מאורות אחרים כמו ד' שולחנות, מדתם לפי סודם, גובה כל אחד אמה, ואורך אמה וחצי, ורוחב - כמו כן. נמצא, כל אחד מהם גבהו אמה, והאורך והרוחב
ג', והם ד' אותיות של אדנ"י אשר בהתמלאם נמצא לכל אות ג' אותיות. ושם מניחים כלי השחיטה, כי יהיר מוכנים למעשיהם, ושם יקחו כוחם: [פ"ב מ"ג. אות כד]: »אונקליות של ברזל להפשטת הקרבן«: בלשכה הזאת נמצאו שמות מובחרים והם כלם הויו"ת מלאים אורה ועצמה. ובעלות קרבן הצבאות שם הוא מתאחז בהויו"ת ההם, ומהם מקבל אורה גדולה ונתקן מאד, עד שיהא ראוי לעלות על מזבח המלך. וכנגדם נמצאים למטה בבית המטבחיים "שפתים טופח" - לתלות. והבן, כי טופח הוא ד' אצבעות, והוא ה', ושני הדברים אמת; כי סודו ד' אותיות השם ב"ה, ובחשוב הקוץ עמהם הם ה': ופתח הלשכה הזאת לצד השער אשר לחצר. ותדע, כי כל פתח לשכה אשר אומר לך, הוא המקום שמשם נכנס בו המאור לעשות מלאכתו. ובהתפשט האור לצאת דרך השער אשר לחצר, נכנס בלשכה ההיא ושם נתישב: [פ"ב מ"ג]: »לשכת השיר«: כמו הלשכה הזאת, כך נמצאו לשכות אחרות בזה החצר, שתים לשער הצפוני הזה ופניהם
לדרום. והאמת, כי אחת הם מבחוץ, ומבפנים נפסקים לשתיים. ושם נמצאו כלני] הניגון והזמר לזמר בם חיות הקודש. ואפרש לך הענין עתה בקוצר גדול, והבן מאד. הניגון מן המלכות הוא יוצא, וזהו שנאמר, "ובלילה שירה עמי", והוא מן הגבורה... [ממושך] ברחמים, שהיא חומדת לעלות ולדבק בימין, וסוד הענין, "ואל אישך תשוקתך". וכל העולים - על ידי הגבורה הם עולים, על כן אינם עולים אלא בשירה. והאמת, כי השירה מעוררת האהבה והחמדה מאד, והקולות נודעים במספרם שבעה; רק הבלים הם המתחלפים, כי כמה פנים לפנים. והמאורות נראים בדרכים הרבה, וכפי השרש המאיר כך יצא הכלי, ולא יהיה התשמיש בו רק לעורר אותה השירה כפי הסדר הנתן מן המדריגה אשר הוציאו. ונמצא, שמן אלה שתי לשכות מקבלים כח השירה והניגון, והם שתיים בסוד השכינה עליונה ותחתונה. ופניהם לדרום, כי כבר שמעת שאין הניגון יוצא רק מן הגבורה שנמשכה ברחמים: [פ"ג מ"ג. אות כג]:
»לשכת המלבוש«: ואל שער המזרחי נמצאת לשכה אחרת, פניה כלפי הצפון, משם לובשים הכהנים את בגדיהם. ואודיעך בזה סוד גדול בענין בגדי הכהונה. כי כולם פשתים, והוא גבורה, אבל הם לבנים, וזה מורה על הרחמים, ואז ישאם עליו הכהן שהוא איש החסד, כמו ששמעת. ועתה אפרש לך זה הענין היטב. דע, כי חסד וגבורה הם חלוקים זה מזה, וכל אחד פונה לעברו ולא נתחברו, רק בבוא הג' שהוא המכריע ועשה שלום ביניהם; כי לקח מאורות הגבורה וחיברם אליו, ואז כבה מעט רוב שלהבותיה החזקות, וכבר נמסכה ברחמים. ואז חזר החסד ואספה אליו, ואז נשאר הכל ביחוד גדול ועצום וחיבור שלא נפרד. והענין הזה נעשה לבגדים האלה בזאת הלשכה, כי מאורות הגבורה מן הצפון יסעו, ובאו אל הלשכה הזאת אשר במזרח, ושם נמסכו ברחמים, ועשו בגדים נאים ולבנים להלביש את הכהן, והבן היטב: [פ"ב מ"ג. אות כ]: »סדר ההשפעה«: »התכללות תחתון בעליון וחזרתם למטה«:
ועתה אשלים לך סדר העבודה היטב, ותראה בו סדר ההשפעה על נכון. כי כל התחתונים נכללים בעליונים מהם, על כן האופנים נכללים בחיות והחיות בשרפים. ומקומם למעלה הוא החצר הזה, ועל כן כאן נמצא המזבח, כי מכאן עולים למקום שעולים. והנשמות עולות מבפנים, ונמצא השרש שלם בענפיו מבית ומחוץ. מי יוכל להגיד רוב השמחה המתחזקת באותה השעה, והאור המתרבה אל כל המדריגות. והנה אז נעשה החיבור הקדוש והנורא, ומשם חוזר ויוצא השפע לנתן אל כל אשר היו בדורון העולה אל המלך: »סדר התחלקות השפע«: ומקום צאת השפע בראשונה הוא אל ההיכל, ומשם מקבלות הנשמות. ותדע כי כל המקבלים - מן השערים הם מקבלים, כי המקום לפנים הוא מקום אסיפת השפע, והשער הוא המקום שממנו הוא יוצא. והחומה אשר למקום הלא היא הגבול לשפע, על כן ממנה ינתן שיעור גם אל השפע היוצא לכל אחד. ועל כן נמצא, שלפי הגבול אשר בחומה כך יצא האור, כי הגבול ההוא
יגבליהו תמיד: והנה בהיות נכללות הנשמות זו בזו, תהינה כל הנשמות נכללות בי"ב שבטי י"ק שהם השרשים לכלם, והשבטים באבות, וכלם באברהם שהוא האב הראשון. והוא הכהן הגדול שנתן לו רשות ליכנס אל הדביר פעם אחת בשנה, וכנגדו ימשך מלמעלה החסד העליון. והנה בשוב השפע לרדת, ינתן אל האבות ראשונה, ומהם לבניהם, עד סוף כל הפרטים. בחצר הפנימית יצא האור הראוי לשרי הבריאה, ובפתחיה יקבלוהו. ובחצר החיצונה יצא הראוי למלאכי היצירה. ובהר הבית - הראוי לפקידי העשיה ולכל הבריות: »ל"ג תאים סביב הבית«: ואמנם, סביב ההיכל והדביר נמצאו כמו חדרים סביב סביב, והם חדרים עומדים זה על גבי זה גם כן, כי כן כל היוצא מן החיבור הקדוש... [לג'] יתפרש. ונמצאו מן החדרים האלה, ה' לדרום וה' לצפון וג' למערב. ואלה סובבים חומת ההיכל, חוץ מה' אמות לסוף הדרום והצפון, שלא הגיעו שם אלה החדרים. ואומר לך למה הם אלה החדרים, כי מלבד השפע
שמקבלים הצבאות, השפע הזה לא יגיעם רק מן החצר הפנימית והלאה. ועוד יקחו חלק מאחר כתלי ההיכל במקומו. ועוד אפרש לך איך הם מקבלים אותו. ונמצא, זה שפע יתר, כי אף על פי שהוא מבחוץ הנה הוא עליון; מה שאין כן שפע הפתחים, כי אף על פי שהיא מבפנים הנה הוא תחתון: [פ"ד מ"ב. אות מג]: »המונח«: ורחוק בה' אמות של המונח יוצא אור ההיכל לימין ולשמאל. ושם במונח נמצא פתח החדר, ושאר החדרים פתוחים זה לזה, ומאותו הפתח נכנס אור ההיכל בחדרים. ונמצאו החדרים שלוש ושלושים בשלוש עליות - י"א לעליה. והענין, כי מחיבור הו"ה המתחבר בתוך קודש הקדשים הם יוצאים, על כן היו כבר. וצריך שתדע, כי כח החדרים האלה אינו הרבה ולא יצא רק מן הה"א שבפנים, וגם מקום המונח שמשם מקבלים הוא ה' אמות, אך ה' זאת עשתה להם גבולם סביב ה' אמות כותל, ובם לא האירה רק בד' אותיות אשר לשמה אדנ"י. והוא"ו לא הראתה שם כחה רק מעט מזער במקום מוסד החדרים האלה. ומזה תדע כמה האור מתמעט בטרם הגיעו אל
מקבליו אלה: [אות מב]: »המסיבה«: ועוד תשוב תראה דברים גדולים בזה הענין. כי עדיין לא יוכלו לקבל מאלה, על כן נמצא לימין ולשמאל מקום אחר, עשר אמות מפה ועשר אמות מפה. ולא נחלק לה' [כ] חדרים שזכרתי, רק מקום אחד הוא, ששם נאסף כל האור היוצא מן החדרים כאחד. ולמה היה עשר? מפני עשר הכתות הצריכות לקבל משם, ואחר כך משם יצא אליהם כמו שאפרש לך. והמקום הזה כנגדו נמצא למטה ה"מסיבה": החדרים האלה מדי עלותם מרחיבים, כי תתמעט חומת ההיכל. ונמצא, השיעור מתמעט והאור מתרבה, כי העליונים הארתם מרובה מן התחתונים. וענין זה תלוי בתקרה, ואתה כבר [ידעת] כי הקורות הם ממשיכות האור אל הבית. אך הקורות האלה לא יכנסו בחומת ההיכל אלא מחוץ, כי מחט הם מקבלים ולא מבפנים. ומעלות נמצאו מחדר לחדר, כי כן לכל המאורות נמצא מדריגות אלה לעלות מאחת לאחת: [פ"ד מ"א, מ"ג. אות מה]: »תא הצפונית מזרחית פתוח להיכל ולפשפש«:
וצריך שתדע, כי הפשפשים... [אשר] לשער הגדול, הם הנותנים השפע אל החדרים דרך המונח. ועתה אודיעך בזה סודות גדולים. החדר הראשון בצפון יש לו פתח נפתח בתוך ההיכל, ומן הפשפש נמצא הדרך לתא, ומן התא להיכל. ולמה היה כך? אלא שכיון... [שבצאת] השפע הוא צריך להתפשט לחדרים האלה, גם בתיקון העולה צריך שיהיה נכלל זה הענין; על כן נמצא הפתח הזה שבו עולה התיקון. אבל שפע היורד לא משם הוא מקבלו, רק מן המונח, כמו שאמרתי למעלה. וצריך שתדע, כי הפשפש הצפוני הזה הוא נפתח תמיד לבוא אל החדר, כי כאן נמצאים המים התחתונים שהם נקבות. אך הפשפש הדרומי הוא סגור, כי שם המים העליונים - זכרים. ועל כן נאמר עליו (מ"ד, ב) "כי ה' אלקי ישראל בא בו". ולא יבוא בו רק הכהן הגדול שמקומו לדרום הוא. ואשלים עתה עניני חצר הפנימית ואחר כך אפרש החצר החיצונה. הנה החצר הפנימית הזאת היא מאה אמה על מאה אמה; וכבר ידעת, כי כללות כל המדריגות
הוא מאה: [פ"ג מ"ג. אות מג]: »המזבח«: גובה המזבח וכאן נמצא המזבח כמו שאמרתי. ועתה אפרש לך מדותיו בסודות עמוקים מאד, כי הלא בו נמצא מקום לכל מי שצריך לעלות בו. ושיעור גבהו עשר אמות. וצריך שתדע, כי ג' מדריגות נמצאו במזבח הזה, המדריגה הראשונה למעלה גובהה ד' אמות, והשנית כמו כן ד', והשלישית ב'. וסוד הענין הוא, כי כאן נמצא מקום לכל היכלות הבריאה לפי עליתם כראוי. ונמצאו ד' אמות הראשונות כנגד כח"ב שבהיכל קודש הקדשים, ורצון - העולה על כל האחרים. וד' אחרים הם חו"ג נו"ה. וב' האחרים הם יסוד ומלכות, המתחברים בהיכל לבנת הספיר: [פ"ב מ"ד. אות כה]: »מדות האורך ורוחב של המזבח«: ועתה אפרש לך סדר התפשטות מדותיו לארכו ולרחבו. דע, כי ל"ב נתיבות נמצאו לחכמה מלמעלה, והם כללות הכל, יו"ד ספירות וכ"ב אותיות, מלמעלה למטה. וכנגד זה חכמה תחתונה - שכינה, נקראת כבוד כי כוללת גם היא כחכמה העליונה ל"ב, אך מלמטה למעלה.
ומן השכינה ירדו ד' מאורות בבריאה, והם נקראים כבוד. וכאשר הגיעו המאורות האלה לסוף מדריגותיהם, שם נכללו כל הל"ב, ונראו כלם במקום אחד, כמו שאפרש: »מקום המערכה«: וברדת ד' מאורות אלו, כנגדם נעשה בזה המזבח מקום אחד, והיה זה המקום בראשונה כ"ד על כ"ד. והם כ"ד צירופי אדנ"י. וכנגד זה נמצאו כ"ד משמרות לעבודה, ומתחברים הענפים בשרשים: »מקום הילוך רגלי הכהנים«: ובהתחבר עמה התפארת והיסוד שהם ב' ווי"ן, נת(א)ווסף בה, אמה על אמה ונעשה המקום כ"ו, כמו השם הקדוש יקו"ק ב"ה. ומקום זה נקרא "מקום הלוך רגלי הכהנים", והראשון נקרא "מקום המערכה": »מקום הקרנות«: אחר כך מתחברים עמה גם הנצח והוד, והם שני קרניים החזקים שנאמר בהם, "וקרני ראם קרניו" וגו', ואז נעשה המקום בת כ"ח. והענין, כי היא נקראת "בת שבע", ובהיותה עומדת לנגד הד' - תפארת נצח הוד יסוד, נראו בה כ"ח אלה, והם כ"ח מחנות שכינה. ובהיותה
מתוקנת נגד אלה הד', אז ירדו ממנו הד' אורות אל הבריאה; על כן היו כאן הקרנות ארבע, והם ארבע אותיות אדנ"י. וצריך שתדע, כי יש אמה בת ששה טפחים ואמה בת ה'; ואמה בת ו' היא מן הזכר ואמה בת ה' היא מן הנקבה. ונמצא הכבוד הזה סוד הה"א שבשם, על כן אמות הקרנות בת ה' טפחים: »מקום הסובב«: ועתה ירד האור ד' מדריגות, כי כן הם מחוברים כאחד. ואחר כך חזרה הה"א, ונתגברה בכוחה ונתפשטה יותר מבראשונה, ובלטו לחהן ב' אמות אחרות, אמה מזה ואמה מזה, ה' טפחים לאמה. ואומר לך מהיכן באו שתי אמות האלה. כי מהיכל הרצון הם נמשכים לכל היכל והיכל ממה שנמצא בהיכל הרצון הזה כנגדו, ונמצא המקום ההוא... [ל' על ל']: »מקום היסוד«: ואחר ד' מדריגות נתפשט הכבוד עוד. ובהגיעו למטה אל המקום האחרון שבמדריגותיו, שם האיר בכל תקפו וגדולתו ל"ב אורות גדולים כמנין כבו"ד, והיה שם ל"ב על ל"ב: »מקום עמידת המזבח«: והכבש והנה מקום המזבח הזה אשר יהיה לעתיד, מכוון כנגד היכל וכתליו, כי כן כתוב (מ,
מז), "והמזבח לפני הבית". והכבש שלו לדרום, ואומר לך מהו הכבש הזה. כי המזבח מן המלכות הוא, והכבש שאצלו מן היסוד, והוא לדרום לתקן המזבח עצמו בסוד הימין. ועל כי