{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-15","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":15,"title":"קטע 15","hebrewTitle":"קטע 15","segments":[{"index":1,"he":"יהו\"ה וינאץ וגו', וכתיב וירא יהו\"ה כי רבה רעת וגו', ותנינן לא אתחזי אשגחותא \nלעילא אלא כד אתחזי לתתא עובדא, ומדאתעבד עובדא אשגחותא לעילא אתער, ובגין כך כולא \nבין לטב בין לביש בעובדא תליא מלתא, ולקחתם אגודת אזוב וגו', אגודת אזוב למה, ומאי \nטעמא בעא דאתגלייא דמא על המשקוף ועל שתי המזוזות, אמר רבי יוסי, כל שוקי מצרים \nמליין טעוון הוו, ובכל ביתא וביתא הוו שכיחי זינין, דמתקטרין בחרשייהו באינון כתרין \nתתאין דלתתא, ומתערין רוח מסאבא בגווייהו, ועל דא אגודת אזוב, בגין לבערא רוחי \nמבינייהו), ולאחזאה בפתחייהו בהני תלת דוכתי מהימנותא שלימתא, חד הכא וחד הכא וחד \nבגווייהו, ובגין כך ופסח יהו\"ה על הפתח, ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף, משום \nדחמי שמא קדישא רשים על פתחא. אמר רבי יהודה, אי הכי אמאי דמא, דהא תנינן חוור \nוסומק וחד דכליל ביני גווני, אמר ליה, תרי דמי הוו, חד דמילה וחד דפסחא, דמילה \n"},{"index":2,"he":"רחמי, דפסחא דינא, אמר רבי יהודה, לאו הכי, אלא כמה דאוליפנא, דקודשא בריך הוא אחזר \nההוא דמא לרחמי, כאילו הוו חוור בגו גווני, הדא הוא דכתיב (יחזקאל טז ו) ואעבור \nעליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו', ואף על גב דהוה סומקא אתחזר \nלרחמי, דכתיב בדמיך חיי, ובגין כך רשים פתחא בתלת סטרין חד הכא וחד הכא וחד \nבינייהו. תאני רבי חזקיה, תרין דמי אתחזו, לקבל תרי כתרין דאתחזו (נ\"א דאתערו) \nלעילא בההיא שעתא, אמר רבי יוסי, חד כתרא דכלילא בתרין סטרין טמירין \n \n"},{"index":3,"he":"זוהר חלק ב דף לו/א\nברחמי ודינא. אמר רבי אבא, בכמה אתרין חס קודשא בריך הוא על בנוי, עבד בר נש ביתא, \nוקודשא בריך הוא אמר ליה כתוב שמי ושוי לפתחך, ואת שרי לגו ביתא, ואנא אותיב לבר \nבפתחך לנטרא לך, והכא אמר, רשים על פתחא רזא דמהימנותא דילי, ואת שרי לגו ביתך ואנא \nנטיר לך לבר, דכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, וכתיב וראה את הדם על \nהמשקוף ועל שתי המזוזות ופסח יהו\"ה על הפתח ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. תו \nאמר רבי אבא, כגוונא דשמא קדישא ה' עבדו בההוא שעתא, מה שמא קדישא אתחזר בהאי שעתא \nדינא, אוף הכי אתחזר האי דמא בהאי שעתא דינא, דכתיב וראה את הדם על המשקוף, ועל שתי \nהמזוזות, רשימא דכלהו סומקא, לאתחזאה דהא אתחזר בדינא למעבד נוקמין. ורזא דמלה, \nכגוונא דהוי לעילא בההוא שעתא, כך בעי לאתחזאה לתתא, אי רחמי רחמי ואי דינא דינא, \nהדא הוא דכתיב וטבלתם בדם אשר בסף והגעתם וגו', ולזמנא דאתי כתיב, (ישעיה סג א) מי \n"},{"index":4,"he":"זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, דזמין לאחזאה (נ\"א לאתחזרא) כלהו דינא למעבד נוקמין. \nואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר, מאי טעמא, משום דתנינן אמר רבי יצחק (אמר רבי \nירמיה), לא ליבעי ליה לאיניש למיזל בשוקא, ולאשתכחא בשוקא, בזמנא דדינא תליא במתא, \nדכיון דרשותא אתייהיב למחבלא, מאן דפגע ביה אתזק, והכא משום דדינא אשתכח, לא בעיא \nלנפקא לבר. תניא אמר רבי יוסי, בההוא ממש דאשתכח דינא למצראי, בההוא ממש אשתכח רחמי \nלישראל, הדא הוא דכתיב וראיתי את הדם ופסחתי עליכם, וכן תנא, בכל אינון כתרין \nקדישין דלעילא, כמה דאשתכח דינא אשתכח רחמי, וכלא בשעתא חדא. תנא רבי חזקיה, כתיב \n(שם יט כב) ונגף יהו\"ה את מצרים, נגוף ורפא, נגוף למצרים ורפא לישראל, מאי ורפא, \nממאי שנימולו צריכים רפואה, ותנא באותה שעה שנגפו מצראי, באותה שעה נתרפאו ישראל, \nדתניא אמר רבי יוסי (אמר רבי חזקיה), מאי דכתיב (שמות יב כג) ופסח יהו\"ה על הפתח, \n"},{"index":5,"he":"מאי על הפתח, ופסח יהו\"ה עליכם מבעי ליה, אבל על הפתח, על הפתח ממש, זהו פתח הגוף, \nואי זהו פתח הגוף, הוי אומר זו מילה. רבי שמעון אמר, בשעתא דאתפלג ליליא, וכתרא \nקדישא אתער לגבה (נ\"א אתערב בה) דכורא, ומאן דכורא, חסד עלאה, דמשמע דדא בלא דא לא \nסלקא, ובגין דא, דא מחי ודא מסי, וכלא בשעתא חדא, וכתיב ופסח יהו\"ה על הפתח, על \nהפתח הידוע, מאי הפתח, משום דאיהו פתחא ומשיכא דרוחא וגופא. ותא חזי, עד לא אתגזר \nאברהם, הוה אטים וסתים מכל סטרוי, מדאתגזר אתפתח מכלא, ולא הוי אטים וסתים כקדמיתא, \nוהיינו רזא דתנינן, (בראשית יח א) והוא ישב פתח האהל, משום דאתגלייא יו\"ד, מאי קא \nמיירי, אלא אמר רבי יצחק, דהוא אשרי בגלויא דא חסד בצדק, ודא הוא פתחא דמשכנא עלאה \nקדישא, משמע דכתיב האהל, האהל הידוע. אמר רבי אלעזר, כד אתגלייא האי יו\"ד, אתבשר \n(נ\"א אתבסם) ואתברך בפתח האהל דהיא צדק, לאתבסמא בחסד, הדא הוא דכתיב כחום היום, \n"},{"index":6,"he":"דהוא שעתא דשלטא חסד חולקא דאברהם, ומנא לן דהאי פתח האהל אתבסם לקבליה דאברהם, \nדכתיב (שם כד א) ויהו\"ה ברך את אברהם בכל, דאתבסם בחס\"ד מדאתגלייא יו\"ד. אמר רבי \nאבא, והוא יושב פתח האהל, כמה דכתיב ויהו\"ה ברך את אברהם בכל, דדא הוא פתחא קדישא \nכתרא עשיראה, כחום היום, כמה דאתייהיב ליה כתרא דחסד, הדא הוא דכתיב כחום היום, כמה \nדיתיב בהאי כך יתיב בהאי, דלא סליק האי בלא האי. דבר אחר \n \n"},{"index":7,"he":"זוהר חלק ב דף לו/ב\nועבר יהו\"ה לנגוף את מצרים (שמות יב כג), מאי ועבר, דעבר על שורי דינא דכתרין (נ\"א \nדקטרין), דהוו מתקשרי בכתרין אחרנין דלעילא, ושרא להו מקיומיהון, ועבר על אורחוי, \nבגין למעבד בהו דינא ולנטרא להו לישראל, וכדין הוא כל ועבר ועברתי ויעבר, דקודשא \nבריך הוא אעבר על כל אורחוי, או לדינא או לרחמי, הכא ועבר בגין למעבד דינא, התם \nויעבר בגין לרחמא: \nויהי בחצי הלילה ויהו\"ה הכה כל בכור וגו', (כתיב (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך יהו\"ה \nעת רצון וגו'), רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי מאושא ללוד, והוה רבי חייא רכיב בחמרא, \nאמר רבי יוסי, נתיב הכא ונצלי, דהא מטא זמנא דצלותא דמנחה, ותנינן לעולם יהא אדם \nזהיר בצלותא דמנחה, אמאי יהא זהיר, משום דהיא שעתא דתלייא דינא, ובעי בר נש לכוונא \nדעתיה, נחת רבי חייא וצלי. עד דהוו אזלי נטה שמשא למיעל, אמר רבי חייא לרבי יוסי, \nאמאי את שתיק, אמר רבי יוסי, מסתכל הוינא בדעתאי, דלית עלמא מתקיימא אלא על רישיהון \n"},{"index":8,"he":"דעמא, אי רישי עמא זכאין טב לעלמא טב לעמא, ואי לא זכאין ווי לעלמא ווי לעמא. אמר \nרבי חייא ודאי כך הוא, מנלן, דכתיב (דה\"ב יח טז) ראיתי את כל ישראל נפוצים על ההרים \nכצאן אשר אין להם רועה, ויאמר יהו\"ה לא אדונים לאלה, ישובו איש לביתו בשלום, ישובו, \nישבו מבעי ליה, לביתו, בביתו מבעי ליה, דהא באתרייהו קיימי. אלא הכי תנינן, אי רישא \nדעמא לא זכי, עמא מתפסן בחוביה, מנלן דכתיב (ש\"ב כד יז) ויאמר דוד וגו' הנה אנכי \nחטאתי ואנכי העויתי ואלה הצאן מה עשו, (ס\"א וכתיב (דה\"א כא יז) ואני הוא אשר חטאתי \nוגו'), דוד חב וישראל סבלו, ואי רישא דעמא מתפס בחוביה, עמא משתזבן, דהא דינא לא \nשריא עלייהו, דכתיב ויאמר יהו\"ה לא אדונים לאלה, כלומר (ס\"א אם אלו) אלו לא הוו \nרישין לעמא, מהאי ארחא ישובו איש לביתו בשלום, כלהו משתזבן אי רישיהון מתפסן, \nואפילו יהושפט אתגזר עליה לאתענשא משום דאתחבר באחאב, אי לאו ההוא צווחא דכתיב (מ\"א \n"},{"index":9,"he":"כב לב) ויזעק יהושפט. עד דהוו אזלי רמש ליליא, אמרו מה נעביד אי ניזיל חשך ליליא, \nאי ניתיב דחלא הוא, סטו מאורחא יתבו תחות אילנא חד, ויתבו והוו אמרי מלי דאורייתא \nולא דמיכו. בפלגות ליליא חמו חד אילתא דעברא קמייהו, והות צוחת ורמיאת קלין, שמעו, \nוקמו רבי חייא ורבי יוסי ואזדעזעו, שמעו חד קלא דמכרזא ואמר, מתערין קומו, ניימין \nאתערו, עלמין אזדמנו לקדמות מריכון, (דהא קלא נפק דכאיב אילתא דלעילא ותתא, דכתיב \n(תהלים כט ט) קול יהו\"ה יחולל אילות ויחשוף יערות) דהא מריכון נפיק לגן עדן דאיהו \nהיכליה, לאשתעשעא עם צדיקיא, דכתיב ובהיכלו כלו אומר כבוד. אמר רבי חייא, השתא פלגו \nדליליא ממש, וקלא דא הוא קלא דנפק וכאיב אילתא דלעילא ותתא, דכתיב קול יהו\"ה יחולל \nאילות, זכאה חולקנא דזכינא למשמע דא. ותא חזי רזא דמלה, בשעתא דקודשא בריך הוא \nאתחזי על גנתא, כל גנתא אתכנש, ולא מתפרש מעדן, ומהאי עדן מבועי נפקין לכמה אורחין \n"},{"index":10,"he":"ושבילין, והאי גנתא אתקרי צרורא דחיי, דתמן מתעדנין צדיקיא מנהירו דעלמא דאתי, \nובהאי שעתא קודשא בריך הוא אתגלי עלייהו, (ס\"א בשעתא דקודשא בריך הוא אתער בגנתא \nדעדן לאשתעשעא עם צדיקיא, כרוזא נפיק וקרי (שיר ד טז) עורי צפון ובאי תמן הפיחי גני \nיזלו בשמיו יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו, מאי ויאכל פרי מגדיו, אלין קרבנין \nדאתקרבו קמיה מנשמתיהון דצדיקיא, האי בפלגות ליליא, בשעתא אחרא שאר קרבנין ממש), \nיתבו רבי חייא ורבי יוסי. אמר רבי יוסי, בכמה זמנין שאילנא, האי דכתיב ויהי בחצי \nהלילה ויהו\"ה הכה כל בכור בארץ מצרים, אמאי לא הוה ביממא דיתגלי לכל פרסומי ניסא, \nואמאי מיתו כל אינון חלשי דבתר רחייא, ואינון טלייא דבני עאנא, ולא מיתו מלכי \nופרדשכי וגוברי מגיחי קרבא, כמה דהוה בסנחריב, דכתיב (מ\"ב יט לה) ויצא מלאך יהו\"ה \nויך במחנה אשור וגו', ותנינן כלהו מלכין בני מלכין רופינוס ופרדשכי, התם \n \n"},{"index":11,"he":"זוהר חלק ב דף לז/א\nאתחזי גבורתא דחד שליחא דיליה יתיר מהאי דהוה יאות למהוי דיליה יתיר. אמר ליה יאות \nשאלת, ואנא לא שמענא מידי בהאי, ולא אימא, אבל הא זכינא לכל האי וארחא אתתקן קמן, \nאנא שמענא דרבי שמעון בר יוחאי מדכי שוקין דטבריא, ניזיל גביה, יתבו עד דהוה נהיר \nיממא, כד סליק נהורא קמו ואזלו, כד מטו גביה, אשכחוהו דהוה יתיב וספרא דאגדתא \nבידיה. פתח ואמר (ישעיה מ יז) כל הגוים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, כיון דאמר כל \nהגוים כאין נגדו, למה כתיב מאפס ותהו נחשבו לו, אלא אוליפנא, דעתייהו דכל עמין \nדעלמא, דמהימנותא דלהון הוא כאין, דלא אדבקו עלאין ותתאין, ושויין לקבלייהו \nמהימנותא דשטותא, אבל מאפס ותהו נחשבו לו, כהאי עלעולא דסחרא (ס\"א דפרחא) ברוחא, \nומתגלגלא בקיטא בריקניא, הדא הוא דכתיב (דניאל ד ז) וכל דיירי ארעא כלא חשיבין. עוד \nפתח ואמר, בראשית ברא אלהי\"ם את השמים ואת הארץ, את דא ימינא דקודשא בריך הוא, ואת \n"},{"index":12,"he":"דא שמאלא, אוליפנא דסטא קודשא בריך הוא ימיניה וברא ית שמיא, וסטא שמאלא וברא ית \nארעא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מח יג) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, קורא אני \nאליהם יעמדו יחדו, מהו יעמדו יחדו, סלקא דעתך שמיא וארעא, לאו הכי, (נ\"א מהשמים \nקורא אני אליהם והארץ לאו הכי), אלא ימינא ושמאלא דאינון א\"ת וא\"ת, והיאך יעמדו \nיחדו, בזאת, ההיא דשלטא בפלגות ליליא, דכלילא א\"ת בזאת. ותנינן כתיב (קהלת ג יא) את \nהכל עשה יפה בעתו, א\"ת הא דאמרן, הכל, כמה דאת אמר (בראשית כד א) ויהו\"ה ברך את \nאברהם בכל, ותאנא דהיא כתרא דאתקרי זא\"ת, דכלילא מא\"ת וא\"ת, ושלטא בפלגות ליליא \nבתרין סטרוי ברחמי ודינא, רחמי לישראל, ודינא לעמין עכו\"ם. פתח רבי חייא ואמר, אי \nניחא קמיה דמר דנימא חד מלה על מה דאתינא, כתיב, ויהי בחצי הלילה ויהו\"ה הכה כל \nבכור בארץ מצרים, ומהאי דאמר מר, אשתמע דהאי פסוקא בההוא מלה אתא, ואנן אורחא \n"},{"index":13,"he":"אתתקנא קמן למיתי למשאל קמך. פתח רבי שמעון ואמר, (תהלים קיג ה) מי כיהו\"ה אלהינ\"ו \nהמגביהי לשבת וגו', מי כיהו\"ה אלהינ\"ו, דסליק ואתעטר לאתישבא בכתרא עלאה קדישא, \nנהירו על כל בוציני דנהירו, כתרין ועטרין, המשפילי לראות, דנחית בכתרוי, מכתרא \nלכתרא, מנזרא לנזרא, מנהירו לנהירו, מבוצינא לבוצינא, לאשגחא בעלאין ותתאין, הדא \nהוא דכתיב (שם יד ב) יהו\"ה משמים השקיף על בני אדם וגו'. תא חזי, כתיב ויהי בחצי \nהלילה, כחצי מבעי ליה, או כחצות כגוונא דאמר משה, ואי כמה דאמרי חברנא, דלא יימרון \nאצטגנוני פרעה משה בדאי הוא, הא קושיא באתריה קיימא בתלת גווני, דאפילו ישראל \nיימרון הכי. חד, דאי הכי הוה ליה למימר ויאמר משה כחצות הלילה, אמאי קאמר כה אמר \nיהו\"ה וגו', כמה דלא אתכוון שעתא, דהא לא יתפסון במשה אלא בפטרונא, בגין דאמר כה \nאמר יהו\"ה וגו', תרי, דהא משה אמר עד בכור השפחה אשר אחר הרחים, ולא הוה הכי אלא עד \n"},{"index":14,"he":"בכור השבי אשר בבית הבור, על כל פנים אפילו ישראל נמי יימרון הכי, דהא לא אתבררון \nמלי, תלת, דאיהו אמר משמא דפטרונא כחצות, וכתיב ויהי בחצי הלילה. ועוד שאלתא דילכון \nיתיר על מטול דלא יכיל בעירא למסבל, אמאי הוה בפלגות ליליא ולא ביממא, ואמאי מיתו \nכל אינון חלשין דבתר רחיא, אלא כלא רזא עלאה הוא בין מחצדי חקלא. וכלא אתכשר (נ\"א \nאתבשר) בנביאה מהימנא, זכאה חולקיה דמשה, דעליה כתיב (שם מה ג) יפיפית מבני אדם \nהוצק חן בשפתותיך, על כן ברכך אלהי\"ם לעולם, (שם ח) אהבת צדק ותשנא רשע, על כן משחך \nאלהי\"ם אלהי\"ך שמן \n \n"},{"index":15,"he":"זוהר חלק ב דף לז/ב\nששון מחבריך. יפיפית מבני אדם משת וחנוך, הוצק חן בשפתותיך מנח ובניו, על כן משחך \nאלהי\"ם אלהי\"ך מאברהם ויצחק, שמן ששון מיעקב, מחבריך משאר נביאי, וכי גבר דסליק \nבדרגין עלאין דלא סליק בר נש אחרא לא ידע מה דאמר. אלא הכי תנינן, האי כתרא דאקרי \nזא\"ת אתקרי אש\"ה, כמה דאת אמר (בראשית ב כג) לזאת יקרא אשה, אמאי, משום כי מאיש \nלקחה זאת, מאן הוא איש, ההוא דאקרי זה, ודא הוא איש דכר, כמה דאת אמר (שמות לב א) \nכי זה משה האיש, האיש הזה, ואקרי איש זה, וזה איש. וזאת אתנסיבת מזה דאקרי זכר, \nובגין דא איהי תמר, דכר ונוקבא, דלא סליק דא בלא דא, תמר, כמה דאת אמר (שיר ג ו) \nכתמרות עשן, מה עשן סליק חוור ואוכם, אוף הכא כלא כליל בה בפלגות ליליא למעבד \nנימוסוי בחד שעתא, חוור לישראל ואוכם לעעכו\"ם, ובעוד דהאי ליליא לא אתפלג לא עביד \nנימוסוי. מנא לן מאברהם, דכתיב (בראשית יד טו) ויחלק עליהם לילה, דאתפלג למעבד \n"},{"index":16,"he":"נימוסוי, אוף הכא משה אמר כחצות, (מהו כחצות, כמה דאת אמר (מ\"א יח לו) כעלות המנחה, \n(איוב ה כו) כעלות גדיש, אוף הכא כחצות) כמפלג, דמשה ידע דלא יעביד נימוסוי עד \nדאתפלג, והכי הוה דלא עביד ליליא נימוסוי עד דאתפלג, בפלגות בתראה עבד נימוסוי, הדא \nהוא דכתיב ויהי בחצי הלילה, מאי בחצי, בפלגות בתראה, בזמנא דאיהי שלטא ואשתכח האי \nזאת למעבד נמוסין תדירא, וכל נימוסא דאתעביד בליליא בפלגותא בתראה אתעביד. ויהו\"ה \nהכה כל בכור, ויהו\"ה הוא ובית דינו, ויהו\"ה הוא ונימוסוי, הכה כל בכור, הכה, משה לא \nאמר אלא ומת וגו', מהו הכה, אלא דאתער כה כמה דאגזים משה, דכתיב והנה לא שמעת עד \nכה. ותאנא פרעה חכים הוה מכל חרשוי, ואסתכל בהאי זאת דיעביד ביה דינא, וזמין לחרבא \nארעיה, כמה דאמר משה, בזאת תדע כי אני יהו\"ה, וביה מה כתיב, ויפן פרעה, מהו ויפן, \nדאפני לביה מהרהורא דא, כמה דאת אמר (במדבר יב י) ויפן אהרן, ויבוא אל ביתו ולא שת \n"},{"index":17,"he":"לבו גם לזאת, גם לרבות האי דזמינא לחרבא ארעיה, ולא שוי לביה לקבליה דזא\"ת. כל \nבכור, אפילו דרגין עלאין ותתאין אתברו משולטנהון (ס\"א משלשוליהון), כל אינון דשלטין \nבחכמתא דלהון, דכתיב בארץ מצרים, וכלהו דרגין עלאין ותתאין דאתברו משולטנהון (ס\"א \nמשלשוליהון), כלהו בפסוקא אתחזון (נ\"א אתרמיזו), דכתיב מבכור פרעה היושב על כסאו, \nעד בכור השפחה אשר אחר הרחים, וכל בכור בהמה, הא כלהו אתחזון בפסוקא. סתמא דמלה \nמבכור פרעה היושב על כסאו, כתרא תתאה דקוזמיטא דמלכותא (נ\"א ממלכותא) דלעילא, עד \nבכור השפחה, כתרא שמאלא, תתאה מינה דקוזמיטא, מבתר ארבע (נ\"א מכתרי אחר) רחיין, \nארבע משיריין, (משמע) משום דכתיב אחר הרחים, (ולא מן הרחים). וכל בכור בהמה, תתאין \nמתתאין נוקבא מנוקבתא, דאשתכחו באתני בבעירי וחמרי ברברבי בזוטרי, ומקבלין מנהון \nגוברין ונוקבין. עד בכור השבי אשר בבית הבור, אינון דנפקין משפחה, די בהון עבדין \n"},{"index":18,"he":"לאסירי דישתעבדון בהון לעלמין, ולא יפקון לחירו, וברוחצנותא דאלין דרגין סריבו \nמצראי, די בהון עבדו קשרא לישראל דלא יפקון מן עבדותהון לעלמין. ובהאי אתחזי גבורתא \nושלטנותא דקודשא בריך הוא, ודוכרנא דא לא ישתצי מישראל לדרי \n \nזוהר חלק ב דף לח/א\nדרין, דאי לא הוה חילא וגבורתא דקודשא בריך הוא, כל מלכי עמין וכל חרשי עלמין \nוחכימי עלמין, לא יפקון לישראל מן עבדותא, דשרא קטרין דלהון, ותבר כל אינון כתרין \nבגין לאפקא לון, על דא כתיב (ירמיה י ז) מי לא יראך מלך הגוים כי לך יאתה, כי בכל \nחכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך. בכה רבי שמעון, ארים קליה ואתנח, אמר קנטורא \nדקיטפא אשתכח, חשבתון דשבח קודשא בריך הוא כמה זמנין, (דברים ה ו) אשר הוצאתיך מארץ \nמצרים, (שם טז א) הוציאך יהו\"ה אלהי\"ך ממצרים, (שם ה טו) ויוציאך יהו\"ה אלהי\"ך משם, \n(שמות יב יז) הוצאתי את צבאותיכם, (שם יג ג) זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים, \n"},{"index":19,"he":"(דברים ד לז) ויוציאך בפניו בכחו הגדול ממצרים, (שמות יג ג) הוציא יהו\"ה אתכם מזה. \nאלא תאנא עשר כתרין אינון לתתא כגוונא דלעילא, וכלהו סתימין בתלתא אלין דאמרן, ותלת \nקשרין קשירו בהו על תלת דרגין אלין, דבהו עבדו דישראל לא יפקון משעבודהון לעלמין. \nזכאין אתון אברהם יצחק ויעקב, דבזכותכון שריאו קטרין, וקודשא בריך הוא דכר תלת קטרי \nמהימנותא דלכון, הדא הוא דכתיב (שם ב כד) ויזכר אלהי\"ם את בריתו את אברהם את יצחק \nואת יעקב, את אברהם הא קשרא חדא דאברהם, את יצחק הא קשרא תניינא דיצחק, ואת יעקב הא \n"}]}
