{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-34","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":34,"title":"קטע 34","hebrewTitle":"קטע 34","segments":[{"index":1,"he":"אלהי\"ם שתים זו שמעתי, כמה דאת אמר אנכי ולא יהיה לך. אמר רבי יהודה, קול בשפר מבעי \nליה, השפר למה, אלא ההוא קול דאקרי שופר, דכתיב (ויקרא כה ט) והעברת שופר תרועה \nבחדש השביעי בעשור לחדש ביום הכפורים, בדא אתברי שופר. אמר רבי יוסי, מה שופר אפיק \nקלא, אשא ורוחא ומיא, אוף הכא כלא אתכליל בהאי, ומדא נפקין קלין אחרנין. אמר רבי \nאלעזר, קול דנפיק משופר, דמשמע דשופר חד וקול נפיק מניה, ושופר בקיומיה שכיח, \nובגיני כך כתיב קול השפר. רבי יהודה אמר הכי, קול השפר, השפר כתיב חסר, כמה דאת אמר \n(דניאל ו ב) שפר קדם דריוש, (שם ד כז) מלכי ישפר עלך, (שם ג לב) שפר קדמי להחויא. \nרבי שמעון אמר, קול השפר, אתרא דקלא נפיק מניה אקרי שופר. תו אמר רבי שמעון, תא חזי \nקול השופר אתרא דקלא, היינו דכתיב (דברים ח ג) כי על כל מוצא פי יהו\"ה יחיה האדם, \nמאי מוצא פי יהו\"ה, דא קול (ס\"א דנפיק משופר והאי קול) השופר, הוא רב מכל שאר קלי \n"},{"index":2,"he":"תתאי, ותקיפא מכלהו, דכתיב וקול שפר חזק מאד, ועל כל שאר קלין לא אתמר חזק מאד, \n(נ\"א אמר רבי שמעון) בהאי קול השופר תליא כלא, ודא הוא דאקרי קול גדול, דכתיב קול \nגדול ולא יסף, ואקרי (מ\"א יט יב) קול דממה דקה, נהירו דבוציני, דהוא זך ודקיק וזכיך \nונהיר לכלא. דממה, מהו דממה, אמר רבי שמעון דבעי בר נש למשתוקא מניה ולמחסם פומיה, \nכמה דאת אמר (תהלים לט ב) אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום, דממה \nאיהי שתוקא דלא אשתמע לבר, וירא העם וינעו ויעמדו מרחק, דחמו מה דחמו, וינעו, כמה \nדאת אמר (ישעיה ו ה) וינועו אמות הספים מקול הקורא. תאנא, מה כתיב ביה ביחזקאל, כד \nחמא גבורן נימוסי קודשא בריך הוא, דכתיב (יחזקאל א ג) וארא והנה רוח סערה באה וגו', \nרוח סערה אמאי, אמר רבי יוסי, לתברא ארבע מלכוון. אמר רבי יהודה, תנינא רוחא רבא \nדאתער בנימוסי גבורה דלעילא, באה מן הצפון, מצפון לא כתיב, אלא מן הצפון, ההוא \n"},{"index":3,"he":"דאשתמודע לעילא, ההוא דטמיר וגניז לעילא. ענן גדול, ואש מתלקחת, דהוה אחיד ביה, \n(ס\"א ולא אחיד אחיד בסטרוי וכו') ולא הוה אחיד בסטרוי לאתערא דינא, דתנינן תלת \nזמנין ביומא, ינקא ההוא דינא קשיא בקרדיטי גליפין מסטרא דגבורה, הדא הוא דכתיב ואש \nמתלקחת, בגין לאתערא בעלמא, ומה מבסם ליה, ההוא דכתיב ביה ונגה לו סביב, דההוא \nזיהרא דאסחר ליה מכל סטרוי מבסם ליה ומתקין ליה, בגין דלא להוי דינא קשיא וייכלון \nבני נשא למסבליה. ומתוכה כעין החשמל (שם ד), ומתוכה, ומגווה, כעין החשמל, מאי חשמל, \nאמר רבי יהודה חיות אשא ממללא. תאנא אמר רבי יוסי, חשמל, מה דהוה לבא לאשא, דכתיב \nמתוך האש כעין החשמל, ולא החשמל, מתוך האש, מגו אשא, דאיהי לגו באשא, כעין החשמל, \nדאיהו בתר ארבע דרגין, דכתיב רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת ונגה לו \n \n"},{"index":4,"he":"זוהר חלק ב דף פב/א\nסביב, ומתוכה כעין החשמל מתוך האש, ההוא דכתיב ביה ואש מתלקחת. תניא רבי יוסי בר \nרבי יהודה אמר, חמו ישראל הכא מה דלא חמא יחזקאל בן בוזי, וכלהו אתדבקו בחכמתא עלאה \nיקירא, חמשה דרגין דקלין חמו ישראל בטורא דסיני, ובחמשה דרגין אלין אתייהיבת \nאורייתא, דרגא חמישאה הוא דכתיב קול השפר, יחזקאל לקבליהון חמא חמשה דרגין דאינון \nלבר מאלין, דאינון רוח סערה, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונגה לו סביב, ועין החשמל. אמר \nרבי אלעזר, בישראל כתיב (דברים ה ד) פנים בפנים דבר יהו\"ה וגו', ביחזקאל כתיב, \nכעין, ודמות, כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין, כמאן דחמי בר נש בתר כותלא. אמר רבי \nיהודה, מה דחמו ישראל לא חמא נביאה אחרא, כל שכן מה דחמא משה דלא חמא נביאה אחרא, \n(ס\"א כ\"ש בר נש אחרא), זכאה חולקיה, דכתיב ביה (שמות לד כח) ויהי שם עם יהו\"ה, ולא \nבחיזו אחרא, כמה דכתיב (במדבר יב ח) ומראה ולא בחידות. אמר רבי יוסי, תא חזי כתיב \n"},{"index":5,"he":"(יחזקאל א ג) היה היה דבר יהו\"ה, נבואה לשעתא היתה. רבי יהודה אמר, לקיומא הוא \nדאתא, דאצטריך למהוי בגיניהון דישראל, לאשתמודעא דהא לא שביק לון קודשא בריך הוא, \nובכל אתר דמתפזרין ישראל בגלותא עמהון הוא שריא. אמר רבי אלעזר, היה היה, דחמא ולא \nחמא, דקאים באינון מלין ולא קאים, הדא הוא דכתיב וארא כעין חשמל, ולא חשמל, אבל \nישראל מה כתיב בהו, וכל העם ראים את הקולת, כל חד וחד חמא כדקא חזי ליה, דתניא כל \nחד וחד הוו קיימין שורין שורין, תחומין תחומין, וכדקא אתחזי להו חמו כל חד וחד. אמר \nרבי שמעון, רישי דעמא בלחודייהו, רישי דשבטין בלחודייהו, נוקבי בלחודייהו, חמש \nדרגין לימינא, וחמש דרגין לשמאלא, הדא הוא דכתיב (דברים כט ט) אתם נצבים היום כלכם \nלפני יהו\"ה אלהיכ\"ם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם, ושוטריכם, כל איש וגו', הא חמש דרגין \nלימינא. וחמש דרגין לשמאלא מאן אינון, היינו דכתיב (שם י), טפכם, נשיכם, וגרך אשר \n"},{"index":6,"he":"בקרב מחניך, מחטב עציך, עד שאב מימיך, הא חמש דרגין לשמאלא, כלהו דרגין אתתקנו \nכגוונא דלעילא, לקבליהון ירתו ישראל אחסנת עלמין עשר אמירן, דבהו תליין כל פקודין, \nוכל זכוון, וכל ירותת אחסנא, דאינון חולקא טבא דישראל. תאנא, בההיא שעתא דקודשא \nבריך הוא אתגלי בטורא דסיני, הוו חמאן כל ישראל כמאן דחמי נהורא בעשישתא, ומההוא \nנהורא הוה חמי כל חד וחד מה דלא חמא יחזקאל נביאה, מאי טעמא, משום דאינון קלין \nעלאין אתגליאו (נ\"א אתגליפו) בחד כמה דאמינא, דכתיב וכל העם רואים את הקולת, אבל \nביחזקאל שכינתא אתגלי ברתיכוי ולא יתיר, והוה חמי כמאן דחמי בתר כותלין סגיאין. אמר \nרבי יהודה, זכאה חולקא דמשה דכתיב ביה וירד יהו\"ה על הר סיני ויקרא יהו\"ה למשה, \nזכאה דרא דכתיב ביה וירד יהו\"ה לעיני כל העם על הר סיני. תא חזי, כתיב (דברים לג ב) \nמימינו אש דת למו, דהא מימינא אתגלי מה דאתגלי. מה בין האי להאי, אמר רבי יוסי, הכא \n"},{"index":7,"he":"בסיני רישא וגופא דמלכא, דכתיב (ש\"ב כב י) ויט שמים וירד, ובאתר דאית רישא אית \nגופא, אבל ביחזקאל כתיב, (יחזקאל א ג) ותהי עליו שם יד יהו\"ה, דאתגלי ידא ולא גופא, \nותנינן אפילו בידא יד יהו\"ה עלאה, יד יהו\"ה תתאה. תא חזי כתיב נפתחו השמים ואראה \nמראת אלהי\"ם, מראת כתיב חסר, לאחזאה דבגין שכינתא קאמר, דהא ואראה מראת חסר, מראה \nחד, אמר רבי ייסא וכי שכינתא לאו כלא, אמר רבי יוסי לא דמי רישא דמלכא לרגלוי \nדמלכא, אף על גב דכלא הוי בגופא דמלכא. תא חזי בישעיהו כתיב, (ישעיה ו א) ואראה את \nיהו\"ה, ביחזקאל כתיב ואראה מראת אלהי\"ם, הכא את התם מראת, מה דחמא דא חמא דא, זכאה \nחולקיה דמשה דלא הוה נביאה מהימנא שלימא כוותיה. וארא את יהו\"ה, את דייקא, ואראה \nמראת אלהי\"ם, מראת דייקא, ובדרגא חד הוו, אי \n \n"},{"index":8,"he":"זוהר חלק ב דף פב/ב\nהכי אמאי לא פריש ישעיה כולי האי, אמר רבי יוסי, דא כליל דא פריש, מאי טעמא פריש \nכולי האי יחזקאל, אלא כלא אצטריך בגיניהון דישראל, דינדעון חביבותא דחביב להו קודשא \nבריך הוא, דשכינתיה ורתיכוי אתיין לדיירא בינייהו בגלותא. אמר רבי חייא, בארץ \nכשדים, והא כתיב (ישעיה כג יג) הן ארץ כשדים זה העם לא היה, אמאי אתגלי שכינתא תמן, \nאי תימא בגיניהון דישראל, הוה טב דתשרי שכינתא בגווייהו ולא יתגלייא. אלא הכי תאנא, \nאי לאו דאתגלייא לא הוו ידעין, והא דאתגלייא, מה כתיב על נהר כבר, על מייא באתר דלא \nיסתאב ולא שריא מסאבותא, וההוא נהרא הוה חד מארבע נהרין דנפקין מגנתא דעדן, דכתיב \nעל נהר כבר, מאי כבר, דכבר הוה מאתר דשכינתא שריא עלוי, וכתיב ותהי עליו שם יד \nיהו\"ה, שם ולא באתר אחרא. אמר רבי חייא, כתיב ומתוכה דמות ארבע חיות, וזה מראיהן, \nדמות אדם להנה, תאנא ברזא עלאה, ארבע חיוון אית דאינהו לגו בגו היכלא קדישא, ואינון \n"},{"index":9,"he":"קדמאי עתיקין דעתיקא קדישא, כללא דשמא עלאה, ויחזקאל חמא דמות דרתיכין עלאין, דהא \nהוא חמא מאתר דלא הוה נהיר כל כך, תאנא כגוונא דלעילא אית לתתא מינייהו, וכן בכלהו \nעלמין, כלהו אחידן דא בדא ודא בדא. ואי תימא לעילא יתיר חמא, תנינן משה חמא \nמאספקלריא דנהרא, וכלהו נביאי לא חמו אלא מגו אספקלריא דלא נהרא, דכתיב ואראה מראת \nאלהי\"ם וכתיב (במדבר יב ו) אם יהיה נביאכם, יהו\"ה במראה אליו אתודע וגו', לא כן \nעבדי משה וגו', וכתיב פה אל פה אדבר בו. אמר רבי יוסי תא חזי, דנביאין כלהו לגביה \nכנוקבא לגבי דכורא, דכתיב פה אל פה אדבר בו ומראה, ולשאר נביאים (כתיב במראות ולמשה \nכתיב) במראה אליו אתודע, במראה ולא מראה, כל שכן יחזקאל דאפילו מראה לא כתיב ביה, \nאלא מראת חסר, וכל שכן דכתיב במשה ולא בחידות, אלא כל מלה על בורייה, זכאה איהו דרא \nדנביאה דא שרי בגווייהו. אמר רבי יוסי ברבי יהודה, אפין באפין חמו ישראל זיו יקרא \n"},{"index":10,"he":"דמלכיהון, (נ\"א דמאריהון) ולא הוה בהון סומין וחגרין וקטיעין וחרשין, סומין, דכתיב \nוכל העם ראים, חגרין, דכתיב ויתיצבו בתחתית ההר, קטיעין וחרשין, דכתיב נעשה ונשמע, \nולזמנא דאתי כתיב, (ישעיה לה ו) אז ידלג כאיל פסח ותרון לשון אלם. וידבר אלהי\"ם את \nכל הדברים האלה לאמר, רבי יהודה פתח, (תהלים קו ב) מי ימלל גבורות יהו\"ה ישמיע כל \nתהלתו, בכמה ארחין אורייתא אסהידת בבר נש דלא יחוב קמי מאריה, בכמה ארחין יהיב ליה \nעיטא דלא יסטי מארחוי לימינא ולשמאלא, בכמה ארחין יהיב ליה עיטא היך יתוב קמי מאריה \nוימחול ליה. דתנן שית מאת ותלת עשר זיני עיטא יהיב אורייתא לבר נש למהוי שלים \nבמאריה, בגין דמאריה בעא לאוטבא ליה בעלמא דין ובעלמא דאתי, ויתיר בעלמא דאתי. דהא \nתנינן כל מה דקודשא בריך הוא אשלים ליה לבר נש מאינון טבאן דזכי בהו, לעלמא דאתי \nאשתלים בהו, מאי טעמא משום דעלמא דאתי דקודשא בריך הוא הוי, (ואי תימא דהאי עלמא \n"},{"index":11,"he":"לאו דידיה הוא, אלא), והכי תנינן האי עלמא לקבליה דעלמא דאתי לא הוי אלא כפרוזדור \nלגבי טרקלין, (בגין כך עלמא דאתי דקודשא בריך הוא הוי), וכד זכי ההוא זכאה בדידיה \nזכי. דתניא כתיב (דברים יח ב) ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו, מאי טעמא, משום דיהו\"ה \nהוא נחלתו, זכאה חולקיה דמאן דזכי לאחסנא אחסנתא עלאה דא, וזכי בה בעלמא דא ובביתא \nדהאי עלמא, זכי בעלמא דאתי ובביתא עלאה קדישא, דכתיב (ישעיה נו ה) ונתתי להם בביתי \nובחומותי יד ושם, \n \n"},{"index":12,"he":"זוהר חלק ב דף פג/א\nזכאה חולקיה דההוא זכאה דמדוריה עם מלכא בביתיה. רבי שמעון אמר, זכאה חולקיה דההוא \nזכאה דזכי להאי דכתיב, (ישעיה נח יד) אז תתענג על יהו\"ה, עם יהו\"ה לא כתיב אלא על \nיהו\"ה, מאי על יהו\"ה, אתר דעלאין ותתאין אתמשכן מיניה ותאבין לההוא אתר, דכתיב \n(תהלים קכא א) מאין יבא עזרי, וכתיב (דניאל ז יג) ועד עתיק יומיא מטה וקדמוהי \nהקרבוהי, ותיאובתא וענוגא דצדיקיא לאסתכלא לההוא זיוא דכל זיוא מיניה נפקא, ואתמשכן \nמניה כל אינון כתרין. תו אמר רבי שמעון, תנינן בהאי קרא אז תתענג על יהו\"ה, סיפיה \nדקרא מה כתיב, והרכבתיך על במתי ארץ, על ההוא אתר דאקרי במתי ארץ, איהו לעילא מהאי \nארץ, וההוא אתר דאקרי במתי ארץ היינו שמים, והיינו דכתיב על במתי ארץ. על יהו\"ה, \nאמר רבי אבא אז תשב לא כתיב, אלא אז תתענג על יהו\"ה, היינו שמים, דכתיב (תהלים נז \nו) רומה על השמים אלהי\"ם, והרכבתיך על במתי ארץ, היינו ארץ החיים, ממשמע דכתיב על \n"},{"index":13,"he":"במתי, לאכללא ציון וירושלם דאקרון במתי ארץ, והיינו שמים דלעילא וארץ דלעילא, ומלה \nדאמר רבי שמעון הכי הוא, וכלא חד, דכתיב ועד עתיק יומיא מטה וגו', וכל הני מילי \nלאתר חד סלקין. אמר רבי אבא לרבי שמעון, לימא לי מר האי קרא כוליה במאי אוקימנא \nליה, דכתיב אז תתענג על יהו\"ה, והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך, אמר \nליה, הא כלא אתמר, דתפנוקא ועדונא על יהו\"ה כתיב, אתר דאיהו לעילא, וכתיב ועד עתיק \nיומיא מטה וגו', על במתי ארץ, כמה דאתמר. והאכלתיך נחלת יעקב אביך, כמה דכתיב \n(בראשית כז כח) ויתן לך האלהי\"ם מטל השמים וגו', והיינו נחלת יעקב, וברכתא דבריך \nיצחק ליעקב על האי שמים קאמר, וברכיה בברכתא דזמינין בנוי דיעקב לאחיא בההוא טלא \nלזמנא דאתי, דכתיב ויתן לך האלהי\"ם, לך ולא לאחרא, מטל השמים, דביה זמינין מתיא \nלאחיא לזמנא דאתי, דנפיק מעתיקא לזעיר אנפין, ושריא בהאי שמים, אסתכל רבי אבא ואמר, \n"},{"index":14,"he":"השתא אשתמע כלא, ואשתכח דברכתא דיצחק עלאה ממאי דחשיבנא. תאנא (תהלים קו ב) מי ימלל \nגבורות יהו\"ה, מי ימלל, מי ידבר מבעי ליה, אמר רבי חייא, כמה דאת אמר (דברים כג כו) \nוקטפת מלילות בידך, גבורות יהו\"ה, דסגיאין אינון, ונפקין מגבורה חד, ותאנא חד גבורה \nעלאה עטרא דעטרין, מתעטרא, ונפקין מינה חמשין תרעין, מנהון ימינא ומנהון שמאלא, וכל \nחד וחד גבורה אתקרי, וכל חד וחד מתעטרא בקרדיטי גליפין נהורין, וכלהו אקרון גבורת \nיהו\"ה. אמר רבי חייא, גבורת יהו\"ה חסר כתיב, דהא כלהו כלילן בדא, ישמיע כל תהלתו, \nדא הוא שכינת זיו יקריה דקודשא בריך הוא, דכתיב (חבקוק ג ג) ותהלתו מלאה הארץ. אמר \nרבי שמעון, כתיב (בראשית ב י) ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן וגו', שם האחד פישון \nוגו', הא אלין בשמהן אקרון, והני ארבע מההוא נהר דנפיק אתמשכן, מה שמיה דההוא נהרא \nדנפיק, אמר רבי שמעון יובל שמיה, דכתיב (ירמיה יז ח) ועל יובל ישלח שרשיו, וכתיב \n"},{"index":15,"he":"ולא ימיש מעשות פרי, מאי טעמא לא ימיש, משום דעל יובל ישלח שרשיו, ועל דא כתיב \n(ישעיה נח יא) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו, ובגין כך כתיב יוצא, יוצא ואינו \nפוסק: \nתאנא אמר רבי שמעון, כתיב וידבר אלהי\"ם את כל הדברים וגו', וידבר, בגין לאכרזא \nמילין, דתאנא בשעתא דקודשא בריך הוא אתגלי ושארי למללא, עלאין ותתאין אתחלחלו, \nונפקו נשמתהון דישראל, ותאנא ההוא מלה הוה טאס מלעילא לתתא, ומתגלפא בארבע רוחי \nעלמא, וסלקא ונחתא, כד סלקא אשתאבא מטורי דאפרסמונא \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ב דף פג/ב\nדכיא, ואשתאבא בההוא טלא דלעילא, ואסחר בסחרניהון דישראל, ותבת בהון נשמתהון, ואסחר \nומתגלפא באתריה בלוחי אבנא, וכן כל מלה ומלה. אמר רבי שמעון, כל מלה ומלה הוה מליא \nבכל אינון טעמין, בכל אינון מלין גזרין אגרין ועונשין, רזין וסתרין כאסקופא (נ\"א \nכאספוקא) דא דאיהי מליא מכלא. ובשעתא דהוה נפיק ההוא מלה אתחזי חד, וכד הוה מתגלפא \nבאתרוי אתחזון בההוא מלה שבעין ענפין דסלקין בגוה, וחמשין כתרין (נ\"א רתיכין) חסר \nחד מהאי גיסא, וחמשין חסר חד מגיסא אחרא, כפטישא דא בזמנא דאיהו בטש בטנרא, כמה דאת \nאמר (ירמיה כג כט) וכפטיש יפוצץ סלע, והוו חמאן כל ישראל עינא בעינא, והוו חדאן. \nוכלהו דרין בתראין כלהו אזדמנו לתמן, וכלהו קבילו אורייתא בטורא דסיני, דכתיב \n(דברים כט יד) כי את אשר ישנו פה וגו', ואת אשר איננו פה עמנו היום, וכלהו כל חד \nוחד כדקא חזי ליה, וכלהו חמאן ומקבלין מלין. אלהי\"ם, דא גבורה, את, דאתכליל בימינא, \n"},{"index":17,"he":"כמה דתנינן, את השמים, דאיהו ימינא, ואת הארץ, דאיהו שמאלא, דכתיב (ישעיה מח יג) אף \nידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, וימינא דא הוא את, כל, לאכללא כל שאר כתרין, \nהדברים, מתקשרן דא בדא, האלה, כל אינון טעמין כל אינון רזין כל אינון סתרין גזרין \nועונשין. לאמר, למהוי ירותא לכלא, דכתיב (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה מורשה וגו', \nדאי תימא לגלאה מה דלא אצטריך לגלאה לכל בר נש, כתיב אנכי יהו\"ה אלהי\"ך, כמה דאנא \nטמירא וסתים, כך יהיו מלין אלין טמירין וסתימין בלבך. דבר אחר, וידבר אלהי\"ם, חד, \nאת, כל, הדברים, האלה, לאמר, הא חמש דרגין אחרנין, רבי יהודה אמר, וידבר אלהי\"ם, \nגבורה, את, ימינא, כל, דא ודא, (האלה, אינון דאתגליין, דכתיב וכל העם ראים את \nהקולת). (דבר אחר כל), אמר רבי יצחק, לאכללא אברהם, דכתיב (בראשית כד א) ויהו\"ה ברך \nאת אברהם בכל, הדברים, לאכללא שאר כתרין דאתכסיין, האלה אינון דאתגליין, וכתיב וכל \n"},{"index":18,"he":"העם ראים את הקולת, לאמר, דא הוא דכתיב (משלי יב ד) אשת חיל עטרת בעלה, וכתיב \n(ירמיה ג א) לאמר הן ישלח איש את אשתו. אמר רבי יצחק, אמאי אתיהיבת אורייתא באשא \nוחשוכא, דכתיב (דברים ד יא) וההר בוער באש עד לב השמים חשך ענן וערפל, דכל מאן \nדישתדל באורייתא אשתזיב מאשא אחרא דגיהנם, ומחשוכא דמחשכין כל שאר עמין לישראל, \nדבזכותיה דאברהם אשתזיבו ישראל מאשא דגיהנם דתניא אמר ליה קודשא בריך הוא לאברהם, \nכל זמנא דבניך ישתדלון באורייתא ישתזבון מאלין, ואי לא הא נורא דגיהנם דשלטא בהו, \nוישתעבדון ביני עממיא, אמר ליה בתרי קטורי לא מזדקפן מלין, אלא אי ניחא קמך ישתזבון \nמנורא דגיהנם, וישתעבדון ביני עממיא, עד דיתובון גבך, אמר ליה, יאות הוא ודאי, הדא \nהוא דכתיב (דברים לב ל) אם לא כי צורם מכרם, מאן הוא צורם, דא הוא אברהם, דכתיב \n(ישעיה נא א) הביטו אל צור חצבתם, ויהו\"ה הסגירם, דא קודשא בריך הוא דאסתכם על \n"},{"index":19,"he":"ידוי. אמר רבי יהודה, מיומא דנפקו ישראל ממצרים, עד יומא דאתיהיבת אורייתא, חמשין \nיומין הוו, מאי טעמא, אמר רבי יהודה, משום אינון שני דיובלא, דכתיב (ויקרא כה י) \nוקדשתם את שנת החמשים שנה. תאנא אמר רבי שמעון, ההוא יובלא אפיק לון לישראל ממצרים, \nואי תימא דיובלא ממש, אלא מסטרא דיובלא הוה, ומסטרא דיובלא אתער דינא על מצראי, \nובגיני כך חמשין יומין אלין דיובלא הוו. תאנא לקבל דא חמשין זמנין אתמר ואדכר \n"}]}
