{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-35","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":35,"title":"קטע 35","hebrewTitle":"קטע 35","segments":[{"index":1,"he":"באורייתא נמוסין דמצרים, ושבחי אינון כלהו, אשר \n \nזוהר חלק ב דף פד/א\nהוצאתיך, (דברים ה טו) ויוציאך, (שמות יג ט) כי ביד חזקה הוציאך, וכלהו זמני חמשין \nאינון ולא יתיר, משום דכלא ביובלא אתעטר, ומסטרא דיובלא אתא כלא. ובגיני כך אורייתא \nדאתי מגבורה אתעטרת בימינא, דכתיב (דברים לג ב) מימינו אש דת למו, ותניא חמשה קלין \nהוו, וכלהו אתחזיאו בהו ואתכלילו בהו, ואתעטרו בדא. אמר רבי שמעון, בההוא זמנא \nדקבילו ישראל אורייתא, יובלא דא אעטר בעטרוי לקודשא בריך הוא, כמלכא דאתעטר בגו \nחיליה, דכתיב (שיר ג יא) צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה, בעטרה שעטרה לו אמו, \nמאן אמו דא יובלא, ויובלא אתעטר בחדוה ברחימו בשלימו, דכתיב (תהלים קיג ט) אם הבנים \nשמחה, מאן אם הבנים, אמר רבי שמעון, דא יובלא, אמר רבי יהודה, על דא כתיב (משלי כג \nכה) ישמח אביך ואמך ותגל יולדתך, מאן אביך ואמך, אמר רבי יהודה, כמה דאוקמוה בספרא \n"},{"index":2,"he":"דצניעותא, דכתיב (ויקרא יח ז) ערות אביך וערות אמך לא תגלה, ווי למאן דגלי \nערייתהון. תאנא אמר רבי יצחק, בשעתא דקודשא בריך הוא אתגלי בטורא דסיני, אזדעזע \nטורא, ובשעתא דסיני אזדעזע, כל שאר טורי עלמא אזדעזעו, והוו סלקין ונחתין, עד \nדאושיט קודשא בריך הוא ידוי עלייהו ואתישבו, וקלא נפקא ומכרזא (תהלים קיד ה) מה לך \nהים כי תנוס, הירדן תסוב לאחור, ההרים תרקדו כאילים וגו', ואינון תבאן ואמרין מלפני \nאדון חולי ארץ. אמר רבי יצחק, מלפני אדון דא אימא, דכתיב אם הבנים שמחה, חולי ארץ \nדא אימא תתאה, מלפני אלו\"ה יעקב דא הוא אבא, דכתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, \nועל האי כתיב בעטרה שעטרה לו אמו, מהו בעטרה, אמר רבי יצחק כמה דכתיב (ש\"א כג כו) \nושאול ואנשיו עוטרים את דוד, משום דמתעטר בחוורא בסומקא ובירוקא, בכל גוונין, דכלהו \nכלילן ביה ואסתחרן ביה. אמר רבי יהודה, בעטרה שעטרה לו אמו, מאן עטרה, דכתיב (ישעיה \n"},{"index":3,"he":"מט ג) ישראל אשר בך אתפאר, וכתיב (שם ס ז) ובית תפארתי אפאר. אמר רבי יצחק, אורייתא \nאתיהיבת באשא אוכמא על גבי אשא חוורא, לאכללא ימינא בשמאלא, ושמאלא דאתחזר ימינא, \nדכתיב מימינו אש דת למו. אמר רבי אבא, בשעתא דתננא דסיני הוה נפיק, סליק אשא ואתעטר \nבההוא תננא באתגלייא, כאתכלא דא, וסליק ונחית, וכל ריחין ובוסמין דבגנתא דעדן הוה \nסליק ההוא תננא, בחיזו דחוור וסומק ואוכם, הדא הוא דכתיב (שיר ג ו) מקטרת מר ולבונה \nמכל אבקת רוכל. ההוא תננא מאן הוה, אמר רבי יצחק שכינתא דאתגלי לתמן, כמה דאת אמר \n(שיר שם) מי זאת עולה מן המדבר כתימרות עשן, אמר רבי יהודה, למה לך כולי האי, הא \nקרא שלים הוא דכתיב והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו יהו\"ה באש ויעל עשנו כעשן \nהכבשן, זכאה עמא דחמאן דא וידעין דא. אמר רבי חייא, כד אתגליפו אתוון בלוחי אבנא, \nהוו מתחזיין בתרין סטרין, מסטרא דא ומסטרא דא, ולוחין מאבן סנפירינון הוו, \n"},{"index":4,"he":"ואתגליפו, ואתחפיין באשא חוורא, ואתוון הוו מאשא אוכמא, ומתגלפן בתרין סטרין מסטרא \nדא ומסטרא דא. אמר רבי אבא לוחין הוו בעינייהו, ואתוון הוו טאסין ומתחזיין בתרין \nאשין, אשא חוורא ואשא אוכמא, לאתחזאה כחדא ימינא ושמאלא, דכתיב (משלי ג טז) ארך \nימים בימינה בשמאלה וגו', והא כתיב מימינו אש דת למו, אלא מסטרא דגבורה הוה, \nואתכלילת בימינא, ובגין כך אשא חוורא ואשא אוכמא. תאנא, כתיב (שמות לב טז) והלחת \nמעשה אלהי\"ם המה וגו', (מעשה אלהי\"ם ודאי), אמר רבי יהודה, והלחת כתיב חד, תרי הוו \nומתחזיין חד, ועשר אמירן מתגלפי בהו, חמש כלילן בחמש, למהוי כלא ימינא, מעשה אלהי\"ם \nהמה ודאי. רבי יצחק אמר, של סנפירינון הוו, \n \n"},{"index":5,"he":"זוהר חלק ב דף פד/ב\nותרין אבנין הוו, ואבנין הוו סתימאן, נשיב קודשא בריך הוא ברוחא ואתפשטו, ואתגליפו \nתרין לוחין. רבי יהודה אמר, כעין סנפירינון הוו, (דהוה אבן טבא) משמע דכתיב מעשה \nאלהי\"ם המה, אמר ליה, אי הכי סנפירינון דא דהוא אבנא טבא יקירא משאר אבנין, לאו \nעובדא דקודשא בריך הוא אינון, אמר ליה במאי אוקימנא מעשה אלהי\"ם המה, המה דייקא. \nאלא תא חזי, כתיב והלחת מעשה אלהי\"ם, הלחת כתיב, ולא כתיב והאבנים מעשה אלהי\"ם המה. \nאמר רבי שמעון, כלא חד הוא, אבל אלין תרין לוחין עד לא אתברי עלמא הוו, ואסתלקו \nמערב שבת, ועבד לון קודשא בריך הוא, ועובדוי הוו. ממה אתעבידו, תאנא, מההוא טלא \nעלאה דנגיד מעתיקא קדישא, וכד נגיד ואתמשך לחקל דתפוחין קדישין, נטל קודשא בריך הוא \nתרין כפורי מנייהו, ואתגלידו, ואתעבידו תרין אבנין יקירין, נשב בהו, ואתפשטו לתרין \nלוחין, הדא הוא דכתיב מעשה אלהי\"ם המה, והמכתב מכתב אלהי\"ם הוא, כמה דכתיב (דברים ט \n"},{"index":6,"he":"י) כתובים באצבע אלהי\"ם. תאנא אצבע אלהי\"ם, ההוא אצבע סליק לעשרה, כמה דאתמר אצבע \nאלהי\"ם היא, וכל אצבע ואצבע סליק לעשרה, עד דאתעבידא ידא שלימתא, דכתיב (שמות יד \nלא) וירא ישראל את היד הגדולה. אמר רבי יהודה, חרות על הלחת, נקיבן הוו אבנין, \nואתחזיאו לתרין סטרין, חרות, גלופא דגליפין. אמר רבי אבא, מהאי סטרא אתחזי סטרא \nאחרא, ואתקרי מהכא מה דכתיב בסטרא אחרא. רבי אלעזר אמר, בנס הוו כתיבין, דכל בני \nנשא הוו אמרין וסהדין, דהא מכתב אלהי\"ם הוא ודאי, דהא כל בני עלמא לא יכלין למנדע \nלון כמה דהוו, לדעתייהו דאינון דאמרין נקיבין הוו, מי כתיב חרות בלחת, על הלחת \nכתיב. אלא הכי תאנא, חמשא קלין אינון לימינא, וחמשא לשמאלא, ואינון דשמאלא כלילן \nבימינא, ומן ימינא אתחזון אינון דשמאלא, והכא כלא איהו ימינא, ואתכלילן אלין באלין, \nמאן דהוה בסטרא דא חמי לסטרא אחרא, וקרי לון לאינון אתוון, דהא תנינן שמאלא אתחזר \n"},{"index":7,"he":"ימינא, דכתיב מימינו אש דת למו, ובגין כך מכתב אלהי\"ם הוא ודאי. הא כיצד, מאן דהוה \nמסטרא דא הוה קרי בדא אנכי יהו\"ה אלהי\"ך, ומאלין אתוון הוה חמי וקרי לא תרצח, הוה \nקרי לא יהיה לך, והוה חמי וקרי לא תנאף, והוה קרי לא תשא את שם יהו\"ה אלהי\"ך לשוא, \nוהוה חמי וקרי לא תגנב, וכלא מסטרא דא, וכך לכלהו, וכדין מסטרא אחרא, וכלהו כלילן \nדא בדא כהאי גוונא, הדא הוא דכתיב (שם לב טז) מכתב אלהי\"ם הוא, מכתב אלהי\"ם הוא \nודאי. וירד משה אל העם ויאמר אליהם, רבי יוסי אמר, מאי אמירא דא דכתיב ויאמר אליהם, \nולא כתיב מאי קאמר, אמר רבי יצחק, תא חזי, ארחא דעלמא הוא כד אתי חדוותא לבר נש או \nכד אתי צערא, עד לא ידע מניה לא יכיל למסבל, דהא לבא אתפרח לשעתא, וכד ידע מניה \nקאים בקיומיה ויכיל למסבל, כל שכן הכא (נ\"א והכא לאו הכי) דהא משה אמר לון כל מה \nדהוה לבתר, ואתקיף לבייהו במלין, ולא יכילו למסבל, כל שכן אי לא אמר לון מידי, \n"},{"index":8,"he":"ובגין כך ויאמר אליהם בקדמיתא, ואתתקף לבייהו, ולבתר וידבר אלהי\"ם, ועם כל דא לא \nיכילו למסבל. דהא תנינן, אמר רבי יהודה אמר רבי חייא אמר רבי יוסי, כד שמעו מלה \nדקודשא בריך הוא, פרחת נשמתייהו, וסלקת נשמתייהו דישראל עד כורסי יקרא דיליה, \nלאתדבקא תמן, אמרת אורייתא קמיה דקודשא בריך הוא, וכי למגנא הוינא מתרי אלפי שנין \nעד לא אתברי עלמא, למגנא כתיב בה (ויקרא יז י) ואיש \n \n"},{"index":9,"he":"זוהר חלק ב דף פה/א\nאיש מבני ישראל ומן הגר הגר בתוכם, (ויקרא כד טו) ואל בני ישראל תדבר לאמר, (שם כה \nנה) כי לי בני ישראל עבדים, אן אינון בני ישראל, בה שעתא אהדרת אורייתא נשמתייהו \nדישראל כל חד וחד לאתריה, אורייתא אתקיפת ואחידת בהו בנשמתייהו לאהדרא להו לישראל, \nהדא הוא דכתיב (תהלים יט ח) תורת יהו\"ה תמימה משיבת נפש, משיבת נפש ממש. תאנא כתיב \n(דה\"א כט כג) וישב שלמה על כסא יהו\"ה למלך, כמה דכתיב (מ\"א י יט) שש מעלות לכסא, \nרבי אבא אמר, דקיימא סיהרא באשלמותא. דתנינן ביומוי דשלמה קיימא סיהרא באשלמותא, \nאימתי באשלמותא (נ\"א תנא כתיב (שם ה יא) ותרב חכמת שלמה וגו', מאי ותרב, אמר רבי \nאבא, דקיימא סיהרא באשלמותא, מאי באשלמותא), דקיימא בחמשה עשר, כמה דתנינן, אברהם, \nיצחק, יעקב, יהודה, פרץ, חצרון, רם, עמינדב, נחשון, שלמון, בועז, עובד, ישי, דוד, \nשלמה, כד אתא שלמה קיימא סיהרא באשלמותא, הדא הוא דכתיב וישב שלמה על כסא יהו\"ה \n"},{"index":10,"he":"למלך, וכתיב שש מעלות לכסא, כלא כגוונא דלעילא. ביומוי דצדקיה קיימא סיהרא בפגימותא \nואתפגים, כמה דאת אמר (ישעיה יג י) וירח לא יגיה אורו, דתנינן ביומוי דצדקיה אתפגים \nסיהרא, ואתחשכו אנפייהו דישראל, פוק וחשוב, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, יהורם, \nאחזיהו, יואש, אמציהו, עוזיה, יותם, אחז, יחזקיהו, מנשה, אמון, יאשיהו, צדקיהו, וכד \nאתא צדקיהו אתפגים סיהרא וקיימא על פגימותא, דכתיב (ירמיה נב יא) ואת עיני צדקיהו \nעור, ביה זמנא (איכה ב א) השליך משמים ארץ, האי ארץ אתעברא מקמי שמים ואתרחקת מניה, \nואתחשכא האי ארץ, (כלומר דקיימא סיהרא פגימותא). תאנא בשעתא דקיימו ישראל על טורא \nדסיני, שארי סיהרא לאנהרא, דכתיב (תהלים יח י) ויט שמים וירד, מהו וירד, דקריב שמשא \nלגבי סיהרא, ושרי לאנהרא סיהרא, דכתיב (במדבר ב ג) דגל מחנה יהודה מזרחה, בטורא \nדסיני אתמנא יהודה רופינוס במלכותא, דכתיב (הושע יב א) ויהודה עוד רד עם אל ועם \n"},{"index":11,"he":"קדושים נאמן, (נ\"א רבי יצחק אמר מהכא, ויהודה עוד רד עם אל, הוה שולטניה בשעתא דהאי \nאל שליט מלכותיה על טורא דסיני, בהאי שעתא שליט מלכותיה דיהודה), מהו ועם קדושים \nנאמן, כד אמר קודשא בריך הוא לישראל ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, נאמן הוה \nיהודה לקבלא מלכותא, ושארי סיהרא לאנהרא: \nאנכי יהו\"ה אלהי\"ך אשר הוצאתיך וגו', רבי אלעזר פתח, (משלי א ח) שמע בני מוסר אביך \nואל תטוש תורת אמך, שמע בני מוסר אביך דא קודשא בריך הוא, ואל תטוש תורת אמך דא \nכנסת ישראל, מאן כנסת ישראל, דא בינה, כמה דכתיב (שם ב) להבין אמרי בינה. רבי יהודה \nאמר, מוסר אביך דא היא חכמה, ואל תטוש תורת אמך דא היא בינה. רבי יצחק אמר, הא והא \nחד מלה אתפרשו, דתנינן אורייתא מחכמה דלעילא נפקת. רבי יוסי אמר, מבינה נפקת, דכתיב \nלהבין אמרי בינה, וכתיב ואל תטוש תורת אמך. אמר רבי יהודה, אורייתא מחכמה ובינה \nאתכלילת, דכתיב שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך. רבי אבא אמר בכלא אתכלילת, \n"},{"index":12,"he":"דכיון דבאלין תרין אתכלילת, אתכלילת בכלא, בחסד, בדינא, ברחמי, בכלהו שלימותא \nדאצטריך מלה, אי מלכא ומטרוניתא מסתכמין, כלא מסתכמין, באתר דאלין משתכחין, כלא \nמשתכחין. רבי יוסי אמר, אנכי דא שכינתא, כמה דכתיב (בראשית מו ד) אנכי ארד עמך \nמצרימה, יהו\"ה אלהי\"ך (נ\"א כלא סליק לעילא למהוי כלא חד), (דא כנסת ישראל, דכתיב \nואל תטוש תורת אמך). רבי יצחק אמר, אנכי דא שכינתא, ופסקא טעמא, כמה דאת אמר (שם כז \nיט) אנכי עשו בכורך, יהו\"ה אלהי\"ך דא קודשא בריך הוא, כמה דכתיב (דברים ד לו) מן \nהשמים השמיעך את קולו, וכתיב אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, מן השמים, (מן \nהשמים ממש, דא קודשא בריך הוא). אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אשר, אתר דכלא מאשרין ליה, \n\n"},{"index":13,"he":" \nזוהר חלק ב דף פה/ב\nהוצאתיך מארץ מצרים, דא יובלא, כמה דתנינן מסטרא דיובלא נפקו ישראל ממצרים, ובגין \nכך חמשין זמנין אדכר יציאת מצרים באורייתא, חמשין יומין לקבלא אורייתא, חמשין שנין \nלחירו דעבדין. מבית עבדים, כמה דכתיב (שמות יב כט) הכה כל בכור בארץ מצרים, ותנינן \nאלין כתרין תתאין דאתרחיצו בהו מצראי. כמה דאית ביתא לעילא, אית ביתא לתתא, ביתא \nקדישא לעילא, דכתיב (משלי כד ג) בחכמה יבנה בית, ביתא תתאה לתתא דלא קדישא, כמה \nדכתיב מבית עבדים. תאנא, בשעתא דאתמר אנכי, כל אינון פקודי אורייתא דמתאחדן במלכא \nקדישא עלאה בסטרא (ס\"א דא), כלהו הוו כלילן בהאי מלה, כמה דתנינן כל פקודי אורייתא \nמתאחדן בגופא דמלכא, (ד\"א במלכא קדישא עלאה), מנהון ברישא דמלכא, ומנהון בגופא, \nומנהון בידי מלכא, ומנהון ברגלוי, ולית מאן דנפיק מן גופא דמלכא לבר. ובגין כך, מאן \nדפשע בחד מפקודי אורייתא, כמאן דפשע בגופא דמלכא, כמה דכתיב (ישעיה סו כד) ויצאו \n"},{"index":14,"he":"וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, בי ממש, ווי לחייביא דעברין על פתגמי אורייתא, ולא \nידעין מאי קא עבדין, דאמר רבי שמעון, ההוא אתר דאיהו חב לגביה, ההוא אתר ממש גלי \nחוביה, (ואמר רבי שמעון, קודשא בריך הוא ממש גלי חוביה) חב בקודשא בריך הוא, קודשא \nבריך הוא גלי חוביה, דכתיב (איוב כ כז) יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו, יגלו שמים \nעונו, דא קודשא בריך הוא, וארץ מתקוממה לו, דא קודשא בריך הוא, (נ\"א דא כנסת \nישראל). תניא שמים גליין חוביה דבר נש, ובשעתא דאיהו גלי חוביה, ארץ עביד דינא בבר \nנש, דכתיב וארץ מתקוממה לו, למעבד דינא ביה. אמר רבי יוסי, תנינן משמיה דרבי שמעון, \nבשעתא דאתיהיבת אורייתא, אימא ובנין בשלימותא אשתכחו, דכתיב (תהלים קיג ט) אם הבנים \nשמחה: \nאנכי יהו\"ה אלהי\"ך, אנכי, כמה דתנינן בת היתה לו לאברהם אבינו היא שכינתא, ודא בת, \nיהו\"ה אלהי\"ך, דכתיב (שמות ד כב) בני בכורי ישראל, וכתיב (משלי ג יח) עץ חיים היא \n"},{"index":15,"he":"למחזיקים בה, הא בן. אשר הוצאתיך מארץ מצרים, דכתיב (ויקרא כה י) יובל היא קדש תהיה \nלכם, וכתיב אם הבנים שמחה. וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור, הא אימא ובנין, \nיתבא אימא יתבין בנין, (ועלמין) כלהו בחדוה בשלימותא, ועל דא כתיב אם הבנים שמחה, \nמתעברא אימא כלהו מתעברן מדוכתייהו, וכתיב (דברים כב ו) לא תקח האם על הבנים, \nותנינן, לא יעביד בר נש חובי לתתא, בגין דאתעבר אימא מעל בנין. אמר רבי יצחק, כלא \nקודשא בריך הוא, כלא הוא, כלא חד, ומלין אלין למחצדי חקלא אתגליין, זכאין אינון \nבעלמא דין ובעלמא דאתי. תאני אמר רבי אלעזר, כתיב בראשית ברא אלהי\"ם את השמים ואת \nהארץ, וכתיב (בראשית ב ד) ביום עשות יהו\"ה אלהי\"ם ארץ ושמים, במאי אוקימנא הני \nקראי, הא תנינן דתרווייהו כחדא אתבריאו, מלמד שנטה הקדוש ברוך הוא קו ימינו וברא \nהשמים, ונטה קו שמאלו וברא את הארץ, בקדמיתא את השמים ואת הארץ, ולבתר ארץ ושמים. \n"},{"index":16,"he":"תנן, כתיב (הושע ב כג) ביום ההוא אענה נאם יהו\"ה אענה את השמים והם יענו את הארץ, \nאענה את השמים, שמים ממש, דכתיב (ישעיה סו א) השמים כסאי, והם יענו את הארץ, הארץ \nממש, דכתיב והארץ הדום רגלי, שמים שמים עלאין, וארץ ארץ עלאה: \nדתניא, כד אתקן שמים דא בתיקונוי, (אתקן) לקבליה דהאי ארץ, ותיאובתיה לקבלה בחד \nדרגא דאקרי צדיק, כמה דכתיב (משלי י כה) וצדיק יסוד עולם, ואתדבק בהאי ארץ, ומרישא \nדמלכא עד ההוא אתר דשארי האי צדיק, אתי חד נהרא \n \n"},{"index":17,"he":"זוהר חלק ב דף פו/א\nקדישא משחא דרבות, ואטיל בסגיאות תיאובתא בהאי ארץ קדישא, ונטל כלא האי ארץ, ולבתר \nמהאי ארץ אתזן כלא עילאי ותתאי. כדכורא דא כד תיאובתיה לאתדבקא בנוקבא, דאפיק זרעא \nדרבות מרישא דמוחא בההוא אמה, ואטיל בנוקבא ומניה מתעברא נוקבא, אשתכח דכלהו שייפין \nדגופא כלהו מתדבקן בנוקבא, ונוקבא אחידא כלא. כדוגמא דא תנינן, כל דאשלים לעשרה \nקדמאי דבי כנישתא, נוטל אגר כלהו, רבי יוסי אומר, לקבלי דכלהו. רבי יצחק אמר, כתיב \n(תהלים יח י) ויט שמים וירד, וכתיב וירד יהו\"ה לעיני כל העם על הר סיני, (ד\"א ל\"ג \nתנא) ויט שמים וירד, לאן נחת, אי תימא דנחת לסיני, על הר סיני כתיב, ולא כתיב בהר \nסיני, אלא ויט שמים וירד, לאן נחת. אמר רבי יוסי, (אמר רבי יהודה אמר רבי חייא), \nנחית בדרגוי, מדרגא לדרגא ומכתרא לכתרא, עד דאתדבק בהאי ארץ, וכדין אתנהר סיהרא \nוקיימא באשלמותא, הדא הוא דכתיב ויט שמים וירד להאי ארץ, וכדין כתיב על הר סיני, מה \n"},{"index":18,"he":"קיימא על הר סיני, הוי אימא דא שכינתא. רבי אבא אמר מהכא, (שמות יט יח) מפני אשר \nירד עליו יהו\"ה באש, וכתיב (דברים ד כד) כי יהו\"ה אלהי\"ך אש אוכלה הוא, וכתיב \n(בראשית יט כד) ויהו\"ה המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת יהו\"ה מן השמים, \nויהו\"ה המטיר, דא הוא ארץ, מאן אתר נטיל האי, סיפיה דקרא מוכח דכתיב מאת יהו\"ה מן \nהשמים, מן השמים ממש. רבי חייא אמר מהכא, וידבר אלהי\"ם את כל, כל כללא דכלא, דהא \nבהאי תליא כלא: \nלא יהיה לך אלהי\"ם אחרים על פני, רבי יצחק אמר, אלהי\"ם אחרים, לאפקא שכינתא, על \nפני, לאפקא אפי מלכא, דבהו אתחזי מלכא קדישא, ואינון שמיה, והוא אינון, הוא שמיה \nדכתיב (ישעיה מב ח) אני יהו\"ה הוא שמי, הוא ושמיה חד הוא, בריך שמיה לעלם ולעלמי \nעלמיא. תאני רבי שמעון, זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא קרא לון אדם, דכתיב \n(יחזקאל לד ל) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, (ויקרא א ב) אדם כי יקריב מכם, מאי \n"},{"index":19,"he":"טעמא קרא לון אדם, משום דכתיב (דברים ד ד) ואתם הדבקים ביהו\"ה אלהיכ\"ם, אתם ולא שאר \nעמין, ובגין כך אדם אתם, אתם קרויין אדם ואין אומות העולם קרויין אדם. דתניא אמר \nרבי שמעון, כיון דבר נש ישראל אתגזר, עאל בברית דגזר קודשא בריך הוא באברהם, דכתיב \n(בראשית כד א) ויהו\"ה ברך את אברהם בכל, וכתיב (מיכה ז כ) חסד לאברהם, ושארי למיעאל \nבהאי אתר (נ\"א אדם), כיון דזכה לקיימא פקודי אורייתא, עאל ביה בהאי אדם (נ\"א אתר), \nואתדבק בגופא דמלכא, וכדין אקרי אדם, וזרעא דישראל אקרון אדם. תא חזי, כתיב ביה \nבישמעאל (בראשית טז יב) והוא יהיה פרא אדם, פרא אדם, ולא אדם, פרא אדם משום דאתגזר, \n"}]}
