{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-61","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":61,"title":"קטע 61","hebrewTitle":"קטע 61","segments":[{"index":1,"he":"בכללא אקרי גדול, כיון דאתפרש דא מן דא, אדכרו בפרט כל חד וחד כדקא חזי ליה, דא \nאקרי גדול, ודא אקרי קטן. ובגין כך אמרו קדמאי, דליהוי בר נש זנבא לאריוותא, ולא \nרישא לשועליא, דכד איהו קיימא גו אריוותא, אקרי כלא בכללא דאריוותא, זנבא דאריא \nאריא איהו בלא פירודא, ואי בגו שועלים, אפילו איהו \n \n"},{"index":2,"he":"זוהר חלק ב דף קמח/א\nרישא, רישא דשועל, שועל איהו בלא פרודא, ושועל אקרי. ורזא דא האי קרא, דהא בקדמיתא \nכד יתבין כחדא שני המאורות הגדולים אתקרון, אף על גב דדא זנבא לגבי דעלאה, כיון דדא \nאתפרש מעלאה כביכול למהוי רישא לשועלים, כדין אקרי קטן. ועל רזא דא שמן המאור דלא \nפסיק לעלמין, וקיימא בסליקו עלאה למשלט ביממא, שמן למאור פסיק ואקרי קטן ושלטא \nבליליא. וחמש בוסמין אינון לגו שמן וקטרת, ואף על גב דאיהי חד, אינון תרין, וכלא \nחד: \nאבני שוהם וגו' כל הני תליסר אינון, ואינון תקונא דמשכנא. ואהדרנא למלי קדמאי, זהב, \nהא אתמר דשבעה זיני זהב אינון, ואי תימא דזהב איהו דינא וכסף איהו רחמי, ואסתלק זהב \nלעילא מניה, לאו הכי, דודאי זהב סליק יתיר איהו על כלא, אבל זהב בארח סתם איהו, ודא \nזהב עלאה, דאיהו שביעאה מכל אינון זיני זהב, ודא איהו זהב דנהיר ונציץ לעיינין, ודא \nאיהו דכד נפיק לעלמא (ד\"א ל\"ג נפיק) מאן דאדבק ליה טמיר ליה בגויה, ומתמן נפקי \n"},{"index":3,"he":"ואתמשכן כל זיני זהב. אימתי אקרי זהב מאן דאקרי זהב, כד איהו בנהירו, ואסתלק ביקר \nדחילו, ואיהו בחדוה עלאה למחדי לתתאי, וכד איהו בדינא, כד אשתני מההוא גוון לגוון \nתכלא אוכם וסומק, כדין איהו בדינא תקיפא, אבל זהב בחדוה איהו, ובסליקו דדחילו דחדוה \nקיימא, ובאתערותא דחדוה. וכסף לתתא רזא דרועא ימינא, דהא רישא עלאה זהב איהו, דכתיב \n(דניאל ב לח) אנת הוא רישא דדהבא, (שם לב) חדוהי ודרעוהי די כסף לתתא, (נ\"א ואימתי \nאישתלים כסף, כד אתכליל וכו'), וכד אשתלים כסף, כדין אתכליל בזהב. ורזא דא (משלי כה \nיא) תפוחי זהב במשכיות כסף, אשתכח דכסף אתהדר לזהב, וכדין אשתלים אתריה, ועל דא שבע \nזיני זהב אינון. ונחשת נפקא מזהב, ואשתני לגרעונא דרועא שמאלא, ותכלת ירכא שמאלא, \nותולעת שני ירכא ימינא, ואתכליל בשמאלא, ושש דא נהר דנגיד ונפיק, דאיהו נטיל כל שית \nסטרין, וכגוונא דא לתתא, והא אוקמוה ואתמר. הא הכא שבע דיובלא, ואינון שבע דשמיטה, \n"},{"index":4,"he":"ואף על גב דאינון שית, אינון תליסר בשביעאה דאיהו רישא עלייהו, הא תליסר, רישא \nדקיימא על כל גופא לתתא, רישא דקיימא על כל שייפי גופא איהו זהב. מה בין האי להאי, \nזהב עלאה איהו ברזא סתימא, ושמא דיליה איהו זהב סגור, סגור וסתום מכלא, ועל כן אקרי \nסגור, דאיהו סגור מעינא, דלא שלטא ביה, זהב תתאה איהו באתגליא יתיר, (ושמא דיליה \nאיקרי זהב ירקרק וכו'): \nאמרו המגיהים, כך מצאנו בכל העתקות אשר היו לפנינו, ומהלשון נראה שחסר כאן, וכעת \nמצאנו בספר הזוהר של הרב ישראל בנימין ז\"ל, וז\"ל והנה זימן ה' יתברך לידי מה שחסר \nכאן, והנה הוא לפניך, וכדי שלא לסור ממנין הדפין שמנום בסוף הספר, עיין שם בסימן \nי', ומועתק מז\"ח דף ס\"ח א': \nלשעתא הוה, דכתיב (דה\"ב כד כ) ורוח אלהי\"ם לבשה את זכריה, ואם תאמר הא ירמיהו, \nדכתיב ביה (ירמיה א ה) בטרם אצרך בבטן ידעתיך, והא אחרנין, אלא כלהו לא זכו לנבואה \nולכהונה עלאה כאהרן, דהא אהרן זכה בנבואה עלאה על כל שאר כהני, וזכה בכהונה על \n"},{"index":5,"he":"כלהו. משה זכה בנבואה ושימש בכהונה עלאה, שמואל זכה בתרווייהו, מה משה הוה קרי \nוקודשא בריך הוא אתיב ליה מיד, אוף שמואל כתיב ביה (ש\"א יב יז) הלא קציר חטים היום \nאקרא אל יהו\"ה ויתן קולות וגו', אבל לא סליק לדרגא עלאה כמשה, מה אהרן הוה משמש \nבכהונה גבי קודשא בריך הוא, אוף שמואל הוה משמש קמי קודשא בריך הוא, אבל לא סליק \nבשמושא עלאה כאהרן. ומלה הכי הוא, תלתא אינון דהוו נביאי מהימני ושימשו בכהונה, חד \nמשה וחד אהרן וחד שמואל, ואי תימא שמואל לא שימש בכהונה, אלא אחרא הוה דשימש \nבכהונה, ומנו \n \n"},{"index":6,"he":"זוהר חלק ב דף קמח/ב\nירמיהו, לאו הכי, דהא כתיב (ירמיה א א) מן הכהנים אשר בענתות, מן הכהנים הוה אבל לא \nשימש, ושמואל ביומי דעלי שימש, ומשה שימש זמנא חדא, כל אינון שבעה ימי מלואים. \nשמואל זכה לנער, דכתיב (ש\"א א כד) והנער נער, (שם ב יח) ושמואל משרת, ובגין דקיימא \nבהאי דרגא, ודאי איהו כמשה ואהרן, מאן דנטיל להאי נער וזכי ביה, זכי באינון דרגין \nעלאין דקיימן בהו משה ואהרן. כרובים אינון זהב, כמה דאוקמוה בגין דנפקי מסטרא דזהב, \nולא אתערב בהו כסף ולא גוון אחרא, ודא איהו גוון זהב ירקרק. במשכן מתערבין גוונין \nזהב וכסף למיהך כחדא, למהוי רזא דלעילא בחד, תו נחשת למהוי בהדייהו ולמיזל בינייהו \nכל סטרין, לאשתכחא שלימו בכלא כחדא, דכתיב זהב וכסף ונחשת. דבר אחר, זהב וכסף, זהב \nדאתהדר לכסף, וכסף לזהב, וכלא אתכליל כחדא, ובדוכתא חדא, בתלת גוונין אתהדר, כד \nאצטריך לחדוותא ולא דינא, זהב, כד אצטריך לרחמי, כסף, כד אצטריך תוקפא דדינא, נחשת. \n"},{"index":7,"he":"ועל דא אסתכל משה בעובדא דנחש הנחשת, דכתיב (במדבר כא ט) ויעש משה נחש נחשת, והוה \nידע אתר דהתוכא דזהב בההוא נחשת, בגין דנחש כלישנא דיליה הוא, ואתריה הוה ידע, דהא \nקודשא בריך הוא לא אמר ליה אלא עשה לך שרף, ואיהו אתא ועבד נחש נחשת, דכתיב ויעש \nמשה נחש נחשת, מאי טעמא, אלא אתר הוה ידע. ועקרא דמלתא הוה, דהא בקדמיתא כתיב, (שם \nו) וישלח יהו\"ה בעם את הנחשים השרפים, וכתיב (דברים ח טו) נחש שרף, עקרא דלהון נחש \nאיהו, ובגין דמשה הוה ידע עקרא ושרשא ויסודא מההוא אתר, עבד נחש ואסתמיך עליה. מאי \nטעמא, בגין דישראל חטאו בלישנהון, דכתיב (במדבר כא ה) וידבר העם באלהי\"ם ובמשה, ועל \nדא וישלח יהו\"ה בעם את הנחשים השרפים, ומשה לא אזל אלא בתר עקרא, ועבד נחש נחשת \nבההוא גוונא דאצטריך ליה, דהא אתריה נחשת איהו, וקודשא בריך הוא לא אמר ליה ממה \nיתעביד, ומשה אסתכל ועבד ליה מנחשת, כמה דאצטריך לאתריה, מנלן, דכתיב ויעש משה נחש \n"},{"index":8,"he":"נחשת, וישימהו על הנס, מאי על הנס, על ההוא רשימו דאיהו לעילא. והא תנינן, בכל אתר \nהאי נחש אזלא בתר רזא דאשת חיל, ובעיא אשת זנונים לאתתקנא גרמה כגוונא דילה, ולא \nיכילת, אשת חיל ההוא רשימו ואת דילה איהו את ה', והכי אתחזי לה, אשת זנונים ההוא \nרשימא ואת דילה איהו כההוא גוונא דאצטריך, ולא אתתקן למהוי הכי, ואת דילה ק', את \nדילה אתתקנא בתקונא דאת ה', (ס\"א את ק' בההוא גוונא דה', ולא אתתקנא למהוי הכי, את \nדילה אתתקנא בתקונא דאת ה'), כגוונא דקופא אצל בני נשא, דאזלא בתר בני נשא, ולא \nאתתקן למעבד הכי. כגוונא דא עבד משה ההוא נחש, על ההוא רשימו דאתחזי ליה, ותדיר \nאתתקן לאבאשא, ועליה חב אדם, ואתתרך מגנתא דעדן, דהוה אתר דיוריה כגוונא דדיורא \nדלעילא: \nאמרו המגיהים, בהרבה העתקות נמצאות כתובות כאן השבעה היכלות ושבעה מדורות, וכבר \nנדפסו בפרשת בראשית דף לח כי שם ביתם: \nכתיב (בראשית א ג) ויאמר אלהי\"ם יהי אור ויהי אור, אמר רבי יוסי, ההוא אור אתגניז, \n"},{"index":9,"he":"ואיהו אזדמן לגבי צדיקיא לעלמא דאתי, כמה דאוקמוה, דכתיב (תהלים צז יא) אור זרוע \nלצדיק, לצדיק ודאי סתם, וההוא אור לא שימש בעלמא בר יומא קדמאה, ולבתר אתגניז ולא \nשימש יתיר. רבי יהודה אומר אלמלי אתגניז מכל \n \nזוהר חלק ב דף קמט/א\nוכל, לא קאים עלמא אפילו רגעא חדא, אלא אתגניז ואזדרע, כהאי זרעא דעביד תולדין \nוזרעין ואיבין, ומניה אתקיים עלמא, ולית לך יומא דלא נפיק מניה בעלמא, ומקיים כלא, \nדביה זן קודשא בריך הוא עלמא. ובכל אתר דלעאן באורייתא בלילא, חד חוטא נפיק מההוא \nאור גניז, ואתמשיך על אינון דלעאן בה, הדא הוא דכתיב (תהלים מב ט) יומם יצוה יהו\"ה \nחסדו ובלילה שירה עמי, והא אוקימנא. יומא דאתקם משכנא לתתא, מה כתיב (שמות מ לה) \nולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן, מאי הענן, חד חוטא הוה (נ\"א עמודא \nדעננא) מההוא סטרא דאור קדמאה דנפק בחדוה בכולא (דכלה), כד עאלת למשכנא דלתתא, \n"},{"index":10,"he":"ומההוא יומא (קדמאה) לא אתגלי, אבל שמושא קא משמש בעלמא, ואיהו מחדש בכל יומא עובדא \nדבראשית. רבי יוסי הוה לעי באורייתא, והוו עמיה רבי יצחק ורבי חזקיה, אמר רבי יצחק, \nהא חמינן דעובדא דמשכנא כגוונא דעובדא דשמים וארץ, והא אתערו חברייא ברזין דלהון \nזעירו, דלא יכיל בר נש למיכל בפומיה, ולמישט ידיה לגו פומיה ולמבלע. אמר רבי יוסי, \nמלין אלין נסלק לון לגו (נ\"א לגבי) בוצינא קדישא, דאיהו מתקן תבשילין מתיקין, כמה \nדאתקין לון עתיקא קדישא סתימא דכל סתימין, ואיהו אתקין תבשילין דלית בהו אתר למיתי \nאחרא למשדי בהו מלחא, ותו, דיכיל בר נש למיכל ולמשתי, ולאשלמא כרסוי מכל עדונין \nדעלמא, ולאשתארא, וביה יתקיים (מ\"ב ד מג) ויתן לפניהם ויאכלו ויותירו כדבר יהו\"ה. \nפתח ואמר, (שם א ה יב) ויהו\"ה נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו, ויהי שלום בין חירם ובין \nשלמה, ויכרתו ברית שניהם, האי קרא הא אתמר בכמה דוכתי, אבל, ויהו\"ה, אסתכמותא \n"},{"index":11,"he":"דלעילא ותתא כחדא, ויהו\"ה איהו ובי דיניה, נתן חכמה, נתן כמאן דיהיב נבזבזא ומתנה \nלרחימיה, כאשר דבר לו, שלימו דחכמתא בעותרא ובשלם ובשלטנו, הדא הוא דכתיב כאשר דבר \nלו. ויהי שלום בין חירם ובין שלמה, מאי טעמא, בגין דהוו ידעי דא לדא סתימו דמלין \nדהוו אמרי, ובני נשא אחרנין לא הוו ידעי לאסתכלא ולמנדע בהו כלל, ובגינייהו אתהדר \nחירם לאודאה לשלמה בכל מלוי. שלמה מלכא אסתכל והוה חמי, דהא אפילו בההוא דרא דהוה \nשלים מכל דרין אחרנין, לא הוה רעותא דמלכא עלאה דיתגלי חכמה כל כך על ידיה, ולא \nיתגלי אורייתא דהוה סתימא בקדמיתא, ופתח לה פתחין, ואף על גב דפתח, סתימין אינון, \nבר לאינון חכימין דזכו, ומגממי בהו ולא ידעי למפתח בהו פומא. ודרא דא דרבי שמעון \nשריא בגויה, רעותא דקודשא בריך הוא בגיניה דרבי שמעון, דיתגליין מלין סתימין על \nידוי, אבל תווהנא על חכימי דרא, היך שבקין אפילו רגעא חדא למיקם קמי דרבי שמעון \n"},{"index":12,"he":"למלעי באורייתא, בעוד דרבי שמעון קאים בעלמא, אבל בדרא דא לא יתנשי חכמתא מעלמא, \nווי לדרא כד יסתלק איהו, וחכימין יתמעטון, וחכמתא יתנשי מעלמא. אמר רבי יצחק, ודאי \nהכי איהו, דהא יומא חד הוינא אזיל עמיה בארחא, ופתח פומיה באורייתא, וחמינא עמודא \nדעננא נעיץ מעילא לתתא, וחד זיהרא זהיר גו עמודא, דחילנא דחילו סגי, אמינא זכאה \nאיהו בר נש דהכי אזדמן ליה בהאי עלמא. מה כתיב ביה במשה, (שמות לג י) וראה כל העם \nאת עמוד הענן עומד פתח האהל, וקם כל העם והשתחוו איש פתח אהלו, יאות הוה למשה דאיהו \nנביאה מהימנא עלאה על כל נביאי עלמא, וההוא דרא דקבילו אורייתא על טורא דסיני, וחמו \nכמה נסין וכמה גבוראן במצרים ועל ימא, אבל הכא בדרא דא, זכותא עלאה דרבי שמעון קא \nעביד לאתחזאה נסין על ידוי: \n \n"},{"index":13,"he":"זוהר חלק ב דף קמט/ב\nותכלת, אמר רבי יצחק, תכלת מההוא נונא דימא דגינוסר, דאיהו בעדביה דזבולן, ואצטריך \nגוונא דא לעובדא דמשכנא, לאתחזאה האי גוון. פתח ואמר, (בראשית א ו) ויאמר אלהי\"ם \nיהי רקיע בתוך המים, ויהי מבדיל בין מים למים, האי רקיע אתברי בשני, דעובדא דא \nמסטרא דשמאלא איהו, וביומא תניינא דאיהו סטר שמאלא אתברי ביה גיהנם, דאיהו נפיק מגו \nהתוכא דנורא דשמאלא, ובימא אצטבע בה גוון תכלא, דאיהו כורסייא דדינא. ונטיל האי \nיומא מים דהוו מסטרא דימינא, ואינון מים דהוו מסטרא דימינא לא אתגלו אלא ביום שני, \nביומא דיליה לא אתגלי מים, אלא אתחלף, בגין דאתכליל דא בדא, ואתבסם דא בדא. אור \nדיומא קדמאה, נהירו קדמאה מכל שיתא נהורין איהו, והאי אור בסטרא דאשא הוה, דכתיב \n(ישעיה י יז) והיה אור ישראל לאש, וההוא אור דישראל מסטרא דימינא הוה, ואתכליל \nבאשא, ויומא קדמאה מאינון שיתא יומין מים איהו, ולא שמש עובדא דמים אלא עובדא דאור, \n"},{"index":14,"he":"דאיהו מסטרא דאש דאיהו יום שני, לאחזאה דקודשא בריך הוא לא ברא עלמא אלא על שלום, \nובארח שלום הוה כלא, יומא קדמאה כל מה דעבד מסטרא דחבריה עבד, יומא תניינא בסטרא \nדיומא קדמאה עבד ההוא אומנא ושימש בה, דכל חד שימש בעובדא דחבריה, לאחזאה דהא \nאתכלילו דא בדא. יומא תליתאה הוה בסטרא דתרוייהו, וביה הוה ארגמן, ועל דא כתיב כי \nטוב כי טוב תרי זמני ביומא תליתאה. תכלת דא יומא תניינא, אצטבע בתרין גוונין סומק \nואוכם, ותכלת, סומק איהו דיליה מיומא תניינא ממש כעין גוון אשא, ודא איהו אלהי\"ם, \nוירית גוון דדהבא, דכלא גוונא חדא, תכלתא נפיק מגו ההוא גוון סומק, וכד נחית לתתא \nאתרחק גוון סומק, ועאל גו ההוא אתר דאיהו ימא, ואצטבע גוון תכלא, ההוא סומקא עייל \nגו ימא, ואתחלש גוון דיליה, ואתהדר תכלא, ודא איהו אלהי\"ם, אבל לאו איהו תקיפא \nכקדמאה. אוכם, גוון דא נפיק מהתוכא דסומקא, כד אתהתך ואתחלש לתתא בהתוכא דזוהמא \n"},{"index":15,"he":"ונחית לתתא, ונפיק מההוא זוהמא גוון סומק מזוהמא תקיפא, ומגו זוהמא תקיפא אתהדר \nלאוכם, וכלא מההוא סומקא קדמאה (ס\"א עלאה) אתהתך, וכל דא אתברי בשני, והאי אקרי \nאלהי\"ם אחרים. האי אוכם איהו חשוך יתיר, דלא אתחזי גוון דיליה מגו חשוכא, בוצינא \nקדישא הכי אמר, דהאי גוון אוכם חשוך, באן אתר אצטבע, אלא כד ההוה סומקא אתהתך בגו \nתכלא, ואתערבו גוונין, אתהתך התוכא דזוהמא לגו תהומי, ואתעביד מתמן רפש וטיט, כמה \nדאת אמר (שם נז כ) ויגרשו מימיו רפש וטיט, ומגו ההוא טינא דתהומי, נפק ההוא חשוך, \nדאיהו אוכם ולא אוכם, אלא חשוך יתיר, הדא הוא דכתיב (בראשית א ב) וחשך על פני תהום, \nאמאי אקרי חשך, בגין דגוון דיליה חשוך, ואחשיך אנפי בריין. ודא איהו סומק ואוכם, \nובגין דא לא כתיב בשני כי טוב, ואי תימא והא כתיב (שם לא) והנה טוב מאד, דא מלאך \nהמות, והכא אמרת דלא אתמר בגיניה כי טוב, אלא רזא דרזין הכא, דהא ודאי מלאך המות \n"},{"index":16,"he":"איהו טוב מאד, מאי טעמא, בגין דהא כל בני עלמא ידעי דימותון ויתהדרון לעפרא, \nוסגיאין אינון דמהדרי בתיובתא למאריהון בגין דחילו דא, ודחלי למחטי קמיה, סגיאין \nדחלי מן מלכא מגו דתליא רצועה לקמייהו, כמה טבא ההיא רצועה לגבי בר נש, דעבדת לון \nטבין וקשיטין, ומתקנין בארחייהו כדקא יאות, ועל דא והנה טוב מאד, מאד ודאי. \n \n"},{"index":17,"he":"זוהר חלק ב דף קנ/א\nרזא דרזין דאוליפנא מגו בוצינא קדישא, והנה טוב, דא מלאך חיים, מאד, דא מלאך המות \nדאיהו יתיר, אמאי מלאך המות איהו טוב מאד, אלא כד ברא קודשא בריך הוא עלמא, כלא הוה \nמתתקן עד לא ייתי אדם, דאיהו מלכא דהאי עלמא. כיון דאתברי אדם, עבד ליה מתתקן בארח \nקשוט, הדא הוא דכתיב (קהלת ז כט) אשר עשה האלהי\"ם את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות \nרבים, עבד ליה ישר, ולבתר סרח ואתטריד מגנתא דעדן. גן עדן איהו בארעא, נטיע באינון \nנטיען דנטע ליה קודשא בריך הוא, כמה דאת אמר (בראשית ב ח) ויטע יהו\"ה אלהי\"ם גן \nבעדן מקדם, איהו נטע ליה בשמא שלים, כגוונא עלאה לעילא, וכל דיוקנין עלאין כלהו \nמרקמן ומתציירן בהאי גן עדן דלתתא. ותמן אינון כרובים, לאו אינון גליפין בגליפוי \nדבני נשא מדהבא או ממלה אחרא, אלא כלהו נהורין דלעילא, גליפין ומתציירין בציורא \nמרקמא, עובדי ידי אומנא דשמא שלים דקודשא בריך הוא, וכלהו מתחקקן תמן. וכל דיוקנין \n"},{"index":18,"he":"וציורין דהאי עלמא, כלהו מתציירן תמן, וגליפן ומתחקקן תמן, כלהו כגוונא דהאי עלמא. \nואתר דא איהו מדורא לרוחין קדישין, בין אינון דאתו להאי עלמא, בין אינון דלא אתו \nלהאי עלמא, ואינון דזמינין למיתי להאי עלמא, כלהו רוחין מתלבשן בלבושין וגופין \nופרצופין כגוונא דהאי עלמא, ומסתכלן תמן בזיו יקרא דמאריהון, עד דאתיין להאי עלמא. \nבשעתא דנפקי מתמן למיתי להאי עלמא, מתפשטין אינון רוחין מההוא גופא ולבושא דתמן, \nומתלבשין בגופא ובלבושא דהאי עלמא, ועבדין דיוריהון בהאי עלמא בלבושא וגופא דא \nדאיהו מטפה סרוחה. וכד מטי זמניה למיהך ולנפקא מהאי עלמא, לא נפיק עד דהאי מלאך \nהמות אפשיט ליה לבושא דגופא דא, כיון דאתפשט האי גופא מההוא רוחא על ידא דההוא מלאך \nהמות, אזלא מתלבשא בההוא גופא אחרא דבגנתא דעדן, דאתפשיט כד אתי להאי עלמא, ולית \nחדו לרוחא בר בההוא גופא דתמן, וחדי על דאתפשט מהאי גופא דהאי עלמא, ואתלבש בלבושא \n"},{"index":19,"he":"אחרא שלם כגוונא דהאי (נ\"א דההוא) עלמא, וביה יתיב ואזיל ואסתכל למנדע ברזין עלאין, \nמה דלא יכיל למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא בגופא דא. וכד אתלבשת נשמתא בההוא לבושא \nדההוא עלמא, כמה עדונין כמה כסופין דיליה תמן. מה גרים לגופא דא לאתלבשא ביה רוחא, \nהוי אימא ההוא דאפשיט ליה לבושין אלין, וקודשא בריך הוא עביד טיבו עם בריין, דלא \nאפשיט ליה לבר נש לבושין אלין, עד דאתקין ליה לבושין אחרנין יקירין וטבין מאלין. בר \nלאינון חייבי עלמא דלא אהדרו בתיובתא שלימתא למאריהון, דערטילאין אתו להאי עלמא \nוערטילאין יתובון תמן, ונשמתא אזלא בכסופא לגבי אחרנין דלית לה לבושין כלל, ואתדנת \nבההוא גיהנם דבארעא מגו ההוא אשא דלעילא. ואית מנהון דמצפצפי וסלקי, ואלין אינון \nחייבי עלמא דחשבי בלבייהו תשובה, ומיתו ולא יכילו למעבד לה, אלין אתדנו תמן בגיהנם, \nולבתר מצפצפי וסלקין, חמי כמה רחמנותא דקודשא בריך הוא עם בריוהי, דאפילו דאיהו \n"}]}
