{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-67","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":67,"title":"קטע 67","hebrewTitle":"קטע 67","segments":[{"index":1,"he":"חמשא, ודברת בם הא שיתא, בשבתך בביתך הא שבעה, ובלכתך בדרך הא תמניא, ובשכבך הא \nתשעה, ובקומך הא עשרה, וקשרתם לאות על ידך הא חד סר, והיו לטטפת בין עיניך הא \nתריסר, וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך הא תליסר. תליסר פקודין אלין תליין בימינא, \nושמאלא אתכליל בימינא, והכי אצטריך, ובכל זמנא דשמאלא אתער, ימינא שארי ביה ברישא. \nובגין דא אם יזכון שמאלא אתכליל בימינא, ואי לאו ימינא אתכליל בשמאלא, ושלטא שמאלא, \nוסימנא דא \"אם\" ברישא כגון (ויקרא כו ג) אם בחוקותי תלכו, ובכל אתר שמאלא אתער \nברחימו ברזא דימינא, ולבתר אתתקף דיניה כמה דאצטריך, וכך אצטריך בכל אתר, והא אתערו \nחברייא בהני מלין, אתא רבי חייא ונשקיה: \nפתח ואמר, ואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו', הא הכא רזא דיחודא, דהא תקונא דמשכנא \nמכמה דרגין איהו, דכתיב ביה והיה המשכן אחד, לאתחזאה דכל שייפין דגופא כלהו רזא \nדגופא חד. בבר נש אית ביה כמה שייפין עלאין ותתאין, אלין פנימאין לגו ואלין באתגליא \n"},{"index":2,"he":"לבר, וכלהו אקרון גופא חדא, ואקרי בר נש חד בחבורא חדא, אוף הכי, משכנא כלהו שייפין \nכגוונא דלעילא, וכד אתחברו כלא כחדא, כדין כתיב והיה המשכן אחד (נ\"א כגוונא דאדם). \nפקודי אורייתא כלא שייפין ואברין ברזא דלעילא, וכד מתחברן כלהו כחד, כדין כלהו סלקן \nלרזא חד, רזא דמשכנא דאיהו אברין ושייפין, כלהו סלקין לרזא דאדם, כגוונא דפקודי \nאורייתא, דהא פקודי אורייתא כלהו ברזא דאדם דכר ונוקבא, דכד מתחברן כחדא אינון חד \nרזא דאדם. מאן דגרע אפילו פקודא חדא דאורייתא, כאלו גרע דיוקנא דמהימנותא, דהא כלהו \nשייפין ואברין בדיוקנא דאדם, ובגין כך כלא סלקא ברזא דיחודא, ועל דא ישראל אינון \nגוי אחד, דכתיב (יחזקאל לד לא) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם, וכתיב (ש\"ב ז כג) ומי \nכעמך כישראל וגו'. רבי יצחק הוה שכיח קמיה דרבי אלעזר, אמר ליה, ודאי רחימו דקודשא \nבריך הוא דבר נש רחים ליה, לא אתער אלא מלבא, בגין דלבא איהו אתערותא לאתערא לגביה \n"},{"index":3,"he":"רחימו, (ורחמנא לבא בעי), אי הכי אמאי כתיב בכל לבבך ולבתר ובכל נפשך, דמשמע דתרין \nגוונין אינון, חד לבא וחד נפשא, אי לבא הוא עקרא מאי בעי נפשא. אמר ליה, ודאי לבא \nונפשא תרין אינון ואתאחדן לחד, דהא לבא ונפשא וממונא כלהו אתאחדן דא בדא, ולבא איהו \nעקרא ויסודא דכלא. והא דאתמר בכל לבבך, בתרין לבין איהו, דאינהו תרין יצרין, חד \nיצרא טבא וחד יצרא בישא, ותרין אלין כל חד וחד אקרי לב, דא \n \n"},{"index":4,"he":"זוהר חלק ב דף קסג/א\nאקרי לב טוב ודא אקרי לב רע, ובגין כך איהו לבבך, דאינון תרין יצר הטוב ויצר הרע. \nובכל נפשך, ובנפשך מבעי ליה, מאי ובכל נפשך, האי בכל אמאי, אלא לאכללא נפ\"ש ורו\"ח \nונשמ\"ה, דא איהו ובכל נפשך, בכל מה דאחיד האי נפש. ובכל מאודך, אוף הכי כמה זינין \nאינון דממונא, כלהו משניין אלין מאלין, ועל דא כתיב בכל, רחימו דקודשא בריך הוא \nלממסר ליה כל דא, למרחם ליה בכל חד וחד. ואי תימא ביצר הרע היך יכיל בר נש למרחם \nליה, דהא יצר הרע מקטרגא איהו דלא יקרב בר נש לפולחנא דקודשא בריך הוא, והיך ירחים \nליה ביה, אלא דא איהו פולחנא דקודשא בריך הוא יתיר, כד האי יצר הרע אתכפיא ליה, \nבגין רחימו דקא מרחם ליה לקודשא בריך הוא, דכד האי יצר הרע אתכפיא, ותבר ליה ההוא \nבר נש, דא איהו רחימו דקודשא בריך הוא, בגין דידע לקרבא לההוא יצר הרע לפולחנא \nדקודשא בריך הוא. הכא איהו רזא למארי מדין, כל מה דעבד קודשא בריך הוא עילא ותתא, \n"},{"index":5,"he":"כלא איהו בגין לאחזאה יקרא דיליה, וכלא איהו לפולחניה, וכי מאן חמי עבדא דלהוי \nמקטרגא דמאריה, ובכל מה דרעותיה דמאריה אתעביד איהו מקטרגא, רעותיה דקודשא בריך הוא \nדיהון בני נשא תדיר בפולחניה, ויהכון בארח קשוט, בגין למזכי לון בכמה טבין, הואיל \nורעותיה דקודשא בריך הוא בהאי, היך אתיא עבדא בישא ואשתכח מקטרגא מגו רעותיה \nדמאריה, ואסטי לבני נשא לארח ביש, ואדחי לון מארח טב, ועביד לון דלא יעבדון רעותא \nדמאריהון, ואסטי לבני נשא לארח ביש. אלא ודאי רעותיה דמאריה עביד, למלכא דהוה ליה \nבר יחידאי, והוה רחים ליה יתיר, ופקיד עליה ברחימו דלא יקרב גרמיה לאתתא בישא, בגין \nדכל מאן דיקרב לגבה לאו כדאי איהו לאעלא גו פלטרין דמלכא, אודי ליה ההוא ברא למעבד \nרעותיה דאבוי ברחימו. בביתא דמלכא לבר הות חדא זונה, יאה בחיזו ושפירא בריוא, \nליומין אמר מלכא בעינא למחמי רעותיה דברי לגבאי, קרא לה לההיא זונה, ואמר לה זילי \n"},{"index":6,"he":"ותפתי לברי, למחמי רעותיה דברי לגבאי, ההיא זונה מאי עבדת, אזלת אבתריה דבריה \nדמלכא, שראת לחבקא ליה ולנשקא ליה ולפתי ליה בכמה פתויין, אי ההוא ברא יאות ואצית \nלפקודא דאבוי, גער בה ולא אצית לה ודחי לה מניה, כדין אבוי חדי בבריה, ואעיל ליה \nלגו פרגודא דהיכליה, ויהיב ליה מתנן ונבזבזא ויקר סגיא, מאן גרים כל האי יקר להאי \nברא, הוי אימא ההיא זונה. וההיא זונה אית לה שבחא בהאי או לא, ודאי שבחא אית לה מכל \nסטרין, חד דעבדת פקודא דמלכא, וחד דגרמת ליה לההוא ברא לכל ההוא טיבו, לכל האי \nרחימו דמלכא לגביה, ועל דא כתיב (בראשית א לא) והנה טוב מאד, והנה טוב דא מלאך \nחיים, מאד דא מלאך המות, דאיהו ודאי טוב מאד למאן דאצית פקודין דמאריה. ותא חזי, אי \nלא יהא האי מקטרגא, לא ירתון צדיקיא הני גנזיא עלאין דזמינין לירתא לעלמא דאתי, \nזכאין אינון דאערעו בהאי מקטרגא, וזכאין אינון דלא אערעו ביה, זכאין אינון דאערעו \n"},{"index":7,"he":"ביה ואשתזיבו מיניה, דבגיניה ירתין כל אינון טבין וכל אינון עדונין וכל אינון \nכסופין דעלמא דאתי, דעליה כתיב (ישעיה סד ג) עין לא ראתה אלהי\"ם זולתך. וזכאין \nאינון דלא אערעו ביה, דבגיניה ירתין גיהנם, ואטרדו מארץ החיים, דהא אינון חייביא \nדאערעו ביה הוו צייתין ליה ואתמשכו אבתריה, ועל דא אית לצדיקיא למחזק ליה טבין, דהא \nבגיניה ירתין כל אינון טבאן ועדונין וכסופין לעלמא דאתי. תועלתא דהאי מקטרגא כד \nחייביא צייתין ליה \n \n"},{"index":8,"he":"זוהר חלק ב דף קסג/ב\nמאי איהי, אלא אף על גב דלית ליה תועלתא, פקודא דמאריה איהו עביד, ותו דהא אתתקף \nבגין האי, דהואיל ואיהו רע אתתקף כד עביד ביש, חייבא לא אתתקף עד דקטיל בר נש, כיון \nדקטיל בני נשא כדין אתתקף ואתגבר בחיליה ואית ליה נייחא. כך ההוא מקטרגא דאתקרי \nמלאך המות לא אתגבר בחיליה, עד דאסטי לבני נשא ומקטרג לון וקטיל לון, כדין אית ליה \nנייחא ואתתקף ואתגבר בחיליה, כמה דאתתקף סטרא דחיים כד בני נשא טבין ויהכון בארח \nמישר, אוף הכי האי מקטרגא אתתקף ואתגבר כד חייביא צייתין ליה ושליט עלייהו, רחמנא \nלישזבן. וזכאין אינון דזכאן לנצחא ליה ולאכפיא ליה, למזכי בגיניה לעלמא דאתי, \nואתתקף בר נש במלכא קדישא תדיר, על דא ודאי אתמר (תהלים פד ו) אשרי אדם עוז לו בך \nמסלות בלבבם, זכאין אינון בהאי עלמא ובעלמא דאתי. רבי יוסי ורבי יהודה ורבי חייא \nהוו אזלי בארחא, פגע בהו רבי אלעזר, עד דחמו ליה נחתו מן חמרי כלהו, אמר רבי אלעזר, \n"},{"index":9,"he":"ודאי אנפי שכינתא חמינא, דהא כד חמי בר נש צדיקיא או זכאין די בדרא ואערע בהו, ודאי \nאינון אנפי שכינתא. ואמאי אקרון אנפי שכינתא, בגין דשכינתא אסתתרת בגווייהו, איהו \nבסתימו ואינון באתגליא, בגין דשכינתא אינון דקרבין לה אקרון פנים דילה, ומאן אינון, \nאינון דאיהי אתתקנת בהדייהו לאתחזאה לגבי מלכא עלאה, והואיל ואתון הכא, ודאי שכינתא \nאתתקנת עלייכו, ואתון פנים דילה, (ס\"א ואערע בהו, ודאי חמי אנפי שכינתא, בגין \nדשכינתא אסתתרת בגווייהו, איהי בסתימו ואינון באתגלייא, ואיהי אתתקנת בהדייהו \nלאתחזאה קמי מלכא, והואיל ואתון הכא תלתא, ודאי שכינתא אתתקנת עלייכו ושרייא \nבגווייכו). פתח ואמר, (בראשית לג יא) קח נא את ברכתי אשר הובאת לך וגו', כד חמא \nיעקב לסמא\"ל מקטרגא בההוא ליליא, חמא ליה בההוא דיוקנא דעשו, ולא אשתמודע ביה עד \nדסליק צפרא, כיון דסליק צפרא ואשגח ביה, חמא ליה באנפין סתימין ואתגליין, אסתכל \n"},{"index":10,"he":"בההוא דיוקנא דהוה כדיוקנא דעשו, מיד אשגח וידע דהוה ממנא דעשו, אתקיף ביה, מה כתיב \n(שם לב כז) ויאמר שלחני כי עלה השחר, וחברייא אתערו, דבגין דמטא זמניה לזמרא ולשבחא \nליה לקודשא בריך הוא, ועל דא כי עלה השחר. והכא אית לאסתכלא, דודאי שלטנותא דיליה \nלאו איהו אלא בליליא גו חשוכא, ורזא דא (שיר ג ח) מפחד בלילות, דא פחדא דגיהנם, ומה \nדאמר בלילות, רצונו לומר איהו ונוקביה, ובגיני כך לא שליט אלא בליליא. ודא דאמר \nויאמר שלחני כי עלה השחר, מאי כי עלה השחר, בגין דכד אתי צפרא ואתעבר שלטנו דחשוכא \nדליליא, כדין עאל איהו ואוכלוסיה בנוקבא דתהומא רבא דלסטר צפון, עד דעאל ליליא \nואשתרו כלבי, ושלטי ומשטטי בליליא (ד\"א בעלמא) עד דאתי צפרא, ועל דא הוה דחיק לומר \nשלחני כי עלה השחר, דהא לא שליט ביממא. כגוונא דא גלותא דישראל דאיהו בליליא ואקרי \nלילה, אדום חייבא שלטא עלייהו דישראל, עד דייתי צפרא וינהיר לון קודשא בריך הוא \n"},{"index":11,"he":"ויתעבר שלטניהון. ועל דא כי עלה השחר, דחיק הוה בידיה ותשש חיליה, דהא אתעבר ליליא, \nועל דא אתתקף יעקב ביה, וחמא דיוקניה כדיוקנא דעשו, אבל לא באתגליא כל כך, וכדין \nאודי ליה על ברכאן. מה כתיב לבתר, (בראשית לג י) כי על כן ראיתי פניך כראות פני \nאלהי\"ם ותרצני, דחמא באינון אנפין דעשו, כדיוקנא דאתחזי ליה סמא\"ל ממש, דהא בכל אתר \nדבר נש אתקשר הכי אתחזי באנפוי. ואתון קדישי עליונין, שכינתא בהדייכו, ואנפין דלכון \nכאינון אנפין דילה, זכאין אתון. אמר אי בארחא חדא הוינא אזלי בהדייכו, הוינא יתיב \nעמכון, השתא דאתון לארחייכו, ואנא לארחי, אתפרש מנייכו במילי \n \n"},{"index":12,"he":"זוהר חלק ב דף קסד/א\nדאורייתא. פתח ואמר, (תהלים קכז א) שיר המעלות לשלמה, אם יהו\"ה לא יבנה בית שוא \nעמלו בוניו בו, אם יהו\"ה לא ישמר עיר שוא שקד שומר, וכי שלמה אמר תושבחתא דא כד בנה \nבי מקדשא, לאו הכי, דהא דוד מלכא אמר ליה בגין שלמה מלכא בריה, כד אתא נתן לגביה \nואמר ליה על שלמה דאיהו יבני בי מקדשא, ולבתר דוד מלכא אחזי לשלמה בריה דיוקנא דבי \nמקדשא, כיון דחמא דוד דיוקנא דבי מקדשא וכל תקונוי, אמר שירתא על שלמה בריה, ואמר \nאם יהו\"ה לא יבנה בית וגו'. דבר אחר, שיר המעלות לשלמה, למלכא דשלמא דיליה, והאי \nשירתא איהו שירתא ותושבחתא על כל שאר שירתא, ושירתא הדא סלקא על כלהו. אם יהו\"ה לא \nיבנה בית, דחמא דוד מלכא כל אינון עמודין שבעה, דהאי בית קאים עלייהו, דאינון קיימי \nשורין שורין למבני האי בית, לעילא מכלהו קיימא מאריה דביתא, דאזיל על גבייהו ויהיב \nלון חילא ותוקפא לכל חד וחד כדקא יאות, ועל דא אמר דוד, אי האי מלכא דשלמא כלא \n"},{"index":13,"he":"דיליה דאיהו מאריה דביתא לא בני להאי ביתא, שוא עמלו בוניו בו, אינון קיימין \nדקיימין למבני על האי ביתא. אם יהו\"ה לא ישמר עיר, דא מלכא דשלמא כלא דיליה, שוא \nשקד שומר, דא איהו חד קיימא דעלמא אתתקן עליה, ומנו צדיק, דהא איהו נטיר לה להאי \nעיר. משכנא דעבד משה, יהושע הוה קאים תדיר ונטיר ליה, דהא לית נטירו דיליה בר ביה \nדאקרי נער, דכתיב (שמות לג יא) ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל. לבתר \nהאי משכנא לא הוה נטיר אלא בגין נער אחרא, דכתיב (ש\"א ג א) והנער שמואל משרת (והוה \nמסדר תמן), בגין דלית נטירו דמשכנא אלא בנער, (אבל בי מקדשא לאו הכי דלאו נטירו \nדיליה אלא בקודשא בריך הוא, דכתיב אם יהו\"ה לא ישמר עיר שוא שקד שומר), ומאן איהו \nשומר, דא ההוא דנטיר משכנא דאקרי הכי נער מטטרו\"ן. אבל אתון קדישי עליונין, לאו \nנטירו דלכון כנטירו דמשכנא, אלא נטירו דלכון כנטירו דבי מקדשא, קודשא בריך הוא \n"},{"index":14,"he":"בלחודוי, דכתיב אם יהו\"ה לא ישמר עיר שוא שקד שומר, דהא בכל זמנא דצדיקיא אזלי \nבארחא, קודשא בריך הוא נטיר לון תדיר, דכתיב (תהלים קכא ח) יהו\"ה ישמר צאתך ובואך. \nאזלו אבתריה ואוזפוהו תלת מילין, ואהדרו לארחייהו, קרו עליה (שם צא יא) כי מלאכיו \nיצוה לך לשמרך בכל דרכיך, על כפים ישאונך וגו', (משלי כג כה) ישמח אביך ואמך ותגל \nיולדתך: \nואת המשכן תעשה עשר יריעת וגו', רבי יהודה פתח, (שם יד כח) ברב עם הדרת מלך ובאפס \nלאם מחתת רזון, ברב עם הדרת מלך, אלין אינון ישראל, דכתיב בהו (דברים ז ו) כי עם \nקדוש אתה ליהו\"ה אלהי\"ך, ואינון עמא דסלקין לכמה אלפין ולכמה רבוון, וכד אינון \nסגיאין בחושבניהון, יקרא דקודשא בריך הוא איהו, דהא עלאין ותתאין משבחן שמיה דמלכא \nעלאה, ומשבחן ליה בגין עמא קדישא דא, הדא הוא דכתיב (שם ד ז) רק עם חכם ונבון הגוי \nהגדול הזה. ואי תימא הא כתיב, (שם ז ז) כי אתם המעט מכל העמים, אלא מכל העמים ודאי, \n"},{"index":15,"he":"אבל מעמא חד יתיר סגיאין אינון, דהא לית עמא בכל עלמא רב וסגי כישראל, ואי תימא הא \nבני ישמעאל והא בני אדום הא כמה אינון, ודאי הכי סגיאין אינון, אבל כל שאר עמין \nכלהו מתערבי אלין באלין, בנין אית לעם דא בעם דא, ולאלין בנין בעם אחרא ולאלין \nבאחרא, ובגין כך לית עמא בכל עלמא רב סגי כישראל, עמא ברירא ויחידאה, אלין באלין \nבלא ערבוביא אחרא כלל, דכתיב כי עם קדוש אתה ליהו\"ה אלהי\"ך, ובך בחר יהו\"ה, ועל דא \nברב עם הדרת מלך, הדורא איהו דמלכא עלאה קודשא בריך הוא. תו בזמנא \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ב דף קסד/ב\nדקודשא בריך הוא אתי לבי כנישתא (דאיהו מקדש מעט), וכל עמא אתיין כחדא, ומצלאן \nואודן ומשבחן ליה לקודשא בריך הוא, כדין הדורא דמלך איהו, דמלך סתם דא מלכא קדישא \n(ד\"א משיחא), דאתתקן בשפירו ובתקונא לסלקא לעילא. ובאפס לאם מחתת רזון, וכד איהו \nאקדים לבי כנישתא ועמא לא אתיין לצלאה ולשבחא ליה לקודשא בריך הוא, כדין כל ההוא \nשלטנותא דלעילא, וכל אינון ממנן ומשריין עלאין, כלהו אתברו (ס\"א אתעברו) מההוא \nעלויא דמתתקני בתקוני ההוא מלך. מאי טעמא, בגין דבההיא שעתא דישראל לתתא קא מסדרי \nצלותהון ובעותהון ומשבחן למלכא עלאה, כל אינון משריין עלאין מסדרין שבחין ומתתקנן \nבההוא תקונא קדישא, בגין דמשריין עלאין כלהו חברין אינון בישראל לתתא, לשבחא לקודשא \nבריך הוא כחדא, למהוי סלוקא דקודשא בריך הוא עילא ותתא כחדא. וכד אינון מזדמנן \nלמהוי חברים בהו בישראל, וישראל לתתא לא אתיין לסדרא צלותהון ובעותהון ולשבחא \n"},{"index":17,"he":"למאריהון, כלהו משריין קדישין שלטנותא עלאה אתברו (ס\"א אתעברו) מתקוניהון, דהא לא \nסלקין בסלוקא, ולא יכלין לשבחא למאריהון כדקא יאות, בגין דשבחי דקודשא בריך הוא \nאצטריך למהוי כחדא עילא ותתא, עלאין ותתאין בשעתא חדא, ועל דא מחתת רזון ולא מחתת \nמלך. ואפילו דלא אסגיאו בבי כנישתא אלא עשרה, באינון עשרה מזדמנן משריין עלאין \nלמהוי עמהון חברים, מאי טעמא, בגין דכל תקוני דההוא מלך אינון בעשרה, ועל דא די \nבעשרה אי לאו אינון יתיר: \nתא חזי, במשכן מה כתיב, ואת המשכן תעשה עשר יריעות, עשר, בגין דתקונא דמשכנא (נ\"א \nדשכינתא) בעשרה איהו, למהוי כדקא יאות, עשר, מאי טעמא עשר ולא עשרה, אלא עשר בכל \nאתר איהו בלא שכינתא, דלאו איהי בחושבנא. כגוונא דא (מ\"ב ז כח) עומד על שני עשר \nבקר, שכינתא לאו איהי בחושבנא, דהא איהי קיימא לעילא, דכתיב (שם) והים עליהם \nמלמעלה, ובאלין דוכתי דרמיזי לרזא דלעילא דחסר מנהון (ס\"א ה'), הא שכינתא יתיר על \n"},{"index":18,"he":"ההוא חושבנא, דלאו איהי בחושבנא. לסטרא אחרא יהבי חושבנא יתיר, ואיהי במניינא \nבגריעו, (ד\"א, לא תימא חושבנא יתיר, אלא תוספת את, וחושבנא בגריעו), כגון עשתי והא \nאוקמוה, ובכל אתר דאתוון אתוספן, כגוונא דא, איהו לגריעותא, כגון (ש\"ב יג כ) \nהאמינון אחיך, דסגיא אמנון, ובסטרא דקדושא גרע את ואיהו תוספת. רבי חייא פתח ואמר, \n(תהלים קד ג) עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, האי קרא אוקמוה, דכד ברא קודשא בריך \nהוא עלמא, אתעטף בההוא אור קדמאה וברא ביה שמים. ותא חזי, אור וחשך (ד\"א לאו) כחדא \nהוו, אור מסטרא דימינא, וחשך מסטרא דשמאלא, מאי עבד קודשא בריך הוא, שיתף לון כחדא \nוברא מנהון שמים, מאי שמים, אש ומים, שיתפן כחדא ועביד שלם בינייהו. וכד אתכלילו \nכחדא ומתח לון כיריעה, מתח לון ועביד מנהון את ו', ודא אקרי יריעה. יריעות, דהא את \nדא אתפשיט מניה נהירו ואתעבידו יריעות, הדא הוא דכתיב ואת המשכן תעשה עשר יריעות. \n"},{"index":19,"he":"ושבע רקיעין אינון מתיחין, גניזין בגניזו עלאה כמה דאוקמוה, וחד רקיעא דקיימא \nעלייהו, וההוא רקיע לית ביה גוון, ולית ליה אתר באתגליא, ולא קיימא לאסתכלא ביה \n(ס\"א אלא בסוכלתנו), והאי רקיע איהו גניז ונהיר לכלהו, ונטיל לון במטלניהון, כל חד \nוחד כדקא חזי ליה, אלא קיימא בסוכלתנו. מהאי רקיע ולהלאה לית מאן דידע וישגח, ואית \nליה לבר נש למסתם פומיה, ודלא למללא ולאסתכלא בסוכלתנו, מאן דיסתכל אהדר לאחורא, \nדלית מאן דיכיל למנדע. עשר יריעות אינון, דאינון עשרה רקיעין, ומאן אינון, יריעות \nדמשכנא דאינון עשר, וקיימן למנדע לחכימי לבא, מאן דינדע בהו, אסתכל בחכמתא סגיא \nוברזין דעלמא, ואסתכל \n \n"},{"index":20,"he":"זוהר חלק ב דף קסה/א\nלעילא, בההוא אתר דכל חד וחד אתדבק ביה, בר תרין אינון דקיימן בימינא ובשמאלא, \nואינון גניזין בהדי שכינתא. רבי יוסי אמר, תשע רקיעין אינון, ושכינתא איהי עשיראה, \n"}]}
