{"id":"kabala-9f5883b3418a-1-78","bookId":"kabala-9f5883b3418a","part":1,"torah":78,"title":"קטע 78","hebrewTitle":"קטע 78","segments":[{"index":1,"he":"שאר וורדין דעלמא, לא הוי אלא ההיא דסלקא בין החוחים, ודא ארחא כדקא יאות, ועל דא \nזרע שבעין זוגין, דהוו שבעין נפש, ואעיל לון בין החוחים, ואינון חוחים מיד דהוו \nאינון זוגין תמן, סליקו ענפין וטרפין, ושליטו על עלמא, וכדין פרחת שושנה בינייהו. \nכיון דבעא קודשא בריך הוא לאפקא שושנה, ולקיט לה מבינייהו, כדין יבשו חוחים \nואזדריקו ואשתציאו ולא אתחשבו לכלום, בשעתא דאזיל למלקטא שושנה דא, לאפקא בריה \nבוכריה, בההוא זמנא אזל מלכא גו כמה חיילין רברבנין ושליטין, עם דגלין פרישן, ואפיק \nלבריה בוכריה בכמה גבורן, ואייתי ליה להיכליה, ויתיב סגי בבי מלכא. כיון דחב לגבי \nאבוה, אוכח ליה ואלקי ליה, דכתיב (שופטים ב יד) ויחר אף יהו\"ה בישראל ויתנם ביד \nשוסים וגו', סרח כמלקדמין ומרד באבוה, אפקיה מביתיה, מה עבדו ישראל, חמו דהא אתבדרו \nלבבל, אתערבו בעממיא, נסיבו נשין נכריות, ואולידו בנין מנהון, עם כל דא אימא קדישא \n"},{"index":2,"he":"הות אפטרופוסא עלייהו, ועל דעבד הכי, קודשא בריך הוא אמר הואיל וכסופא איהו, ליתי \nברי איהו מגרמיה, הואיל וחלל יקרי לא אתחזי דאנא איזיל תמן לאפקא ליה, ולמעבד ליה \nנסין וגבורן כמלקדמין, תבו אינון בלא סיועא דאתחזו לון, בלא פליאן ונסין, אלא כלהו \nמתבדרן, כלהו לאן במסכנו, ותבו להיכלא דמלכא בכסופא, ואימא קדישא ערבת לון. חאבו \nכמלקדמין, מה עבד קודשא בריך הוא, אפיק להאי ברא כמלקדמין מהיכליה, ואמיה בהדיה, \nאמר, מכאן ולהלאה אימא וברה יסבלון כמה בישין כחדא, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ א) \nובפשעיכם שלחה אמכם, ועל דא כתיב (דברים ד ל) בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית \nהימים, מאי באחרית הימים, אלא דא היא אימא קדישא דהיא אחרית הימים, ועמה סבלו כל מה \nדסבלו בגלותא. ואילו יהדרון בתיובתא, אפילו חד ביש או חד צערא דיעבר עלייהו, אתחשב \nעלייהו כאלו סבלו כלא, (ס\"א ואי לאו סתים קיצא) ואי לא, כד יסתיים קיצא (בישא) וכל \n"},{"index":3,"he":"דרין דיליה, כמה דאמר בוצינא קדישא, דכתיב (ויקרא כה ל) לצמיתות לקונה אותו \nלדורותיו, וכל דא בתיובתא תליא מילתא, אמר רבי חייא, ודאי הכי הוא, ועל דא גלותא \nאתמשך. אבל קודשא בריך הוא כל מה דמחא) (נ\"א דלקא) לון לישראל, בהאי אחרית הימים, \nובהאי אחרית הימים יעביד לון נסין ונוקמין, דכתיב (ישעיה ב ב) והיה באחרית הימים, \nנכון יהיה הר בית יהו\"ה בראש ההרים, מאן ראש ההרים, דא אברהם סבא כהנא רבא, ראש \nדכלא, ובגין דאיהו ראש, כוס דברכה יהיה נכון בראש ההרים, דא אברהם סבא, קדמאה לשאר \nההרים, כוס דברכה אצטריך למהוי מתקנא בימינא. ונשא מגבעות, אצטריך למהוי זקיף מן \nפתורא שיעורא דאקרי דאיהו זרת, לברכא לקודשא בריך הוא, ודא הוא ונשא מגבעות, מגבעות \nמאי הוא, אלא בינה ובין בתולות אחריה רעותיה, שיעורא דזרת איהו, נשא, כוס דברכה, \nמבגעות ודאי, ועל דא טבא דיהא ליה להאי ברא בוכרא, באחרית הימים איהו. אמר ליה שפיר \n"},{"index":4,"he":"קאמרת, האי קרא ודאי הכי הוא, בראש ההרים דא ימינא אברהם סבא, דאיהו ראש ההרים \nודאי, ונשא מגבעות, משיעורא דגבעות דאינון רעותיה, ושפיר קאמרת, (ישעיה ב ב) ונהרו \nאליו כל הגוים, מאי הוא, אמר ליה, ואפילו נשים וקטנים, ושמש דפלח על פתורא, אף על \nגב דאיהו לא אכל, אצטריך למשמע ולמימר אמן, (ס\"א להריק ברכה לכוס), דלא יימא בר נש \nאנא לא אכלית, והואיל \n \n"},{"index":5,"he":"זוהר חלק ב דף קצ/א\nדלא אצטריפנא לזמון לא אשמע ולא אימא אמן, הכל חייבין ביה. דבר אחר, ונהרו אליו כל \nהגוים, אף על גב דנשים וקטנים פטורין מן המצות, בכוס דברכה הכל חייבין, בלבד \nדינדעון למאן מברכין, ודא היא ונהרו אליו כל הגוים, אתא רבי יוסי ונשקיה, אמר כמה \nשפיר מלה דא, ומתיקא לחכא. השתא אית לדייקא, אי האי אחרית הימים איהו כוס דברכה \nממש, מהו הר בית יהו\"ה, הוה ליה למכתב הכי, והיה אחרית הימים נכון יהיה בראש ההרים, \nמהו באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהו\"ה, אמר ליה, אחרית הימים איהו אילנא כלא \nמרישיה ועד סיפיה, דהוא אילנא דטוב ורע, ואתא קרא לבררא באחרית הימים, ואפיק הר בית \nיהו\"ה, דא טוב בלא רע, הר בית יהו\"ה ודאי, דלית תמן חולקא לסטרא אחרא, דהא אתבריר \nהר בית יהו\"ה מגו אילנא דאיהו אחרית הימים, ודא איהו כוס דברכה, דאיהו נכון בראש \nההרים. אמר רבי יוסי, זכאה ארחא דא דזכינא להאי מלה, אמר ליה, ממאן שמעת לה, אמר \n"},{"index":6,"he":"ליה יומא חדא הוינא אזיל בארחא, ושמענא וחמינא ליה לרב המנונא סבא (נ\"א לרבי \nשמעון), דהוה דריש להאי קרא לרבי אחא, וכיון דשמענא, חדינא ביה, ונטירנא ליה צריר \nבכנפא דלבושאי, דלא יתעדי מנאי לעלמין, אמר ליה, ודאי מלה קדישא דא, מנהירו דבוצינא \nקדישא אתנהיר, זכאה דרא דקיימי עלמא וסמכוי שריין בגויה, ואי אנת צרירת להא מלה \nבקשרא חדא דלא יתעדי מינך, אנא אצרור לה בתלתין או בארבעין קשרין בכיסאי, דלא יתעדי \nמינאי לעלמין. (כאן חסר), על ההיא מלה דאחמי קודשא בריך הוא למשה, בגין דאף על גב \nדישראל חבין קמיה בכל דרא ודרא, לא בעי מאן דיימא עלייהו דלטורין, מנלן, מהושע, \nדכתיב (הושע א ב) תחלת דבר יהו\"ה בהושע, הא אוקמוה מלה, ועל דא (שם ב א) והיה מספר \nבני ישראל כחול הים וגו', ובגין דא בריך לון בכמה ברכאן, לאהדרא בתיובתא, ולאתבא \nלון לגבי אבוהון דבשמיא, ולא אעדי מתמן עד דקודשא בריך הוא מחל על חובייהו, \n"},{"index":7,"he":"ואתנקיאו קמיה. אליהו מה כתיב ביה, (מ\"א יט ד) ויבא וישב תחת רתם אחד וגו', אמר \nמאריה דעלמא, אתתא חדא שדרת לון לישראל ודבורה שמה, דכתיב (שופטים ד ה) והיא יושבת \nתחת תמר דבורה, דא הוא רתם, ואהדרת לון למוטב, דכתיב (שם ה ז) עד שקמתי דבורה, ואנא \nעאלית בינייהו ואכרזית קמייהו, ולא יכילנא.עד דהוה יתיב, אתגלי עליה קודשא בריך \nהוא, אמר ליה מה לך פה אליהו, בקדמיתא קא הוית מקטרגא ומקני על ברית, ומדחמינא בך \nדקנית עלי בההוא ברית, נטלית ליה ברעו דמשה ויהיבנא לך, עד דמשה הוה אמר, (במדבר כה \nיב) הנני נותן לו את בריתי שלום, השתא דאיהו דילך, לא אתחזי לך לקטרגא עלוי, הוה לך \nלמשבק קנוייך לי, כמה בקדמיתא דהוה דילי, שבקנא ליה לידא אחרא ולא קטריגנא עלוי. מה \nלך פה, מאי פה, ברית קיימא פה יהו\"ה איהו, כיון דלא בעאת לשבקא לי, פומך אתברי באתר \nדההוא פומא. תנן, בההיא שעתא אתעבר מניה ההוא נבזבזא דיהב ליה משה, דתנן מאי דכתיב, \n"},{"index":8,"he":"(מ\"א יט ח) וילך בכח האכילה ההיא וגו', עד הר האלהי\"ם חורבה, למתבע מתמן, וכי מתמן \nהוה בעי, אלא למתבע כמלקדמין מההוא דירית בהר האלהי\"ם ברית דא, פנחס הוא אליהו, \nודאי בדרגא חדא. אמר ליה משה, לית אנת יכיל לקבלא מנאי, אלא זיל לינוקייהו דישראל, \nומאינון תרווח, ואינון יהבי לך, וכך הוא עביד. (חסר) כמה טיבו עביד קודשא בריך הוא \nבכל דרא ודרא לישראל, תא חזי מה כתיב, (מיכה ו ד) ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים, \nוהא כמה נביאי הוו לבתר משה, \n \n"},{"index":9,"he":"זוהר חלק ב דף קצ/ב\nואשלח לפניך את משה אהרן ואלעזר ופנחס יהושע ואליהו ואלישע וכמה שאר צדיקי וחסידי \nמבעי ליה, אלין תלתא אמאי, אלא אמר קודשא בריך הוא, עמי בני אמאי לא תדכרון לכל \nטבין דעבדית לכו, דשדרית לכו למשה אהרן ומרים. למלך בשר ודם דאית ליה מדינתא, ושדר \nלגבה גוברין אפרכין רברבנין, דיהון מנהלי עמא, ומעיינין בהו ובדינייהו, מאן אצטריך \nלמהוי זקוק במזונייהו, במלין דיצטרכון, לאו עמא דמדינתא, בעל כרחייהו יצטרכו לעיינא \nבהו, ולמיהב להו יקרא. שדרית למשה איהו אייתי קמייכו מן למיכל, ונהיל לכו ולבנייכו \nולבעירייכו, ואשתדל בדינייכו (ס\"א במזונייכו), ובכל מה דאצטריך לכו. שדרית לאהרן, \nאייתי (ס\"א לכו ענני) היכלין דענני יקר, לחפאה עלייכו כמלכין, אסחי לכו בטלי יקר, \nדלא אתרקבו לבושיכון ומנעליכון, והוו מתחדשי בכל יומא. שדרית למרים, אייתיאת בירא \nלאשקאה לכו, ושתיתון אתון ובעירכון, אינון יהבו לכון, ומדלהון אכלתון ושתיתון, \n"},{"index":10,"he":"ויתיבתון בחופאה דיקר דלהון, ומדלכון לא יהבתון לון, ולא עוד אלא דאשתדלו עליכון, \nונטלו על צואריהון מטולכון, והויתון מחרפין ומגדפין לון. אמר רבי יוסי, לאו הוה אבא \nרחמן על בנוי כקודשא בריך הוא, וקרא הוא, דכתיב (מ\"א ח נו) לא נפל דבר אחד מכל דברו \nהטוב וגו', תא חזי רחמנו דיליה, אלו אמר לא נפל דבר אחד מכל דברו ולא יתיר, נח \nלעלמא דלא אתברי, אבל מדאמר מכל דברו הטוב, ואפיק ביש לאחורא, דהא מלה דביש לא בעי \nלמעבד. ואף על גב דאגזים וארים רצועה, אתאת אימא ואתקפת בדרועיה ימינא, וקם רצועה \nבקיומיה, ולא נחית לתתא, ולא אתעביד, בגין דבעיטא חדא הוו תרווייהו, איהו דאגזים, \nואיהי דאחידת בימיניה. ואי תימא מנלן, ממלה דאיהי באתגליא, דכתיב לך רד כי שחת עמך, \nשרי לארמא רצועה, ומשה דלא הוה ידע ארחא דאמא, שתיק, כיון דחמא קודשא בריך הוא כך, \nאנקיד ליה ובטש ביה, ואמר ועתה הניחה לי, מיד ארגיש משה ואחיד בדרועיה דקודשא בריך \n"},{"index":11,"he":"הוא, דכתיב זכור לאברהם, דא דרועיה ימינא, ובגין כך לא נחית רצועה. ואי תימא אימא \nדאיהי רגילה לאחדא ברצועה דמלכא אן הות, דשבקת מלה למשה, שאילנא, ואמינא, והא לא \nידענא ברירא דמלה, עד דנהוי קמיה דבוצינא קדישא, כד אתו לקמיה דרבי שמעון, חמא \nבאנפייהו סימן, אמר עולו בני קדישין, עולו רחימין דמלכא, עולו רחימין דילי, עולו \nרחימין אלין באלין. דאמר רבי אבא, כל אלין חברייא דלא רחימין אלין לאלין, אסתלקו \nמעלמא עד לא מטא זמנייהו, כל חברייא ביומוי דרבי שמעון רחימו דנפשא ורוחא הוה \nבינייהו, ובגין כך בדרא דרבי שמעון באתגלייא הוה, דהוה אמר רבי שמעון, כל חברייא \nדלא רחמין אלין לאלין, גרמין דלא ליהך בארח מישר, ועוד דעבדין פגימו בה, דהא \nאורייתא רחימו ואחוה וקשוט אית בה. אברהם רחים ליצחק, יצחק לאברהם, מתחבקן דא בדא, \nיעקב תרווייהו אחידן ביה ברחימו ובאחוה, יהבין רוחייהו דא בדא, חברייא כההוא דוגמא \n"},{"index":12,"he":"אצטריבו, ולא למעבד פגימו. כיון דחמא סימן באנפייהו, ואמר לון הכי, אמרו ליה, ודאי \nרוח נבואה שרא על בוצינא קדישא, והכי אצטריך לן למנדע. בכה רבי שמעון ואמר, חד מלה \nמאינון מלי דלחישו לי מגו ריש מתיבתא דגנתא דעדן, דלא אמרו באתגליא, מלה דא סתרא \nאיהי, ואימא לכו, בני רחימאי, בני רחימין דנפשאי, מה אעביד, אמרו לי בלחישא, ואנא \nאימא באתגלייא, ולזמנא דנחמי אנפין באנפין, \n \n"},{"index":13,"he":"זוהר חלק ב דף קצא/א\nכל אנפין יסתמכון בדא. בני, חובא דעבדו (ערב רב) עמא דלבר, ואשתתפו ביה עמא קדישא, \nבאימא חאבו, דכתיב קום עשה לנו אלהים, אלהים ודאי כבוד ישראל, דא איהו דשריא \nעלייהו, כאימא על בנין, ודא הוא רזא דכתיב (תהלים קו כ) וימירו את כבודם בתבנית \nשור, דא כבודם דישראל אימא דלהון, ודא הוא דכתיב (ש\"א ד כב) גלה כבוד, דגרמו \nלשכינתא דאתגלי בגלותא עמהון, ועל דא וימירו את כבודם, במה בתבנית שור. הכא איהו \nרזא דמלה, תא חזי, לתתא גו שמרים דחמרא דורדיין בישין, נפק חד ערעורא מקטרגא, מזיקא \nקדמאה, ואיהו ברזא דיוקנא דאדם, כד קריב לגו קדשא, כיון דאתעבר מתמן, ובעי לנחתא \nלתתא, בעי לאתלבשא בלבושא לנזקא עלמא, ונחית הוא ורתיכוי, ולבושא קדמאה דקא נקיט, \nתבנית שור דיוקנא דשור, וקדמאה לנזיקין מאינון ארבע שור איהו, ואינון ארבע אבות \nלנזקא עלמא, וכלהו תלתא דאבות נזיקין בר שור, כלהו דיליה, ועל דא כתיב, וימירו את \n"},{"index":14,"he":"כבודם בתבנית שור. מהו אוכל עשב, הא דרשינן ביה, אבל עקרא דמלה מתמצית דלחם, ושבע \nזיני דגן, לית ליה בהו חולקא, ובגיני כך אימא לא הות תמן, ולא יאות לה למהוי תמן, \nובגין דאבא הוה ידע רחמנו דאימא וארחא דילה, אמר למשה. בני רחימאי, עיטא בתרווייהו \nבדא תדיר, ודא הוא דלחישו לי בלחישו, דלא חזי לגלאה, דברא לא ינדע, ויחמי דהא רצועה \nאתתקנת, וידחל תדיר, אבל תרווייהו בעיטא דא ובעיטא חדא: \nתא חזי כתיב, וירא העם כי בשש משה, מאן העם, אינון ערב רב, מאן ערב רב, וכי לודים \nוכושים וכפתורים ותוגרמים הוו, דקראן לון ערב רב, והלא מצריים הוו, וממצרים נטלו, \nואלו הוו ערבוביא דעמין סגיאין, הכי הוה ליה למכתב, ערב רב עלו אתם, לפי ערבוביא \nדלהון, אלא (שמות יב לח) ערב רב עלה אתם, עמא חד הוה ולישן חד, אבל כל חרשי מצרים \nוכל חרטומי דלהון הוו, דכתיב בהו (שם ז כג) ויעשו גם הם חרטומי מצרים, דבעו למיקם \nלקבל פליאן דקודשא בריך הוא. כיון דחמו נסין ופליאן דעבד משה במצרים, אהדרו לגבי \n"},{"index":15,"he":"משה, אמר ליה קודשא בריך הוא למשה לא תקבל לון, אמר משה מאריה דעלמא, כיון דחמו \nגבורתא דילך באען לאתגיירא, יחמון גבורתך בכל יומא, וינדעון דלית אלהא בר מנך, וקבל \nלון משה. אמאי קרא לון ערב רב, אלא כל חרשין דמצרים הוו, וברישהון יונוס וימברוס, \nובשעתא דיומא הוו עבדי תדיר חרשייהו, וכל אלין חרשין עלאין, הוו מסתכלי מכי נטי \nשמשא, משירותא דשית שעות ומחצה, עד שירותא דתשע ומחצה, דהיינו ערב רברבא, כל אינון \nחרשין זעירין, משירותא דתשע ומחצה עד פלגות ליליא. אינון עלאין דבהו, הוו מסתכלי \nמכי נטי שמשא, דהא כדין שראן תשע מאה ותשעין וחמש דרגין, למשטטא על טורי חשוך, \nורוחא דלהון הוה משטטא על כל אינון חרשין (נ\"א דרגין) בחרשייהו, ואלין הוו עבדי כל \nמה דאינון בעאן, עד דכל מצראי רחצנו דלהון באלין הוה, וקראן לון ערב רב, בגין דאית \nערב זעירא, מתשע שעות \n \n"},{"index":16,"he":"זוהר חלק ב דף קצא/ב\nומחצה ולתתא, דא ערב זעירא, ותרי ערבי אינון, ועל דא וגם ערב רב עלה אתם. וחכמתא \nדלהון הוה סגי, ואינון אסתכלו בשעתי דיומא, ואסתכלו בדרגא דמשה, וחמו דהא בכל סטרין \nבשש משה, בשש שעתי קדמאין דיומא, דאינון לא יכלין לשלטאה בהו, (ס\"א בגין שית) בשית \nדרגין עלאין דאחידן ביה (נ\"א דאחיד בהו), ובכל סטרין בשית הוה, ובעטרין דאלין שית \nהוה זמין לרדת מן ההר, דכתיב כי בשש משה לרדת מן ההר. מיד ויקהל העם על אהרן, (דהכי \nתנינן דבההיא שעתא דנחית משה וקביל אורייתא בלחודוי, כללא דכל ישראל, ואיהו קביל \nאורייתא בעלמא, ואפילו מגלת אסתר, דכתיב (אסתר ט כז) וקבל היהודים, וקבלו היהודים \nמבעי ליה, מאי וקבל, אלא דא משה דאיהו היהודים, כללא דיהודאי. ויקהל העם על אהרן), \nאמאי על אהרן, בגין לאתכללא בסטרא דימינא, דהא אינון שמאלא בעו מניה, ובגין דלהוי \nכליל בימינא, אתכנשו על אהרן, ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים, (אלהי\"ם ודאי, בעו \n"},{"index":17,"he":"סטר שמאלא, אשר ילכו, אשר ילך מבעי ליה, מאי אשר ילכו, אלא אלהי\"ם שית דרגא אינון, \n(ד\"א ששת ימי המעשה), כלהו בסטר שמאלא דאלהי\"ם שית אינון, דאי תימא דהא שבע אינון, \nההוא אלהי\"ם עלאה לא עאל בכללא). תא חזי, כל זמנא דהוה משה במצרים, שמא דאלהי\"ם לא \nדכיר, אלא שמא דיהו\"ה, ועל דא קשיא ליה לפרעה, בגין דלא יהא תוקפא לההוא סטרא אחרא, \nולא יתתקף בעלמא, השתא בעו ההיא, מלה והיינו קום עשה לנו אלהי\"ם, לנו דייקא, דאנן \nצריכין להאי מלה, לתקפא סטרא דילן, דהוה אתדחיא עד השתא. אשר ילכו לפנינו, מאי \nאמרו, אלא הכי אמרו, חמינן דאתון ישראל כל טוב וכל יקר דעלמא לכו, ואנן דחיין לבר, \nדילכון (שמות יג כא) ויהו\"ה הולך לפניהם יומם, אוף הכי אלהי\"ם אשר ילכו לפנינו, כמה \nדאזיל קמייכו יהו\"ה, דהא רשו אית לסטרא דילן למהך אוף הכי לקמנא, אי נזמין ליה \nעובדא. תא חזי, כל ענני יקר דאזלו במדברא, לא הוו חפיין אלא לבני ישראל לחודייהו, \n"},{"index":18,"he":"וההוא עננא דיקר דכתיב ויהו\"ה הולך לפניהם יומם, אזלא לקמייהו, ואלין ערב רב וכל \nאינון בעירי עאנין ותורין, הוו אזלו לבר ממשרייתא לבתרייתא. ותא חזי, כל אינון \nארבעין שנין דקא אזלו ישראל במדברא, שום לכלוכא וטנופא לא הוה גו ענני לגו, ועל דא \nעאני ותורי דהוו אכלי עשב לבר הוו, וכל אינון דנטרי לון. אמר רבי אלעז, אבא אי הכי, \nאינון ערב רב לא הוו אכלי מן מנא, אמר ליה, ודאי הכי חוא, אלא מה דיהבין לון ישראל, \nכמאן דיהיב לעבדיה, וממה הוו אכלי, מתמצית מה דאשתאר מבתר ריחיא פסולת, וקרא אכריז \nואמר, (שם טז לה) ובני ישראל אכלו את המן ארבעים שנה, בני ישראל ולא אחרא, ויראו \nבני ישראל ויאמרו מן הוא, ולא שאר ערב רב עאני ותורי דהוו בינייהו. עד השתא הוו \nאתכפיין אינון ערב רב, והשתא קמו ובעו עובדא לאתקפא לסטרא אחרא, אמרו או נהא כלנא \nעמא חדא, ונהוי בכללא עמכון, או יהא לן מאן דיהך קמנא, כמה דיהך אלהכון קמיכון, אמר \n"},{"index":19,"he":"אהרן, חס ושלום דאלין ישתתפון בעמא קדישא, למהוי כלא כללא חדא, ולא יתערבון עמא \nקדישא בעמא דא כללא חדא, אלא טב איהו לאפרשא לון מגו עמא קדישא עד דייתי משה, ואהרן \nלטב אתכוון, אלא סגיאין הוו מישראל דאשתתפו בהדייהו בלבא, ובגין כך, כד אתא משה \nאצטריך לבררא וללבנא לעמא קדישא מההוא חובא, ואשקי לון שקיו, עד דאתברירו \n \n"},{"index":20,"he":"זוהר חלק ב דף קצב/א\nכלהו, ולא אשתאר בהו פסולת כלל: \nאמר לון אהרן, פרקו נזמי הזהב, וכי לא הוה לון דהבא אחרא, אלא אמר אהרן בעוד דאית \nלון קטטה בבנייהו ובנשייהו יתעכבון, ובין כך ייתי משה. תא חזי, תנינן קשים גרים \nלישראל כספחת בבשר החי, כל שכן אלין דלא הוו גרים כדקא יאות, אינון מה עבדו, \nויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם, כמה אלפי ורבוון הוו מנזמיהון תמן. מה \n"}]}
