Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר מגיד מישרים

קטע 31

קטע 31 מתוך 37

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

יהיה לך שום הרהורים כי אם במשניותי וביראתי. והלא לך למחזי סגיאות טיבו ורחמוי דקב"ה דהא הוה גזיר עלך מיתה קודם המ' ואקדים קב"ה לאצערא לך למיתב בתיובתא קמיה והא שדר קמך כמה אורחין דתקון לאשלמא נפשך ובההו' תיובתא דתבת קמיה אוריך יומך טפי ממ' ובתר הכי שבקת אורחך ויהבת דוכתא טוב' להנך סטרי במיכלא ומשתייא והרהורין והשתא דאת ביומי סיבו אהדר קודשא בריך הוא לאערא יתך ושרית למיתב להן אזדהר דלא לאפסקא כלל ולאזער' בכיסופין והנאין כמה דאוליפתך וייחד לבבך תמיד לעבודתי דלא להרהרא בשום מלה כלל כ"א ביראתי ומשניותי ובשעת תפלה כל מחשבתך יחד לי בלי שום הרהור אחר ולא אעזבך עד אשר אם עשיתי אק אשר דברתי לך לצורכך הכל אשלים להן אתקף טובא בדחלתי: והלא ברזא דפ' איכא למידק אמאי אזהר כמה זמנין על דמא ואוף דמפרשייא מלילו ביה ואת דרשת בחד גוונא אגלה לך רזא עילאה והוא דארבע ליחות רמיזי לחפת"מ דלבנה לחסד ומכה

2

אדומה לפחד ושחורה למלכו' ואדומא לתפארת דכי היכי דדמא הוא עקר גופא ה"נ ת"ת ואע"ג דת"ת רחמי' שפע' דביה דמי לסימנ' אדומ' בגין דשמטה היא שמיטת גבורה ותו דבדמא איכא נמי ערובה דשאר ליחות דהיינו מימות דאית בה וזו היא כלילא כולהו ליחות ואיהי קיומ' דכל גופא והכי איהו שפעא דת"ת ודמא דבעירא רמיז לדמא דההוא סטרא דלקבל ת"ת שכל מה שברא הקב"ה ברא כנגדו ומשום דאי הוה אכיל דמא הוה מתקף ביה רוחא דמסאבותא להכי הזהיר כל כך זימנין עליה: ותו איכא למידק אמאי קאמר ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה דמחזי דמשה הוה יהיב האי ברכתא והלא לא יהיב לה אלא יהושע בהר גריזים ובהר עיבל: אבל רזא דמלתא דכיון דמשה פקיד עלה הוה ליה כאילו הוא עצמו עביד לה וזה הוא שאמר אנכי נותן לפניכם היום כלומר הוה ליה כאילו אנכי ממש היום מברככא האי ברכתא והאי לווטיא ואית להו שלימו טובא כד יתיהבון ע"י משה ואתה שלום:

3

נראה לי שזש"ה ביהושע גבי ברכות וקללות שבהר גריזים והר עיבל כאשר צוה משה עבד ה' לברך את העם בראשונה: אור ליום שבת כ"ז למנחם כי בשמחה תצאו וגו' הא איכא למידק אמאי נקט תרי לישני חד בשמחה וחד בשלום ותו בחד נקט תצאו ובאידך נקט תובלון ותו כי הולך לפניכ' ה' וגו' אמאי אצטריך תרי טעמי חד כי הולך לפניכם ה' אידך ומאסיפכם אלהי ישראל. אבל פירושא דקרא דאורחא דעלמא כד מתפרד בר נש מקריבוי בכאן כולהו משום דדאגי דילמא לא יהדרון למחזי חד לקרוביה אבל בביאת משיח כד יסקון ישראל מארעהון לא יבכון אלא יסקון בשמחה משום דלא יתפרדון מקריביהו אלא כל בני קרתא יסקון כחדא ואוף אינון מחכין לאתאחדא עם קרובין דאית להון בדוכתי אחריתי ומשום הכי יסקון בשמחה ואוף כד אזלין בני נשא באורח דחלין דילמא לא יהכון בשלם והשתא קאמר דבההיא שעתא בשלום תובלון ויהיב טעמ' למאי דסליק מיניה וה"ק תדע אמאי בשלום תובלון משום כי הולך לפניכם ה' והדר יהיב טעמא

4

אמאי בשמחה תצאו משום דמאסיפכם אלהי ישראל כלומר דקב"ה בעי לכנסא ית כולהון ואשתכח דלא תתפרדון מקריביכון אדרבה תשתכחון עם קריבין דהוו לכו במדינה אחרא: והא בפרשת' דא איכא למידק אמאי קאמר ראה אנכי נותן וגו' את הברכה אשר תשמעון וגומ' דהא כמה זימני אזהר לעיל אהאי ואמאי אצטריך ליה למיהדר השתא לאזהורי. ותו מאי לישנא דראה ותו מאי ונתת את הברכה ולא כתב בהדיא את המברכים. ותו אמאי יהב להו כ"כ סימנים הלא המה בעבר הירדן וגו'. אבל רזא דמילתא דכי היכא דישראל קבילו ית אורייתא בטורא דסיני וכל העם רואים את הקולות מה שאין העין יכולה לראות ה"נ בעא קב"ה דבעברא דירדנא יקבלון נמי אורייתא בההוא גוונא גופיה והיינו דקאמר הלא המה בעבר הירדן כלומר משום דאתון עברין ית ירדנא איבעי דתקבלון ית אורייתא כגוונא דקבלתון יתה בטורא דסיני דחזיתון ממש את הקולות והכי בעברא דירדנא תחזון ברכאן וליווטין ממש

5

לעין והיינו דקאמר ראה אנכי נותן וגומ' ברכה וקללה כלומר תחזון ממש בעיניכון ברכאן וליווטין נחתין והיינו דקאמר ונתת את הברכה כלומר ברבה ממש תחזון נחתא על הר גריזים בעידן דמברכיא יברכון וכן קללה ממש תחזון בעיניכון נחתא על הר עיבל בעידן דמלטטיא ילטון. ואתה שלום:

6

פרשת שופטים אור ליום שבת ב' לאלול חזק ואמץ וגומ'. לא תטה משפט וגו' משום דמאן דמטי דינא הוי כמאן דמטי אורחא דתת' דאקרי משפט לא תכיר פנים משום דהוי כמאן דמשתמודע אפין לשכינתא דאקרי פני ה' והוי כאילו נסיב לה בלחודאה והוה ליה קוצץ בנטיעו'. ולא תקח שוחד דמאן דנסיב שוחדא הוי כמאן דנסיב ספירה חדא לגרמיה ומתייחד בה למנסב שפעא דחברתא ולאנגדא בה. כי השוחד יעור עיני חכמים דחשיב דיינא דדינא דקשוט קא דאין משום דשוחד' אסטי ליביה למחשב דקושטא דדינא הכי הוא. ויסלף דברי צדיקים כלומר דברי ההוא דאיהו צדיק בדינו מחזי בעיני דדיינא דאינון מעוותין משום דשוחדא דלקח מאידך גרים ליה למיחש הכי. צדק צדק תרדוף באורח צחותא איכא לפרושי תרי צדק דקאמר במלכות והכי קאמר תרדוף צדק דאיהו מלכות או לרחקא לה מדעתך לאזדהרא מלמנסב יתה בלחודאה דלא תהא קוצץ ח"ו ולפום קושטא הכי קאמר צדק תחתון וצדק עליון תרדוף לאדבקא ולחברא. וירשת את

7

הארץ לקבל צדק דאיהו ארץ חפץ וכללות קשר הפרשה אתא לאזהורי לישראל דלא יהא הנהגה דיליהון כשאר עממין כלל ושארי בשופטים תתן לך בכל שעריך כלומר דעכו"ם שופטים דיליהון בקרתא חדא ותמן אתיין מכמה קרנין לדינא ובהכי מרבים שכר לחזניהם וסופריהם וישראל לאו הכי אלא בכל קרתא וקרתא ייתיבון דיינין כדכתיב שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך כלומר בכל קרתא ושפטו את העם משפט צדק דלא ייסטון דינא לסופריהם ולחזניהם. ובתר הכי כתב לא תטע לך אשרה וגומ' כלומר בזמן היתר הבמות הוה ס"ד למיקם מצבה כדאשכחן ביעקב ע"ה ולהכי אזהר דלא יעבדון ישראל משום דנהוג עכו"ם בכך כדכתיב אשר וגומר. וכדפירש רש"י ולאורויי דבבמו' יחיד בזמן היתר הבמות מיירי קאמר לא תטע לך אשרה וקאמר אצל מזבח וגו' אשר תעשה לך: ומשום דחזינן דבקצת דוכתי פקיד קב"ה למיהב דוכתא לדינא כעין לא תחסום שור בדישו הוה ס"ד למיטל מומא בשור דקרבנא ל"תקופי דינא משום הכי אזהר לא תזבח שור אשר יהיה בו

8

מום. ומשום דבקצת דוכתי פקיד קב"ה לאערובי דינ' ברחמי לאכללא יתהון כחדא הוה ס"ד למיטל מומא בשה דקרבנא דשה איהו רמיז לרחמי ומומא לדינא להכי אזהר לא תזבח לה' שה אשר יהיה בו מום דלית לך למעבד אלא כדפקדך קב"ה בלא תוספת ומגרעת דאי תעביד מדעתך לדמויי מילתא למילתא אייתי למפלח ע"ז משום הכי סמך ליה כי ימצא בקרבך איש וגו' וילך ויעבוד אלהים אחרים וגומ': ומשום דברבוי השופטים ירבו המחלוקות ונמצאת תורה כאלף תורות משום הכי כתב כי יפלא ממך דבר וגו' על פי הדבר אשר יגידו לך מן המקום ההוא ובתר הכי אמר כי תבא אל הארץ וגו' ואמרת אשימה עלי מלך וגומ' כלומר יסק אדעתך למימר אשימה עלי מלך ככל הגוים אשר סביבותי לא יהיה כן דנהי דתשוי עלך מלך אבל לא יהיה כגוונא דעכו"ם דהא עכו"ם ממני מלכא לפי בחירתם ואילו אתה את אשר יבחר ה' אלהיך בו. ותו עכו"ם ממני מלכא אפילו מעם אחרא וכדאשכחן בח' מלכים שמלכו בארץ אדום ובבלק מלך מואב ואילו את מקרב אחיך דוקא

9

ולא מעם אחר. ותו מלכי עכו"ם מרבים נשים וסוסים וכסף וזהב ומלכא דילכון לאו הכי אלא לא ירבה לו וגומ' ולא תימא דא"כ גריעו איהו דמלכא דישראל דהא לאו הכי אלא טעמא לבלתי רום לבבו למען יאריך ימים על ממלכתו וגו'. ובתר הכי קאמר לא יהיה לכהנים הלויי' וגו' כלומר דכהני אמו' ע"א אית להו כמה נחלות אבל כהני דיליכון לאו הכי אלא לא יהיה להם חלק ונחלה וגו' ולא תימא דגריעו דילהון איהו לאו הכי אלא ה' הוא נחלתו וגו'. ומשום דעממייא ידעין עתידות דיליהון ע"י חוזים בככבים להכי אזהר לישראל דלא ידרשו להו אלא ידעון עתידות דילהו על ידי נביא מאחיך כמוני וגו'. ובכן ואתה שלום:

10

פרשת כי תצא אור ליום שבת י"ד לאלול ה' עמך וגו' רק כי תדבק בי וביראתי ובמשניותי תמיד ולא תפסיק מחשבתך אפילו רגע אלא תדיר יהיו חללי לבך ממולאים בתורה וביראה ולא תתן מקום כלל למחשבו' והרהורין דמעיילין בלבך יצה"ר וסמאל ונחש אוקיד יתהון בקש דק"ש ובאש דאורייתא ואזהר בהנאין ובכיסופין כל מה דתיכול כמא דאוליפתך ולא אעזבך עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך לצורכך וכל אשר הבטחתיך אמלא רק כי תדבק בי וגו': והא קרא דכי תצא למלחמה וגומ' כי רמיז לכ"י דהיא מגיחא קרבא עם יצה"ר דילך דאלמלא סיועא דילה לא הוה יכילית בני נשא כנגד יצה"ר וכמ"ש ז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו דכתיב צופה רשע לצדיק וגו' ה' לא יעזבנו בידו וא"ת א"כ ליח ליה אגרא דהא אי לאו סיועא דקב"ה הוה יצה"ר נצח ליה להכי אמר ולא ירשיענו בהשפטו אלא דקב"ה חשיב ליה לבר נש כאילו הוא בלחודוי עביד בלא

11

סיוע דכ"י והשתא קאמר כי דהיינו כ"י למלחמה על אויביך ותפארת יסייע לה והיינו ונתנו ה' דהיינו תפארת. אלהיך בינה או פחד. אי נמי קאמר דבמדת רחמים יתנהג עמך למימסרא בידך והיינו ונתנו ה' וגו' ושבית שביו דיהא שבוי וכפוף תחתיך. וראית בשביה אשת יפת תואר כלומר דאוף בתר דנצחת ליה לא יתייאש מינך אלא יהדר לייפויי קמך מילין דהאי עלמא וכדאמ' בזוהרא קדישא דיצה"ר מתדמה כאשה יפה: אור ליום שבת י"א לאלול חזק וגו' כי תצא למלחמה על אויביך דהיינו יצה"ר ונתנו ה' אלהיך בידיך וגו' וכבר בזמן עבר ראית בשביה אשת יפת תואר דהוא יצה"ר דאימתיל לה כדאית' בזוהר' קדישא וחשקת בה כמי שחושקת באשת זדונים ולקחת אותה כבר באותו זמן לאשה ואז באותו זמן הבאת אל תוך ביתך וגלחה את ראשה וגו' להתקשט וישבה בביתך. והשתא כד תיתוב בתיובתא בכתה את אביה ואת אמה ירח ימים כלומר תבכה על עונות נעוריך ירח ימים שהוא היקף אחד ואח"כ תבא אליה כלו' על כל פנים תצטרך ליהנות מיצה"ר לקיום הגוף

12

אבל לא תביאנו אל תוך ביתך דא"כ יהיה עיקר אבל תשליכהו חוץ מביתך ובעת הצורך ההכרחי תבא אליה ובעלתה כלומר ולא תתעכב אצלו אלא כאדם ההולך בהחבא לבעול אשה שתכף שגמר פורש והולך לו כן אתה לא תהנה ממנו אלא בעת הצורך ההכרחי כדי קיום גופך בלבד ומשום דמים גנובים ימתקו ואשתכח דבבוא אליו לפרקים יגדל עריבותו להכי קאמר והיתה לך לאשה כלומר בערך ענין זה תהיה בעיניך כאשה שלבו של בעל גס בה ואינו נהנה ממנו כל כך ואתה שלום: אור ליום שבת י"א לאלול חזק וכו' יודיע דרכיו למשה וגו' כוללות ישראל לא ידעי אורחוי דקב"ה אלא מתוך פעולותיו אבל משה הוה ידיע אורחוי ומנייהו ידע דקב"ה פעל אותם פעולות וזה דוגמת ידיעת מן הקודם אל המאוחר וידיעת ישראל היא דוגמת ידיעת מן המאוחר אל הקודם. והלא בסוף פרשתא דא פקיד על מצות יבום. ואיכא למידק דאחז"ל דטעמא משום דנפשא דמיתא מתגלגל בברא קמא והא תינח אי מכווני להכי אבל אי לא מכווני להכי

13

מה תהא עליה. ותו דאמרו רבנן דרזא דמלתא באות נפשא שאפה רוח ואתתא מיעוטא דמיעוטא הוא דמכווני להכי. ותו איכא למידק דתקנ' למאן דשביק אתתא אבל מאן דלא שביק אתתא מה תהא עליו ותו מאן דלא שביק אחא מה תהא עליו. ותו אמאי אשכחן דשאר קריבי הוו מייבמי וכדעבד יהודה בתמר ואילו אורייתא לא פקדא אלא לאחוי ולא לשאר קריבי וכיון דלנייחא דמיתא הוא ה"ל למפקד לשאר קריבי נמי ותו דהנך צדיקי דלא אצטריכו לאתגלגלא ומה תהא על יבום דילהו : אבל רזא דמלתא הוא דעלמא כוליה מתבני על רזא דגלגול' ותדיר מתגלגלי בני עלמא ולא משתככי כעין מייא דנגדין בתחלה ולא משתככי ואזלין ונפלין בימא ומן ימא מתהדרי כל נחלא ואזיל למקורא דיליה והדר נביע ונגיד כמלקדמין והדר נפיל לימא והדר מהדר למקוריה וכדכתיב בהדיא כל הנחלים הולכים אל הים וגו' אל מקום וגו' שם הם שבים ללכת ה"נ בני אדם אתו להאי עלמא והדר אזלי לההוא עלמא והדר מהדרי לאתגלגלא בהאי עלמא וכן

14

תדיר ולא משתככי דוגמת נחלא דאמרן וכי היכי דמיא דנגדין בנחלא דזימנין מתעכבין מלמהדר לאתגלגלא ע"י חריצין ונעיצין דחפרין להו בינשתא ה"נ מאן דלא שבק בנין בהאי עלמ' ושבק אתתא הא איהו דמי' למי' דמתעכבין ע"י חריצין ונעיצין ה"נ ע"י אתתא דשבק מתעכב מלאתגלגלא ואע"ג דאיהו צדיקא מתעכב ואילו שבק בנין בר כרעא דאבוה הוא והוה ליה כאילו אשתאר חלק מנייהו ואיהו גופיה לא מתעכבא לאתגלגלא וכד לא שבק אתתא אע"ג דלא שבק בנין לא מתעכב מלאתגלגל כיון דלית ליה תפיסו בהאי עלמא וכד שבק אתתא ולא בעי יבם ליבומי פקיד קב"ה דיחלץ לה למירמז דאפליג מינה והוי כמאן דלא שבק אתתא ולא אתעכב מלאתגלגלא וקודם מתן תור' כל היכא דשבק קריבא בהאי עלמא הוה מתעכב' מלאתגלגלא וכיון דנתנה תורה אתנהיר עלמא ואע"ג דישבוק כמה קריבי לא מתעכב אלא כד ישבוק אחא: נראה לי לפי דרך זה דמאן דשבק אתתא ולית ליה אחא לא מתעכב: יום שבת י"ז לתמוז ה' עמך וגו' פקח עיניך ושבע לחם לחמא של תור' אל תאהב שינה פן

15

תיורש דהיינו הנך סטרין והיינו דכתיב עשיר ורש נפגשו וגו, כלו' אתא לאפוקי מדעת האומרים דאיכא שני אלו"דות חד פועל הטובות וחד פועל הרעות ולהכי קאמר עושה שניהם ה' דעשיר היינו סטרא דקדושה ורש היינו סטרא דמסאבא וקאמר תרויהון נפגשו כלומר דאינון מתדבקין כחדא דאינון קליפה ופרי ועושה שניהם ה' דאיהו אין סוף איהו דעבד סטרא דקדושה וסטרא דמסאבא: והא רזא דלא תבא אל ביתו לעבוט עבוטו משו' דהעבטת עבוט איהו רמיז לבר נש דאית עליה חובין ולית רשו להנך סטרין למגבי הובין מיניה בלי רשו ואי הוה מלוה נכנס לבית הלוה לעבוט עבוטו הוה רשו לאינך סטרין למגבי חובין מיניה בלא רשו בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה משום דמדת קב"ה אינו כמדת ב"ו שהספקלטור הולך אחריו וגו'. אבל קב"ה רגלוהי דבר איניש אינון ערבין ביה וכו' ואם איש עני הוא לא תשכב ועבוטו אצלך משום דעני רמיז למאן דאית ליה חובין טובא ואי הוה שוכב ועבוטו

16

אצלו הוה יהיב דוכתא למה דאמרינן ולאילנא דמותא דפרוש גדפויי בליליא למגבי חובוי מההוא דאית ביה חובין ולעכבא פקדונא דנפשין דמסירין בידיה כל ליליא וזש"ה בבא השמש תשיבנו לו וכן אזהר לא תחבול בגד אלמנה משום דאלמנה רמיז למאן דאית ליה שום זכו ומשום הכי קאמר דלא יחבול בגדה כלל משום דאיהו נמי הוה יהיב דוכתא לאינך סטרין למגבי ממאן דאית ליה זכו ולחרבה יתיה. וכן לא יחבול ריחים ורכב דאינון כלים דעבדין בהו צורך אוכל נפש ונקט ריחים ורכב מנא קדמאה דמתעבד ביה צורכא דנהמא ואי הוה חביל יתהון הוה יהיב דוכתא לאינך סטרין למחבל ולאעדא מזונא בדינא והיינו רזא דקשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף וקב"ה רחמיו על כל מעשיו דאפילו ביומא דעבדו עגלא מנו הטוב לא מנע מפיה' והיינו דקאמר כי נפש הוא חובל כלומר לא יחבול וגו' משום דאיהו נמי הוה מטי חבילו לנפשא דבני נשא לממנע מניהון מזוני כדאמרן וגלי בהאי דטעמ'

17

משום דתלי פגמא בנפש והוא הדין לכל אינך פקודי דאתמרו בעבוט כדאמרן: סוד סעודת שבת: ומאי דאמרן בזוהרא קדישא דסעודת שבת שחרית רמיז לבינה וסעודה ג' רמיז לתפארת. ובדוכתא אחרינא קאמר איפכא לא קשיא דקושט' דמלתא דנפש רוח נשמה מתחברי כחדא וכד חד מנייהו שארי בחד דוכת' כולהו שארן עמיה ותלתהון אקרון צרורא דחיי דאין צרור פחות משלשה וזהו שאמר והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים. וא"ת כיון דאין צרור פחות משלשה היכי קאמר בצרור דהא בלא נפשא דדוד לא הוו אלא תרין רוח ונשמה והיכי קארי להו צרור. ויש לומ' דהא אוליפתך בחבור' דנפשא בגופא מתהוי נפש אחרא וההוא איהו מתגלגל ודוד ידיע דהוה מגולגל וא"כ הא בלא נפשא דהוה ביה השתא הוו תלת נפש רוח ונשמה דאיהו צרור. ובליל שבת שארי נפש ולא מתגלי טפי. ובשב' שחרי' שארי רוח ושארי לאתגליי' בינה קצת ומשום הכי אמרינן נשמת כל חי ליקרא דבינה דשארי לאתגלייא ומיהו רוח איהו מתגלי

18

בשחרית כמא דמתגלי נפש בליליא. ובסעודה ג' אתגלייא נשמתא לגמרי ברוח ותמן נפש וכלהו מתחברי ברוח. והשת' מאי דאמור בחד דוכתא דסעודת שחרית שרייא נשמ' היינו על שירותא דאתגליי' ומאי דקאמ' בדוכתא אחרינ' דבסעודת שחרית שארי רוח היינו לומ' דמתגלייא בו רוח כי היכי דאתגלייא בליליא. וכן מאי דאמ' בחד דוכת' דבסעודת ג' שריא נשמה קושטא איהו דהא בההיא שעתא אתגלייא בגוונא דלא אתגלייא מקמי הכי. ומאי דאמ' דבההי' סעורת' שרייא רוח היינו משום דאתגלאותא דנשמה ברוח איהו ותמן נמי מתחבר נפש ומתעבדי תלתיהון צרורא חדא תמן. ומאי דאקשיתון מוי נפש ולא קאמ' וי רוח או וי נשמה הלא אית לכו לדקדק' דקרא לא מיירי במוצאי שב' אלא בשבת וה"ק וביו' השביעי שב' מלאנהג' עלמ' בצורכא דגופ' אלא מסתלקין לעיל' למילקט נפשאן ולאחת' לון לתתא והיינו וינפש כלומ' אתעסק בצורכי נפשאן ולא בצורכי גופאן דבשא' יומי שבוע' מתלבש ביומין דחול לאנהג'