Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

פירוש מאמר הזוהר ריש משפטים

קטע 2

קטע 2 מתוך 2

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

תיקון למעלה, ולא ישוב בשרשו, אלא במעשה המוטבע בו. וכן המלאכים הם עשוים לענינם, אין להם ישוב חוץ מזה. והנשמות היורדות במדריגה זו של מט"ט - זהו תיקונם להיות כך, ולעבוד בדרך זה. ונמצא, שאין משוא פנים בדבר ח"ו, אלא כל אחד מתתקן בדרך שלו, כי באמת בהיותם במדריגה זו אינם מתאוין יותר מזה, ואדרבא, זהו תיקונם. ובסוף הכל כשיקובץ תיקון כל ענף לתכלית התיקון הכללי, כבר ישארו כל הנשמות לפי מה שעבדו בבחינת "בת יחידה": ולכן אמר, דצדיק ודאי לית ביה מלאכה, שאין הכונה בצדיק אלא ליחוד והתדבקות, ואין לו להכנס בדברי חול כלל. ועל כן לית ביה שעבוד, כי השעבוד הוא כשאינו אלא עבד, שאין לו התדבקות למעלה. ותראה שהדברים תלוים זה בזה, כי מפני היות מלאכה דבר הבא מכח חסרון בירור מלכות, והוא מה שנותן מקום וכניסה לס"א, על כן אין זה מקום ההתדבקות, כי ההתדבקות אינו אלא בסוד האהבה והרחמים, והוא בסוד בירור מלכות. ותבין היטב כי הכל

2

תלוי בזה, כי מלכות היא מה ששיך לתחתונים, בירורה נותן להם כל הענינים הטובים והקדושים בלא שום קושי, וחסרון בירורה עושה כל עניני החול והרע והקושי. והנה הנשמות שהם מצד מט"ט, הם צריכות להתגלגל בכל השש שנים, שהם כל הו' ספירות, ולהיות תמיד בבחינת שעבוד קשה בלא ההתדבקות. וכמו שהם סובלים השעבוד ועובדים עבודתם המוטלת עליהם, הרי נתקן תיקון זה. כי חטא אדם גרם קלקול בכל המדריגות, וצריך לתקן הכל. וגם במה שהוצרכו אלה הנשמות לעמוד בסיתום זה, נטלו ענשם, ונתקן החטא הכללי להחזיר לתיקון כללי. והנה זה ענין - כל כך מיני בני אדם שיש בעולם חכמים וטפשים, יש שהם מצליחים בעניניהם, ואחרים להפך, והכל תלוי בזה. שז"ס מזל שעה - לגלגל הענינים לברר המלכות. והנשמות נעשו כך על פי גלגולי ההנהגה הנ"ל, מן השרשים הראשונים של הנשמות, עד שברוב הגלגול נבררת המלכות לגמרי בסוף הכל: ואמר, אדהכי הא סבא אמר ליה אי הכי מאי תוספת, והיינו כי כאן אמר שיען בצדיק עושה

3

מנוחה שאין בו מלאכה, על כן הנשמה הבאה מן השכינה אין בה מלאכה. אך קשה, כי מן הכתוב נראה שהצדיק גורם מנוחה לכל, אפילו לעבד ואמה; ואם נאמר שהשכינה היא יותר בזה, דכתיב, "ובשביעית יצא לחפשי חנם" - מהו התוספת שיש, שהרי הכתוב משוה כלם? והשיב ר"ש שזה הפסוק מדבר על בחי' (המחרת) [אחרת]. ותראה שאינו אומר מסטרא דצדיק, אלא זאת היא בחינת נשמה מלבד הנשמות סתם, וה"ס, נשמתא דצדיק. והנה זה באמת סוד רוח הקדש. והיינו כי הנה רה"ק היא מציאות רוח אחד הבא מן היסוד, ומתחבר בנשמה עצמה: וזה הכלל, שכמה בחינות הם שמתחברות זו בזו, וכלם נקראות נשמה, כי הגוף הוא כלי אחד, מוכן לקבל בו בחינות פנימיות הרבה, שכל אחד מהם יש לו ענין בפני עצמו. והנה זה הרה"ק גם הוא בחינת נשמה ממש, המתחברת בנשמת האדם עצמו, אלא שבחינת הנשמה הזאת נקרא, נשמתא דצדיק, משא"כ הנשמות ממש, שהם נשמות המלכות. וזה שרש אחד בפ"ע, כמו שהם

4

כל עניני הנהגה, שכל אחד פרטי תנאיו - פרטים לו לפי מה שהוא. וזה הרוח הוא מ"ש בתי"ח, רה"ק דאיהי שכינתא לא שריא עלייהו, דכתיב, "ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב": וסוד זה - דע כי כל השראה, היא בסוד מלכות, ולכן השכינה היא השורה; אבל בסוד צדיק - נקראת רה"ק, והיינו שההשפעה באה ממנו, אלא שאין שום ספירה משפעת לתחתונים, אלא כל ההשפעה לשכינה, והיא לתחתונים. ואמנם רה"ק היא בחינה אחת גדולה, שבו מגיע גילוי אלקות ב"ה אל הנשמות, וה"ס, "ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה", כי בלא זה אי אפשר להשיג האלקות, יען אין ערך בין הנברא לבוראו כלל. אבל זה הוא מציאות אחת שהמציא הרצון העליון לצורך [זה]. והנה באמת נשמתו של ששה נשרשת הרבה בענין זה, וה"ס והיה השם בקרבו את רוח קדשו, שפי' בתיקונים, השם אותיות משה. וצריך שתדע, כי רה"ק לא זז מחכמי ישראל, כי בו נא', "ורוח אלקים מרחפת על פני המים". אבל כמה דרכים יש

5

לרה"ק, כי יש שהוא מתגלה הרבה, ויש שהוא בגילוי פחות, ויש שהוא בהעלם גמור. אך עכ"פ בלבם של ישראל ניתן, כדי להנהיג את ישראל, כמ"ש בסוד, "ורוח אלקים מרחפת". וגם כל אחד ראוי שישרה עליו רה"ק, כמ"ש בתנא דבי אליהו, "מעיד אני עלי שמים וארץ אפילו עבד אפילו שפחה" וכו'. ואמנם בכל מקום שהוא - נאמר, "לא תעבוד בו עבודת עבד", כדלקמן. והיינו כי לפי"ז נמצא שהרוח הקודש ניתן אפילו בנשמות שפלות מצד עבד ואמה, וכדלקמן, בסוד יפתח ושמשון. אלא האמת הוא, שאין רה"ק שורה אלא בתוך בת יחידה. אבל הענין הוא, שמתלבשים הנשמות זו בתוך זו, עד שאפילו נשמה אחת שפלה יתלבש בה נשמה אחת גדולה, עד בת יחידה, ואז ישרה הרה"ק. אך עכ"ז נידון על פי הנשמה העיקרית, שהיא שהמשיכה אותו, כי השאר אינם אלא ללבוש. ונמצא שרה"ק יש לו לרדת בכל אלה הנשמות אפילו שפלות, וע"כ נאמר, "לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ועבדך" וגו', כי בכלם נמצא שבת זה, שה"ס רה"ק

6

ממש, דהיינו נשמה זאת היורדת מצדיק. והאמת, שכל הנשמות שהם נשמות בני אדם ממש, שהם מקבלות כלם - מתיחסות למלכות. אך זה שאינו אלא נשמה משפעת, לא מקבלת - מתיחסת לצדיק, וגם אינו דבר נפרד אלא שכינתא עצמה, וכמ"ש למעלה: אמנם יש בכאן סוד גם לפי ענין הגלגול, פי' מלבד מ"ש שהמציאות הוא כך -- שכל אחד יכול לזכות לזאת הנשמה, ונמצא שמתלבשת בכלם, גם לפי ענין הגלגול יש ענין זה, והיינו לפי גלגול של ההנהגה שאמרתי, שהיא לצורך בירור הספירות עצמם. כי פגם נעשה ברוח הזה מצד רוח הטומאה שכנגדו, שנאמר בו, "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ", ומן הדין היה, שלא ימצא רוח זה אלא בנשמות גדולות, בבחינת בת יחידה, ומפני ההנהגה העליונה הוצרך לרדת בנשמות שפלות. והוא מ"ש מענין חכמי הדורות, וזהו סוד גדול מאד, כי ודאי צריך שהרוח הזה יתלבש בחכמי ישראל, והוא בבחינת רוח של מטה, כמ"ש, והוא צריך לרדת בכל המדריגות שצריך. ובזמנים הראשונים היה עומד בנשמות גדולות, וכן היה מאיר הרבה

7

ומתרחב בשליטה גדולה. ובירידת הגלות הוצרך לרדת בנשמות שפלות ובמדריגות קטנות הרבה; ועם כל זה תמיד עם הבת יחידה, כי הרי מזדמנת לו תמיד, שאינו יורד בלא בת יחידה, אבל בהתלבשות, כמ"ש. והנה ז"ס, "יפתח בדורו כשמואל בדורו", והם קלי עולם עם גדולי עולם, כי ודאי בכל אלה היה רה"ק יורד ומתלבש, וכמ"ש, "בהם רוח ה'", אבל זה נקרא גלות לרה"ק עצמו וגלגול, להתברר בסוד ההנהגה העליונה, כמ"ש: ועם כל זה "לא תעבוד בו עבודת עבד", פירוש אע"פ שהנשמה בעצמה הוא עבד, אבל בצדיק, דהיינו שבת, זה רה"ק - לא תעבוד בו עבודה זו, כי בעבורו הנשמה ההיא מוצלת מן העבודה ההיא, אע"פ שאינה משנה עצמה. וגם תראה שמדייק ואומר, בצדיק דאיהו יום השבת וכו', וזה סוד גדול, כי לא תאמר שכשבא רה"ק אפילו בנשמה שפלה - יזככנה, וימצא - יפתח מיד נעשה כשמואל ממש. אלא אדרבא הנשמה נשארת כמות שהיא, ואם יש לה מלאכה שהיא מצד החול

8

- לה יגיע זה הענין, ולא יגיע לרה"ק, ועל כן אינו צריך לזככה, כי כבר אינו שייך בעניניה, ואין מגיע לו החול ההוא. ולכן לא יצא מכלל הקלי עולם. ונמצא הענין כך הוא, שלענין מה שצריך רה"ק לפעול בנשמה ההיא, נעשית הנשמה טפלה לו, ומצב זה נחשב כאלו הנשמה עצמה אין בה חול, ונמצא יוצאה מהחול על ידי רה"ק; אך במה שהנשמה פועלת בעצמה - נשארות בבחינות שלה: ואפרש עתה ענין התמיהה שעשה לסבא שאמר, ואת שאיל דא. וזה, כי הנה כבר נתפרש במ"א סוד הסבין אלה שהיו מתגלים, שהם לפי האורות שהיו מתעוררים לפי ענין תיקוניהם ולימודיהם, וכשהם שואלים איזה קושיא - הסוד הוא שהיה איזה אור מבחינת התיקון ההוא שהיה מתעלם, ובגילוי הסבא - מתגלה. והנה ר"ש פירש "ובשביעית" - על הנשמה, שהיא מן השכינה מצד צדיק. והאמת הוא, שסוד השבת שהוא הנשמה דצדיק שפי' - הוא הבת זוג של זאת הנשמה, כמ"ש אח"כ, "נשמתא דאיהי יחידה" וכו'. ומזה נמשך שאלה הנשמות - רה"ק עומד

9

עליהם תמיד, ואינו מתפרש מהם. וזה כל שבחם באמת, כי כן כל השבח של הנקבה תלוי תמיד בזכר, ועל כן כשנאמר "ובשביעית" על הנשמה, שמצד השכינה יצא לחפשי, האמת הוא, שעיקר שבחה הוא מצד הצדיק, בסוד הרה"ק שמתחבר עמה, וכן אמר, דצדיק לית ביה מלאכה, ועכ"ז הוא לא הזכיר בפירוש ענין זה של רוה"ק, אלא שהיה מבין בדבריו שכן הוא האמת. ועל כן ירד הסבא מן הבחינה ההיא עצמה של הנשמה בסוד השביעית, עם רה"ק המתחבר עמה. ושאל שאלתו כדי שיתגלה סוד זה של הרה"ק. אבל לפי שכך היא המידה - שכל שבח הנקבה תלוי בזכר, על כן, ואת שאיל דא כלומר דבר זה כבר ידוע, שאין להפריד היסוד מן המלכות. וכן מה שמסתעף מן המלכות - שבחו במה שיוצא מן היסוד. וכיון רשב"י בדבריו להחזיק תיקון זה, כי כבר זה היה דרכם, שהיה לימודם - הכל לתיקון עליון, בכל הסדרים ובכל המלות שהיו מוציאים מפיהם: ואמר, אבל סבא סבא, וזה סוד הגופים שזכרתי למעלה, שאין כל הגופים שוים במהותם, אע"פ

10

שהם שוים בצורתם השטחיית. והיינו כי יש גופים שנכנסת בבנינם הס"א ממש, דהיינו קליפות נוגה בסוד משכא דחויא; ויש גופים אחרים שהם בנוים מעצמות קדוש הבא מן היסודות העליונים. וסוד זה - "צדיק וטוב לו, צדיק ורע לו", שפי' על ענין הגוף, בסוד, טב מלגאו ומלבר, טב מלגאו ולבושיה ביש. והתיקון הוא בב' דרכים, או שרה"ק, כשיורד להזדווג עם הבת יחידה יתחבר גם בגוף ויאיר בו; או שיכניע הגוף תחת הנשמה, והוא סוד, "עני ורוכב על החמור". ועם כל זה נדונים המקרים הבאים לכל איש בפ"ע, כי הגופים שהם מצד הטוב -מאירים גם הם, ואז יש הצלחה לאיש ההוא; ואם לאו - ורע לו כדי לכפותו. וסוף דבר, כל אחד יקבל שכרו בגילוי היחוד העליון לפי עניניו ומעשיו. ונמצא שעל הגוף הטוב נאמר, "אם אחרת יקח לו", שרה"ק מתחבר גם בו: ואמר, הא ודאי הבדלה, וזה סוד גדול, כי הנה הקב"ה עשה העה"ז במראיתו -- כל הבריות שוים, ואעפ"כ הם מובדלים ומופרשים זה מזה בסוד הפנימיות. והנה הקב"ה מחזיק הרבה סוד

11

ההבדלה הזה, שיתנהגו כל אחד למיניהם לפי עניניהם, וכך היא המדה בכמה דברים שהם שוים במראיתם, ונבדלים בענינם. יאמר בהם כאן סוד הבדלה... [המורה] כח אחד שמתחזק הרבה על העולם לעשות, שאע"פ שהמינים מעורבים מצד אחד, יהיו כל אחד בתחומו מצד העיקר: ואמר, מולו של שבת, וכו', והיינו סוד הגוף שנמצא במהותו משתנה ומתחלף מאיש לאיש. והיינו כי יש גוף שנמשך [מצד] הנשמה ומאיר באורה, וזהו, חולו של שבת; ויש אחד שאינו נקרא חולו של שבת, והיינו שאינו יכול לקבל הארה מן הנשמה, ולכן דייק ואמר, דלא אתקריאת חולו של שבת. והנה הגוף שאינו מתדבק עם הנשמה, הוא נשאר דבוק עם הס"א, בסוד משחא דחויא, וזהו, חולו של טמאה שפחה: ואמר, ת"ח אית נשמת דאתקריאת אמה וכו'. ונאן מפרש מ"ש בתחלה בכלל, והיינו כי יש נשמות בסוד אמה, והם אותם שמצד מט"ט, דהיינו מצד השכינה בהתלבשותה. ויש לשכינה עוד התלבשות ב', שמשם הם הנשמות השפלות הרבה של עמי הארץ, והיא מתלבשת בטוב של קליפות

12

נוגה, ובסוד זה נקרא שפחה. ואין אלה, האמה, ועבד, ושפחה שמזכיר לקמן, שהם בסוד בי"ע, אך בכאן אינו מזכיר אלא ברתא דמלכא, אמה ושפחה: והנה כתוב, "כי ימכור איש" וגו', והוא השרש המשלח את הנשמה למטה לבא בגוף. ותראה שז"ס, "תקראי לי אישי", שהוא השרש של הנשמה הנותן אותה בזה העולם, והנה הקב"ה הוא המשלח, אבל לפעמים בהתלבשות ולפעמים בלא התלבשות, דהיינו... [נשמה] שהיא בת יחידה, המשלח אותה היא השרש בלתי מתלבש, בסוד, "ה' איש מלחמה". אך אם הוא אמה או שפחה - השרש המשלח הוא מלובש במלאכים, וס"ז, "והאיש גבריאל", כי נקרא כך ע"ש השרש המלובש בו. והאמת, השרש הזה הוא מצד הגבורה המכניע הס"א, והוא משלח הנשמה בגוף, ובכח גבורתו מכניע [הס"א] שלא תתגבר בה. אבל הנשמה בת יחידה הגבורה... [העליונה] בלתי התלבשות משלחתה. ולכן הס"א נכנעת מפניה הרבה, משא"כ שאר הנשמות של אמה ושפחה: ואמר, ובגין דין נשמתא וכו', והיינו שאין גוף הנשמה הזאת מאותם של צד שמאל, אלא

13

מאותם של הימין. והיינו כי הגופים עצמם מתחלקים לב' בחינות, ימינים ושמאלים, ימינים הם אותם שמאירים באור הנשמה כנ"ל, והיינו שזה התיקון המגיע להם להיות מקבלים אור הנשמה; והשמאלים, התיקון מגיע להם להיות נכנעים תחת הנשמה. אבל נשמה דבת יחידה נאמר בה, "וכבודי לאחר לא אתן", לפי ששם יורד הרה"ק, כמ"ש, להתחבר בה. והתיקון הוא להתדבק בקדושה, ולכן צריך שלא יהיה שום שייכות ליצה"ר, משא"כ הגופים השמאלים, שהתיקון הוא לסבול הסיתומים, ושם אינו פגם אם יהיה שייכות ליצה"ר, כי אדרבא, שם צריך להכניע. אבל ב' מיני תיקונים הם, במקום הדביקות העליון אין צריך שיהיה תערובת של יצה"ר, אפילו שהכונה הוא להכניע, אלא צריך להיות קדושה ברורה בלא שום תערובת כלל: ואמר, וההוא גופא דשרייא וכו', היינו מה שפי' למעלה שיש שבת יחידה מתלבשת בנשמה אחרת, ועיקר הנשמה היא אמה או שפחה. והנה הגוף שנמצאת בו הבת יחידה, או אפילו

14

בהתלבשות לבד, יש לו תועלת ממנה, שאפילו הוא חול מצד קליפת נוגה, אבל לא ימסר לעולם לג' קליפות האחרות הקשות. וע"כ אמר, וההוא גופא דשרייא ביה וכו', פי' שרייא ביה לבד, לא ינתן לכתרין תתאין דמסאבו. ודייק לומר, דמסאבו, כי הוא רק חול, אבל לא ימסר לטומאה ח"ו. ואמר, מאן גופא וכו', וזה כפשוטו, כי הגוף הוא מצד מט"ט, כי הנשמה מצד השכינה עצמה, והגוף מצד מט"ט שמלביש אותה. ואין זה לפי ענין ההתלבשות שזכרתי למעלה, אלא זה הסוד בכלל, שהספירות מתלבשות בלבוש הנמצא בנברא, נמצאת הנשמה מן הספירות, והלבוש ממט"ט. וזה נקרא אמה לשכינה, והיינו שגם זה הגוף מתיחס לשכינה, וזה חשיבות גדול לו, וזה גורם לו שיוכל להיות מאיר ביחד עם הנשמה באור הבא לה. והנה אם הנשמה היתה באה שם בלא חטא ובלא טעם גלגול, הנה לא היתה חסרה כלום, אדרבא, זהו מה שצריך לה. אבל לפי שבא בדרך גלגול, לתקן החטא הראשון, על כן אפילו [כשתהיה] במדריגה זאת

15

שבויה, ונאמר בה, "וכי ימכור איש", נקרא על שם מכירה, יען הולכת שם לקבל ענשה כנ"ל, וצריכה לתקן באיזה דרך שיהיה החטא העשוי כבר. ועל כן אע"פ שהיא ברתא דמלכא, נקרא שהיא שבויה, בעבור שהיא בגלגול, והיינו, "וכי ימכור". אבל לא תצא כצאת העבדים, שהרי ודאי דרכי תיקוניה הם דרכים אחרים, מתחלפים מדרכי תיקוני העבדים וכמ"ש למעלה: ואמר עוד, וכי ימכור וכו', והיינו כי בתחלה פירש הפסוק בפרט על כל הנשמות הפרטיות, ועכשיו מפרש אותו על כנסת ישראל בכלל. כי כל ישראל, אחר שזכו לתורה, הגיעו למדריגתם בסוד בת יחידה. ובתחלה היו רק עבדים בגלות מצרים, שלא היה להם תורה. אבל לעתיד לבא, "לא תצא כצאת העבדים", וכן פירש ענין זה בתיקונים, ונמצא הענין הזה בכלל ופרט: ואמר, ת"ח כד אתיליד וכו', והיינו כי כך היא המדה שוה לכל, כי אפילו הגוף שמגיע לו הנשמה דבת יחידה, אין נותנים לו אותה מיד, אלא נותנים לו בתחלה נשמה אחת מן השפלות,

16

ואחר כך עליונה יותר, ואחר כך עליונה יותר, עד שמגיע למקומו. הא למה זה דומה? לפרצופים של אצילות, שכלם ירדו וינקו בבריאה, ועלו מעט מעט עד מקומם באצילות. כי הסדר כך הוא - בכל צריך הדרגה, ולכן יורדים למטה ממקומם, כדי לעשות בכל אחד הדרגה השלימה. ולא שהם מתחילים משם ולמעלה, אלא שהם יורדים חוץ ממקומם ממש כדי לחזור אל מקומם, כן הענין באלה הנשמות, לא כשאומרים בת יחידה צריך שיהיו כלולים בה התחתונים ממנה, כי אע"פ שהאמת כך הוא - שכל עליון כולל התחתון ממנו, אך אין זה העיקר בכאן. אך העיקר הוא שעושים הדרגה לגוף, ונותנים לו בתחלה הנשמות השפלות, עד שיגיע למקומו. וכן מי שהוא מאמה, יקח בתחלה שפל ממנה עד שיגיע למקומו. וגם יש מציאות אחר - שכל אחד יכול לעלות למעלה ממדריגתו, אלא שהוא בדרך התלבשות, שנשמות עליונות מתלבשות בנשמתו השפלה. ונמצא סדר ההדרגה בין למי שעולה כדי לעלות למקומו, וכן למי שעולה

17

למעלה ממקומו. זה נפש דאופנים, רוח דחיות וכו', כמו שמזכיר בכאן. והנה זה שאמר בכאן קאי על הגוף, שהוא זוכה למדריגות עליונות, יהיה מצד מעשיו הטובים, שהוא עולה למעלה ממקומו, יהיה מצד מדריגתו עצמה שנמצא עולה למקומו - לגוף תמיד זכות הוא ודאי, וזה הוא סדר עליותיו: