{"id":"kabala-a5501c8f1a43-1-15","bookId":"kabala-a5501c8f1a43","part":1,"torah":15,"title":"קטע 15","hebrewTitle":"קטע 15","segments":[{"index":1,"he":"אד\"ר עפ\"ר. והם ארבעה תקופות ארבעה חלקים ממש כד' אותיות שבשם, כמבואר בשער הנזכר \nמהספ\"ר. האיברים שבאדם הם גם כן לדרך זה, שתי כליות וכבד לאש, המסס הקיבה וקרקבן \nלמים, טחול ושתי רגלים לעפר, שתי ידים ומרה לרוח. הם ממש כקודמין. ואף האותיות הם \nנחלקות לחלקים אלו כפי כח בריאתם, כאשר נבאר לקמן: \nוידעתי כי יקשה אל המעיין מזה כמה וכמה עניינים שאינם מתייחסים אלו עם אלו, לא \nהחדשים עם המזלות ולא המזלות עם האברים ולא כלם עם האותיות, כי ימצא אות(ה) שכחה \nהמים ממציאה אבר שכחו האש ומזל שכחו העפר יחדש שכחו הרוח. הא לא קשיא, כי זה מגדולת \nהיוצר בכללות האותיות, מכלם נראה שאם היה כח המזל שיסודו מים מאות שיסודה מים לא \nהיה מזיגה במציאות, ודרום שהוא נגוב ושורשו חסד יוכיח, וכן צפון שהוא לח ושורשו \nגבורה. וכמו שפירשנו בזוהר והארכנו בספ\"ר בשער הכנויים בס\"ד. ואולם לערוך מערכות \nהככבים אלו נגד אלו, וכן האברים בטבעם להבין בהם עניין המריבה והמלחמה, האריכו בהם \n"},{"index":2,"he":"בעלי מלאכתם, התוכנים במזלות והרופאים באברים, וזה אינו ממלאכתינו ולא הורגלנו בהם \nגם כן. ובזה נתבארה משנה זו [בס\"ד]: \n(ה) י\"ב אותיות פשוטות, חקקן חצבן צרפן וצר בהן י\"ב מזלות ואלו הן, טל\"ה שו\"ר \nתאומי\"ם סרט\"ן ארי\"ה בתול\"ה מאזני\"ם עקר\"ב קש\"ת גד\"י דל\"י דגי\"ם. ואלו הם י\"ב חדשים \nבשנה, ניס\"ן איי\"ר סיו\"ן תמו\"ז א\"ב אלו\"ל תשר\"י חשו\"ן כסל\"ו טב\"ת שב\"ט אד\"ר. ואלו \nהן שנים עשר מנהיגים בנפש, שתי ידי\"ם שתי רגלי\"ם שתי כליו\"ת כב\"ד מר\"ה המס\"ס קיב\"ה \nקרקב\"ן וטחו\"ל [ואית דמסיימי הכא עשאן כמין מריבה וכו' כדלעיל]: \nכבר פירשנו במשניות הקודמות שהי\"ב אלו שבעול\"ם שנ\"ה נפ\"ש תחתונים, שרשם בעול\"ם שנ\"ה \nנפ\"ש עליונים שהם בינה ת\"ת ומלכות, והענפים האלו יורו על כח שרשם העליון. וזה היה \nכוונת בעל הספר הזה להורות קשר העולמות תחתונים בעליונים, ועליונים נראים ומושגים \nמתוך התחתונים כנודע. ולכך אחר שפירש העליונים פי' השתלשלות התחתונים מהעליונים, \n"},{"index":3,"he":"נמצאים מכח האותיות שהם רוחנייות מצויירות בעולם שפל היכלות אל רוחניותם. ופירשו \nהמפרשים ביחס האברים בדרך זה ושנו אותם בלשון המשנה, ועתה נעתיק לשונם: \nה' - המליך אות ה' וקשר לו כתר וצר בו טלה בעולם, ניסן בשנה, יד ימין בנפש. ו' - \nהמליך אות ו' וקשר לו כתר וצר בו שור בעולם, ואייר בשנה, ויד שמאל בנפש. ז' - המליך \nאות ז' וקשר לו כתר וצר בו תאומים בעולם, וסיון בשנה, ורגל ימין בנפש. ח' - המליך \nאות ח' וקשר לו כתר וצר בו סרטן בעולם, ותמוז בשנה, ורגל שמאל בנפש. ט' - המליך אות \nט' וקשר לו כתר וצר בו אריה בעולם, ואב בשנה, וכוליית ימין בנפש. י' - המליך אות י' \nוקשר לו כתר וצר בו בתולה בעולם, ואלול בשנה, וכוליית שמאל בנפש. ל' - המליך אות ל' \nוקשר לו כתר וצר בו מאזנים בעולם, ותשרי בשנה, וכבד בנפש. נ' - המליך אות נ' וקשר \nלו כתר וצר בו עקרב בעולם, וחשון בשנה, וטחול בנפש. ס' - המליך אות ס' וקשר לו כתר \n"},{"index":4,"he":"וצר בו קשת בעולם, וכסלו בשנה, ומרה בנפש. ע' - המליך אות ע' וקשר לו כתר וצר בו \nגדי בעולם, וטבת בשנה, והמסס בנפש. צ' - המליך אות צ' וקשר לו כתר וצר בו דלי \nבעולם, ושבט בשנה, וקיבה בנפש. ק' - המליך אות ק' וקשר לו כתר וצר בו דגים בעולם, \nואדר בשנה, וקרקבן בנפש: \nואולם אין לספק כי י\"ב הוייות הנזכרות הם ששה זכרים וששה נקבות, והיינו סוד ששה \nקצוות ממטה למעלה וששה ממעלה למטה. אותם שהם ממעלה למטה זכרים שהם חסד בסוד הזכר \nאור ישר, ואותם שהם ממטה למעלה הם דין בסוד הנקבה אור חוזר. והענין כי ששה גבולים \nשהם מזרח ודרום שהם ימין הם ממעלה למטה, וששה גבולים שהם מערב וצפון שהן דין הם \nממטה למעלה. ובענין זה הם י\"ב הויות, ששה מהם ראשם יו\"ד וא\"ו שהם יו\"ד חכמה על חסד \nדרום ו' מזרח ת\"ת הם זכרים אור ישר רחמים. וששה הויות הם ראשם ה' ה' הם בינה בגבורה \nומלכות דין אור חוזר נקבות ודאי. ועתה בדרך זה ממש היו המזלות והחדשים והאברים, כי \n"},{"index":5,"he":"מעשה השרשים יעשו הענפים. וכן הסכימו החוזים בככבים כי טל\"ה שו\"ר ארי\"ה מאזני\"ם \nקש\"ת דל\"י הם ששה מזלות זכרים ומכחם בעולם השפל הם הזכרים בכל דבר, ותאומי\"ם סרט\"ן \nבתול\"ה עקר\"ב גד\"י דגי\"ם הם נקבות ומכחם בעולם השפל הנקבות בכל דבר. ודרך זה ממש אל \nהחדשים אחד מלא ואחד חסר, כי זה יורה על זכר ונקבה, והם בהיות השנה כסדרן ששה מלאים \nוששה חסרים, ניס\"ן סיו\"ן א\"ב תשר\"י כסל\"ו שב\"ט הם מלאים זכרים, כי השלימות יורה על \nהזכר והחסרון יורה על הנקבה. ואיי\"ר תמו\"ז אלו\"ל מרחשו\"ן טב\"ת אד\"ר הם חסרים נקבות. \nוכן האברים בנפש כיוצא בזה, כי שלשה ימניים שהם יד ימין ורגל ימין וכוליא ימנית הם \nזכרים ודאי, וכן כבד ומרה הכבד זכר והמרה נקבה, וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתיקונים. ועוד \nפירש שם שטחול זכר וקיבה נקבה ודאי. ומסס וקרקבן האחד זכר והאחד נקבה, שזה מקבל \nמזה, והם קיבה ומסס וקרקבן שלשה מעיים שבאדם זו למטה מזו כנודע לבעלי הנתוח: \n"},{"index":6,"he":"והנה האותיות גם כן הם ששה זכרים וששה נקבות, ופירש כן הרשב\"י ע\"ה בזוהר בשיר \nהשירים. והנה ה' נוקבא, ו' דכורא, ז' דכורא, ח' נוקבא, [ט' נוקבא], י' דכורא, למ\"ד \nדכורא, נו\"ן נוקבא, ס' נוקבא, ע' דכורא. וק' וצ' הם זו לזו כדמות זכר ונקבה, עם \nהיות שתיהם דכורים בבחינה אחת או נקבות. והיינו כענין שתי חדשים שפעמים הם זכרים \nפעמים הם נקבות כדפרישית לעיל, והם בסוד שנה סדורה או חסירה או שלימה כנודע. וקרוב \nלזה באברים במסס וקרקבן. ודבר זה תלוי בנטיית י\"ב הוייות אל הימין כולם, ואז רובם \nזכרים או רובם נקבות. וכבר פירשנו במשנה הקודמת טעם למה לא נברא זכר בזכר ונקבה \nבנקבה, וכן אש באש ורוח ברוח על דרך ההמזגה. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ו) שלש אמות שבע כפולות י\"ב פשוטות, אלו כ\"ב אותיות שבהם יסד י\"ה יהו\"ה צבאו\"ת \nאלהים חיים אלהי ישראל אל שדי רם ונשא שוכן עד מרום וקדוש שמו: \nרוב משנה זו נתבאר בפרקים הקודמין, ועם כל זה נבאר הנה עניינה בקצרה בע\"ה. כבר \n"},{"index":7,"he":"פירשנו כי שלשה אמות - שהם אמ\"ש הם שלש ראשונות, ושבעה כפולות - שהם בג\"ד כפר\"ת הם \nשבע מדות גדול\"ה גבור\"ה ת\"ת נצ\"ח הו\"ד יסו\"ד מלכו\"ת. וי\"ב פשוטות - הם י\"ב ענפים \nשהם שש קצוות מתפשטים ומסתעפים, והם מטעם רצון קוניהם ומאצילם לתת כחם בעולם השפל \nאל ההנהגה ומציאות הדברים מכחם קשר רוחנייות בגוף מצוייר אל האדם ציור גשמי עם \nהיותו לפי האמת רוחני, והיינו האותיות שהם בשלשה מקומות כת\"ב לשו\"ן רו\"ח, ומחשבה \nנשמה אל שלשתם. כת\"ב הוא גשמי, ואין ספק שבציור האות במכתבה יורה על רוחנייותה \nכדפי' המקובלים הראשונים והאחרונים בפירוש עוקצי האותיות ותגי האותיות וכיוצא, ועם \nכל זה זה הוא המציאות היותר גס ונגלה שיש אל האותיות. המציאות השני הוא לשו\"ן, \nדהיינו מה שאמר לעיל קבועות בפה והיינו מוצא האותיות, והם עדיין גשמייות נפעלות על \nידי הכלי הגשמי, ותנועתה בלי ספק יורה על רוחניותה ככתיבתה ויותר, מפני שתנועת הפה \n"},{"index":8,"he":"בנפש דקה אל אשר בכתב. ואף אם יראה הרואה כי אין בתנועת הפה קוץ ותג אלא תנועה \nפשוטה שוה, עם כל זה יש בכחה כל מה שבכח האות הנכתבת ויותר, והאות הנכתבת הוא גוף \nוגשם ומרכבה אל האות הנזכרת בפה. וזה טעם למה תורה שבכתב שהיא דקה למעלה נכתבת \nבכתיבה, כי מפני רוחנייותה ודקותה אין ראוי שתהיה ציורה בלשון להיות ערומה בלי \nלבוש. המציאות השלישי הוא חקוקות ברו\"ח, דהיינו אחר צאת תנועת האותיות מהפה מתמצא \nמהם עניין דק רוחני לא ישפטהו אלא מחשבת המשכיל, וזה דק מכלם נשמה אל מציאות \nהקודמין. והיינו קלין ודבורין דאורייתא דרכבין בהון נשמתין שפירש הרשב\"י ע\"ה \nבתיקונים: \nוהמציאות המצייר בשכל ובלב משכילי עם בני ישראל לקשור האותיות בשרשם העליון משובח \nמהכל ונשמה אל הכל ודאי. וזה רצה אדון כל להמציא באדם כח זה לקושרו עם שרשיו, ועל \nידו יהיו השרשים העליונים נקשרים בדברים התחתונים בסוד אותיות גשמיות רוחנייות \n"},{"index":9,"he":"אלהייות שהם שלשה מציאייות שפירשנו לעיל בפרק שני: \nונמצא כי באמצעות התפשטות האותיות והשתלשלותם מרוחניותם אנו משיגים איך מהפשוט \nהראשון שאין שני לו, באו ההוייות אל מציאות עב ורחוק מהשורש כזה ונתרבו הם. ועם כל \nזה לא יורו רבוי בו חלילה, וגם אין להקשות איך מהאחד הפשוט נמצאו רבוי המציאייות. \nוגם אין להכחיש היות האדם נברא מחדש מתהוה מהעפר, הפך דעת הכופרים שהאמינו שאדם \nמאדם לעולם והעולם קדמון, וזה יוכחש בעין החוש כענין רבא ברא גברא, ומה לי אדם \nדהיינו נפש ומה לי שנה ומה לי עולם, הכל עניין אחד ומציאות אחד ודברים אחדים. וזה \nיראה ממש לעין המשכיל ויובן אליו בראותו סדר ההשתלשלות אל האותיות שהם כ\"ב והם \nאמו\"ת וכפולו\"ת ופשוטו\"ת, ובהם יסד עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש י\"ה ה' וכו' - ורצה בשמות אלו \nלומר כי אף אם נעלה ברוממות המאציל ועשר ספירות ברוממות הראוי לו כפי השגת לשונו, \nעם כל זה לא נכחיש שבהם יסד כמו שהכחישו כת האפיקורסים, אלא אדרבא נאמין בקשר \n"},{"index":10,"he":"העולמות והשתלשלותם זה מזה וקשר הספירות: \nועשר שמות אלו הם עשר ספירות. אלהים חיים - בכתר, שבו מקור החיים אין סוף טמיר \nוגניז בכתר שהוא המחיה עשר ספירות דאצילות ובריאה ויצירה ועשיה, והוא מחיה את כלם. \nאלהי ישראל - חכמה, דתמן סליק ישראל סבא כדאמרינן ישראל עלה במחשבה. אל שדי - בינה, \nשעל ידה בניין העולם בסוד ל\"ב אלהים שבה, והוא שאמר לעולמו די ולאצילות די ולבריאה \nדי ולכל הבא בגדר די. רם ונשא - גדולה וגבורה. שוכן עד - ת\"ת ויסוד, שהת\"ת שוכן \nעליו, ויסוד נק' עד כדפירשו בזוהר. מרום וקדוש - נצח והוד, נצח מרום מגדולה שהיא \nרם, והוד קדוש מצד הלויים הקדושים והנשאים. שמו - מלכות כפשוטו. ואלו הם בפרט, כי \nבכלל הם נכללים בשמות הקודמים י\"ה יהו\"ה צבאו\"ת, וזה פשוט ופי' בפרק ראשון במשנה \nראשונה. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ז) עדים נאמנים שלשה הם, וכל אחד ואחד לבדו עומד, ומעידין על האל כי הוא אחד ואין \n"},{"index":11,"he":"לו שני. ואלו הן, עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש: \nהנה במשנה הקודמת הכריח היות מציאות כל הנמצאות מאתו ושהוא המציאם מהאפס המוחלט. \nאמנם לא יכריח משם אלא זה, והטעם במה שנבחין הנמצאות סדר השתלשלותם מאתו בכח \nהאותיות והשתלשלות האותיות ברוחנייותם מעילה לעלול כדפרישית. אמנם עתה במשנה זו בא \nלהכריח על אחדות המאציל. והנה המתחכמים אחר דעתם הסכל לא רצו להאמין בנמצאות היותם \nמאתו מפני אחדותו והרחקתו מהדברים הגשמיים, וסלקו השגחתו מהפרטים ונתנוה תחת הכחות. \nוהוא אמר כי אדרבא היודע באמתות הנמצאות מאתו ידע וישכיל איך הם מכריחות מציאותו \nואחדותו, וזה במה שנבחין עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש כל אחד לבדו, לא כולם יחד כמו שעשינו \nבמשנה הקודמת. וזהו שאמר עדים נאמנים שלשה הם וכל אחד לבדו עומד - לא שנבחין כלם \nיחד, ואז נמצא שמעידין על האל. פירוש אחד - מציאות סבה אחת שנית אחדותם, וזה לא על \nדרך החייוב שנשיגהו אלא על דרך השלילה ואין לו שני. ויאמר עליו מלת אח\"ד על דרך זה, \n"},{"index":12,"he":"כי אחד על דרך החייוב לא יצדק כי אם בספירותיו. וזהו שאמר כי הוא אחד ואין שני לו \n-: \nוהעדים הם עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש - פירוש כאשר נבחין עולם בפני עצמו או שנה בפני עצמה או \nנפש בפני עצמו, נמצא עדותם שוים עדים נאמנים שלא יוסיף זה על דברי זה ולא יפחת זה \nמזה, אלא מה שיש בזה יש בזה. והיינו שיש בהם י\"ב עניינים, והם מנהיגים בנפש וחדשים \nבשנה ומזלות בעולם. וכאשר נרדוף אחר סבתם נמצא להם סבה שבעה עניינים, והם ימים בשנה \nככבים בעולם אברים בנפש. וכאשר נרדוף עוד אחר סבתם נמצא להם סבה שלשה עניינים, והם \nאמ\"ש בעולם ובשנה ובנפש. וכאשר נרדוף עוד אחר סבתם נמצא להם סבה אחת לבד, שהוא מסבב \nכל הסבות ועילת כל העילות, והרי זה יורה על מציאותו ואחדותו ודאי. ונמצא אדרבה הטעם \nשרצו החצונים כדי לדחות מציאות עולם חדש, היא היא סבה שנאמין בסבה הראשונה ואחדותה. \nבכאן הניח הרב ז\"ל חלק, נראה שעדיין לא השלים הפירוש של המשנה: \n \nפרק שישי \n"}]}
