{"id":"kabala-a5501c8f1a43-1-17","bookId":"kabala-a5501c8f1a43","part":1,"torah":17,"title":"קטע 17","hebrewTitle":"קטע 17","segments":[{"index":1,"he":"קרים ויבשים הפך חיות האדם ממתים - אותו, והם שו\"ר בתול\"ה גד\"י. ושלשה שהם קרים \nולחים שונאים - דהיינו סרט\"ן עקר\"ב דגי\"ם. ושלשה שהם יבשים וחמים אוהבים - אותו, \nשהם טל\"ה ארי\"ה קש\"ת. וכן דרך זה אל החדשים, כי זמן האביב אהוב אל האדם ומחיה אותו \nשהוא חם ולח, וזמן החום שהוא חם ויבש אוהבים - . אמנם זמן הסתיו שהם שלשה חדשים \nתשר\"י מרחשו\"ן כסל\"ו שונאים - כי קשה יומא דמטרא כיומא דדינא. וזמן החורף וקור שהם \nטב\"ת שב\"ט אד\"ר ממיתים - אותו ממש בקרירותם ולחותם. וכן אל י\"ב גבולים שבנפש, שלשה \nמחיים - אותו שהם שתי ידים והכבד, שבידים ניזון כל עמל אדם לפיהו והכבד מבשל המזון \nונותן לכל האברים. שלשה ממיתים - שתי רגלים כאמרם ז\"ל רגלוהי דבר נש אינון ערבין \nליה, והמרה. שלשה שונאים - קורקבן ומסס וקיבה, שהם סבת החולי בתוספת האכילה בהם. \nשלשה אוהבים - טחול ושתי כליות, טחול שוחק וכליות יועצות. ע\"כ פי' כפי הנראה לעניות \n"},{"index":2,"he":"דעתי. אמנם בקצת נוסחאות כתוב בלשון המשנה ממש כזה, שלשה אוהבים אזנים עינים ולב, \nשלשה שונאים כבד מרה ולשון, שלשה מחיין טחול ושני חוטמין, שלשה ממיתין שני נקבים \nתחתונים והפה, עכ\"ל. ואיני חושב שיהיה לשון הספר, אלא הגהה מבחוץ. ואף לפרש המשנה \nכך לא ניחא לי, שאינם אלו י\"ב גבולים י\"ב מנהיגים שפירשנו בפרק הקודם, וסוגיא \nדמתניתין נראה די\"ב עומדים במלחמה אי\"ב גבולים קאי כדפרישית: \nומסיימי ומושל בכולן ואל מלך נאמן - פירשנו לעיל בפרק ראשון טעם למלות אלו באין \nסוף, אמנם סיים כאן במשנתינו בזה לומר לנו שלא נחשוב בראותינו השינויים אלו והקטטה \nהזאת בין י\"ב ושבעה ושלשה שלא יהיו הדברים מונהגים מאתו ית' ח\"ו, כאשר עשו הכופרים \nהרודפים אחר ראות לבם שדברו על ה' תועה וסלקו השגחתו במה שאמרו שאין השנויים מאתו \nשאינו בעל שנוי רצון, אלא כל הדברים הם מאתו. וזהו שאמר ואל מלך נאמן מושל בכלן - \nועל רצונו פעולתם והנהגתם ומחלוקתם. ועם כל זה מענין השנוי לא קשיא, כי ממעון קדשו \n"},{"index":3,"he":"- הוא ההנהגה והרצון בהם, כענין שעל ידי ספירותיו יפעול הוא השנוי ולא ישיגהו שנוי \nברצונו, כדפרישית בספ\"ר בשער עצמות וכלים. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ז) אחד על גבי שלש, ושלש על גבי שבעה, ושבעה על גבי שנים עשר, וכולן אדוקים זה \nבזה: \nמשנה זו כוונתה לפרש דרך הנהגת האחד הפשוט אשר לא יכונה אליו לא רבוי ולא שנוי ולא \nדין ולא רחמים, כספירותיו בתחתונים. וצריך לזה לפרש שני דברים, האחד בחינתו עם \nספירותיו, ובחינת ספירותיו עם נבראיו, והם ע\"י מנהיגים אותם כרצונו. וזהו שאמר אחד \n- שהוא כתר שהוא כסא אל מאצילו הוא דבק במאצילו, ואף אחר התפשט ממנו לא יוחס כ\"א \nבשם אחד, על גבי שלש - פירוש שופע שפעו על גבי שלש ראשונות שהם הספירות המיוחדות \nעמו שלש ראשונות. והנה בין המאציל ובין הנאצלים אין בחינת שנוי כלל, שהוא אחד \nונאצליו אחד מיוחדים באחדות. אמנם מנאצל ראשון אל נאצל אחר מתחלק ההשגחה והעניין אל \n"},{"index":4,"he":"שלשה, והיינו שלש ראשונות שהם חשובות כאחת בערך דבקותם בכתר, והם מסתעפות אל שלש \nלמטה שהם חכמה משפעת חסד בגדולה, ובינה משפעת דין בגבורה, ודעת משפיע רחמים בת\"ת. \nובערך קבלתם מהכתר הוא מקור אחד ועניין אחד, וזהו שאמר אחד על גבי שלשה - ואחרי כן \nשלשה - שהם חכמה ותבונה ודעת, חס\"ד די\"ן ורחמי\"ם א'מ'ש', על גבי שבעה - דהיינו שבעה \nספירות, כי בהתפשט האצילות יסתעפו הספירות בהנהגתם הראויה. ואפילו שם עדיין אין \nהנהגה זו אל התחתונים מפני דקותה והרחקתה מן השנוי והדין והגבול והגשמות. אמנם שבעה \nעל גבי שנים עשר - שאז יסתעפו הענפים והשנויים יותר, אמנם הם הבחינות האלו שנים עשר \nבשבע ושבעה בשלשה ושלשה באחד, אדוקים זה בזה - כדמיון העלול המשתוה אל עילתו ואל \nעלולו כנודע: \nואית ספרים דמסיימי הכא במתניתין י\"ב למטה שבעה על גביהן ושלש על שבעה, ומשלשתן יסד \nמעונו, וכולם תלויים באחד, שהוא אחד ואין לו שני, מלך יחיד בעולמו, שהוא אחד ושמו \n"},{"index":5,"he":"אחד, אוי\"ר רוי\"ה גוי\"ה אר\"ץ קו\"ר בט\"ן שמי\"ם חו\"ם בא\"ש זהו אמ\"ש - . עכ\"ל. ואין \nספק שהוא הגהה מבחוץ ופירוש אל המשנה. ועם כל זה בדידן נקיט לשיטתיה: \nעוד אית דגרסי הכא בלשון המשנה שלשה שהן ברשותו של אדם הרגלים והידים והפה, שלש \nשאינן ברשותו של אדם עינים ואזנים וחוטם. שלש שמועות טובות לאזן ברכה ושמועה טובה \nוקילוס, שלש שמועות רעות לאזן קללה ושמועה רעה וגדוף. שלש ראייות יפות לעין, עין \nטובה עין בושה עין נאמנת, שלש ראייות רעות לעין, עין נאיפה ועין רעה ועין מגונבת. \nשלש דברים רעים ללשון, הדובר בפני המלשין והדובר אחד בפה ואחד בלב והמדבר שקרים, \nשלש דברים טובים ללשון, שתיקה ושמירת לשון ולשון מדברת אמת. עכ\"ל. ודברים אלו איני \nרואה להם ענין, אם לא שנאמר שברא הקב\"ה דברים אלו באדם להטות עצמו כפי בחירתו לטובה \nאו להפך, ואם כן הוא גורם לעצמו, כדכתי' מפי עליון וכו' וכדפירשו רבותינו ז\"ל \n"},{"index":6,"he":"ארורים הם הרשעים שמהפכים וכו' וזה פשוט. וברוב הספרים לא נמצא, ושום מפרש לא היה \nלו ענין זה. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ח) וכיון שצפה [נ\"א - שראה] אברהם אבינו ע\"ה והביט וראה וחקר והבין וחקק וחצב וצרף \nויצר ועלתה בידו, נגלה אליו אדון הכל הושיבו בחיקו ונשקו בראשו [נ\"א - על ראשו] \nקראו אוהבו ושמו בשמו וכרת לו ברית לו ולזרעו עד עולם שנאמ' והאמין בה' ויחשבה לו \nצדקה. כרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והוא ברית מילה, כרת לו ברית בין עשר \nאצבעות ידיו והוא ברית לשון. קשר עשרים ושתים אותיות בלשונו, והמקום גילה [נ\"א - \nוחמקו וגילה] לו סודו. משכם במים דלקם באש רעשם ברוח בערם בשבעה [נ\"א - בשלהבת] \nנהגם בי\"ב מזלות. אד\"ג. [נ\"א - א'ד'נ']: \nחסלת ספר יצירה דמתקריא ברייתא דאברהם אבינו, כל דצפי בה לית שיעורא לחכמתיה: \nוכיון שצפה - פירוש התחיל להסתכל בהנהגת העולם. ואפשר שנאמר שצפה - ברוח הקדש, \n"},{"index":7,"he":"והביט - בתחתונים, וראה - בעליונים, בסוד עול\"ם שנ\"ה נפ\"ש דבוקים ונאחזים אלו באלו. \nוחקר - בדרך חקירה במציאותם, היותם נמצאים מעליונים תחתונים בדרך עילה ועלול כנודע. \nוחקק וחצב וצרף - כבר פירשנו למעלה ענין חקיקה וחציבה וצירוף לברוא איזו בריה. ויצר \n- כענין רבא ברא גברא בסנהדרין, וזהו ועלתה בידו - שהוציא לפועל חכמת היצירה, שבזה \nנתאמת לו ענין היצירה והפוך הטבע, הפך דעת החקירה, כדפרישית בפרקים הקודמים. נגלה \nאליו וכו' - אז כשנתאמת ונקבע באמונות האמתייות בהיותו בן מ\"ח שנה, נגלה אליו אדון \nהכל בדרך נבואה ממש, הושיבו בחיקו - בסוד אתה בחרתנו מכל העמים, הפך ואל תחבק חיק \nנכריה. נשקו על ראשו - סוד הנשיקה רוח ברוח, כמו שהנטילה בנשיקה כדכתיב על פי ה' כן \nהנפיחה אל הנשמה בנשיקה בסוד ויפח באפיו נשמת חיים וכו', והכוונה שקשר נשמה טהורה \nמאצילות על ראשו. קראו אוהבו - כדכתיב אברהם אוהבי, דהיינו שנתן לו מדת חסד מקום \n"},{"index":8,"he":"האהבה כדכתיב אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד, כדכתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. \nושמו בשמו - ה' שנוסף בו שהיא של שם. והסוד כי אב המון גוים נתתיך, אב ובורא לכולם \nבסוד בהברא\"ם בה' ברא\"ם באברה\"ם, והכל ענין אחד ודאי. וכרת לו ברית וכו' - כנודע כי \nלזרעך אתן וכו' והיינו שבחר בזרעו אחריו לחלקו, כי כמה צדיקים היו בדורות הקודמים \nונבחרו הם ולא זרעם. כרת לו ברית - המצוה הקדושה קודם שנולד יצחק שהוא הזרע האמיתי \nכדכתי' כי ביצחק יקרא לך זרע. וכמו שנשלם ברית זה גם כן אז נשלם בברית לשון - שעד \nשלא נמול היה אחוז למטה במלכות, וכשנמול נכנס ביסוד. וגם כן למעלה בברית לשון, שהוא \nהאחיזה בה' שבבינה שמשם ה' נתוספת לו כדפירשו בזוהר: \nקשר עשרים ושתים וכו' - פירוש שיהיו תנועות האותיות האצולות הרוחנייות תלויות \nבתנועת חמשה מוצאות שבפיו למטה. וגילה לו סודו - איך תלוי בתנועת אותיות גשמיות \nעליונות, וסדר המדרגות ברוחנייות האותיות, שזהו סוד הנבואה בשלמות. משכם במים - \n"},{"index":9,"he":"היינו דרך השתלשלות האותיות שגילה הקב\"ה לאברהם אבינו ע\"ה כדמפרש ואזיל. והנה \nהאותיות הם א'מ'ש' בג\"ד כפר\"ת הו\"י זח\"ט לנ\"ס עצ\"ק, שהם שלשה אמות שבעה כפולות שנים \nעשר פשוטות, ולפי האמת כלם באות מלמעלה. וזהו שאמר משכם - כל כ\"ב אותיות במים - \nפירוש כי המים בהם כח ההמשכה, ופירוש משכם - פירושו נתן בהם כח המים שהוא כח \nהרחמים, ושם נשאר שורש אל אות מ'. ואחרי כן דלקם באש - נתן בהם בכלם כח הדין, ושם \nנשאר ש'. ואחרי כן רעשן ברוח - פירש נתן בהם כח הרוח, ושם נשאר א'. ואחרי כן בערם - \nפי' נתן בהם כח שבע מדותיו, ושם נשארו בג\"ד כפר\"ת. ואחרי כן נהגם בשנים עשר - פי' \nנתן בהם כח שנים עשר מנהיגים, בעניין ששם נשארו שנים עשר פשוטות. וזהו סוד השתלשלות \nהאותיות ושרשם תקוע למעלה. וזהו סוד שגילה הקב\"ה לאברהם אבינו ע\"ה דרך קשר האותיות \nורוחנייותם למעלה, והשתלשלותם זה מזה, וכולם ממקום אצילותם. ובזה נתבאר ענין זה: \n"},{"index":10,"he":"ובזה נשלמה הכוונה בביאור זה, ונשלם הספר בסיעתא דשמיא: \n(זה נמצא בסוף ההעתקה הראשונה): \nנשלם הספר הזה יום חמישי ט' לחודש טבת שנת ה'שמב ליצירה, אני הצעיר דוד בן יעקב, \nכתבתי אותו להרב השלם כמוהר\"ר עמנואל מפאנו נר\"ו, השם יזכהו להגות ולדקדק בו לו \nולזרעו ולקיים בו מקרא שכתוב לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך \nאמר ה' מעתה ועד עולם, אמן: \nברוך נותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה: \nתם ונשלם שבח לבורא עולם: "}]}
