{"id":"kabala-a5501c8f1a43-1-5","bookId":"kabala-a5501c8f1a43","part":1,"torah":5,"title":"פרק שני","hebrewTitle":"פרק שני","segments":[{"index":1,"he":"פרק שני \n(א) עשרים ושתים אותיות יסוד, שלש אמות ושבע כפולות וי\"ב פשוטות: \nכבר כתבנו במשנה זו בפרק הקודם בסימן ב' ובסימן ט', ועם כל זה נוסיף לקח במקום הזה \nבס\"ד. והענין כי ל\"ב נתיבות הם עשר ספירות וכ\"ב אותיות, וחילוקם שלש ושבע וי\"ב. והם \nארבעה בחינות, האחד בחכמה המדבקת למעלה ששם בחינה זו עשרה נתיבות והם שורש אל עשר \nספירות, ומפני קורבתם אל מקורם דבקות בכתר הם כולם שוות לטובה. השנית שלש אמות והם \nשלש ראשונות, והם נחלקות מהשבע מפני שכבר יצאו מהמציאות הראשון אל מציאות שני. \nהשלישי שבע מדות הבניין שהם שורש אל המדות התחתונות שיש בהם דין ורחמים. הרביעית הם \nהתפשטות הענפים משש קצוות אל י\"ב גבולים והם י\"ב פשוטות: \nהאמנם יש לדקדק למה כ\"ב נתיבות אחרונות באו במציאות אותיות ועשרה נתיבות קודמות לא \nבאו במציאות אותיות, היה ראוי שיהיו האותיות ל\"ב כמספר הנתיבות. ואין להשיב שלא היו \nבמציאות מוצאות אליהם שכל המוצאות נכללות בכ\"ב, שהרי האדם נברא באותיות ואם היו \n"},{"index":2,"he":"האותיות ל\"ב היו המוצאות הברואות בהם מקבלות אותן. ועוד עדיפא מהא קשיא לי שהרי כל \nהמציאות נברא בל\"ב, ומעשה בראשית יוכיח כדפרשנו ריש פרק הקודם, ואם כן היה ראוי \nשיהיה הבריאה בכ\"ב ועשר ואינו כן שלא יחסו בספר זה הבריאה אלא לכ\"ב לבד כדמפרש \nבמכלתין. לכך נראה לפרש כי הנתיבות הם ל\"ב, אמנם העשרה הקודמים הם שרשים אל כ\"ב. \nוראיה לזה שעשר שהם בחינה ראשונה הם דקות שוות כולם לטובה ואינם מתחלקות כלל, אמנם \nכ\"ב יש בהם בחינות בסוד התפשטות אור עשר להאציל עד שהם מתחלקות אל שלשה בפני עצמן \nושבע בפני עצמן ואחרי כן הסתעפם בי\"ב כדפרישית, הוכרח היות הקודמות מציאות ראשון אל \nהספירות בחכמה ואחרי כן בעצם החכמה מסתעפות. ואין ספק שאלו הכ\"ב הם מרכבה לעשר, והם \nסוד הנקודות שהם עשר - א א א א א א א א א א, הם עשר נקודות עשר ספירות דקות מנהיגות \nלכ\"ב הנתיבות. ולכך עיקר גלגול האותיות הוא על ידי הניקוד כאשר נבאר לקמן בס\"ד, \n"},{"index":3,"he":"להיות כוונת הבריאה שעשר מקורות עליונות ישפיעו וימשיכו השפע והמציאות אל הצורה \nהנרצת להבראות: \nאמנם קשה שנמצא לפי זה שאין בריאה מיוחדת אל עשר נתיבות אלא שהיו משפיעות בכ\"ב, והא \nקשיא שהרי מצינו בפרשת בראשית שיש בריאה לכל נתיב ונתיב בפני עצמו. לכך נאמר כי כמו \nכאשר היה עיקר הנתיב א' הוצרך להיותו מצטרף עם ל\"ב נתיבות דהיינו עשר נקודות וכ\"ב \nאותיות ומתגלגל בהם ונכלל בהם ואחרי כן יוצא הבריא', כן הדבר אל הניקוד שמתערב עם \nכל האותיות ומתגלגל ומצטרף ואחר כך יוצא הבריאה, ועם כל זה הניקוד עיקר ומרוב דקותו \nלא נתגלה במבטא אלא על ידי האות. ועדין לא יצאנו מידי קושיא, שהרי בספר זה לא הזכיר \nאלא הנמצאות על ידי כ\"ב מורה כי כל היצור הוא על ידי כ\"ב, לזה נאמר כי כשנביט בעשר \nנתיבות הקודמות בפרשת בראשית לא נזכר מבריאתן בספר זה כלל, כי עד (אשר) [עשר] הוא \nבדברים הנעלמים שהם האור והרקיע העליון שבין מים עליונים למים תחתונים. אמנם מי\"א \n"},{"index":4,"he":"ואילך הוא ויקרא אלהים ליבשה ארץ, היינו ענין העפר, ולמקוה המים קרא ימים, היינו \nענין המים שהם תחלת סוד אמ\"ש אוי\"ר מי\"ם א\"ש. אמנם האורה מיום ראשון שהם חמשה אורות \nוחמשה רקיעים הם דברים נסתרים שלא דבר מהם בעל הספר הזה, ואין הכי נמי שעל ידי \nהאותיות והנקודות נבראו ודרכם נשגבה: \nוהנה קרא לכ\"ב אותיות יסו\"ד - להיותן יסוד כל בלי ספק, שמהם יסד הכל והכל מושרש בהם \nאיש איש במקורו. ויותר מזה אני אומר שכאשר תדקדק במעשה עשר נתיבות הקודמות הם \nפעולות העולות במעשה נסתר, ואחרי כן נעשה ממנו עוד מעשה שני כגון האורה ומעשהו \nואחרי כן נגנז. וכגון המים קודם ואחרי כן נבדלו, וכגון המים על הארץ ואחרי כן נקוו \nהכל פועל עליית מחשבה ואחרי כן יוצא ממנו פועל שני, בעניין שיש להקשות למה לא היה \nהמציאות האחרון מתחלה, היה ראוי שיהיה מתחלה מעשה שהיה לבסוף. לזה אמר שאותם המעשים \nכלם הם על ידי עשרה נקודות דהיינו עשרה נתיבות שהם נסתרים בסוד החכמה, והם כמו \n"},{"index":5,"he":"עליית מחשבה ופועלים מציאות נסתר ואין העולם כדאי לסובלו. אמנם צורך העולם המציאות \nההוא, מפני שכמו שעשרה נתיבות ראשונות נקודות נשמות לכ\"ב אותיות כ\"ב נתיבות \nהאחרונות, כך המעשה הקודם נשמה אל מעשה בראשית, ולכך אלץ נעשה המציאות מתחלה יקוו \nהמים מתחת השמים ואין מעשה עשר נתיבות מתגלה, לא היה קיום לשאר המעשה. אמנם אלו \nהמציאות הנעלמות הם נשמה לאלו הנגלות, ואין הנגלות עומדות אלא על ידי אלו הנעלמות. \nובזה נתבארה משנה זו: \n(ב) שלש אמות אמ\"ש, תולדות השמים אש, תולדות הארץ מים, תולדות אויר רוח. אש למעלה \nומים למטה ורוח חק מכריע בנתיים: \nמשנה זו לא מצאתי ברוב הספרים ולא פירשו המפרשים, ועם כל זה נבאר בה. שלש אמות \nאמ\"ש. אין ספק שנקראות אמות להיותם מקור לכל מפני שהם ג' ראשונות. וכמו שבעשר \nנעלמות נכללות ודאי כ\"ב, כן בשלשה אלו נעלמות השאר שהן י\"ט, והם מקורות אל כל \nהנמצא. או ירצה כי אש ואויר ומים אינם ממש בשלש שהם כת\"ר חכמ\"ה בינ\"ה, אלא הם שורש \n"},{"index":6,"he":"להם, ועיקר המים בחסד ועיקר האויר בת\"ת ואש בגבורה. תולדות השמים אש. עיקר הכוונה \nהנה ראשונה לחלק אותיות אמ\"ש במציאות (אש) [איש] על מכונו, וכיוון שעיקר השמים הם \nמאות ש' דהיינו מהבינה, וזהו שאמר תולדות השמים אש, אם ממה שאנו רואים עקרם מן האש, \nוירצה תולדות פירוש הוייתם אש. וכן תולדות הארץ מים, אם כן הם מחכמה דהיינו מ' מים \nבלי ספק. וירצה כי הויית הארץ מן המים. וכן פירשו היודעים כי אם תרתיח מים בכלי \nימים רבים יתהוה בהם עפר, ולכך הכריחו כי מכח האש במים נבראת הארץ. וכן מכח המ' \nשהיא חכמה נבראת הארץ. תולדות אויר רוח - ירצה שהאויר יקרא האויר הנח השקט שבין \nהארץ והאש היסוד העליון, ותולדתו מן הרוח, אם כן נמצא היות שורשו אל\"ף שהוא הדעת. \nאם כן נמצאו שלשה אלה שהם שמים וארץ ומה שביניהם נמצאים מאותיות אמ\"ש בלי ספק: \nואגב אורחין למדנו טעם אל השמים היות תולדתם אש כדכתיב משרתיו אש לוהט, מפני \n"},{"index":7,"he":"שהוייתם האש. ואפשר דהיינו אומרו תולדות, פירוש מציאות הויותיו. וכן תולדות הארץ \nמים, שכן מצינו מן הארץ יוצאים מים נהרים יאורים. וכן תולדות האויר רוח, שאם תשאף \nמאויר הנח בנאד יעשה רוח הנע. וכן אפשר לפרש תולדות השמים, פירוש להגדיל בריותיו \nצריך אל האש, כענין השמש שאורו האש וכן הככבים, ולכך פירשו רבותינו ז\"ל שמברכין \nעליהם בורא מאורי האש. ותולדות הארץ מים שהמים מולידים בריותיה ומצמיחה ודאי. \nתולדות האויר רוח, שיש בריות באויר שחייותם ועניינם הרוחות, כנודע שאין דבר פנוי \nמהארץ עד השמים, ואלו תולדותם מן הרוח. ואפשר שאל (שאלתם) [שלשתם] כיוון (ב)[ד]כלהו \nהא בהא תליא עצמה והויותיה הכל ענין אחד, היא נעשית מן המים ותולדותיה מים \nוהמולידים אותה מים. וכן אל השמים וכן אל הרוח כדפרישית: \nופי' ענין מציאות אמ\"ש על פי סדרו ואמר אש למעלה - דהיינו בבחינת בינה, ומים למטה - \nבבחינת חכמה, ורוח - בבחינת הדעת מכריע בנתיים - שלא יפסיד המים אל האש ולא האש אל \n"},{"index":8,"he":"המים. והרוח שוה אל האש ושוה אל המים, בסוד הדעת שהוא דין מצד זה וחסד מצד זה ולכך \nהוא מכריע בנתיים. והרי שלשה יסודות אלו הם הרכבת כל נמצא: \nואם תאמר והרי יסוד העפר הוא רביעי להם אם כן למה הם שלש אמות ואינם (שלשה) [ארבעה] \nיסוד, אשיב כי שלש יסודות עיקר, אמנם יסוד העפר הוא תולדות המים בשיתוף האש והרוח, \nכי האש נדלק על ידי האויר הרתיחו המים ומאמצען יצא העפר שהוא מורכב. ולא שיש בו חלק \nמים וחלק אש וכו' כשאר המורכבים מארבעה יסודות, אלא הכוונה שהוא גשם יסוד רביעי \nשיצא מהוייות השלשה, אם כן עיקר ההויה על ידי שלשה. וכן במדות העליונות הם אמ\"ש, כי \nהמלכות הוא רביעאה לכל תלת כדפרישית בשער הקודם. ואם כן אמ\"ש הם אמות לכל נמצא ואל \nכל חלקי המציאות שהם שמים וארץ ואמצע: \nעוד יתבאר בענין אומרו אש למעלה וכו', דהיינו מה שפירשו רבותינו ז\"ל כי השדים שהם \nבעלי האויר והרוחות, הם בין האנשים ובעלי הארץ אל המלאכים ובעלי השמים בלי ספק. \n"},{"index":9,"he":"ואפשר לומר כי טעם היפוך היסודות האלו לפי שרשם, כי היה ראוי שיהיו המים למעלה שכן \nחכמה למעלה, והאש למטה שכן בינה למטה, מפני היות הבריאה מצד הגבורה והבינה ושם מ\"ב \nושם אלהים יוכיח שהוא דין, וכן בתשרי נברא העולם שהוא דין, וראה שאינו יכול להתקיים \nשתף עמו רחמים. אם כן האש עקר וגובר, לכך אש למעלה ומים למטה, דהיינו קייומו \nויסודו: \nורוח חק - מלת חק ירצה הנותן מדה וחק אל שתי הקצוות. וזהו מכריע בנתיים - והלכה \nכדברי המכריע. ובזה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ג) שלש אמות אמ\"ש, מ' דוממת, ש' שורקת, א' חק מכריע בנתיים: \nהענין כי אל האותיות שלשה בחינות, האחד גשמית, והשני גשמי יוצא אל הרוחני, והשלישי \nרוחני כולו. והם האחת האות בכתב היא גשמית בעצם בלי ספק, שהיא בגשם נושא ונשוא האות \nוהכתב. ובזה יובן למה היו הלוחות מאבן וכו' כי עם היות שהיה גשמי היה רוחני שנתגשם \nמבחר הגשם עד שכנו השמים והדברים הרוחניים כגן עדן וכיוצא אל הספיר, וכענין ותחת \n"},{"index":10,"he":"רגליו כמעשה לבנת הספיר. וזה בשניות, כי בקודמות כתיבה מלמעלה ושניות לא כל כך, \nכמבואר בכמה מקומות. השנית הם האותיות הקבועות בפה, והם נעתקות מכתב אל לשון, \nוהלשון גשמית וזכירתה גשמית, אבל נעתקת משם אל סוד הרוחניות שהיא המחשבה. השלישית, \nהם האותיות המחשביות שאליהם עיקר הכוונה, והוא רוחניות האותיות. ולכך תפלה בלא \nכוונה כגוף בלא נשמה. וכענין זה הוא ממש אל הבריאה, ראשונה ממטה למעלה הוא אותיות \nגשמיות שהם אוי\"ר מי\"ם א\"ש כדפרישית, אחרי כן רוחניות ולא כ\"כ ולמעלה מהגשמיות \nעומדות אלו, והם כחות המקיימות האויר והמים והאש, ואלו תלויים בהנעת השפתים \nהאותיות, והם חיות היסודות ותולדותם, והם אותם שארז\"ל אין לך כל עשב ועשב מלמטה \nשאין לו שוטר מלמעלה וכו' כדכתיב אם תשים משטרו בארץ. ואלו הם אותיות בנוניות בין \nהרוחניות שהם במדות והנתיבות העליונות, והם משתלשלים אלו מאלו, וכן כח הקיום \nוההעמדה: \n"},{"index":11,"he":"אם כן אחר שפירש הדבר הגשמי שהם האותיות הכתובות ממש דהיינו מ' מים א' אויר ש' אש, \nפי' האותיות העולות עליהם, ואמר גם דרך זה אל האותיות הנזכרות בפה שהיא מ' דוממת - \nהכוונה שהזכרתה בפה על ידי דממה, שפותח פיו וסותמו לשתוק. וזהו הזכרת מ\"ם, והיינו \nהמים הדוממים שאין להם קול אם לא על ידי הרוח כאשר אבאר. שי\"ן בהזכרתה שורקת, \nשביטויה בשריקה ודאי. אל\"ף ביטויה אמצעית בין אלו לאלו, זה מורה על אותם הכחות \nהממונים על המים שאינם (כך) [כל] כך בגאוה וגובה כממונים על האש, והממונים על הרוח \nהם אמצעיים בין אלו לאלו. ואפשר היותם ממש שרפי\"ם חיו\"ת ואופני\"ם, כי השרפים מבינה, \nוהיינו ש' שורקת, חיות מת\"ת והיינו א' חק מכריע בנתיים, אופנים מלכות, חוט של חסד \nמשוך עליה. והיינו ארץ מן המים. ולפחות כחות משתלשלות מהם. וכן הוכיח הכתוב כי \nבשרפים אמר כי הם מכח האש, וזהו שאמר ובידו רצפה. ושמם מעיד עליהם. אבל בחיות כתיב \n"},{"index":12,"he":"אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת, ובאופנים כתיב והנה אופן אחד בארץ, והיינו אותיות \nבנוניות נזכרות בפה בין הרוחניות המחשביות שהם בספירות, ובין הגשמיות שהם ביסודות \nובנמצאות הגשמיות. ובזה עתה נתבארה משנה זו בס\"ד: \n(ד) שלש אמות אמ\"ש, יסודן כף זכות וכף חובה ולשון חק מכריע בנתיים: \nהנה במשנה זו פירש האותיות המחשביות רוחניות הם הספירות, ולזה אמר יסודן - שהם יסוד \nועיקר ושורש לכל הבחינות הקודמות, והם העולות במחשבת לב משכילי עם קדש בכל מכתב או \nמצוה או תפלה. והם בסוד חסד מן החכמה ששם מ' כף זכות - פירוש מיימינים לזכות, \nובגבורה מן הבינה ששם ש' כף חובה - פירוש משמאלים לחובה, ובדעת ת\"ת מן הכתר שבבחינה \nזו נק' לשון חק מכריע בנתיים - שהוא סוד קו הרחמים שבין ק\"ו הדי\"ן וק\"ו החס\"ד. ואין \nספק שהחכמים הקודמים שאליהם חכמה זו ביצירה לברוא כך או כך כנזכר בתלמוד היה נמסר \nלהם האותיות בשלשה בחינות אלו גשמיו\"ת ורוחניו\"ת ואלהיו\"ת, ולא היו מגלגלים אות שלא \n"},{"index":13,"he":"היו מכוונים בהמצאת הדבר והשתלשלו מעלה לעלול עד הגשם העב: \nועם אמרינו שלשה בחינות דהיינו גשמיות ורוחניות ואלהיות, אין ספק שיש בכל בחינה \nובחינה מהם השתלשלות ממדרגה אל מדרגה מרום המעלות עד שפל המעלות, ולכך אמר כף זכות \nוכף חובה בכל מקום שיהיה כפי השתלשל הדברים בספירות אל ק\"ו חס\"ד וק\"ו די\"ן וק\"ו \nרחמים המכריע, והכל בסוד חכמה ותבונה ודעת, בסוד י' בחכמה ה' בבינה ו' בדעת, י' \nבחסד ה' בגבורה ו' בת\"ת, י' בנצח ה' בהוד ו' ביסוד, ויה\"ו במלכות בנקודה יהןה \nדהיינו ניקוד אדני כמו שהארכנו בדרוש זה במקומות אחרים, והיינו שלשה פנים שבה \nשמביטה למעלה. אמנם לה אופן אחד בארץ אצל החיות הכלולה משלשתן, וזהו סוד השתלשל \nאמ\"ש דרך הספירות ואחרי כן במלאכים בבחינת שרפי\"ם חיו\"ת ואופני\"ם, ואחרי כן בבחינת \nאוי\"ר מי\"ם א\"ש. וכל זה אמרנו דרך קצרה ומשל להשכיל הדברים. ובזה נתבארה משנה זו \nבס\"ד: \n(ה) כ\"ב אותיות יסוד, חקק\"ן חצב\"ן שקל\"ן צרפ\"ן והמירן וצר בהן נפש כל היציר וכל \n"},{"index":14,"he":"העתיד לצור: \nמלת יסוד - פירשנו לעיל ריש פרקין. חקקן חצבן - פירשנו לעיל שהיא סוד הוצאת האותיות \nמהכתר אל עצם החכמה כדפרישית לעיל בשער הקודם בסימן ט. ואולם נשאר עלינו לבאר ענין \nשקלן, ועניינו הוא כי מן הראוי היה שיהיו סדר האותיות ראשונה אמ\"ש ואחרי כן בג\"ד \nכפר\"ת ואחרי כן הו\"ז חט\"י לנ\"ס עצ\"ק, בזולת שגם בבחינת אמ\"ש אפשר שהיה ראוי שיהיה \nסדורם דרך מא\"ש דהיינו אל\"ף באמצע, וימצא כיוצא בזה אל שאר בחינות. ולכך אמר שקלן, \nוהענין כי עם היות רמז האותיות בדרך זה, ראה שאם היה כך הענין לא היה על המשקל \nהשוה, לכך שקל האותיות במשקל הרוחניות, וראה בחכמתו שהיה צריך שתהיה א' ראש לכלן \nואחרי כן ב' ואחרי כן ג' ואחרי כן ד' וכן לכלן, וזה יקרא משקל. ועל זה נאמר מי שם \nלרוח משקל: \nוהטעם כי קודם הצירוף צריך תיקון, והם החמשה דברים שפירש ר' נחוניא [בן הקנה] \nבתפלתו ואמר תיקו\"ן וצירו\"ף ומאמ\"ר ומכל\"ל וחשבו\"ן. ותיקון יקרא לשקול האותיות לידע \n"},{"index":15,"he":"מי יבא אחר מי בסדר המלה, ואחרי כן משם נצרף ונדע מי עולה ומי יורדת, כענין שם \nיהו\"ה שיש לו י\"ב צירופים, ומכולן בחר ה' לשמו יהו\"ה וזה יקרא תיקון, והי\"א הנשארים \nהם צירוף. עוד שם ע\"ב יוצא מפסוק ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שמשקלן ותיקונן הוא שם ראשון \nוה\"ו, דהיינו ראשונה מויס\"ע אחרונה מויב\"א ראשונה מוי\"ט הם משקל ע\"ב שמות מצרופי \nע\"ב אותיות, מי ידע אם לא מפי הקבלה לנו מה משקל אותיות השם ליקח אות מכאן ואות \nמכאן יצרף שם שבו כח לפעול כך וכך, ומעין זה גם כך אל בעלי הרפואה שלהם משקל ממש כך \nמדבר פלוני וכך מפלוני ויש בה מזג פלוני. וכן בשימוש תלים אות פלונית ואות פלונית \nיעשה שם פלוני ששמושו [חשובה] [כתובה], ומי ידע משקל לאותיות אלו אם לא מה שגזרה \nחכמתו יתעלה. ואף כאן גזרה חכמתו כי לענין קשר האותיות זו עם זו צריכים להיות סדרם \nא\"ב ג\"ד ה\"ו וכו'. ולפי מה שפירש הרשב\"י ע\"ה בזוהר שיר השירים שאותיות א' דכורא ב' \n"},{"index":16,"he":"נוקבא ג' דכורא ד' נוקבא ה' נוקבא ו' דכורא, נוכל לומר שזה סדר האותיות כלם לגבי \nסדר כ\"ב אותיות, שהם א\"ב ג\"ד ה\"ו ז\"ח ט\"י כ\"ל מ\"נ ס\"ע מ\"צ ק\"ר ש\"ת, אין ספק שהם זוג \nזוג מתייחדות י\"א זוגות כזה, א' דכורא ב' נוקבא, ג' דכורא ד' נוקבא, ה' נוקבא ו' \nדכורא, ז' דכורא ח' נוקבא, ט' נוקבא י' דכורא, כ' נוקבא ל' דכורא, מ' דכורא נו\"ן \nנוקבא, ס' נוקבא עי\"ן דכורא, פ' נוקבא צ' דכורא, ק' דכורא ר' נוקבא, ש' דכורא ת' \nנוקבא. הרי י\"ב איש ואשתו. ואולם עדיין אין זה מספיק כי למה לא תתייחד אל\"ף בה\"א \nנקבה ויהיה הסדר א\"ה וכיוצא בזה, ויהיה זכר ונקבה איש ואשתו, לולי המשקל הידוע \nשבחינת חכמתו כדרך שגזר בת פלוני לפלוני מצד ייחודם וייחסם בנפש, כן מצד יחס אברי \nהמרכבה העליונה גזרה חכמתו סדר כ\"ב כזה. ואולם בבא רצון לפניו להמציא המציאות שקל \nוראה כי להמציא בריאת דבר כך צריך אל\"ף מכאן ושי\"ן מכאן ומ\"ם מכאן, ויעשה אמ\"ש שהם \n"},{"index":17,"he":"שקולות, שעל ידי צירופם כאשר נבאר ימצא בהם צורת דבר פלוני ופלוני וענין פלוני \nופלוני. וזהו שאמר כי אחר שיקולם כדפרישית דהיינו תיקון אמ\"ש או בג\"ד כפר\"ת וכיוצא, \nנמשך אל הצירוף, וזהו אחרי כן צירפן. וענין הצירוף הוא כזה אמ\"ש אש\"ם מא\"ש מש\"א \nשא\"מ שמ\"א, וביאור ענין זה וטעמו נבאר במקומו בפרק רביעי בס\"ד: \nוטעם צירוף זה הוא שהמציא בהם הבורא בריות שהיו רבות משונות זו מזו וצורה פלונית \nוטבעה, וחילוק זה ימצא כאלו וכיוצא בהן באלהיות ורוחניות שיהיו צורות כלולות מהם \nבתגבורת מ', מהם בתגבורת ש' וכיוצא, כדפי' קצת באותיות יה\"ו בפרק הקודם: \nאחרי כן המירן - והוא תמורתן בכ\"ב אלפא ביתות, כאלו תאמר אמ\"ש בא\"ת ב\"ש יעשה תי\"ב \nוכיוצא, יצטרף כ\"ב בכ\"ב אלפא ביתות ועלו ששה תיבות הצירוף ששה פעמים כ\"ב, בעניין \nשימצא כל נתיב ונתיב דהיינו כל אות ואות כלולים מכמה מיני כלליות לאין תכלית כדי \n"}]}
