ספר עץ חיים
שער מה פרק ב מ"ת
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שער מה פרק ב מ"ת הנה עד עתה דברנו בכללות עולם האצילות ועתה נדבר בפרטיות כי הנה גם בי"ס פרטיות של א"א עצמו יש בהן כל הנ"ל ממש כי תחלה נכנס בכתר שבו בי' או"פ ואו"מ ומן או"פ יצא אור חוזר דרך השערות ומהיסוד דכתר דא"א יוצא מן או"פ אל חו"ב שבו הכל ע"ד הנ"ל ממש בכללות י"ס הכוללות כל עולם האצילות וא"צ להאריך בו כי הכל מובן מאליו בכל פרטי האצילות. ואמנם צריכים אנו להודיעך כי יש חילוק בין ג' ראששונות של האצילות ובין ז"ת של האצי' וכעד"ז ג"כ יש חילוק בין ג"ר של א"א ובין ז"ת שבו וכן באבא וכן באמא ובז"א ובנוקבא דז"א כמו שכבר הקדמתי שכל שיש בכללות יש בפרטות ג"כ ממש וא"צ להאריך בזה. והענין הוא כי ג"ר א"צ זו לזו כי אותו אור המקיף החוזר ממטה למעלה בכתר או בחו"ב אינו מקיף אלא לכתר לבדו או לחכמה לבדו או לבינה לבדה אבל המקיף העליון של כתר דרך אור ישר מלמעלה למטה הוא כולל כל האצילות שממנו ולמטה כיצד מקיף של כתר הוא
מקיף מן כתר עד סוף כל האצילות ומקיף דחכמה הוא מקיף מחכמה עד סוף אצילות וכן מקיף דבינה מקיף ממנה ולמטה עד סוף אצילות וכל זה הוא מקיף של אור הישר אבל מקיף של אור החוזר ממטה למעלה אינו מקיף רק אל מי שממנו יוצא וחוזר לעלות כיצד הרי המקיף החוזר אל שערות הכתר מקיף אל כתר לבדו ושל חכמה לחכמה ושל בינה לבינה אמנם בז"ת לא יש מקיף לכ"א לבדו ר"ל שאין אור נכנס בחסד וממנו נעשה מקיף ממנו ולמטה עד סוף כל אצילות ומפנימיותו יוצא אור אל הגבורה ונחלק לב' לאו"פ ולאו"מ וכן מגבורה אל ת"ת וכיוצא בזה. והנה אין הדבר כן אמנם מהבינה יצא אור א' ונחלק לב' חציו נשאר בסוד או"מ ישר לכולו וחציו נכנס בסוד או"פ בתוך כל הו"ק יחד ואח"כ מיסוד דז"א יוצא אור ונחלק חציו לאו"פ לנוקבא וחציו לאו"מ ישר שלה וצריך לתת טעם ובו יתבאר מצות ראשית הגז הניתן לכהן. ותחלה נבאר סוד אלפא ביתא דא"ט ב"ח ג"ז ד"ו כו' כי הלא הוא מדבר
בסוד המקיפין הנ"ל כי הנה א"ט הוא בכתר ורומז כי הכתר הוא אות א' דא"ט לרמוז כי לו לבדו יש לו מקיף א' בפ"ע והט' אשר תחתיו הם נפרדין ממנו ואינם בכלל המקיף הנ"ל אשר לו וזהו ענין א"ט א' לבד וט' לבדה וכעד"ז אותיות ב"ח הם בחכמה כי החכמה שהוא ב' יש לו מקיף א' לבדו ושאר הח' ספירות שתחתיו הם נפרדין ממנו וזהו ב"ח. גז הוא בבינה כי בינה שהיא ג' נפרדת מן הז' אשר המה תחתיה וזהו גז. אמנם הז"ת כולם קשורים ביחד זו בזו ואין החסד נפרד מז"ת במקיף בפ"ע אמנם הראשון של חסד הוא המקיף את הז' ביחד בלי פירוד ומקשר אותם יחד ונמצא כי המקיף של חסד שהוא ראשון מז"ת מקיף לכולם ביחד וכולם נכללין בו וז"ס ראשית הג"ז הניתן לכהן כי מן ג' שהוא בינה יוצא או"מ א' אל כל הז"ת וזה אותיות ג"ז כ"ז ניתן לכהן שהוא החסד כדי שיקיף את כל הז' היוצאין מן הג' אשר זהו ביאור אותיות ג"ז יהיו כולן נכללין בחסד שהוא הכהן:
שער מה פרק ג מ"ת ענין או"פ ואו"מ דע כי הנה כל אצילות כולו יש בו בחי' כח הא"ס בפנים לו וחוצה לו בסוד מקיף והנה כבר נתבאר כי הנה או"פ הזה הוא מוגבל ומצומצם ומתעלם בתוך פנימיות הספי' משא"כ באו"מ כי אינו נגבל ונקצב במדה וזה יורה מעלת המקיף על הפנימי עם היותן שניהן נמשכין מן הא"ס והנה ה' בחי' הם באצילות והם ה' פרצופים א"א ואו"א וזו"ן והם מתחלקים בבחי' פנימים ומקיפים עם שהכל הוא מן הא"ס ולכן נבאר סדרן. דע כי ט' ספירות דא"א הם נשמה לכל אצילות והוא מתלבש תוך פנימיות כולם ואמנם ז"ס או"פ של אצילות ובודאי לא יהיה שוה אחור ג"ר שבו לחג"ת שבו וכן כיוצא בזה בשאר וז"ס ההפרש שיש בסוד האצילות והנה נתבאר אצלינו כי רישא דא"א שהם הג"ר שבו לא נתלבשו כלל אמנם נשארים בגלוי והנה בחי' או"מ שלו הוא סובב וחופף עליו ברחוק אבל אין בו הגבלה רק שהוא בהרחבה גדולה אלא שהוא בריחוק מועט ואין לנו רשות לדבר בנסתרות ואתה המעיין תבין
מעצמך איך יש או"מ ואו"פ אל ג"ר דעתיק ואו"מ אינו מושג ומתפשט למטה מאותן ג' אמנם הפנימים של אלו הג' הם אשר יצאו ממנו אח"כ ונעשים בחי' או"מ למטה לז"ת שלו כי אע"פ שלמעלה הוא מוגבל במדה הנה כאן אין מדה זו יכולה לקבלו ולהגבילו ונשאר לה בסוד או"מ לז"ת אותו או"פ של הג"ר אמנם או"פ שבו הוא נכנס בו דרך קו יושר ונמשך מן סיום או"פ העליון ממנו אמנם איננו הוא עצמו כי הוא נשאר מבחוץ לאו"מ ואו"פ של אלו הז' הוא מקיף אל ג"ר דא"א וג"ר דא"א האו"פ שבו הוא או"מ אל הז' שבו והפנימי שבו הוא מסיום או"פ העליון כנודע וכן עד סיום האצילות והנה נודע כי או"א הם מלבישים לחג"ת דא"א וחג"ת דא"א הם מלובשים תוך או"א וא"כ או"פ של ג"ר שבו אשר נעשו בחינת או"מ אל ז"ת שבו הוא מוכרח שיקיף את או"א אשר הם לבוש לחג"ת דא"א: [הגהה - ענין המקיף נלע"ד כי האורות העליונים אח"פ יצאו בראש כלולים בכל ה' בחי' נרנח"י וה' מקיפים אבל הנקודות וכל האצילות באו נפש תחלה לבד דיושר ואח"כ שאר
המדרגות וע"כ אין שם רק ב' מקיפים לבד נגד חיה יחידה אלא שצ"ע שאין זה סדר המדרגות אלא ממטה למעלה והיה לו להיות ב' מקיפים החיצונים דג"ר ולא מן העליונים ע"ד נר"ן הפנימי' שמתחילין ממטה למעלה ולא עוד אלא שגם ב' מקיפי' עצמן כתוב שיצאו גם הם ממטה למעלה תחילה חיה ואח"כ יחידה וצ"ע]: ואמנם הושם עליהם בחי' שערות שבדיקנא דא"א החופפים עליהם ומכסים אותם מצד פנים ובחי' שערות הראש דא"א אשר הם תלויין מאחוריו מכסים אותם מצד האחוריים ועי"כ נמצא שיש הפסק בינם לבין או"מ ועי"כ כולין לקבל הארתו ואו"פ של או"א אשר הם חג"ת עצמם דא"א הוא עושה מקיף אל ז"ת של או"א ואמנם סוד או"פ הזה של ז"ת דאו"א נחלק לב' חצאין כי חציין שהם ג' ספירות וחצי הם בחי' או"מ לז"א עד חציו בטיבורא דלבא והג' ספירות וחצי אחרות הם מקיפים גם את הנוקבא דזעיר אנפין העומדת מטיבורא דז"א ולמטה כנודע והנה גם הנ"ה דאריך אנפין אשר הוא או"פ דזעיר אנפין נחלק לב' חציו לזעיר אנפין
וחציו הב' לנוקבא דז"א אשר היא עומדת מחציו דז"א ולמטה. והנה נתבאר איך כל הבחי' שבו הולכים מג' שבו לז' שבו בכל בחי' אצילות אבל דע כי הג"ר שבכל בחי' ובחי' האור שלהן הוא שוה בהשוואה א' וכן אור הז"ת שבכל בחי' ובחי' אור שלהן שוה ואין חילוק אחר רק שהאור הוא יותר בהחרקה אל הבחינה הב' יותר מן הא' ואל הג' יותר מן הב' וכן על דרך זה בכל הבחי' אמנם האור בבחינת עצמו הוא שוה בהשוואה אחת:
שער מה פרק ד דע כי א"ס הוא מתפשט בכל אצילות עד בחי' המלכות אמנם פשוט הוא כי הבחי' של אור המתפשט בא"א היא גדולה מן האור המתפשט באו"א וכן עד"ז כיוצא בזה בשאר הבחי' והנה כמו שיש חיות ואור נמשך בפנימיות אצילות כך צריך שיהיה חיות אחר אור המקיף כולו מסביבותיו ופשוט הוא כי או"מ גדול מאו"פ לפי שאין לו שיעור ומדה מוגבלת לרוב קדושתו ואינו יכול להתצמצם אבל הפנים מתפשט בכולם ואמנם הסדר כך הוא כי הנה הא"ס ממשיך אורו בא"א בבחי' פנימית ובבחי' מקיף עליו ואו"פ של א"א נעשה ממנו או"מ לאו"א כי פשוט הוא שאו"פ דא"א הוא גדול מעלתו מן או"מ דאו"א לכן או"פ דא"א נעשה או"מ לאו"א ואור פנימי דאו"א נעשה מקיף לז"א ואו"פ דז"א נעשה מקיף לנוקבא דז"א שהיא נק' מלכות בכל מקום:
שער מו פרק א מ"ת השער הששי שער כסא הכבוד ובו ו' פרקים: דרוש מעוט הירח ודרוש הכסא ובו יתבאר מאמר ר"מ בפ' בא דמ"ג וז"ל ולבתר עביד משמשין לאילין מאנין כורסייא בד' סמכין ושית דרגין לכורסייא הא עשרה וכולא איהו כורסייא ע"כ. והדברים תמוהים כי אם מספר רגלי הכסא הם ד' ודרגין דיליה הם ו' הרי י"ס א"כ מהו הכסא עצמו אבל הענין הוא דע כי כל עולם ועולם מאבי"ע הוא בחי' י' ויש בו בחי' י"ג ג"כ והנה בריאה יש בה י"ס והם הנקרא שית דרגין לכורסייא שהם ו' היכלות שיש מלבנת הספיר עד היכל הרצון וד' רגלין דכורסיא הם בהיכל ק"ק ואלו הד' רגלין הם ההיכל ז' דבריאה והנה היכל זה כולל ד' היכלין כחב"ד דבריאה ואלו הן ד' רגלין דכורסייא. ואמנם אע"פ שהם ד' רגלין אינן נחשבין במנין רק במספר ג' היכלין שהם כח"ב לפי שהדעת שהוא הד' אינו עולה במנין כי הוא נעלם מאד בין חו"ב ונודע כי אמא מקננא בכורסייא בג' ספיראן דבריאה והם ג' אורות שירדו מאמא מקננא בג' ספיראן והם נשמה דבריאה הנקרא
כסא הכבוד ואלו הג' אורות שהם הכסא נקרא ק"ק קודש חד קדשים תרי הא תלת והם מתלבשים בהיכל הז' העליון הכולל ד' הילכין שהם ד' רגלים שהם ד' מוחי הבריאה ולכן נקרא היכל זה היכל ק"ק ר"ל היכל שבו מתלבשים ג' אורות הכסא הנקרא ק"ק והרי עתה נשלם מ"ש למעלה כי עולם הבריאה הוא בחי' עשר והוא בחי' י"ג שהם י"ס ועוד ג' אורות הנקרא כסא המתלבשין בו. והנה ענין כסא זה הוא כי הנה אמרו בתיקונים דאמא מקננא בג' ספירן עילאין דבריאה וכבר נודע כי מתנה"י דז"א נתהוה אור ד' מוחין של הנקבה עליונה אשר באצילות וכל הי"ס שבה ולעולם שיעור קומתה בד"ס תנה"י דז"א לבד כי לכך היא נקרא ד' כנודע לכן גם ממנה נתהוה אור א' כלול מד' אורות ונתהוה מתנה"י שהם ד' אורות האלו ואלו הם יורדין ומתלבשים בהיכל העליון הז' בד' היכלות אשר בו כנ"ל. ואל תאמר כי תנה"י עצמן דמלכות דאצילות הם עצמן נעשים מוחין למטה רק מאירין ד' אורות הנ"ל והם
היורדי למטה בהיכל הנ"ל והם הנקרא כסא והם נשמת הבריאה המתלבשים בכחב"ד דבריאה הנקרא ד' היכלין שבהיכל הז' העליון הנ"ל ומזה תבין כי כל העולמות הם כסדר א' כי כמו שתנה"י דבינה הם מוחין דז"א כן תנה"י דז"א הם מוחין דנוקבא וכן תנה"י דמלכות הם מוחין דבריאה והבן זה וכבר נתבאר שאין תנה"י עצמן נעשים מוחין למטה בבריאה רק האורות שלהם כנ"ל:
שער מו פרק ב ואחר שנתבאר ענין הכסא שהוא אותן הד' אורות נבאר עתה ענין מיעוט הירח והוא כי הנה בתחלה היתה הנוקבא במקומה למעלה באחורי ז"א מהחזה ולמטה שהם ד"ס תנה"י דז"א ובעת מיעוט הירח נטרדה ממקומה העליון שבאצילות וירדה למטה בהיכל ק"ק דבריאה וכל שיעור קומה שלה וכל כללותיה בכל י"ס שלה הם מתלבשין תוך אותן ד' אורות שנתהוו מתנה"י שלה כנ"ל הנקרא כסא נצא כי מה שהיתה תחלה למעלה מקומה בד"ס תנה"י דז"א כנ"ל היא עתה כלולה תוך כסא הזה שגם היא בחי' ד' אורות והכסא הזה מתלבש בכל ד' היכלות הנכללים בהיכל ק"ק וא"כ שיעור קומת המלכות היא בכל ג"ר שבהיכל שביעי העליון הזה דבריאה וזהו ענין שבעה ושבעה מוצקים לא כתיב אלא מוצקות והוא הנזכר בזוהר פ' בראשית לאתחברא שביעאה בשביעאה והם הנקרא ז' ימים וז' ימים והענין כי כל אלו הי"ד הם נוקבין כי הם ז' דמלכות דאצילות וז' דהיכל ק"ק שהם ד' היכלין שהם כללות כל היכל הז' וג' אורות
המתלבשים בתוכה הרי ז' והז' שבמלכות שכחתי עניינם אמנם במ"ש שמיעוט הירח גרם ירידת מלכות דאצילות בהיכל ק"ק דבריאה כן יהיה ג"כ בשאר עולמות כי המלכות דבריאה ירדה בהיכל ק"ק דיצירה ומלכות דיצירה ירדה בהיכל ק"ק דעשיה וכנזכר אצלינו כי זה הוא הסדר לעולם שהמלכות של זה יהיה בכתר של זה כי כל זה הענין הוא מיעוט הירח וירידתה למטה. אמנם יש שינוי א' בין העולמות והוא כי המלכות דאצילות כל כללותה בכל י"ס שבה מתלבשים בכסא הנ"ל המלובש תוך ראש דבריאה כנ"ל אמנם בשאר עולמות אינו כן אמנם חלק הי' דמלכות דבריאה לבד מתלבש בהיכל הז' העליון דיצירה וכן חלק הי' דמלכות דיצירה היא לבד מתלבש בהיכל עליון הז' דעשיה וא"כ נמצא כי בד' עולמות אבי"ע יש בכל עולם מהן ב' מציאות כאשר הם עולין ונכללין תחתון בעליון בעולם שלמעלה הימנו והוא מציאות א' והוא בחי' ו' היכלין תחתונים שבכל עולם מהם כי אלו הם נכללין זה בזה למעלה דרך
כללות לבד כנזכר אצלינו בענין הקדישים. ומציאות הב' שהוא היכל ז' דק"ק אינו כך אמנם הוא נכלל למעלה והוא חוזר ממש כמציאותו של עולם העליון שלמעלה ממנו. המשל בזה כי מבריאה נעשה אצילות ומיצירה בריאה אמנם נבאר עתה ענין ז' היכלין דבריאה מה ענינם ותחלה צריך שתבין מ"ש בזוהר פ' בראשית וז"ל בההוא זמנא מתפתחין ז' היכלין כו' ותחלה צריך שתדע כי יש ז' היכלות באצילות והם אלו ההיכלות הנזכר כאן באומרו בהאי זמנא אתפתחין ז' היכלין ויש ס' היכלין בבריאה והם אותם הנזכר פ' פקודי ויש ס' היכלות ביצירה והם אותן ההיכלות הנזכר בפרקי מרכבה בספר היכלות דר"י כי שם היתה השגתן ועלייתם של העולים בפרדס והנה גם בקליפה יש ענין ז' היכלות דמסאבותא הנזכר פ' פקודי והם בבריאה ואותן ז' מדורין הנזכר פ' בראשית הם היכלי הקליפות דיצירה כי ביצירה מדורין ובבריאה היכלין ואמנם צריך שתדע. כי נתבאר בדרוש הקודם כי בכל עולם יש ה'
פרצופים והנה בכל פרצוף יש בו ז' היכלין חלוקים זה מזה הכוללים י"ס וכולם נקראים ז' היכלין כוללים כל העולם ההוא עד"ז מ"ש בפרטות כמ"ש בע"ה והנה בבריאה יש בה כל אלו הבחי' ז' דאבא וז' דאמא ז' דז"א וז' דנוקבא וכולם בסוד שבעה ושבעה מוצקות והנה הז' היכלות הנזכר פ' פקודי הם דז"א דבריאה כוללין י"ס שבו כמ"ש והם ז' היכלות ברכת יוצר דשחרית כנזכר פרשה פקודי והז' היכלות של ערבית הם ז' היכלין דנוקבא דבריאה הכוללים י"ס שבה וז' היכלין דיוצר דשבת ז' היכלין דאו"א שאינן נפתחים אלא בשבת כמבואר אצלינו ביוצר דשבת:
שער מו פרק ג דע כי ז' היכלות אלו דבריאה כפולים ומכופלים הם וכמ"ש קצת בהיכל ק"ק שבו בהיכל רצון שבו והנה ז' היכלות אלו הם י' ספירות דז"א רק שהם נכללין ז' בז' והם באופן זה כי היכל התחתון נקרא לבנת הספיר כולל יסוד ומלכות והיכל הב' עצם השמים הוד והיכל ג' היכל נוגה נצח. והד' היכל זכות גבורה והה' היכל אהבה חסד. והו' היכל רצון ת"ת. והיכל הז' ק"ק כולל כח"ב כנ"ל ושם נתבאר כי גם יש בו דעת אלא שאינו עולה ונזכר בשם לרוב העלמו בין חו"ב והרי הם ז' היכלין כוללים י"ס זכר דבריאה. אמנם דע כי היכל ל"ה דז"א דבריאה איננו היכל המלכות כי הרי נת"ל (בפ"ב) כי המלכות דבריאה נקודה בכתר היכל ק"ק דיצירה וכן בשאר עולמות אבל הענין הוא כי האמת הוא שאינו רק בחי' יסוד לבד ולא כאשר חשבו קצת מקובלים מחכמי דורינו שהיא כוללת יסוד ומלכות (בסוד מיעוט הירח) (אבל אינו רק יסוד לבד) והראי' לזה ממה שהקשינו עתה כי המל' לעול' יורד' בעולם
שלמטה הימנו בסוד מיעוט הירח ועוד כי הנה בזוהר עצמו נתבאר ענין זה שאינו רק יסוד לבד כי אמרו שם יוסף הצדיק נטל היכל דספיר כו' ואע"ג דכתיב ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר כי הנה הרגלים הם נ"ה ולהיות בחי' יסוד מקום צנוע ומכוסה לא פרסמו הכתוב רק בדרך רמז ביאר מקומו שהוא תחת רגליו כי היסוד למטה מנ"ה וזה היסוד הוא כמעשה לבנת הספיר נמצא כי פסוק זה נאמר בבריאה באלו היכלות. ואמנם היותו נקרא שם א' מצורף מב' שמות לבנת הספיר הוא לב' סבות הא' כי הנה היסוד מכריע בין נ"ה והוא כלול משניהן ולכן נקרא לבנת הספיר לבנת בחי' נצח וספיר בחי' הוד. והסבה הב' כי היסוד לעולם כלול מזכר ונקבה כנזכר בזוהר פ' לך לך בפסוק צדיק כתמר יפרח מה תמר לא סליק אלא זכר ונקבה והנוקבא שבו בחי' העטרה של ראש היסוד כנודע כי אין העטרה בחי' מלכות עצמה כי המל' אינה רק פרצוף בפ"ע נקרא רחל אשת יעקב אמנם העטרה הוא בחי' כללות מלכות מי,ס
דדכורא כנודע כי מבשרי אחזה אלוה ולסבה זו נקרא יסוד לבנת הספיר לבנת נגגד עטרת היסוד נקבה וספיר יסוד עצמו וז"ש לעיל כי היכל ל"ה כולל ב' ספירות וסוד מלכות דז"א הוא בי' עטרה שבו והנה היכל הו' נקרא היכל הרצון דז"א דבריאה הוא היכל ששי ועכ"ז נכללין בו ו' היכלין כנזכר בפרשה בראשית האי רוחא אתכליל בשית פי' כי יש מתתא לעילא ו' היכלין שהם ל"ה ועצם השמים נוגה זכות אהבה ורצון שהוא הששי עליון מכולם וז"ש האי רוחא אתכליל בשית פי' כאשר אלו הה' היכלין תתאין מיניה עולין עד מקומו ונכללין בו אז האי רוחא אתכליל בהו והם עמו ו' היכלין וזהו אתכליל בשית ואמנם הוא עצו יש בו בחי' כל הו' היכלין תמיד בגויה והם השרשין של ו' היכלין תתאין וכנגד אלו אמר וקיימא בשית כי תמיד קאים בהו וקיימין ביה אבל תתאין אתכלילן ביה לבד אבל אינ מצד עצמותו והנה ב' בחי' אלו סוד ו"ו כפולה ב' ווין לרמז לזה. עוד יש בחי' אחרת אל ב' ווין
הללו והוא מ"ש בפסוק וקרא זה אל זה כי הת"ת נקרא זה נגד י"ב פרקין שיש בו והם כמנין ז"ה ומתחלקים לב' ווין גדולה וקטנה והנה ת"ת ו' גדולה בבחי' ו"ק נגד ו' פרקין דאית בב' זרועיו והיסוד גם כן ו' זעירא בבחי' ו"ק כנגד ו' פרקין דאית בב' ירכין. וז"ש פ' בראשית האי רוחא אתכליל בשית כי יש בהיכל רצון ו' היכלין כלולין בו כי לעולם יש בחי' זאת בת"ת ויסוד ו' בכל חד וחד והנה היכל הז' העליון דבריאה כבר בארנו לעיל בריש דרוש זה כל ענינו שהוא כחב"ד די"ס דבריאה. אמנם דע כמו שבהיכל הרצון יש בו כללות הו' היכלין תתאין כנ"ל כך בהיכל ק"ק הזה יש בו כללות כל אלו ויש בו ג"כ היכל אהבה אחר יותר עליון מכולם וכמ"ש בברכת אבות במלת באהבה יעו"ש: שער מו פרק ד