ספר עץ חיים
שער מז פרק ב
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
שער מז פרק ב ואמנם בענין ד' בחינות הנ"ל ראיתי שינוי א' להר"ר גדליה והוא כי ג' מדרגות הם כי הג' ראשונות מקבלות האור מרחוק (צ"ל מקרוב) וז"א מקבל האור מקרוב רק שהוא דרך חלון ומלכות ברחוק וע"י החלון והנה בזה תבין מ"ש בתקונים כי י"ס דאצילות איהו וגרמוי חד בהון פי' כי אי אור א"ס נבדל מהן ע"י מסך כלל אבל הבריאה לאו איהו וגרמוי חד בהון כי אין א"ס עובר שם רק דרך מסך ועוד מצאתי דרך ג' בסוד ההפרש שיש באצילות עצמו והוא כי א"א נמשך לו אור א"ס בקרוב עד שבא לו בהרחבה גדולה אבל או"א בא להם הארה מן אור א"ס בקירוב ג"כ רק שהוא דרך חלון ולא בהרחבה כמו שבא לא"א וז"א בא אליו האור בהרחקה וגם שהוא בא לו דרך חלון ולא בהרחבה אך רוחב החלון דז"א היה רחבו כרוחב החלון ואו"א ממש אך הנוקבא בא אליה האור בריחוק וגם החלון אשר משם נמשך לה האור הוא יותר צר וקטן חלון דז"א אמנם כל אלו הבחי' אינם ע"י מסך כלל אך בין בריאה לאצי' יש מסך
כנ"ל. גם דע כי הלא כדי שהאור א"ס יוכל להאיר בכל אצילות צריך שיתלבש עצמותו תוך החכמה ואחר התלבשותו בחכמה אז מתפשט בכל האצילות וע"י מלבוש זה לבדו יכול כל האצילות לקבל מן הא"ס וז"ס כולם בחכמה עשית אבל כדי להאיר בבריאה צריך שגם החכמה תתלבש בבינה וע"י ב' אל שאור א"ס מתלבש בתוכם אז הוא מאיר בבריאה. וז"ס המסך שבין אצילות לבריאה כי נמששך מסך זה מבינה אשר בה מתלבש החכמה להאיר בבריאה וכדי להאיר ביצירה מוסיף מסך ומלבוש א' והוא ששגם הבינה מתלבשת בת"ת ואז ע"י הת"ת מאיר הא"ס ביצירה וכדי להאיר בעשיה מוסיף לבוש ומסך אחד והוא שגם הת"ת מתלבש במלכות וע"י המל' מאור א"ע בכל עשיה וז"ס אמא עלאה מקננא בכורסייא ועמודא דאמצעיתא מקננא ביצירה והמלכות מקננא בעשיה. ואמנם כדי שתבין יותר דע כי הלא הכתוב אומר כולם בחכמה עשית פי' כי הלא באצילות אור הא"ס מתלבש בחכמה וע"י מאיר בכל אצי' וסוד החכמה זו יתבאר
לך ממה שהודעתיך כי גבוה מעל גבוה שומר כו' וכמה עולמות יש למעלה מאצילות ובאותו החכמה שיש למעלה מאצילות שם בתוכו מתלבש הא"ס ומאיר באצילות ולכן כשרצה להאיר בבריאה מתלבש ג"כ בבינה שבאצילות אשר היא למעלה מהבריאה וע"י אותו הבינה מאיר בבריאה וכן כד להאיר ביצירה מתלבש גם כן בת"ת של הבריאה וכן מיצירה לעשיה מתלבש במלכות דיצירה וכן הענין באצילות כי כדי להאויר באצילות נתלבש בחכמה הנ"ל שלמעלה מן האצילות וע"י מאיר באצילות ולא תחשוב שהוא החכמה דאצילות עצמה. ואמנם דע כי כשרצה המאציל להאיר באצילות נתלבש בחכמה שלמעלה מהאצילות ועל ידי החכמה המתלבש הוא בתוכה אז נכנס ומאיר בכתר וחכמה דאצילות ולא הוצרך להתלבש גם בבינה שלמעלה מאצילות ולא נתלבש רק בחכמה שלמעלה מן האצילות לבד וע"י מאיר בכתר וחכמה דאצילות ואמנם כשרצה להאיר מבינה דאצילות ואילך עד סוף כל האצילות הנה ודאי שהוצרך להתלבש גם בבינה
דאצילות כי אין זו"ן מקבלין אור רק ע"י הבינה אך הענין הוא שלא הועילה הבינה רק למעבר לבד אל אור א"ס המלובש תוך החכמה העליונה הנ"ל ועבר דרך בינה לאצילות ולא נעשית הבינה מסך ולבוש ב' כדי להאיר לז"א רק בא האור עצמו דרך חלון כנ"ל בלתי שום מסך ונמצא כי אע"פ שנמשך דרך הבינה אין זה נקרא התלבשות כיון שאין שם מסך כלל וא"כ האור א"ס עצמו המתלבש בחכמה לבד הוא שמקבלין זו"ן דאצילות אמנם בבריאה מתלבש הא"ס לבוש אחר בבינה דאצילות וזאת הבינה נעשית מסך סתום ומלבוש גמור אשר ע"י מקבלין י"ס דבריאה כולם אפילו כתר וחכמה דבריאה נמצא כי האצילות מקבל אור חכמה עלאה כי א"ס מתלבש בתוכה וא"כ אינו נחשב שמקבל רק מהחכמה לבד והבריאה מקבל אור הבינה כי הא"ס והחכמה מתלבשת בתוכה וא"כ הבריאה אינה מקבלת רק מהבינה לבד וז"ס אמא עלאה מקננא בכוסייא כי כורסייא מקבל אור מבינה דאצילות הנ"ל כי נעשה מסך מבדיל בין א"ס וחכמה
אל בריאה. וא"ת א"כ זו"ן דאצילות ובריאה כולם שוין כי כולם מקבלים מבינה דאצילות. וי"ל כי כבר ביארנו כי זו"ן מקבלין אור החכמה עצמו כי כולם בחכמה עשית ואין מועיל להם הבינה רק למעבר בעלמא אך אחר האצילות נעשית בינה מסך ומלבוש גמור מחיצוניות הכלי של בינה דאצילות וע"י מסך זה מקבלין כל הי"ס דבריאה את אור א"ס. ודע כי גם הבריאה אע"פ שחוזר האור להתלבש בז"א של הבריאה עכ"ז גם המל' של הבריאה מקבלת אור הבינה עצמה דאצילות ואין זעיר אנפין מפסיק לה רק דרך מעבר לחוד דוגמא מ"ש באצילות וכן הוא בפרטות יצירה מיניה וביה וכן בפרטות עשיה מיניה וביה. והנה הא"ס כדי להאיר ביצירה מתלבש לבוש גמור גם בזעיר אנפין דבריאה והוא נעשה מסך ומלבוש אל היצירה וע"י מקבל כל היצירה וכן להאיר בעשיה מתלבש הא"ס לבוש ומסך גמור בנוקבא דז"א דיצירה ג"כ וע"י מקבלת כל העשיה וז"ס ו' ספיראן מקננן ביצירה ואמא תתאה מקננא באופן. והנה בזה
תבין למה ד' עולמות אבי"ע נרמז ו בד' אותיות הוי"ה י' אצילות ה' בריאה ו' יצירה ה' עשיה כי אצילות האור שלו הוא ע"י חכמה העליונה כנ"ל לכן נקרא י' ובריאה ע"י בינה דאצילות לכן נקרא ה' וכן ו' ביצירה וכן בעשיה ה' תתאה נמצא עתה כלל העולה כי אצילות מקבל אור מהחכמה לבד כי החכמה נעשית מסך סתום בין א"ס ובין אצילות ומבינה דאצילות מקבלת הבריאה אחר שנתלבש אור הא"ס וחכמה עליונה בתוכה ועכ"ז נקרא אור הבינה לפי שנעשית מסך מבדיל גמור וכן היצירה מקבלת מז"א דבריאה עצמה וכן העשיה מקבל מנוקבא דז"א דיצירה עצמה ולולי כל אלה המסכים והלבושים לא היו יכולין לקבל אור עליון רק שכל עולם ועולם פחות במדרגה משל חבירו ע"ד הנ"ל. ובזה תבין כי האצילות נקרא מחשבה ורצון והבריאה דיבור ורצון והענין כי א"ס כשנתפשט נתהוה כלים של י"ס דאצילות ויצא בפועל מה שהיה בכח כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה ואח"כ חזר למקומו מחמת היות הכלים עבים וגסים ומהכאת הכלים
דאצילות בפרגוד נעשו י' כלים דבריאה ומהכאת עצמות דאצילות נעשו י"ס דבריאה ועד"ז ביצירה ועשיה. ואמנם כבר ידעת כי י"ס דאצילות נתחלקו לה' בחינות שהם א"א או"א זו"ן וכולם כללות אדם א' וכל אלו הם מתנענעים ע"י מחשבה אחד כדרך כל איברי האדם שמתנענעים ע"י מחשבתו וא"צ שום אבר מאיברי האדם שיצוה לו ולדבר לו שיעשה אותו מעשה הנוגע לו המשל בזה כשירצה אדם לילך לאיזה מקום שידבר הוא לרגליו שילכו כי בעלות הדבר במחשבתו הולכין הרגלים עצמן וכן בשאר פעולת איברים. גם נדקדק הענין בדקות יותר כי הלא המחשבה עם הפעולה באים ביחד כי כשאדם אוכל א"צ שתחלה יחשוב איך ילעוס המאכל בשיניו או איך יגביה רגליו לילך ואח"כ יאכל וילך כי המחשבה מתפשט באיברים עצמן ואז באים המחשבה והמעשה ביחד וזהו פשוט ולכן עולם אצילות נקרא מחשבה לפי שא"ס הוא וגרמוהי וחיוהי חד בהון כי המחשבה מתפשט תוך האצילות ממש ואז המעשה והמחשבה
שבאצילות הכל דבר א' ברגע א' בלתי שיקדים זה לזה וזהו איהו וגרמוי חד בהון כי הוא עמהון ביחד ואין הוא הנקרא מחשבה מקדים למעשה כי הכל בא כאחד אבל הבריאה אינו כמו האדם עם מחשבתו עצמו רק כב' אנשים וכמלך עם עבדיו שכאשרירצה המלך שיעשו עבדיו פעולותיו שהוא רוצה לא יספיק במה שיתפשט מחשבתו תוך עבדיו רק צריך שידבר הוא עצמו ודבור זה הוא סוד הכאת הארת האצילות במסך דבריאה ובתוך הכאת הכלים דאצילות שם הוא סוד הפה. גם העצמות הא"ס יוצא דרך שם בסוד הקול והדבור היוצא מן ההבל הפה ע"י הכאת השפה אל שפה ושיניים אל שינים וכיוצא בזהוכבר ידעת כי מסך זה נעשה ע"י הבינה דאצילות כנ"ל והבינה נקרא פה שמנה יוצא הקול והבל ולכן בי"ס דבריאה לאו איהו וגרמוי חד בהון ולא הא"ס חד בהון כמו האצילות והרי יש בבריאה ג' בחי' שהם הארת הכלים והעצמות והבינה של האצילות בבריאה ועי' בזהר פ' פקודי דרס"ב במ"ש שם בענין מחשבה
רעיתא דלבא קלא ודבורא שהם ד' עולמות אבי"ע. ודע כי כמו שיש בד' עולמות אבי"ע ד' בחי' ההם כך באצילות עצמן יש ד' בחי' הה כי הלא כל בחי' ד' חלקי אבי"ע הם שם באצי' עצמן בפרטות כנודע ודע כי ב' מיני זווגים יש באו"א דאצילות א' בהיותן למעלה שוין בקומתן וב' בהיות אמא רביעא על בנין שמתלבשין נה"י שלה תוך ז"א לתת לו מוחין כנודע ואז צריכה אמא להשפיל עצמה למטה לכנוס תוך ז"א. והנה ב' זווגים אלו הא' הוא סוד או"א והב' הוא סוד יש"ס ותבונה רק שאנו צריכין לדבר דרך נסתר ואתה תבין מעצמך:
שער מז פרק ג מ"ת ונחזיר לדבר דרך נסתר כי כפי מציאות הראשון כי כאשר אמא מתפשט תוך ז"א ורובצת על הבנים בסוד ם' סתומה הנה אז צריך גם אבא אם ירצה להזדווג עמה להרכין ולהשפיל ראשו למטה עמה כדי שיוכל להזדוג עמה והנה זווג א' ודאי שהוא מעולה מאד יותר כי אז זווג דאו"א הוא בהיותם לבדם בלתי שיתלבשו תוך אחרים כלל ולכן הולד המתהווה מזווג ההוא הוא בחי' צלם דמוחין שמורישים לבניהם שהם זו"ן דאצילות כדי שיזדוגו הבנים עצמן להוליד נשמות חדשות דבני אדם כנודע אך זווג ב' של או"א בהרכנת הראש תוך ז"א מלובשים בו אז ודאי שאין זה נקרא זווג שלם כי הרי או"א ירדו ממדרגתן למטה. גם טעם ב' כי הלא מלבד טעם הנ"ל שירדו למטה ממדרגתן ולא די זה אלא שגם הוא על ידי התלבשותם תוך ז"א נמצא שהם ב' שינויין הא' ירידתן ממדרגתן הב' הוא התלבשותן בז"א וא"כ נמצא שכמעט קרוב זווג זה אל זווג זו"ן דאצילות ומעט הוא ההפרש שביניהן לכן נמצא כי אין כח זווג
זה להוליד מוחין לצורך זו"ן דאצילות רק לצורך הבריאה כי הלא נודע כי כאשר אמא רביעא על בנין מתפשטים נה"י שלה בכל קומת ז"א ונוגעין רגליה במסך ופרגוד שבין הבריאה לאצילות נמצא כי אמא עצמה נוגעת בבריאה ומאירה עצמה שם ואז הטפה היוצאת מן או"א בהתלבשותן תוך ז"א ודאי שאינה חוזרת לעלות הטפה לראש ז"א אך יורדת זה המסך של הבריאה ונתנם בסוד מוחין לאו"א דבריאה ואז מזדווגים או"א של בריאה ומנחילין עטרות ומוחין לבניהן זו"ן דבריאה וע"י מוחין אלו אז מזדווגין זו"ן דבריאה ומולידין נשמות מלאכים של היצירה כי ביצירה הוא מדור המלאכים כנודע. ואמנם סוד הזווג הזה הב' דאו"א אשר מגיע עד מסך דבריאה ומאיר שם ז"ס הנאמר בתקונים אמא מקננא בכורסייא והענין כי כתר דאצילות מתלבש בחכמה וחכמה מתלבש בבינה ואז הבינה מאירה בבריאה כנ"ל כי הכל מאירין בודאי אפי' האור א"ס נמשך שם רק שאינו ניכר רק אור הבינה דאצילות שנעשה מסך
ולבוש אל כל מה שלמעלה ממנה וזהו אמא עילאה מקננה בבריאה בכורסייא בג' ספי' פי' כי כח ג"ר כח"ב של אצילות כולן נכללין ומתלבשין באמא עלאה והיא אח"כ מקננא בבריאה ואמנם אומרו לשון מקננא לשון קן הטעם הוא כי לשון ישיבה הוא תמידי לכן לא אמר יתבא בכורסייא רק מקננא כי לשון קינון נופל על זמן שהעופות רוצין להזדווג להוליד בנים וכדי להגן ולחופף על בניהן נעשין קן א' להגין עליהם וז"ס הזווג הב' הנ"ל שאמא רובצת על הבנים כדי להגין עליהם ומקננת תמן כמבואר אצלינו בסוד כי יקרא קן צפור לפניך וזהו מקננא בכורסייא וכאשר היא בסוד ק"ן אז מאירה בכורסייא כי זווג זה הב' אינו זווג תדירי רק לפרקים כמש"ה כי יקרא קן דרך מקרה שהוא כאשר האם רובצת לצורך הבנים לשומרם ועיין בסוד שלוח הקן. ודע כי כל הזיווגים שהוא לצורך הבנים בין לצורך עיבור או לידה או יניקה וגדלות הנקראים מוחין תמיד נקרא מציאות זיווג זה מקננא לצורך בנין
וז"ס אפרוחים או ביצים או בנים שהם עיבור יניקה ומוחין וע"ש במקומו ואמנם מ"ש שהוא מקננא בג' ספיראן דבריאה והיה ראוי לומר מקננא בתרין ספיראן אך לכאורה נשיב שהכונה ג' ספירות דכורסייא אשר אמא הנ"ל היא חדא מינייהו אבל שורש הדבר הוא במה שהודעתיך לעיל כי הג"ר הם כח"ב אבל האם הרובצת אינה בינה רק תבונה והתבונה הזאת מתלבשת בג' ספיראן עלאין ואז היא מקננא בכורסייא והבן ולכך לא אמר ג"ס מקננא בכורסייא רק אמא לבדה כי היא לבדה תבונה היא המתפשטת בז"א דאצילות ומאירה בבריאה והיא לבדה מקננא בכורסייא כי הג"ס אינן מתפשטין רק שמקבלת הארה מהם ובכחם היא מקננא בכורסייא ומן התבונה לבד הם המוחין של הבנים שלה אשר היא מתפשטת בהם בסוד או"פ מוחין פנימים ורובצת עליהם בסוד מוחין דאור מקיף בסוד שהיא נקרא קו ירוק שמקיף את העולם זו"ן: ומ"כ בכאן ענין א' להר"ר גדליה הלוי והוא כי סוד זווג זה הב' דאו"א הנה האבא נכלל
בחכמה דז"א ואמא נכללת בנוקבא בבינה שלה וכל זה בסוד תוספת נשמה ואז מזדווגים שם ע"י זו"ן לצורך או"א דבריאה ונחזור לענין כי הלא כבר בארנו איך אמה מקננא בכורסייא וא"כ אחר שאור ג"ר מאירין בבריאה ודאי שאור הבריאה גדול מאור יצירה ועשיה ויש חילוק גדול ביניהן והענין היא כי הלא זו"ן אין להם זווג שלם להוליד נשמות כי אם ע"י המוחין הניתנין להם מאו"א ולכן גם האור הבריאה אשר אור ג"ר מאיר בה יש יכולת להיות לה מוחין גמורים כדי להוליד נשמות ממש אך יצירה ועשיה שאין מגיע להם אור ג"ר אין מוחין להם וגם אין בהם יכולת להוליד נשמות כי כל הולדה אינה נמשכת אלא מן המוחין עליונים שהם או"א שהם המוחין אמיתיים אמנם בין אצילות לבריאה יש הפרש בין באצילות מגיע אור הג"ר דעצמותן אל זו"ן אשר שם לכן יש להם יכולת להוליד נשמות הצדיקים אשר הם פנימיות כ העולמות כמ"ש לקמן בע"ה. אך הבריאה שלא נמשך שם אור ג"ר רק ע"י מסך
לכן אין כח בבריאה רק להוציא נשמות המלאכים דיצירה כי חיצוניות העולמות הם המלאכים כמ"ש בע"ה. אמנם ההפרש בין יצירה לבריאה ועשיה הוא כי אע"פ שאנו אומרים שיש י"ס באצילות וכן בבי"ע עכ"ז אין כל הי"ס של עולם זה דומין לי"ס של עולם זה והוא כי הלא י"ס דאצילות כבר ידעת איך הם מתחלקין כי מן הכתר נעשה א"א ובו נכלל עתיק יומין ומן החו"ב נעשה או"א ומן החג"ת נה"י נעשה ז"א ומן המל' הנוקבא דז"א ועד"ז הם נחלקין הי"ס לה"פ הנ"ל וענין זה הוא גם בבי"ע. אך ההפרש הזה אינו במספר הי"ס עצמן כי שוין הם בכל אבי"ע. אך החילוק הוא בפרצופים עצמן כי אין פרצופים דבריאה שוין לשל אצילות וכן דיצירה לבריאה וכן דעשיה ליצירה אך מציאות הפרצופים ישנן בכל אבי"ע. ונבאר החילוק אשר ביניהן והענין הוא כי א"א של האצילות הוא פרצוף גמור בכל י"ס שבו כנודע אך א"א דבריאה אין בו י"ס שלימות רק ו"ק לבד ואין בו פרצוף שלם כי כיון שיש מסך בין
אצילות לבריאה חסר מהבריאה הראש של א"א שבה שלא יכלה להתלבש שם בבריאה והענין כי כבר ידעת שיש בא"א דאצילות י"ג תקונים אשר הם צינורות הנובעין אור משם ועי"ז נתמעט האור ונתרק משם מאד ולכן לא יכול להוציא כנגדן בבריאה ריא בי"ג ת"ד. גם אבא דבריאה אין לו פרצוף שלם רק בחי' ו"ק כמו א"א והטעם כי הלא אף באצילות עצמו בהיות שם זווג הב' דאו"א כבר בארנו שאמא היתה רובצת על האפרוחים בפרצוף שלם של אצילות דתבונה ואמנם אבא הוא מרכין ראשו למטה להזדווג עמה לכן נמצא שאור ג"כ דאבא לא נזדווגו בתבונה אלא ע"י הרכנת הראש של אבא ולכן כאשר אותו האור הגיע אל הבריאה לא ניכר בו הראש של אבא רק ו"ק שלו לבד אבל אמא של בריאה יש לה פרצוף גמור ושלם לטעם הנ"ל רק שהוא בבחי' התבונה שהיא קצרת הקומה כנ"ל. גם ט"א כי הלא אמא מקננא בברי' כנ"ל וכתר וחכמה דאצילות גנוזין בה לכן אין להם גילוי רק בסוד ו"ק לבד אך אמא שנגלית בבריאה
לכן פרצוף של אמא דבריאה שלימה ואמנם זהו עצמו ביאור מ"ש אמא עלאה מקננא בכורסייא פי' אמא דבריאה עצמה מקננא בכורסייא כי משם נוכל לומר שמתחיל עולם הבריאה כי א"א ואבא דבריאה הם מכוסים ונעלמים כנ"ל לכן הבינה מכונה אל הבריאה כי אין גלוי האור שבה אלא מבינה שלה עצמה ואילך ואמנם מה שחסר בכאן מאמא דבריאה הוא מקיף שלה שאין לה שום מקיף וז"א דבריאה ודאי שהוא פרצוף שלם אך מה שנתוסף בו הוא שיש לו אור מקיף א' כי כל מה שהוא קטן מחבירו יכול להתגלות יותר מחבירו לכן הולכין הפרצופין אלו דבריאה מדרגה אחר מדרגה ונוקבא דז"א דבריאה יש לה פרצוף שלם וב' מקיפין הא' הוא בסוד הקשר תפלה ש"ר וזהו מקיף העליון שבה והמקיף הב' התחתון שלה הוא תפלה של יד כי הוא אור המקיף כנודע כי כל תפלין הם בחינות מקיפים: