{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-103","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":103,"title":"דרוש א:","hebrewTitle":"דרוש א:","segments":[{"index":1,"he":"דרוש א: \nענין מ\"נ מה ענינם והנה נודע כי כמו שהאיש נותן מ\"ד לאשתו ונמשכין מן המוח שלו כן \nג\"כ מן האשה מן מוח שלה יורדין מ\"נ ברחם שלה ומאלו מ\"נ ומ\"ד הנמשכין מן המוח של \nהנקבה והזכר מהם ממש נוצר הולד שהם הנשמות ואלו הם סוד ב' יודי\"ן שיש בצורת א' כי \nי' עלאה הוא מוח זכר וי' תתאה מוח נוקבא ואות ו' בנתיים הוא חד פריסא דאתפרס הנזכר \nבזוהר וי' עילאה מ\"ד ויורדין עד ההוא פריסא שהוא ו' וי' תתאה הוא מ\"נ ועולין לגבי \nההוא פריסא והנה כל המ\"נ הם גבורות והם בחי' כל המלכים שמלכו בארץ אדום. והענין הוא \nכי כבר בארנו איך כל קדושת אותן המלכים שמתו ונתבטלו ונתבררו ומן הסיגים נעשה מהם \nענין הקליפות כנודע והטעם הוא כדי שיהיה בעולם בחירה ורצון ושכר ועונש וזה היתה \nכוונתו לברא מלכים אלו ולהמיתן והבן זה. והנה כל אלו המוחין הם בחי' הדינין והם \nלעולם בחי' הנוקבא והנה באלה המלכים יש מהם חלק אל הבינה (וחלק מהם אל המלכות \n"},{"index":2,"he":"שבז\"א) וחלק מהם אל המלכות שבאבא וחלק מהם אל המל' שבא\"א [הגהה - צמח צ\"ל ג\"כ חלק \nאל אבא כדלקמן וצ\"ל ג\"כ חלק אל מלכות דבינה כאמור בשאר], וחלק מהם אל המל' שבז\"א \nוהנה כל המלכים האלו מציאותן הם המוחין של הנקבות כולם שמהם נתהוה המ\"נ כמ\"ש בעה\"ש. \nוהנה להיותן בחי' המוחין שהם החכמה הנקרא מחשבה לכן כולהו אתביררו במחשבה כנז' בפ' \nפקודי דרנ\"ד ע\"ב שהם שכ\"ה ניצוצין וענינם הם אלו הז' מלכים שמתו שהם דינין וגבורות \nוניצוצי אש והם ז' מלכים שהם ז\"פ אדם גימ' שט\"ו והם גימ' ש\"ך [הגהה - צמח עם ה\"ג \nקדושים], וז\"ס זריק ניצוצין לש\"ך עיבר וכו' כי הם המ\"נ כדלקמן אשר אח\"כ בעת התיקון \nבירר הטוב מתוך הפסולת והסיר הפ]סולת מתוך המחשבה ההיא ואע\"פ שהם ז' מלכים עכ\"ז הם \nי' אלא שהם ע\"ד ז' היכלות אשר נזכר פ' פקודי שהם ז' היכלות והם י' כי היכל העליון \nכולל ג' היכלות ותחתון כלול מב' וכן הענין בכאן שהם ז' מלכים [הגהה - צמח כי בלע \n"},{"index":3,"he":"כולל יובב וחשם כנודע], והם י' ע\"ד הנ\"ל. והנה ענין בירורם על ידי המחשבה ענין הדבר \nהוא במ\"ש כי כל אלו המלכים הם בחי' המחין של הנקבות אשר גם הם נקרא מחשבה ולכן כאשר \nהמחשבה עליונה שהיא חכמה סתימאה דברישא דע\"ק רצה לתקנה אחר שנתקן א\"א בתקונים שלו \nואז יצא האור שלו ע\"י המעטת האור שלו בסבת אותם התקונים כנודע ועי\"כ היה כח באלו \nהמלכים להחיות ולקבל אור העליון ואז המחשבה עלאה מוחא סתימאה דברישא דבעתיקא האיר \nבהם ועי\"ז נבררו אלו המלכים ואז היותר מובחר שבהם שהוא בחי' שיש בהם מא\"א אלו בסוד \nמ\"נ והובררו והשאר נשאר למטה. ודע כי אותה הבחי' שעלתה בא\"א הם בחי' השערות שבדיקנא \nיליה כנודע כנזכר באדרא בתקונא קדמאה הנקרא א\"ל אשר בו ג' עלמין שהם ג' מלכים אלו \nמהז' מלכים והם בלע יובב חשם ואלו השערות הם נמשכין ממ\"ס עצמה כנודע והוא החכמה \nסתימאה והוא נוקבא לגבי כתר דעתיקא נמצא כי השערות האלו הם מ\"נ דילה וע\"כ שערי \n"},{"index":4,"he":"דדיקנא הם דיקין תקיפין. ואח\"כ היה בירור ב' שכאשר הוברר הבחי' של א\"א אשר היתה שם \nויצאו משם ועלו ונתבררו במחשבה דא\"א כנזכר אז הבחי' הזאת דבינה שבתוך המלכות הובררה \nועלתה במקומה למעלה וכאשר נתקנו או\"א אז הובררה ג\"כ בחי' זו\"ו ויצאו משם ועלו בסוד \nמ\"ן (פי' ביסוד שלה) אל הבינה ואח\"כ היה בירור אחר כי אחר שהובררה הבחי' של הבינה \nאז הבחי' של המלכות עלתה. ואח\"כ כאשר נתקן ז\"א הובררה בחי' שיש בהם מן המלכות של \nז\"א טועלתה שם ע\"ד הנ\"ל ואח\"כ כאשר נתקנה נוקבא דז\"א נתקנה תחלה בבחי' אב\"א ואז \nעדיין לא הובררה המ\"נ דילה אשר בתוך המלכות הנ\"ל. והענין כי כל אותה בחי' של מעלה \nממנה הובררו מאליהם ע\"י המחשבה שבכל בחי' מהם ולא היו צריכין אל מעשה התחתונים שעל \nידיהן יתבררו לפי שהקליפות אשר כנגדן אין בהם כח כ\"כ אבל בחינת המ\"ן של המלכות \n(דנוקבא דז\"א) אשר הם בחי' עשייה ששם כל עיקר שורש ותוקף הקליפות לכן לא היה בה כח \n"},{"index":5,"he":"לתקן ולברר הבחי' של מ\"נ שלה שהיה באלו המלכים לסבת היותן נתונים בעמקי הקליפות \nהחזקים ולא היה יכולת בה לבררם עד שבא אדה\"ר וע\"י מעשיו ותפילותיו היה מכניע את \nהקליפות והיה מחזיר זו\"ן פב\"פ ואז מתבררים חלק המ\"נ דנוקבא דז\"א בירור גמור ואז לא \nהיה עוד שם חורבן בעולם והיה אז כמו שיהיה בימי המשיח ב\"ב כי אז כתיב בלע המות לנצח \nשהם הקליפות אשר חיותם הוא בחי' המ\"נ אלו שלא הובררו והם עדיין בתוכם ואם היו \nנבררין לגמרי היה מסתלק מהם כל החיות והיו מתים לגמרי וזהו ענין אין בן דוד בא עד \nשיכלו כל הנשמות שבגוף כי כאשר יכלה כל הנשמות הקדושות לצאת משם ועולין בבחי' מ\"נ \nשמהם נוצרים הנשמות כנ\"ל בתחלת הדרוש לא יהיה עוד חיות אל הקליפות וימותו ויתבטלו \nוזהו בלע המות לנצח כי הקליפות נקרא מות תתבלע ותתבטל לגמרי. וז\"ש פ' פקודי דרנ\"ח \nע\"ב כד יסתיים גלותא במשיכו דרגלין ברגלין כדין יבא משיח כיע הרי אלו בחי' המלכים \n"},{"index":6,"he":"הם אדם א' מראשו ועד רגליו אשר\nנטבע באלו הקלי' ובכל פעם ופאם שיש זווג עליון אנו מעלין ע\"י תפלתינו ניצוצות \nהקדושה שבו בבחי' מ\"נ וכאשר יתבררו ויעלו גם הניצוצין אשר ברגליו אז יושלם להתתקן \nכל אדם הזה אז יבא משיח וענין רגליו אלו הוא בעשייה שהוא בחי' רגלים ושם הוא סיום \nהקדושה שהוא המלכות הנקרא קץ הימין וכנגדו בקליפה אשר שם נקרא קץ הימים וכאשר \nיתוקנו הנשמות אשר נפלו עד שם אז יהיה זמן הגאולה. העולה לנו מכל זה כי ענין בחי' \nמ\"נ הם הנשמות הקדושות ממש הם עצמם אשר תוך מלכים אלו שצריך לבררם מששם ולהעלותן \nבבחי' מ\"נ למעלה ואז יתחברו עמהם מ\"ד ע\"י הזווג זכר ונקבה ומב' בחי' אלו נוצרים \nונבראים הנשמות. וזהו טעם שצריך בכל זווג וזווג מ\"ן חדשים אחרים לפי שאותן מ\"ן \nהראשונים שבזווג הא' כבר נוצרו מהם בחי' נשמות וצריך בכל זווג וזווג לברר ניצוצין \nאחרים ולהעלותן בבחי' מ\"ן ג\"כ להיות נבראים שם נשמות אחרות חדשות וכן בכל זווג \n"},{"index":7,"he":"וזווג. ונחזור לעניננו כי כיון שא\"א להתברר מ\"נ דנוקבא דז\"א אלא ע\"י התחתונים \nוכמש\"ה ואדם אין לעבוד את האדמה לכן יצאו זו\"נ אב\"א כי אם היו חוזרין פב\"פ היו \nהקליפות נאחזין באחוריים של הנקבה לרוב תקפם כנ\"ל כי עדיין לא היו מבוררים לכן \nהוכרחו לישאר אב\"א: \nמ\"ק טעם לזה למה שכתבנו שהיתה תחלה אב\"א שלא יתאחזו החיצונים הענין כי האחוריים הם \nסוד אלהים והם ק\"ך צרופי אלהים והם עד סוף העשייה כמבואר ושם אחריהן באים הקליפות \nונמשכין שם בסוף העשיה ונק' בסוד אלהים אחרים בערך אלו הק\"ך אלהים שהם אלקים חיים \nדקדושה כמ\"ש כי אלהים קדושים הוא. והנה כשיש ח\"ו חטאים ועונות אלו אלהים אחרים \nנכללין בשרשם בסוד אלהים הקדושים שבאחוריים וע\"י כללותם בשרשן הם יונקין מן השכינה \nוז\"ס כל אחיזת החיצונים בקדושה כי אינם אוחזין רק ע\"י כללותן בששרשם ולא ח\"ו \nשנכנסין הם עצמן וז\"ס ערו ערו עד היסוד כי אלו אלהים שרשם הם ממ\"נ ביסוד הנוקבא כי \n"},{"index":8,"he":"הם ה\"ג ה' אותיות אלהים וכאשר רוצה המלכות להעלות מ\"נ נכללין כל אלהים דקדושה שם \nביסוד שבה וכשיש ח\"ו פגם אז אוחזין אלהים אחרים בששרשן ונכללין עמהם אע\"פ שהם אינם \nנכנסים ח\"ו עכ\"ז הם יונקים בסוד כללות. וז\"ס ושפחה כי תירש גבירתה שצדיק עליון \nמזדווג עם השפחה כביכול ביסוד הנ\"ל וז\"ש ערו ערו עד היסוד בה כי שם מגיע הפגם כ\"י. \nגם ז\"ס אלהים באו גוים בנחלתיך פי' כי החצונים הנק' אלהים אחרים הם נאחזין באלהים \nדקדושה ועי\"כ באו גוים בנחלתך נחלת הקדש ולזה אמר אלהים ולא אמר ה' והנה ענין היותן \nאב\"א מפני שהן דינין ויוצאין ממנו אליה ואז נדבקין כי הענף נשאר דבוק באילן אששר \nמשם יוצאת והנה בהיותן אח\"כ פב\"פ היה ראוי שיחזרו להדבק ג\"כ כמו בסוד אחוריים כי \nג\"כ ניתנין ממנו אליה אך הטעם הוא כי או\"א שקומתן שוה פב\"פ לכן הם מתדבקין כחדא \nשריין ולא מתפרשין דא מן דא לכן זווגם תדיר אבל זו\"ן שאין קומתן שוה אינן דבוקים זה \n"},{"index":9,"he":"בזה בהיותן פב\"פ ע\"כ. ועתה יש ב' מניעות כי היה צריך לברא את האדם וחוה כדי שעל ידם \nיתבררו מ\"ן של כל הנשמות כנ\"ל ולזה היה צריך זווג וא\"א להם להזדווג אם לא יחזרו \nפב\"פ ולחזור פב\"פ א\"א לסבה כנ\"ל כדי שלא יתאחזו הקליפות באחוריים דנקבות ולכ כד \nלבטל ב' המניעות האלו מה עשו או\"א נסרו את הנוקבא העומדת אחורי ז\"א ואח\"כ העלו זו\"ן \nהננסרים למעלה בהיכל או\"א עצמה ששם אין כח לקליפות להתאחז באחורי הנקבה וזה ההיכל \nדאו\"א הוא בחי' החופה של זו\"ן חתן וכלה ושם יוכלו לחזור פב\"פ ושם נזדווגו זו\"ן יחד. \nוכל ענין זה תבינהו בזוהר פ' בראשית מ\"ש בפ' ויבן ה' אלהים את הצלע שהוא ענין \nהנסירה ואח\"כ ויביאה אל האדם מהכא ילפינן דבעאן או\"א לאעלאה לכלה ברשותא דחתן כד\"א \nאת בתי נתתי לאיש הזה מכאן ואילך ייתי בעלה לגבה דהא ביתא דילה היא דכתיב ויבא אליה \nפי' ענין זווג הראשון דזו\"ן בעת אצילותן איננו כשאר זווגים של אח\"כ והוא כי הזווג \n"},{"index":10,"he":"הזה לא היה למטה רק או\"א העלו את ז\"א בחיקם ואח\"כ העלו את הנוקבא בסוד ויביאה אל \nהאדם ושם נזדוגו כמ\"ש בע\"ה. ואמנם כל שאר הזווגים דזו\"ן דבחי' פב\"פ הוא למטה בביתא \nדילה של הנוקבא שהוא בהיכל הנוקבא ושם יורד הז\"א להזדווג עמה והנה אז לא היה עדיין \nמ\"ן של הנוק' מבוררים ומתוקנים כנ\"ל ונמצא כי מ\"ן שהעלתה מלכות לגב ז\"א הם המ\"ן \nדבינה אשר הם שמשו אל הנוק' וע\"י מ\"נ אלו יצאו אדם וחוה כ\"כ מעולין ונאחזין עד \nלמעלה כמ\"ש בע\"ה, [הגהה - ונל\"ח כי הרוחא דבגווה של הבינה אשר ע\"י עולין מ\"ן הוא \nאשר שימש אל הנוקבא הזאת כי ע\"י שהוא מעולה מאד יכול לברר אדם וחוה בבחינת מ\"ן שלה \nעצמו אשר בתוך הקלי' ואין אדם וחוה מ\"ן עצמן דבינה אלא שיצאו ונתבררו ע\"י רוחא דילה \nונודע שבו מתלבש הנשמ' בבחי' לבוש וזהו מעלת אדם וחוה בבחי' לבוש אבל עצמות נשמתם \nהיה מזו\"ן מ\"ד ומ\"ן דילהון דאל\"כ מה תועלת בעלייתן שם אם אדם וחוה ממ\"נ דבינה עצמה \n"},{"index":11,"he":"והיה יכול לצאת משם או אפשר להיפך כי הן מ\"ן ממש של הבינה אלא שצריך לחזור ולצאת \nשנית ע\"י זווג זו\"ן בהיותן למטה פב\"פ כנודע ולכן עלו ונעשו ב' הבחי' יחד שנזדווגו \nאו\"א בהתלבשות זו\"ן בהם ויצאו אדם וחוה כנלע\"ד: \nואחר כך ירדו זו\"ן במקומם למטה ושם הוכרחו לחזור אב\"א כנ\"ל ולסבה הנ\"ל שלא יתאחזו \nהחצונים ואז בהיותן אב\"א הוציאה הנוקבא וילדה לנשמה דאדם וחוה וזכור כלל זה בכ\"מ \nאשר נאמר כי אדם וחוה ע\"י זווג דאב\"א יצאו אין הכוונה כפשוטו כי א\"א לעולם להזדווג \nכי אם פב\"פ אך הכוונה לומר כי לא יכלו לעמוד זו\"ן פב\"פ במקומם למט' להזדווג ולהוציא \nאדם וחוה והוצרכו לעלות למעלה בחיק או\"א כנ\"ל ונזדווגו שם פב\"פ ע\"י מ\"ן דבינה \nשהעלתן המל' וכאשר חזרו במקומן וירדו למטה הוכרחו להיות אב\"א ואז יצאו נשמת אדם \nוחוה בהיותן זו\"ן אב\"א. ועיין בדרושי אבי\"ע בענין חטא דאדה\"ר ותבין סדר מעלות \nמדרגות העולמות איך היו בעת שנברא אדה\"ר ושם תבין איך היו הזו\"ן עליונים במקום או\"א \n"},{"index":12,"he":"ושם היו בבחי' אב\"א ונזדווגו שם להוציא אדה\"ר וע\"ש היטב וזכור כלל זה לכל המקומות \nשנזכר ענין זווג אב\"א שאין הענין כפשוטו אלא ע\"ד הנ\"ל והוא כשיש בישראל מצות ומע\"ט \nשע\"י יגרמו שיוכלו להזדווג זו\"ן פב\"פ וע\"י היא יכולה להעלות מ\"ן לגבי מ\"ד דדכורא \nואם אין ח\"ו בישראל זכות אין כח בנוק' דז\"א להעלות מ\"ן שלה לגבי בעלה כנודע כי אין \nהמ\"ן עולין אלא ע\"י נשמות התחתונים ולכן כדי לזווגם היא צריכה לעלות עם ז\"א למעלה \nבאו\"א והיא מעלה מ\"ן דאמא ומזדווגים יחד ונמצא כי כמעט זווג זה אין נקרא על שמם רק \nע\"ש או\"א כי עד שם עלו ובכחם וע\"י מ\"ן שלהם הם מזדווגים ואלו בעת ההיא היו רוצין \nלירד למטה למקומם לא היה יכולת וכח להם לעמוד פב\"פ אלא אב\"א ונמצא ודאי שאין שום \nזווג אלא בהיותן פב\"פ אבל מה שאנו קורין אותו זווג אב\"א ר\"ל שאם היו אז יורדין \nלמקומן למטה לא היו יכולין לעמוד אלא אב\"א כי ע\"כ עלו למעלה כדי שיוכלו להיות פב\"פ. \n"},{"index":13,"he":"ונחזור לענין כי אדם וחוה יצאו ע\"י זווג פנים בפנים למעלה אשר זווג זה נקרא אב\"א \nואמנם אם היו זו\"ן יכולין להזדווג במקומן למטה פב\"פ היו אדם ואשתו יוצאין מתוקנים \nבתכלית התיקון וכל העולמות היו שלמים והנה אחר שברא הקב\"ה לאדם וחוה אלו לא היה \nחוטא אחר שנסרו הקב\"ה כדי שיזדווג עם אשתו פב\"פ היה יכול ע\"י תפילותיו ומע\"ט להכניע \nהקלי' והיה מחזיר לזו\"ן פב\"פ במקומן למטה והיו מתבררין המ\"נ דנוקבא לגמרי והיו \nהסוגים מובדלים ומופרדין מן הקדושה והיו מתים לגמרי ומתבטלין מן העולם וכל הנשמות \nהקדושות היו יוצאין מתוך הקלי' ואז ימותו הקליפות ויתבטלו כנ\"ל וכאשר חטאו אדם וחוה \nגרמו שלא נתבררה המ\"ן דנוקבא דז\"א לכן אע\"פ שע\"י זווג אדם וחוה גרם להחזיר זו\"ן \nפב\"פ במקומן למטה הנה לא היה דבר של קיום תמיד כי לא היה מספיק בחזרה ההיא רק בשעת \nזווג לבד ותיכף היתה הנוקבא חוזרת אב\"א עם ז\"א וכיון שהיה כן נמצא שהיה צריך בכל \n"},{"index":14,"he":"זווג וזווג לעשות תיקון שיחזרו פב\"פ לפחות בעת הזווג ולברר אז קצת ניצוצין של אותן \nהמלכים ולהעלות בבחי' מ\"נ לברא מהם נשמות מעט חמעט ותיכף היו חוזרין אב\"א כי אין בה \nכח להעלות ולברר כל הני ניצוצין ביחד רק מעט מעט. והנה בזמן חורבן בית ני בזמן י' \nהרוגי מלוכה גברו מאד מאד העונות ולא די שלא היה כח ביד בני אדם התחתונים לברר \nניצוצין אלו ע\"י תפלתן להעלותן בסוד מ\"נ אלא אפילו גם המ\"ן דבינה ירדו למטה וחזרו \nלהתערב בקלי' וז\"ש ובפשעכם שלחה אמכם וע\"ז היה העולם נאבד עד שהוצרך הש\"י לתקן \nהעולם וזה היה ע\"י הרוגי מלוכה כמ\"ש בע\"ה. ותחלה אנו צריכין להודיעך כי הנה ג' בחי' \nיש בענין עליית מ\"ן א' הוא בחי' המ\"ן עצמן אשר בחי' זו כבר נת\"ל היטב. ב' הוא \nהעצמות כלי של בית הרחם של האשה כדי לקבל טפת הזכר בתוכה ובתוך כלי זה יש ג\"כ מ\"ן \nשלה אשר נתבאר עניינם למעלה וכלי זה נעשה ע\"י ידים עליונים דבינה שהם ח\"ג שלה שהם \n"},{"index":15,"he":"י' אצבעות וז\"ס ה' אותיות מנצפ\"ך שהם כפולות והם יורדים עד שם למטה בנוקבא ונעשית \nכלי וכמ\"ש על פסוק עלי באר ענו לה באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם כנזכר פרשה \nבהעלותך דק\"ן ע\"א וזשארז\"ל על תמר שמעכה באצבע והבן זה. ג' הוא ענין ההוא רוחא \nדשביק בגווה בעלה כנזכר בסבא דמשפטים צ\"ד כי אין כח המ\"ן להעלות ולהתברר שם מעצמן \nרק ע\"י ההוא רוחא דעאיל ז\"א בגווה בזווגא קדמאה כנודע והוא הוי\"ה דההי\"ן ב\"ן וע\"י \nשם זה הוא העלאת מ\"ן לבעלה וזהו ענין ההוא רוחא דשביק בה בעלה כנ\"ל. והנה אז בחורבן \nבית שני לא היה כח להעלות מ\"ן הנ\"ל אם לא בבחי' אחרת רביעית והוא שהוצרכו י' חסידים \nההם ליהרג ולמסור עצמן על ק\"ה בפועל ואחר שנהרגו היה כח בנשמותיהם לברר המ\"ן \nמהמלכים להעלותן מ\"ן בכל זווג וזווג שיש בין במ\"ן דבינה בין במ\"ן דנוקבא דז\"א רחל. \nוטעם היות כח באלו להעלות מ\"ן הנ\"ל הוא כי הנה י\"ב שבטים הם שורש לכל הנשמות כולם \n"},{"index":16,"he":"שהם עצמן בחי' המ\"ן הנ\"ל ואלו י' הרוגי מלוכה הם השבטים עצמם כנודע לכן יש בהם כח \nלהעלות המ\"ן שהם מציאות הנשמות עצמן וענין היותן י' הרוגים לבד השבטים הם י\"ב נתבאר \nבדרוש אחר. והנה ענין זה נתבאר זוהר פקודי בענ\nין י' הרוגי מלוכה ואמר שם גופא דילהון אתמסר לסט\"א ונשמתהון למלכא קדישא והענין \nכמ\"ש כי לא די שאז לא היו מבוררין המ\"נ של הנוקבא אלא גם מ\"נ דבינה ג\"כ ירדו \nונתערבו בקליפות. והנה המ\"נ דנוקבא דז\"א לעולם היתה ברשות סט\"א ולעולם לא יצאו משם \nאמנם של הבינה כבר היו מבוררים וחזרו לירד כנ\"ל והמ\"נ דבינה הם מתבררין ע\"י נשמות \nאלו של י' הרוגי מלוכה והם מעלין אותן מן הקליפה למעלה בבינה וז\"ס ת\"ח נשמתא דאלין \nלאשלמותא דרוחא קדישא דילהון עשרה רוחין מתתא כדקא יאות וכו' ר\"ל שע,י רוחין דילהון \nיעלה מ\"נ מתתא לעילא וז\"ש מתתא ר\"ל ממקום הקלי' עד בינה והבן היטב ענין העלאת מ\"ן \nמה פירושו שהוא מ\"ן מתתא שהם הקלי' למעלה בבינה או במל'. ואמנם העלאת מ\"ן דנוקבא \n"},{"index":17,"he":"דז\"א מתתא מן הקלי' למעלה בנוקבא הנ\"ל אינו אלא ע\"י גופין דילהון ממש שנהרגו וז\"ס \nוגופא דילהון אתמסרו למלכא חייבא פי' ביסוד הקלי' אשר היא ס\"א אשר בהם נאחזין המ\"נ \nדנוקבא דז\"א בעצמן כנ\"ל שמעולם לא יצאו משם והם מכנים בשם סט\"א ממש. והנה גופם של \nי' הרוגי מלוכה נמסרו אז בידם דסט\"א והרגום כדי שיהיה בהם כח להעלות המ\"נ דנוקבא \nדז\"א משם בזכותן כי הלא הגופין הם מקבלין צער דהריגה ולכן כדי להוציא המ\"נ דנוקבא \nדז\"א אשר היו מושרשים בעמקי הקליפות סט\"א הוצרכו גופם למהסר ביד סט\"א שיהרגו. ואל \nתתמה זה כי הנה גופות שלהם הוו כ\"כ מזוככים עד אשר היו ראוין בערך נשמות של בני אדם \nאחרים כי זהו מעלת הצדיקים לזכך גופם ולעשותן צורה וזהו הטעם שאין מיתה נזכר \nבצדיקים וראייה לדבר מאליהו ז\"ל כי עלה בשמים בגוף ונפש כמ\"ש בע\"ה בענין גופא של \nאדה\"ר מהיכן היה ומכ\"ש גופות אלו הקדושים י' הרוגי מלוכה שנהרגו על ק\"ה לתכלית \n"},{"index":18,"he":"ולכוונה הנ\"ל כי ודאי גופם ממש עלו בבחי' רוח והם מעלין מ\"נ דנוקבא דז\"א מאז ואילך \nעד ימות המשיח והנה גופית שלהם היו מבחינת הקרבנות. וז\"ס ומהכא רזין דקורבנין פי' \nכמו שהקרבן הוא מעלה ומקרב העולמות זה לזה כנזכר בענין מעלת התפלה איך ע\"י הקרבן \nהתמיד אנו מעלין עולם בעולם עד רזא דא\"ס כנזכר סוף פרשה פקודי גם אלו החסידים י' \nהרוגי מלוכה הם מעלין בגופם ממש את המ\"נ דנוקבא דז\"א למעלה: \nמ\"ק אמנם נחזור למציאת אדה\"ר ה ענינו דע כי הלא אדה\"ר לא היה בו שום חלק מעשייה רק \nגופו מיצירה ונרמז זה פ' קדושים דפ\"ג אדה\"ר לא הוי ליה מהאי עלמא כלום חד צדיק עביד \nכו' ואמנם נפשו מבריאה ורוחו מנוקבא דז\"א דאצילות דנשמה מז\"א דאצילות ונשמה לנשמה \nמאו\"א דאצילות אך מעשיה לא היה חלק ממנו. ולהבין זה נבאר סדר העולם כי הלא החורבה \nנגד הקלי' והיישוב נחלק לב' כי ח\"ל נגד עשייה וא\"י נגד יצירה לכן נאמר פ' ויקהל \nדרקיעים דיצירה קיימין למגנא על ארעא ומקום המקדש נגד בריאה ומקום ק\"ק נגד היכל ק\"ק \n"},{"index":19,"he":"דבריאה. והנה תבין בזה מ\"ש בסבא דמשפטים דף צ\"ט בענין נר ה' נשמת אדם נשמה ורוח של \nאדה\"ר דכר ונוקבא נשמה מאלנא רברבא ורוח מאלנא זוטא ואלו הם סוד זו\"נ שהם נשמה ורוח \nשל אדה\"ר משם. והנה לפי שאדה\"ר ממקום כפרתו שהוא מזבח נברא לכן תמיד היה העולם בסוד \nשבת שהוא בריאה לזה כוונו רז\"ל באדם בשעה שפגע לקין אמר מזמור שיר ליום השבת שהוא \nבריאה אך אחר שחטא נתהווה ביומין דחול מה שתחלה ע\"י זווג זה דזו\"נ אשר היה למעלה \nבחיק דאו\"א דאצילות ובהיכלא לכן היה ז\"א בסוד נשמה שהיא בינה ומלכות בסוד רוח שהוא \nז\"א אך אחר שחטא ירדו כל העולמות ממקום קדושתן לכן היצירה נתלבש בעשייה ואין א\"ו \nמקבלת רק ע\"י עשייה מיצירה בהתלבשות העשייה וכן בריאה נתלבש ביצירה והנוקבא בבריאה \nוז\"א בנוקבא. ועתה נמצא כי סוד נפשש שהיה מתחלה בבריאה הוא עתה ממלכות כי המלכות \nירדה להיות בסוד נפש והז\"א ירדה בסוד רוח ובינה בסוד נשמה ובזה לא יחלקו המאמרים \n"},{"index":20,"he":"האומרים שנפש במלכות ורוח בת\"ת עם האמור בסבא הנ\"ל. והנה להיות כי הבריאה ירדה \nביצירה נמצא עתה כי בריאה ויצירה יחד ולכך אל תתמה אם הכתוב א' אומר וייצר ה' אלקים \nאת האדם וכתוב א' אומר ויברא ה' האדם וגו' כי הבריאה ויצירה שניהן היו בשיתוף גוף \nאדה\"ר עיקרו היה מיצירה ואח\"כ נתלבש בריאה ביצירה ותראה עתה כמה פחיתות גרם אדה\"ר \nע\"י חטאו כי תחלה היה גופו מיצירה ממש ועתה רוחו מיצירה הרי כמה מדריגות כי גופו \nמעוה\"ז ונפשו מעשייה ורוחו מיצירה ממקום שהיה תחלה גופו וגרם זה קלקול הרבה בעולמות \nעצמן. ובזה תבין חטא אדם הראשון כי הקב\"ה אמר לו אחר שלא היה לו חלקן מעשייה שלכך \nלא יאכל מעץ הדעת שהוא סוד דעשייה וכאשר אכל ממנו אז ירד ממעלתו ונתמעט ובזה תבין \nאיך עץ הדעת הוא במלכות שהוא עשייה ובמ\"א מזכיר שהוא יצירה עץ הדעת טו\"ר מטטרו\"ן \nוסמא\"ל אך ע\"ש מה שנתלבש היצירה בעשייה נקרא עץ הדעת ביצירה ג\"כ. גם ראה איך הוא \n"},{"index":21,"he":"לפי שמטטרו\"ן בסוד אדם הראשון ממש כנ\"ל לכן הוא נטל גדלות גופו של אדה\"ר וגופו נהפך \nללפיד אש בעולם יצירה כנזכר בפרקי היכלות כי משם נחצב: \n \n"}]}
