{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-108","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":108,"title":"שער לט דרוש יא","hebrewTitle":"שער לט דרוש יא","segments":[{"index":1,"he":"שער לט דרוש יא\nנחלק לך' סימנים וב' כללים ודברים קטנים מדרוש מ\"נ ומ\"ד: \n(א) צ\"ע בדרוש מ\"נ אם יש ממ\"ה או מב\"ן או משניהם אם הוא בב\"ן דמ\"ה ובב\"ן דב\"ן ובב\"ן \nדס\"ג וב\"ן דע\"ב בין בבחי' הכללות בין בפרטות ר\"ל בע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן דב\"ן לבד ומה הם \nהמ\"נ ומה הכלי המעלה אותם ומה ההוא רוחא דשדי בגווה ואם הם בחינת נוספות על ג' כלים \nשיש בכל ספירה וספירה כנודע או אינם (נ\"א אם הם) זולתם (וכן מהו מ\"ד בכללות ובפרטות \nואח\"כ נבאר הכל): \n(ב) ענין נשמות בני אדם הבאים מן הנשיקין ויש באים מזווג תחתון ונלע\"ד שהבאים \nמהנשיקין הם בחי' אור מקיף והבאים מזווג תחתון הם בחי' אור פנימי שהנשיקין הוא הבל \nהיוצא מן הפה הנקרא מקיף ואלו הם בחי' נדב ואביהו ואליהו מקיף הפנימי: \n(ג) ענין העלאת מ\"נ דנשמות שיש בניצוצות המלכים שלא נתבררו וא\"א להעלותן אם לא על \nידי נשמות שרשיות לכל הנשמות כמו י' הרוגי מלוכה שהם י' שבטים והם מעלין אותם למעלה \n"},{"index":2,"he":"ושם נתקנים ויש ג\"כ כח לכל הנשמות לברר גם הם כפי כח מעשיהם קצת נשמות להעלותן בסוד \nמ\"נ למעלה לתקנם: \n(ד) יש ב' מיני זווגים א' לחיות העולמות חיצון שמשם המלאכים ואז המלאכים עולין \nומעלין מ\"נ דחיצוניות וזה בלילה אך ביום יש זווג פנימי דנשמות ואז נשמות הצדיקים \nמעלין מ\"נ פנימיות דנשמות: \n(ה) שם ב\"ן במילוי המילוי יורשת המלכות מאבא להיות לה מ\"ן דשם ב\"ן גם רבוע אחור \nאדנ\"י הם מ\"נ שבה וגם זה יורשת מאבא. וז\"א יורש מאמא ע\"ב דיודי\"ן ושם מ\"ה יו\"ד ה\"א \nוא\"ו ה\"א עם יו\"ד אתוון ושם ב\"ן הזה ושם ע\"ב הנ\"ל עם ב' כוללים גימ' קכ\"ו והוא בז\"א \nושניהן גימטריא כונ\"ן שמים כמנין רבוע אדנ\"י הנ\"ל וכשמזדווגים זו\"נ פב\"פ אז נותן \nז\"א בה גם קכ\"ו שלו: \n(ו) שם ב\"ן מעלה מ\"נ והמ\"נ הם מנצפ\"ך והם כפולים ה\"ח ה\"ג ה' אצבעות דיד ימין וה' \nאצבעות דיד שמאל ומ\"נ דזו\"ן הם רוחין ונפשין דצדיקים. ודבינה הם נשמות זו\"ן שהם \n"},{"index":3,"he":"המוחין שלהם נשמות הפנימיות שבהם וגם נשמות הצדיקים פי' נשמה. ונשמה לנשמה של נשמת \nהצדיקים: \n(ז) מ\"נ הם מן המלכים דמיתו שבעשייה והם נתונים תוך הקלי' נוגה דעשיה וקרובים אליה \nוכן מלכים מיצירה קרובים אל הקלי' נוגה דיצירה. וכן בבריאה והנה יש שם ב\"ן בעשייה \nוהוא המברר בירורי המלכים דעשייה וזהו ע\"י שיתוף נפש מצדיק דעשייה ויורדין עד \nהמלכים ומוציאין אותן משם ומעלין אותן עד היצירה ושם הרוח של הצדיקים יורד עד מלכים \nשביצירה ומוציאם משם ומברר משם מה שיכול כפי גודל התפלה או המצוה ההיא וזה בסיוע שם \nב\"ן שביצירה ואז עולין שניהן עד הבריאה ואז הנשמה עם שתוף ב\"ן דבריאה מבררים מלכי \nהבריאה ועולין עד נוקבא דאצילות ושם ניתנין ביסוד שלה בסוד מ\"נ ואז יורדין החסדים \nמן הזכר ומשניהן מתקנים הנשמות וכבר ידעת שיש ה\"ח דאמא ויש ה\"ח דאבא וחסדים דאמא הם \nגבורות דאבא: \n(ח) א\"א שיפחתו מוחין דיניקה פנימי' דאמא והנה להעלות מ\"נ צריך עכ\"פ שיהיה בו לפחות \n"},{"index":4,"he":"מקיפי דיניקה דאמא אך אינו יכול להמשיך רק מחיצוניות דאו\"א וממשיך ו\"ק דגדלות לבד \nואף אלו אינם רק מחיצוניות דאו\"א. ואם מעלה מ\"נ אחר שיש לו גם פנימי' דיניקה דאבא \nאז יכול להמשיך גם מחיצוניות דא\"א ומקבל ו\"ק דגדלות דאו\"א ואם מעלה מ\"נ אחר שיש לו \nגם מקיפי דיניקה דאבא אז ממשיך ג\"כ מחיצוניות עתיק וממשיך י\"ס במוחין כולם דגדלות \nאו\"א: \n(ט) יש בבינה שם אהי\"ה והוא מתחלף באבג\"ד בשם בוכ\"ו ואלו הב' שמות נכנסים תוך נוקבא \nדז\"א במוחין דילה בתחלה והם בחי' מ\"ן שבה וירדו שם ע\"י אצבעות יד בינה שהם מנצפך \nותחלה יורדין בג' מוחין דילה כדי שאח\"כ בעת הזווג יהיה כח במ\"ן שבה ששביסוד דילה \nלעלות ע\"י הארת ב' שמות הנ\"ל שבמוחין שלה הנמשך עד היסוד שבה המ\"ן אשר שם והמ\"ן ב\"ן \nדההי\"ן. והנה ב' שמות הנ\"ל הוא גימטריא נ\"ה רומז אל הנ\"ל שיש בה בחי' ג' מוחין \nובחי' שם ב\"ן שביסוד הרי נ\"ה וגם שם בוכ\"ו גימטריא יד\"ך לרמוז ליד בינה הנ\"ל שירדה \n"},{"index":5,"he":"למטה ביסוד נוקבא וביד זו ירדו ב' שמות הנ\"ל למטה במלכות וגם שם בוכ\"ו מהארתו נעשה \nונגדלת קומת הנוקבא כי שיעור קומתה ד\"ל שהוא כמספר הנ\"ל לפי שיש במלכות י\"ס וכל \nספי' יש לה ג' כלים הם שלשים באמה ארכו ורחבו ד' באמה של היריעה כמנין ד\"ל אותיות \nבמילוי המילוי דאדנ\"י: \n(י) חיות דז\"א המוכרח הוא מוחין דיניקה פנימית דאמא ואמנם אינו יכול להעלות המ\"ן עד \nהיות לו גם מקיף אמא דיניקה אז הם מספיקים לו להעלות מ\"נ אמנם אינו יכול להמשיך רק \nו\"ק דמוחין דגדלות לבד ואף גם אלו יהיה גרועים שלא יהיו רק מחיצוניות דאו\"א לבד וגם \nלא יהיה לז\"א רק ו\"ק פנימית דגדלות דאמא לבד אך מכ\"ש שיכנסו בו פנימית ומקיפים דאבא \nדיניקה בעת שיכנסו ו\"ק דגדלות: \n(יא) ב' ידים דא\"א יש בהם י' אצבעות ויש בהם ה\"ג מנצפ\"ך כפולות כי הימין כלולה \nבשמאל ושמאל בימין ואלו נמשכין ליסוד דבינה ונעשה מהם כלי דמ\"נ העומדין תוך כלי זה \nומן ב' ידים דאמא נעשית כלי היסוד דנוקבא אשר בתוכה המ\"נ: \n"},{"index":6,"he":"(יב) זו\"נ הניחו שרשם באו\"א שלהם וכל שאר נשמות הצדיקים היוצאין משם הם אחים לזו\"ן \nואינם יכולין להעלות מ\"נ אם לא ע\"י זו\"ן שהם הניחו שם שרשם תמיד: \n(יג) ביסוד הנוקבא יש ג' שמות אדני גימטריא קצ\"ה וביסוד זה יש חותם אחד והוא מילוי \nג' אהי\"ה קס\"א קנ\"א קמ\"ג בהסרת הפשוטים דהיינו ק\"ם ק\"ל קכ\"ב עם ג' כוללים גימטריא \nהשמים וז\"ס קצ\"ה השמים אך הג' אהי\"ה עצמן כולם הם גימטריא חות\"ם וכללותן תנ\"ה \nונמשכין מבינה הנקרא אשר וזהו אשר תנה הודך על השמים ובתוך חותם זה יש המ\"ן שהוא שם \nב\"ן: \n(יד) שם ס\"ג מעלה מ\"ן דבינה ושם ע\"ב מוריד מ\"ד דאבא ושם מ\"ה מוריד מ\"ד דז\"א ושם ב\"ן \nמעלה מ\"נ דנוקבא. [הגהה - צמח מ\"ן דנוקבא קודם למ\"ד דז\"א: \n(טו) בינה נקרא אהי\"ה וחלופו בוכ\"ו כמנין יד\"ך שהוא יד דבינה ובה ה' אצבעות שהם ה' \nאותיות מנצפ\"ך ומהם נמשכים למ\"ן דמלכות והמ\"ן שלה הוא שם ב\"ן ואלו הב' שמות אהי\"ה \nבוכ\"ו הם כח הנמשך למוחין שלה ומשם נמשך כח במ\"נ דידה לעלות: \n"},{"index":7,"he":"(טז) ע\"י התפלות והעבודות שעושין הצדיקים בעה\"ז מוסיפים ומחדשים כח למעלה מידי יום \nביומו ומאירין באצילות אור לאין קץ וערך בכל יום נוסף על חבירו נשמה לנשמה דבחי' \nאצילות של הצדיק עולה בחכמה ועל ידה מתחברים או\"א ע\"י שם ע\"ב דיודי\"ן שהוא חסד עלאה \nהמזווג זווג עליון ונקרא מזלא. ונשמה דצדיק הבא מבינה מעלה מ\"נ דבינה ע\"י שם ס\"ג \nורוח דאצילות מזווג לזו\"ן ע\"י שם מ\"ה ונפש דאצילות מעלה מ\"נ של המלכות ע\"י שם ב\"ן \nבאופן שהנשמות של הצדיקים הוא מ\"נ דבינה והנפש הוא מ\"נ דמלכות וכן עד\"ז ת\"ת ומלכות \nשהם בני הבינה הם מ\"נ דילה אלא שהת\"ת עולה יותר למעלה בסוד הדעת לחבר חו\"ב ע\"י שם \nע\"ב דיודי\"ן. והמלכות עולה בסוד מ\"נ דבינה ע\"י שם ס\"ג ונשמות הצדיקים שהם בני \nהמלכות הם מ\"נ דמלכות ע\"ד הנ\"ל. ודע שאין נשמות הצדיקים עולין בבינה בסוד מ\"נ \nבהיותו בחיים אלא ע\"י מסירת נפשו להריגה על ק\"ה אך הנפש יכולה לעלות בסוד המ\"ן של \n"},{"index":8,"he":"המלכות ע\"י מסירת נפשו למיתה על קיום התורה והמצות וא\"צ הריגה: \n(יז) רוחא קדמאה הוא נר\"ן של הנקבה שהוא ב\"ן ס\"ג מ\"ה כנודע והוא רי\"ו גבורה שכל אחד \nהוא בסוד ע\"ב ע\"ב ובזווג ב' אז נותן בה ע\"ב ממש שהוא חיה שלה ואז ראוי לזווג גמור \nלהוליד כנודע שגם הזכר אינו מוליד עד שיהיה לו חיה שהוא חכמה שבו אמנם בביאה ראשונה \nתמורת ע\"ב שלה שהוא חסר ממנה נותן בה סוד אור זרוע לצדיק שהוא נעשה נשמה לנשמה שהוא \nע\"ב של צדיקים. וצ\"ע כי בשלמא בנר\"ן איקרי שפיר רוח דילה ממש אשר אח\"כ נותן חלק \nמהגם בכל נשמה להלבישה כנודע אבל ע\"ב איך תהיה משמשת בב' בחי' חכמה שבה מציאות החיה \n(נ\"א הנשמה) שהוא הולד ואפשר שבזווג הב' נמשכין שניהן יחד ע\"ב לחיה שלה עצמה ובתוכה \nמתלבש וכלול חיה של הולד הנולד ונמצא עם זה שמהרי\"ו הראשון נמשכו הנר\"ן של הולד \nהנולד ומתלבשין וכלולים תוך רוחא קדמאה דילה הכולל נר\"ן שבה ונמצא שבב' זווגים נגמר \n"},{"index":9,"he":"הולד ואפשר שזה שאמרנו בדרושים דלעיל שלכל ולד צריך ב' זווגים. בזה יובן שא\"א לעלות \nמ\"ן שהם בחי' חיה של הולד עד שיכנוס רוחא קדמאה שלה יען כי בתוכה באים נר\"ן של הולד \nגם תבין איך משם ולמעלה כשבא נשמת הולד בא תחלה מלובש בנשמה שלה ונמצא כי הנר\"ן של \nהולד לבד באים מלובשים תוך נר\"ן שלה הנקרא רוחא קדמאה ואחר כך באה חיה של הולד \nמלובשת בחיה שלה ואלו הם בחי' אור מים רקיע ק' ברכאן הנ\"ל. ועדיין צ\"ע שהחיה של \nהולד נקרא אור ואינה מתלבשת וא\"כ איך באתה מלובשת תוך חיה של אמא ואפשר שבאה כלולה \nבה ואחר כך נפרדת ממנה ואינה מתלבשת. הגהה - צמח גם צ\"ע שלמעלה אמר כי ע\"ב הוא אור \nואח\"כ מ\"ם ואח\"כ רקיע וכאן אמר כי תחל' יהיב בה ס\"ג מ\"ה ב\"ן ואח\"כ ע\"ב: \nאו אפשר שזה בנשמה לנשמה ונר\"ן של הולד שמצד הנקבה כנ\"ל. אך כל הד' בחי' שיש אל \nהולד מצד הזכר אז הוא אור החסד הזכר עצמו ואינה מתלבשת. אלא שצ\"ע שא\"כ הזכר מזריע \n"},{"index":10,"he":"ב' טפות א' טפת נשמה וחיה של נקבה וב' טפות נשמה וחיה של הולד גם נלע\"ד שבחי' הד' \nהנקרא אור זרוע לצדיק נמצא שהוא חיה שלה אלא שכיון שהיא נקבה לוקחת נשמת הצדיק \nבמקומו ואז בזווג הב' נותן לה חי' לולד הצדיק עצמו ונמצא שהחיה שלה עצמה היא בחי' \nאור זרוע לצדיק לפי שהוא בחי' זכר הנקרא חיה שהוא בחינת זכר שבנקבה ולכן אמר שהם \nעצמן מזדווגים עם המלכות והבן זה: \n(יח) הגבורות כשהם עדיין בדעת הזכר הניתנין לנוקבא בזווג נקראים דכורין והם גדולים \nמהחסדים. אך כשניתנין לנוקבא לצורך תקון פרצופה עצמה ואח\"כ היא מעלה אותה בבחי' מ\"נ \nאז הם נקבות גרועים מהחסדים: \n(יט) יש נשמות בני אדם שבאים מזווג או\"א דאצילות והם אחים קטנים לזו\"ן שהם אחים \nהגדולים מהם שיצאו בראשונה קודם להם ובצאת אלו האחים הגדולים מיסוד אמא בסוד לידה \nהניחו שרשם למעלה ולכן א\"א שאמא תעלה מ\"ן לגבי אבא אם לא שיעלו שם זו\"ן שהניחו שרשם \n"},{"index":11,"he":"שם ואז ע\"י האחים הגדולים האלו שהם זו\"ן יכולין הנשמות שהם האחים הקטנים להתחבר \nעמהם ולהעלות באמא מ\"ן אך לא הם לבדם אלא על ידי שיתחברו שם זו\"ן ויעלו זו\"ן עמה. \n[הגהה - צמח וז\"א נקרא גדול בסוד בני בכורי ישראל והשאר נשמות הצדיקים שיצאו אחריו \nכנ\"ל: \n(כ) דע כי ד' בחי' נמשכין אל המלכות א' הוא ענין הנפש אשר לה שנותן היסוד של הזכר \nבה כדי שתוכל לעורר מ\"ן בעת הזווג כי ע\"י הנפש ההוא נעשית כלי הב' והג' הוא בחי' \nהרוח והנשמה שנותן בה הם שם ס\"ג ומ\"ה. הד' מ\"ש בפ' תרומה דרש בריה דרב ספרא על פ' \nאור זרוע לצדיק שהנה נשמות הצדיקים הם עצמן מזדווגים עם המלכות והם עושין נשמות \nכמ\"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן והנה רוב הזווגים הנעשי' בזמן הגלות הוא באופן זה. והנה \nאלו הד' בחי' (מילוי ד' אותיות שם ב\"ן) הנ\"ל והד' נכללים בבחינה ראשונה שהיא הנפש \nוהיא כוללת כל המילוי והוא הנקרא נפש נמצא שזה המילוי כולו בכללו בבחי' נפש אך בו \n"},{"index":12,"he":"נפרטים דרך פרט כל הד' בחי': \n \nשער לט דרוש יב\nדע שתחלה לוקח ז\"א מ\"ה וב\"ן ששהוא כללות רוחא דבגווה דבינה שהם ב' היות פשוטות \nגימטריא ב\"ן והם חו\"ג שבדעת שלו והחסדים מגדילין גופא דז\"א כנודע ואלו הם לצורך \nעצמו וה\"ג נשארין ביסוד שלו אך הארתן לבד יוצאין דרך אב\"א ומגדילין גופא דנוקבא \nלצורך גופה ועצמותיה ואח\"כ נותן לה בביאה ראשונה הה\"ג עצמן ועכ\"ז יש בהם כללות מ\"ה \nוב\"ן שהם חו\"ג ואלו אינם לצורך גופא דילה אלא הם חיותה ונפשה והם פנימותה ורוחניותה \nואז נמשך נפש בה ונשארין אלו הה\"ג בבחי' רוחא והוא הכלי המעלה מ\"ן ועיין מאד איך \nהמ\"נ הנזכר הם מנצפ\"ך ה\"ג אך הכ\"ב אתוון הם כלי הנ\"ל. גם ע\"ש איך שהכ\"ב אתוון הם \nדלת א' וחצי כלי ומנצפ\"ך א' חצי מ\"ן. ואלו נוטלת אותם בהיותם בסוד אב\"א מהארת \nהגבורות ואח\"כ בעת נסירתן לוקחת המוחין שלא ע\"י ז\"א ואז לוקחת כ\"ב אתוון אחרות \nונשלם הכלי גם לוקחת מנצפ\"ך האחרים שרשים עצמן ואינם הארות בלבד ונשלם גם מ\"ן והם \n"},{"index":13,"he":"י' דמים כנזכר בליל פסח והם השני' ה' דמים טהורים גבורות ממותקות והראשונים ה' דמים \nטמאים גבורות בלי מיתוק. וצ\"ע ששם נתבאר בליל פסח שהם לבושי החו\"ג וצ\"ע גם צ\"ע מה \nנתחדש בביאה ראשונה שהרי כבר נשלם הכלי בעת הנסירה וגם המ\"ן ונחזור לענין שאלו חו\"ג \nהנ\"ל היו בתחילת האצילות ואלו נשארין תמיד שם החסדים בז\"א בסוד כלי מ\"ד וה' גבורות \nבנוקבא בסוד כלי מ\"נ. ונלע\"ד שהענין הוא כי אם הוא בבחינת הזווג החצון (דמנצפ\"ך) הם \nבחי' מ\"ן עצמן כי הכ\"ב אתוון הם הכלי כנ\"ל. אך לזווג הפנימים נעשית אותן המ\"נ שהם \nה\"ג (מנצפ\"ך) נפש שבה בחי' כלי לבד ומה שמושך אח\"כ יהיו מ\"נ חדשים אחרים ונמצא שאלו \nהראשונים נעשו להם בחי' כלים להוריד מ\"ד לקבל המ\"נ. אך המ\"ד ומ\"ן עצמן הוא שחוזרים \nאו\"א להזדווג שנית ונותנין להם ב' עטרין אחרים מ\"ה וב\"ן חו\"ג חדשים ואלו מתפשטים \nבהם ע\"ד הראשונים ואז הם ג\"כ מזדווגים והנוקבא מעלה מ\"ן שהם גבורות חדשות שנתפשטו \n"},{"index":14,"he":"בה והזכר מוריד ה\"ח חדשים וכל זה מבחי' כלים הראשונים מ\"ד ומ\"ן הראשונים שנעשו כלים \nכנ\"ל אל אלו החדשים והראשונים נקראו כלים ואלו נקרא מ\"נ ומ\"ד ואז מצטייר הולד \nבנוקבא ויוצאת נשמה חדשה שהם לפנימית העולמות. ודע שאי אפשר לצאת נשמה מאלו מ\"ן \nומ\"ד חדשות אם לא שיבא מלובש תוך הארת הכלים הנ\"ל הנעשים מחו\"ג הראשונים וזה לבוש \nהנשמה הנקרא אלוה כנודע ואלוה הוא לבוש הכלי שהוא חו\"ג הראשונים (וחות\"ם ואלו\"ה \nעולה תצ\"ו כמנין מלכות לרמוז שהוא כלי מלובש באלו הב' לבושים אלו\"ה מאבא וחותם מאמא \nשהוא ג' אהי\"ה ומשם יוצאת הנשמה שהוא בפנימיו' שהם חו\"ג הראששונים) וזהו אלוה וכן \nיש לבוש מאמא והוא החותם ועשיית לבוש זה הוא עצמו מציאות העלאת מ\"ן. ודע שהלבוש הזה \nהוא גדול מהחדשים לכן נמשך עמו בסוד כנשר יעיר קנו יפרוש כנפיו יקחהו לשמור את \nהבנים ולכן הוא המעלה אותן אח\"כ בסוד מ\"נ את הנשמה שהרי הם מעלין אותן והם בעצמן \n"},{"index":15,"he":"אין בהם כח לעלות נמצא שהכלי גדול מהמ\"ן ושהכלי הוא כח עצמות אב ואם עצמן להוליד את \nהבנים ענפיהם ומלבישין אותן לשומרם והבן מאד ענין העלאת מ\"נ ע\"י הכלי איך הוא שהוא \nהתלבשותם ע\"י הלבוש הזה דנוקבא וזה תכלית ביאור זה ושמרהו וגם דע כלל אחר נמשך עם \nזה ושמרהו שכל אלו החדשים נעשים בחי' נשמות ואינם נשארין בזעיר ונוקבא רק לצורך \nהבנים שהם הנשמות לכן בכל פעם צריך זווג מחדש כי כלה ונפסד וחוזרין להמשיך לבנים \nאחרים: \n[הגהה - אך צ\"ע שהרי הראשונים הם החצונים והחדשים הם הפנימים ואיך הראשונים גדולים \nמהם. ונלע\"ד שיש רוחא בין בחיצוניות ופנימיות וכולן מן הראשונים וחדשים הם ג\"כ \nבחיצוניות ופנימיות וא\"כ הרוחא דחיצוניות נעשה לבוש אל החדשות דחיצוניות ורוחא \nבפנימיות נעשה לבוש אל החדשות פנימיות ואם כן יצטרך ביאה ראשונה פנימיות לעשותה כלי \nוכן ביאה ראשונה דחיצוניות לעשות כלי גם אפשר שהפנימיות שהם נשמות צריך חדשות אך \n"},{"index":16,"he":"החיצונית שמשם נמשך חיות לבד א\"צ בחדשים בכל פנם לכן א\"צ להעלות (מינה) מ\"ן אלא \nלפנימית בק\"ש ולא לחצוניות כנזכר שם בפי' ע\"ש והדבר שקול וצ\"ע: \nודע שכל זה הרוחא דשביק בה הוא בזווג התחתון שהוא נמשך מהתפשטות החסדים דז\"ת בגופא. \nגם יש זווג אחר עליון והוא בג\"ר ממש בז\"א ונקרא נשיקין קדמאין וגם אז נשיקין קדמאין \nהם רוחא דיהיב בגווה בג\"ר ונעשה כלי אל הנשיקין החדשים שהם מ\"ן ויש מלאכים ונשמות \nמן הנשיקין וכן מזווג התחתון. ונלע\"ד שבזה יוכרח מ\"ש במ\"א שיש רוחא בחצונית לצורך \nהמלאכים וזה בג\"ר ובז\"ת ויש רוחא בג\"ר וז\"ת בפנימיות לצורך נשמות וא\"כ אין לפרש \nשהפנימית הם ג\"ר וחיצונית הם ז\"ת רק כל י\"ס יש בהם חיצונית ופנימית וזכור זה. והנה \nהמ\"נ שהעלה המלכות בש\"ש לז\"א הם לצורך נשמות (פנימית הם הנשמות) והמ\"ן דאמא עלאה הם \nלצורך שימשכו מוחין דגדלות פנימית לזו\"ן. וכבר נתבאר פרטים אלו בשער הזווגים שיש ב' \n"},{"index":17,"he":"מיני זווגים באו\"א א' חיצון וא' פנימי ודע שזווג זה הפנימי אינו תדיר והנה בזווג \nהחיצונים דאו\"א אז ההוא רוחא קדמאה מספיק להעלות מ\"ן מהחו\"ג החדשים לצורך חיות לבד \nכי ההוא רוחא קדמאה הוא שורש זו\"נ הנשאר תמיד למעלה אך בזווג הפנימים דאו\"א שהוא \nלהמשיך נשמות חדשות דפנימית צריך שגם המוחין פנימים דזו\"ן יעלו למעלה ואז הם המעלין \nמ\"ן שהם החו\"ג חדשים פנימים לצורך נשמות יען שזווג זה נפסק וצריך שזו\"נ עצמן יעלו \nהמ\"ן. והנה ז\"ת דאו\"א והם ישסו\"ת ויש בהם ג' בחי' א' עצמות ב' הוא הכלי המעלה מ\"נ \nשבהם ג' הוא המ\"נ עצמן ותחלה מקבלין זו\"נ משם הארת שהם מוחין דיניקה המקיפין דאמא \nופנימים דאבא הנזכר שם. ודע שכיון שיש לו מקיפין דיניקה דאמא יכול להעלות מ\"ן לצורך \nהגדלות של הפנימים ואלו מוחין דיניקה שהם מקיפין דאמא נמשכו להם מזווג חיצוניות \nאו\"א שהם ישסו\"ת בלי שיעלו המ\"ן לשם כי שם אלהים שהוא בחינת היניקה הוא חיצוניות \n"},{"index":18,"he":"העולמות ומוחין דגדלות הוא פנימית הם הויו\"ת ע\"ש. וצ\"ע שהרי זווג החצונית יש בו ג\"כ \nנשיקין מג\"ר וזווג תחתון מז\"ת וכן פנימית וא\"כ בין בחיצוניות בין בפנימית יש גדלות. \nואפשר שכל זמן שאין להם רק מוחין דגדלות דיש\"ס ותבונה נקרא גדלות דחיצוניות וכבר \nקדם להם יניקה ועיבור וכשלוקחין גם מוחין שניים דקטנות ב' דאכדט\"ם וגדלות ב' דאו\"א \nעלאין דחג\"ת אז הוא פנימית ונמצא שיש עיבור יניקה ומוחין בחיצונית והם כשלוקחין \nמיש\"ס ותבונה וכן יש להם עי\"מ דפנימית והם כשלוקחין מאו\"א עלאין. גם אפשר לומר \nשיש\"ס ותבונה הם חיצונית דאו\"א ויעקב ורחל [בהיותם קטנים הם חיצוניות או\"א ויעקב \nורחל וכו'] השנים יחד בהיותן קטנים הם החיצונית דזו\"ן ואלו הם ישורון ורחל חיצונית \nזו\"נ וכל זה צ\"ע (נכתב על הגליון כמו שזו\"נ הניחו שרשם גו אמא עלאה בצאתם משם ושרשם \nהוא האי רוחא דשביק בגווה כן כל נשמות הצדיקים היוצאין או מבינה או ממלכות מניחין \n"},{"index":19,"he":"שם שרשם בסוד רוחא דבגווה והבן זה היטב איך הנשמות היוצאות אח\"כ הם מתלבשות בההוא \nרוחא דז\"א ובההוא רוחא דנשמות שקדמו אליהם ונמצא כי שורש מ\"ה וב\"ן הוא כלול ההוא \nרוחא דנוקבא בין בבינה בין במלכות אלא שעיקרו ב\"ן דגבורות ובזכר הוא להיפך כי רוח \nדאבא הוא ביסוד דיליה או בז\"א עיקרו מ\"ה דחסדים ואחר כך בזווג פב\"פ אז נותן בה \nהחסדים דמ\"ה עצמן ע\"כ על גליון): \n \n"}]}
