{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-13","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":13,"title":"פרק י דרוש יעקב ומשה מיסוד דאבא:","hebrewTitle":"פרק י דרוש יעקב ומשה מיסוד דאבא:","segments":[{"index":1,"he":"פרק י דרוש יעקב ומשה מיסוד דאבא: \nוהנה כמו שבאירנו לעיל שיש צלם דאמא וב' אותיות ל\"ם לראשו דז\"א כך יש בחי' צלם אבא \nעל ראש ז\"א והם סוד חו\"ב וב' עטרין מתלבשים בנ\"י דאבא ונעשה מהם בחי' צלם דוגמת אמא \nממש. ואח\"כ מתלבשים נה\"י דאבא תוך נה\"י דאמא באופן זה כי בינה דחכמה מתלבשת בנצח \nאמא ובינה דאמא בהוד אמא נמצא שיש להם ב' בינות וז\"ס כי לא עם בינות הוא וחכמה דאמא \nתוך הוד אבא וחכמה דאבא בתוך נצח דאבא והם ב' חכמות וז\"ס חכמות בחוץ תרונה. והה\"ג \nדאבא הם חסדים דאמא וה\"ג דאמא נכנסין ביסוד אמא וה\"ח דאבא מן החסדים שלו וה\"ח דאמא \nהנעשים גבורות דאבא נכנסין ביסוד אבא הם ג\"כ ב' דעות כי אל דעות ה'. והנה נה\"י דאבא \nמתלבשים בנה\"י דאמא והנה היסוד דאבא הוא דוכרא והוא ארוך ויסוד דאמא הוא נוק' והוא \nקצר וא\"כ כשמתלבש יסוד אבא ביסוד אמא נמצא כיון ששיעור יסוד אמא הוא שיעור שליש א' \nא\"כ יוצא יסוד אבא חוץ ליסוד אמא שיעור ב' שלישים מגולים ונמשך יסוד אבא עד סוף \n"},{"index":2,"he":"יסוד ז\"א עצמו וז\"ס הבל הבלים פי' הבל הכולל ב' הבלים כי הבל היוצא מיסוד דז\"א הם \nב' הבלים א' שלו וא' של יסוד אבא והנה מן האור הגדול של החסדים שבתוך יסוד אבא \nשמתלבש תוך הת\"ת דז\"א והוא אור מגולה בוקע ויוצא האור לחוץ לבטן ז\"א מצד פנים דז\"א \nושם נעשה יעקב לשון בקיעת אור בסוד אז יבקע כשחר אורך והוא אותיות יעקב וזהו אך יצא \nיצא יעקב כי ב' יציאות וב' בקעות יש ליעקב א' הוא אור שבתוך היסוד אבא שבוקע היסוד \nויוצא תוך ז\"א. בקיעה ב' הוא שחוזר האור לבקוע ובוקע מבטן ז\"א ויוצא לחוץ בפני ז\"א \nכי אחוריו של יעקב נגד פני הז\"א מהחזה ולמטה וכן עד\"ז יצאה רחל מאחורי דז\"א אב\"א \nמהחזה ולמטה כי שם נשלם יסוד אמא והאור שלה יוצא לחוץ והנה שם מ\"ה מילוי דאלפין הוא \nבז\"א. והנה א' שבמלוי וא\"ו מקומה שם בשליש אמצעי של ת\"ת דז\"א תחת החזה אחר שכלה \nיסוד אמא אז מתגלית א' זו והוא אהי\"ה בסוד דם האדם באדם כמבואר אצלינו ואהי\"ה זו \n"},{"index":3,"he":"במילוי ההי\"ן שהוא קו אמצעי כנודע והוא גי' קנ\"א וע\"ה גימ' קנ\"ב כי שם נעשה נקב \nויוצא אור לחוץ תוך ז\"א מתוך יסוד דאמא. פי' ב' כי שם זה של קנ\"א שהוא גימ' קנ\"ב \nהוא נוקב ויוצא אור לחוץ לרחל באחור ז\"א כי שם מקומה והיא נקרא ה' תתאה ואז נתחבר \nנקב זה עם ה' תתאה ונעשה נקבה באחורי ז\"א. וכותל א' יש לב' לבד לכן צריכה נסירה \nמשא\"כ ביעקב שיש לו כותל לבדו חוץ מכותל הז\"א ויש הפסק בין ז\"א ליעקב באופן שאור \nאבא היוצא לחוץ לז\"א נ' יעקב אך ההארה שהיא יוצאת מיסוד אבא תוך בטן ז\"א בפנים ז\"ס \nמשה וז\"ש משה מלגאו ויעקב מלבר: \nוהנה ה' בחי' יש למשה א' הוא בדעת ז\"א עצמו כי שם יסוד אבא. ב' בשליש עליון המכוסה \nכי שם יותר מקום רחב בין הזרועות יותר בדעת ואז הוא בחי' ב' שמתפשט שם היסוד דאבא \nוכנגד זו הבחי' נאמר במשה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט פי' כי שם בחי' סתר ומכוסה. \nבחי' ג' בשליש ת\"ת האצעי אחר צאתו מיסוד אמא ושם היתה נבואת משה וז\"ש בזוהר כי \n"},{"index":4,"he":"נבואת משה מן דכורא ושאר הנביאים מן נוקבא פי' כי משה מתנבא מיסוד אבא שבתוך ז\"א \nושאר הנביאים מיסוד אמא בהיותם תוך ז\"א. בחי' ד' כשמגיע יסוד אבא תוך יסוד ז\"א ואז \nהוא בחי' שת. וז\"ס וחשופי שת פי' כי הוא שת מקום יסוד כשמסירין הערלה מהיסוד שמתגלה \nונתוסף [ס\"א ונחשוף] האור אשר שם וזהו חשופי שת בחי' ה' הוא הבל היוא מיסוד אבא חוץ \nליסוד ז\"א ושם הוא בחי' הבל וז\"ס משה ר\"ת \"משה \"שת \"הבל והנה הבל חטא שהביט בשכינה \nפי' שהבל היה רוצה שאור היוצא מן יסוד אבא והוא בוקע ויוצא ליעקב היה רוצה הבל \nלהפכו לאחוריים ליתן לרחל הנקרא שכינה וזהו הציץ בשכינה שרצה להאיר ולהציץ בשכינה \nמאותו אור הנוגע ליעקב: \nפרק יא דור המדבר ובינה ותבונה ומ\"ם שלוחות שבנס היו עומדים.: \nוהנה עם מה שביארנו לעיל כי זו\"ן מתחברים בכותל א' משא\"כ יעקב בזה תבין סוד מ\"ש משה \nליששראל בכניסתן לא\"י ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום. כי ה' אלהיכם הוא \n"},{"index":5,"he":"זו\"ן וישראל הנכנסין לא\"י היו מבחי' זו אשר הם דבוקים אב\"א וזהו ואתם הדבקים בה' \nאבל דור הדבר דור דעה שהיו מבחי' יעקב ולא היו דבוקים בכותל א' מתו כלם ולא נכנסו \nלא\"י לכן היה משה רועה שלהם. ובזה יובן כמה טעמים למה משה היה ררועה שלהם ולמה נקרא \nדור דעה דור המדבר ולמה נתנה התורה להם ולמה ישבו מ' שנה במדבר ולמה לא מצא משה בהם \nרק אנשי חיל ולא מצא בהם נבונים. אך הענין כי יסוד אבא יוצא מתוך יסוד אמא ומתגלה \nמהחזה ולמטה ושם יוצא לחוץ בחי' יעקב. והנה כמו שיצאה בחי' לאה אחורי הדעת דז\"א כן \nאחורי דעת יעקב יוצאת בחי' לאה אחרת נוק' של יעקב. לכן נק' דור דעה דור היוצאים \nמבחי' דעת של יעקב. והנה בהסתלקות יסוד אבא מאליו נסתלק דור דעה הנמשך משם לכן משה \nלהיות ששרשו היה יסוד אבא לכן היה רועה לדור המדבר כי משה מלגאו ויעקב מלבר. לכן \nאותן הנכנסין לא\"י אמר להם משה ואתם הדבקים בה' פי' שהוא ת\"ת חיים כולכם ותוכלו \n"},{"index":6,"he":"להכנס לא\"י אבל דור דעה להיות שמשה הוא יסוד אבא הרועה שלהם ודור דעה המה ג\"כ משם \nממילא כשנסתלק משה נסתלקו גם הם כי כולם הם מבחי' חכמה ואינן נכנסין לארץ. ולכן לא \nנכנס משה ולא דור דעה לארץ. ולכן ניתנה להם התורה כי התורה מיסוד אבא שנבקע ויוצא \nהאור לחוץ וזה היה בזמנם שגם הם יצאו מן בקיעה ההיא לכן ישבו מ' שנה במדבר כי שם \nע\"ב דיודי\"ן הוא באבא שהוא בחכמה ויש בו ד' יודין שהוא גי' מ' לכן מצא משה בדור דעה \nאנשי חיל כי חי\"ל גי' מ\"ח כ\"ד כ\"ד שהם ב' שלישים דיסוד אבא המגולים מהחזה. כי בשם \nשל ע\"ב יש ג\"פ כ\"ד וב' שלישים הם ב\"פ כ\"ד גימ' מ\"ח שהם ב' שלישים המגולים גימ' חי\"ל \nגימ' מ\"ח. אבל נבונים הבאים מבינה לא מצא כי יסוד דבינה אינו משמש כלום ליעקב רק \nלזו\"ן. וזהו הטעם שיעקב יצא בפרצוף שלם בכותל בפ\"מ ואינ דבוק בז\"א כי הוא לבדו לקח \nמיסוד אבא אך זו\"ן שניהם באים מיסוד אמא זה לוקח ה\"ח וזה לוקח ה\"ג לכן יצאו שניהם \n"},{"index":7,"he":"מחוברים בכותל א' וצריכים נסירה. ודע כמו שיש ד' רבתי וד' זעירא בזכינה בחי' עליונה \nלאה ובחי' התחתונה רחל כן יש באמא ב' בחי' אלו ב' דלתות ד' עליונה בינה ד' תחתונה \nתבונה וכ\"א מאלו יש בהם י\"ס. ודע שיש בזכר ג\"כ ב' בחי' אלו כי הז\"א שיעורו הוא \nמהחזה דאמא ולמטה כן רחל היא עד\"ז נגדו מהחזה דז\"א ולמטה כנ\"ל הכל. וא\"כ כמו שיש \nיעקב לתתא כנגד בחי' התחתונה דשכינה כן למעלה במקומו יצא יעקב אחר והוא יוצא מיסוד \nחכמה עליונה. והענין הוא כי כמו שיש סוד הדעת למעלה באו\"א כשיש זווג כך למטה בזווג \nבחי' התחתונה הנקרא תבונה עם בחי' תחתונה דאבא ג\"כ יש דעת אחר לכן למטה בשכינה יש \nב' בחי' אלו וכמו שב' בחי' עליונות נכללין כא' כך ב' בחי' תחתונות נכללין כא'. וז\"ס \nכי אל דעות ה' וז\"ס והיו תואמים מלמטה שהוא בחי' יעקב התחתון שהוא מהחזה ולמטה \nויחדיו יהיו תמי\"ם תאומי\"ם הוא יעקב האחר שהוא שוה בשוה עם ראש ז\"א ומתחילה ועד סוף \n"},{"index":8,"he":"הכל נק' ישראל ממקום שיצאה רחל יצא יעקב ג\"כ מלפניו ויעקב מזדווג עם רחל וישראל \nמזדווג עם לאה. וז\"ש בזוהר ויצא ע\"פ וישכב עמה בלילה הוא ולא הזכיר יעקב כי הכוונה \nעל ישראל. ודע כי בינה יש לה ג' בחי'. א' כשיש לה זווג עם אבא ואז נק' בינה. ב' \nכשאין לה יחוד עם אבא ואז נק' תבונה כשעומדת לבדה. ג' כשיורדת ומתפשטת למטה תוך \nהז\"א נקרא ג\"כ תבונה וכשז\"א עולה למעלה נק' איש תבונות ידלנה פירוש ידלנה אותה \nלמעלה. ואיש הוא ז\"א ותבונות הוא תבונה עולה למעלה עמו כשהיא עולה למעלה עמו אמר \nידלנה פירוש יגביהנה. ואחר שעלה ז\"א למעלה אז נתייחדה הבינה עם אבא ואז נקראת הב' \nתבונות בינות כי עלו במדרגה עליונה הנקראת בינה וז\"ס כי לא עם בינות הוא: \nודע כי מציאות אבא הוא יו\"ד של הוי\"ה וקוצו של יו\"ד הוא א\"א והנה יו\"ד במלואה יש בה \nג' אותיות כזה יו\"ד והנה תכה י' על ו' שהוא י\"פ ו' גימ' ס' ואח\"כ תכה י' על ד' גימ' \n"},{"index":9,"he":"מ'. והנה כאשר בינה מתייחדת עם אבא אז נק' ם' [נ\"א ס] ר\"ל סתומה שהיא סתומה שמקבלת \nכל האורות וסותמת אותם לכן הו' ראשה נטוי כלפי הד' של יו\"ד להיות שאבא משפיע אורות \nלאמא. וכשאין אבא משפיע לאמא שאינה מזדווגת עמו אלא היא רביעא על בנין נקרא מ' \nפתוחה ופי' מ' ר\"ל משפיע פי' כשהיא משפעת לנין וז\"ס אותיות מ\"ם הנז' בזוהר על בנה \nוזו היא הו' והד'. כשהם בחכמה שהיא באות יו\"ד אז ו' קודם לד'. וכשהם בבינה שהיא אות \nה' אז ד' קודם לו' כי צורת ה' ד\"ו כזה ה' אך כשהוא\"ו תחת ד' שהוא סוד ה' אז יושבת \nו' זו בלתי ראש וכשהוא\"ו קודם לד' שהוא סוד יו\"ד אז יש לה ראש נטוי כלפי ד'. \nוהכוונה כנ\"ל כי כשהיא מזדווגת עם אבא אז אותה ו' יש לה ראש שמשפיע אבא בסוד ראש ו' \nהנטוי כנגדה אך כשהוא בסוד ה' אז אין לה זווג עם אבא אז אותה ו' אין לה ראש כי \nהאורות נשארים למעלה ואין אבא משפיע אותן לאמא ואותו ראש של ו' נשאר למעלה בצורת \n"},{"index":10,"he":"יו\"ד העומדת אחורי ה'. ומבואר אצלינו בסוד צורת ה' כזה ה' בסוד וחכם בבינה אמנם ו' \nשל תוך ה' בלי ראש מתפשטת ומשפעת בכל ז\"א עד היסוד שלו. וכבר ידעת כי חכמה בינה דעת \nשל הנקבה נגד ג' פרקי עליונים דנה\"י דז\"א כנודע. והנה ו' זו של ה' דבינה מתפשטת תוך \nז\"א עד היסוד שלו. נמצא שאמא משפיע עד חכמה ובינה דעת דנוק' דז\"א ולא יותר. והנה דע \nכשאמא היא למעלה עם אבא אז נק' נקבה בערך נקבה המתקבלת מן דכורא וכשהיא רובצת על \nהבנים ומשפעת להם אז נק' דכורא דוגמת הזכר המשפיע בנוק'. וז\"ס עונש משכב זכור כי \nהוא מוריד הכח שיש באמא כשהיא למעלה וגם את אבא המשפיע באמא למעלה ומורידן עד נה\"י \nדז\"א. וז\"ס זכור שהוא גימ' הוי\"ה דיודי\"ן ותהי\"ה דיודי\"ן ע\"ב וקס\"א ושניהם גימ' \nזכו\"ר והם גימ' רג\"ל להורות שהורידן עד רגליו דז\"א ואז כביכול מתבטל הז\"א לגמרי \nשאינו יכול לסבול האורות ההם (שירשו את מקומו) ואז כביכול מתבטל לגמרי כענין וימת \n"},{"index":11,"he":"בלע. וז\"ס העון הזה הנקרא תועבה פי' תועה אתה בה ר\"ל כי אתה חושב שהורדתה אמא על \nהבנים ומשפעת להם כזכר לנקבה ואתה עושה אותה נקבה שאתה שוכב עמה. ולכן תשובה על חטא \nזה שיתענה רג\"ל תעניות כמספר ב' שמות הנ\"ל שבהם חטא והורידן למטה. ויכוין להעלות \nבכל יום חלק א' מהם עד שנמצא שבי' ימים הראשונים מעלה י' א' דע\"ב וכן עד\"ז עד \nשישלמו רג\"ל תעניות ואז נגמר להעלותן למעלה במקומן. והנה החוטא הזה גרם פגם גם \nבאחוריים של השמות הנ\"ל שהורידן למטה לכן גם בהם צריך תיקון והם קפ\"ד ותקמ\"ד גימ' \nתשכ\"ח. וזהו זכו\"ר אל תשכ\"ח כי הזכירה היא מהפנים והשכחה היא מהאחורים. והנה ג\"פ \nרג\"ל שהוא זכו\"ר גימ' תשכ\"ח א\"כ כשמתקן חלק א' מהפנים יכוין להעלות ולתקן עמו ג' \nחלקים מהאחורים נמצא כי בי' תעניות ראשונים מתקן יו\"ד ראשונה דע\"ב כנ\"ל ומתקן ל' \nחלקים דאחוריים שהם יו\"ד י' מן יו\"ד ב' של אחוריים כי הפנים רג\"ל א' והאוריים ג' \n"},{"index":12,"he":"רגלים וביום התענית האחרון מרג\"ל תעניות יכוין לכלול הכל ביחד ולהעלות כל הפנים שהם \nהרג\"ל וכל האחוריים שהם תשכ\"ח בבת אחת ולהעלותן במקום של או\"א: \nונחזור לענין מ\"ס שי בינה כנ\"ל כנ\"ל כי משה זכה לבינה בהיותה בסוד ס' לפי שהוא יסוד \n(סוד) אבא מלגאו אך יעקב שהוא מלבר לא זכה לבינה רק בהיותה בסוד מ' שהיא כד רביעא \nעל בנין. וז\"ס שארז\"ל מ\"ס שבלוחות בס היו עומדין. פי' כי הלא ב' בחי' יש בבינה \nותבונה כנ\"ל כי בהיותה פב\"פ עם אבא נקרא ס' שהיא כנגד ו\"ס שבה שהם כח\"ב דח\"ג. ונקרא \nמ' בהיותה בלי זווג בערך ד' תחתונות שלה שנכנסת בז\"א. וז\"א ג\"כ באלו ב' בחי' נק' ו' \nד' כנ\"ל וה ו' מדות עליונות שבו שהם כחב\"ד ח\"ג שנכנסין נה\"י דאמא עד שליש ת\"ת שלו \nעד החזה. וד' הם חנה\"י שבו שאין בהם יסוד בינה. גם דע כי ו\"ס עליונות שהוא הו'. הוא \nפרצוף א' וד' תחתונים שהם סוד הד' הוא פרצוף ב'. ולמעלה ג\"כ סוד מ\"ס של הבינה שהם \n"},{"index":13,"he":"ב' פרצופים. והנה ז\"א (נ\"א אמא) פרצוף א' שהם ו' עליונים שבו נקרא בינה. פי' בן \nי\"ה. ופרצוף ב' שהוא ד' תחתונים שבו נקרא תבונה בן ובת. וז\"ס מ\"ס שבלוחות בנס היו \nעומדין כי הלוחות הם נ\"ה של מ' שהיא של תבונה תחתונה ונעשה ממנה פרצוף שלם מי\"ס וכן \nס' למעלה שהם ו' בחי' נעשה פרצוף גמור די\"ס באמא ודאי שע\"ד נס הוא: \nאו נאמר באופן אחר כי כמו שבינה הוא מ\"ס כנ\"ל גם בתבונה יש בו מ\"ס כי ו' העליונות \nשבה הם ס'. וד' תחתונים הם מ'. וג\"כ נקרא ו\"ד כנ\"ל בבינה. כי ו' הם ו' עליונים וד' \nהם ד' תחתונים. והנה מ' נקרא תבונה כי הם ד' תחתונות שלה שהם תנה\"י שלה לבד והם \nנכנסין בז\"א. והנה נמצא שכל פרצוף התבונה בכל בחי' שהם מ\"ס ו\"ד הנ\"ל לא נעשה אלא \nמד' תחתוניות תנה\"י דבינה ונקרא בינה מ' וכנגד מ' זו של בינה נקרא ג\"כ תבונה מ' כי \nמשם נלקחה. ומה שנכנס מן התבונה בז\"א אינו רק חציו לבד שהם מ' שלה ד\"ס תחתונות שבה \n"},{"index":14,"he":"אשר היא חצי מ' של הבינה עלאה כי כל התבונה היא מ' ארונה של הבינה עלאה. נמצא כי \nחצי מ' לבד נכנס בז\"א. וז\"ס מ\"ס שבלוחות בנס היו עומדין כי הלוחות הם נ\"ה דז\"א ומ\"ס \nשבלוחות הוא כללות ז\"א שהוא ס' למעלה ו' ראשונות שבו מ' למטה ד\"ת שבו וכל כללות מ\"ס \nאלו לא נתהוו רק מן חצי מ' של בינה עלאה שהיא חצי של התבונה הנקרא מ' של בינה עלאה. \nובחצי מ' ההיא מתקיימים כל בחי' מ\"ס שבלוחות שהוא הז\"א ונס גדול הוא זה: \nאו יאמר באופן אחר כי דע שמן הפה של אמא יוצא הבל המקיף לז\"א כולו ואין הבל זה יוצא \nומקיף לז\"א רק בעת שרביע' על בניה כדי לתת לו קיום וחיות לז\"א. וכאשר מסתלקת מעל \nבנין גם אותה הארה מסתלקת מז\"א. כפי זה לא היה אפשר להיות לו קיום לז\"א לולי ע\"י נס \nוזהו בנס היו עומדין. וסוד הנס הזה המעמידן ומקיימים לזו\"ן באותה שעה שאמא מסתלקת \nמעליהן כדי להזדווג עם אבא ונס זה הוא הנותן קיום להם והעמדה והוא שם מ\"ה דאלפין \n"},{"index":15,"he":"מקיים ומעמיד לז\"א. ושם אדנ\"י גימ' ה\"ס מעמיד לנוק' וב' שמות אלו מ\"ה וה\"ס גימ' \nנ\"ס. כי מ\"ס שבלוחות שהם ז\"א הנק' מ\"ס הם עומדין בנס שהם כמנין ב' שמות הנ\"ל: \nפרק יב פרצוף לאה וסוד תפילין.: \nודע כי הלא חצי ת\"ת תחתון ונה\"י דאמא נכנס הכל תוך ז\"א והבחי' הראשונה שנכנסה היא \nמל' דתבונה בתחלה כי התחתון נכנס בראשון כנודע ומקומה בדעת ז\"א ושם כנגדה מהאחוריים \nדדעת ז\"א מכח הארה זו דמל' יצאה לאה מאחוריים. וז\"ס הראהו הקב\"ה למשה קשר של \nתפילין. ולפי שאין לה כ\"כ הארה מהמוחין דז\"א עצמן רק מן המ' לבד לכך היא בחי' עור \nלבד שהוא קשר של תפילין, אך התפילין עצמן הם הבתים של עור ובתוכם ד' פרשיות שהם \nהארת המוחין עצמן הבולטים במצחא דז\"א. והענין כי הא\"א יש לו שערות ונימין וקוצין \nוהנה הנימין של א\"א נמשכין על ראש ז\"א וכשיורדין נימין אלו יש בתוכם אור גדול ומכה \nברישא דז\"א מאחוריו ואז מהארת ד' המוחין דז\"א בכח ההכאה הנ\"ל יוצאין ארבעה בתים \n"},{"index":16,"he":"בחי' התפילין. ואח\"כ חוזר האור של מל' דאמא אשר שם וחוזרת עד אחוריו דז\"א ומוציא \nקשר של תפילין וזה נקרא לאה ונעשה בה ד' מוחין שבה שהם חב\"ד שהם ד' מוחין כנודע \nוז\"ס ד' אלפין של ד' שמות אהי\"ה אשר כתבנו בסוד היחוד של בשכמל\"ו: \nועתה נבאר פרצוף לאה ואח\"כ סוד התפילין. והנה לאה מגעת עד חזה דז\"א ומשם מתחלת רחל \nוז\"ס אין מלכות נוגעת בחברתה אפי' כמלא נימא כי עד שתכלה מלכות עלאה לאה ממש אז משם \nמתחלת מלכות תתאה רחל. וזהו עקב ענוה יראת ה' שארז\"ל מה שעשתה ענוה עקב לסנדלה עשתה \nיראה עטרה לראשה כי ענוה היא בחי' לאה. ולפי שמשה השיגה כי עלה עד ן' שערי בינה לכן \nנקרא עניו מאד כי השיג עד מקום לאה ובמקום שנשלם עקב ענוה שהיא לאה שם מתחלת העטרה \nשל רחל ובחינה שלה נקרא אשת חיל יראת ה'. פי' כי היא נקרא יראת היוצאת מז\"א שהוא \nהוי\"ה וזהו יראת ה'. ודע כי מהחסד דז\"א שהוא זרוע ימין נעשה כל קו ימין כולה דלאה \n"},{"index":17,"he":"שהוא חח\"ן. ומזרוע שמאל שהוא גבורה מג\"פ משם נעשה קו שמאל דלאה בג\"ה. ומקו אמצעי \nדז\"א עד החזה נעשה כל קו אמצעי דלאה. ודע כי בלילה הוא זווג ז\"\"א עם לאה. וז\"ס ויהי \nבבקר והנה היא לאה וזווג יעקב ורחל אינו אלא ביום בעת תפלת השחר לכן בתפלת שחרית \n[הז\"א] הוא כעין חסד שמעורר אהבה ובתפלת מנחה הוא שמאלו תחת לראשי וע\"י ב' התפלות \nשחרית ומנחה נתונה לאה בין ב' דרועין דמלכא וכבר הזווג מוכן לכן תפלת ערבית רשות כי \nכבר מוכן הזווג ובק\"ש של ערבית (ס\"א שחרית) נעשה הזווג. והנה לאחר הגלות והחרבן \nעשאוהו לתפלת ערבית חובה והטעם כי הדינין אז מתדבקים בז\"א וגם לאה כולה דינין כנודע \nכי רחל אע\"פ שיש בה ה\"ג עכ\"ז היא עומדת נגד נה\"י דז\"א שבהם החסדים מגולין לכן הה\"ג \nשבה ממותקות קצת כי ז\"ס דינין דנוקבא נייחין ברישא. אך לאה היא עומדת עד החזה ששם \nכל החסדים סתומים וצריך הז\"א להזדווג עמה למתק הדינין שבה כנזכר באדרא שהזווג הם \n"},{"index":18,"he":"החסדים היוצאים מדכורא לבסם ה\"ג דנוקבא. לכן אחר החורבן עשאוה חובה כי יש בה דינין \nרבים וצריכין לנו לזווגה עם ז\"א למתקה. ומה שביארנו הוא סוד מ\"ש רשב\"י לההיא גברא \nדאתא למתבע סוד תפלת ערבית דאיהי בין דרועי דמלכא ע\"ש. וא\"ת והרי לאה בחצי לילה \nהראשונה היא כנגד חזה ויסוד דז\"א הוא למטה ואי מזדווגים ז\"א עם לאה. אך הענין הוא \nמש\"ל כי כשמתגדל ז\"א עלה שליש עליון דיסוד ז\"א וממנו נעשה ת\"ת ז\"א ועל ידו הוא זווג \nדערבית ומחצי לילה ואילך מתפשטת לאה עד סיום דז\"א והזווג הזה הוא בבקר כשמשחיר השחר \nואמנם רחל אחר חצות לילה היא בסוד נקוד' ויורד' לבריא' וז\"ס ותקם בעוד לילה ותתן \nטרף לביתה וחק לנערותיה שהם העולמות כי יורדת לבריאה לתת טרף לביתה שהם העולמות. \nודע כי מן האור הגדול של לאה ע\"י אותו התפשטות שמתפשטת למטה אחר חצות משם לוקחת רחל \nמוחין דבריאה. ובזה תבין למה אנו מניחין תפלה של יד קודם והטעם כי אלו הם מסוד הארה \n"},{"index":19,"he":"שלוקחת רחל מלאה בחצות לילה אמנם המוחין דז\"א ע\"י תורה שאנו קורין בחצות לילה \nאחרונה מקבל ז\"א הארת המוחין ואחר כך על ידי תפילין שאנו מניחין ביום אז בטש הא\"א \nקוצי דשערי ברישא דז\"א ומאיר בסוד אור מקיף וז\"ס הקב\"ה מניח תפילין כי הקב\"ה הוא \nז\"א והתפילין הוא הכאת אורות ואח\"כ כשאנו קורין ק\"ש כבר יש תפילין לז\"א והיחוד הוא \nלתת התעוררות לזווג זו\"ן דבריאה. וכבר ביארנו כי הד' מוחין דז\"א כשיוצאין מבינה הם \nד' והם מ' דצלם. אח\"כ נכנסין בנה\"י דתבונה ונעשית ג' והם סוד ל' דצלם וז\"ס מגדל \nהפורח באויר הוא סוד רמז בחי' לאה אשר שם שהוא סוד מל' דתבונה מקבלת הארה שהוא סמוך \nליסוד וקוצי דשערי דעתיקא בטש שם ונעשה שם תפילין בכח אותו צלם כמ\"ש בזוהר כי בעבור \nצלם בו\"ד יש לו צלם רוחניות וז\"ס אך בצלם יתהלך איש וזה שאותו צלם הוא מגדל הפורח \nבאויר כעוף הפורח באויר [ס\"א ועובר] והנה כמו שלמטה בסוד צ' דצלם שנכנסין המוחין \n"},{"index":20,"he":"ברישא דז\"א אז יוצאין תפילין. כן כאן בסוד ל' דצלם שכבר יש שם מלכות דתבונה משא\"כ \nבסוד ם' דצלם שלא נתלבשו מוחין עדיין אך בל של צלם בטש שם קוצי דא\"א ויצאו תפילין \nבכח ובדקות יותר משל מעלה ואז נעשית ג\"כ לאה בסוד או\"פ ואלו הם סוד התפילין של שבת \nשהם למעלה מהראש בסוד ל' דצלם וכשבא שבת בא פנים חדשות שהם אלו המוחין דסוד ל' דצלם \nשהיו למעלה מראשו בסוד התפילין ועתה בשבת נכנסו הראשונים בראשו ונעשו לו מוחין \nחדשים והם הראשונים נעשו פנימית עתה לכן אין אנו מניחין תפילין בשבת כי התפילין \nנעשו ממוחין פנימים ובתחלה היו מקיפין לז\"א והיו בבחי' או\"פ ללאה. והנה נחזור לענין \nכי אחר בחי' ל' של הצלם שהם תפילין לז\"א ואו\"פ ללאה אחר כך נכנסין המוחין בז\"א והוא \nבחי' צ' דצלם כנ\"ל ואז בטש קוצי דשערי דא\"א ברישא דז\"א ויוצאין התפילין וחוזרת \nההכאה לאחור ויצאה קשר של תפילין שהיא לאה ואז נעשה אור מקיף ללאה ופנימית לז\"א: \n"}]}
