{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-19","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":19,"title":"שער ד פרק א","hebrewTitle":"שער ד פרק א","segments":[{"index":1,"he":"שער ד פרק א\nהשער הרביעי שער אזן חוטם פה ונחלק לה' פרקים: \nכבר ידעת כי אין בנו כח לעסוק קודם אצילות י\"ס ולא לדמות שום דמיון וצורה כלל ח\"ו \nאך לשכך האזן אנו צריכים לדבר דרך משל ודמיון לכן אף אם נדבר במציאות ציור שם למעלה \nאין הדבר רק לשכך האזן. אמנם דע כי י\"ס דאצילות הם ב' עניינים הא' הוא התפשטות \nהרוחניות והב' הוא כלים ואברים אשר העצמות מתפשט בהם. והנה צריך שיהיה לכל זה שורש \nלמעלה לב' בחי' אלו ולכן צריכין אנו לדבר בסדר המדרגות מראש עד סוף והנה נתחיל \nונאמר כי הלא הא\"ס ב\"ה אין בו שום ציור כלל ח\"ו כמבואר. ואמנם כשעלה במחשבה לברוא \nהעולמות לי' מדרגות (ע\"י סדר) האציל והמשיך ממנו התפשטות אורות רבים להיותם שורשי \nהאצילות (נ\"א שרשים ומקוריים) להתאצל האצילות אח\"כ. והנה כאשר נעריך ונמשיל לענין \nזה. כבר ידעת היות ד' יסודות לכל והם ראיה שמיעה ריחא דבור. והם ד' אותיות הוי\"ה. \nוהם סוד נשמה לנשמה ונר\"ן. ונתחיל לבאר מסוד הנשמה ואילך ואח\"כ נתחיל לקודם אליה \n"},{"index":2,"he":"ונאמר כי הלא נמשיל ונצייר האזנים כי יש בהם רוח דק בתוכם והנסיון לזה כאשר יסתום \nהאדם אזניו ישמע בתוכו קול הברה מחמת הרוח הנצרר בתוכו. אח\"כ מחוטם יוצא מתוכו הבל \nיותר נרגש מאזן. ואח\"כ מן הפה יוצא הבל יותר נרגש מכולם וכפי ערך הדברים ובחינתם כך \nיהיה דקותם כי אוזן להיותו סוד בינה ההבל היוצא ממנו הוא יותר דק מהבל היוצא מחוטם. \nוכן הבל החוטם הוא יותר דק מהבל הפה שהוא למטה ממנו במעלה. אמנם אם נמשיל ונאמר דרך \nמשל כי מסוד האוזן נמשך ממנו הבל ורוח מתוכו ולחוץ והוא סוד נשמה והבל היוצא מחוטם \nסוד רוח והבל היוצא מהפה הוא סוד נפש: \nועתה נבאר הענין כי הבל האוזן נחלק לב' אזנים. והענין הוא כי הלא יש בינה ותבונה \nכנודע לכן אזן ימנית הבל שלו הוא שורש נשמת בינה והבל אזן שמאלית שורש נשמת תבונה. \nגם הבל החוטם נחלק לב' בחי' בסוד שורש יעקב וישראל הימין ישראל והשמאל יעקב אך הבל \nהפה הוא א' כי הוא נגד הנוק' דז\"א ואע\"פ שיש לאה ורחל עכ\"ז עיקר לאה מבחי' מל' \n"},{"index":3,"he":"דתבונה (נ\"א זאת היא ו\"ק דב\"ן דז\"א ממלכות דתבונ') המתלבשת תוך ז\"א כנודע. ולכן \nאינו נחשב רק לא' אך עכ\"ז כיון שהם ב' בחי' גם הבל הפה נחלק לב' עם שההבל הוא מקור \nא' שלא כדמיון האזנים והחוטם. והוא כי בהיות הבל זה בגרון הוא סוד קול וכשיוצא מחוץ \nלפה הוא סוד דבור בחיתוך אותיות. הקול נגד שורש לאה והדבור נגד שורש רחל אע\"פ שקול \nהוא בת\"ת שהוא הז\"א (נ\"א בת\"ת ז\"א) עכ\"ז שורש של שניהם הוא במל' דתבונה (נ\"א עכ\"ז \nשורשו במל' בינה) רק שקול נעשה נשמה לז\"א (נ\"א לו\"ק דב\"ן דז\"א) והדיבור נעשה נשמה \nלמל' (שהיא רחל) ושניהן מצד הפה שהוא סוד המלכות דתבונה. והנה העינים שהם סוד ראיה \nשהיא החכמה הוא סוד נשמה לנשמה בסוד חכמה. ודע כי נר\"ן מתלבשים תוך פנימיות הכלים \nשהוא הגוף. אך הנשמה לנשמה אין יכולת בגוף האדם לסובלה ונשארת מבחוץ בסוד או\"מ. \nוכשהוא מקיף את המוח מדור הנשמה אז הוא בחי' מקיף אל הנשמה וכשהיא מקפת את הלב שהיא \n"},{"index":4,"he":"מדור הרוח אז הוא בחי' מקיף אל הרוח וכשהיא מקפת לכבד מדור הנפש אז הוא מקיף לנפש \nכי כמו שיש ג' בחי' אלו שהם נר\"ן כך הנשמה לנשמה צריך שיהיה בה בחינת ג' אלו כולם \nבסוד אור מקיף. אמנם הגלגולת שהוא סוד הכתר משם שורש לנשמה עליונה הנקרא יחידה. \nוטעם קריאתה יחידה לפי שהיא מקפת כל העולמות בבחי' נשמה (לנשמה) לבדה ולא בחי' נר\"ן \nכמ\"ש בנשמה לנשמה כנ\"ל. (כי הלא לא יש רק ג' בחינת נר\"ן וכנגדם יש ג' בחי' אלו \nבנשמה לנשמה) אבל דוגמת הנשמה העליונה הנקרא יחידה אין למטה דוגמתה בחי' ר\"נ כנ\"ל \nוכולה היא מציאות א' וז\"ס הנקרא יחידה לפי שאין דוגמתה למטה כנ\"ל: \n \n"},{"index":5,"he":"שער ד פרק א דרוש להר\"ר גדליה הלוי\nדרוש להר\"ר גדליה הלוי: \nדרוש שכתבתי מענין שרשי אצילות של עצמות וכלים שנתהוו מאח\"פ ועינים בסוד ראיה שמיעה \nריחא דיבור. זה מצאתי להר\"ג הלוי. כאשר האורות נתפשטו מאוזן וחוטם עד נגד הפה ששם \nהתחברות כל ההבלים ואז במקום שמתחברים יש לכולם בחינת נפש לפי שאין הבל האזן יכול \nלהתחבר להבל פה אלא בריחוק מקום וכן הבל החוטם. אלא שא\"צ ריחוק מקום כ\"כ כמו הבל \nהאזן כדי להתחבר להבל הפה ועל ידי הסתכלות העינים ובהכאה שהכה בהבל הזה נעשה הכלים \nובהסתכלות זה יש פנימי וחיצון כי יש בכל איברים פנימיות וחיצוניות ונעשה כללות \nכליהם. ולפי שאין בראית עינים הבל היוצא אלא הסתכלות לבד אינו נעשה אלא הכלים \nוהסתכלות ההוא גדול מכל הג' הבלים הנ\"ל כי הראיי' היא י' שמיעה ה' ריחא ו' דיבור ה' \nהרי ד' אותיות הוי\"ה שהם חבת\"ם שהם נר\"ן [נ\"א נרנ\"ח] הראייה היא חיה י' של השם \nהנקרא חכמה כי חכמה עליונה מאירה דרך עינים אלא שאם היה יוצא הבל ממש דרך העינים לא \n"},{"index":6,"he":"היה אפשר למטה לקבלה. לכן לא נמשך ממנו אלא הסתכלות לבד והיה בו כח לעשות כלים לג' \nבחינת אלו. י' דנשמה בהבל אזן. י' דרוח בהבל חוטם י' דנפש בהבל הפה וז\"ס מרחוק ה' \nנראה לי ומשאר הבלים אם היה יוצא מהם הסתכלות לבד דרך מסך כמו העינים לא היה כח בהם \nלעשות כלים. וכ\"ז הוא דין בין בבחי' התפשטות ההבל בין בהסתכלות הראות וראי' זו גימ' \nגבור\"ה ודבו\"ר גימ' רי\"ו עם ד' אותיות והסתכלות זה בא ומכה במקום שמתחברים ג' הבלים \nביחד שהוא בחי' נפש וזהו וירא אלהים את האו\"ר כי האו\"ר הוא בחי' הבל אזן וחוטם. \nשהוא בחי' נשמה ורוח. את הוא בחי' הפה שהוא נפש. ואז כשראה את הנפש אז ויבדל אלהים \nשהוא עשיית שרשי הכלים והסתכלות זה בדרך ישר עשה רושם (נ\"א ראשים) בכל בחינה ובחי' \nכי פגע בכל בחי' ובחי' מן ההסתכלות לבחי' הבל כתר בכתר. וכעד\"ז נעשה כל רושם (נ\"א \nראשית) הכלים. החיצונים באברים חיצונים. ופנימיים באברים פנימיים ולא נגמר זה עד \n"},{"index":7,"he":"שהכה הסתכלות במקום שמתחברים ההבלים שהוא התפשטות ההבלים שהוא חיצונות שלהם ומהכאת \nאור ההבל אל אור הסתכלות חזר אור הסתכלות בדרך אור חוזר ונעשה כלי בכל בחינה ובחינה \nלשאר (נ\"א לזה) הגוף. החיצונות לאברים חיצונים ופנימים לאברים פנימים. (והעשר) \n[וכאשר] שבהסתכלות כל הדבוק יותר אל שורשו הוא יותר עליון כי כתר (נ\"א הכתר) סמוך \nלעין יצאה אחרונה והמל' יצאה ראשונה (נ\"א הוא יותר סמוך לעין כו' כי המל') וכשמכה \nוחוזר אז כל בחינת הכלים שוין שאם היסוד [נ\"א שאף שהיסוד] היה מתפשט לפנים יותר מן \nהמל' היה שוה אל המל' אף (שהוא) יסוד שהרי נתפשט יותר כי היסוד מרוב אורו על המלכות \nהיה בו כח להתפשט יותר ואין בו מעלה יותר אל המל' (נ\"א כי היסוד למעלה אל המל') אלא \nמפני שזה התפשטות הוא בסוד אור חוזר שהוא חוזר ומתקרב אל מקורו אבל בבחי' הכלים \nעצמן הם שוים. וכשחוזר האור ומלביש ההבל נמצא כשהוא סמוך לפה גדול הבל הפה מהבל \n"},{"index":8,"he":"האזן כי הבל הפה הוא עתה סמוך לפה בבחי' ראש והבל האזן עדיין הוא בבחי' שאר הגוף עד \nשיעלה נגד האזן וע\"ש בביאורינו ענין היות ב' נקבי האזן וב' נקבי החוטם וב' בחי' פה \nקול ודבור. שהם גרון ופה. והם בחי' לאה ורחל. ואע\"פ שקול הוא בת\"ת הענין הוא שמכאן \nנמשך מקיף (אל הדבור נ\"א) מהקול אל הת\"ת ומהדבור אל המל' ומה שלפעמים עלה ישראל \nלחכמה אע\"פ שהשורש הוא כאן (הוא של ישראל הוא ת\"ת) בחוטם והעינים הוא בחכמה עכ\"ז \nעולה. כמאן דארח שעולה ריח ניחוח עד המוח. כי שם הוא חכמה ע\"כ: \n \n"},{"index":9,"he":"שער ד פרק ב\nאמנם סוד הקפה זו שביארנו בפ\"א אינו מתפשט למטה רק ממקומה היא מקפת מלמעלה למטה \nכמ\"ש בסוד או\"מ. לכן תראה שלא נזכיר אנחנו רק מסוד הנשמה ולמטה לבד אמנם תראה איך \nהיותר עליון עתה מן המתפשטים הוא סוד הבל אזן כי הוא מתפשט למטה בסוד הנשמה לכן אנו \nאומרים תמיד משל א' כדי לשכך האזן לבד לפי שאין אנו מגיעים אפי' דרך משל רק עד האזן \nלבד ולא יותר למעלה ואפי' שם אינו רק לשכך האזן לכן אין אנו אומרים לשכך את העין \nוכיוצא בזה: \nודע כי בחי' אלו ג' הבלים כולם נמשכו עד כנגד הפה ושם מתקבצים כולם כי הבל היוצא \nמהאזן הוא מתקבץ נגד הפה והוא נמשך מלמעלה למטה כנגד הזקן מב' צדדיו ונמשך עד כנגד \nהפה. וכן הבל החוטם נמשך דרך אותו ארחא שיש על הפה נגד החוטם שהוא תיקון ג' מי\"ג \nתיקוני דיקנא. וכן הבל הפה נמשך דרך אותו ארחא ב' הנקרא לא החזיק לעד אפו וג' הבלים \nאלו מתחברים למטה נגד הפה והם מתחברים בסוד נר\"ן. אמנם דע כי טבע של הבל היוצא מפה \n"},{"index":10,"he":"וחוטם וכיוצא דרכו להמשיך באורך לחוץ בכח ואחר שהוא יוצא בקילוח אח\"כ מתפרש לצדדין \nכנודע בחוש הראות ובודאי (כי) אע\"פ שהכל הוא הבל א' עכ\"ז יש (קצת ל\"ג) חילוק בין \nקצת ההבל אשר הוא נגד הפה עצמו או החוטם אל שאר ההבלים המתפשטים לצדדין. וטעם שההבל \nשהי' נגד הפה ממש הנה הוא דבק במקורו קשר אמיץ (דבוק קשור ואמיץ ל\"ג) ותמיד מגיע \nהשפע אליו וזהו הנזכר בס\"ה דא\"ס מטי ולא מטי כי הוא תמיד נדבק בא\"ס ע\"י אותו קילוח \nההבל היוצא מפה בחוזק ומכה תמיד וזה קצת ההבל נקרא פנימי ושאר ההבל המתפשט נקרא \nחיצון. נמצא כי הבל (זה הבל) היותר קרוב למוצא הפה וחוטם נקרא פנימי והיותר רחוק \nנקרא חיצון נמצא כי הבל זה הראשון הוא עצמות האור הא\"ס ממש המתפשט לחוץ ואפי' הבל \nהמתפשט לצדדין אשר נקרא חיצון גם הוא מההתפשטות עצמו רק שאינו דומה לראשון שהוא \nיותר פנימי עם שהכל הוא הבל א' וענין זה הוא בג' הבלים הנ\"ל. ודע כי מהבל פנימי של \n"},{"index":11,"he":"האזן נעשה ממנו בחי' ראש לנשמה להיותו עליון קרוב יותר אל מוצא מקור ההבל. והבל \nהחיצון המתפשט הוא בחי' הגוף לנשמה כי כמו שיש בגוף עצמו החומרי בחי' גוף וראש גם \nבנשמה עצמה יש לה בחי' ראש וגוף כי קצת מהנשמה מתפשט בראש אדם וקצת אחרון היותר עב \nמתפשט בגוף אדם. גם מהבל החוטם נעשה ב' בחי' אלו ראש אל הרוח וגוף אל הרוח מפנימית \nוחיצונית. היותר קרוב אל החוטם הנקרא פנימי נעשה ראש. וחיצונית נעשה גוף. גם מהבל \nפה נעשה עד\"ז בחי' נפש של ראש ובחי' נפש של גוף הרי ביארנו ענין נר\"ן: \n \n"},{"index":12,"he":"שער ד פרק ג\nהנה אחר שדברנו בפרק העבר איך נאצל מציאות נר\"ן מאח\"פ הנה עתה נבאר מציאות הכלים \nשלהם שהם בחי' גוף אליהם. אמנם כבר בארנו כי מבחי' הראיה עצמה נעשה נשמה לנשמה אך \nאין הראייה סוד הבל הנמשך למטה כמו אח\"פ. והטעם כי נר\"ן שהם אורות אח\"פ הם מתפשטים \nלמטה אבל הנשמה לנשמה שהוא הסתכלות העין אינה מתפשטת רק נשארת במקומה בסוד או\"מ \nכנ\"ל ואין בה זולתי הסתכלות דק מאד והוא סוד הראייה והסתכלות אכן אינו דומה כמו הבל \nאח\"פ אשר עצמותו נמשך למטה. לכן מסוד ראייה זו נעשה ל' כלים שהוא הגוף י' כלים להבל \nהאזן הנקרא נשמה וי' כלים להבל החוטם הנקרא רוח וי' כלים להבל הפה הנקרא נפש אבל \nההבל עצמו שהוא האור הפנימי אי אפשר להתפשט למטה לפי שבחי' הראייה נמשך מהעינים שהם \nיותר עליונים מכולם לכן בראייה זו לבדה יצאו הכלים משא\"כ מאח\"פ כי לא היה אפשר \nלהאציל מהם שום מציאות אם לא מהבל היוצא מהם ממש. ואמנם הסתכלות זו הוא כך כי נמשכה \n"},{"index":13,"he":"הראייה זו בנר\"ן הנ\"ל ומחמת הסתכלות הזה בהם נעשה שרשי הכלים. וזהו וירא אלהים את \nהאור כי טוב ויבדל כי נסתכל המאציל הנקרא אלהים שהוא א\"ק באור הנפש הנקרא את. כי \nהמלכות נקרא א\"ת. וז\"ס הנפש הנעשה מהבל הפה [שהוא עקודים] אמנם הר\"נ נקראים אור א\"ת \nהאור הוא הנפש עם נשמה ורוח. וכאשר הסתכל המאציל וראה בנפש הנקרא את (עם האור ל\"ג) \nאז יצאו שרשי הכלים. וזהו ויבדל כי סוד הגוף (הוא מובדל ועושה הבדלה ל\"ג) שהוא הכלי \nהוא הנותן ועושה הבדלה וגבול וקצבה אל האורות. ואמנם בסוד ראייה זו יש אור ישר ואור \nחוזר כי מתחלה נמשך הראייה עד סוף בחי' עשירית של הנפש ואח\"כ בחזרה למעלה היה מבדיל \nונעשה בחי' הכלים (ועושה בה ל\"ג) ומלביש את הנפש בכל חלקיה. ואמנם זה האור הישר היה \nבו כח לעשות כלים בסוד הראש שהם ג\"ר עכ\"ז לא היה יכול להיות ניכר עד שפגע ראייה זו \nבנפש עצמו ובהפגעה שם (היה עושה ל\"ג) הנה נגמר עשית הגוף אל הראש שהם ג\"ר. אך כלים \n"},{"index":14,"he":"אל הגוף שהם ז\"ת עדיין לא היה כח בראייה זו עד שתפגע בנפש הנפש עצמה וע\"י הסתלקות \nב' מלמטה למעלה שהם אור העקודים ואור העין היה האור חוזר ומלביש את ז\"ת: \nונחזור עתה לבאר לבחי' נשמה הנה כבר בארנו כי הנשמה מן האזן שהיא בינה. והנה שמיעה \nגימטריא תכ\"ה ר\"ת כ\"ל הנשמ\"ה תהל\"ל יה כי מן האזן סוד הנשמה והנה אזן גימט' נ\"ח \nוהענין כי כבר בארנו כי יש בינה ותבונה בינה אהי\"ה דיודין אל\"ף ה\"י יו\"ד ה\"י ותבונה \nהיא שם ס\"ג אך עכ\"ז ודאי כי גבוה מעל גבוה שומר כי יש ס\"ג הכולל בינה ותבונה למעלה \nמאהיה דיודי\"ן הנ\"ל. אשר משם ס\"ג זה ולמטה (נ\"א ימשכו למטה) בינה אחרת של אהי\"ה \nדיודי\"ן ותבונה בשם ס\"ג. וכ\"ז למטה (נ\"א למעלה) משם ס\"ג העליון כנ\"ל. ונדבר עתה \nבמציאות שם ס\"ג זה אשר עם היותו למטה (נ\"א למעלה) מאהי\"ה דיודי\"ן הוא כולל בינה \nותבונה. ודע שיש חילוק בין בינה ותבונה ללאה ורחל כי הלא או\"א כחדא נפקין ושריין \n"},{"index":15,"he":"וא\"כ הוא מוכרח כי החו\"ב יהיו שוין בקומתן נמצא כי התבונה אינה מתחלת אחר סיום בינה \nרק יוצאת מהחזה של בינה עצמה כמו רחל היוצאת מהחזה דז\"א גם התבונה יוצאת מחזה דבינה \nכי הבינה ארוכה בכל שיעור החכמה משא\"כ למטה כי לאה מסתיימת בחזה דז\"א ומשם מתחלת \nרחל נמצא עתה כי כמו שז\"א הוא סוד יה\"ו שהם חו\"ב שלו י\"ה והגוף ת\"ת שלו הוא ו' הרי \nכי ז\"א הוא יה\"ו ואח\"כ המלכות נמשכת מקצה הת\"ת שלו שהוא בנה\"י שלו ושם הוא סוד ה' \nאחרונה שבשם שהיא הבחי' ד' שלו כנודע כן התבונה אות ד' של הבינה והיא ה' אחרונה \nשבשם כי גם היא אין בה רק כללות נה\"י דבינה אשר שם הוא ה' אחרונה נמצא כי יה\"ו הוא \nראש והגוף של הבינה ותבונה היא ה' אחרונה של ס\"ג שנאחזת בנה\"י דבינה: \nוהנה נמצא כי שם ס\"ג שכולל בינה ותבונה הנה אותיות יו\"ד ה\"ו וא\"ו הם בבינה ואות ה\"י \nאחרונה היא בתבונה. וגם דע כלל אחר כי כפי האמת בענין הכמות כ\"כ גדול שיעור מהחזה \n"},{"index":16,"he":"ולמטה כמן החזה ולמעלה א\"כ היה ראוי שתבונה תהיה מחצית הבינה אבל בענין האיכות אינה \nרק רביעית שהרי ג' אותיות יה\"ו מהחזה ולמעלה ואות ה' אחרונה הוא מהחזה ולמטה נמצא \nעתה כי יש ב' בחי'. כי בערך האיכות נמצא התבונה היא רביעית של בינה ובערך הכמות היא \nמחצית של בינה. גם יש מציאות אחר ג' והוא שכמו שלפעמים עולה רחל להיות בכל פרצוף \nז\"א כך זאת התבונה היא שוה בארכה כמו הבינה עצמה ומתלבשת בינה בתבונה והם שוות הרי \nשלשה מציאות או שוה כמו הבינה או מחציתה או רביעית: \nוהנה התבונה מתפשטת בז\"א שהיא מן האזן אל החוטם. וכבר ביארנו שתבונה היא ה' אחרונה \nשבס\"ג ושיעור סוד התבונה שלשה ההי\"ן שהם ה\"י אחרונה דס\"ג וה\"י גימ' ג' ההי\"ן כמנין \nה\"י וה הג' מהג' ההי\"ן אלו מתפשטת בז\"א. והענין כי הנה נה\"י דתבונה מתפשטת בז\"א \nונה\"י הם שליש גופא כי הם ג' חלקים כח\"ב חג\"ת נה\"י. והנה נה\"י הוא שליש של התבונה \nשהיא ה' ג' מג' ההי\"ן הנ\"ל נתפשטה בז\"א ונשאר למעלה ב' ההי\"ן ומה שהיתה תחלה ה\"י \n"},{"index":17,"he":"במילוי יו\"ד עתה נחלק המלוי לב' ההי\"ן. ונשאר חצי למעלה וחצי למטה ונשאר שם של ס\"ג \nלמעלה שלם. רק שה' אחרונה מלאה ה\"ה כזה יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"ה. אמנם סוד ה' הג' הם ג' \nקוים נה\"י שצורתה כזה ה' המתפשטים בז\"א וז\"ס ה\"ה שיש בנוקבא דפרדשק' שירדה מן האזן \nאל ז\"א שהוא החוטם. והנה ענין ה' זו שירדה היא בחינתה ס\"ג לפי שה' זו מתפשטת בו\"ק \nדז\"א שהם כחב\"ד ח\"ג הרי ו' ספי' וצורת ה' זו הוא ד\"ו שהם גימטריא י' הרי יפ\"ו \nגימטריא ס' ועוד לוקחת יסוד שלה שליש של הת\"ת דז\"א עד החזה ושיעור שליש מן י' הוא \nג' הרי בין הכל ס\"ג הרי מבואר ה' זו שהיא מתפשטת בז\"א היא מציאות ס\"ג עצמו. ולעולם \nיהא בידך זה הכלל כי לעולם בדבר רוחני כאשר עולה או יורד למטה נשארה הבחי' שלימה \nבמקומ' ואין שום דבר נגרע למעלה וגם למטה יש לה כל הבחי' עצמה וכמ\"ש בע\"ה. והרי כי \nאות ה' זו שירדה למטה עשתה מציאות התפשטות של ס\"ג למטה כנ\"ל לכן יש בז\"א דהיינו \n"},{"index":18,"he":"חוטם שם של מ\"ה שיש בו ג' אלפי\"ן שהם ג' אהי\"ה שהם גימ' ס\"ג. גם דע כי הלא ה' זו \nצורתה ד\"ו כנודע כי הלא תבונה זו התפשטותה בו\"ס דז\"א כנ\"ל וכנגד הד' של ה' יצאה מכח \nזאת התבונה לאה מאחורי ז\"א סוד ד' קשר של תפילין וכנגד ו\"ס של הז\"א. הרי כי ה' זו \nעשתה סוד ו' וסוד ד' שהיא לאה שהיא ד' אחורי ו' שהם ו\"ס ראשונים דז\"א. אמנם בסוף ו' \nשבתוך הד' יש פסיעה לבר ואותו הפסיעה הוא כנגד אותו שליש של הת\"ת הרי כי ו' עם \nהפסיעה לבר הם ס\"ג שהם ו\"ס כחב\"ד ח\"ג הרי ו'. ושליש ת\"ת עד החזה הוא הפסיעה לבר. \nהנה כשתסיר ה' זו משם ס\"ג ישאר למעלה יו\"ד ה\"י וא\"ו ה\"ה גימטריא נ\"ח גימ' אז\"ן: \n \n"}]}
