{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-21","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":21,"title":"שער ה פרק ב מ\"ת","hebrewTitle":"שער ה פרק ב מ\"ת","segments":[{"index":1,"he":"שער ה פרק ב מ\"ת\nאח\"כ באו הטעמים האמצעיים והם בחי' אור היוצא מחוטם דא\"ק וחוטם גימטריא ס\"ג גם מכאן \nנמשך ויוצא אור דרך ב' נקבי החוטם ימין ושמאל ימין מקיף ושמאל פנימי ע\"ד הנזכר באזן \nונמשכו ביושר עד החזה של זה הא\"ק וזהו עיקר האור. אמנם הארתו ג\"כ הוא מתפשט אל צד \nהאחור ומסבב בכל סביבות א\"ק והנה כאן נתקרבו האורות אלו הפנימים במקיפים שלהם יותר \nמאורות האזנים כי נקבי החוטם סמוכים הם אבל עכ\"ז נחלקו לב' (נ\"א נחלקים הם) ואין \nמתחברים ביחד וע\"כ גם באורות אלו לא היה בחי' כלים ומה שנתוספו באלו יותר (מבחי' \nאזנים דע כי החוטם הוא אות ו' ל\"ג) מבאורות האזנים הוא כי צורת אות ו' שבתוך אות ה' \nאשר באזן היתה כלולה עמו (נ\"א באוצרות חיים עמה) נתגלה עתה ומה שהיתה אז בחי' ה' \nנעשה עתה בחי' ב' אותיות ד\"ו להורות יציאת אות ו' לחוץ וגילוייה והוא סוד ז\"א שבכאן \nנתגלה (נ\"א ויצא ממעי אמו). ואמנם לא נעשית ו' לבדה אמנם היא נחלקת ג\"כ לששה חלקים \n"},{"index":2,"he":"והם ו' אלפין וטעם הדבר כי הה' פרצופים הנכללין באות ה' שהם א\"א או\"א זו\"ן והם נקרא \nיחנר\"ן נמצא כי ז\"א הוא בחי' רוח כנודע והנה הכתוב אומר כל אשר נשמת רוח חיים באפיו \nלהורות כי בחי' רוח נתגלה באפו שהוא החוטם לכן בזה החוטם נתגלה בחי' ז\"א ונתחלק \nלו\"ק שבו אבל אות ד' נשארת אות א' מחוברת ואות ו' נחלק לו' אלפי\"ן וכמו שנחלקה אות \nו' שבנקב החוטם הימיני כך נחלקה אות ו' שבנקב החוטם השמאלי ובין כולם הם י\"ב אלפי\"ן \nועם חוטם הם י\"ג כמנין וא\"ו וכן ב' ווי\"ן אלו (הם) עם החוטם (נ\"א עצמו ל\"ג) שצורתה \nא' כנודע כי ב' נקבי החוטם הם ב' יודי\"ן והכותל המפסיק ביניהם הוא צורת ו' הרי \nצורתה א' ועם ב' ווי\"ן הנ\"ל הרי וא\"ו והוא להורות כי למעלה בבחי' ראש ששם מקום \nמוחין הוא שם ע\"ב הוי\"ה דיודי\"ן וכאן הוא שם ס\"ג כי אין הפרש בין הוי\"ה דע\"ב להוי\"ה \nדס\"ג רק במילוי דאות ו' כנודע. ואלו הב' ווי\"ן הם בחי' טעמים אמצעים שבאמצע התיבה \n"},{"index":3,"he":"והם פסק ומקף כנודע כי הוראת הפסק הוראת ו' של הה' שנפסק ונעשה ו' אלפין כנ\"ל ולכן \nנקרא פסק וכאשר תחבר זה הפסק עם המקף הוא ד' אחד והוא הוראה על אות ד' של אות ה'. \nוהנה ד' זו כבר אמרנו לעיל שאינה נפסקת אבל יש הוראה אחרת אליה והוא כאשר תקח הה' \nשבאזן ימין שמספרה י' ספירות כנ\"ל והרי היא בחי' י' אחת ותצרפנה ותחברנה עם הה' \nשבנקב ימיני של חוטם שצורתה ד\"ו כנ\"ל הרי הכל הם צורת יו\"ד והוא ציור כזה א' י' \nלמעלה ו' באמצעיתא ד' למטה. גם את תקח י' שבנקב אזן שמאל ותחברנה עם ו\"ד שבנקב חוטם \nשמאל הרי אלף ב' שצורתה יו\"ד והרי ב' אלפין בציור יו\"ד. ואם תצייר ציור א' והוא \nשתצרף י' של אזן שמאל עם ו' של חוטם שמאל וי של אזן ימין הרי א' צורת יו\"י. גם אם \nתצרף י' של אזן ימין ו' של חוטם ימין י' של אזן שמאל הרי ד' אלפין עם הנ\"ל. ואלו הם \nמורים קצת גילוי על ד' של ה' שבחוטם שנגלית מעט אבל לא נגלית לגמרי כמו הו' של הה' \n"},{"index":4,"he":"אבל עיקר גמר גילוי הד' הוא למטה באור הפה כמ\"ש בע\"ה: \nודע כי י\"ס אלו של אורות האזנים כל זמן שהם נמשכין עד גבול החוטם אז הוא יחידה בפ\"ע \nאבל כשנמשך מגבול החוטם ולמטה כמ\"ש עד שבולת הזקן אזי מתלבש אור האזן בתוך אור \nהחוטם ונעשה (אליו ל\"ג) בחי' (פנימיות ל\"ג) נשמה פנימית אליו וכן אור החוטם כשנמשך \nמגבול הפה אז מתלבש באור הפה ונעשה החוטם בחי' נשמה ופנימיות אל אור הפה. גם דע כי \nאותו האור היוצא מתוך א\"ק הזה הנה הוא כולו אור אחד שוה רק כי על ידי התרחקותו \nוירידתו הוא מתעבה עיבוי אחר עיבוי. כיצד האור הנמשך ויוצא דרך האזן הוא זך מאד \nוכאשר נמשך האור הזה בפנימיות הא\"ק עד הגיעו אל החוטם ויצא קצת דרך שם הוא מתעבה \nוקונה איזה עביות וגסות ואעפ\"י שהוא (אורות ל\"ג) אור א' שוה עכ\"ז מחמת הריחוק \nשנתרחק ונמשך יותר למטה מתעבה יותר בצאתו משם ועד\"ז בהתפשטותו יותר למטה בצאתו עד \nהפה ויוצא קצתו דרך שם מתעבה יותר בצאתו משם בהתרחקותו מהמקור העליון אבל לא לסיבת \n"},{"index":5,"he":"בחינת האור בעצמו כי כולו שוה כנ\"ל. אך המשכיל יבין כי אור של מוחין נקרא ע\"ב וזה \nנקרא ס\"ג ודי בזה: \n \nשער ה פרק ג\nכל העולמות נבראו ע\"י כ\"ב אתוון שבמלכות אשר מהם (נוצר הולד וגם יש בהם ל\"ג) נוצרה \nוגם יש בה ה' אותיות מנצפ\"ך שהם ה\"ג היוצאין מז\"א אליה ועי\"ז נגמר פרצוף רחל. וה\"ג \nהם וכנגדם יש ה' מוצאות הפה והם גרון וחיך וכו' וכמו שהם ה' אותיות מנצפ\"ך שהם ה\"ג \nכנודע ונקרא אותיות סתומות ועגולות כן הפה עגולה כמותם וז\"ש בתיקונים דף ד' ע\"ב כי \nה' מוצאות הפה נקרא פתוחי חותם דאמא עלאה והענין כי ה' נקודות יש (נ\"א שיש) פתוחי \nחתם הם נגד ה' מוצאות הפה שהם פתוחים ונפתחים (נ\"א נפתחים ופתוחים) ע\"י אימא עלאה \nהנקרא חותם שהוא יסוד שבה הנקרא חותם כנודע כי שם נחתמים ונצטיירין כל הציורין ומכח \nה\"ג שבחותם דילה נפתחו אלו ה' מוצאות הפה הנקרא פתוחי חותם נמצא כי שורש ה' מוצאות \nנעשה מה\"ג דמנצפ\"ך ואז יצאו מה' מוצאות כל הכ\"ב אותיות בסוד אחע\"ה כו' הנחלקים לה' \n"},{"index":6,"he":"חלקים ויען הם נמשכין מגבורה שהם בחינת מל' הנקרא נפש ולכן האותיות נקרא נפש כנודע \nוכנזכר בתיקונים דע\"א גם בזה תבין איך כל המקיפין נמשכין מבינה כי היא נקראת פום \nממלל רברבן. גם נתבאר בזה מ\"ש בפ' משפטים דקכ\"ג דעת גניז בפומא דמלכא כי ה' גבורו' \nשל דעת נגנזו בפה בסוד ה' מוצאות הפה כנ\"ל וכללות הפה נעשה מהם והם נגנזו שם. גם \nאמרו גנוז, הוא כי ברצונו מוציא גניזת האותיות הנ\"ל בסוד קול ודבור מהפה ולחוץ \nוכשרוצה נשארים גנוזות בפנים בסוד נאלמתי דומיה. גם בזה יתורצו ב' המאמרים מחולקים \nבתיקונים אחד אומר שאותיות יצאו מבינה מחותם שלה בסוד פתוחי חותם והב' אומר שיצאו \nמפומא דז\"א וב' צדקו. כי היסוד דאמא הוא בפומא דז\"א ומשם יצאו האותיות. ודע כי \nמוחין ואימא הם בחי' כ\"ב אתוון ומהם נעשו כל הכלים דאו\"א וזו\"ן כמ\"ש בע\"ה והנה תראה \nכי או\"א להיותן יותר גדולים עד מאד מזו\"ן לכן נטלו ט\"ו אותיות ונעשו כלים להם כמ\"ש \n"},{"index":7,"he":"במ\"א והענין הוא שאו\"א הם ב' אותיות י\"ה משם הוי\"ה גימטריא ט\"ו אך הזו\"ן נטלו ז' \nאותיות לבד כי הם ז' מלכים כנזכר במ\"א: \nוהנה הזווג שבסוד האותיות (והוא וזה) הוא להחיות העולמות ובסוד הנקודות (והוא וזה) \nהוא לנשמות והענין כי זווג הנקודות הם חכמה דאבא עם חכמה דאמא, והאותיות הוא בינה \nדאבא עם בינה דאמא (והנה ל\"ג) כי ב' מיני זווגים הם, א' להחיות העולמות, וא' \nלנשמות, וגם (החיות ל\"ג) אותו זווג דחיות יועיל לחדש הנשמות ישנות שנאצלו בבריאת \nעולם: \n \n"},{"index":8,"he":"שער ה פרק ד\nהנה כתר דאבא הם טעמי' וט\"ס אחרו' הם נקודו' וכתר דאמא הם תגין וט\"ס אחרות הם \nאותיות ופי' ענין זה הוא. דע כי כל ד' בחי' אלו של טנת\"א הם כולם צורת אותיות ג\"כ \nאלא שאותיות כתר דאבא הם צורות טעמים וט\"ס אחרות הם צורות נקודות ואותיו' כתר דאמא \nהם בצורות תגין וט\"ס אחרו' הם צורו' אותיות ממש כמו שלנו הידועים באלפא ביתא. ואמנם \nודאי שכולם הם בחי' אותיות ממש כיצד הרי טעמים הם אותיות בצורת טעמים שהם עגולים \nוהאות מחוברת ומורכבת מעגולים רבים כזה 0 ועד\"ז הם הנקודות שבט\"ס התחתונים דאבא שהם \nאותיות מורכבים ומחוברים מנקודות כזה 0 ועד\"ז הם התגין שבכתר אימא שהם אותיות \nמורכבי' ומחוברי' מתגין רבים כזה 0 וכבר כתוב ענין זה בתיקונים דקכ\"ו ע\"ב וז\"ל אלין \nנקודין דאתוון מלאים עינים וגבותם מלאות עינים מנייהו כגוונא דא כו' ע\"ש ציורם והבן \nזה היטב וביאור ענין זה כך היא. כי הנה כל מדריגה התחתונה היא מגלת את העליונה כי \n"},{"index":9,"he":"הנה הבינה יש תגין בכתר שלה והאותיות שיש בתשעה ספי' שלה הם אותיות של השמות של \nצורת תגין העליונים וכן צורת תגין שבכתר אמא הם אותיות של שמות הנקודות שבט\"ס דאבא \nואלו האותיות נקראו תגין והמשל בזה נקודות ח\"ג של חכמה שב\"א סגו\"ל. וכשאנו רוצים \nלהזכירם בשמות הנ\"ל בהכרח הוא להזכיר ע\"י אותיות והנה האותיות ההם ההכתר דאמא והם \nאותיות מחוברים מתגין הרבה. והנה דע כי האותיות אשר בצורת תגין אשר בכתר בינה שהם \nצורת אותיות של שמות הנקודים שבחכמה כנ\"ל אינם אלא ז' אותיות אלו שהם שב\"א סג\"ל \nוחשבונם גימ' ת\"ג וע\"כ כתר הבינה נקרא תגין והבן זה. והטעם אל הנ\"ל הוא כי כבר \nנתבאר כי כתר דאמא הוא בת\"ת דאבא. ונשארו ח\"ג דאבא בבחי' תגין על הכתר דאמא ואינם \nנכנסין בה רק מאירים מרחוק כדמיון התגין על האותיות לכן לא נזכר בכתר דבינה רק ז' \nאותיות אלו שהם סגו\"ל ושב\"א בצורת תגין לרמוז אל הנ\"ל שח\"ג דאבא שהם סגו\"ל שב\"א הם \n"},{"index":10,"he":"בצורת תגין על אותיות דאמא גם כי מספרם עולה ת\"ג כנ\"ל נמצא כי בחי' אותיות של ח\"ג \nדאבא שהם שב\"א סגו\"ל הם נעשים תגין על כתר דבינה והבן זה מאד. ולפי שהבינה היא נקבה \nלכן גברה הגבורה וקדמה נקודתם אל נקודת החסד שהוא זכר לכן הוא כסדר זה שב\"א סגו\"ל \nולא סגו\"ל ושב\"א. וכן הענין בנקודות של (ז\"ת ל\"ג) ט\"ת דאבא שהם אותיות של טעמים \nשבכתר דאבא. המשל בזה כי ז' דזרקא הוא כזה 0 וכן הענין בטעמים שבכתר דאבא שהם \nאותיות בציור עגולים והם אותיות של בחינה אחרת שלמעלה ממנו ודי בזה כמ\"ש בשער \nהיחודים: \n \n"},{"index":11,"he":"שער ה פרק ה\nבל\"ב נתיבות פליאות חכמה וכו': \nהנה העולם הוא מששה קצוות שהם מעלה ומטה וארבעה רוחות והם סוד זעיר אנפין הכולל ו' \nקצוות והתחלתם מחסד כמ\"ש אמרתי עולם חסד יבנה וגו'. הרי כי העולם הוא מחסד ולמטה \nיען היות העולם כגוף אל הראש המתלבשת בסוד מוחין דזעיר אנפין בתוך מוחותיו והנה \nהבורא עולם זה הוא חכמה ע\"י שמזדווג עם אמא. ואבא נותן בה טפה שכלולה מחומר וצורה \nוצריך שהחומר והצורה יהיה כ\"א כלול מי' כי אין דבר פחות מי'. וז\"ס זרע יעבדנו שמשעה \nשנזרע נותן בה הצורה השכלית (נ\"א שנזרעה נתנה הצורה בה) שהוא הנפש אשר בכחה מצטייר \nהחומר ונעשה אברים שהוא בית קיבול אל הנפש. דוגמת אומן הנופח בכלי זכוכית וע\"י הרוח \nהנכנס בתוכו מתפשט חומר הזכוכית ונעשה כלי. וז\"ס ויפח באפיו נשמת חיים כאומן הנופח \nבנפיחה תוך האפר והחומר. לכן הנפש משעת זריעה אינה נפרדת לעולם מהחומר ואף כי אחרי \nמותו נפשו עליו תאבל עד תחיית המתים. וז\"ש בתיקונים די\"ב ע\"א ונפשא איהי כללא \n"},{"index":12,"he":"דאתוון ואיהי שותפא. דגופא ורוחא איהי כללא דנקודין דנהרין בעיינין. ובענין זה יובן \nמאמרי התיקונים כי פעם יאמר שאותיות הם גופין כנזכר שם קודם לזה וז\"ל יזהירו אלין \nנקודין דנהרין באתוון וכו' וכלהו נהרין בעיינין דגופא בגנתא דעדן וכן בתיקונים די\"ו \nאמר בפי' דאתוון אינון לגבי נקודים כגופא לגבי רוחא ובמקומות אחרים מצינו כי אותיות \nנפש ונקודות רוח כנזכר די\"ג. ולהבין הענין ג\"כ נדקדק בדבריהם באומרו דאתוון לגבי \nנקודין כגופא לגבי רוחא והרי הנפש מדריגה ממוצעת בין הגוף והרוח והל\"ל כגופא לגבי \nנפשא. אך הענין דע כי הטעמים הם מן הכתר ונקודות מן החכמה ותגין מג\"ר דבינה ואותיות \nמז\"ת שבה וגם בזו\"ן נמצא כי אותיות אחר שהם בזו\"ן הנקרא גוף יען שהם כללות ז\"ת \nדאצילות בכללות נמצא כי אותיות נקרא גופא לעולם שהם הכלים והתגין הם ג\"ר דאמא והם \nהנפש דאותיות וכמו שהנפש אינה נפרדת לעולם מן הגוף כן התגין אינם נפרדין מאותיות \n"},{"index":13,"he":"בס\"ת לעולם משא\"כ הנקודות וטעמים שאינם בס\"ת רק ע\"י קריאת אדם בס\"ת והבן זה וז\"ש \nלעיל ונפשא איהי כללא דאתוון ושותפא דגופא. והענין כי התגין הם משתתפין ומתחברין \nבעצמות האותיות שהם גוף והתגין הם כללות האותיות כי ג\"ר דאמא הם כלולים מז\"ת שהם \nהאותיות וכללות הז\"ת נשרשין ונכללין בג\"ר שהם התגין. ובעבור זה אין התגין רמוזין \nונזכרין בתיקונים יען כי הם ואותיות משתתפין יחד לכן לזמנין נקרא אותיות גופא כי כן \nהוא האמת ולזמנין נקרא נפש בבחי' התגין שבהם. והנקודות הם רוח האותיות. וז\"ש דל\"ה \nדאתוון לגבי נקודין כגופא לגבי רוחא והו\"ל כאלו אמר כגופא ונפשא לגבי רוחא כי \nבהזכיר את הגוף ממילא הנפש בכלל כי שותפין הם כנ\"ל. ויובן ג\"כ מה שכתב כי אתוון \nמבינה והיא מז\"ת שבה אך תגין נפשא והוא מג\"ר שבה ולהיות התגין בחי' נפש וכל נפש \nבחי' מלכות ולכן אמרו שם דפ\"ט דמלכות אתעביד כתר דז\"א בסוד התגין שע\"ג אותיות שכבר \n"},{"index":14,"he":"ידעת כי נפש יתירה דאו\"א היא כתר בראש ז\"א בסוד כתר יתנו לך יי' אלהינו כנזכר בזוהר \nבפ' פנחס דרמ\"ב: \nועתה נבאר עניינם דע כי הכלים שהם גוף דז\"א הנקרא עולם הם בחינת אותיות ובהם נכללין \nהתגין שהם הנפש. אמנם מן הכ\"ב אותיות נעשה הגוף כולל י' שליטים שהם כחב\"ד חג\"ת \nנהי\"ם כנזכר בהקדמה ב' די\"ב וכן בדי\"ג וז\"ל וכמה גופין תקינת לון דאתקריאו גופין \nלגבי לבושין דמכסיין עליהון ואתקריאו בתיקונא דא חסד דרועא ימינא כו' ואח\"כ נבאר \nאיך מכ\"ב אותיות נעשין י' תקונין. והנה להיות שהתגין משותפין באותיות לכן נכללין \nנפש וגוף יחד בכ\"ב אתוון וכולן נקרא כ\"ב בחי' אתוון והנקודות הם י' כמ\"ש בע\"ה והם \nבחי' רוח והם נקראו י\"ס באמת בסוד השמים מספרים כי השמים הוא ז\"א בחי' רוח הכולל \nי\"ס המספרים ומזהירים למלכות הנקרא כבוד אל, כנזכר בפרשה תרומה דקל\"ו ע\"ב מאי \nמספרים כו' אלא דנהרין ונצצין בנצוצי דנקודה עלאה כו' הרי כי הספי' הם מחכמה נקודה \n"},{"index":15,"he":"עלאה גם ידעת מפסוק מונה מספר לכוכבים כי ת\"ת נקרא מספר והוא רוח כמ\"ש די\"ו וקרינן \nלון י\"ס ואח\"כ אמר לבושין תקינת לון וכמה גופין תקינת לון כו' הרי כי י\"ס הם עצמות \nשהם הנקודים שבתוך האותיות הנמשכין מחכמה עלאה (צמח אבא כנ\"ל) הנקרא נקוד' עלאה ג\"כ \nועל שמה נקרא נקודות וז\"ש אח\"כ מלגאו איהו שם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א דאיהו באורח אצילות \nוידוע כי שם זה גימ' אד\"ם הרמוז בחכמה כ\"ח מ\"ה כי הי\"ס הן הן הי' אותיות דשם מ\"ה. \nוז\"ש בזוהר והמשכילים אלין אתוון דכלילן בב' דבראשית ראשית נקודה בהיכליה ט' נקודין \nתליין מניה ואתקרון י\"ס בלימה. וידוע כי ב' היא בבינה דמנה אתוון וראשית דא חכמה \nדמנה נקודין והם י\"ס. והנה בתחלה הזריע האב והוא חכמה טפת חומר והוא האותיות שעליה \nנאמר והארץ היתה תהו ובהו כי מעכירת המים יצא חומר הראשון הנקרא תהו כמ\"ש בס\"י שלש \nמים מרוח חקק וחצב בהן כ\"ב אותיות מן תהו ובהו ורפש וטיט. עשאן כמין ערוגה. הציבן \n"},{"index":16,"he":"כמין חומה. סבבן כמין מעזיבה. הרי כי חומר האותיות מן מים שבחכמה יצאו ותחילה נעשה \nתהו ואח\"כ בהו ואח\"כ נרשמו ונצטיירו. ויש אותיות עגולות כמין חומה ויש פרוסה וארוכה \nכמין מעזיבה ויש של בית קיבול כמין ערוגה ששוהה המים בתוכו. וז\"ש כי לשלג יאמר הוי \nארץ נמצא כי מעכירת המים שבחכמה יצא חומר (האותיות) הראשון הנקרא תהו ואח\"כ נותן \nבבינה ונצטיירו במעי אמא ע\"י חומר שבה ג\"כ שהוא אפר של אש כי (כמו ל\"ג) המים מימין \nשהוא חכמה וממנו יצא מעכירותיו הכ\"ב אתוון ובהם ה\"ח של מנצפ\"ך הפשוטים הראשונים \nונעשה עפר לובן מעכירות השלג לובן שבלבנון שהוא חכמה בסוד כי לשלג יאמר הוי ארץ. אך \nהאש הוא בבינה ומעכירותה ושמריה יצא חומר הנקרא אודם והם ה' אותיות מנצפ\"ך כפולים \nשהם ה\"ג גימ' אפ\"ר כי אפר עכירות שמרי האש הוא ואז נצטייר גוף הולד ז\"א במעי אמא \nבכ\"ב אותיות דכורין וה' אותיות מנצפ\"ך הכפולים נוקבין ומהם נוצר הולד. וגם בכ\"ב \n"},{"index":17,"he":"אותיות דכורין יש בהם נוקבין כי החכמה יש בה צד שמאלי שכולה נקבה כגון בג\"ה מלכות \nלכן יש בשאר הכ\"ב בחינת נוקבין אך בערך הכפולים נקרא כולן זכרים. ובזה תבין איך כל \nרמ\"ח איברים שהם בחינת רמ\"ח עצמות כולם מזכר המזריע לובן אך מאודם האשה אינו רק \nהשחור שבעין והדם שבתוך הגידין כו' אך כל העצמות שהם השרשים של רמ\"ח איברים הם \nמאבא. והנה באותיות אלו משותפת הנפש הם תגין והיא מאימא כי אין הנפש נכנסת בחומר רק \nאחר שנזרע שהוא במעי אמא אך אבא לא נתן בו רק החומר הכ\"ב אתוון שהם העצמות אך בהכרח \nהיה בתוכה הכל דגרמי הנז' פ' שלח דף קס\"ט כי ודאי טפת אבא לא היה רק חומר יבש רק \nקצת חיות בתוכה הנקרא הבל דגרמי והם סוד הש\"ך ניצוצין דנפקי מחכמה דהיינו אבא כנודע \nאצלינו כי זה הוא מחובר חיבור גמור בעצמות אחר המיתה אך הנפש שהוא מצד אמא חופפת \nעליהם מלמעלה בסוד ונפשו עליו תאבל עליו דייקא כי כמו כשהזריע (נ\"א שמזרע) אבא יצא \n"},{"index":18,"he":"חומר עם הבל דגרמי משותף יחד (לכן לא נפרדין לעולם ל\"ג) כן לעולם אינן נפרדין אך \nהנפש באה אח\"כ מאמא וחופפת על ההבל ואז בבטן אשה נכנסת הנפש בט' חדשים מעט מעט \nוכשנגמר נולד לכן גם אחר מיתה חופפת על עצמות ולא בתוכם כמו הבל דגרמי דאשתאר \nבחבורא גו גרמאי כנזכר בפ' שלח דקס\"ט. ואע\"פ שבדף ק\"ע אמר זה על הנפש הכוונה הוא על \nהבל דגרמי וע\"ש ואולי דגש ורפה הוא הבל דגרמו שאינם לא טעמים ולא נקודות ולא תגין \nכנזכר בתיקונים סוף תיקון ה' ולא קבלתי זה ממורי זלה\"ה ועיין מה שחסר בסוף תי' כ\"ח \nשל כת\"י שאמר כי הדגש והרפה הם הנפש ואפשר שהוא הבל דגרמי שהוא מכלל נפש וע\"ש היטיב \nבענין דגש ורפה ואותיות ונקודות וטעמים שהם גוף ונר\"ן. והנה הנקודות הם הי\"ס שבתוכם \nשהם בחי' רוח והרי כ\"ב אתוון והי\"ס הם ל\"ב נתיבות נמשכין מהחכמה שבהם נברא העולם \nשהוא ז\"א וז\"ש בל\"ב נתיבות פליאות חכמה חקק והם י\"ס בלימה וכ\"ב אותיות יסוד כו' \n"},{"index":19,"he":"ונקרא יסוד לרמז לטפת חומר הזכר שהוא ראשון ויסוד שהם עצמות ואחר כך מצטייר באי\nמא בה' אותיות מנצפ\"ך הנקרא טפת אודם והבן זה למה זה נקרא תמיד בס\"י לבחי' כ\"ב \nאותיות יסוד: \nוהנה אלו הל\"ב נתיבות הם זכרים מחכמה ונתונים באימא תוך מנצפ\"ך שהם נ' שערים שבה כי \nכ\"א כלולה מי' הרי נ' ולכן נקרא שערים יען הם פתחים פתוחים ונקבים של אימא הנקרא \nנקבה כי הנקבה שעריה פתוחים לקבל בתוכה נתיבות חכמה. ובזה תבין היות גבורות מנצפ\"ך \nנקבות וגבורות ש\"ך ניצוצין שהם הבל דגרמי דכורין. והנה יש ב' בחי' של י\"ס א' י\"ס \nדבחי' נפש וא' י\"ס דרוח והנה כשאנו מזכירין האותיות שהם הגופין כלי הנפש נמצא כי \nהנפש הם י\"ס שלהם ובין כולם הם ל\"ב בחי' שהם ל\"ב אלהים דקטנות שכבר ידעת כי כלים \nונפש הם כולם בחי' אלהים דקטנות. אך יש הפרש כי י' אלהים שהם כנגד הנפש הם יותר \nמעולים ונזכר בתיקונים כת\"י החסר והכ\"ב אחרים הם כנגד הגוף שהם כ\"ב אתוון ומאלו \n"},{"index":20,"he":"הל\"ב אלהים מתקבץ הארתם בצאתם מהחכמה שהוא מוחא לגבי לבא ונעשה ל\"ב כמנין ל\"ב \nנתיבות החכמה ולכן הלב הוא אש שורף כי הוא האלהים דקטנות אך הקול שבתוכו הוא שם \nהוי\"ה שהוא בחי' הרוח השורה בלב שהוא הנקודות העושים דפיקו מכח הנקודות כנזכר דס\"ט \nופ\"ט וכד ייתי רוחא לגבי לבא דתמן נפשא אתמר ביה קול דודי דופק. והבן זה היטב כי \nהנפש והרוח הם שניהם בלב זה רוח וזה דם בסוד כי הדם הוא הנפש טיפת אודם דנוקבא \nוהכלי הוא בשר הלב עצמו שהוא האותיות ובבוא הרוח אזי הם הויו\"ת דגדלות ולא אלהים \nדקטנות. והנה אז נשלם שם מ\"ב שהם ל\"ב נתיבות גוף ונפש וי' אמירן שהם י\"ס דרוח \nדגדלות כנזכר דכ\"ב ע\"ש היטיב איך (הנקודות והאותיות ל\"ג) הנקודה והחוט. (ותגא דעל \nחוטא) הם ל\"ב שבילין ותגא דעליה י' הרי מ\"ב. והוא סוד י\"ס הרוח שהם נק' באמת י\"ס אך \nי\"ס דנפש הוא שם מושאל כי עיקר י\"ס הוא הרוח והוא שם מ\"ה. כידוע כי שם ב\"ן נפש ושם \n"},{"index":21,"he":"מ\"ה רוח כנזכר די\"ב כי מלגאו איהי שם מ\"ה. ובזה תבין מ\"ש בזוהר דנ\"ז ע\"ב וכד אית \nבישראל משכילים בחכמה דאיהו יו\"ד מחשבה עלאה ידעין לזרקא להאי אבנא לההיא אתר \nדאתגזר. והענין כי כשעולין זו\"ן בסוד מ\"ד ומ\"ן לגבי או\"א ז\"א באבא ונוקבא באימא אין \nעולה רק בחי' הרוח שבהם שהם אלו הנקודים שהם י\"ס דרוח כי בחי' הגוף והנפש שלהם \nנשארין במקומן לעולם ולהיות כי אלו הנקודות שרשם מחכמה כמ\"ש שם ידעין לזרקא להאי \nאתר דאתגזרת וידוע כי הנקודות נקבות נקרא אור חוזר אף שהוא בחי' ז\"א מפני שהוא אור \nחוזר שבו. לכן נקרא אבנים נקבות עם שהם בחי' ז\"א שהוא זכר. וז\"ס בידך אפקיד רוחי כי \nהרוח עולה בסוד מ\"ן למעלה אך הנפש נשארה למטה עם הגוף. אמנם מה שהיתה הנפש מתפשט \nתוך הגוף בשס\"ה גידין שהוא דם בסוד כי הדם הוא הנפש עתה מסתלק משם ונאמר אני ישנ\"ה \nבגימ' שס\"ה כי השס\"ה גידין של דם הוא מהנקבה הנקרא אני והם הישנים ומסתלק כל כח \n"},{"index":22,"he":"הנפש בתוך הלב לבדו. ובזה תבין למה האדם מתעורר תכף מתוך שינתו כי אין לו צורך רק \nשיתפשט מן הלב בתוך הגידין וזה סיבת אדם המצטער כשידו מונחת על לבו בשינתו כי הנפש \nאינה יכולה לדפוק ע\"י הדם בשאר איברים ואז האדם צועק ואינו יכול לקום מאליו עד \nשיקראוהו ויעורר נפשו ואז יכול להתפשט באיבריו בכח חוזק הקריאה. וז\"ס פ' פנחס דף \nרכ\"ב כי בלילה תרעין דג\"ע סתימין דאינון עיינין דלבא כגוונא דתיבת נח דכל נהורין \nסתימין בגווה ואינון מלאכין דמתפשטין בכל איברי דגופא כולהו סתימין בלבא כי הנפש יש \nבה אחיזה להקליפות בהיותן בלי רוח בסוד גם בלא דעת נפש לא טוב לכן נסגרת ונסתמת היא \nוכחותיה תוך הלב מפני מי המבול הם המזיקין. והענין כי בהיותה מתפשטת נאחזים בה \nובהסגירה אין מי שיוכל לינק משם בסוד גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום והבן זה \nבסוד חותם בתוך חותם שצריך ליין כדי שלא יתנסך. והבן איך קרא לכוחות דנפש מלאכים \n"},{"index":23,"he":"שהם וורידי הדם שלוחי הנפש להחיות הגוף והם בחי' האותיות כנזכר בתיקונים דכ\"ג אית \nמלאכין דמשמשין לאילין נקודין ואינון אתוון. והנה כמו שהי\"ס נעשין ז' היכלות כי \nהיכל הא' הוא נקרא ק\"ק כולל ג\"ר כך אלו הי\"ס של הרוח (שהן הויו\"ת) הן י' הויו\"ת \nבנקודות מחולפין כנזכר בתיקונים דף קכ\"ח ולפעמים נקרא ז' הויות ע\"ד ז' היכלין והן \nהן ז' הויות ז' קולות דנפקי מלבא הנזכר במזמור הבו לה' בני אלים וכו' ז' הבלים \nדנפקי מלבא והם בחי' י' אמירן כי הנפש בחי' דבור והרוח בחי' אמירה לכן נקרא אלו י\"ס \nדבחי' רוח בחי' י' אמירן הנזכר דס\"ג בסוד אומר ועושה. אומר אבא בסוד הויו\"ת. ועושה \nאמא בסוד אלהי\"ם הנזכר בדקפ\"ד ודק\"ד ע\"א ע\"ש בב' נוסחאות ותמצא כי שם מ\"ב הוא ל\"ב \nאלהי\"ם וי' אמירן שהם הויו\"ת: \n \n"}]}
