{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-27","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":27,"title":"שער ז פרק ד","hebrewTitle":"שער ז פרק ד","segments":[{"index":1,"he":"שער ז פרק ד\nאמנם בשאר ספי' לא היה בהם שום מציאות זו\"ן כי כולם זכרים וגם שהם כלים גמורים ואין \nבהם אור רק אותו שנכנס מחדש נמצא אור הגבורה נכנס בחסד וכעד\"ז עד שנמצא כי אור \nהמלכות בכלי של יסוד. ובכאן יש קושיא ראשונה ג\"כ איך יעשה מזכר נקבה אך דע שלכן \nהוצרכו זו\"ן שבבינה להזדווג להוציא ה' אחד דוגמתה ונחלק לב' שהם ד\"ו ואות ו' נכנסה \nבכלי יסוד בסוד זכר של מל' אשר שם כי יותר גבוה כמה מדרגות הוא אות ו' זו מן אור \nהמלכות שביסוד לכן הם זו\"ן ואח\"כ אות ד' ירדה במלכות והשלימה שם במקומה הרי כי בד' \nבחי' יש בהם זו\"ן והם כח\"ב יסוד והוא לטעם קושיא הנ\"ל שיש באלו הד' משא\"כ בשאר. \nועתה צריכין אנו לבאר מציאות לא מטי בכתר מה ענינו והענין כי אחר שבארנו שיש בכלי \nשל כתר זו\"ן והם כתר חכמה ואלו צריכין לעלות אל שורשם לינק משם. ואמנם חשק הזה שיש \nלהם ליקח אור מן השורש שלהם הוא הגורם להם לעלות שהרי כל הי' שרשים כולם פניהם למטה \n"},{"index":2,"he":"להאיר בעקודים הללו ואמנם אחר שעולין ויונקים משם אז אותו הכתר דעקודים הנשאר בסוף \nהשרשים הוא הופך אחוריו להם ואז אינם יכולים עוד לינק ולכן חוזרין ויורדין ונכנסין \nבכלים שלהם כמ\"ש בע\"ה. והענין כי הנה כל השרשים העליונים הופכין פניהם למטה להשפיע \nאור בסוד חיות לבד שלהם ולא לצורך זווג. אמנם גם שורש הכ\"ע יש לו חשק להשפיע למטה \nכי לעולם השרשים רצונם להאיר בענפים אך סיבת הדבר הוא היות אור הכתר בסוף אותן \nהשרשים כולן הופך אחוריו למטה ואז כראות השורש העליון בכ\"ע כי אור הניתן שם אינו \nמשפיע למטה אז הוא אוסף חלקו למעלה כמ\"ש הצדיק אבד כי כאשר אינו מזדווג עם המלכות \nגם הוא מפסיד כי אין נותנין לו או\"א רק כאשר ישפיע למטה וכעד\"ז בכאן (כי) כאשר הכתר \nאינו משפיע למטה אז גם השורש של כתר עליון אוסף חלקו ולא ברצונו כי רצונו להשפיע רק \nבשביל חסרון התחתונים שאינן יכולין לקבל. וגם טעם הדבר שאם ימשך האור ההוא תמיד הנה \n"},{"index":3,"he":"יחזרו הכלים אל בחי' אורות כבתחלה ויתבטלו כבתחלה אבל עתה שאין אור נמשך בכלים רק \nאחר עליית אור הכלים למעלה לינק ובזה אין הכלים בטלים והנה אחר שינקו אלו האורות \nלמעלה אז חוזר הכתר ההוא להפוך פניו למעלה ואז יורדין למטה בע\"כ כי אין להם מה \nלינק. ועוד ט\"א לפי שגם אלו האורות יש להם חשק לחזור אל הכלים דוגמת הנשמה כשיוצאת \nמן הגוף לכן אחר יניקתן חוזרין לירד ואז אין אותו כתר דעקודים שבסוף השרשים יונק מן \nהשורש של כתר עליון של השרשים רק חיות לבד הצריך לו ולא יותר: \nונבאר עתה מציאות עליית זו ונאמר כי הלא כאשר לא מטי בכתר הוא לפי שעולין זו\"ן של \nהכתר למעלה במקום זה הכתר שבסוף השרשים העליונים ואינם יכולין להיות שם ביחד כי הוא \nגדול מהם ולכן הם נשארים במקומו והוא עולה במקום השורש של המלכות ואז גם השורש של \nהמלכות עולה בשורש של היסוד ושם נשארים שניהם בסוד היסוד שהוא זו\"ן ואז שורש כתר \n"},{"index":4,"he":"עליון משפיע למטה אחר שכבר יש הכנה לתחתונים לקבל ואז הנוקבא של הכתר נכללת בזכר. \nופירוש הענין כי הנה יש כמה כללות א' כאשר יהיו ב' אורות בב' כלים כל א' בפ\"ע ואח\"כ \nכאשר יכנסו ב' האורות בכלי א' זה יקרא כללות שנכלל זה בזה בכלי א' ועוד יש מציאות \nאחר והוא בהיות בחי' ב' אורות (אלו) זו\"ן (י\"ל בב' כלים) שאז אירע להם מ\"ש בפ' \nתרומה דקמ\"ז כי אז יש בהם סוד אהבה פי' כי נכלל הארת זכר בנקבה ושניהם בכלי א' וכן \nחוזר הארת נוקבא להכלל בכלי של הזכר הרי הם ד' אורות ב' בכל כלי כלולים זב\"ז והם \nסוד ד' אותיות של אהב\"ה. ועוד יש מין כללות אחר והוא זה המציאות שאנו בו שהם ב' \nאורות בלתי כלים שהם זו\"ן של הכתר שעלו למעלה ואינם בכלי כי כללותם אז יהיה בבחי' \nשיקבל הארה זו מזה וזהו כללות שלהם. והנה עתה הנוקבא נכללת בדכורא כי להיות שהנוקבא \nהוא אור של החכמה כנ\"ל והזכר הוא אור של הכתר שנשאר בכלי א\"כ הזכר הוא שמקבל עתה מן \n"},{"index":5,"he":"השורש שלו שהוא שורש הכתר וזה נמשך לו ע\"י שמזדכך אותו הכתר שנשאר למעלה בסוף \nהשרשים וע\"י הארה העליונה של שורש הכתר הוא מזדכך מאד ואז מאיר אור רב בזה הזכר של \nהכתר ואז נכללת הנקבה בזכר ומקבל הארה ממנו עד שנמצאים עתה ג' בחי' אלו (הם) שוים \nבהארתן והם זו\"ן של כלי הכתר ואותו הכתר שעליהם ואחר שהן שוין יקבלו האור שלהם מצד \nשורש כתר עליון ואז צריך שהנוקבא של הכתר תקבל גם היא משורש עליון שלה שהוא חכמה \nעליונה לכן השורש של החכמה העליונה יורדת בבינה ובינה בחסד כו' עד שיורד יסוד \nבמלכות ואז אותו הכתר שעלה במקום שורש המלכות יורד במקומו כי אינו יכול להיות שם כי \nאין לו דמיון עם שורש המלכות וגם הוא ענף והמלכות הוא שורש לכן הוא גרוע ממנה אע\"פ \nשהוא מקבל מן הכתר אמנם יורד במקומו ושם יוכל להיות ביחד עם זו\"ן שהיה במקומו כי אז \nשלשתן שוין אחר שכולן שוין בקבלתן משורש הכתר עליון ואז נמשך הארת שורש חכמה למטה \n"},{"index":6,"he":"ואז הזכר נכלל בנוק' שהנוקבא מקבלת תחלה לפי שהוא נשתווה במעלה עם הזכר כי שניהן \nשוין וקבלו משורש הכתר עליון ולפי שעתה מקבלים משורש חכמה לכן הנוק' מקבלת תחלה מכל \nהג' שבכאן והן מקבלין ממנה ונכללין בה בסוד אשת חיל עטרת בעלה. אמנם טעם ירידת שורש \nחכמה למטה במקום שורש הבינה וכו' הוא לכמה טעמים הא' הוא לפי שכשהיא קרובה לשורש \nכתר אינה יכולה להאיר ואורה מתבטל באור הנמשך מן הכתר. ועוד כי צריכה היא להתקרב \nלמטה כדי שתוכל הנוקבא שבכתר לקבל תחלה ממנו כנ\"ל וזהו גורם קריבת השורש אליה \nמדריגה א' יותר מקורבת הזכר שבכתר אל שורשו. ועוד כי בארנו כי לעולם השרשים אינם \nנמנעים מלהשפיע למטה בהיות התחתונים רוצים לקבל לכן שורש הכתר אינו נמנע מלהשפיע \nלמטה כל זמן היותן זו\"ן חוץ מן הכלי שלהם וא\"כ אין החכמה יכולה להשפיע ולכן כאשר \nתתרחק החכמה ותרד למטה במקום הבינה אז ישאר המקום שלה פנוי ואז בעוד שהשפע הנשפע \n"},{"index":7,"he":"משורש הכתר ממלא אותו מקום החלל הפנוי אז החכמה היא משפעת למטה נמצא כי אז גם אם \nהכתר משפיע אינו מבטל הארת החכמה. ואמנם ירידת החכמה למטה לא תפסיד הארתה בהתרחק מן \nהמאציל מדריגה א' כנ\"ל הוא מזה הטעם אחר היות הכתר עליון ממלא אותו מקום החלל כי \nבשלמא אם היה נשאר שם מקום פנוי וחלל היה נפסק האור מן המאציל לחכמה ואדרבא היתה \nמפסדת החכמה ויותר טוב היה להשאר במקומה אמנם עתה שאור הכתר ממלא מקום החלל ההוא יש \nדרך ומעבר אל האור המאציל להשפיע בשורש החכמה ואינה מפסדת כלל. והנה אחר שקבלו זו\"ן \nמן השורש החכמה ג\"כ אז אינן צריכין לינק עוד ואז יורדין זו\"ן בכלי שלהם ואז שורש \nהחכמה נתעלה (נ\"א נתגלה) במקומה וגם שורש הכתר אוסף חלק אור אליו ואותו הכתר שבסוף \nהשרשים אינו מקבל רק חיות הצריך לו לבד ועתה נקרא בחי' מטי בכתר אל הכלי כי חזר \nהאור בכלי שלו אמנם שורש כתר עליון נקרא לא מטי למטה בעקודים. הרי העלינו מכל זה \n"},{"index":8,"he":"שהאור שבכלי ראשון נק' כתר ואין בו רק אור החכמה כי אור הכתר נשאר למעלה בסוף \nהשרשים וז\"ס כולם בחכמה כו': \n \nשער ז פרק ה\nועתה אחר שהוא מטי בכתר צריכין אנו לבאר מציאות לא מטי בחכמה ובינה נודע כי כל \nהאורות שבחו\"ב הם עולין בכתר בהיות הזו\"ן שבכתר במקומה כנ\"ל (נ\"א במקום הנ\"ל) הנה \nכבר ביארנו שיש ה' אורות בב' כלים כי בכלים של חכמה יש זו\"ן ובכלי של בינה יש זו\"ן \nוב\"ן [עם חסד הנ\"ל] ועליית אלו תלוי במעשה התחתונים לפעמים יעלו כל ה' אורות ופעמים \nלא יעלו כי אם ד' אור החסד שהוא ב\"ן נשאר למטה בכלי של בינה והנה ביארנו למעלה כי \nיש זו\"ן בכל א' מאלו הג\"ר ונקרא י\"ה י' בזכר ה' בנוקבא ודע כי כל אלו הה' אורות \nכשעולין בכתר לפעמים נכללין בנוקבא ולפעמים בדכורא ולפעמים קצתם בנוקבא וקצתם \nבדכורא ודע כי לעולם כשאין עולין אלא ד' אורות אינם נכללין רק בנוקבא: \nונבאר עתה חלוקה זו ונאמר כי קודם שיעלו אלו האורות למעלה להכלל בכתר אז שם י\"ה \n"},{"index":9,"he":"שבכתר הוא פשוט ואינו במילוי אך בעליית אלו האורות למעלה אז יהיה בהם מילוי והנה ג' \nמלואים הם או ביודי\"ן או בההי\"ן או באלפי\"ן והנה כשאין עולים רק ד' אורות הם כולם \nנכללין בנוק' שהיא ה' של שם י\"ה שבכתר ואז מילוי אותו ה' הוא ביו\"ד כזה ה\"י. והענין \nכי ד' אורות כשעולין בנוקבא הנה ג' תתאין בטלין בראשון כי לעולם אור החכמה הוא \nהמבטל את האחרות ואז שלשתן מתבטלין באות י' שהוא החכמה לכן מילוי ה' זו היא בי' אך \nדע כי כאשר זו\"ן שבכתר עולין (נ\"א עליון) למעלה בשרשיהן שהוא סוד לא מטי הנה ט\"ס \nשבכל א' מהם ההעולין ונשארים למטה במקומם ב' מלכיות מלכות הזכר ומל' הנקבה בב' כלים \nהנקרא י\"ה כנ\"ל בהיותן פשוטים בלי מילוי. ואמנם דע כי אז ב' מלכים אלו שוין כי אע\"פ \nשהזכר הוא גדול מהנוקבא עכ\"ז עתה הם שוין לפי שבחי' אור הזכר הוא בסוד הסתלקות כנ\"ל \nכי כאשר רצו להסתלק אותן האורות כדי לעשות כלי אז נשארו אותן אורות בכח\"ב כנ\"ל ר\"ל \n"},{"index":10,"he":"הרשימות נמצא כי אור הזכר של הכתר הוא בסוד הסתלקות ואור הנוק' שבכתר הוא בסוד \nהפנים כנודע לכן אור הזכר ואור הנקבה הם שוין בפעם הזאת. ועוד שלפי שהזכר הניח את \nעצמו מבחוץ תחת השרשים לכן תאוות של הזכר שבכתר הוא גדול לחזור ולעלות משא\"כ בנוקבא \nולכן כמעט שכל אור הזכר עולה למעלה ולא נשאר רק מיעוט מהאור אך הנוקבא שאין לה \nלמעלה שורש כנודע כמו הזכר שבכתר לכן אין לה כ\"כ תאוה וחשק לעלות ונשאר האור הרבה \nממנה בכלי שלה לכן יוכלו להיות שוין אז ב' המלכות ביחד זכר ונקבה אך כאשר חוזרין \nהזו\"ן לבא אז בא הזכר בכל אורו וגם כי הוא לוקח אור גדול משורש הכתר שלמעלה ממנו \nואז כשחוזרין אין יכולת בנוקבא לקבל אור הזכר כולו רק מסוד ו\"ק לבד: \nוהנה כדי שיתבאר לך זה צריך לדעת הקדמה א'. והוא כי יש חילוק בין פעם א' בעת אצילות \nלזמן שאחריו כי בפעם א' שבכולם שהוא כאשר נשאר אור הזכר של הכתר בעת הסתלקות הא' \n"},{"index":11,"he":"ואח\"כ בהתפשטות ב' כשנכנס החכמה בכלי הכתר אז לא נכנס בכלי של הזכר רק נכנס בכלי \nהנוק' עצמה שהוא בסוד ה' של י\"ה והיה זו\"נ בב' כלים אך בהסתלקות ב' אשר היו עולין \nזו\"ן שניהם למעלה ואז נשתוו שניהן יחד וקבלו כולם ביחד הארה מן כתר עליון ולכן כאשר \nבאים וחוזרין בכלים שלהם אז נכנסין שניהן בכלי של הזכר והמלכות של הנוקבא נשאר (נ\"א \nאשר) בכלי של הה' שלה כנ\"ל. וכן הענין תמיד אחר הפעם הראשון כי לעולם הזו\"ן נשארין \nבכלי הזכר ושם מזדווגים ביחד נמצא כי היו\"ד שהוא הכלי (נ\"א בכלי) של הזכר שם היו \nשניהן זו\"ן ואז כאשר הם מזדווגים אין הנוקבא סובלת אור הזכר רק מן הו\"ק שלו ומזווג \nזו\"ן אלו אשר נכללו באות י' פשוטה אז יוצא מהם דוגמתן ב' בנים זו\"ן והם סוד ו\"ד \nמילוי יו\"ד. והענין הוא לפי שהזכר אינו מזדווג בנוקבא רק בסוד ו\"ק שלו לבד לכן גם \nהבן שלו הוא צורת ו' ג\"כ אמנם הנוקבא היא צורת ד' לפי שיש לה כל הי' כלים רק שהאור \n"},{"index":12,"he":"ו\"ק שלה בטלים בד' ראשונים שלה לכן נקרא ד' הרי מילוי יו\"ד שהוא ו\"ד וכל זה נקרא \nיו\"ד שהם זו\"ן (נ\"א שהוא דזו\"ן) ואח\"כ הוא אות ה' של י\"ה שהוא הכלי של הנוקבא ושם \nנשארת המלכות של הנוקבא כנ\"ל. והנה כאשר עולין הד' אורות התחתונים באות ה' זו אז \nהיא מתמלאת באות י' ונעשית ה\"י כנז\"ל אמנם צורת ה' זו כזה ו\"ד לפיכך הוא עשרה: \n(לא נמצא יותר מכאן ואילך גם בע\"ח לא יש יותר): \nנשלם היכל ראשון: \n \n"}]}
