{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-29","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":29,"title":"שער ח פרק ב מ\"ת","hebrewTitle":"שער ח פרק ב מ\"ת","segments":[{"index":1,"he":"שער ח פרק ב מ\"ת\nונחזור לענין לבאר תחלה איך יצאו הנקודות ואח\"כ נדבר בפרטות עצמן כי כבר אמרנו כי \nהכל יצא מא\"ק הנ\"ל ואמרנו כי העקודים הגיעו עד טבורו ואע\"פ שאמרנו שהאורות יוצאין \nדרך נקבי פה או חוטם וכיוצא זהו עיקר האורות אבל ודאי שגם דרך כותלי דופני של זה \nהא\"ק בוקע ויוצא אור ומאיר תדיר בהם וכבר נת\"ל כי כאשר רצה המאציל להאציל בחי' \nנקודים כוונתו היה לעשות בחי' כלים לשיוכלו העולמות התחתונים לקבל אורו שמאיר בהם \nוהנה ראה המאציל כי עדיין לא היה כח במקבלים לקבל האורות של העינים האלה אשר מקום \nהתפשטותן הוא ממקום הטבור עד סיום הרגלים של א\"ק כנ\"ל ולכן מה עשה טרם שהוציא \nהאורות האלו דרך העינים צמצם עצמו צמצום א'. והוא שכל האור שהיה מתפשט בתוך הא\"ק \nהזה מטבורו עד סיום רגליו העלהו בחצי גוף העליון מהטבור ולמעלה ונשאר המקום שמן \nהטבור ולמטה ריקן בלתי אור והמשכיל יבין וידמה מלתא למלתא איך בכל אצילות בחי' חצי \n"},{"index":2,"he":"ת\"ת ונה\"י תמיד המאירין בעולם שלמטה כי נה\"י דז\"א מאיר אל הנוקבא ונה\"י דאו\"א מאיר \nאל הז\"א ונה\"י דא\"א לאו\"א ונה\"י דעתיק לא\"א ונה\"י דא\"ק לעתיק ולכל בחי' האצילות \nכמ\"ש בע\"ה. גם תבין כי בכל בחי' הוצאות האורות חדשים היה קודם להם ענין הצמצום כי \nכן מצינו בא\"א שצמצם נה\"י שלו כדי לאפקא לזו\"ן כנזכר במקומו וכן היה בזה הא\"ק ואין \nלהאריך בזה. והנה אחר שצמצם עצמו הניח חד פרסא באמצע גופו במקום טבורו מבפנים כדי \nשיפסיק בנתיים. וז\"ס יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים כנזכר בזוהר \nבראשית ד' ל\"ב אית קרומא חדא באמצעית מעוי דב\"נ דאיהו פסיק מעילא לתתא ושאיב מעילא \nויהיב לתתא ואז נשאר כל האור לעילא מהאי פרסא והיה שם דחוק ומהודק ואז בוקע בהאי \nפרסא ויורד והאיר בשאר הגוף מהטבור ולמטה. וזהו בחי' פרסא הנזכר בריש אדרא בדרוש \nואלה המלכים וזהו מ\"ש בזוהר דאית חד פרסא בין המאציל לכתר ואמנם אמת הוא כי כמה \n"},{"index":3,"he":"גולגלתין אית דלית להון חושבנא כנזכר ריש אדרא והכתר דז\"א יהיה פרסא דאמא מפסיק \nאליו וכיוצא בזה אבל הכתר של כל האצילות הוא נפסק ע\"י ההוא פרסא של הא\"ק. ואמנם \nודאי שע\"י הסתלקות האור למעלה מהטבור היה מספיק לשיהיה יכולת בעולם אצילות לקבל \nהאור שלהם אבל לא היה מספיק לתת כח לעולם הבריאה (לשיוכל גם הוא לקבל אורו) ג\"כ \nולכן הוסיף בחי' אחרת להניח שם אותו מסך והפרסא הנ\"ל. נמצא שהם ב' דברים צמצום האור \nלמעלה שיוכל האצילות לקבל האור שלו וענין הפרסא היה כדי שיוכל גם הבריאה לקבל אורו \nותבין ותשכיל בזה איך יש פרסא בין אצילות לבריאה והנה על ידי עליית האור הזה שבחציו \nהתחתון למעלה הטבור כנ\"ל אז נתרבה אור גדול ורב בחצי גוף העליון ואז נעשה זה האור \nבבחינת מ\"ן אל טעמים דס\"ג שהם אזן חוטם פה ר\"ל אל השרשים הפנימים שלהם בתוך הגוף \nולא אל האורות היוצאים לחוץ דרך הנקבים ואז ע\"י מ\"ן אלו העולין שם נזדווגו שם ע\"ב \n"},{"index":4,"he":"שבגלגלתא דאדם קדמון עם בחי' הס\"ג שבו שהם שרשים של אזן חטם פה שהם טעמים כנ\"ל ואז \nנמשך אור חדש מלמעלה מן הזווג הזה ובוקע ויורד דרך הפרסה מהטבור ולמטה. אמנם האור \nהראשון שהיה בתחלה למטה ועלה למעלה שוב לא ירד ונשאר שם מהטבור ולמעלה ושם הניח \nשורשו תמיד ומשם נתפשט ויצא דרך העינים והם הם הנקודים ונמשך ונתפשט בחוץ עד סיום \nרגליו דאדם קדמון כנ\"ל והנה כל האור הנמשך עד הטבור אפי' שהוא מבחי' העינים הכל הוא \nנבלע ונכלל בעקודים ולכן איננו ניכר אבל האור הנמשך מתחת הטבור עד רגליו זהו לבדו \nנקרא בשם נקודות לפי שהוא עומד עתה לבדו וכן אותו אור שיורד דרך הפרסא מחדש ע\"י \nזווג הנ\"ל גם הוא בוקע הגוף והכלי דאדם קדמון ויוצא לחוץ ומאיר באלו הנקודים הרי ב' \nמיני אור לצורך הנקודים. ועוד יש אור ג' והוא בהכרח כי כאשר יורד ומתפשט אור העין \nלמטה דרך העקודים (נ\"א ועוד אור ג' הוא לקח כי בהכרח כשירד אור העין הוא עובר דך \n"},{"index":5,"he":"אזן חטם פה) הנה הוא מסתכל באורות אח\"פ ההם והוא שואב משם ולוקח מהם אור לצורך \nעשיית הכלים של הנקודות ולוקח מג' בחי' שהם אורות אח\"פ. והענין הוא באופן זה כי הנה \nנתב' שאורות האזן נתפשטו עד שבולת הזקן ואורות חוטם ופה עוברים ג\"כ דרך שם וא\"כ \nמוכרח הוא שכאשר נמשך אור העינים דא\"ק דרך שם יתערב עמהם ויקח אור שלהם. והנה י' \nנקודות הם והג' ראשונים שבהם הם לוקחים אור ממה שנמשך מהסתכלות העין באח\"פ ממקומם \nעד מקום התחברות בשבולת הזקן כנודע ואינם מקבלים אותם רק בשבולת הזקן כי משם \nמתחילין הן ולא ממה שבשבולת הזקן ולמעלה (נ\"א בשבולת הזקן ולא ממה שבשבולת הזקן \nולמעלה ואינם מקבלין רק בשבולת הזקן כי משם מתחילים הן ולא ממה שכנגד העין עד שבולת \nהזקן) אבל ז' נקודות התחתונים אין לוקחין רק ממה שנמשך מהסתכלות באורות החוטם והפה \nמשבולת הזקן ולמטה כנודע כי החוטם מגיע עד החזה והפה עד הטבור ולא משבולת הזקן \n"},{"index":6,"he":"ולמעלה. ונמצא כי לפי זה ג' נקודות לוקחין הארה לצורך הכלים של\nהם מן ג' האורות שהם אח\"פ בשבולת דוקא אבל ז\"ת אינן לוקחין רק מב' אורות לבד שהם \nחוטם ופה משבולת ולמטה עד הטבור כי אור אזן העליונה כבר נגמרה ונסתמה בשבולת הזקן \nולכן גדולה היא הארה ג' נקודות עליונים מן הז\"ת. ולסבה זו ג' מלכים הראשונים לא מתו \nלפי שיש להם הארה גדולה והכלי שלהם מעולה מאד לפי שנעשה מבחינת אזן העליונה ומהחוטם \nופה כי בהסתכלות העין באורות האזן חוטם פה נעשו הכלים שלהם כנ\"ל כי לקחו כליהם \nממקום שעדיין אורות האזן שהם בחי' נשמה נמשכים שם שהוא עד שבולת הזקן כנ\"ל. אמנם \nהז' מלכים תתאין מתו לפי שכליהם נעשו מהסתכלות עין בחוטם פה לבד והיה חסר מהם אור \nהאזן העליונה והנה גם בג\"ר עצמם יש בהם חילוק בין זו לזו והוא (נ\"א והנה) כי מן \nהכתר לא ירד ממנו אפי' האחוריים אלא האחוריים של נה\"י בלבד אבל באו\"א של הנקודים \nירדו האחוריים שלהם לבד ונשארו הפנים במקומה. וטעם הדבר הוא כי אלו האורות שנמשכים \n"},{"index":7,"he":"עד שבולת הזקן נחלקו לג' כי הכתר לקח מבחי' האזן עצמה ממה שהראייה שואבת בהסתכלות \nבאור האזן ומכ\"ש שנכללים בו ב' אורות אחרים ומזה נעשה כלי לכתר נקודים ואבא לקח ממה \nשהראייה שואבת מאורות החוטם וגם אור הפה נכלל בו והנה הכתר שלקח מן האזן הארתו \nגדולה מאד לא נשבר כלי שלו אבל או\"א שאין לוקחין רק מן החוטם ופה נשברו האחוריים של \nכליהם. והנה או\"א אם היו מקבלים אור זה של חוטם ופה של א\"ק בהיותו למעלה קרוב אל \nמקום נקבי האזן אף על פי שלא היו מקבלין מאורות האזן עצמה רק קצת הארה היו מתקיימין \nהאחוריים של כליהם אבל כיון שאין מקבלין רק מסיום האזן שהוא מקום שבולת הזקן לכן \nאע\"פ שלוקחין קצת הארה אינו מועיל להם ולכן נשברו האחוריים של כליהם. אבל הכתר כיון \nשלוקח אור האזן ממש אע\"פ שלקחו סיומו כיון שהוא לוקח עצמותו די בזה ולא נשבר אפי' \nהאחוריים של כלים דידיה. משא\"כ באו\"א שאינן לוקחין רק הארה בעלמא וגם שהוא ברחוק \n"},{"index":8,"he":"מקום. והרי נתבאר ג' בחי' אלו והם כי הכתר נתקיים כולו. ואו\"א נשברו ונפלו האחוריים \nשלהם. וזו\"ן נפלו פנים והאחוריים שלהם והנה זהו הטעם שנרמז בפסוק והארץ היתה תהו \nובהו אשר הוא מדבר בענין מיתת המלכים של הנקודים כנ\"ל נרמז בו ב\"פ מלת תהו א' מפורש \nבפסוק וב' בר\"ת למפרע \"והארץ \"היתה \"תהו והוא כנגד ב' בחי' הנ\"ל כי תהו הישר המפורש \nבפסוק הוא בחי' ז' מלכים שמתו ונתבטלו אפי' הפנים שלהם הישרים ותהו שבר\"ת למפרע הוא \nבחי' ביטול האחוריים דאו\"א כי כל למפרע הוא בחי' האחוריים. והנה בודאי כי גם \nבנקודים יש בחי' אורות מקיפים ופנימים וענינו הוא כי הנה נתבאר כי מהג' אורות אח\"פ \nשואב מהם הסתכלות העין לצורך הנקודים וזהו בחי' אור הג' הנ\"ל שבארנו שהוא לצורך \nכלים אל הנקודים וצריך שתדע כי אור זה נחלק לב' ומה שלוקח מצד ימין הן אורות ממש \nומה שלוקח מצד שמאל הם כלים. וכבר נת\"ל כי באור יש בחי' פנימי ומקיף ובכלי יש פנימי \n"},{"index":9,"he":"וחיצון. נמצא כי כל אלו ד' בחי' לוקח הסתכלות העין מג' אורות אח\"פ וזה סדרן כי הנה \nכשמסתכל העין באורות האזן ביושר נגד הסתכלות העין בעצמו שהוא שבולת הזקן עצמו מצד \nימין הוא בחי' או\"מ. ומה שהוא ג\"כ בצד ימין אלא שהוא רחוק והוא מן הצדדים זה או\"פ \nשהוא מועט. וכעד\"ז בצד שמאל מה שהוא כנגד הסתכלות העין ממש הוא חיצונית הכלי ומה \nשהוא לצדדים הוא פנימיות הכלי ומה שהוא לוקח מאורות החוטם הוא באופן אחר כי מה \nשלוקח מאור החוטם קודם שמגיע אל הפה והוא מצד ימין הוא או\"מ ומהפה ולמטה הוא או\"פ \nועד\"ז בצד שמאל הם כלים בחי' חיצוניות ופנימיות וכן הוא מה שלוקח מן הפה נחלק לשנים \nכי מה שלוקח מהפה עד שמגיע לשבולת הזקן מצד ימין הוא אור מקיף ומהדיקנ' למטה הוא \nפנימי וכעד\"ז הוא בצד שמאל לעשות כלים בפנימיו' וחיצוניות: \n \n"},{"index":10,"he":"שער ח פרק ג מ\"ת\nוהנה כאשר נתפשטו אלו הנקודים מבחוץ מכנגד הטבור של א\"ק עד סיום רגליו כנ\"ל היה \nבוקע אותו האור שבא מחדש בפנימית דרך הפרסא כנ\"ל ויוצא לחוץ ומאיר אל הנקודים ונמצא \nכי אור החדש הזה עובר תחלה ויורד דרך הפרסא למטה בחצי התחתון למטה מטיבור ואח\"כ \nחוזר ובוקע דופנות הגוף ויצא לחוץ ומאיר בניקודים וז\"ש בתיקונים דשוי חד פרסא בין \nכתר לעלת העלות כי כל בחי' המאציל לזולתו נקרא עלת העלות וכתר זה הוא כתר דנקודים \nכנ\"ל. והנה אלו הנקודים נתפשטו מטבורא דא\"ק עד סיום רגליו כסדר זו\"ן המלביש לא\"א \nאלא ששם מלביש זו\"ן לא\"א מכל צדדיו וסביבותיו אבל בכאן עיקר הארתן אינו אלא דרך \nפנים דא\"ק אלא שמתפשט קצת הארה מאלו הנקודים בין מבחי' אורותיהן בין מבחי' כליהן \nומלבישין זה הא\"ק מכל צדדיו ע\"ד שביארנו למעלה באח\"פ אבל עיקר הארתן דרך פנים והנה \nהכתר מן הנקודות מקומו הוא מן הטבור דא\"ק עד סיום הגוף וחב\"ד הם בג\"פ קדמאין דנה\"י \n"},{"index":11,"he":"דא\"ק וחג\"ת בג\"פ אמצעין ונה\"י בג\"פ תתאין ע\"ד הנ\"ל בזו\"ן המלביש לא\"א כנזכר במקומו. \nוהנה ב' מיני אורות יוצאין מתוך הגוף דא\"ק והם א' מן הטבור והב' מפי היסוד ויוצאין \nדרך שם ב' הבלים. וכפי הראוי היה שיהיה ג' הבלים כנגד ג' ראשונות שקבל מאח\"פ כנ\"ל \nאבל לפי שחסר אור אזן מן או\"א כנ\"ל לכן ג\"כ חסר בחי' ההבל מה שכנגד האזן ולא יצאו \nרק ב' הבלים שהם נגד חוטם ופה לבד אשר מהן קבלו או\"א למעלה וגם כאן למטה מקבלין מהן \nאבל אור הז\"ת שלא לקחו רק מן הגוף ולמטה שהוא מסיום שבולת זקן ולמטה כנ\"ל לכן ג\"כ \nלא יש להם הבלים להאיר להם אבל נרמזו בסוד ויפוזו זרועי ידיו שהוא סוד י' טפין \nדאזדריקו מבין הצפרנים כנזכר בתיקון ס\"ט כנודע כי הם עצמם בחי' המלכים כי הנה ביטול \nהמלכים היה לפי שלא נתקן עדיין כחדא אדם דכר ונוקבא. וזהו עצמו סוד טיפי הזרע של \nיוסף שיצאו בלתי נקבה אלא מזכר לחוד והם הם י' הרוגי מלוכה והבן מלת מלוכה כי הם \n"},{"index":12,"he":"ממש אלו הז' מלכים שנשברו כליהם וגופם. והסיבה היה ג\"כ לפי שהיו בלתי תיקון דו\"נ עד \nשבא הדר מלך ח' ואז נתקנו. וזהו ג\"כ סוד מ\"ש במסכת שבועות בפ\"ג מי שאמרה לו אשתו \nבשעת תשמיש נטמאתי ינעוץ צפורניו בקרקע והזרע יוצא דרך צפורני רגלים ויפרוש באבר \nמת. והנה הבלים הראוין למלכים אלו ז' יצאו דרך צפורני רגלים ואע\"פ שהצפורני' הם י' \nוהנקודות שנשברו אינן אלא ז\"ת לבד כנ\"ל. הענין הוא כי גם יש ב' מיני אחוריים דאו\"א \nשנשברו הרי הם ט' בחי' והעשירית הוא כי גם מן הכתר היה בו קצת פגם כמ\"ש לקמן בע\"ה \nוהוא בחי' נה\"י שלו שנכנסו והיו בסוד מוחין לאו\"א וגם הם נשברו הרי הם י' בחי' כנגד \nי' הבלים שיצאו מצפורני רגליו וכל בחי' יציאת אלו הי' הבלים דרך צפורניו היו כולם \nלסיבת חסרון קבלתן מאור האזן העליונה כנ\"ל ולכן סבה זו גרמה לכל זה ולביטול המלכים: \n\n"},{"index":13,"he":"ונחזור לעיל כי הנה בארנו שהנקודות נחלקים לשלשה חלקים. העליונים על האותיות כמו \nהחולם ובאמצע כמו השורק ותחתונים כמו שאר הנקודות והנה נקודת החולם הוא ההבל היוצא \nמן הטבור אשר שם עומד הכתר כנ\"ל לפי שהכתר איהו חולם על הת\"ת כנודע כי עיקר חולם \nבת\"ת דא\"ק. אמנם נעשה כתר לנקודות וז\"ש בתיקון ה' כי חולם כתר באתוון כנודע וניקוד \nשורק בוא\"ו שנקרא מלאפום שהוא באמצע הוא ההבל היוצא מן היסוד לאו\"א ונחלק לב' כי \nהנה נקודת השורק הוא ו' י' באמצע והנה י' של שורק הוא לאבא הנקרא י' ראשונה של השם \nוהוא\"ו של שורק הוא אל אמא להוציא ולהוליד הו\"ק דז\"א וזהו בחי' הוא\"ו זו שלוקחת \nאמא. וגם ט\"א כי הנקו' שהיא כעין יו\"ד שבשורק היא יותר עליונה וממנו יונק אבא \nדנקודים והוא\"ו של השורק שהוא אות ו' ממנה יונקת אמא דנקודים כנודע כי נקודות חכמה \nואתוון בינה וז' נקודות תחתונות עם ג' בחי' שהם א' נה\"י של הכתר וב' אחוריים דאו\"א \n"},{"index":14,"he":"הרי הם י' אלו שיצאו דרך צפורני הרגלים ואין כוונתינו לומר שאלו הם הנקודות עצמן רק \nשמכל אלו הבלים יצא אור אל י' נקודות שיצאו דרך העין כנ\"ל וזכור זה. והנה יש בזה \nמקום שאלה והוא כי לעולם היסוד הוא בחי' הדעת כי הרי מצינו שהיסוד דאמא הוא דעת \nדז\"א וכן יסוד של זה א\"ק הוא דעת הנקודים וא\"כ איך יונקים או\"א הבל היוצא מיסוד א\"ק \nהנ\"ל. והתשובה הוא כי בחי' היסוד לעולם הוא גבוה למעלה מב' פרקין עלאין דנ\"ה כנראה \nבחוש ומבשרי אחזה אלוה וא\"כ מוכרח הוא שהדעת יהיה גבוה למעלה מאבא ואמא וכן היה \nהענין כאן אבל שם בז\"א אינו כן לפי שכשהבינה נכנסה בו לתת אליו מוחין היא משפלת \nעצמה ומרכנת עצמה בסוד האם רובצת על האפרוחים ואז מוכרח הוא שתגביה רישי ירכין \nלעילא ובחי' היסוד שלה נשפל למטה מהם ואז נמצא שהדעת למטה מחו\"ב והבן זה אמנם א\"ק \nהוא עומד ולא רובץ ואז פרקא קדמאה דיסוד הקבוע בתוך הת\"ת הוא הגוף ודאי שהוא גבוה \n"},{"index":15,"he":"מנ\"ה ונמצא כי בנקודים הדעת שלהם גבוהים למעלה חו\"ב נמצא כי מסיום היסוד דא\"ק הנתון \nבדעת דנקודים משם מסופו יוצא הבל והארה לחו\"ב דנקודה שהם תתאין מניה. וכבר ידעת כי \nנקודת שורק הוא ביסוד כנזכר בתיקונים תיקון ע' ולכן אמרנו כי נקודת שורק שהוא באמצע \nאותיות הוא בחי' היסוד שהוא באמצע הנ\"ה והבל היוצא ממנו נקרא שורק והרי בארנו \nהויו\"ת דנקודות: \n \n"},{"index":16,"he":"שער ח פרק ד מ\"ת\nונבאר עתה מציאות יציאתן לחוץ. הנה כאשר יצאו אלו הנקודות שהם מכתר עד מלכות היתה \nיציאתן היפך יציאת העקודים כי שם ביציאת העקודים יצאת מל' תחילה וכתר באחרונה וכאן \nבנקודים הוא להיפך כי הכתר שלהם יצא בראשונה ובו היו כלולים כל הט' אחרים ואח\"כ \nיצאה החכמה ובו כלולים כל הח' וכעד\"ז יצאה אמא ובה היו כלולים כל הז' אורות ואז \nהיתה היא נקראת אם הבנים ואח\"כ הוציאה היא הז' כולם כלולים בחסד, ואח\"כ מתגלים \nבגבורה וכעד\"ז עד לסוף עד שנמצאת שיוצאת המל' באחרונה מכולם. עוד יש הפרש ב' והוא \nכי בעקודים תחלה יצאו האורות ואח\"כ נעשו הכלים כנ\"ל אבל בנקודים יצאו תחלה י' כלים \nזה למטה מזה ונעשה ע\"י הסתכלות העינים בג' אורות של אח\"פ כנ\"ל לכן אחר שיצאו הי' \nכלים והונחו במקומן זה תחת זה כל א' לבדו אז יצא האור אח\"כ (נ\"א אח\"פ) עד\"ז שיצא \nהכתר תחלה ונכנס בכלי שלו ובו כלולים כל הט' אורות וכן החכמה יצאה אח\"כ ובו כלולים \n"},{"index":17,"he":"כל הח' וכעד\"ז עד שיצאה המל' לבדה באחרונה. נמצא שיצא הכתר תחלה ונכנס בכלי שלו \nוהיו כלולים בו כל הט' אורות ואח\"כ נשאר אור הכתר בכלי שלו ויצא אור החכמה עם ח' \nאחרים כלולים בו ונכנס בכלי החכמה ועד\"ז עד שסיימו כולם לכנוס בכלים שלהם. אבל דע \nכי כאשר אור הכתר נכנס תחלה בכלי שלו היו שאר האורות בטלים בו בערכו שהוא גדול \nמכולם יחד ולכן היה יכולת בכלי שלו לסובלו ולסבול ט' אורות האחרים ולא נשבר וכן \nכאשר יצאה אור החכמה ונכנס בכלי שלו היו הח' אורות כלולים בו וכן בצאת אור הבינה \nכלולה מז' אורות ונכנסים בכלי שלה היו הכלים יכולים לסבול ולא נשברו כי כולם הם \nבטלים בערך או\"א דמיון הבנים שבתחלה עומדים כלולים במוח אביהם בסוד טיפת מוח וכן \nבהיות בנים בסוד עיבור במעי אמן יכולין להיות שם והיא יכולה לסובלם (ונתנה החכמה \nבבינה בסוד זווג פנים בפנים והיו כולם בכלי הבינה כי תחלה היו אחור באחור ונזדווג \n"},{"index":18,"he":"הכתר מניה וביה והמשיך מוחין להם ואז חזרו פנים בפנים וזו\"ן ניתנו בה והיו בה בסוד \nמ\"ן והיו מעמידין מוחין דאו\"א על עמדן ואחר כך נזדווגו יחד או\"א והוציאו ז' מלכים \nאלו) ולכן היה בחי' התיקון בג\"ר ולא נשברו כלל וכאשר היו הז\"ת כלולין במעי אמם היו \nשם בבחי' מ\"ן המעוררין זווג עליון אמנם בצאת משם הז\"ת שהם הז' מלכים שמלכו בארץ \nאדום ורצו ליכנס בכלים שלהם ולא יכלו הכלים לסבול ונשברו ומתו כמ\"ש בע\"ה ולכן נבאר \nתחלה סדר ז' מלכים אלו כי הנה הם מהדעת ולמטה דעת א' חסד ב' גבורה ג' ת\"ת ד' נ\"ה הם \nתרי פלגי גופא והם ה' יסוד ו' מל' ז' כי הנ\"ה נחשבים כ\"א חצי הגוף ובין שניהם הם \nאחד לבד ודע כי כל אלו הם ענין המלכים הנזכר בפרשת וישלח ואלה המלכים אשר מלכו בארץ \nאדום וזה פרטן בלע בן בעור זה דעת וכבר הודעתיך כי בלעם הוא בלע כשארז\"ל והוא בסוד \nדעת דקליפה אשר ע\"כ היה שקול באומות העולם כמשה בישראל לפי שמשה בחי' דעת עליון \n"},{"index":19,"he":"דאבא שבז\"א והנה זהו הענין ויודע דעת עליון הנאמר בבלעם שיצא מהסיגי דעת זה כמבואר \nאצלינו במ\"א באריכות. יובב הוא חסד וזהו בן זרח לשון זריחה כי הוא בחינת חסד הנקרא \nאור כנודע. חשם הוא גבורה כי הוא סוד ה\"ג ואותיות חשם הוא חמש וס\"ת חשם מארץ התמני \nמי\"ץ ור\"ת חמה והם סוד הפסוק כי מיץ חלב יוצא חמה כי חמה וחמאה הם אותיות שוין והם \nבחי' הגבורות שהם דם ונהפכים בבטן המלאה לחלב ומן אותו המיץ נעשה חמאה להאכיל \nהתינוק. (והדד בן בדד הוא הת\"ת ונקרא כן כמה שנודע כי לפעמים אבא ויש\"ס נעשים חד \nפרצוף וכן בבינה ותבונה חד פרצוף וזה מה שהיה תחלה מקום היסוד דבינה הוא עתה מקום \nהחזה של בחי' כל הפרצוף ושם נעשו הדדים וזהו הדד בן בדד ב\"פ דד שהם בחזה הת\"ת וכן \nאותיות בדד ב' דד ובמות זה המלך צמקו דדי בינה כדרך האשה שדדיה צומקים במות הילד \nשלה והיא בי' התפשטות הה\"ג ביסוד אמא עלאה כנזכר בפ\"ו שנפלו אז אשר הם דם ונעשו חלב \n"},{"index":20,"he":"ועתה צמקו). ושמלה ממשרקה (ובעל חנן בן עכבור) הם נ\"ה תרי פלגי גופא. והנה שאול \nמרחובות הנהר הוא יסוד בסוד מה שהודעתיך כי יסוד בינה הוא רחב להיותה נקבה ונקרא \nרחובות הנהר ור\"ת שאול מרחובות הנהר משה כי משה הוא יסוד דאבא כנ\"ל ושאול המלך היה \nמבחי' זו. וז\"ש בשאול והנה הוא נחבא אל הכלים פי' כאשר נשברו אלו המלכים כמ\"ש במ\"א \nכל האורות נסתלקו מתוכם ונשארו מאנין תבירין ולא נשארו בהם רק בחי' רפ\"ח ניצוצין \nכמ\"ש בע\"ה בשער מיוחד. ואמנם בכלי של היסוד נשאר אור אחד זולת הרפ\"ח ניצוצין כדי \nלהחיות את כלי המל' דלית לה מגרמה כלום וזה האור שנשאר שם בחי' שאול הנחבא אל הכלים \nשם בכלי היסוד מה שלא נשאר בכלי אחר ולפי שהיה (שלא) בעת השבירה ומיתה נקרא לשון \nמתחבא כי הראוי היה שיסתלק גם הוא ונשאר שם בהחבא וסיבה זו היתה לצורך המל' לכן זכה \nשאול למלוכה והבן זה: \n \n"}]}
