{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-30","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":30,"title":"שער ח פרק ה מ\"ת","hebrewTitle":"שער ח פרק ה מ\"ת","segments":[{"index":1,"he":"שער ח פרק ה מ\"ת\nונחזור לבאר סדר יציאת ז' מלכים אלו מתוך הבינה ואיך נשברו הנה ראשונה יצאו כולם \nמתוך הבינה והיו כלולים באור הדעת ונכנסו עמו בכלי שלו. והנה נודע כי ו' (נ\"א ז') \nמלכים אלו הם בחי' ו\"ק דז\"א וכל א' אינו גדול מחבירו כי כל א' הוא קצה א' גדול \nכחבירו ולכן לא היה כח בשום כלי מהתחתונים לסבול בתוכו יותר מחלק אור המגיע לחלקו \nבלבד וכאשר יצא כולם כלולים בדעת לא היה יכול הכלי לסבול את כולם ונשבר וירד למטה \nכמ\"ש בע\"ה. אח\"כ יצאו ו' אורות האחרים בכלי חסד וגם הוא לא היה יכול לסובלם ונשבר \nוירד למטה כמ\"ש בע\"ה. וכבר נת\"ל כי ז' אורות הם אלא שנ\"ה נחשבין לא' כי ב' פלגי \nדגופא הם ואח\"כ ירדו הה' אורות בכלי של גבורה וירד ג\"כ עמהם הרשימו של חסד פי' כי \nנודע שכל הה' ספירות מחסד עד הוד כל אחד מהם נותן חד רשימו שלו בספירת יסוד כי לסבה \nזאת נקרא יסוד. כל, לפי שהוא כולל כולם וע\"כ כ\"א מוריד רשימו חד ליסוד ולא יכול \n"},{"index":2,"he":"לסבול ומת ונשבר. ואח\"כ ירדו הד' אורות וב' רשימין של חו\"ג בכלי הת\"ת ונשבר גם הוא \nוירד וכעד\"ז עד שירדו שני (נ\"א ב') אורות וה' רשימין בכלי היסוד ולא היה יכול \nלסובלם ונשבר וגם הוא ירד וכשבא אור המלכות לא בא אלא הוא לבדו ועכ\"ז לא היה יכול \nלסבול ונשבר גם הוא וירד. וטעם הדבר כמו שהודעתיך למעלה כי העקודים כאשר חזרו \nהאורות שנית להכנס בכלים שלהם לא נכנסו ממש בכליהם רק בכתר נכנס אור החכמה וכו' \nובכלי היסוד נכנס אור המל' ונשאר כלי המלכות ריקם אשר לסבה זאת נקרא המלכות \nאספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום ונקרא עניה ודלה (וכל זה) כי האור שנכנס אח\"כ \nבכלי של המלכות אינה אור שלה רק אור חדש מזווג או\"א כמבואר אצלינו וזה ענין מ\"ש \nלעיל אספקלריא דלא נהרא דלית לה מגרמה כלום רק האור שלה הוא ממקום אחר וזכור ענין \nזה. והנה כיון שכל אלו הכלים של הנקודים נעשים בהסתכלות העין בעקודים כנ\"ל לכן כיון \n"},{"index":3,"he":"ששם (נ\"א שכאן) היה חסר בחינת אור המלכות מן הכלי שלה גם זה הכלי של המל' דנקודים \nהיה חסר ולא יכלה לקבל אור שלה ונשברה: \n \nשער ח פרק ו מ\"ת\nונבאר עתה ענין אחוריים דאו\"א שגם הם נפלו ונשברו ותחלה צריך לבאר הקדמה פב\"פ \nואב\"א. והענין כנ\"ל כי מקום הקליפות והחיצונים הם אחורי נוקבא דז\"א ושם הם נדבקים \nואמנם ג\"כ באחור ז\"א יש קצת אחיזה והנה טרם ברא אלקים אדם על הארץ היה כח בקליפות \nלינק שפע מקדושה בסוד ואדם אין לעבוד את האדמה ואחד מעבודת האדמה הוא כיסוח קוצים \nמן הכרם אשר לזה צריך מצות מעשיות. אבל כאשר נאלצו ז\"ת עדיין לא היה אדה\"ר התחתון \nנברא בעולם יצאו זו\"נ אב\"א מפני פחד החיצונים שלא יינקו כי אם היו עומדים פב\"פ הי' \nלקליפות מקום להתאחז במקום אחיזתן שהמה אחוריים לינק כי מפנים לא יוכלו לינק ולכן \nהוצרכו להיות מתדבקים אב\"א כדי שלא יוכלו החיצונים לינק משם. וכאשר נברא אדה\"ר ועשה \nמצות מעשיות החזירם פב\"פ ואז לא היה פחד מן הקליפות כי כבר חפר ועזק סקל וכרת קוצים \n"},{"index":4,"he":"מן הכרם והנה בהיותם אב\"א אין לזו\"ן רק כותל א' לשניהם וכותל א' לבד מפסיק בין \nשניהם ומשתמשין בכותל א' חצי כותל לז\"א וחצי כותל לנוק' וכאשר אדם החזיר' (נ\"א \nוכשאדם מחזירם) פב\"פ ע\"י מצות ומעשים הטובים אז נגמר ונשלם אחור א' שלם לזה ואחור \nא' שלם לזה ויכולין להחזיר פב\"פ. וטעם הדבר כי האדם התחתון ע\"י מעשיו גורם זווג \nעליון ויורדין טפין עלאין למטה שהם בחי' המוחין דז\"א הם בחי' החו\"ג אשר הם (נ\"א \nמשם) עיקר הטפה כנודע כי אין יוצא מיסוד דבינה רק חו\"ג כי מן החכמה ובינה דז\"א אינו \nיוצא רק הארה בעלמא שמכים החסדים המגולין שם ומוציאין אורותיהן לחוץ והנה בבא אלו \nהחו\"ג בראש ז\"א כדין איהו נקיט החסדים ומשתלים אחור דידיה ואיהי נקטא גבורה ומשתלים \nאחור דידה וכדין אתהדרו פב\"פ כמ\"ש בברכת אבות. והרי בארנו איך החו\"ג גורמין הגדלת \nאחוריים ועי\"כ יכולין לחזור פב\"פ נמצא כי בודאי הוא (נ\"א הלא) שבערך בחי' זו יותר \n"},{"index":5,"he":"גדולה הארה של החו\"ג הבאים להם מחדש מהארה שהיתה להם בראשונה לפי שהארה ראשונה \nהניחה בבחי' אב\"א והארה זו החדשה החזירם פב\"פ נמצא כי זו הארה המחודשת היא נקראת \nפב\"פ אבל בערך בחי' אחרת לא תקרא אלא בחי' אב\"א לפי שלא הגדילה רק בחי' אחוריים \nכנ\"ל וממילא הוחזרו פב\"פ מאליהם ובבחי' זו תהיה הארה זו פחותה וגרועה מהראשונה כי \nהראשונה תיקנה ועשתה כל פרצופים כולם שלימים וזאת לא עשתה רק הגדלת החצי אחוריים \nכנ\"ל: \nוהנה מ\"ש שנפלו האחוריים דאו\"א הוא על בחי' חו\"ג המגדילים האחוריים ומחזירים פב\"פ \nלכן אל תתמה אם אנו אומרים ומכניס בחי' זו פעם פב\"פ ופעם אב\"א והוא על בחי' החו\"ג \nאלו (שהם הבחי' שהגדילו האחוריים וכל זה נפל למטה) והוא (על) בחי' חו\"ג שלוקחים \nאו\"א מן הכתר שהוא א\"א כדי להחזירם פב\"פ כי גם באו\"א היה בהם בחי' אב\"א כמ\"ש בע\"ה \nוכבר ידעת כי הטפה המציירת הולד ומגדיל והוא הבחי' זו (נ\"א זהו החו\"ג) החו\"ג ואלו \n"},{"index":6,"he":"הם סוד האותיות שמהם נוצר הולד ועוד כי האותיות תמיד לעולם הם בחינת הכלים כנודע \nואלו נעשים כלים לאו\"א בסוד האחוריים כנזכר ואלו הם שירדו למטה עם שארית החסדים \n(נ\"א האורות החו\"ג) היורדין לצייר הכלים של הולד שהם ז' מלכים דבחי' זו\"ן והנה כל \nאלו הם בחי' כ\"ב אותיות התורה וז' מהם הם כלים לז' מלכים וט\"ו מה הם כלים לאו\"א \nוכנ\"ל כי יותר גדולים הם או\"א מכל זו\"נ וסי' לאותיות או\"א הם י\"ה כי או\"א הם ג\"כ \nסוד י\"ה שבשם כנודע ואותיות ז\"א הם שעטנ\"ז ג\"ץ והט\"ו אותיות הנשארים הם דאו\"א ו' \nמהם הם אחוריים דאו\"א שהם בד\"ק חי\"ה וכנזכר בתקונים ובזהר ושאר אותיות הם אוכ\"ל \nמספר\"ת הם פנים דאו\"א וזהו הטעם של אלו אותיות של שעטנ\"ז ג\"ץ צריכין ג' זיינין \nותגין על כ\"א מהם ואמנם באותיות בד\"ק חי\"ה צריכה תג א' על כל א' מהם וגם למה נשתנו \nאלו (ט') האותיות משאר אותיות שאין בהם שום תג. אבל הענין כי האותיות שעטנ\"ז ג\"ץ הם \n"},{"index":7,"he":"סוד הז' מלכים שמתו ולפי שמהם נתהוו ויצאו הקליפות כנודע לכן הם אותיות שט\"ן ע\"ז \nג\"ץ פי' שהם תגבורת וחוזק עוז הדינין העזים אשר ירדו ונעשו מהם השטן שהם הקלי' וכבר \nנודע מ\"ש בזוהר באדר\"ז ובס\"ד דרצ\"ב ע\"ב כי אלו הז' מלכים הם נצוצין דאזדריקו כהאי \nאומנא דאכתיש בפרזלא ואפיק זיקין לכל סטר וזהו ג\"ץ כמ\"ש גץ היוצא מתחת הפטיש כו'. \nוכבר נת\"ל כי אלו ז' מלכים לקחו אורם מגוף א\"ק שתחת שבולת הזקן ולא מלעלה נמצא שהם \nחסרים בחי' ג' אורות עליונים שהם אח\"פ כי לכן נשברו הפנים והאחוריים שלהם ואלו הם \nבחי' ג' תגין שיש למעלה על כל אות מאלו הז' הנ\"ל כי הם מורים על הסתלקות האורות \nוהחיות מן הכלים שהם אותיות ונשאר האור למעלה מהם ולא בתוכם כדרך צורת התגין על \nהאותיות אבל האותיות בד\"ק חי\"ה הם אחוריים דאו\"א שירדו. וכבר ביארנו לעיל כי או\"א \nלוקחים ב' אורות של ח\"פ ולא חסר מהם רק אור אזן אשר ע\"כ לא ירדו מהם רק בחי' \n"},{"index":8,"he":"אחוריים וכנגד אותו אור שחסר מהם אנו מתייגים תג א' על כל אות מהם כנגד אותו אור \nהפרטי שחסר מהם. וכבר ביארנו כי מה שיורד מאו\"א הוא נקרא אחור וגם נקרא פנים כי \nלהיותו חסר אור אזן העליונה מן ב' אורות אחרים לכן החסרון הנמשך מצדו הוא גדול כי \nהוא הבחי' העושה אותו פב\"פ. והנה מוחין אלו שהם חו\"ג הם נמשכין לאו\"א עם הכלים \nדנה\"י דא\"א דוגמת מוחין דז\"א שבאים עם נה\"י דאו\"א וגם נה\"י אלו ירדו למטה ובערך \nשבאו מא\"א נמצא כי זה נקרא חסרון בא\"א עצמו. וכבר ביארנו הטעם כי מה שגרם לו ענין \nזה הוא לסבת לקיחתו אור האזן בסופו לא בתחלה. ואמנם בערך שכר לקחו או\"א לא יקרא \nחסרון זה חסרון דא\"א אלא חסרון דאו\"א עצמן. והנה בענין העקודים כבר נת\"ל ענין בחי' \nטנת\"א שבהם ונבארם פה בבחי' הנקודים ונאמר כי בחי' הנקודים הם האורות הראשונים \nשיצאו בראשונה והאותיות הם הכלים ואח\"כ כשנשברו הכלים ונפרדו איש מעל פני מתו \n"},{"index":9,"he":"האורות נשארו בבחי' תגין על האותיות שהם הכלים והטעמים הוא שם מ\"ה החדש שיצא אח\"כ \nמאור המצח לתיקון המלכים כמ\"ש בע\"ה. וזה טעם הס\"ת שיש לו בחי' כתיבת אותיות ותגין \nוחסרים ממנו טעמים ונקודות כי כבר ידעת כי ס\"ת הוא בחי' היסוד דאבא וכבר נודע בזוהר \nבהרבה מקומות דבמחשבה איתבריר כלהו ולכן הס\"ת (נ\"א ולשון ס\"ת) מורה על זה הנ\"ל וע\"י \nמה שהש\"ץ קורא הפ' בתורה בטעמים ונקודות לתקן מה שחסר ממנו לכן תמצא כי הטעמים יש \nבהם הוראה בהוצאת הבל הפה כי יש ניגון פרטי לכל טעם בפ\"ע בהוצאתן מהפה ולחוץ וכן \nהנקודות יש להם הברת כמו א' א'' א' א' אא' א' א' אבל (נ\"א כי) התגין אין להם שום \nתנועה ונדנוד בעת קריאת האותיות והטעם כי בחי' הטעמים והנקודות הם מורים בזמן \nשהאורות בתוך הכלים ולכן הם נרגשין ונדנדים בעת קריאת האותיות יען כי ע\"י הנקודות \nוהקריאה הם מאירין בתוך כליהם שהם האותיות אבל התגין מורים על זמן היות האורות ע\"ג \n"},{"index":10,"he":"האותיות וחוץ להם שאז אין לאותיות שום נדנוד ותנועה כי רוחניותם נסתלק מתוכם (מן \nהכלים הנקודים) אמנם עומדין עליהם מרחוק להאיר להם הארה מועטת כדמיון התגין העומדים \nזקופים על האותיות לא בתוכן. עוד יש שינוי אחר כי הטעמים והנקודות יש מהם הרבה \nשעומדין תוך האותיות כגון דגש ורפה ופסק ומקף בטעמים ושורק בנקודות ויש מהם שעומדים \nתחת האותיות אבל התגין כל בחינתם אינם אלא ע\"ג האותיות תמיד מבחוץ להם אמנם עכ\"ז \nעומדים אצלם להאיר להם אף על פי שאינם בתוכם כמ\"ש. ואמ\nנם למטה בע\"ה נבאר סדר או\"א ומציאותן ושם נאמר כי אבא כולל י\"ס וכן אמא כלולה מי\"ס \nוכן זו\"ן מי\"ס. והנה כמו שז\"א הנקרא ישראל כלול הוא מי\"ס ונחלק לב' נגד לאה ורחל \nונמצא שרגלי לאה עד שליש ת\"ת דז\"א שהוא בחזה שלו ומשם ולמטה מתחיל ראש רחל כן הענין \nבאו\"א כ\"א מהם נחלק לב' חצאין וב' חצאי העליונים של או\"א נקרא או\"א עלאין וב' חצאי \nהתחתונים נקרא יש\"ס ותבונה וכאשר נעריך כל זה בבחי' א' נמצא כי ראש יש\"ס ותבונה הם \n"},{"index":11,"he":"בחזה ספי' שליש ת\"ת דאו\"א עלאין עיין לקמן. ונחזור לענין ונאמר ענין סדר ירידת ז' \nכלים של מלכים איך נשברו וירדו הנה אמרנו לעיל כי בתחלה יצאו כל הכלים ואח\"כ יצאו \nכל האורות כלולים בכתר ואח\"כ כולם בחכמה ואח\"כ כולם בבינה ואז היו ז' מלכים אלו \nבמעי הבינה כדמיון העובר בבטן המלאה ונבאר ענין יציאתן משם הנה נת\"ל כי אדה\"ר גרם \nע\"י מעשיו חזרת פב\"פ לזו\"ן כי קודם שנברא אדה\"ר היו זו\"נ אב\"א. ודע כי א\"א לעולם \nלחדש שום זווג אפילו בבחי' אב\"א אם לא ע\"י מצות מעשיות התחתונים ואמנם קודם בריאת \nאדה\"ר בעת האצילות היה בהכרח שאותו פעם ראשון תהיה מאליו הזווג שלא ע\"י מצות כי אדם \nאין עדיין עד אחר הזווג ההוא אמנם לא היה אלא בבחי' אב\"א וכשנולד אדה\"ר ע\"י הזווג \nההוא החזירה פב\"פ ע\"י מצותיו ומעשיו אמנם מאז ולהלאה אנו צריכין לעשות כל הבחינות \nאפילו בחי' זווג אב\"א על ידינו כמ\"ש בברכת אבות. והנה כל זה אינו אלא בזו\"ן אבל \n"},{"index":12,"he":"באו\"א לא הוצרכו מעשה ידי אדם כי על ידי עצמן מאליהן שלא ע\"י אדה\"ר חזרו פב\"פ והנה \nזה הזווג הא' טרם שנברא אדה\"ר עליו נאמר בזוהר פעמים רבות וז\"ל כד סליק ברעותא \nלמברי עלמא פי' כי אז לא היה עדיין התעוררו' התחתונים אלא מאליו סליק הכי ברעותא \nוזה היה להכרח כי אדם אין לכן היו האורות התחתונים עולין למעלה בסוד מ\"נ תמורת מה \nשעושין נשמות הצדיקים עכשיו שהם עולין בסוד מ\"נ וז\"ש כד סליק ברעותא שהוא העלאת מ\"נ \nכי אז היו עולין שלא ע\"י מעשה התחתונים: \n \n"},{"index":13,"he":"שער ט פרק א מ\"ת\nהשער השני שער שבירת הכלים ובו ח' פרקים: \nונחזור אל הכוונה ונאמר כי הלא או\"א היו מתחלה פב\"פ לפי שנעשה להם מוחין מהכתר כנ\"ל \nאמנם מ\"ן שלהם הגורם להם העמדה וקיום הבחי' דפב\"פ היו מציאת ז' מלכים אלו אשר היו \nבמעי בינה ואלו היו מ\"ן דילה כי כן הוא תמיד שהבנים הם מ\"ן דאמא ובעוד שאלו הז' \nמלכי' היו תוך הבינה היו מעלין מ\"ן וגורמין זווג לאו\"א ונמשכו להם מוחין והוחזרו \nאו\"א פב\"פ ונזדווגו יחד כדי להוציא ז' מלכים אלו. ובעת צאת המלכים אלו אם לא מתו \nאלא שהיו קיימים היו מעמידין לאו\"א פב\"פ אפי' שיצאו למטה והיו מועילין למ\"ן שלהם \nאמנם יען שנשברו ומתו לכן גם או\"א האחוריים שלהם המעמדת אותם פב\"פ ירדו למטה ואז \nחזרו להם אב\"א כי כבר אין להם מי שיעלה להם מ\"ן ומקיים חזרתן פב\"פ והנה פשוט הוא \nשלא נגמרו אחוריים דאו\"א לירד עד כלות שבירת ז' כלים שכל בחי' שבירת מלך א' היה \nגורם ירידת קצת מאחוריים דאו\"א וזהו ביאור הענין. הנה כאשר נעריך מציאות הז' מלכים \n"},{"index":14,"he":"אלו בד' פרצופים של חו\"ב יש\"ס ותבונה כנ\"ל נמצא כי עד שליש ספי' ת\"ת שהוא המלך הד' \nאז נגמרו לירד אחוריים דאו\"א עלאין וכאשר נשברו כל הז' מלכים אז ירדו גם אחוריים \nדיש\"ס ותבונה. והנה הדעת הוא המלך הראשון שיצא ובו היו כלולים כל הז' כנ\"ל והנה כבר \nידעת כי עיקר העלאת מ\"ן הם הכלים [נ\"א הבנים] שנולדו כבר בעולם ולכן עיקר העלאת מ\"ן \nעד עתה היה ע\"י הדעת אשר כבר יצא לעולם בראשונה כי [נ\"א כי בראשונה] כבר ביארנו שלא \nהוצרכו תחלה מ\"ן לאו\"א רק סליק ברעותא לבד ומ\"ש שאלו הז' מלכים היו מ\"ן אין הכוונה \nלומר שהם המשיכו חו\"ג כי כבר נמשכו בתחילה. וראי' לזה שהרי החזירו או\"א פב\"פ ואח\"כ \nנתן חכמה בבינה ז' מלכים אלו כמ\"ש א\"כ א\"א לומר שהיו מ\"ן אל הבינה אמנם הכוונה שהם \nהיו מעמידין אותם בבחי' פב\"פ לאו\"א ע\"י העלאת מ\"ן שלהם אחרי שהיו כבר בבינה ואז היו \nממשיכין עוד החו\"ג כבתחלה. ונחזור אל הענין כי הנה אחר שיצא אור הדעת ונכנס בכלי \n"},{"index":15,"he":"שלו העלה מ\"ן והמשיך חו\"ג באו\"א כי הלא הדעת הוא כלול מחו\"ג. ועוד כי הלא הז' מלכים \nהיו אז כלולים בו ולכן היה בו כח להוריד חו\"ג כנ\"ל. ואמנם לפי שאין שאר המלכים \nמעלין מ\"ן לפי שעדיין היציאה לא היתה להם אלא אל הדעת לכן א\"א להוריד מוחין שלמים \nרק ע\"י זו\"ן ביחד ולכן מה שהוריד הדעת היה בחי' חו\"ג בראש דאו\"א עלאין במקום הדעת \nשלהם הדומה אליו כמוהו וכאשר נשבר כלי המלך זה הנקרא דעת אז גם הדעת דאו\"א עלאין \nירד למטה במקום הגוף דאו\"א אבל כלי המלך הזה הנקרא דעת אחר שנשבר ירד לעולם הבריאה \nכמ\"ש בע\"ה ושאר הששה (נ\"א הז') אורות שהיו עמו נכנסו בכלי המלך הנקרא חסד ואז עדיין \nאו\"א עלאין היו פב\"פ כי אינן חוזרין אב\"א עד שיגמור הכל לירד כי הם דבוקים פב\"פ \nוצריך שיגמור להסיר התדבקות הזה לגמרי ואח\"כ יחזרו אב\"א אבל כל זמן שעדיין נשארו \nקצת דבקות בהם אינם חוזרין אב\"א ולהלן בע\"ה נבאר ענין הדבקות גמור דאו\"א בהיותן \n"},{"index":16,"he":"פב\"פ מה ענינו. והנה כשירדו ה\"ח וה\"ג מרישא דאו\"א עלאין עד למטה בגופא (בין התרין \nכתפין) בהכרח הוא שגרם חסרון האור אע\"פ שלא חזרו לגמרי אב\"א והנה ענין (נ\"א עדיין) \nחסרון הזה הוא חסרון הסתכלות עיני או\"א זה בזה וכאשר מלך הב' שהוא חסד המשיך הה\"ח \nשיתפשטו בגופא דאבא כנודע וכשמת ירד הוא בבריאה והה' אורות ירדו בגבורה במלך הג' \nואז נפלו האחוריי' דאבא הנעשין ע\"י התפשטו' ה\"ח כנ\"ל ועתה נפלו כולם והחסדים ירדו \nביסוד דאבא ואז אבא החזיר אחוריו אל פני הבינה אשר בחי' זו נקרא אחור בפנים כי פני \nהבינה נוכח אחורי החכמה עומדין. וא\"ת הרי פרצוף אבא אינו נגמר (לירד) עד שליש הת\"ת \nכנ\"ל וי\"ל כי אותו שליש של ת\"ת הוא אל אבא בערך היסוד והוא דוגמת ז\"א עם המוח' שלו \nשמצד הבינה וכל דרוש זה צריך שתבינהו ע\"ד הדרוש ההוא והכל בציור א' ואז תבינהו. \nוהנה היסוד כולו הוא בחי' פנים ואין לו אחוריים שירדו ממנו לפי שכל היסוד של זכר \n"},{"index":17,"he":"נכנס תוך היסוד של נקבה וכולו הוא בחי' פנים משא\"כ בשאר הגוף שיש בו בחי' אחוריים \nהחוזרים (נ\"א פנים הנחזרי') נגד פני הנקבה אבל אחוריו אינם דבוקים עמה ולכן סיום \nהאחוריי' דאבא הם נגמרים לירד טרם היות פגם וגרעון ביסוד דאבא. ואח\"כ מלך מלך הג' \nשהוא גבורה והמשיך התפשטות הה\"ג באמא עלאה (בגופא) וכשמת ירד לבריאה והד' מלכים \n(אורות) ירדו בכלי הד' שהוא הת\"ת ואז נפל התפשטות הגבורות ביסוד דאמא (נ\"א ה\"ג דאמא \nעלאה שהיו בגופה) ונפלו גם האחוריים שלה למטה ואז ג\"כ אמא החזירה אחוריה והיה אחור \nדאמא באחור דאבא. ואח\"כ מלך המלך הד' והוא ת\"ת ובהגיע אור אל שליש עליון שלו שהוא \nעד החזה אז המשיך בחי' כללות ה\"ח ביסוד אבא וה\"ג ביסוד אמא כנודע כי לכן היסוד נקרא \nכל שכולל ה\"ח וה\"ג וכבר בארנו זה הציור כי דעת כולל רישא דאו\"א והחסד הוא גופא דאבא \nוגבורה הוא גופא דאמא ושליש ת\"ת עליון הוא היסוד דאו\"א. והנה כאשר הגיע האור לב\"ש \n"},{"index":18,"he":"תחתונים דת\"ת אז (נגמר\nו כל אחורי או\"א עילאין לירד והמשיך החו\"ג ברישייהו דיש\"ס ותבונה כי שם הוא מקום \nראשם יחד וכשמת ירדו ג' מלכים בכלי הה' שהוא נצח) ואז ירדו החסדים מרישא דיש\"ס \nוגבורות מרישא דתבונה עד למטה בגופא דילהון וגם ישסו\"ת נגרע מהם הבחי' דהסתכלות \nעיניהן זה בזה ע\"ד הנ\"ל באו\"א עלאין. ואח\"כ מלך הנצח והמשיך ה\"ח בגופא דיש\"ס וכשמת \nירדו שאר מלכים בהוד וירדו האחוריים דיש\"ס והחזיר אחוריו נגד פני תבונה. אח\"כ מלך \nההוד והמשיך הה\"ג בגופא דתבונה וכשמת ירדו ב' מלכים ביסוד ואז הכלים דנ\"ה ירדו אל \nהבריאה כי שניהן מלך א' בלבד כנ\"ל דתרוייהו אינן רק פלגי דגופא ואע\"פ שמלכו זה אחר \nזה עכ\"ז שניהן מלך א' בלבד נקרא ואז ירדו גם אחוריים דתבונה וחזרו יש\"ס ותבונה \nאב\"א. אח\"כ מלך המלך ו' שהוא יסוד והמשיך כללות ה\"ג ביסוד תבונה וכללות ה\"ח ביסוד \nיש\"ס וכשמת ירדו גם בחי' אלו. אח\"כ מלך מלך הז' שהיא המלכות בכלי שלה היא לבדה ואז \n"},{"index":19,"he":"המשיכה כללות ה\"ח במלכות דישראל סבא וכללות ה\"ג במלכות תבונה כי גם המלכות יש לה \nכללות על דרך הנ\"ל ביסוד כי (לכן) גם היא נקרא כלה כמו שהיסוד נקרא כל וכשמתה היא \nאז ירדו כללות ה\"ח וה\"ג ממלכות דיש\"ס וממלכות דתבונה והכלי דמלכות ירד לבריאה גם \nעתה נגמרו כל אחוריים של ד' פרצופי' דאו\"א ויש\"ס ותבונה ליפול לגמרי וא\"ת למה באו\"א \nלא נכנס בחשבון כללות החו\"ג במלכות דאו\"א עלאין ע\"ד שנכנסו בחשבון המלכות דיש\"ס \nותבונה וי\"ל כי נודע כי בשליש עליון דת\"ת שם הוא בחי' העטרה שהוא בחי' המלכות והרי \nהיה נכללת ביסוד אבל כאן היא יותר נגלית המלכות דתבונה ממלכות דבינה כי מלכות \nדתבונה היא ממש מלכות בערך כללות בינה ותבונה יחד בפרצוף א' אבל המלכות דבינה עלאה \nהיא בחי' גופא של כללות והוא מקום החזה של ת\"ת של כללות הפרצוף יחד דבינה ותבונה \nכנודע ואינה מלכות ממש: \n \n"}]}
