{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-31","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":31,"title":"שער ט פרק ב מ\"ת","hebrewTitle":"שער ט פרק ב מ\"ת","segments":[{"index":1,"he":"שער ט פרק ב מ\"ת\nוהנה נתבאר מה שנפל מאו\"א גם בחי' היותן נחלקים לד' פרצופים כנ\"ל וגם נתבאר סדר \nיציאת ז' מלכים ונמצא כי ירדו ז' המלכים שהם זעיר ונוקבא ועוד ד' אחוריים דאו\"א \nעלאין וישסו\"ת סך הכל הם י\"א בחי' שירדו ומהם נתברר ומהסיגים שלהם נעשה קליפות והם \nי\"א סמני הקטורת שהם י\"א אורות שנשארו מאלו הי\"א בחי' כנ\"ל שירדו ולא יכלו אורות \nאלו להתברר ונשארו נתונים תוך הקליפות כמבואר אצלינו בסוד פטום הקטורת. והנה לא \nירדו אחוריים דאבא עד שמת המלך הב' שהוא חסד ולא ירדו אחוריים דאמא עד שמת המלך הג' \nשהוא גבורה באופן כי במות הגבורה אז נשלמו אחורי או\"א לירד. והענין הוא כי אע\"פ \nשבמיתת החסד ירדו אחורי אבא עם כל זה אין אלו נקראים אחוריים גמורים לפי שעדיין \nהיתה הבינה בבחי' פנים עמו והיתה מאירה באחוריו נמצא כי עדיין לא ירדו בעצם כל \nאחורי אבא רק כשירדו גם אחורי אמא אז ירדו שניהן לגמרי ואז היו אחור באחור כמ\"ש \n"},{"index":2,"he":"בע\"ה באורך בדרוש פרצופי יעקב ולאה מהיכן יצאו ועי\"ש. נמצא כי אין ירידת אחורי או\"א \nנקרא ירידה לגמרי עד מות הגבורה שהוא מלך הג' אבל מיתת השבעה מלכים היא מיתה גמורה \nתכף מן העת הראשונה כי הרי במות החסד נשברו כל בחי' לגמרי ונאמר בו מיתה ממש נמצא \nכי מיתת המלכים מתחלה להקרא מן העת שמת מלך הראשון אבל ביטול האחורים דאו\"א אינו \nביטול עד שמת המלך הג'. ובזה תבין סוד שם מ\"ב שהוא אב\"ג ית\"ץ קר\"ע שט\"ן נג\"ד יכ\"ש \nבט\"ר צת\"ג חק\"ב טנ\"ע יג\"ל פז\"ק שק\"ו צי\"ת. כי כבר ידעת כי שם מ\"ב הוא ביצירה ויצירה \nהוא בחי' ז\"א כנודע שהוא סוד הז' המלכים נמצא כי שם מ\"ב זה מדבר בסוד המלכים ואם \nתסתכל תראה איך שם ע\"ב הוא במוחין והוא נקרא טעמים והוא נקרא אצילות אח\"כ הטעמים של \nס\"ג הוא בבריאה והנקודות שלו ביצירה והם סוד מלכים שמתו כי הנקודות הם בחי' זו\"ן \nשהם יצירה ועשיה (נ\"א הוא בבחי' ז\"א שהוא יצירה) אמנם כוונת מ\"ב זה הוא להעלות כל \n"},{"index":3,"he":"הברורים משם אשר נשארו מזעיר ונוקבא ביצירה ועשיה כי כל שם מ\"ב הוא להעלות כנודע אם \nכן ודאי הוא כי בשם זה נרמז מיתת המלכים ועל סדר מיתתן הוא סדר העלאתן ע\"י בירור \nבכח שם זה ולכן מיתת שבעה מלכים נרמז בשם הראשון זה וביטול אחוריים דאבא ואמא נרמז \nבשם הב'. והענין כי מן האדר\"ז נראה שלא ירדו רק הז' מלכים בלבד וממדרשים אחרים בס' \nהזהר משמע כי גם באו\"א יש ביטול ופגם וכמעט אפי' בכתר. ואמנם הענין הוא כי ודאי \nשמכל י' נקודות נפלו מהם בחי' ובכולם היה ביטול רק זו\"נ נפלו כולם בין בבחי' היותן \nאב\"א ובין בבחי' היותן פב\"פ והנה זו נקרא מיתה כי הכל ירד לגמרי אבל אבא ואמא שלא \nירד מהם רק בחי' אחוריים יקרא ביטול ולא מיתה וכתר שלא נפלו ממנו רק בחינת נצח הוד \nיסוד שלו שנכנסו בסוד מוחין דאבא ואמא כנזכר לעיל אשר אין בחינת זו נכנסה אפי' בערך \nאחוריים לכן לא נקרא ביטול בכתר רק פגם בעלמא. עוד יש טעם אחר והוא כי אינו נקרא \n"},{"index":4,"he":"מיתה רק מי שהולך מעולם לעולם ונבדל מעולמו ולכן שבעה מלכים שהיו באצילות וירדו אל \nהבריאה יקרא מיתה ממש כמ\"ש באדרא קל\"ה לא תימא דמיתו אלא כל מאן דנחית מדרגא קדמאה \nדהוי ביה קרי ביה מיתה כמו שכתוב וימת מלך מצרים. אמנם אחורי או\"א אע\"פ שנפלו לא \nירדו בבריאה אלא נשארו בעולם האצילות עצמו לכן להיותן שלא במקומן יקרא ביטול אבל לא \nיקרא מיתה. ונבאר עתה שם מ\"ב הנ\"ל והוא כי שם אבגית\"ץ הוא בספי' חסד כנודע לפי \nשממנו מתחיל (ביטול) מיתת המלכים כנ\"ל לכן בשם זה נרמז מיתת שבעה מלכים וזהו פי' \nאבגית\"ץ כמו אבג\"י ת\"ץ כי אבג\"י גימ' י\"ו והם סוד ז' מלכים כי י' הוא במלכות שהיא \nנקודה א' לבד והוא י' של אבג\"י ואותיות אב\"ג הם ו' בגימ' והם ו\"ק דז\"א והרי הם ז' \nמלכים. וז\"ס שארז\"ל כי רה\"ר רחבו י\"ו אמה כי הרי אלו הז' מלכים הם הנקראים רה\"ר \nבהיותן קודם התיקון ואמנם אחר התיקון נקרא רה\"י. והנה הז' מלכים הנקרא אבג\"י הלא הם \n"},{"index":5,"he":"נתצו ונשברו ומתו וז\"ס ת\"ץ של אבגית\"ץ ויען שמן החסד התחיל מיתת המלכים כנ\"ל לכן \nנרמזו בשם זה הראשון. ויש מפרשים אבגית\"ץ מלשון הגמ' ההיא אבגא דבי רב פי' השטן \nשהיה נמצא בבה\"מ ההוא ונמצא כי אב\"ג (נ\"א אבגית\"ץ) הוא ממש ע\"ד מ\"ש לעיל באותיות \nשעטנ\"ז ג\"ץ שצירופי שט\"ן ע\"ז ג\"ץ. והנה השם ב' הוא קר\"ע שט\"ן הוא בגבורה שהוא המלך \nהב' אשר במיתתו נפלו אחורי דאמא גם כן ולכן נרמז ביטול אחורי או\"א בשם זה וזהו \nביאורו קר\"ע ר\"ל כי כאן לא היתה מיתה ונתיצה ממש כמו ז' מלכים רק קריעה ושבירה \nבעלמא ונשאר במקומה אבל בנתיצה היא הפלת אבן בכח ממקומה למקום אחר כנ\"ל וע\"י קריעה \nזו יצאה הקליפה הנקרא שטן וזהו קר\"ע שט\"ן והנה או\"א בחי' פב\"פ הוא הוי\"ה דיודין \nבאבא ואהי\"ה דיודין באמא ושניהן גימ' רג\"ל והוא גימ' זכור כי הזכירה בה מצד פנים \nובחי' אב\"א הם אחוריים של ב' שמות הנ\"ל שהם אחוריים דהוי\"ה כזה יו\"ד יו\"ד ה\"י יו\"ד \n"},{"index":6,"he":"ה\"י וי\"ו יו\"ד ה\"י וי\"ו ה\"י באבא ואחורי אמא כזה אל\"ף אל\"\nף ה\"י אל\"ף ה\"י יו\"ד אל\"ף ה\"י יו\"ד ה\"י אשר שניהן גי' תשכ\"ח כי השכחה מצד אחוריים \nואמנם קר\"ע שט\"ן גי' תשכח עם הכולל כמנין האחוריים לרמז על נפילת אחורי אבא ואמא. \nונחזור לענין ראשון כי הנה כאשר עדיין לא מת שליש ת\"ת עדיין לא נגמר ירידת ונפילת \nאחורי דאבא ואמא לגמרי וכאשר היו המלכים האלו נכנסים בכלי שלהם היו מגולין באור \nגדול אבל אחר שמת שליש עליון דת\"ת אשר אז נפלו שם האחוריים דאו\"א הנה כאשר יצאו שם \nשאר האורות הנשארים כדי לכנוס בכלי שלהם היו מלובשים באלו האחוריים שנפלו ונשארו \nבאצילות כנ\"ל והיו יוצאין המלכים האחרונים מלובשים באחורי או\"א וזה נשאר להם (נ\"א \nועד\"ז נעשים) תמיד עד שיכלו כל הברורים לצאת עד לע\"ל ב\"ב וז\"ס העלאת מ\"ן אשר מעלין \nזו\"נ אל אבא ואמא והוא מסוד אלו האחוריים דאו\"א שירדו שם למטה באצילות עצמו כנ\"ל \nאשר לקחום הם. והנה נמצא שאלו האורות (שהמחזה) [שמהחזה] ולמטה באים מכוסים וכבר \n"},{"index":7,"he":"ידעת כי התעלמות האור וכיסויו הוא מציאות תיקונו כי עי\"כ יש כח בכלי לסבול האור \nלהיותו בא מלובש וא\"כ לא יהי' שוין שבירת הכלים שמחזה ולמטה שהם ב\"ש תתאין דת\"ת \nונה\"י ומלכות אל שבירת הכלים של הדעת וח\"ג ושליש עליון דת\"ת כי ודאי יותר גדולה \nתהיה שבירת העליונים משבירת תחתונים. ולכן בבא התיקון ז\"א בעת התיקון פרצופו בא \nלהיפך כי מב\"ש דת\"ת ולמטה היו אורותיו והחסדים שבהם מגולין וזהו לפי שיש בהם יכולת \nלקבלם שלא ע\"י מסך בינה לפי שלא היתה שבירתן גדולה אבל העליוני' שהם מרישא דז\"א עד \nהחזה באו בתיקון סתומים ומלובשים עתה תוך מסך בינה שהוא יסוד שלה כנודע. וזהו לפי \nשבתחלה היו מגולין והיתה שבירתן גדולה ואע\"פ שגם שהנו\"ה הם מכוסים וסתומי' עכ\"ז הרי \nנתבאר במקומו כי החסדים המגולין מכים בהם ואורם יוצא לחוץ והנה במיתת ז\"א עד שליש \nעליון דת\"ת שלו כבר ירדו אחור או\"א אבל אחורי יש\"ס ותבונה לא נגמרו עד מיתת נוקבא \n"},{"index":8,"he":"דז\"א ולכן האחוריי' דא\"א לוקחם ז\"א והאחוריי' דיש\"ס ותבונה לוקחתם המלכות ומתלבשים \nהאורות שלהם בהם דוגמת המוחין דז\"א. ובזה תבין מ\"ש כי כאשר הזו\"ן הם שוין יחד פנים \nבפנים אז הנצח הוד יסוד דאו\"א הם מוחין לז\"א והנה\"י דיש\"ס ותבונה הם מוחין ונכנסים \nברישא דנוקבא גם תבין מ\"ש שכשהיו פב\"פ אז יוצאין ב' בחי' יעקב א' בז\"א ואחד בנוקבא \nכי האחד שהוא ממוחין דז\"א הוא מאו\"א והב' שהוא ממוחין דנוקבא הוא מישראל סבא ותבונה \nואז הם שני המאורות הגדולים לא היא גדולה ממנו ולא הוא גדול ממנה ואינם צריכין זה \nלזה כלל אמנם האחוריים של אבא הם בצד ימין בחסד דז\"א והאחוריים דאמא הם בצד שמאל \nבגבורה דז\"א וזה הדרוש יצטרך במקומו ושם יתבאר בע\"ה. והנה כאן במקום הזה הוא מקום \nירידת ונפילת אחורי או\"א שאמרנו לעיל שירדו באצילות עצמו כי אע\"פ שהכלים דז\"א נשברו \nעם כל זה האורות דז\"א נשארו מלובשים באלו האחוריים דאו\"א עלאין כל קו החסד דז\"א \n"},{"index":9,"he":"באחורי אבא וכל קו הגבורה מלובש באחוריים דאמא והבן הקדמה זו מאד. ונחזור לפרש פ' \nשל וישלח בענין ואלה המלכים כי הנה נתבאר איך ירדו ד' אחוריים דאו\"א ויש\"ס ותבונה \nולכן תמצא כי באלו המלכים לא נזכר בכולם שמות אביהם רק בד' בלבד והם בלע יובב ובעל \nחנן והדד. גם תמצא שינוי אחר כי אפי' באלו ד' לא נזכר שם אביהם רק בעת המלוכה ולא \nבעת המיתה כמ\"ש וימלוך באדום בלע בן בעור ולא כתיב וימת בלע בן בעור רק בלע סתם וכן \nבשאר ג' מלכים. והענין הוא להורות כי ד' בחי' אחוריים ירדו מן האבות ולא יותר ולא \nירדו עם בניהם כנ\"ל וכיון שלא מתו אבות רק ביטול בעלמא לכן לא הוזכרו בעת המיתה \nהאבות רק הבנים לבדם אבל להורות שגם בהם היה ביטול לכן הוזכרו האבות בעת המלוכה. \nוא\"ת הרי חשם שהוא מלך הג' היה ראוי להזכיר בו שם אביו ולכתוב פלוני בן פלוני שהרי \nנתבאר לעיל כי הוא המעורר גבורה דאמא והוא המבטל (נ\"א ביטול) אחור שלה בעת מיתתו \n"},{"index":10,"he":"כנודע. וי\"ל כי אין הבן נקרא אלא על שם אביו וכיון שהוא לא ביטל רק אחוריים דאמא \nאין להזכיר השם פלוני בן פלונית אמו רק פלוני בן פלוני אביו ולכן לא הוזכר שם אביו \nכי לא ביטל אחורי אביו רק אחורי אמו כי משם רומז לחמש לה' גבורות דהנוקבא לכן לא \nנאמר בן פלוני והדד בן הדד שהוא המלך הד' והוא בחי' הת\"ת נקרא כך לפי שהוא למעלה \nבבחינת שליש העליון מקום החזה מקום הדדים וזהו הדד דד אחד ובן בדד דד ב' וכן אותיות \nבד\"ד פי' ב' ד\"ד ר\"ל דד הב' והענין כי כאשר נעריך שאבא ויש\"ס נכללין בפרצוף א' \nובינה ותבונה נכללות בפרצוף א' כמ\"ש במקומו כי יש זמנים שמתחברין על דרך הזה נמצא \nכי מקום שליש עליון של הת\"ת דז\"א הנקרא הדד בן בדד שם הוא מקום הדדים של הבינה ולכן \nנקרא שמו הדד בן בדד כי בעת מיתת המלך זה צמקו דדי בינה להניק כדרך האשה שדדיה \nצומקים במיתת הילד: \n \n"},{"index":11,"he":"שער ט פרק ג מ\"ת\nונבאר עתה איך בעת מיתת המלכים אלו ירדו הכלים שלהם לעולם הבריאה כנ\"ל משא\"כ בד' \nאחוריים דאו\"א. כי הנה נתבאר החילוק שהיה בין או\"א לז' המלכים שהם זו\"נ ואמרנו כי \nהז' מלכים שהם זו\"נ מתו ממש וירדו אל עולם הבריאה הכלים שלהם ואחוריים של או\"א \nנתבטלו ולא מתו אלא שירדו למטה בעולם אצילות עצמו ושם ביארנו טעם לזה ואמרנו שהיה \nלסיבה שהז' מלכים לא קבלו אורות אח\"פ דא\"ק רק מגופא דיליה ואילך. והנה לטעם זה עצמו \nהיה ג\"כ שינוי אחר בין ג\"ר שהם כח\"ב אל הז' מלכים התחתונים כי הג\"ר יצאו בקצת תיקון \nבראשונה והוא כי כאשר יצאו בראשונה נתפשטו כסדר ג' קוין משא\"כ ז\"ת שיצאו זו למטה זו \nוז\"ש באד\"ר עד אימת ניתב בקיימא דחד סמכא ר\"ל נתקן התיקון שהוא דרך קוין אבל קודם \nשהיו זעג\"ז הוי קיומא דחד סמכא וכבר ביארנו כי התיקון האצילות הוא בהיות ו\"ק עשוי \nבבחי' ג' קוים קשורים זה בזה בסוד הג' המכריע ביניהן ואז נקרא רה\"י אבל בהיותן \n"},{"index":12,"he":"זעג\"ז והם נפרדין אחת מחברתה אז נקרא רה\"ר ולכן הג\"ר נתבטלו אחוריהם ולא מתו וז' \nמלכים מתו פנים ואחור כי יצאו בלי תיקון כלל. ונבאר סדר יציאת ז' מלכים ונתחיל מן \nהראשון שהוא הדעת אשר זה יצא ראשונה וכאשר לא היה יכול הכלי לסבול כנ\"ל נשבר הכלי \nוירד למטה בעולם הבריאה ר\"ל במקום שהיה עתיד להיות עולם הבריאה אח\"כ כי הרי עדיין \nלא נברא עולם הבריאה ונפל הכלי הזה במקום הדעת דבריאה להיותו מתייחס אליו כמוהו \nואמנם אור של הדעת ירד גם הוא אלא שנשאר באצילות עצמו במקום כלי המלכות של האצילות \nואמנם לא ירד שם לסיבת פגם אשר בו כי הרי נת\"ל כי השבירה היתה בכלים לא באורות ואלו \nהיה ירידתו שם משום פגם היה ראוי שנייחס ביטול אל האורות ע\"ד שייחסנו ביטול אל \nהכלים דאחוריים דאו\"א שנפלו דוגמתן באצילות עצמו ואמנם ירידתן היתה כדי להאיר מרחוק \nבכלי שלו העומד בבריאה שלא ימות לגמרי וישאר בלתי תקוה לכן מאיר בו מרחוק בהיותו \n"},{"index":13,"he":"עומד הוא באצילות והוא בבחי' תגין על האותיות כנ\"ל. ואח\"כ יצא החסד ונשבר הכלי וירד \nבבינה דבריאה והאור ירד במקום כלי היסוד דאצילות כי כבר אור הדעת הקדים לקחת מקום \nשל המלכות. ואח\"כ יצאה גבורה ונשברה וירד הכלי בחכמה דבריאה והאור ירד בכלי דנצח \nהוד דאצילות שהם ב' פלגי דגופא. ואח\"כ יצאה הת\"ת ונשבר והכלי ירד בכתר דבריאה והאור \nנשאר במקומו שהוא בת\"ת דאצילות. והנה עתה לא יש הרחק בין שום אור מן האורות הנ\"ל אל \nהכלים שלו יותר מג' מדרגות כי יותר מג' מדרגות הוא הרחק גמור ואינו יכול להאיר בו. \nואמנם שאר האורות גם הם ירדו ממקומם חוץ מת\"ת שנשאר במקומו כנ\"ל ולא ירד ונמצא כי \nבלי ספק שאורות האחרים שירדו ממקומם אע\"פ שביארנו שהיתה ירידתם לצורך הכלים להאיר \nלהם עכ\"ז בהיותם למטה ממקומם נחלש כוחם מעט ולכן אין להם כח לעלות למעלה אבל אור \nהת\"ת אשר עמד במקומו ולא נשתנה טעמו וכחו בו חזק וע\"כ בראותו עצמו בלתי כלי אפשר לו \n"},{"index":14,"he":"שיעלה למקום אשר יצא משם כי לא יחפוץ להשאר ערום מגולה בלי לבוש ויחזור אל הבינה אל \nהמקום אשר עמד שם בראשונה ואם ככה יעשה נמצא שיהיה מרוחק מאד מכלי שלו וימות לגמרי \nולכן רצה המאציל העליון המשיך והגדיל את כלי הכתר אשר לא נשבר כנודע ונמשך דרך קו \nהאמצעי כמ\"ש כי הג\"ר כבר היו מתחלה בציור ג' קוין ונמשך דרך קו האמצעי עד מקום הת\"ת \nעד אמצעיתו לבד שהוא עד הטיבור לבד ואז עלה אור הת\"ת ונעלם תוך כלי הנ\"ל של הכתר \nשנתפשט עד מקומו ונמצא כי לא נתעלה רק חצי אור הת\"ת התחתון כי חצי העליון עומד \nבמקומו שכבר נתפשט דרך בו כלי הכתר ואז אור הדעת שירד למטה במלכות דאצילות בראותו \nכי כבר היה כלי חדש במקומו כי הנה גם מקומו הוא בקו האמצעי בין הכתר והת\"ת ואז גם \nהוא נתעלה ועלה במקומו ואז הכלי שלו כיון שנתרחק אורו ממנו ירד עד למטה במלכות \nדבריאה אמנם הכלי של הת\"ת נשאר במקומו שהוא בכתר דבריאה לפי שלא נתעלה כל אורו רק \n"},{"index":15,"he":"חציו לבד וחציו העליון נשאר במקומו. וא\"ת והרי אמרנו למעלה שהוא מוכרח שלא יהיה \nהפרש בין הכלים והאור שלו רק ג' ספירות וא\"כ איך ירד הכלי של הדעת מל' דבריאה. \nהתשובה הוא כי ודאי הוא דהיכא דאפשר אפשר והנה תחלה הי' זה נהנה וזה אינו חסר כי \nבתחלה היה הכלי נהנה מאורו בהיות הדעת למטה והאור אינו חסר ג\"כ כי גם אם יעלה \nבמקומו בדעת האצילות אין לו שום כלי שם ולכן היה חפץ להאיר בכלי שלו וכיון שירד שוב \nלא יעלה. אמנם כאשר ראה שיש בחי' כלי במקומו קרוב הוא אל הנאת עצמו ותועלתו יותר \nמלהועיל אל הכלי שלו כי עתה בעלותו למעלה במקומו יש לו כלי ושם יוכל לקבל האור \nלעצמו מלמעלה מן המאציל ומן הכתר בקירוב גדול ולכן עלה למעלה. והנה טעם זה יספיק \nלבחינת תועלת (נ\"א מעלת) האור לעצמו ואמנם גם לבחינת חסרון הכלי שלו ברדתו למטה \nבמלכות דבריאה כנזכר אינו הפסד גדול כ\"כ כי מה שאנו אומרים שצריך שלא יהיה הרחק בין \n"},{"index":16,"he":"האור ובין הכלי שלו ג\"ס לבד הוא כ\nשיעור ג\"ס דאצילות אשר שיעורם גדול אבל בבריאה כל הי\"ס דבריאה אינן שיעורם אפי' \nכשיעור ספירות א' דאצילות וא\"כ הרי הוא כאלו עומדת בראש הבריאה כי כל הי\"ס דבריאה \nכשיעור ספירה א' נחשבין. וא\"ת הרי יש הרחק בין הכלי דדעת לאור שלה ז' ספירות \nדאצילות כי הרי הוא עומד למעלה בדעת דאצילות. וי\"ל כי אפי' בספי' דאצילות עצמן אין \nכ\"כ הפסד זולתי בהיותו ביניהן בין האור והכלי שיעור ג\"ס ג\"כ ריקניות בלתי אור כלל \nלא הוא ולא זולתו אבל כאן אע\"פ שהאור שלה עצמו עלה למעלה הנה יש אורות אחרים עומדים \nבסוף האצילות קרובים אל הבריאה ותוכל לקבל הארה מהם וגם תוכל לקבל הארה מן האור שלה \nבעצמה ע\"י האורות ההם הקרובים אליה וזכור כלל זה בכל שאר הספי' כי לעולם לא יש בין \nהכלי ובין האור יותר מג' ספירות דאצילות ריקני' ולא נצטרך לחזור ולומר הענין בכל א' \nמהם. והנה בעלות אור הדעת במקומו למעלה אז הגדיל הכלי של הכתר ונמשך עד נגד מקום \n"},{"index":17,"he":"סיום כל הת\"ת ואז חצי התחתון של אור הת\"ת שעלה למעלה כנ\"ל חזר עתה לרדת במקומו \nהאמיתי כבתחלה וסבת הגדלת כלי הכתר היה לסבת אור הדעת שנתלבש בו והגדילו וגם כי הנה \nהדעת הוא כולל כל הו\"ק והוא נשמה להם כנודע לכן כיון שעלה נתן כח בכלי והגדילו כדי \nלהטיב את אור הת\"ת שירד ויהיה במקומו הראוי לו. אחר כך מלכו נצח הוד והיו צריכין \nלבא למלוך במקומם בכלי הראוי להם והנה לא מצאו מקומם פנוי כי שם ירד אור הגבורה \nכנ\"ל ולכן הוצרכה הבינה להתפשט דרך קו שלה שהוא צד שמאלי עד מקום הראוי להיות אח\"כ \nמקום הגבורה האמיתי אחר התיקון כי עתה היו כולם זה ע\"ג זה ואז כראות אור הגבורה כי \nכבר היה בחינת כלי במקומה עלתה לה במקומה והכלי שלה בהתרחק האור שלה ממנו נתרחק גם \nהוא וירד עד היסוד דבריאה ואז ירדו נ\"ה במקומם האמיתי ומלכו שם בכלי שלהם ונשברו \nואז האור שלהם עולה עד הגבורה כי עלה שם הוד להיותו גם הוא קו שמאל ואז גם הנצח עלה \n"},{"index":18,"he":"עמו שם כי נצח הוד ב' פלגי דגופא אינון כנ\"ל והכלי שלהם ירד בנצח הוד דבריאה. ואח\"כ \nיצא אור היסוד והנה היה במקומו אור החסד כנ\"ל ואז הוצרכה כלי החכמה להתפשט דרך קו \nימיני עד מקום הראוי להיות חסד האמיתי אחר התיקון ואז עלה שם אור החסד ונכלל בכלי \nהחכמה והכלי של החסד ירד עד הת\"ת דבריאה ואז יצא היסוד ונכנס בכלי שלו ומלך במקומו \nונשבר ועלה האור דרך קו האמצעי ועלה עד מקום דעת העליון והכלי ירד בגבורה של בריאה \nואח\"כ נבאר למה עלה אור היסוד למעלה מן הת\"ת עד הדעת. ואח\"כ יצא אור המלכות למלוך \nבכלי שלה ומלכה שם ונשברה ואז האור שלה עלתה ג\"כ בדעת דרך קו האמצעי והכלי שלה ירד \nבחסד של בריאה נמצא כלי הת\"ת במקום כתר דבריאה וכלי המלכות במקום חסד דבריאה נמצא \nכי אין מקום פנוי בין כלי לכלי דבריאה רק ג' מדרגות לבד שהם חב\"ד ובאצילות אין מקום \nפנוי רק ב' מדרגות שהם מקום יסוד ומלכות. ועתה צריך לתת טעם למה אור היסוד ומלכות \n"},{"index":19,"he":"שניהם עלו עד הדעת למעלה מן הת\"ת ואמנם הטעם הוא כי היסוד נקרא משכיל לאיתן האזרחי \nכמ\"ש בסבא דמשפטים שאמר כי זה המשכיל שהוא יסוד הוא לעילא והוא לתתא גם רמזו בזוהר \nפקודי בהיכלות כי יוסף איהו לעילא ואיהו לתתא והענין הוא כמ\"ש אצלנו בענין תפלת \nהמנחה כי אז ז\"א מזדווג עם לאה ורגלי לאה מסתיימים במקום החזה דז\"א וא\"כ איך מזדווג \nז\"א מחציו למעלה עם לאה (שאינה מגעת רגליה אלא כנגד היסוד החזה שלו) אבל הענין \nבקיצור הוא כי שליש הא' של היסוד התחתון דז\"א עולה בשליש עליון דת\"ת ושם מזדווג עם \nלאה כי זאת היא המעלה שיש אל היסוד יותר משאר ספירות שהוא יכול לעלות עד הדעת בכל \nזמן שרוצה לעלות וז\"ס תפלת יוצר דשחרית דשבת שתקנו בו ז\"פ הכל והטעם היות לו יתרון \nזה הוא כי אם לא היה בו כח שיוכל לעלות עד הדעת שהוא נשמת הו\"ק ושם הוא מקום הה\"ח \nכנודע שהם בחי' טפת הזרע לא היה בו יכולת וכח להוריד טפת הזרע (נ\"א הזווג) בנקבה \n"},{"index":20,"he":"בעת הזווג ולהמשיכם ממש משם מן הדעת. ודע כי אין ענין זה נאמר אלא בפנימיות היסוד \nכמ\"ש במ\"א כי משליש עליון של היסוד ממנו נעשה בחי' ת\"ת ז\"א בעת הגדלתו ושם הוא אותו \nבחי' היסוד אשר נעשה ממנו הת\"ת ובבחי' זו הוא מזדווג עם לאה ונחזור לענינינו כי \nלהיות שהיסוד דרכו לעלות שם אל הדעת לכך עלה עתה אור היסוד עד הדעת למעלה מן הת\"ת \nועוד כדי לקשר כל הו\"ק יחד ולהביא להם הארה משם. ועתה נבאר טעם אל המלכות למה היא \nג\"כ עלתה עד הדעת למעלה מן הת\"ת והענין הוא כי המלכות (נ\"א לפי שהמלכות להיות) \nנקראת עטרת בעלה ועולה למעלה מן הת\"ת ובפרט עתה אשר היה לה רשימו מן הדעת כי כאשר \nירד אור הדעת עד מקום המלכות דאצילות בעת שנשבר הכלי שלו כנ\"ל הניח שם רשימו דיליה \nוכאשר מלכה (נ\"א המליכה) המלכות במקומה לקחה את הרשימו הזה ועלתה עד מקום הדעת עצמו \nוגם סיבה אחרת כי ע\"י עלייתה שם הוא קושרת מלמטה למעלה כל הו\"ק ועי\"ז הקשר\n"},{"index":21,"he":"מתתקן יותר לפי שנ\"ה היו שניהם בקו השמאלי במקום גבורה ועתה נפרד הנצח מן ההוד והלך \nועלה עם החסד בקו ימין שבו ונבאר ענין זה מפורש יותר והוא כי הנה רשימו הזה שהניח \nהדעת במקומה של מלכות ודאי שהוא בחי' המלכות שבדעת שבצד הגבורות והבן זה היטב וכאשר \nעלתה המלכות עד הדעת ועלה עמה גם הרשימו הנ\"ל שהוא בחי' הגבורה ושם נתחבר זה הרשימו \nשהוא המלכות של הגבורות שבדעת עטרה דגבורה דנוקבא עם החסדים שבדעת עטרה דדכורא אז \nנתפשט דעת ע\"י הקשר הזה והאיר בו\"ק והרשימו שהוא בגבורה האיר בקו שמאל והשאיר שם את \nההוד במקומו ואותו הדעת עצמן עטרא דחסד האיר בקו ימין והמשיך שם את הנצח ועי\"ז נתקן \nהאצילות: \n \n"}]}
