{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-53","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":53,"title":"שער יח פרק ה מ\"ת","hebrewTitle":"שער יח פרק ה מ\"ת","segments":[{"index":1,"he":"שער יח פרק ה מ\"ת\nודע כי בחי' אלו הרפ\"ח ניצוצין הנ\"ל הם כולם בחינת גבורות ודינין גמורים ואליהם \nרמזו בזוהר במקומות הרבה כנזכר פ' פקודי ת\"ח רישא דמהימנותא בטש (מחשבה) בוצינא \nדקרדוניתא וסליק גו מחשבה ואפיק ניצוצין זריק לש\"ך עיבר ובריר פסולת מגו מחשבה וכו' \nובפ' תזריע דמ\"ח ע\"ב תנא מן בוצינא דקרדינותא נפקין שכ\"ה ניצוצין וכו' מסטרא דגבורה \nדאתקריאן גבורה כו' ובאדרא קל\"ב מסתכל הוינא וארו חמינא נהורא יקירא דבוציצא עילאין \nנהיר וסליק לשכ\"ה עיברין וכו' ואע\"פ ששם נראה שהם ש\"ך ניצוצין וכאן אנו קוראין אותו \nרפ\"ח (נ\"א שכ\"ה) ניצוצין הכל הוא ענין א' ויתבאר למטה בע\"ה והנה היותן מספר ש\"ך \nניצוצין הוא כי אלו הניצוצין הם מבחי' ז' מלכים שמתו והנה הם מבחי' ז\"א והנה ז\"א \nנקרא אדם לפי שהוא הוי\"ה במילוי אלפין גי' אד\"ם וכל מלך א' מאלו הוא אדם א' נמצא כי \nז\"פ אדם הוא גי' שט\"ו אשר כולם הם ניצוצין של גבורה ודינין גמורים של מלכים שמתו \n"},{"index":2,"he":"וכאשר נתקנו במעי אמם בינה כבר נתבאר שהיה ע\"י טיפת אבא שנתן בה מחדש והיא כוללת \nה\"ח ואמא ג\"כ נתנה בהם טיפת מ\"נ הכוללת ה\"ג וע\"י נתקנו אלו השט\"ו הנ\"ל ובין כולם הם \nש\"ך ניצוצין דז\"א כי ה\"ח דאבא אינן ניצוצין רק חסדים שהניצוצין הם גבורות בלבד \nבאופן שהשט\"ו ניצוצין הם ישנות של המלכים וה' ניצוצין אחרים הם חדשות וסך כולם הם \nש\"ך בז\"א. וכבר ידעת כי גם נוק' דז\"א שהוא מדה הז' שבמלכים יש בה כללות כל הז' \nמלכים כנודע דלית ספי' דלא אתכליל בה בחי' המלכים ונמצא כי הם ש\"ך ניצוצין אחרים \nבנוקבא דז\"א ונודע כי הגבורות והדינין הם כפולות ונמצא שיש ב\"פ ש\"ך בז\"א אשר לסבה \nזו נקרא הז\"א שמ\"ש שהם בחי' הניצוצין האלו וב\"פ ש\"ך בנוק' אשר לסבתם נק' היא תמ\"ר \nשהם בחי' הניצוצין שבה וכל אלו הניצוצין שלו ושלה הם מתערבים במעי אמא ומצטיירין \nונתקנו שם. ולהבין ענין השכ\"ה וענין הרפ\"ח צריך לבאר המאמרים הנ\"ל וגם המאמר בפ' בא \n"},{"index":3,"he":"דף ל\"א ע\"ב וז\"ל כי יהיה נערה בתולה נער כתיב מ\"ט שכל זמן דלא קבילת דכר אתקריאת \nנער כו' כי הנה שם אדנ\"י מורה על הדין כנודע וכן ג' אותיות האחרונות הם די\"ן ונשאר \nאות ראשונה שהוא אל\"ף והוא בחי' הרחמים המשותפים עם הדין שבה ואות א' זה מורה ע\"ש \nאהי\"ה שהוא רחמים וזה הטעם שנקרא מלכות בספר הזוהר דינא רפיא לפי שמתחברת (דין) עם \nאל\"ף שהוא רחמים כנ\"ל ואז הוא דינא רפיא וכבר ידעת כי שורש כל הדינין הם הה\"ג וכל \nגבורה מהם נקרא דין שהם ג' אותיות אחרונים שבשם אדנ\"י וה\"פ דין יהיה גי' ש\"ך נמצא \nכי הה\"ג הם ה' דין מתפשטין עד ש\"ך ניצוצין הנכללין בה\"ג אלו וז\"ש בפרשת פקודי כנ\"ל \nבטש בוצינא דקרדינותא וזריק לש\"ך עיבר פי' כי בוצינא דקרדינותא הוא סוד בחינת שורש \nכל הגבורות והדינין דמעיקרא והנה היא עומדת בגו אמא כי לסבה זו אמרו בזוהר דדינין \nמתערין מינה וז\"ש באדר\"ז דהאי בוצינא דקרדינותא גנוז גו מעוי דאמא כנזכר שם דרצ\"ב \n"},{"index":4,"he":"ולכן הבוצינא הזאת היא נותנת קצבה ומדה ומדד משחתא לכל ספי' כנזכר במאמר קו המדה \nבכת\"י ובריש תיקון ה' שבתיקונים ובמקומות רבים. והטעם לפי שכל המדידה והקצבה אינם \nאלא מצד הגבורה לפי שמצד החסד מורה התפשטות יותר מן השיעור בכל הדברים אבל הגבורה \nאינה מנחת לאור עליון שיתפשט אלא נותנת לו קצבה ומדה עד מקום שצריך שעד שם יתפשט \nהאור ולא יותר וזהו הבוצינא דמדיד ועביד משחתין בכל ספי' וספי' וכבר נתבאר כי היא \nגנוזה במעוי דבינה והנה כל אלו המלכים שמתו יצאו מגו האי בוצינא דקרדינותא וכמ\"ש \nבאדר\"ז רצ\"ב ניצוצין אפיק זיקין לש\"ך עיבר וכל אלו ניצוצין דזריק האי בוצינא \nדקרדינותא הם המלכים ועלמין קדאין דאתברו ומיתו שהיה בהם מספר ש\"ך ניצוצין כנ\"ל \nוע\"י אותן הה\"ג קדישין אחרינן שהם טפה דאבא (נ\"א דאמא) וכנ\"ל וכנזכר באדרא קל\"ז \nוקמ\"ב בהם נתבסמו ונתקנו אותן מלכים קדמאין שהם ש\"ך ניצוצין הנזכר פרשה נשא דקל\"א \n"},{"index":5,"he":"ואז נצטרפו ונתבררו ויצא מהם פסולת והמבורר עלה למעלה בסוד העיבור גו מעוי דאמא \nכנ\"ל בדרוש ובפ' פקודי דרע\"ז בוצינא דקרדינותא זרק ניצוצין לש\"ך עיבר שהם ז' מלכים \nהנ\"ל ואח\"כ בירר פסולת מגו מחשבה ע\"י ה\"ג קדישין אחרים. והנה בהתחבר עמהן אלו ה\"ג \nקדישין אחרנין נעשה כמספר שכ\"ה הנזכר פ' תזריע דמ\"ה תנא מן בוצינא דקרדינותא נפקי \nשכ\"ה ניצוצין גם ז\"ש פ' בלק שכ\"ה זגין לסטר חד כו' ואלו הם סוד פעמונים זהב של \nגבורה אשר הם מתפשטין בכל ז' קצוות בינה אמא עילאה וז\"ש באדרא א\"ר חזקיה מסתכל \nהוינא כו' נחית וסליק לשכ\"ה עיבר כו' כי מתחילה היה ש\"ך בלבד שהם ה\"פ דין משם אדנ\"י \nשהם ש\"ך ניצוצין וכאשר נתחברו עמהם הה' אלפין עם הה' דינין שהם בחי' ה' שמות אהי\"ה \nשהם רחמים גורים יותר מהם נמתקו ונתבסמו הה\"פ דין ונעשה ה\"פ אדנ\"י שהם גי' שכ\"ה \nניצוצין ואז נקרא המל' דינא רפיא כנ\"ל כי שם אדנ\"י א' שבו הוא\nמורה רחמים ושאר אותיות די\"ן ולכן הוא דין מזוג ורפיא באופן כי שם אדנ\"י נקרא דינא \n"},{"index":6,"he":"רפיא ואז הם שכ\"ה גבורות ובהיותם שכ\"ה הם ממותקים ונמצא כי אז הש\"ך מנהרין מצד אות \nא' המתחברת עמהם וז\"ס ונהיר וסליק לשכ\"ה עיבר כו' כי אז הם מאירין ואינם חשיכין. \nובזה תבין מ\"ש פ' תזריע ענין נער ונערה כי נער גי' ש\"ך ניצוצין עד לא אתבסמו איקרי \nנער ונערה גי' שכ\"ה כאשר נתבסמה ע\"י שם אהי\"ה שהוא בה' עילאה בינה המורה על אות א' \nששבשם אדנ\"י ונתבסמו ע\"י ה' אלפין שיש בה\"פ דין כנ\"ל נגד ה' ראשונה שהוא בינה \nהכוללת ה' אלפין ה\"פ אור הנזכר בתקונים תיקון ה' ואז נקרא נערה יתיר ה' כי אז היא \nבבחי' שכ\"ה דינין מבוסמים וממותקים ואז יכולה להיות מקבלת עמה זווג הזכר המזווג בה \nמשא\"כ בתחלה עד שלא נתבסמו. ואמנם ענין הה' יתירה הממתקת ומבסמת את הש\"ך ניצוצין הם \nה\"ג הנקרא ה' אותיות מנצפ\"ך הנזכר אצלינו בתקונים ובמקומות רבים. והנה מנצפ\"ך גי' \nפ\"ר והחילוק שיש בין שכ\"ה ובין ה\"ג מנצפ\"ך הוא כי אלו שכ\"ה ניצוצין הם גבורות הנקבה \n"},{"index":7,"he":"עצמה והם בחי' ספי' המל' שלה כמבואר אצלינו לעיל כי כל ג' בחי' הכלים של ספי' זו הם \nג' שמות אדנ\"י וכבר נת\"ל כי שכ\"ה הם ה' שמות אדנ\"י אמנם ה\"ג מנצפ\"ך הם בחי' הגבורות \nהזכר עצמו שאח\"כ ניתנין אליה והם מתקבצין בספי' היסוד שבה הנקרא נקודת ציון כנ\"ל \nהרי נת' אצלינו ענין שכ\"ה ניצוצין או פ\"ר ניצוצין הנזכר בכ\"מ בזוהר שהם בחי' \nניצוצין שהיו בז' מלכים שיש בהם ג' בחי' כלים וניצוצין ואורות ונתקנו ע\"י פ\"ר \nניצוצין דמנצפ\"ך שגם הם בחינת ניצוצין וכולם הם דין וגבורות אלא שאלו של המנצפ\"ך הם \nממותקות יותר משכ\"ה ניצוצין. וזכור הקדמה זו של שכ\"ה ניצוצין או פ\"ר ניצוצין של \nמנצפ\"ך מה ענינה בכ\"מ ועיין לעיל ענין ד' אורות טעמים ונקודות תגין אותיות שהם \nניצוצות ותבין משם כי אלו ניצוצין הם דמיון אלו הרפ\"ח ניצוצין שבכאן שהוא בחי' הד'. \nאו אפשר שהוא בחי' ב' שהם בחי' הנקודות שבנקודות היוצאין מן העין שהם דינין ואור \n"},{"index":8,"he":"חוזר ואור האחוריים המאירין בכלים אחר היותן נשברים שנתעלו מהם ונסתלקו האורות הנק' \nאור ישר וצ\"ע: \nמ\"ק בענין בירור של זו\"ן בעיבור ויניקה הנה זמן העיבור הוא ט' חדשים וכבר ידעת כי \nז\"א יש בו ט\"ס שלימות רק שהם בסוד ההעלם ואינם ניכרין אלא הו\"ק אבל בודאי שצריך \nלהיות בו י\"ס גמורות. והנה נודע כי ימי העיבור אינם רק ח' חדשים כי ביום א' שלוקח \nמחודש ט' יספיק כנודע ואפי' אותו היום עיקר לקיחתו הוא מפני ספק יום הקליטה כנודע \nנמצא כי עיקר חדשי עיבור הצריכין הם ח' חדשים לבד והענין כי כבר ביארנו ענין ברור \nזו\"ן מה הוא כי הכל נמשך מסוד ז' מלכים קדמאין שמתו ונתבטלו והיה בהם סיגים כנודע \nואותן הסיגין מעורבים הם עם כל הקדושה שבהם לכן צריך לנקותם ולברר את הקדושה להוציא \nממנה סוד הסיגים וכבר נודע שהסיגים היוצאין מן הכסף הטהור א\"א שלא יתערב בהם קצת \nכסף טהור ואז צריך לנקות את הסיגים פעם ב' להוציא אותו המיעוט של ניצוצות הכסף \n"},{"index":9,"he":"הנשאר מעורב בהם וענין בירור זה תלוי במחשבה עילאה שהוא אבא. כמ\"ש פ' פקודי במחשבה \nאתברירו כולהו כי הלא יסוד אבא הוא מוציא טיפת המוחין לצייר ממנו הולד והאב הוא \nהמברר במוחין שלו הנקרא מחשבה ומברר הטוב ושדי להו בפומא דאמה והוא נותן באימא והיא \nמתעברת ממנו ואח\"כ בהיותן במעי אמא עילאה כל אותן החדשים הוא מתברר יותר ומזה תבין \nהטעם איך הוא סוד העיבור שיכנוס הז\"א תוך מעוי דאמא והענין כי באמא אין חיצונים \nנוגעים בה כלל ואין להם שום אחיזה כלל וא\"כ בהיות הז\"א שם אתברר מעט מעט והקלי' \nנפרדין ממנו. גם הענין הוא כי האורות של ז\"א כשהם תוך אורות של אמא הם מקבלים הארה \nגדולה מאד ואז ע\"י העירוב הב' אורות ביחד הם מתגברים ואז הם מתבררים ומבדילין \nהקליפות שבתוכו ונמצא שע\"י עיבור ז\"א תוך אמא הוא מתברר. ואמנם ראה המאציל העליון \nשאין מציאות לברר ז\"א תוך עיבור רק עד הנצח כי בכל חדש וחדש הוא מתברר ספי' א' ממנו \n"},{"index":10,"he":"ומן הכתר עד נצח הם ח' ספי' כשתמנה הדעת עמהם והנה בחדש הח' נשלם להתברר נצח של ז\"א \nאבל הוד יסוד ומל' לא יוכלו להתברר מרוב הקלי' והסיגים שבהם שהם ג' תחתונים סמוכים \nלקלי'. וגם עם מה שכבר הודעתיך כי השקר אין לו רגלים והוא סוד החיצונים הנקרא שקר \nואין לו ב' רגלים שהם נ\"ה רק רגל א' שהוא הוד לבד ושם יש לו אחיזה בסוד הוד דוה \nכמ\"ש כל היום דוה ובו נחרב הבית באלף הה' הרמוז בהוד והוא סוד רגל של ק' של שקר \nנמצא כי מהוד ולמטה יש להם אחיזה אל החיצונים גדולה מאד ולכן אין כח בעיבור להשלים \nולברר אותן ואז נולד ז\"א ויצא לחוץ כנלע\"ד ששמעתי אך אני זוכר שא\"ל מורי זלה\"ה שגם \nהנצח נתברר ואינה עולה מן המנין העיבור והטעם כי בהדי הוצא לקי כרבא כי להיות נ\"ה \nתרי פלגי דגופא לכן כיון שההוד לא נתברר גם הנצח לא עלה בחשבון בירור אע\"פ שנתברר \nואיני יודע איך הוא מתיישב: \n \n"},{"index":11,"he":"שער יח פרק ו\nמ\"ק אכן מסוד היניקה ולמטה אני זוכר היטב מ\"ש לי מורי זלה\"ה והענין כי ימי היניקה \nהם כ\"ד חדש והוא כי נשאר ג\"ס להתברר והם ה'י'מ' וכבר ידעת שהאשה אחר שילדה היא זבה \nדמים והענין כי כבר ביארנו שבמעי האשה נתברר הולד ובהמשך ימי העיבור הם מתבררין מעט \nמעט עד שנמצא בסוף ימי העיבור אז נשלם להתברר וכל מה שיוכל להתברר נתברר ונעשה ממנו \nגוף הולד ולכן הולד הוא מתגדל תוך מעי אמו מעט מעט כי מתברר מעט מעט ומתגדל גופו \nמאותו בירור עד שנשלם להתברר ומה שהוא סיגים גמורים שאין בו תועלת הוא נעשה דם טמא \nואז כשיולדת נפתח רחמה ויצא ממנה דם טמא שהם הסיגים ויצא הולד מבורר ומתוקן וכל \nהסיגים הללו הם מאותן ח' ספירות שנתבררו כנ\"ל ונשארו ג\"ס שלא נבררו כלל ואלו הסיגים \nשלהם נשארו תוך מעוי דאימא והג\"ס עצמן יצאו לחוץ עם ז\"א כי בודאי שלא יצא חסר. \nואמנם הסיגים שלהם המעורבים עם מעט הקדושה לא יכלו להתברר מטעם הנ\"ל כי הם תחתונים \n"},{"index":12,"he":"שבכולם וז\"ס הדם שארז\"ל שנשאר תוך אשה שלא יצא לחוץ עם השאר כי השאר כבר נתברר ואין \nבו תועלת לכן יצא לחוץ בסוד דם טמא אך זה הדם שעדיין לא נברר נשאר תוך מעוי דאמא \nוע\"י אריכות זמן היניקה הוא מתברר בתוכה ונעשה חלב וזה נעשה ע\"י עלייתו אל מקום \nהדדים וכמ\"ש בע\"ה בס\"ד הדם איך הוא מתברר ומתהפך לחלב. וכשתחלק הכ\"ד חדשים דיניקה \nלג\"ס יהיה ח' חדשים לכל ספי' והטעם שצריך ח' חדשים בירור לכל ספי' מאלו הג' הוא כי \nהחלב אינו יונק הולד כולו ביום א' רק יונק מעט מעט ועל ידי שהוא יונק הוא מתגדל \nכנודע כמו שבסוד עיבור מתגדל מעט מעט כן עתה ע\"י בירור זה שהוא יונק הוא מתגדל. \nובזה תבין למה ב' שנים הראשונים הולד אינו אוכל מעצמו רק צריך יניקת חלב הטעם שצריך \nשתברר לו אמו אותן הג\"ס שנשארו כי הוא אין כח בידו לבררם והחלב שיונק התינוק הנה \nבודאי שהלב שבו מוליך הכל תחילה אל הכתר שבו ואח\"כ אל המוחין. ואח\"כ אל הגוף כי כן \n"},{"index":13,"he":"סדר מעלתו כנודע מסוד אכילת אדם כי המלך שהם המוחין אוכלים תחילה והנה מן הכתר עד \nנצח שהם הספי' מבוררים הם ח' ולכן צריך ח' חדשים עד שיתברר ההוד ותתחלק ותעבור אורה \nדרך הח\"ס הנ\"ל. וכן ח' חדשים לספי' יסוד וכן ח' חדשים לספי' מלכות הרי כ\"ד חדשים של \nימי היניקה. וא\"ת בשלמא ספי' ההוד אינה עוברת רק דרך הח' ספי' אבל היסוד צריך ט' \nספי' כי צריך לעבור גם ספי' ההוד וספי' מלכות צריך י'. והתשובה הוא כי ח\"ס הראשונים \nכולם נמצאו מתוקנים יחד קודם זמן יניקה אבל אלו הג\"ס שלשתן ביחד באים להתברר וביחד \nהם מתבררין ואין אנו נותנין זמן לזו קודם לזו רק שאנו אומרים שבצירוף שלשתן אז הם \nצריכין כ\"ד חודש אך הם כולן ביחד מתבררין ואין בהם קדימת זמן כלל עד שיצטרכו לחשוב \nכל א' בפ\"ע וזה מבואר. אך נלע\"ד כדי לקיים מ\"ש למעלה בענין הנצח שעליו נאמר בהדי \nהוצא לקי כרבא וכיון שהם תרי פלגי דגופא והוא מתערב בהוד שאינו מתוקן לכן גם הנצח \n"},{"index":14,"he":"נפגם עמו ועדיין צריך תיקון והוא נמנה בכלל ספי' של ימי היניקה א\"כ כפי זה הדרך \nצריכים אנו לומר כי ג\"ס שנתבררו בימי היניקה הם נה\"י ג\"ת של ז\"א כי המל' הנוק' של \nז\"א אינו בכלל ימי היניקה כי ימי היניקה הם צריכין לז\"א לבדו כי הבת יונקת ג\"כ כ\"ד \nחדשים בפ\"ע ואנו מוציאין ספי' המל' ומניחין במקומה ספי' הנצח כנלע\"ד ליישב כנ\"ל. \nוזה שאנו אומרים שהדם היוצא מן מקור האשה בעת לידתה היא טמא על כל זה דע כי יש \nברירה וברירה דברירה הכל הוא כפי העולם שאנו מדברים בו כי אם הוא בנוק' דאצילות או \nבאמא עילאה אם הוא באמא עילאה הנה אותו הדם היוצא ממנה אע\"פ שבערכה הם סיגים עכ\"ז \nהם עדיין צריכין להתברר בנוק' תתאה מל' וכן הדם היוצא מנוק' דז\"א דאצילות שאינו \nראוי להיות משם חלקי אצילות הנה הם סיגים בערך האצילות אך הם יורדין בבריאה ומתברר \nמה ששייך ממנו לבריאה והשאר יורד ביצירה בסוד דם וכן הולך עד שיתברר מכל עולם ועולם \n"},{"index":15,"he":"עד שיורד בנוק' תתאה דעשיה ושם מה שיוכל להתברר הוא סיום הבירור ומה שיוצא משם בסוד \nדם הוא סיגים וקליפות גמורות אשר לא יוצלח לכל והם סוד הקליפות שתחת העשייה ששם \nמקומם. ונחזור לענין כי משם תבין הטעם למה התינוק בזמן היניקה אינו הולך ברגליו רק \nכפי הזמן שהוא יונק כך ניתן כח ברגליו לילך עד שבסוף ימי היניקה כבר הולך ברגליו \nהענין הוא כי הז\"א הוא ו\"ק מחסד עד יסוד ובהיותו בסוד עיבור הוא ג' כליל בג' שהם \nנה\"י כלולין ונעלמים תוך חג\"ת ולכן כשהוא יוצא ממעי אמו ויונק סוד החלב הנעשה \nמבירור נה\"י כנ\"ל אז מתפשטין נה\"י שלו שהם הרגלים ואז הם מתחילין להתגלות מעט מעט \nוכאשר כלו להתברר אחר כ\"ד חדשי היניקה אז הוא הולך על רגליו כי כבר נתגלו רגליו \nונתקנו. גם תראה כי לפעמים בשנה וחצי התינוק יכול להלוך והענין הוא כי אחר שנתקנו \nבחי' נ\"ה שהם הרגלים כבר הוא יכול להלוך אע\"פ שאין היסוד נברר כי עיקר ההליכה \nברגלים תלוי: \n \nשער יט פרק א מ\"ת\n"}]}
