{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-6","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":6,"title":"הקדמת מוהרח\"ו זיע\"א על שער ההקדמות (המשך)","hebrewTitle":"הקדמת מוהרח\"ו זיע\"א על שער ההקדמות (המשך)","segments":[{"index":1,"he":"הקדמת מוהרח\"ו זיע\"א על שער ההקדמות (המשך)\nוכמ\"ש במדרש משלי על פסוק לא ירעיב ה' נפש צדיק וז\"ל אמר ר' ישמעאל בא וראה כמה קשה \nיום הדין וכו' היה ר' ישמעאל אומר אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה וכו' בא מי \nשיש בידו מקרא ואינו בידו משנה וכו' בא מי שיש בידו ב' סדרים וכו', בא מי שיש בידו \nהלכות וכו' בא מי שיש בידו תורת כהנים וכו' בא מי שיש בידו ה' חומשי תורה וכו' בא \nמי שיש בידו אגדה [וכו'] בא מי שיש בידו תלמוד וכו' והקב\"ה אומר לו בני הואיל ולא \nנתעסקת בתלמוד צפית במרכבה צפית בגאות שלי שאין הנאה לי בעולם אלא בשעה שת\"ח יושבים \nועוסקים ומביטים ומציצים ורואים והוגים המון התלמוד הזה. כסא כבודי היאך עומד וכו' \nחשמל היאך עומד וכו' ברק היאך עומד וכו' כרוב וכו' וגדולה מכלם מצפרני ועד קדקדי \nוכו' וכי לא זה הוא הדרי זה הוא גדולתי זהו הדר יפיי שבני מכירין את כבודי וכו' הרי \nמבואר בפירוש אף בדברי התנאים שאין האדם יוצא ידי חובתו לגמרי בעסק המקרא והמשנה \n"},{"index":2,"he":"והאגדה והתלמוד בלבד אלא הוא מחוייב לעסוק בכל יכלתו בסתרי תורה ובמעשה מרכבה כי \nאין הנאה להקב\"ה מכל מה שברא בעולמו רק בהיות בניו למטה עוסקים ברזי התורה להכיר \nגדולתו ויופיו ומעלתו כי בפשטי התורה ובספוריה ובדיניה ובמצותיה בהיותם כפשטם אין \nבהם שום היכר וידיעה לידע את בוראם יתברך אדרבה יש בהם מצות וחקים שאין הדעת סובלם \nוכל אומות העולם מונין את ישראל ואומרים להם וכי מה התורה הזאת אשר צוה אלקיכם אתכם \nדברים שנראין כחידות ומשלים ליקח קרן ולתקוע בו ביום ר\"ה ואתם אומרים שעי\"כ שטן \nהרוחני המקטרג העליון מתערב וכיוצא מדברים אלו כמעט רוב מצות התורה ובפרט פרטי \nדיניהם אין השכל סובלם וא\"כ היכן הוא הדר התורה ויופיה וגדולתה ועל כיוצא בזה נאמר \nאם צדקת מה תתן לו ואם חטאת מה תפעל בו כי השכר והעונש אשר עליהם הוא לך לבדך אמנם \nבסודות התורה ובעסק כוונת המצות ע\"ז נאמר בהפך אם בטובה נאמר תנו עוז לאלהים ואם \n"},{"index":3,"he":"ברעה נאמר צור ילדך תשי ונאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי בי דיקא ולא לי \nבי ממש כביכול ודברי אלו מבוארים לאשר נגע אלהים בלבו וז\"ס מ\"ש לעיל כי הקורא במשנה \nובתלמוד נקרא עבד המשמש את רבו ע\"מ לקבל פרס משא\"כ בחכמת האמת כי הוא מתקן כביכול \nונותן כוח למעלה וזהו נקרא עוסק בתורה לשמה בלי ספק ולא עוד אלא שלא נברא האדם אלא \nכדי שילמוד חכמת הקבלה אלא שצריך שיהיה גופו נקי בתחלה ע\"י המצות המעשיות שכל \nתכליתן לדבר זה והם מוכרחים עכ\"פ ואח\"כ תוכל הנשמה הנקראת נר ה' נשמת אדם להאיר \nבגוף הזה כנר הנתונה תוך עששית זכוכית ומאירה ונותנת לו כח להבין סתרי התורה ומגלה \nעמוקות מני חשך וז\"ס מש\"ה מצות ה' ברה מאירת עינים ר\"ל להבין סתרי תורה על ידה שהם \nתכלית הכל כנזכר בזהר שיר השירים ע\"פ הגידה לי שאהבה נפשי וכו' זכאין אינון כל \nדמשתדלין למנדע בחכמתא דמאריהין ואינון ידעין ומסתכלים ברזין עילאין בגין דב\"נ כד \n"},{"index":4,"he":"נפיק מהאי עלמא בהאי איסתלקו מיניה כל דינים דעלמא ולא עוד אלא דמתפתחאן ליה תריסר \nתרעי דאפרסמונא דכיא דכל חכמתא עילאה תליא בהו ולא עוד אלא שהקב\"ה חקיק ליה בהוא \nפורפירא דכל דיוקנין גליפן תמן בהאי עלמא ובעלמא דאתי והקב\"ה אישתעשע ביה בג\"ע \nואחסין תרין עלמין עלמא דין ועלמא דאתי חכמתא דאיצטריך ליה לב\"נ למנדע ולאסתכלא \nברזין דמריה חד למנדע ליה לגופיה ולאשתמודעא מאן איהו והיך איהו ותקונא דגופא היך \nאתתקן והיאך איהו זמין למיעל בדינא קמי מלכא דכלא וחד למנדע ולאסתכלא ברזין דנשמתין \nמאן איהי ההיא נפש דביה ומאן אתייא ועל מה אתייא להאי גופא סרוחה דיומא כאן ומחר \nבביה קברי וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה ועל מה אתתקן ולבתר ברזין עלאין \nלאשתמודע למארי וכל דא יסתכל בר נש מגו נהירו דאורייתא ת\"ח כל מאן דאזל לההוא עלמא \nבלא ידיעה אע\"ג דאית ביה עובדין טבין סגיאין מפקין ליה מכל תרעין דההוא עלמא וכו' \n"},{"index":5,"he":"ת\"ח מה כתיב אם לא תדעי לך היפה בנשים אם אנת אתיא בלא ידיעה ולא אסתכלת בחכמה עד \nדלא אתית להכא ולא ידעת רזין דעלמא עילאה אע\"ג דאנת היפה בנשים במצות ובמעשים טובים \nלית אנת כדאי למעיל הכא צאי לך וכו' גם בפ' פקודי ד' רמ\"ז ע\"א וז\"ל האי חיותא קדישא \nקימא כד נשמתה סלקה ומטאת לגבה כדין שאיל לה ברזא דחכמתא דמארה וכפוס האי חכמתא \nדרדיף אבתרא ואדבק הכי יהביה ליה אגריה ואי יכיל לאדבקא ולא אידבק דחי ליה לבר ולא \nעיילא וקיימה תחות ההוא היכלא בטמירו בכסיפו וכד נטלי גדפייהו אינון שרפים דתחותא \nכדין כלהו בטשי בגדפייהו ואוקדון לה וכו' וארי אתדנת בכל יומא נהירת ולא נהירת \nואע\"ג דעובדין טבין אית ליה בגין דלית אגרא בההוא עלמא כאינון דמשתדלי בחכמתא \nלאסתכלא ביקרא דמאריהון ולית שיעורא דאינון דידעי חכמתא ביקרא דמאריהון עכ\"ל. ואין \nספק כי לכאורה ישתומם האדם בראותו מ\"ש לעיל בשני המאמרים דאע\"ג דאית ליה עובדין \n"},{"index":6,"he":"טבין סגי\nאין מפקין ליה מכל תרעא דההוא עלמא ואתדנת בכל יומא אמנם המשכיל בדברי ריב\"ז רבן של \nתנאים מארי משנה שראוהו בעת פטירתו שהיה בוכה והשיב שיש לפניו ב' דרכים ולא היה \nיודע באיזה דרך מוליכים אותו ובמס' סוכה ספרו עליו גדולות ונפלאות ואמרו עליו שלא \nהניח לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד וכו' ומעשה מרכבה שיחת דקלים וכו' ועכ\"ז היה \nמתיירא גם מצינו בר' אבהו אשר שופריה מעין שופריה דיעקב אע\"ה כפי קשר נשמתו בו \nואמרו בגמרא כי עליו נאמר זקן ונשוא פנים הוא הראש דא ר' אבהו שהיו נושאים פנים \nלדורו בעבורו בשמים והיה אומר בשעת פטירתו ואני אמרתי לריק יגעתי לתהו והבל כחי \nכליתי וכל בעל שכר יתמה מדברים אלה ולא יובנו זולתי במ\"ש למעלה ענין הפרש עסק התורה \nבפשטיה שהם תורת העוה\"ז אשר היא הבל לפני תורתו של משיח ותורת העוה\"ב וז\"ס לתהו \nוהבל כחי כליתי. ואלו באתי להאריך בביאור כל המאמרים האלו יכלה הזמן והמה לא יכלו \n"},{"index":7,"he":"אכן נוכל להבין בדרך קצרה כפי הנז\"ל כי שכר מצות ותורה הפשטיית היא בעוה\"ז ובג\"ע \nהארץ האמנם למיעל לעלמא עילאה אי אפשר עד שיעסוק האדם כפי יכלתו כפי אשר תשיג ידו \nבחכמת הזוהר ואי לא כדין מפקי ליה מכל תרעין דעלמא עילאה אע\"ג דאיהי יפה במצות \nובמע\"ט ולכן חלק הנפש והרוח נשארים למטה בג\"ע הארציי אמנם הנשמה שהיא חלקה בסודות \nהתורה נענשת ואתוקדת לבר מהיכלין עילאין דג\"ע העליון כנ\"ל וז\"ש האי חיותא קדישא \nקיימא כד נשמתא סלקה ולא אמר כד נפשה או רוחא והבן זה ולא תתבהל בראותך כמה מאמרי \nרז\"ל חלוקים בענין זה והנה היה צריך המאמר של שיר השירים ביאור רחב אבל מי שיעסוק \nבחבורינו זה ובפרט בש\"ח בשער הגלגולים יוכל להבין את דבריו וכבר נרמז כ\"ז גם בדברי \nרז\"ל במדרשים וכמ\"ש בשמות רבה פ' כי תשא וכן במדרש תנחומא בפ' כי תשא ע\"פ איפה היית \nביסדי ארץ וגם ע\"פ ראו קרא ה' בשם בצלאל וכו' כי כל הצדיקים וכל באי עולם מזרע \n"},{"index":8,"he":"ישראל תלוים בגופו של אדה\"ר זה בגופו וזה בראשו וזה באזנו וזה בצוארו וכו' וכן עד\"ז \nכל הנפשות תלויות בנפשו וכל הרוחות ברוחו וכל הנשמות בנשמתו וכמו שגופו של אדה\"ר \nכלול מרמ\"ח אברים ושס\"ה גודים כן נפשו רוחו ונשמתו גם כלם תלויים בתורה שיש בה רמ\"ח \nמצות עשה ושס\"ה מצות לא תעשה אשר ז\"ס מ\"ש רז\"ל א\"ל ר' פלוני אבוך במאי הוה זהיר \nוכו' ואל זה רמזו ז\"ל המאמר הזה בשיר השירים במ\"ש ועל מה אתיא להאי גופה סרוחה וכו' \nגם כל העולמות כלם הם בחי' אדם אחד כלול מתרי\"ג אברים וגידים וכמו שמצינו כנפי הארץ \nטבור הארץ עין הארץ לב השמים וכיוצא באלו וכנזכר בפרשת הזהר בריש פרשת תולדות דף \nקל\"ד ע\"א וז\"ל לית לך כל שייפא ושייפא דקיימא ביה בב\"נ דלא הוי לקבליה בריה בעלמא \nדהא כמה דב\"נ איהו מתפליג שייפין וכו' הכי נמי עלמא כל אינן בריין כלהו שייפין \nשייפין קיימין על אילין וכו' ואל זה רמז מ\"ש למעלה למינדע ליה לגופא ולאשתמודע מן \n"},{"index":9,"he":"איהו וכו' ואמר עוד וחד למנדע ולאסתכלא בהאי עלמא דאיהו ביה ועל מה אתתקן באופן כי \nהאדם צריך להשיג ע\"י טרחו בחכמה הזאת עד שידע שורשו ואחיזתו בגוף האדם העליון היכן \nוכן ברוחו ונפשו ונשמתו וכן אחיזתו במצות התורה בפרטות היכן עיקר אחיזתו ובזה תבין \nותשכיל מ\"ש חז\"ל כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין ימיו ונוחל את הארץ וכל מי \nשאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו וכו' במשנה הזאת נתחבטו בה \nהמפרשים ודי עתה בביאור מאמר זה שאין עתה מקומו. והנה הנביא ירמיה ע\"ה אחר שניבא כל \nהפסוקים הנזכר סיים בנחמה ואמר כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ וכלה לא אעשה ואמר \nכי בלשון נתינת טעם והוא כדי לתרץ ענין קושיא אחת הנולדת מעתה עם האמור כי הנה \nלמעלה אמר ראיתי והנה אין אדם ר\"ל אין מי שיודע בחכמה וא\"כ מעתה האדם פטור ומותר \nמלהתעסק בחכמה הזאת אחר שאין לו מי שילמדנה ויקבלנה ואם קבלה נקבל ואם לאו איך נוכל \n"},{"index":10,"he":"לקבלה לכן אמר בלשון נתינת טעם כי אין כך הוא הענין כמו שתחשוב כי הרי אין הקב\"ה בא \nבטרוניא עם בריותיו כי כה אמר ה' שממה תהיה כל הארץ ירצה כי אע\"פ אשר עתידה הארץ \nלהיות שממה באין מי שעוסק בחכמה הזאת עכ\"ז וכלה לא אעשה כי ה' צבאות הותיר לנו שריד \nכמעט איש רשום בכל דורו דור הן רב הן מעט ואף גם זאת בדור הזה האחרון לא מאסנו ולא \nגעלנו להפר בריתו אתנו ח\"ו וכמ\"ש בתקונים כנ\"ל דבדרא בתראה בסוף יומיא יתפרנסון \nמהאי חבורא ובגיניה וקראתם דרור בארץ וגו' כנ\"ל גם בס\"ה פ' וירא דף קי\"ח ע\"א וז\"ל \nוכד יהא קריב ליומי משיחא אפי' הני רביי דעלמא זמינין לאשכחא רזין טמירין דחכמתא \nוכו' הרי מבואר כי עד עתה היו דברי חכמת הזוהר נעלמת ובדרא בתראה תתגלה ותתפרסם \nחכמה הזאת ויבינו וישכילו ברזי התורה שלא השיגו הקודמים אלינו ובזה נסתלקה השגת \n(הפסאים) [הפתאים] המקשים ואומרים איכשור דרי ואם דורות שלפנינו לא השיגוה איך \n"},{"index":11,"he":"נדענה אנחנו ו\nבזה יסכר פיהם ואמנם עם היות זה פשוט ומבואר כי באלו הדורות האחרונים יתפרנסון מהאי \nחבורא ותתגלה אליהם החכמה הזאת הנה לא כל הרוצה ליטול את השם יבוא ויטול כי רזי \nהתורה וסתריה לא יתגלה לבני אדם בכח עיונם החומריי לולי ע\"י שפע אלהי המושפע ממרום \nקדשו ע\"י שלוחיו ומלאכיו או ע\"י אליהו הנביא ז\"ל כמו שנבאר בסוף הקדמה זו ונביא \nראיה מדברי רשב\"י ע\"ה בס' התיקונים וע\"ש עוד ראיה לזה כי רוב דברי הרשב\"י ע\"ה בס\"ה \nובתיקונים ובמדרש שיר השירים הכל נגלה אליו ע\"י אליהו הנביא ז\"ל וכו' וע\"י נשמת \nהצדיקים המתגלים אליו בכל דור ודור אשר זה ענין ספרא דרע\"מ שכלם ויכוח הרשב\"י ע\"ה \nעם נשמת מרע\"ה וכנזכר בהקדמת ספר התיקונים ע\"ש באורך בהקדמת הב' דף י\"ג ע\"א וז\"ל \nבההוא זמנא דאתחבר האי חיבורא רשותא אתייהב לאליהו הנביא ז\"ל לאסכמא עמהון ביה ולכל \nמארי מתיבתן דלעילא ותתא וכל חיילין דמלאכין עילאין ותתאין ונשמתין עילאין דצדיקים \n"},{"index":12,"he":"למהוי עמהון באסכמותא וריעותא וכו' ובזה יסכר פי הדוברי עתק בגאוה ובוז על הקדוש \nמלאך ה' צבאות רשב\"י ע\"ה וכל ספרו ספר הזוהר אשר אף בתלמודא דידן במס' סוכה בפרק \nלולב וערבה דמ\"ה ע\"ב אמרו שם עליו א\"ר חזקיה א\"ר ירמיה משום רשב\"י יכול אני לפטור \nאת כל העולם כלו מיום הדין כו' ראיתי בני עליה והם מעטים אם אלף הם אני ובני מהם אם \nמאה הם אני ובני מהם אם ב' הם אני ובני מהם עם היות שהיו בדורו כל התנאים ר\"מ שהיה \nמאיר עיני חכמים בהלכה ור\"י ור' יוסי ע\"ה וכיוצא בהם ראשי תנאים וחלילה וחס מלהאמין \nשהיה משבח את עצמו אף אם אינו כן כי לא היה נכתב בתוך התלמוד ובלי ס' לא יסבור זה \nאלא איזה מין או אפיקורוס. גם בבראשית רבה פ' ל\"ה וז\"ל ויאמר אלהים זאת אות הברית \nוגו' לדורות עולם א\"ר יודן לדרת כתיב וכו' ר' חזקיה מוציא דורן של אנשי כנה\"ג ומביא \nדורו של רשב\"י ר' חזקיה אמר כן אמר רשב\"י אי בעי אברהם למקרביה עד גבאי ואנא מקרבנא \n"},{"index":13,"he":"מגבאי עד מלכא משיחא והרוצה לידע זכות דור אנשי כנה\"ג ותכלית מעלתם יסתכל בפרקי \nהיכלות בפ\"ל ועכ\"ז אמר ר' חזקיה מוציא דורם של אכה\"ג ומביא תחתיהן דורו של רשב\"י \nז\"ל ושם ביאר הטעם כי בזכותו הוא עצמו לא נראתה הקשת כנזכר שם משמיה דאליהו ז\"ל \nדריב\"ל ז\"ל גם איתא בתלמוד ירושלמי וז\"ל א\"ר עקיבא לר' שמעון דייך שאני ובוראך \nמכירין ערכך עכ\"ל והנה יש מוציאי דבה על ספר הזוהר באומרם כי הנה בריש הקדמת \nהתקונים בדף ב' ע\"ב כתב שם ההוא מאמר של אותו אמורא שהיה נקרא רבה בר בר חנה דהוה \nקאזל בחדא ספינתא וחזא חד צפור וכו' וכן בפרשת פנחס בר\"מ ד' רפ\"ג ע\"ב וז\"ל והא אתמר \nדאיהו צפרא דבר בר חנה וכו' עוד שם בפרשה פנחס דף רי\"ו ע\"ב ענין ר' אלעזר בן פדת \nהאמורא וכאלה רבות ומי פתי יסור הנה ישגיח ויראה כי כל דברי הרשב\"י ע\"ה הם ברוח \nהקודש והיה רואה בעיניו כל נשמות החכמים אף אותם העתידים להבראות וכמעשה שאירע גם \n"},{"index":14,"he":"לר' ישמעאל בברייתות דפרקי היכלות ע\"ש וזה ג\"כ ענין ריב\"ז ע\"ה שאמרו עליו שלא הניח \nמקרא ומשנה וכו' והויות דאביי ורבא עם שהיו אמוראים ושים לבך והבן בדברים אלו. \nוזכור נא מאמר רשב\"י עצמו ובאדרא רבא בפ' נשא דף קל\"ב ע\"ב וז\"ל ארשב\"י כלהו בוצינין \nחברייא דאתיין בהאי עזקא קדישא אסהדנא עלי שמיא עילאה דעילאין וארעא קדישא עילאה \nדעילאין דאנא תמי השתא מה דלא חמא ב\"נ מיומא דסליק משה זמנא תניניא לטורא דסיני \nוכו' ועוד דאנא ידע דאנפי נהירין ומשה לא ידע כי קרן עור פניו וכו' ואל יפלא האדם \nמזה כי עם היות שרשב\"י אחרון שבתנאים זכה למעלה כזו כי דברים אלו כבשונו של עולם \nאין רשות בפה לפרש עניינם הכמוס והחתום אצלינו ועד\"ז אל תתפלא ממה שנספר בסוף הקדמה \nזאת מענין החכם הקדוש הנגלה אלינו בזמננו ובדורינו זה ולא אוכל לפרש ואם תרצה תבין \nמ\"ש בס' התקונין על דור הולך ודור בא דא משה ר\"מ וכנזכר בתיקו' ס\"ט דק\"י ע\"א אר\"ש \n"},{"index":15,"he":"חברייא בודאי קב\"ה אסתכם עמנא עילאין ותתאין למהוי בהאי חבורא זכאה דרא דהאי \nאתגלייא ביה דעתיד כוליה האי לאתחדשא ע\"י דמשה בדרא בתראה לקיימא קרא מ\"ה שהי\"ה הוא \nשיהיה ואתפשטותיה הוא בכל דרא ודרא בכל צדיק וחכם דמתעסק באורייתא עד מניינא דס' \nרבוא וכו' והדברים סתומים וחתומין: \nונחזור לענין הראשון כי אין ספק שדברים אלו לא יובנו בעיון אנושי חומריים אלא בקבלה \nמפה אל פה או מפי אליהו ז\"ל או מפי הנשמות המתגלים בכל דור ודור אל הראוים להם \nוהרמב\"ן ז\"ל אחרון המקובלים קרוב לדורינו כתב בסוף הקדמת ספרו על ביאור התורה בלשון \nהזה וז\"ל ואני הנני מביא בברית נאמנה נותנת עצה הגונה לכל מסתכל בס' הזה לבל יסבור \nסברא ואל יחשוב מחשבה בדבר מכל הרמזים אשר אני כותב בסתרי התורה כי אני מודיע נאמנה \nשלא יושגו דברי ולא יודעו כלל בשום שכל ובינה זולת מפי מקובל חכם לאוזן מקבל מבין \nוהסברא בהם אולת ומחשבה רבת הנזקין ומונעת התועלת אל יאמין בשוא נתעה כי לא תבואהו \n"},{"index":16,"he":"בסברותיו רק דעה כי ידברו אל ה' סרה לא יכלו כפרה אל יהרסו אל ה' לראות וכו' ואם \nהרמב\"ן ז\"ל אחרון כל המקובלים הפליג לדבר בזה באומרו שלא יושגו דבריו בענייני \nהרמזים ובסודות התורה כלל ועיקר איך יעלה בדעת אנושי להבין בעיוני ובשכלו דברי \nאלהים חיים דברי הרשב\"י ע\"ה אשר דברותיו כלהבי אש אוכלה וחתומים וסתומים באלף \nחותמות הלא תראה כי בעת פטירתו בריש אדרת האזינו לא ניתן רשות לשום אחד מאותם שבעה \nעיני ה' העומדים אז אצלו לכתוב סתרי הזוהר אלא לר' אבא כנזכר שם וכך אסתדרנא לכו ר' \nאבא יכתוב ור' אלעזר ברי ילעי ושאר חברייא ירחשון בלבהון ועם שניתן לו רשות לכתוב \nמצאנו ראינו בפ' משפטים דף קכ\"ג ע\"ב וז\"ל שאל ר\"א לר' אבא כל הני תיקונים אבא גלי \nלון בגין דלא ליעול בכסופא לעלמא דאתי השתא אמאי צריכי לגלאה א\"ל ר' אבא ההוא \nדכתבנא אנא מבוצינא קדישא אמינא כתבוהו לגבי חברייא דהא אינון ידעין מילין דהא \n"},{"index":17,"he":"אתיישבן מילין בלבן ומכאן ולהלאה סתימין מילין ע\"כ. והנה עם שכבר נתן לו רשות רשב\"י \nלכתוב וגם כי לא למד רק לאותם הז' חברים דעלו ונפקו באדרא קדישא ועכ\"ז הקפיד ר' \nאלעזר בנו ונתכעס על זה וגם הוא עצמו עשיב לו דמכאן ולהלאה להוו מילין סתימין \nבגוונא אבל לשאר חכמי דורם עם היותם תנאים לבם רחב כפתחו של אולם עם היותם כתובים \nהם אצלם מילין סתימים ולא אתגליין אלא לחברייא האילין בלחוד ואף גם הם בתוך מחשבות \nלבם ולא מן הפה ולחוץ וכמ\"ש סתימים מילים בגוונא ולא אמר ביננא וכן בפרשת ויחי \nדרי\"ז ע\"א אמר שם בכה ר' אבא ר' שמעון דטחנין מיניה מנא טבא וכו' ולא אשתאר בעלמא \nמיניה בר כמה דכתיב קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו' למשמרת לאצנעותא ואלו \nבהתגלייא לא כתיב והשתא מאן יכיל לגלאה רזין ומאן ינדע לון גם בפ' אחרי מות דף ע\"ט \nע\"א וז\"ל בתר דשכיב ר\"ש הוו חברייא אמרי אל תתן את פיך לחטיא את בשרך ואין ספר כי \n"},{"index":18,"he":"לולי שרשב\"י הכיר וידע ברוח קדשו כי ר' אבא היה חכם גדול ויודע להלביש ולהעלים \nהדברים דרך חידה ורמז שלא יבינו אפי' חכמי הדור ההוא לא היה מצוהו שיכתוב כי הנה שם \nבאדרת האזינו עצמה דף רצ\"ד ע\"ב אמר כל מאן דמגלה רזין בידוע דנשמתיה לאו איהי מגופא \n"}]}
