{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-60","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":60,"title":"שער כא פרק ב מ\"ת","hebrewTitle":"שער כא פרק ב מ\"ת","segments":[{"index":1,"he":"שער כא פרק ב מ\"ת\nואחר שביארנו ענין אמא עצמה נבאר ענין ההפרש שיש בין ז\"א לנוקבא בענין המוחין שלהם \nכי הנה ע\"ד ששיעור ז\"א הוא מן הת\"ת דאמא עד למטה כן נוקבא דז\"א הוא מן ת\"ת דז\"א \nולמטה אלא שיש הפרש א' ביניהן והוא כי הנה הנוקבא דז\"א מקומה הוא בתחלה כאשר נאצלה \nבאחורי ז\"א מהחזה של ז\"א ולמטה כיצד עד החזה הוא שליש עליון של הת\"ת דז\"א וממקום \nסיום החזה עד סוף הת\"ת דז\"א יש ב\"ש תחתונים אחרים. והנה שיעור כתר של נוקבא דז\"א \nהוא שיעור מקום ב\"ש התחתונים דת\"ת דז\"א וז\"ס פסוק ושמתי כדכד שמשותיך וגו'. והענין \nהוא כי הנה נודע כי ה\"ח מתפשטין בז\"א מהחסד שבו עד הוד שבו והנה חסד גימטריא ע\"ב \nוהנה חסד המתפשט בתוך ת\"ת של ז\"א בהיותו מתחלק לג' שלישים יהיה כל שליש ממנו במספר \nכ\"ד כי ג\"פ כ\"ד גי' ע\"ב והם כמנין חסד הנ\"ל והנה כתר דז\"א הם ג\"פ אור אור אור כמנין \nכתר אבל נוקבא הכתר שלה הוא ב\"פ אור אור שהם גימטריא בי\"ת כנודע כי הנוקבא נקראת \n"},{"index":2,"he":"בית ואלו ב\"פ אור שיש בכתר דנוקבא הם בחי' ב\"ש של ת\"ת דז\"א שלקחתם הנקבה לכתר שלה \nאשר כל א' מהם הוא כ\"ד וז\"ס ותמלא כדה ותעל כ\"ד ה' וז\"ס כ\"ד אותיות שיש בפסוק \nבשכמל\"ו כנזכר בזוהר וז\"ס כ\"ד ספרי דאורייתא ולכן הנקבה נקראת ד\"ך וענייה לפי שחסר \nממנה כ\"ד שהיא שליש הראשון והיא ד\"ך וענייה ממנו. וז\"ס שארז\"ל משחרב בית המקדש אסור \nלאדם שימלא שחוק פיו בעולם הזה כי בעת שנחרב ב\"ה שהיא הנקבה הנקראת בית לסבת לקיחת \nהכתר שבה ב\"פ כ\"ד כ\"ד הנ\"ל שהם ב' פעמים אור כמנין בי\"ת ולכן מאז ואילך אסור לשחוק \nכי שחוק הוא גימטריא ב' פעמים או\"ר או\"ר וכיון שנסתלק או\"ר או\"ר אין שחוק בעולם \nולע\"ל כשיבנה בית המקדש נאמר אז ושמתי כ\"ד כ\"ד שמשותיך כי אז יחזור לה ב\"פ כ\"ד כ\"ד \nהנ\"ל הנקרא שמשותיך על שמאירין כשמש וגם לפי שלוקחתן מגוף הת\"ת דז\"א הנקרא שמש \nכנודע להיות לה בחי' הכתר שבה ונמצא שהם ב\"ש מן השמש ויהיה כ\"ד כ\"ד שמשותיך כי הז\"א \n"},{"index":3,"he":"כולו נקרא שמש וגם בחי' הת\"ת שבו נקרא שמש. והענין כי כל חסד נקרא אור בסוד האור \nדאתברי ביומא קדמאה דמעשה בראשית והנה טעם לקיחתה ב\"ש תחתונים לבד הוא לפי שיסוד של \nתבונה מתלבש בשליש עליון של ת\"ת דז\"א כנודע שהוא עד מקום החזה ומשם ולמטה האורות של \nהחסדים הם מגולים לכן אין כתר דנוקבא יכול להתחיל אלא בסוף סיום שליש עליון דתפארת \nכי שם התחילו החסדים להתגלות ומכח האורות המגולים שם אז יוצא שם כתר שלה מבחי' ב\"ש \nהחסד המגולין והמאירין ולכן הם ב' פעמים אור אור וזהו מ\"ש למעלה כי ב' פעמים אור \nהוא גימטריא שחוק והנה ב' אלפין שבב\"פ אור אאלו הם שרשים שלהם הנשארים בז\"א ושאר \nהאותיות שהם ו\"ר ו\"ר מאירין בנוקבא ואז נעשה בה בחי' בית ולכן משחרב בית המקדש אסור \nשימלא שחוק פיו בעולם הזה אבל בהיותה לוקחתם נקראת אשת חיל עטרת בעלה כי חי\"ל \nגימטריא כ\"ד כ\"ד הנ\"ל ולעתיד לבא שתקחם כתיב באלהים נעשה חיל שהיא רחל והוא יבוס \n"},{"index":4,"he":"צרינו שעי\"כ נבוס צרינו בעת שיבנה בית המקדש וז\"ס ג\"כ וישראל עשה חי\"ל כי ז\"א הנק' \nישראל עושה חי\"ל לנוקבא ונותן ב\"ש שלו לכתר שלה ונתבאר לקמן בענין ב' אורות אלו \nהיטב ע\"ש. אבל שורש דרוש זה על מתכונתו ע\"ש גם שם נתבאר כי ז\"א יש לו ג' אורות בכתר \nשלו ורחל ב' אורות מהם [בכתר שלה] ולאה אור א' מהם בלבד בכתר שלה האמנם מה שאמרנו \nלמעלה שלוקחה לכתר שלה ב\"ש תחתונים של ת\"ת דז\"א אינן אלא מבחי' כלי והגוף בעצמו של \nהת\"ת דז\"א. אמנם מן המוח המתפשט בתוכו שהוא חסד המתפשט בתוך ת\"ת דז\"א אינה לוקחת \nממנו רק חצי שליש אור שלו לבד. אמנם הז\"א אינו כך כי גם הוא לוקח הכתר שלו מן הת\"ת \nדאמא ג\"כ אבל אינו לוקח רק שליש האחרון לבד מבחי' הגוף ממש שלה כנ\"ל באופן שכתרו \nקטן מכתר הנוקבא כפי הערך אבל ודאי ששליש ת\"ת דבינה הוא גדול מב\"ש ת\"ת דז\"א שלוקחת \nהנוקבא אך כוונתינו הוא כי כפי ערך היה ראוי שכמו שהיא לוקח ב\"ש מת\"ת שלו גם הוא \n"},{"index":5,"he":"יקח כפי זה ב\"ש מת\"ת דבינה והנה אינו כן אלא אינו לוקח רק שליש א' אחרון לבד והנה \nזהו מבחי' הגוף אבל מבחי' אור שהוא החסד המתפשט בתוכו כנ\"ל הנה לקח כל האור ההוא \nכולו כמ\"ש בע\"ה כי בחי' נצח הוד יסוד דאמא הם כלים ריקנים (קטנים) בלתי אור ואור \nשבתוכן הוא נשמות המוחין והאורות של ז\"א עצמן אבל הכתר של זעיר אנפין הגוף והאור של \nהתפארת עצמו דבינה ממש הוא כתר של ז\"א כמו שאכתוב לקמן בע\"ה. והנה יש שינוי והפרש \nזה בין ז\"א לנוקבא כי הכתר של ז\"א גופו קטן ואורו גדול מאוד וכתר נוקבא הוא להיפך \nכי הכתר שלה גופו גדול ואורו קטן מאוד. ועוד יש שינוי והפרש ב' בין שניהן והוא כי \nכתר הנוקבא אינה לוקחת מן הז\"א רק הארה בעלמא שיוצאת מאירה מגוף הז\"א אבל הז\"א לוקח \nעצמות וממשות האורות של אמא ממש שנכנסה בתוכו בסוד כתר כנ\"ל. ועוד יש הפרש ושינוי \nג' והוא נמשך מן השינוי הנ\"ל כמ\"ש והענין הוא בענין המוח הג' הנקרא דעת כי הנה \n"},{"index":6,"he":"נתבאר אצלינו כי בזכר יש ג' מוחין חב\"ד ופרטן ד' לפי שד\nעת כלול מב' בחי' שהם חו\"ג אבל דעת הנוקבא הוא ק\"ל ואין בו רק גבורות לבד. ודע \nהקדמה אחרת והוא כי הנה אלו המוחין הנמשכין אל הז\"א ולנוקבא הם בחי' טיפות הנמשכין \nמן או\"א ממוחותיהם בעת זווגם כנודע. ואמנם ב' טיפות הנקרא חו\"ב הם נמשכין ממוחין \nעצמן דאו\"א מחו\"ב של כל אחד מהם אבל טפת הדעת הכלולה מחו\"ג אינה נמשכת מהדעת עצמו \nדאו\"א אלא מהחו\"ג המתפשטין בו' קצוות דגופא דאו\"א. והנה כפי זה [מן הראוי היה] כאשר \nאלו המוחין מתפשטין בז\"א יהיו עד\"ז שחו\"ב יהיה למעלה בראשו אבל החו\"ג יתפשטו בגופא \nבו' קצוות אבל לא יהיו בראשו בחי' מוח ג' הנקרא דעת הכולל חו\"ג כיון שתחלת המשכתן \nאינם רק מן התפשטות ו' קצוות דאו\"א כנ\"ל. ואמנם הענין לא כך היה אלא שיש אל הז\"א ג' \nמוחין בראשו ממש ואפי' בחי' הדעת הכלול מחו\"ג הוא למעלה בראשו ובבחי' מוח ממש מלבד \nהתפשטות ה\"ח וה\"ג אשר בו' קצוותיו כנודע אבל בנוקבא דז\"א לא כך הוא אלא שבראשה לא \n"},{"index":7,"he":"יש רק בחי' ב' מוחין לבד שהם חו\"ב שלה כנזכר באדר\"ז רצ\"ב ונהירו דב' מוחין גליפא בה \nוגם ז\"ס דעתן של נשים קלה ואח\"כ יש לה בחי' התפשטות גבורות לבד ולא חסדים ואף \nהתפשטות זה אינו אלא בגופה למטה ומקום חצי הדעת שלה שהם הגבורות בלבד הם יושבים \nבאמצע ב' הכתפות שלה בשליש העליון של ת\"ת שבה ושם היא בחי' הדעת שבה אשר ז\"ס קשר של \nתפילין ש\"י כמבואר אצלינו במקומו. באופן כי זה שינוי הג' נחלק וכולל ב' שינוים הא' \nשהזכר יש בו דעת מהחו\"ג והנקבה אין לה דעת רק מהגבורות והב' שדעת הז\"א הוא בראשו \nבבחי' מוח ממש ודעת הנקבה הוא בשליש העליון של ת\"ת ושם מקובצים בדעת ההוא הגבורות \nשלה זולת התפשטות הגבורות המתפשטים בגופא דו\"ק כנודע. והנה סיבת היות דעת הנקבה \nניתן למטה בגופא מבואר הוא כיון שלא נמשך מדעת או\"א העליון שבראשה אבל צריך לידע \nסבה למה הדעת של ז\"א נתנין למעלה בסוד מוח בראשו ממש כיון שלא נמשך ממוח הדעת דאו\"א \n"},{"index":8,"he":"כנ\"ל. והטעם תלוי בשינוי הראשון הנ\"ל והוא כי ז\"א אשר הכתר שלו יש לו אור גדול מאוד \nוגופו קטן יש בו הארה גדולה ויש בו כח להמשיך ולהעלות את החסד וגבורה שהוא דעת דז\"א \nולהעלות דרך קו האמצעי עד ראשו ממש תחת כתר כנודע כי שניהם הם קו האמצעי ואז יהיה \nהז\"א דומה לאבא ואימא שיש להם מוח הדעת שלהם בראשם אבל נוקבא דזעיר אנפין שגוף כתר \nשלה גדול ואורו קטן מאד אין בו כח להעלותו ונשאר למטה בגוף כי שם מקומן הראוי להם \nכי משם חוצב מאו\"א כנ\"ל: \n \n"},{"index":9,"he":"שער כא פרק ג מ\"ת\nועתה צריך לתת טעם למה אין הז\"א לוקח הכתר שלו בת\"ת דאמא ב' שלישים גמורים כשיעור \nמה שלוקחת הנוקבא דז\"א הכתר שלה בת\"ת שבו ובענין זה יש ג' טעמים. הא' הוא בעבור \nעצמו והב' הוא בעבור נוקבא והג' הוא בעבור אמא. ונבאר אותן כי הטעם בעבור עצמו הוא \nמפני כי אם הז\"א יעלה ראשו עד שיעור ב\"ש ת\"ת דאמא נמצא שאמא כאשר מתלבשת ומתפשטת \nתוך הז\"א כנודע נמצא שצריך שתרד אמא יותר למטה ויכנסו ב\"ש ת\"ת שלה תוך ז\"א וקו \nהאמצעי שלה תתפשט למטה לפי שמן הת\"ת שלה נעשה הכתר דז\"א שהוא הקו האמצעי וא\"כ ברדת \nהת\"ת של אמא ב\"ש למטה תוך ז\"א צריך שגם היסוד של אמא שבקו האמצעי שלה ירד יותר למטה \nממקומו הנהוג שהוא בחזה דז\"א שהוא בסוף שליש העליון דת\"ת דז\"א והוצרך לירד עם סיום \nב' שלישים עליונים דת\"ת דז\"א. והנה נודע כי עיקר הארת ז\"א הוא מן החסדים שבתוך יסוד \nהבינה המתגלים בו מהחזה ולמטה שכבר נגמר מלבוש היסוד דאימא שהוא מכסה עליהם ועתה אם \n"},{"index":10,"he":"תרד יסוד הבינה עד סיום ב\"ש ת\"ת דז\"א לא יהיה גילוי אל החסדים שבז\"א כי אם בשליש \nהתחתון לבד ויהיה הז\"א בלתי הארה גדולה (כלל). והטעם הב' שהוא מפני הנוקבא כי בהיות \nיסוד דאמא מסתיים בחזה דז\"א מתגלין החסדים והאורות וע\"י הארה זו יכולה הנוקבא \nלהבנות והיא ניבנית משם ולמטה באחור דז\"א כנ\"ל לפי שנוקבא אינה ניבנית אלא מן הארת \nהגבורות אשר ביסוד דאמא ובהיותן מכוסים ביסוד דאמא צריכין לעבור ב' מסכים א' דופן \nמסך היסוד דאימא והב' הוא דופן הת\"ת דז\"א עצמו ואח\"כ יוצא האור אל הנוקבא ובזה לא \nתקבל הארה ולכן אינה יוצאה רק אחר כלות מסך היסוד דאימא שאורות הגבורות מגולות \nואינן צריכין לעבור להאיר לה רק דרך מסך א' לבד שהוא דופן ת\"ת דז\"א ואם היסוד דאימא \nהיה יורד למטה עד שיעור ב\"ש של ת\"ת דז\"א לא היתה המלכות נוקבא דז\"א יוצאת וניבנית \nאלא משם ולמטה והיתה קצרת הקומה מאד מאד. והטעם הג' בעבור אמא עלאה כאשר נת\"ל בתחלת \n"},{"index":11,"he":"דרוש זה והוא כי אמא עלאה כאשר מתלבשת משליש האחרון הת\"ת שלה ונצח והוד ויסוד \nומלכות שבה תוך ז\"א לצורך המוחין שלו צריכה היא להתגדל ולהתכפל כפליים להשלים \nחסרונם כשיעור מה שנכנס בז\"א והם ב\"ש תחתונים דבינה דאמא ודעת וחסד וגבורה וב\"ש \nעליונים דת\"ת שבה ונכפלים ונגדלים כפליים כשיעור חסרונם ואם גם שליש האמצעי דת\"ת \nשבה היה מתלבש בכתר דז\"א היתה צריכה להכפל ולהתגדל כפליים מתחלת בינה שלה עד סוף \nשליש עליון דת\"ת שבה ואז בחי' בינה דאמא תשש כחה עי\"כ ולא היתה שוה אל החכמה וכבר \nהארכני לעיל בזה כל הצורך. ועתה צריך להודיעך כי כל זה שאמרנו כי ז\"א אין שיעור גוף \nהכתר שלו רק שליש א' לבד הוא כאשר לא נכנסו בו רק המוחין דמצד אמא לבד אבל כאשר \nנכנסין בו אח\"כ גם המוחין דמצד אבא כנודע הנה אז יהיה הכתר שלו אורך ב\"ש כדמיון כתר \nנוקבא. והענין הוא מובן כאשר אמשול לך משל א' והוא אם יהיה לפניך ב' כלים שוין \n"},{"index":12,"he":"בקומתן ממש הנה כאשר נכנס זה תוך זה בהכרח הוא שהכלי הפנימי יוגבהו שפתותיו למעלה \nמשפתי כלי החיצון כן הענין כאן כי כאשר הת\"ת דאבא נכנס ומתלבש תוך הת\"ת דאמא לכנוס \nיחד תוך ז\"א יהיה הת\"ת של אבא גבוה למעלה מת\"ת של אמא החיצון אליו וארכו וקומתו של \nהכתר דז\"א אז יהיה עד שם ויהיה שיעורו כמו ב\"ש ת\"ת דאמא: \n \n"},{"index":13,"he":"שער כב פרק א מ\"ק\nשער הששי שער מוחין דקטנות ויתחלק לג' פרקים: \nענין מוחין דקטנות דע כי האדם נוצר בצלם אלהים ומבשרי אחזה אלוה. והנה דוגמת האדם \nשהוא טפה א' יוצאת ממוח האב ונכנס בבטן האשה שם נתהווה ונעשה צורה. וכבר ביארנו \nענין ג' ימים לקליטת הזרע וענין מ' יום ליצירת הולד וענין היותו בן ג' חדשים הכרת \nהעובר. אמנם עתה נדבר אחר גמר [הכרת] העובר לגמרי מה מוחין יש לו וכן אח\"כ כשנולד \nוכן אח\"כ כשנגדל וג' זמנים אלו הם שאנו קורין תמיד עיבור ויניקה ומוחין. והנה באמת \nשאנו רואים שהקטן אין בו דעת שלם והוא אטום בשכלו ועכ\"ז אנו רואים בעינינו שיש לו \nמוחין ממש כמו הגדול וא\"כ מה ענין זה והנה כבר ביארנו ענין זה כי הקטן הוא אל\"ם \nמאלהים וע\"ש והסוד הוא כי הקטן הוא לעולם בבחי' דין כי הלא ז\"א נקרא קטן בערך אבא \nהנקרא סבא ולכן אבא יותר רחמים מן הבן וכן למעלה עתיק יומין הוא יותר רחמים מן אבא \n"},{"index":14,"he":"והכלל הוא כי סוד הזקנה והשיבה בו תלוי הרחמים והקטנות הוא אכזריות ונראה זה בחוש \nהעין. וכבר הודעתיך כי המוחין הם משלימין את הז\"א להיותו בן י\"ס שלימות כי בסוד \nהיניקה אינו רק ו\"ק לבד ובעיבור בסוד ג' כליל בג' לחודייהו וזה ראיה אל הנ\"ל כי הלא \nביארנו שבהיות בית המקדש קיים והרחמים גוברים בעולם אז היה זו\"ן כל אחד שלם מי\"ס \nובחורבנו שהדין גובר בעולם אז הוא בן ו\"ק שהוא סוד היניקה ובזמן החורבן ממש היה ג' \nגו ג' ולכן תבין מזה כי היות הקטנות מורה על הדין. והנה בימי העיבור ויניקה הם סוד \nדינין ויש להם מוחין ג\"כ והם סוד אלהים ולפי שסוד המוחין הם עיקרם רחמים כי הלא הם \nבאים להשלים הזו\"ן לי\"ס א\"כ צריכים שיהיו רחמים שהם סוד הויות ולכן מוחין דגדלות הם \nהויות ומוחין דקטנות שהם עיבור ויניקה הם אלהים ולכן אינם נקרא מוחין ממש רק אותן \nדגדלות. אך של קטנות אין אנו קורין אותן מוחין רק עיבור ויניקה. וענין זה תבין ממה \n"},{"index":15,"he":"שהודעתיך מסוד האדם שהוא עשוי בצלם אלקים ובצלם הוי\"ה רק שזה פנימי וזה חיצון \nולהיות כי שם אלקים הוא חיצון, לכן כשמתחיל הקטן מתחיל ממטה למעלה, ומתחיל להיות לו \nתחלה מוחין מצד החיצוניות שהוא אלהים היינו בחי' הקרומות והם תמיד אף בקטנות ואח\"כ \nעולה למעלה לשם הוי\"ה ויש לו מוחין דהויות ודאלקים ודוגמת מ\"ש בס\"ה בענין ערלה גם \nבענין הקטן הנמול לח' כי בתחלה מתחיל ממטה למעלה שהוא בשני הערלה שהוא החיצוניות \nוהקליפות ואח\"כ נכנס בקטנות שהוא קדושה מועטת עד שעולה מקדושה לקדושה עד היותו גדול \nוז\"ס ומעיל קטן תעשה לו אמו וכמ\"ש בענין משה ושמואל. ואמנם לעולם המוחין דז\"א בין \nבקטנות בין בגדלות כולם באים מלובשים בנה\"י דאמא כנודע רק שכמו שהמוחין דקטנות באים \nמזווג החיצונים דאו\"א לכן גם הלבוש שלהם שהם הנה\"י דאמא הוא החיצוניות שלהם ולכן דע \nשג' בחי' יש לכל ספירה כמבואר אצלינו בסוד פנימי ואמצעי וחיצון וכל זה בבחי' או\"פ \n"},{"index":16,"he":"כי גם כנגדן בסוד אור מקיף יש ג' בחי' אלו ולכן תראה מ\"ש בענין ק\"ש כי יש מוחין \nדעיבור פנימי עם המקיף שלהם וכן ביניקה יש מוחין פנימים ומקיפים וכן גדלות יש מוחין \nפנימים ומקיף אמנם מזווג לבושים החיצונים דאו\"א נעשין מוחין לזו\"ן בחי' פנימי ומקיף \nבהיותו בבטן אמא שהוא נקרא אצלינו עיבור, וכן הלבוש שלהם הם נה\"י דאו\"א החיצוניות \nגם ביניקה המוחין שלהם מזווג או\"א בבחי' אמצעית שלהם וכן הלבוש שלהם הוא מנה\"י \nדאו\"א האמצעית וגם בגדלות המוחין הוא מזווג או\"א בבחי' פנימי שלהם וכן הלבושים שלהם \nמנה\"י דאו\"א הפנימית, ולכן המוחין דעיבור ויניקה הם שמות אלקים כי ב' בחי' אלו הם \nמן החיצוניות ואמצעים דאו\"א כנ\"ל. אך המוחין דגדלות הם מפנימיות או\"א לכן הם הויות \nדוגמת מ\"ש בסוד האדם היותו בצלם אלהים ובצלם הוי\"ה רק שזה חיצון וזה פנימי. אמנם יש \nחילוק א' מעיבור אל יניקה ומוחין, והוא שבעיבור לא יש לקטן ג' מוחין דקטנות רק ב' \n"},{"index":17,"he":"לבד והם מוח חו\"ב אך מוח הדעת אין לו לכן אין דעת לקטן כי אע\"פ שיש לו חו\"ב אינן \nמועילין לו כי הלא חו\"ב סתומים הם ולא אתגליין רק ע\"י הדעת והואיל ואין לו דעת לא \nאתגליין ולכן הקטן נמשל כבהמה ואין זה רק בעיבור אך ביניקה יש לו שבח על עיבור והוא \nשיש לו ג' מוחין חב\"ד אך לפי שאין לו מוחין רק מבחי' אלהים לכן אין לו דעת שלם כי \nאין לו מוחין רק מחיצוניות ולא מפנימיות אך עכ\"ז מועיל לו אל השייך לו לכן אחר \nשהתחיל הקטן לינק יש לו כבר איזה מציאת הדעת והולך וגדל וגם הדעת שלו הולך וגדל כל \nזמן היניקה אך עדיין אין זה נקרא דעת, אבל אחר היניקה מתחיל הגדלות וגם המוחין \nדגדלות יש בהם זמנים שונים כמשרז\"ל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין וכו' \nע\"ש. נמצא כי בעיבור יש לו ב' מוחין והם כפולים ב' דאבא וב' דאמא וביניקה ג' מוחין \nכפולים ג' דאבא וג' דאמא והגדלות ג\"פ כפולות ג' דאבא וג' דאמא אך של עיבור ויניקה \n"},{"index":18,"he":"הם סוד אלקים ושל הגדלות הויות הרי בעיבור יש לו ד' שמות אלקים וביניקה ו' שמות\nאלקים ובגדלות ו' הויות. ונלע\"ד שכמו שבגדלות על האמת הם ד' מוחין וא\"כ הם ח' הויות \nד' דאבא וד' דאמא שהם חו\"ב חו\"ג כן ביניקה הם ח' אלקים כי גם הדעת כלול מחו\"ג גם \nשהוא מקטנות אך כמו שבגדלות נקרא ג' ע\"ש היותן מלובשים בנה\"י שהם ג' כן הוא ביניקה \nכנלע\"ד ופשוט הוא. אך עכ\"ז עדיין צריכין אנו למודעי לכן עיין במ\"ש בסוד השרשים שלי \nבסוד האמוראים שהם מקטנות דאלקים ותנאים הם מגדלות דהויות ושם בארנו כי אין בדעת \nדיניקה רק שם א' דאלקים כי אפי' החסד שלו כיון שהוא שם אלקים נקרא הכל גבורה א\"כ \nאין שם חו\"ג רק גבורה לבדה והדבר מסופק וצ\"ע: \n \n"}]}
