{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-79","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":79,"title":"שער כט פרק ג מ\"ב","hebrewTitle":"שער כט פרק ג מ\"ב","segments":[{"index":1,"he":"שער כט פרק ג מ\"ב\nאמנם העלאת מ\"נ הם הנקרא עיבור ב' וע\"י העלאת מ\"ן דזו\"ן (נ\"א מ\"ן זו) נמשכים להם \nהמוחין כמ\"ש ולכן צריך שנבאר תחלה ענין מ\"ן מה עניינם. הנה נודע כי תמיד הבנים \nצריכין לעלות למ\"ן אל אביהם ואל אמם בסוד התעוררות תחתון והנה הצדיקים מעלים \nבנשמותיהן מ\"ן אל המלכות והם בניה. והטעם כי סתם נשמה הוא מהבריאה והנה עולם הבריאה \nהם בני מלכים דאצילות לכן שמת הצדיקים הבאים מבריאה הם מעלין מ\"ן אל המלכות דאצילות \nאמנם זו\"ן שהם בני או\"א הם מעלין מ\"נ ז\"א לאבא ונקבה לאמא כנודע וכמו שנשמת הצדיקים \nמעלין מ\"ן בכל לילה בעת השינה אל המל' והיא מחדשת אותן בסוד חדשים לבקרים. וביאור \nהענין חידוש הזה הוא שמאירה בהם בחי' מוחין דגדלות שהם הנקרא נשמות (שמות) בני אדם \nכן הז\"א בעלותו בסוד מ\"ן מתחדש ג\"כ ע\"י או\"א וחידוש זה הוא ע\"י לקיחת המוחין אלו \nדגדלות והרי ידעת ענין עיבור זה הב' בז\"א איך נמצא באדם התחתון כי בצלם אלהים עשה \n"},{"index":2,"he":"את האדם כי נשמת האדם היושבת במוח שלו עולה בכל לילה בסוד מ\"ן ומתעברת בתוך מלכות \nעיבור גמור ומחדש לו נשמתו היושבת במוח שלו כן הענין בז\"א ג\"כ. אמנם יש ב' פרטיות \nנחלקות בין זה לזה הא' הוא כי הנה נשמות הצדיקים אינם מעלין מ\"ן אל המלכות אלא \nבלילה לפי שאין שליטת המלכות אלא בלילה כמ\"ש ותקם בעוד לילה וגו'. אמנם אמא עלאה \nשולטת ביום ובלילה שהרי זווגייהו תדיר דלא פסיק ביום ובלילה לכן העלאת מ\"ן דזו\"ן \nהוא (בין) ביום (ובין) בלילה ובכל פעם מהם נעשו להם מוחין חדשים וז\"ס ק\"ש דשחרית \nוערבית שהוא סוד העלאת מ\"ן לזווג או\"א ולהמשיך מוחין להם כנודע במקומו והבן זה. גם \nיש חילוק אחר והוא כי האדם התחתון אינו יכול להעלות נשמתו בסוד מ\"ן רק אחר היותו בן \nי\"ג שנה ויום א' אמנם זו\"ן אינם כן והם יכולין לעלות מ\"ן לאביהם תיכף אחר ט' שנים \nויום א' אחר שיגדלו איבריו ומוחותיו ונשלם בפרצוף אע\"פ שאינם ראוין להוליד רק הם \n"},{"index":3,"he":"שלימים לעצמן ולצרכן. וטעם הדבר הוא כי בין הנשמה של אדם ובין הז\"א שניהם הושלמו \nבפרצוף אחר ט' שנים ויום אחד ושניהן מתחילין לעלות אמנם נשמת האדם קודם שיגיע אל \nיסוד העליון אשר שם הוא מקום העלאת מ\"ן או מ\"ד פוגע בג' קליפות הערלה בסוד שלש שנים \nיהיה לכם ערלים ונשלם להעלותן בסוד ג' שנים שהם עד שנת י\"ב ויום אחד ואח\"כ בשנת י\"ג \nאז עולה אל היסוד עצמו ואז כל פריו קדש הלולים ומשלים להשתלם שם ביום (נ\"א בשנה) א' \nובהשלימו להיות בן י\"ג שנים ויום א' אז הוא מעלה מ\"ן מבן י\"ג ואילך ולא קודם אך ז\"א \nתכף אחר היותו בן ט' שנים ויום אחד שהתחיל לעלות אינו פוגע שם ערלה כלל ח\"ו כי אין \nשום ערלה דבוקה (בו) כי מאמא ולמעלה אין החיצונים נאחזים ונמצא כי תכף פוגע בנה\"י \nדאו\"א ונעשים לו מוחין ויכול להוליד משם ולהלאה תיכף אחר יום אחד של שנת י' כי כבר \nהתחילו לכנוס המוחין. ונבאר עתה תשלום מ\"ן מה עניינם כמ\"ש זה למעלה הנה כל עליית \n"},{"index":4,"he":"מ\"נ צריך שתעלה מלמטה למעלה ממדרגה למדרגה וזה יעורר לזה וזה לזה עד רום המעלות. \nוהנה אחר היות זמן היניקה כבר יש גדלות כל צרכם בז\"ק דזו\"ן אמנם אין בהם יכולת \nלהוליד נשמות הצדיקים יען כי אין כח במוחין שלהם להוליד אחרים רק הצריך לעצמו וז\"ס \nקטן זוכה לעצמו ואינו זוכה לאחרים. אמנם כשיגדל ויבא לו תוספת במוחין שלו מאו\"א אז \nזוכה לאחרים ג\"כ ומוליד נשמות חדשות של צדיקים ונמצא כי כאשר יזדווג אז עם נוקבא \nלהיותו בסוד קטן אינו נותן בה רק מבחי' הו\"ק שבו. ובזה תבין סוד כלל גדול זכרהו \nוהוא ענין אותו רוחא דיהיב בה כדי לעשותה כלי להעלות מ\"ן כי בהיות בחי' ו\"ק נקרא \nרוחא וו\"ק ג\"כ נקרא כלים כנודע כי המוחין עצמן דיניקה נעשו כלים וקרומות אל המוחין \nדגדלות ונמצא כי הכלי הוא המעלה את המ\"נ שהם נשמות הצדיקים שנמשכו ממוחין דגדלות \nכמ\"ש בע\"ה והכלי הוא האי רוחא דיהיב בה ממוחין דו\"ק והנה מזה הרוחא דו\"ק נעשו \n"},{"index":5,"he":"המלאכים כנודע שהם חיצוניות העולמות ולכן המלאכים שרשם בעולם היצירה אשר תמן מקננים \nו\"ס לחוד. אמנם בחינת נשמות הצדיקים הם מבריאה שהוא בחי' המוחין ג\"כ (נ\"א ג\"ר) ולכן \nאין המלאכים עולין בסוד מ\"ן כי כבר נשלמה מלכות דו\"ק אמנם נשמת הצדיקים שהם מבריאה \nאלו צריכין לעלות במלכות דאצילות בסוד מ\"נ וע\"י תתאזר כח וגבורה לעלות היא ובעלה \nלמעלה עד או\"א ויקבלו ג\"כ ג\"ר הנקרא מוחין דגדלות. ונבאר עתה ענין עליית זו\"ן עצמו \nבסוד מ\"ן אל או\"א כי כמו שז\"א נתן רוחא בו\"ק דנוקבא לעשותה כלי בימי היניקה הנה גם \nאבא כאשר נותן באמא ההוא רוחא דיהיב בגווה אינו נותן בה אלא ממה שיש בו. והנה שורש \nאו\"א הם בחג\"ת דאו\"א (נ\"א) בחג\"ת דא\"א ואינם במקום המוחין של א\"א כלל ולכן כדי \nלהזדווג עם אמא ולתת לה טפת המוחין דגדלות לצורך ז\"א צריך שתחלה יקבל ג\"כ הוא סוד \nתוספת מוחין ממוחא עלאה דא\"א לכן צריך שתחלה תעורר זו\"ן מ\"ן לאו\"א ואז יוכל אבא \n"},{"index":6,"he":"לקבל ממוחא דא\"א עצמו ואז יוכל למיהב לאמא כ\nח המוחין דהולדה לתת אח\"כ ג\"כ לזו\"ן. ונבאר איך עליית זו\"ן בסוד מ\"ן מעורר תוספת \nמוחין באו\"א לתת אחר כך אל זו\"ן והענין כבר נת\"ל כי בעיבור א' נזדווג א\"א היסוד שבו \nמניה וביה בתוך ב' היסודות דאו\"א והנה אח\"כ היסוד והעטרה דא\"א נעשה נשמה לז\"א בימי \nהעיבור. ואח\"כ בימי היניקה נתפשט גם מוח בינה בז\"א בסוד ל\"ב אלהים ל\"ב שיניים אשר \nשם יסוד דא\"א כנ\"ל ואחר הט' שנים מתפשט בכל הו\"ק דזו\"ן נמצא עתה בעליית זו\"ן באו\"א \nעולה עמהם ג\"כ היסוד דא\"א שבתוכם עד או\"א והם מעוררין סוד מוחא עלאה דא\"א כנודע כי \nמבשרי אחזה אלוה כי כשמתעורר היסוד שבאדם מתעורר המוח להוציא טפת ההולדה וכן זה \nהמוחא עלאה דא\"א מתעורר ע\"י יסוד דא\"א כנ\"ל. אמנם אין כח מוחא עלאה עצמו יורד עד \nאו\"א כי גדלה מעלתו עד מאד אבל זה המוח דא\"א כל גילויו הוא בדיקנא דא\"א כמ\"ש במקומו \nושם נתבאר כי שו בו (בו) ב' מזלות זל הח' ומזל י\"ג והם זכר ונקבה ומהח' שהוא זכר \n"},{"index":7,"he":"נשפע כח באבא ומי\"ג שהוא נקבה משם נשפע כח באמא ולכן זה המוח העליון משפיע ע\"י הדעת \nשבו שהוא מזל ח' אל מזל י\"ג ואחר כך לוקחים הטפה או\"א ואח\"כ הם מורידין הטפה בסוד \nמוחין לבניהן זו\"ן נמצא כי מתעורר המזל הנ\"ל בהתלבשות או\"א ואז מורישין או\"א מוחין \nלבניהן. ואמנם כל זה אינו רק בכח התעוררות יסוד תחתון דא\"א המתלבש בזו\"ן וז\"ס סריס \nשאין לו זקן כי הרי מכח היסוד מתעורר דיקנא עלאה כנזכר: \n \n"},{"index":8,"he":"שער כט פרק ד מ\"ב\nוהנה ע\"י עיבור הב' זה הוגדלו זו\"ן יותר כי הנה בימי היניקה לא היו רק ו\"ק אמנם \nהמוחין היו בו בכח ולא בפועל כנ\"ל אך עתה נתפשט גופו בכח מוחין אלו שהם מוחין \nגמורים וראוי להוליד. אמנם צריך עתה לבאר כמה בחי' הם כי הנה אלו המוחין (באדם) \nבאים לו מלובשים תוך צלם דתבונה כנודע. נמצא כי בחי' א' הוא המוחין עצמן. ב' הוא \nהצלם דתבונה המלביש את המוחין. ג' הוא דז\"א עצמו אשר מתלבש בו הצלם דתבונה אשר \nבתוכו המוחין הנ\"ל. ד' הוא בחי' הנה\"י דא\"א המלובש תוך המוחין עצמן ונעשה להם נשמה \nפנימית לכל הבחי' הנ\"ל הרי הם ד' בחי' וכל אלו הם פנימים זולת אורות המקיפין דז\"א. \nונבאר תחלה הפנימים ואחר כך נבאר ענין נה\"י דתבונה והענין כי בחי' המוחין הפנימים \nהם מלובשים בת\"ת (בתוך) דנה\"י של תבונה כי בשאר חלקים עליונים של התבונה מתלבשין \nהמוחין המקיפין כנ\"ל אמנם הפנימים ההם הם תוך נה\"י דתבונה לבד ונבאר אלו ונאמר כי \n"},{"index":9,"he":"הנה ג' קוין הם נה\"י ובכל קו ג\"פ חוץ מן האצעי שאין בו רק ב' והם יסוד ועטרה. והנה \nקו ימין נצח דתבונה בג\"פ נתלבשה ונעשה נשמה פנימית תוך קו ימין דז\"א שהם חח\"ן שלו \nוקו שמאל הוד תבונה בג\"פ נתלבשה ונעשה פנימית תוך קו שמאל דז\"א שהוא בג\"ה ויסוד \nועטרה דתבונה שהם קו אמצעי נתלבשו ונעשו ונעשו נשמה פנימית תוך הקו אמצעי דז\"א שהם \nדעת ת\"ת שבו עד החזה לבד כמ\"ש טעם זה במ\"א. נמצא כי הבחי' היותר תחתונה שירדה שם \nהתבונה להתלבש הוא בהוד דז\"א כי לא הגיעה התלבשותה עד היסוד דז\"א. וז\"ס מ\"ש בזוהר \nובתקונים דאמא עלאה התפשטותא דילה עד הוד איהו. ונבאר עתה ענין ז\"א בעצמו איך נתפשט \nונתגדל כי הנה כל שיעורו ביניקה אינו אלא ו\"ק חג\"ת נה\"י ובהתלבש בתוכו נה\"י דתבונה \nנמצא כי שיעור חצי התבונה שהם נה\"י גדולים ככל הז\"א שהם חג\"ת נה\"י והיא נכנסת תוך \nהז\"א. והנה בבא נצח דתבונה להתלבש בחסד ונצח דז\"א ויש בו ג\"פ צריך שחסד ונצח דז\"א \n"},{"index":10,"he":"יתחלקו לג' בחי' וחלק העליון יהיה חכמה והב' חסד והג' נצח ובתוכם יתלבשו ג' פרקי \nנצח דתבונה וכעד\"ז בהוד דתבונה המתלבשת בגבורה והוד דז\"א שיתחלקו לג' בחי' ונעשה \nבג\"ה לז\"א. אמנם קו האמצעי דז\"א שהם ת\"ת ויסוד לא הוצרכו להתפשט אל ג' בחי' כי גם \nהתבונה אין בה רק תרין פרקין יסוד ועטרה לכן לא נחלק לג' בחי' אלא לב' כמו שהם אך \nמה שנתחדש בהם הוא שהת\"ת דז\"א נתעלה ונעשה בחי' דעת שבו והיסוד שבו נתעלה ונעשה \nבחי' ת\"ת שבו ובתוכם נתלבשו יסוד ועטרה דתבונה. ובזה תבין למה אמא עלאה אתקריאת מדה \nכי הלא היא המודדת וקוצבת קצבה בז\"א כי הנה בהתפשטות פ\"א שבה תוך ז\"א נעשה בה ספירה \nא' שלימה כי הרי אע\"פ שהוא קו ימין או שמאל של ז\"א לא היה בו רק ב\"ס ונעשה ג\"ס בכח \nהג\"פ של נצח ושל הוד דתבונה הנכנסים שם ונמצא כי שיעור וקצבת המקום תלוי בה ולא בו. \nובזה תבין איך משלים דז\"א נעשו ג' כי עד המקום שנכנס פרק א' דתבונה נעשה ספירה אחת \n"},{"index":11,"he":"שלימה וזהו ענין האמה המודדת ונעשה מדה לכל היריעות ע\"י התפשטות בתוכו ונותנת קצבה \nבו ואומרת מכאן ועד כאן יהיה חכמה ומכאן ועד כאן יהיה חסד כו' וז\"ס מדה אחת לכל \nהיריעות ואין מדידתה מבחוץ אלא בהתלבשותה בתוכו כנ\"ל. והנה עם הנ\"ל יובן מ\"ש פרשה \nמשפטים דף קכ\"ב רישא דמלכא אתתקן בחסד וגבורה כי כבר נתבאר במקומו כי ענין התיקון \nהוא המעטת האור והתעבותו אחר התלבשותו תוך בחי' אחרת והנה רישא דמלכא שהם מוחין \nדז\"א דגדלות נתקנו ונתלבשו תוך החסד והגבורה דז\"א כנ\"ל כי מהחלקים עליונים דח\"ג \nדז\"א שהם של ו\"ק ע\"י כניסת ב' פרקין עליונים דנ\"ה דתבונה נעשו בו ב' בחי' חו\"ב ובהם \nנתלבשו ונתקנו המוחין כנ\"ל. והענין כי מאלו הב' חלקים דח\"ג דז\"א נעשו תרין חללי \nדגלגלתא דיליה שהם הכלים המקבלים בתוכם את המוחין הנ\"ל הנקרא חו\"ב באמצעית ב\"פ \nעליונים דנ\"ה דתבונה הנ\"ל. והנה גם מהת\"ת דז\"א עצמו נעשה החלל הג' כלי המקבל בתוכו \n"},{"index":12,"he":"מוח הדעת באמצעית יסוד דתבונה כנ\"ל וא\"כ היה ראוי שיאמר רישא דמלכא אתתקן בחג\"ת אך \nהטעם לזה כי הנה הוא כללות דח\"ג כי הוא המכריע ביניהן בסוד שמים אש ומים נמצא כי \nבאומרו ח\"ג הרי ת\"ת נכלל בהם. ועי\"ל כי הנה היסוד אמא שבו הדעת והוא מתלבש תוך הת\"ת \nדז\"א והיא אינו ממש כמו יסוד הזכר רק אויר וחלל לבד כלי אשר בתוכם נכנס יסוד הזכר \nכנודע וכדלקמן בע\"ה ואין בו ממשות לכ לא נזכר רק הח\"ב המתלבשים בח\"ג משא\"כ ביסוד \nשבו הדעת. ואמנם קריאת רישא דמלכא אל המוחין האלו ולא אל הכלים עצמן שהם ב' חלקים \nהעליונים דח\"ג שנעשו תרי חללי דגלגלתא כנ\"ל הטעם הוא כי הנה הז\"א בעצמו אין לו רישא \nכי הרי כל עצמו אינו רק ו\"ק ע\"כ נקרא ו' דשמא קדישא וכן ו' שבתוך ה' עלאה שאין בו \nראש נמצא כי רישא דיליה הם בחי' המוחין אלו כי הג' חללים הם מהו\"ק עצמן שנגדלו אך \nכל עצמו אינו רק ו\"ק והבן זה מאד איך אין בז\"א רק ו\"ק לכן נקרא ו' דהוי\"ה כנזכר \n"},{"index":13,"he":"במ\"א. והנה נתבאר התפשטות ז\"א והתפ\nשטות דתבונה בתוכו אמנם עדיין צריך לבאר ענין היסוד דז\"א מהיכן נעשה כי הנה היסוד \nשלו נתעלה ונעשה בחי' ת\"ת אל הז\"א ואין בו עתה יסוד וגם בענין התפשטות התבונה עצמה \nהמגדלת הז\"א ונותנת בו מדה וקצבה כנ\"ל אין בה התפשטות לתקן יסוד של הז\"א כי הרי \nתבונה עד הוד בלבד הוי התפשטותא דילה כנ\"ל. ואמנם ענין זה יתבאר לקמן (פ\"ט) אחר \nביאור ענין המוחין עצמן וע\"ש וזכור ג\"כ התלבשות עתיק כי מיסוד שלו נעשה כתר ז\"א וכן \nשאר בחי' שיש שם: \n \n"},{"index":14,"he":"שער כט פרק ה מ\"ב\nונבאר ענין א\"א הנעשה נשמה פנימית אל כל הבחי' הנ\"ל ואיך מכחו נגדל הז\"א לט\"ס. \nוהענין כמו שנתבאר לעיל בענין ג' בחי' שיש לז\"א בזמן העיבור והבחי' הג' הוא שנבאר \nפה והענין כי הנה נת\"ל כי ב\"פ עלאין דנ\"ה דא\"א נשארו לעילא בחזה דאו\"א בסוד דדים של \nחלב ושם נשארו תמיד לעולם כי אין הדדים נעקרים ומתחדשים ותמיד קבועין הם ואמנם מפרק \nאמצעי דנצח דא\"א נעשה בז\"א ב' בחי' והם חסד נצח דז\"א ומפרק אמצעי דהוד נעשה לז\"א \nגבורה והוד ומפ\"ת דנצח א\"א נעשה ת\"ת ויסוד דז\"א ומפ\"ת דהוד דא\"א נעשה כל בנין הלכות \nפרצוף שלם הנק' נוקבא דז\"א נמצא כי גופא דז\"א שהם ת\"ת ויסוד שבו הם בנצח דא\"א \nונוקבא בהוד דא\"א. וזהו טעם שנזכר בזוהר על זו\"נ בתפלה של חול איהו בנצח ואיהי \nבהוד. וז\"ש באדרא דקל\"ב ג' רוחין דכלילין בג' שהם ג\"פ דנ\"ה דא\"א תרין מנצח וחד מהוד \nשמשם נתהוו ו\"ק דז\"א ומפרק הד' תחתון דהוד דא\"א שהוא הרוח הד' הכלול מכולם כמ\"ש \n"},{"index":15,"he":"מארבע רוחות בואי הרוח משם נתהוה המלכות. ולכן בימי המשיח שהוא המלכות שמשם מלך \nהמשיח יתעורר ההוא רוחא רביעאה וממנו ישיגו ויבינו החכמה כי אז תתעלה אור הלבנה \nכנודע לכן ג\"כ כשיתעורר רוח הד' הזה יבא מלך המשיח. והנה מחצי ת\"ת דא\"א נתהוו בז\"א \nחכמה דיליה ומיסוד דא\"א נעשה בז\"א בינה שבו ונעשה יסוד דא\"א נשמה אליו וזה הבחי' של \nיסוד דא\"א בהתלבשותו בבינה דז\"א נקרא מגדל הפורח באויר. והענין כי שורש היסוד ומקום \nאחיזתו הוא באמצע ד\"פ (נ\"א ב\"פ כצ\"ל) עילאין דנ\"ה והנה הם למעלה בחזה דאו\"א והיסוד \nיורד למטה בבינה דז\"א ואמנם לא ירד עד למטה באמצע ב\"פ אמצעים אמנם נשאר תלוי בבינה \nדז\"א שהוא למטה מב\"פ עלאין ולמעלה מב\"פ אמצעים וזה נקרא מגדל הפורח באויר כי היסוד \nנקרא מגדל כמ\"ש מגדל עוז וגו' והוא שם פורח באמצע בכח הארה היורד אליו מן ב\"פ עלאין \nוסובלין אותו וממשיכין אותו שם שלא יפול למטה באמצע ב\"פ האמצעים אמנם אינ סמוך עמהם \n"},{"index":16,"he":"רק פורח באמצע ולא למעלה ולא למטה וזה היתר נדרים פורחים באויר ואין להם על מה \nשיסמוכו כי איננו סומך עליהם ואמנם פורח באויר מכח הנמשך אליו עד שם וגם נקרא אויר \nאותו הכח הנמשך מהם שאינו רק אויר והארה לבד ואיני ממשיי סמוכים עמו. ואמרם היתר \nנדרים פורחים כו' הוא בבחי' הבינה דז\"א כי גם היא דוגמת היסוד דא\"א המלובש בתוכו \nוגם היא פורחת באויר כמוהו כנודע כי בינה נקראת נדר וגם (היא) נקרא מגדל הפורח \nבאויר. ואמנם הדעת דז\"א נעשה מתרין פרקין תתאין דח\"ג דא\"א שהם הכתפים דא\"א שלא \nנתלבשו באו\"א כנ\"ל ולקמן בענין המוחין דז\"א נרחיב ענין זה: \n \n"},{"index":17,"he":"שער כט פרק ו מ\"ב\nונבאר ענין המוחין דז\"א מה ענינם ונאמר כי הנה נת\"ל ד' בחי' פנימים אשר אחד מהם הם \nהמוחין עצמם בפנים ואמנם צריך לבאר ענין המוחין כמה בחי' הם בפנימים וגם המקיפים \nאשר כללות זה נקרא צלם כנודע. ותחלה נבאר מציאת כללות ענין המוחין הנה נתבאר בענין \nאצילות או\"א כי הם מלבישין ח\"ג דא\"א ומב' פרקי ידים עליונים נעשה חכמה דאו\"א ומן \nב\"פ אמצעים שהם הזרועות נעשה בינה דאו\"א ומחצי העליון דת\"ת דא\"א נעשה שאר תשלום \nגופו דאו\"א נשארין ב\"פ תחתונים דח\"ג דא\"א שהם כתפים דיליה אשר הם נמשכין אל ז\"א וכל \nזה נתבאר שם. ואמנם ודאי כי גם אלו (התרין) הכתפין נתלבשו תוך או\"א במוח דילהון \nומשם נמשכו וניתנו בז\"א אך הענין הוא כי בודאי הוא שנמשך אל הז\"א מוחין מצד כל אלו \nהבחי' כמ\"ש כי מב' הידים דא\"א אשר נעשה ממנו חכמה דאו\"א נמשכו ב' מוחין לז\"א ונעשו \nבו חו\"ב ונקרא אחסנתיה דאו\"א ומב' כתפין נעשו ב' חצאי דדעת שבו הנקרא חו\"ג ואלו \n"},{"index":18,"he":"נקרא תרין עטרין כמ\"ש בע\"ה. אך החילוק שיש בהם הוא זה כי חו\"ב שבו הנמשכין מב' פרקי \nהידים דא\"א אינו רק הארה א' הנמשכת מהם אל הז\"א ואינם הם עצמן אמנם ב' כתפין שהם \nסוד הדעת הם עצמן תרין כתפין היוצאין ונמשכין בדעת ולא הארה בלבד אמנם אינ נמשכין \nרק עד אחר שנתלבשו באו\"א תחלה ואחר התלבשותם שם נתלבש בדעת דז\"א ע\"י התלבשות באו\"א \nאמנם אלו נמשכין ע\"י זווג דא\"א. והוא כי נודע כי ב\"פ עלאין דנ\"ה דעתיק הם נשמה תוך \nב\"פ עליונים דידים שהם ח\"ג דא\"א וב\"פ עליונים דח\"ג דא\"א הם נשמה במוחין דאו\"א בחכמה \nדילהון כנ\"ל והנה אז מזדווגים נ\"ה דעתיק זה בזה ונכללין זה בזה נצח בהוד והוד בנצח \nויוצא טפה ההוא בח\"ג דא\"א נצח בחסד והוד בגבורה ואח\"כ נמשכת טפה ההיא עד זלא דדיקנא \nדא\"א הח' ונתנו בזווג אל המזל הי\"ג ומשם נמשכת למוחין דחכמה דאו\"א ומתרבה סוד מוחין \nדילהון ומזדווגים ויוצאת הטפה ההיא כלולה מג' שהם נ\"ה דעתיק מב\"פ ראשונים וגם מחו\"ג \n"},{"index":19,"he":"דא\"א (מתרין) פרקיו ראשונים וגם מחכמה דאו\"א ואלו נעשין חו\"ב דז\"א. ואלו הב' נקרא \nבאד\"ר אחסנתא דאו\"א כי אלו ב\"פ עליונים דנ\"ה דעתיק וח\"ג דא\"א שהם פרקי הידים הם חלק \nמאו\"א עצמן ונחלתן המגיע להם כי מהם נעשה חכמה דאו\"א כנ\"ל אלא שנמשכת הארה מהם בלבד \nונעשו חו\"ב דז\"א וגם מב\"פ תתאין דנ\"ה דעתיק נמשך טפה לב\"פ תתאין דח\"ג דא\"א שהם ב' \nכתפין דיליה. ואלו הב' כתפין אחר התלבשותן במוחין דאו\"א ירדו הם עצמן בהתלבשם תוך \nאו\"א כנ\"ל ונעשין דעת לז\"א ולא הארה לבד רק עצמותן כי אלו עצמן אחסנתא דז\"א עצמו \nונקרא באדר\"ז רצ\"ב תרין עטרין דאחסינו או\"א לברייהו. ובזה תבין איך הדעת ניתן תחת \nחו\"ב כי זה מב\"פ תתאין אלו מב\"פ עלאין. ואם תאמר כי הנה עד\"ז נמצא שהדעת גדול מחו\"ב \nכי זה מעצמות דא\"א ואלו הם מהארת מוחין דאו\"א והוא כי הנה אלו הב' עטרין נתלבשו \nתחלה במוחין דאו\"א וירדו אחר שנתלבשו שם [לז\"א] א\"כ כאשר נעריך ב' עטרין [דדעת] אלו \n"},{"index":20,"he":"אחר שנתלבשו אל אור (הארה) הנמשך מאחסנתא דאו\"א שהם בחי' ב\"פ יותר עליונים מאד מב' \nעטרין נמצא שהב' עטרין תחתונים מהם ולמטה מהם. הכלל העולה מדברינו כי ב\"פ עלאין \nדנ\"ה דעתיק מתלבשין בב\"פ עלאין דח\"ג דא\"א שהם ב\"פ ידים ומכל אלו נמשכת הארה לבד \nלחו\"ב דז\"א אמנם ב\"פ תתאין דנ\"ה דעתיק הם עצמן מתלבשין בב\"פ תתאין דח\"ג דא\"א שהם ב' \nכתפין ואלו הם עצמן יורדין ונמשכין ונעשים דעת דז\"א ממש אלא שהוא אחר שנתלבשו באו\"א \nלכן נקראו חו\"ב אחסנתא דאו\"א והב' עטרין נקרא עטרין ב דז\"א [עצמו]. והנה מזה הדעת \nשהם ב' כתפין דא\"א נמשך כח אל יסוד דז\"א כדי למיהב חד רוחא בביאה ראשונה בנוקבא \nלעשותה כלי וזה הרוחא נקרא בנימין לכ ברכו משה רבינו ע\"ה ובין כתיפיו שכן והב זה כי \nמשם מקורו. וגם בזה תבין כי להיות שהב\"פ עלאין דנ\"ה דעתיק מאירין בחו\"ב דז\"א ונודע \nכי נ\"ה הם דינין לן כנגדן במוחין מתפשטין דינין הנמשכין מהן בחוץ במצחא דז\"א מאתן \n"},{"index":21,"he":"אלף סומקי דסומקי כנזכר באדרא קל\"ו תנא האי מצחא אתפשט במאתן אלף סומקי דסומקי. וזה \nמ\"ש ג\"כ באדר\"ז דרצ\"ג דאיקרי מצח נצח באתוון רצופין כינצח דעתיק מתפשט במצח דז\"א \nוהנה בהאזינו אמרו מאן ירותא דא ב' עטרין דהיו גניזין בגווייהו ואחסינו לבן דא \nמסטרא דאבוהי הוי גניז (בגויה) חד עטרא דאיקרי חסד ומסטרא דאמא חד עטרא דאיקרי \nגבורה וכולהו מתעטרא ברישיה [דז\"א] ואחיד לון. והענין כנ\"ל כי חו\"ג דא\"א הם תוך \nאו\"א ומשם נמשכו ב' עטרין שהם ב' כתפין דח\"ג דא\"א אחר שנתלבשו באו\"א הרי שהם חו\"ג \nונמשכו מאו\"א לז\"א: \n \n"}]}
