{"id":"kabala-a9460fdaceb6-1-91","bookId":"kabala-a9460fdaceb6","part":1,"torah":91,"title":"קטע 91","hebrewTitle":"קטע 91","segments":[{"index":1,"he":"והטעם שנקרא ו' נקודות הוא בבחי' כל המוסיף גורע אל אותו הנקודה דז\"א ור\"ל כי אותה \nהנקודה שהיא ראויה שיהיה בו י' אורות כמו שיש לכל א' לג' נקודות העליונים כנ\"ל הנה \nבז לא היה כך כי לא יצאו רק ו' חלקי נקודה ההוא אחרונות מדעת חסד ואילך ואורות הג' \nנקודות עליונים לא יצאו כי נשארו בשרשם למעלה והרי יש בנקודה זו ו' חלקי הנקודה \nבבחי' האור וכן אין כח בכלי שלה רק ו' חלקים מן חלק א' לבד של הנקודה שהיא כתר שבו \nלבד באופן כי ו' נקודות אלו אינם רק מעט יותר ממחצית נקודה א' בלבד ונקודה החמישית \nשהיא עשירית שבכולן מן הי' נקודות הכללות כנ\"ל הוא נקודה מלכות דאצילות נוקבא דז\"א. \nואמנם אע\"פ שאנו קורין אותה נקודה אינה כשאר הג' נקודות ראשונים שכל א' היתה הכללות \nמי' אורות אמנם אין בה רק חלק א' חלק האור הנקודה (ההיא) והיא בחי' אור הכתר שבה \nוכן בבחי' הכלי לא היה בה רק עשירית א' לבד מי' חלקי (כלי) הכתר הראויה אליה אחר \n"},{"index":2,"he":"התיקון כלל העולה כי נקודה עשירית של י' נקודות של המלכים שאינו רק ה' נקודות לבד \nכנ\"ל. והנה היא קטנה מכל שאר הנקודות בין באור בין בכלי בין באור אין בה רק עשירית \nהאור ובכלי אין בה רק עשירית שבעשירית הכלי והג' נקודות העליונים האור ההוא שלם בכל \nחלקיו והכלי אין בה רק עשירית בלבד והנקודה הרביעית הכוללת ו' נקודות כנ\"ל האור שבו \nהם ו' נקודות התחתונים שלימות בלבד והכלי הוא ו' חלקים של חלק עשירית הראוי' אל \nהכלי אחר התיקון. באופן כי הז\"א היה אז ו' נקודות כמנין ו' של הוי\"ה והם מדעת עד \nיסוד כי נ\"ה הם תרי פלגי גופא ונחשבין ל\nא' ונמצאו שהם ו' נקודות כמבואר אצלינו ואז הנקודה של נקבה היתה בסוף היסוד דז\"א \nבסוד העטרה עצמה דיסוד בחי' נקודה ז' אליו עטרה בראש צדיק שהוא היסוד. וכבר בארנו \nלעיל כי זה הנקודה היתה בחי' כתר שבה וע\"כ נקרא עטרה כי כתר ועטרה הכל הבנה א' כי \nעטרה לשון סובב כמו עוטרים את דוד ואנשיו וכתר מלשון רשע מכתיר את הצדיק ומלשון \n"},{"index":3,"he":"כותרת כי הכתר מקיף את הד' מוחין בסוד גולגלתא. וכן עטרה מקפת ראש היסוד בסוד \nועטרותיהן בראשיהן של צדיקים נמצא כי עטרת היסוד היא עצמה נקודה (דנוקבא) (המלבש) \nממש בבחי' הכתר שבה כנ\"ל. ואמנם שיעור (גדלה הוא) גודל העטרה שהוא חלק א' מג' \nשלישים מדת היסוד. ואמנם מדת יסוד רובע מדת הת\"ת שהוא הגוף כמ\"ש בע\"ה בפסוק זה כי \nאין מדתו כמדת גודל שאר הקצוות כנראה בחוש העין. וז\"ש ומספר רובע ישראל כמש\"ל בע\"ה \nא\"כ נמצא כי העטרה שהוא שליש היסוד ויסוד רביעית ת\"ת א\"כ יהיה מדתה בקרוב (למעלה \nשהוא) חלק א' י' חלקים שבכל כלי וכלי שלכל ספירה וספירה וע\"כ נקרא נקודה לבד כנ\"ל. \nוז\"ס וכל בשליש עפר הארץ שהוא הכלי של המלכות הנקרא עפר הארץ מדדו המאציל כשיעור \nהעטרה שהוא שליש היסוד ופסוק זה נאמר בין בבחי' הראשונה של המלכות הנקרא ארץ בזמן \nהמלכים שמלכו בארץ אדום שהיתה היא עצמה עטרה כנ\"ל ובין בזמן התיקון שנפרדה המל' \n"},{"index":4,"he":"פרצוף בפ\"ע כמ\"ש אז נשארה העטרה דבוקה שם ביסוד ועליה נאמר וכל בשליש עפר הארץ. \nוהנה הסבה שמתחלה יצאה המל' תחת היסוד בבחי' עטרה ולא במ\"א וגם למה הי' דבוקה שם \nהטעם הוא כי נודע כי לעולם אפילו קודם התיקון דנה\"י דאמא היו נכנסין תוך גופא דז\"א \nע\"ד שאר הזמנים. והנה נ\"ה הם סתומים אך היסוד הוא פתוח תוך ז\"א והוא בקו האמצעי \nויוצאין אז האורות דרך היסוד ומתקנים שם את המלכות ע\"כ יש לה שורש שם בסוד העטרה \nוזכור טעם זה לכל הזמנים ולכל המדרגות המלכות שלעולם אין דיבוקה והתחלת יציאתה אלא \nבקו האמצעי נגד היסוד או נגד הת\"ת או נגד הדעת וכיוצא וכמ\"ש בע\"ה. והטעם לפי שכל \nבניינה הוא מיסוד אמא שבתוכה הגבורות והיסוד דאמא הוא תוך קו אמצעי דז\"א וע\"כ מקומה \nשם תמיד. ואמנם לפי שגם הו' נקודות לא יצאו מקושרים יחד כולם אלא נפרדין כל א' \nמחבירו בסוד הרה\"ר ולא בסוד הרה\"י כמבואר במקומו ע\"כ גם הנוק' היתה למטה מן היסוד \n"},{"index":5,"he":"בבחי' עטרה וע\"כ בהיות הנקבה בבחי' עטרה לא נמצא אז עדיין נקבה אל הזכר: \n(י) אדנ\"י מילוי המילוי ד\"ל אותיות ואם תמלא התי\"ו ביו\"ד יהיה ל\"ה אותיות והי' \nהיתירה היא מעולה מאד משאר אותיות והוא סוד מוחין עילאין שבה בשבתות ויו\"ט ור\"ח לבד \nאך בחול היא חסרת י' שהוא המוחין לכן הוא גימטריא ד\"ל כי אז היא עניה ודלה אך ע\"י \nי' היא ל\"ה אותיות שהם גימטריא יו\"ד ה\"י ב' מוחין דילה כנודע כי נשים דעתם קלה ואין \nבה רק ב' מוחין: \n(יא) דע כי המלכות כוללת כל השמות כולם בענין זה כי הלא ד' הויו\"ת ע\"ב ס\"ג מ\"ה ב\"ן \nגימטריא רל\"ב וג' אהי\"ה קס\"א קנ\"א קמ\"ג גימטריא תנ\"ה תנ\"ה ורל\"ב הם תרפ\"ז. והנה \nאדנ\"י במילואו גימטריא תרע\"א וי\"ב אותיות המילוי וד' אותיות אדנ\"י כולם הם י\"ו \nותרע\"א וי\"ב אותיות המילוי וד' אותיות אדנ\"י כולם הם י\"ו ותרע\"א עולה תרפ\"ז כמנין \nכל השמות הנזכר: \n(יב) דעת המלכות תחילה היה לה ב' כלים לחוד אמצעי וחיצון וגם המקיף היה באופן אחר \n"},{"index":6,"he":"אח\"כ בביאה ראשונה הניח בה ז\"א רוחא לעשותה כלי ואז נתוסף בה דעת פנימי שהוא שם ב\"ן \nוהוא סוד בנימין ואז חוזר דעת שלה להיות בחינת זכר ונתחדש בה או\"מ הזכר: \n(יג) מ\"ב שם ב\"ן הוא הנוקבא דז\"א והטעם למה במילוי ע\"ב ומ\"ה וס\"ג יש י' אותיות \nובב\"ן אינו רק ט' אותיות והוא כי היא חסירה בחי' יסוד כי כבר ידעת שהנקבה התחילה \nשיעור קומתה מנה\"י דדכורא והנה נ\"ה שבו הם ארוכים והיסוד קצר לכן הנ\"ה שהיו ארוכים \nהגיעו עד סיום קומתה. אמנם היסוד דדכורא שהוא קצר לא הגיע עד היסוד שבה ונשארה חסרה \nממנו וזהו הטעם שהמלכות נקרא נקבה כי לא נבראת בסוד היסוד לטעם הנ\"ל משא\"כ בבינה \nוע\"כ נקרא בינה דכורא כנזכר בזוהר וגם זהו הטעם שלא היה בה רק ב' מוחין לבד שהם \nמנ\"ה שלו אבל מן היסוד לא היה בה מוח ג' כי מן היסוד (שלו) נברא שיעור קומת גופה \nהכולל ו\"ק כי גם היסוד יש בו ו' זעירא וממנו נעשה גוף המלכות שיש בו ו\"ק אבל בחי' \n"},{"index":7,"he":"היסוד שלה אין בה ו' שניה כי ו' ב' דז\"א נעשית ו' ראשונה במל' וחסר לה ו' ב' לכן כל \nתאוות הנקבה לו' זו השניה שהוא יסוד כדי למלאות חסרונה: \n(יד) תחילה היתה הנקבה דבוקה באחוריו יען הכלים שלה עדיין קטנים בבחינת עיבור ואח\"כ \nנתפשט בבחינת יניקה ואח\"כ בבחינת גדלות וכל זמן זה הנפש שלה או הרוח או הנשמה היה \nנמשך לה מתוך פנימותו ויוצא לה לחוץ דרך איבריו וע\"כ הוכרחה להתדבק שם שרוחניות \nהעובר מתוך מחיצותיו ומחיצותיה מתדבקים אותם שם ונעשים גוף אחד וכשנכנס הרוחניות \nשלה היתה (היא) אחוריו והוא לבדו מלביש נה\"י דאמא ונמצא אמא ז\"א ונוקבא זה תוך זה \nבסוד נר\"ן ואחר כך ננסרה ומסתלק הרוחניות שלה מתוך ז\"א ועי\"ז אין המדבקות כנ\"ל \nונפרדין ואז נהפכין פב\"פ והם שוין ושניהן ביחד מלבישין לאו\"א ולנ\"ה דא\"א דהיינו ז\"א \nמלביש לאבא ואבא מלביש לנצח דא\"א והיא מלבשת לאמא ואמא מלבשת את הוד דא\"א: \n(טו) ג' כלים יש במלכות ובכלי ראשון יש ג' בחינות כלי שלה וכלי מלבוש ז\"א בתוכו \n"},{"index":8,"he":"וכלי מלבוש אמא בתוכו ומוחין דנפש בתוכם ובכלי שניה ג' בחינות אחרות כנ\"ל והרוח \nבתוכם ובכלי הפנימי ג' בחינות הנ\"ל והנשמה בתוכם ונמצא שיש ביסוד שלה ג' בחינות של \nג' ג' והכלי שלה נקרא יסוד והכלי של אמא נקרא חותם והמוחין שבתוכם הן נפש והן רוח \nהן נשמה הם בחינת ה\"ג דמ\"ן עצמן והכלי דז\"א אפשר שהוא שם ב\"ן המעלה מ\"ן או אפשר \nשהמוחין שבפנים שהם ה\"ג והם שם ב\"ן המעלה מ\"ן והוא רוחא דשדי בגווה אך המ\"ן הם \nהברורין ששבררה היא במוחא וירד שם בבחי' טפה דזווג דמ\"ן: \n(טז) דע שיש בחינת היסוד גם בקטנות ונקרא נחש הנושך את רחם האיילה היא הנקבה \nבקטנותה ג\"כ שאז אין ברחמה רק ה\"ג ולכן רחמה צר עד שיכנסו בה ה\"ח ונקרא [אז] נחש \nיען שהיסוד נקרא שדי וכשאין לו רק הלבושין דאהי\"ה הנקרא ד\"ם אחוריים כנודע אז עולה \nד\"ם שד\"י כמנין נח\"ש גם אחוריים דאהי\"ה דיודי\"ן הם תקמ\"ד תסיר מהם ת\"ק מלוי שד\"י \nנשאר מ\"ד ועם שד\"י פשוט כמנין נח\"ש גם ידעת שהיסוד נקרא אל שד\"י ומלוי שד\"י יש ט' \n"},{"index":9,"he":"אותיות ועם ה' אותיות דא\"ל שד\"י כמנין נח\"ש עם הכולל ובמלוי א\"ל שדי אל\"ף למ\"ד שי\"ן \nדל\"ת יו\"ד גימטריא אלף סוד אלף מפתחאן כנזכר פרשת ויקהל דף רי\"ט ע\"ב: \n(יז) צירים ודלתות שביסוד דנוקבא הם בחוץ ועד שם הוא בחינת נחש דאתי על חוה אך לא \nבפנים גו היסוד הפנימי. ונלע\"ד שכל זה הוא בסוד כלים החיצונים ששם נחש דאלהים \nדקטנות ובו נאחזין הקליפות וכנגדו ביסוד שבה הם הצירים החיצונים ובפנים מול החדר \nהוא מ\"ן: \n(יח) החדר הפרוזדור שנזכר במסכת נדה הם בחי' יסוד ומל' שבנוק': \n[הגהה - יסוד הנקבה כי כשהיא טמאה משפעת דם וכשיולדת אז הדם עולה ומתהפך לחלב \nוהענין כי סוד אהי\"ה בריבוע גימ' ד\"ם כמ\"ש באות א' של מלוי וא\"ו והנה בהיותה למטה \nאז הדינין נמשכין כי כל זמן שנמשכין הם מתגברין אך כשהוא מתעלה למעלה בסוד ד' \nיודי\"ן דע\"ב אז חוזר רחמים ונקרא חלב וחלב גימ' מ' נגד ד' יודי\"ן דשם ע\"ב: \n(יט) נוקבא דז\"א נקרא צלע וכנסת ישראל וכלת משה ושושנה עליונה וז\"א נקרא משה וישראל \n"},{"index":10,"he":"ודעת אך יעקב נקרא ת\"ת ונוקבא נקרא סלע ושושנה תחתונה. ועיין בפירוש מורי זלה\"ה \nבריש פ' בראשית בנוסח הג' על ר' חזקיה פתח כו': \n(כ) כבר בארנו במ\"א ענין הגדלת נקבה ואמנם דרך כלל הוא כי אז מאחורי הת\"ת האירו \n[בה] ה\"ח וה\"ג ויצאו וניתנו בה וגם שם היה בבחי' צלם על ראששה והיו נכנסין בי\"ב \nשנים כנודע ואז ה\"ח ניתנו בג\"ר שבה להגדילה מבחינת נקודה אל מדה שלימה והגבורות \nהדילו שאר גופה באופן שנעשה י\"ס שלימות ופרצוף שלם וירדו ה\"ג הרושם שלהם והארתם שם \nביסוד שלה דוגמת הארת ה\"ח ביסוד דז\"א. והנה כל האברים נעשו ונצטיירו בכ\"ב אתוון \nכנודע כי גוף הוא מן האותיות לכן הארת כ\"ב אתון דכורין שמהם נצטייר עצמותו לצורך \nגופו עצמו נתקבצו ביסוד שבו ונעשה כלי והארת כ\"ב אתוון דנוקבא [שבה] שמהן עצמן \nנצטייר עצמות גופא נתקבצו ביסוד שבה ונעשה בה כלי והנה ה' אותיות מנצפ\"ך היתרות \nהזכרים הם המ\"ד עצמן שבתוך פי היסוד שלו שנעשה מכ\"ב אתוון והם ה\"ח וכ\"ז לוקח במוחין \n"},{"index":11,"he":"דגדלות קודם הנסירה וה' אותיות מנצפ\"ך הנקבות היתרות הם מ\"ן שבתוך היסוד ששלה \nשנעששה מכ\"ב אתוון דילה והם ה\"ג והרי יש עתה דלת א' וציר א' מהכ\"ב אתוון דילה ומ\"ן \nפשוטים ממנצפ\"ך ביסוד שלה כל זה קודם הנסירה הנז' במ\"א. ונמצא כי מן הארת כ\"ב \nאותיות דדכורא שהם האברים שלו ממש נעשה כלי דיסוד דכורא ומהארת ה\"ח עצמן המגדלין את \nהאברין נעשו מ\"ד וכן בנוקבא מהארת כ\"ב אותיות שהם האיברים עצמן שלה נעשו יסוד כלי \nשלה ומהארת ה\"ג שלה נעשה מ\"ן שבה: \n(כא) הטעם שהמלכות נקרא כ\"ה משום שנוטלת י\"ג ת\"ד דא\"א וט' דז\"א הרי כ\"ב תיקונים ובה \nיש ג' תיקונים שהז\"א נותן לה ג' שהם תורה נביאים כתובים הרי כ\"ה י\"ג דא\"א וט' דז\"א \nוג' שהז\"א נותן אליה: \n(כב) המל' נקראת תבל הכינוי זה נקרא כך בשעה שהמלכות מתחברין בה רי\"ו העליון בסוד \nמזלא קדישא ורי\"ו תחתון שבה בסוד ע\"ב קד\"ם כנ\"ל וכמבואר אצלינו בכוונת ק\" בעת השינה \nוהנה ב' רי\"ו הם תבל ואז נקרא כך. הטעם שהבינה נקרא הוא לא מפני ההעלם שהרי אבא \n"},{"index":12,"he":"נעלם ממנה ונקרא את\"ה וגם א\"א נקרא הו\"א אלא משום (כי תיבת) הוא לעולם בכתר ואמא \nהוא כתר לז\"א וא\"א הוא כתר לאו\"א: \n \nשער לד פרק ג מ\"ב\nסדר תיקון בריאת נוקבא דז\"א ובו יתבאר לך מ\"ש בגמרא האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו \nונבאר כמה מיני שינוי זמנים היו בה ונבאר תחילה למה נקראת המלכות נקבה. גם נבאר מה \nהפרש יש באורות עליונים שלזה נקרא זכר ולזה נקרא נקבה. גם נבאר איך מצינו שנשמות \nזכרים באים מן הנקבה ונקרא זכרים כמו דהע\"ה וזולתו. דע כי הדעת כולל ב' עטרין והם \nחו\"ג והחסדים נק' זכרים והגברות נקראים נקבות ואעפ\"כ יש גבורות זכרים ויש גבורות \nנקבות והענין הוא שודאי הוא שעיטרא דחסדים נשאר בז\"א ועיטרא דגבורות לוקחת רחל. \nוהנה בארנו במ\"א שלפי שאין הנקבה לוקחת רק עטרא דגבורה לכן ארז\"ל דעתן של נשים קלה \nוא\"כ גם הזכר יהיה דעתו קל אם אי בו רק מחצית דעת דוגמתה שהם עטרא דחסד. אמנם בהכרח \nהוא ששורש עטרא דגבורה נשארת בדעת הזכר ולא די בזה גם הו\"ק דזכר כמו ששם מתפשטין \n"},{"index":13,"he":"הה\"ח כנודע כן מתפשטין שם הה\"ג עם הה\"ח וע\"כ גם אלו הגבורות שנשארו בו נקראו זכרים \nוכאשר ניתנין בעת הזווג מן הזכר לנקבה דרך היסוד יוצאין מש בגלוי מפי היסוד ואין שם \nמחיצה ואין האור נחלש כחו ממה שהיה לכן נקרא זכרים. אמנם הגבורות שיצאו מתחלה אל \nהנקבה לתקן פרצופה ונתפשטו תחלה בו\"ק ע\"ד הזכר כנ\"ל ואח\"כ היא נותנת אותן בעת הזווג \nבבחי' טפת מ\"נ אלו הם נקבות. ועוד סבה אחרת שכאשר יצאו אלו האורות של הגבורות מן \nהזכר אליה הנה עברו דרך גופא דז\"א ממש מן האחוריים שלו ואז בהכרח בעברו דרך מחיצה \nנחלש כחו ומתמעט הארתו וע\"כ נקראו אלו האורות נקבות. וזה סוד שאומרים תמיד בכל מקום \nתשש כחו כנקבה כי חלישת הכח הוא כינוי אל הנקבה משא\"כ כשנתפשטו האורות תחלה בזכר \nשאז יצאו בגלוי מפי יסוד תבונה שהוא רחם נוקבא המלובש תוך הזכר ומשם יצאו בכחם \nבגלוי בלתי חלישת כח אלא עדיין הם בכחם על דרך שיצאו ממוח אבא ממש ולכן נקרא זכרים. \n"},{"index":14,"he":"גם הענין יותר מבואר שנודע שב' עטרין אלו הם ח\"ג ב' זרועות דא\"א כמבואר אצלינו ושם \nבודאי שניהן זכרים אלא שבעודן מתפשטין בזכר נקראים זכרים אע\"פ שנותנם אלא שבעודן \nמתפשטין בזכר נקראים זכרים אע\"פ שנותנם בעת הזווג אל הנקבה וברדתן להתפשט במשם בגוף \nהנקבה אז נקרא נקבות וזהו ענין כמה נפשות כמו נפש דהע\"ה וכל שורש קין כנזכר במקומו \nוזה טעם למה אשה נקרא נקבה והוא כמ\"ש באדרא דעבר בוצינא דקרדינותא. ונקיב בחדוי \nדז\"א ונפיק לבר מאחוריו לכן היא נקראת נקבה שכל האור שלה יוצא דרך נקב ההוא זהו \nפירוש לשון נקבה נקב ה' שהמל' שהיא ה' תתאה כל אור שלה יוצא דרך נקב ההוא. והנה ז' \nזנים היו אל הנוקבא דז\"א עד שהיתה ראויה לזווג וחזרה עמו פנים בפנים ויש בחי' אחרת \nג\"כ וית במ\"א בע\"ה ואלו הם. א' בהיותה קודם תיקון שאז היתה נקודה קטנה. הב' בעיבור \nא' של התיקון ואז היתה נקראת פסיעה לבר. הג' בזמן היניקה ואז נקראת ה' תתאה ואז \n"},{"index":15,"he":"נקראת צלע. הד' משם ואילך עד שתהיה בת י\"ב שנים ויום א' והמשך זמן זה נקראת קטנה \nואז נקראת ג\"כ חוה אשת אדם. הה' אחר שעברו עליה י\"ב שנים ויום א' שאז כל המוחין \nדגדלות שבה נגמרו להכנס ואז נקראת נער חסר ה'. הו' בעת הנסירה ואז נקראת נערה בה'. \nהז' כשחוזרת עמו פב\"פ לזווג ואז נקראת בוגרת והנה ז' זמנים אלו כללותן הם הה' \nאחרונות שאז התחילה להקרא בשם נקבה ונכללין בד' כי בחי' הה' וו' שניהן א' ואלו הד' \nמדריגות נרמזין בד' אותיות נקבה אע\"פ שאינן כסדר אותיות והם נערה קטנה בוגרת ה' \nתתאה ולכן נרמזו ד' זמנים אלו בנוטריקון שהם נקב\"ה. ותחלה צריך שתדע שלעולם בחי' \nהמלכות הוא בקו האמצעי דז\"א מאחוריו לפי שהנה\"י של אמא המתפשטין תוך ז\"א הנ\"ה הם \nסתומים ויסוד שלה המתפשט תוך קו אמצעי דז\"א כנודע הוא לבדו פתח ומהם מתגלין האורות \nתוך ז\"א לכן אין המלכות עומדת אלא נגד סיום היסוד דאמא שהוא בקו האמצעי ובכל קו \n"},{"index":16,"he":"האמצעי של ז\"א יש אל המלכות שורש שם. וזהו הענין האשה עולה עמו ואינה יורדת עמו כפי \nהשתנות הזמנים מקומותיה משתנים בקו אמצעי ולעולם נשארין שרשים קיימין שם כנודע כי \nכל דבר שבקדושה אינו נעקר שרשו משם. ובזה אל תתמה בכמה בחי' שנמצאו אל המלכות כי \nהנה תחלה היתה מקומה בעטרה שתחת היסוד ושם היא רמוזה המלכות ואח\"כ נגדלה (ועחדה) \nונעקרה משם ועלתה על הת\"ת שבו כמו בתפלת השחר ואח\"כ נתקנית לגמרי וחוזרת עמו פב\"פ \nולא מפנ זה נעקרה שרשים הראשונים ושם נשארין קיימין לעולם אשר זהו הענין האשה עולה \nעמו ואינה יורדת עמו כי בכל גידול של הז\"א גם היא היתה נגדלת עמו ונשארין שרשיה \nקיימין בו. וגם למעלה באחורי הדעת דז\"א יש לה שורש א' אשר משם נעשית לאה וזהו שורש \nיציאת לאה שם וזכור כלל זה. ולא עוד אלא אפי' עם כל ספירה וספירה מספירות ז\"א יש לה \nשורש א' שם כי בעת העיבור שהיתה שם עם ז\"א אז נתערבה היא עם כל ספירה וספירה שבו \n"},{"index":17,"he":"והשאירה שורש בכולם וזה סוד בתיקונים ובזוהר ויקרא דפ\"ו דאיהו שלימא דכל ספירה \nוספירה ובזה אל תתמה אם המלכות נקראת ע\nטרה של היסוד או אם היא פרצוף נקבה ממש לבדה. ונתחיל לבאר כל בחי' הנוקבא: \n \n"}]}
