{"id":"kabala-b34e2671e842-1-12","bookId":"kabala-b34e2671e842","part":1,"torah":12,"title":"פרק א משנה י","hebrewTitle":"פרק א משנה י","segments":[{"index":1,"he":"פרק א משנה י \nמ\"י שתים רוח מרוח. פירוש הספירה השנית והיא שתים כי היא כוללת העליונה עמה והיא \nרוח גס מרוח הדק כי כל מה שישתלשל מעילה לעילה הוא מתעבה והולך ועל דרך משל הגלגלים \nהנפרדים דקים והאש גסה מהם והרוח גסה ממנה והמים גסים מהם והעפר גס מכולם:\nואמר חקק. לפי דקותו, ולפי גסותו אמר חצב בה, כ\"ב אותיות של התורה והם נחקקו בסבוב \nהגלגל א' אחר א' עד אמצעיתו ר\"ל המרכז והה\"ד אלף אלפין ישמשוניה ורבוא רבבן קדמוהי \nיקומון והם מתגלגלין ומצטרפין ולכו היא כוללת התורה שקדמה וכל המצות וכל השמות וכל \nהלשונות וזהו שמו של הב\"ה ית' והם יסוד ושורש לכל הנמצאים כד\"א ואמלא אותו רוח \nאלהים בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה וארז\"ל שיודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם \nנבראו שמים וארץ והסוד כי יוצר הכל הוא. ואמר שלש אמות כד\"א כי אם לבינה תקרא אל \nתקרי אם אלא אם ונקראו אמות כי כשם שהאם היא אם לכל הנולדים ממנה כך הם אלו ג' אמות \n"},{"index":2,"he":"הם אמות לכל הנמצאות והם שרש אויר ומים ואש הנזכרים במשניות שאחרי כן. ושבע כפולות, \nבדבר ובתמורה וי\"ב פשוטות. בא לומר לך שכל יסוד וכל כפול וכל תמורה כולם מקבלים מן \nהבינה הנקראת רוח מרוח ונקראת מ\"י שנאמר את מי נועץ ויבינהו ואמר מ\"י תכן את רוח ה' \nרוח ה' ממש והם חכמה ובינה והבן זה:\nורוח אחת מהן. הנה נתבאר לך שיש אותיות של רוח והם אותיות של רוח הקדש לכן נקרא \nלשון הקדש מה שלא נקראת כן שום לשון מע' לשונות ולפי שהוא נמשך ונאצל ממקור הקדש. \nואל תאשים אם ממקצת החכמים יש שנתנו טעם להיותו נקרא לשון הקדש להיות איברי התשמיש \nכולם מושאלים לו ולא תמצא שם מונח לכלי הערוה בלשון הקדש, כלל לפי שמצאנו כמה שמות \nבלשון הקדש שאינם על דרך איברי הערוה והם ג\"כ מושאלים ואפשר שמצאנו ג\"כ באיברי \nהערוה שהוא שם מונח בהנחה ראשונה ולפיכך לא רצינו להשיב עליהם אמנם ניכרים דברי \nהאמת. ומה שההבילו המהבילים ואמרו כשיתעורר אדם לדברי שיר שזהו רוח הקדש, ח\"ו שיהיה \n"},{"index":3,"he":"שיכוין לזה הר\"מ ז\"ל ומי קם בגאונים כמוהו אמנם דבריו בראשי פרקים מובנים למי שקבל \nסודותיו מפה אל פה ועל זה האותיות יוצאות בדרכי הנתיבות בדרכי הניגון וזהו סוד טעמי \nהתורה לפי שהם נכנסים ויוצאים בקול השיר והסוד בזה פעמון זהב ורמון כשהיה כהן גדול \nנכנס לפני לפנים כדי שישמעו קולו. ומזה תוכל להבין סוד רוח הקדש ששורה על הנביאים \nבדרך ניגון כדי שישמחהו הה\"ד ועתה קחו לי מנגן לפי שזה הרוח נאצל מן כ\"ע בדרך הנתיב \nהארוך עד שיגיע לתפארת הנקרא רוח וזהו סוד הנבואה שנאצלת מן התפארת אל העטרה וזהו \nסוד פה אל פה. ואותן האותיות הן עצמם הנתיבות, ואמנם אמר ורוח אחת מהם, בא לומר לך \nכמו ששי\"ן של תפילין הוא עצמו העור והוא בעצמו השי\"ן ואין הפרש ביניהם כך אותו רוח \nבעצמו הוא האותיות והם בעצמם רוח הקדש הוא יבא ממקום הקדש הנקרא כ\"ע שהוא קדש קדשים \nובכלל זה כל דומם וצומח וחי ומדבר וכל הנמצא מעילת העילות וכ\"ע וחכמה כולם באו \n"},{"index":4,"he":"מאותו רוח וההבל היוצא דרך אותו הנתיב הנמשך מכתר עליון אל התפארת:\nמי\"א שלש מים מרוח. כד\"א ישב רוחו יזלו מים והם מי החסד שנאמר ורוח אלהים מרחפת על \nפני המים ואחר שהקריש המים והקפיאם והחזיקם עד שחזרו להיות כעין ספיר ורקיעים אחר \nכך חצב בהם תהו הוא קו ירוק שמקיף את העולם וזהו הקו הוא (הקו) המבדיל בין העליונים \nוהתחתונים ואותן המים שיוצאים מכח הבינה דרך הנתיב עד הגבורה ומכח האש שבו מקפיאן \nומקרישן ובמעשה בראשית רבה תהו דומה לג' ראשי השור פירוש לפני אדם ופני אריה ופני \nנשר והנה בכללן כל המציאות ר\"ל מעולם ושנה ונפש ואפשר שלפי מיעוט התבוננות הנבראים \nבמעשים אשר בתהו ההוא קראם תהו מלשון תוהא ומשתומם מלשון התלמוד תהי בה פלוני ואפשר \nשנקרא תהו ע\"ש שחזרו לתהו או לדבר אחר ועוד נבאר במקומו בעז\"ה. מכאן יש לך להבין כי \nמלת תהו הנאמר כאן איננה על השממה ולא על רקנות ולא על חרבה אלא על הויות דקות \n"},{"index":5,"he":"רשומות בגולם החכמה אשר אין שם ולא מלה נתפש בהם וכ\"ש שהדיבור לא יתפוש באותן \nההויות ולפי שלא יתפש לא שם ולא מלה לכן נקרא בלשון תימה ונקרא מהשללה בגי' תהו:\nובהו. אלו אבנים מפולמות שמהם מים נובעין לעולם ופירוש מפולמות מלשון לפלמוני המדבר \nהוא מלה מורכבת מפלוני אלמוני ופי' אבנים סתומות ונעלמות מלשון אלם אשר לא ידובר \nבהם, והם ג\"כ הויות נעלמות אך לא כמו הראשונות בשם תהו כי ההויות של תהו נעלמות מצד \nעצמן ומצד משיגן. אמנם ההויות של בהו אע\"פ שלא נעלמו מצד עצמן כי כבר נלבשו בצורה \nמ\"מ אין כח במשיגן לקרות להם שם אך יאלם פיו ולפי שבהו מורה על התלבשות הצורה בחומר \nלכך נקרא בהו מלשון בו הוא. ואל תתמה על היות אות וי\"ו של בו נבלע כי הנה כמוהו לא \nתוכל עשהו שהוא מורכב ממלת עשה וממלת הוא והנה ה\"א של עשה נבלעת. אמנם ההויות של \nתהו וההויות של בהו אשר לבשו צורת כל הנמצאות אשר להם צורה והנה חזר וחקק הויות של \n"},{"index":6,"he":"תהו וחזר וחקק הויות של בהו. ואם תאמר אחרי שהמשנה הזאת מדברת בחסדי ה' והיא הגדולה \nאם כן איך יקרא להויות הרשומות בה תהו ר\"ל הויות נעלמות והנה אפילו הבינה היא נקראת \nצורה ובהו והחכמה העליונה תהו ואיך יחזור ויקרא להויות החסד תהו ובהו. יש להשיב \nאע\"פ שהחכמה העליונה נקרא תהו ובינה נקרא בהו כי כבר הגיע קצת ציור ליצורי הבינה \nבהם מ\"מ ביצורי החסד נתעלמו כל מציאות החכמה והבינה עד שיתדמו מעשה החסד מעין תמונת \nהחכמה לתהו ומעין תמונת הבינה לבהו:\nרפש וטיט. והזכיר חקק כנגד תהו שהוא דק בתכלית הדקות כי הוא יש מאין וחציבה כנגד \nבהי כ\" היא מקבלת החציבות והוא הפרד חלקי הנחצב זה מזה, ואחר חקיקת וחציבת התהו \nוהבהו רצה לומר כל הנמצאות שנרשמו בהם אמר רפש וטיט כי העפר והמים בעוד שהם לחים \nואין שם רק קרישה לבד יקרא רפש והוא כעין ספיר וצלול, וכשעוביו נוטה ליובש נקרא טיט \nעם צלילתו. ובאר בזה שאחר שהבדיל מקצת המים למעלה וחקק תהו ובהו מן מקצת המים אשר \n"},{"index":7,"he":"הובדלו להיות למטה אשר הם שמרים של המים העליונים אותם הקפיא עד שחזרו לרפש וטיט \nכדי לחקק במרכז העליונים שהוא הי' הפנימיות לגלגל המים הקפיאן והקרישן:\nוחקקן כמין ערוגה. פי' חקק ברפש וטיט הטהור הנזכר כמין ערוגת הבושם. זהו סוד לחייו \nכערוגת הבושם והתלמים אשר החורש חורש לעשות ערוגות והתלמים לזרוע שם זרע וליטע שם \nאילנות ושרשים מקדם והערוגות האלו הם נתיבות הנמצאים אשר בארץ ה' מעין דוגמא של \nמעלה של כל מרכבה ומרכבה. ועוד הערוגה היא צינורות להשקות את הגן ולהצמיח מוצא \nדשאים ואילנות בכחות העליונים. והנה בהיות הרפש והטיט לחים נוחים להחקק חקק ברוח \nקדשו בהם כל הנמצאות:\nוהציבן כמין חומה וסככן כמין מעזיבה. הזכיר כאן ג' מעלות והן ערוגה וחומה ומעזיבה \nכן תמצא אותיות יש מהן שחקיקת נתיבתן דומה לערוגה כמו ה' ח' וב' וכיוצא בהן:\nהציבן כמין חומה. שמסבבת אשר בה כעין מ\"ם סתומה וסמ\"ך שהן מוקפות מכל צד:\n"},{"index":8,"he":"וסככן כמין מעזיבה. פירוש מעזיבה הוא הטיט והסיד שבונין על גבי העלייה כי בניין \nהעליה בקרשים ועצים נקרא תקרה והבנין מעל הקרשים והעצים ר\"ל בנין הסיד הוא המעזיבה, \nכן יש אותיות מקבלות כעין ערוגות כמו ש' וט' ויש אותיות משפיעות כמו ב' ה' וח' \nוכיוצא בהן ויש מהן דומות כאבני הבנין כמו הו' והז' והנו\"ן הפשוטה ויש מהן מסוכסכות \nכמו הר' והכ' וכיוצא בהן, כן קבלנו בפירוש משנה זו. אמנם מה שנ\"ל באלו ג' מלות \nערוגה וחומה ומעזיבה הוא זה, כי בחקיקת צורת אות אחר אות עד המרכז בלי ספק בהבדל \nחלקי האותיות בגשמן מעל הגולם ישאר כעין גולם חלל צינורות האות הנחקק והצורה ההיא \nככדור אטום היו\"ד העליונה נקרא נתיב ובכדור הארץ ר\"ל ברפש וטיט יקרא ערוגה:\nואחר כן הציבן כמין חומה, פי' אחר שחקק כל אות ואות עד מרכזו ובלי ספק יש מחיצה \nוכותל בין כל אות ואות שבצדו ולפיכך הוצרך לומר לך שהסיר המחיצות והציבן לכל \n"},{"index":9,"he":"האותיות בעיגול בלי הפסק בין כל אות ואות שבצדו וכמין חומה שאין הפסק בין חלקיה \nואחר כן סככן וכסה את הנתיבות של האותיות ברקיע שהקיפן כמין מעזיבה שבונין על \nהעלייה כן בנה ממעל לכל אות ואות מעזיבה שלו. הנה על סדר זה מתגלגלות האותיות ככדור \nשנחקקו בו התנועות תנועות סבוביות והנתיבות שמהן יצאו האותיות נטוים על ראשיהם \nמלמעלה וממעל לנתיבותיהם המעזיבה ר\"ל סכוכן וזהו סוד סוכ\"ה אדנ\"י הוי\"ה. אמנם אמרו \nחקק וחצב בהן פי' בכל המים אשר בין לכל רקיע ורקיע ואשר מעל לרקיע ואשר בארץ, הנה \nלמדנו ממשנה זו וממשנה שלפניה ושלאחריה שכל הנמצאות שבשמים ממעל ובארץ מתחת שיש \nדוגמתן בכל חלק וחלק מחלקי אמ\"ש והבן ג\"ז, וזש\"ה והארץ היתה תהו ובהו ורוח אלהים \n(בינה) מרחפת על פני המים (חסד):\nתהו א' ובהו ב' ורפש ג' וטיט ד'. הזכיר כאן אלו ד' ענינים כנגד כל הנמצאים אשר \nנמצאו בי\"ס בשם יו\"ד ה\"א וח\"ו ה\"א ויחס היו\"ד לתהו והה\"א ווא\"ו לבהו ואמר כי הת\"ת \n"},{"index":10,"he":"והעטרת יקראו ארץ אחר שנתיבשה מן המים של החסד שנאמר ויקרא אלהים ליבשה ארץ וכל זמן \nשהיו לחים נקרא הת\"ת והעט' רפש וטיט. ולפיכך המציא כל יצורי התפארת והעטרת באלו ד' \nיסודות, יש מהן שעשאן כמין ערוגה ויש מהן שעשאן כמין חומה כי ערים גדולות ובצורות \nבשמים ובכל שר ושר גורל וחלק לכל מעלה ומעלה וכן לכל היכל והיכל כמו שפירש בספר \nהיכלות שנאמר הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ (עטרת) יסדה. וזהו סוד לחייו \nכערוגת הבושם וזהו סוד עיר ה' צבאות, וזהו סוד ירושלים של מעלה וזהו סוד עיר ומגדל \nשרצו לבנות בני דור הפלגה לפי שהם כיוונו לקצץ בנטיעות ולבנות ולחקן כח המגדל \nוליחדו לאלוה ולהפסיק שאר המדות העליונות והרבה סודות התורה יתבארו בסוד זה ובלי \nספק אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים ובית ה' והיכלו וסוכה תהיה לצל יומם \nמחורב, ועיין בספר ישעיה:\nמי\"ב ארבע אש ממים. שנאמר מים תבעה אש ואמרו (במ\"ר) מים הרו וילדו אפילה. ועוד יש \n"},{"index":11,"he":"בכח המים להוציא מהן האש בזוהר השמש:\nחקק וחצב בה. ר\"ל בהאש:\nכסא הכבוד. והיא מד' חיות הקדש ובהם פני אדם פני אריה פני שור פני נשר ובכללן כל חי \nכל אחד ואחד לפי מעלתו ועשר כתות של מלאכים כל אחת מהן על דמות החיות ואלו הן חיות \nהקדש ואופנים ואראלים וחשמלים ושרפים ומלאכים ואלים ובני אלים וכרובים ואישים. \nואמנם מעלותם הזכרתי במעשה בראשית והיכלות ועיין שם:\nומשלשתן יסד מעונו. פירוש מאמ\"ש:\nשנאמר עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט פירוש כי מן המזמור הזה יתבאר כי כח אמ\"ש \nבהם יסד מעונו וכל הנמצאים אשר בו:\nארבע אש ממים חקק וחצב בה. ר\"ל באש של מעלה ובאש של מטה כל הבריות עם כסא הכבוד \nאמנם הוא דמות כסא העליון ולא עצמותו. והאופנים הן כעין אופני העגלה ר\"ל זר מקיף \nמתחת לכסא ואינו כמו הרקיע שהוא כדור מקיף ואופנים בגימ' פז\"ק והוא נחלק לי\"ב שבטי \nי\"ה ופשוטו מלשון פנים כי האופנים כוללים כל הפנים. וצריך אתה לדעת כי שם אראלים \n"},{"index":12,"he":"מורכב מן ארי ומין אלים מכח החסד הנקרא אל וממנו אלים ובני אלים ומן הגבורה אריה כי \nלאריה נתן כח וגבורה אריה בגימטריא גבורה כמו שאמרו רז\"ל וגבור כארי, ואל תתמה ממה \nשאמר פני אריה אל הימין כי כל היצירות בכח כל אחד מי\"ס אמנם שרשם עיקר באחד מהם, \nא\"כ אראלים לתפארת וחשמלים לחכמה וכרובים לת\"ת ועטרת כי פני אדם להם, ושרפים לגבורה \nכי משם שריפת כל שריפה כי הוא אש אוכלה, וחיות מכח חיה כ\"ע, וכבר פירשתי בו בספר \nבראשית טעמים אחרים והחזיק בשניהם טוב אשר תאחז בזה וגם מזה אל תנח ידך. וזה הכלל \nיהיה בידך כל הנמצאות אשר בי\"ס כולם מסודרים בחיבורי אותיות הן דומם הן צומח הן חי \nהן מדבר וכל אחד בתבנית חותמו אשר לו הנה והבן זה כי הוא רמז אל האמת שנאמר נעשה \nאדם בצלמנו כדמותנו ונאמר ישמחו השמים ותגל הארץ ראשי תיבות ידוד וס\"ת צלמו, וזהו \nשארז\"ל שם מלא על עולם מלא:\nומשלשתן. פירוש אמ\"ש יסד מעונו וכל אשר בו:\n"},{"index":13,"he":"מי\"ג אחר שהזכיר ד' עומקים של ראשית א' ואחרית ב' טוב ג' ורע ד' והשוה אותו באחדות \nהשוה הוא העגול כי כל עיגול לא יצוייר בו (העיגול) נקודה ממנו שתהא ראויה לראשיתו \nשל העיגול ולא לאחריתו וכן לא יצוייר נקודה ממנו שתהא ראויה לאחרית ולא לראשית \nואילו הנחת בדעתך נקודה אחת במקום אחד שבעיגול ותקראו ראשית אוכל אני לקראו אחרית. \nוכל עומק טוב בסוד הגלגל כל טובה לא תמצא פשוטה אלא בשיתוף הדין שהוא נוטה לרעה \nמצד, וכן כל רעה נוטה לטובה בשיתוף החסד שהוא נוטה לטובה. ולפי כל אלה הוצרך להזכיר \nעומקים של ו' קצוות אשר כל נמצא מעילת העילות לא ימלט מהם, ואלו הן מעלה ומטה ימין \nושמאל פנים ואחור, והתחיל בעומק רום בחולם הרומז לכ\"ע אשר הוא כל ההשוואות והוא \nבעצמו משתווה מצד מה לעילת העילות אך שהוא עלול לו:\nאמר חמש בג' אותיות מן הפשוטות חתם רום. פירוש פשוטות הם אותיות הו\"ז חט\"י לנ\"ס \nעצ\"ק והנה בחר מהם ג' אותיות והם אותיות יו\"ד ה\"א וא\"ו והשלים בקוצו של יו\"ד עומק \n"},{"index":14,"he":"כי חתם פי' השלים מלשון אתה חותם תכנית ואע\"פ כי באלו האותיות הוא תשלום כל הנמצאים \nכמו שפי' כבר כי היו\"ד לחכמה והה\"א לבינה והוא\"ו לוא\"ו קצוות התפארת וה\"א אחרונה \nלעטרת. מ\"מ יש לך להבין כי אלו הן במקיפין ר\"ל בגלגלי הספירות אמנם בתשלום וקשר \nתכלית הספירה העליונה בראשיתה ותחלתה של ספירה הקרובה כי חותם יאמר ג\"כ על הקשר \nהעליונה כמו שארז\"ל חותמות שבקרקע מתיר אבל לא מפקיע ולא חותך ושבכלים מתיר ומפקיע \nוחותך, פירוש חותמות קשרים, והנה התשלום של ספירות הוא יה\"ו והוא בעצמו הקשר אשר \nבינו לשאר כל הנמצאים. והמשל בזה באדם כי האדם יש בו שכל מן העליונים והוא תשלום \nהעליונים רוצה לומר השכליים והוא ראשית לכל הנמצאים מתחת גלגל הירח בסוף הגלגול כי \nעל ידו ירדו השכלים ועל ידו יתעלו שאר הנמצאות אשר מתחת לזירו ולסיבובו. ואמרי הנה \nראשית המציאות אל תטעה לומר שהוא הנברא הראשון כי ידוע הוא כי ביום ו' נשלמת הבריאה \n"},{"index":15,"he":"אמנם אינני בפירושו כי ריש לקיש ע\"ה גלה סוד זה בפסוק ורוח אלהים מרחפת ועיין \nבבראשית רבה. והנה אלו ג\"א יה\"ו קבען בשמו הגדול מלת קבען מלשון צנה ומגן וקובע \nישימו עליך סביב, ופירוש קובע דבר המקיף את הראש ולפי זה קבען בשמו הגדול ר\"ל הקיפן \nבשמו הגדול. גלגלי המרכבה הם נרשמים בשם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א והם הם המקיפים לכל \nהנמצאות אש. בכ\"ע הנקרא רום בחול\"ם וכ\"ע מקיפים בשמו הגדול שנקרא אהי\"ה והוא יה\"ו \nמקיף כעין הרקיע שמקיף לכל הנמצאות אשר בו. וי\"מ וקבען בשמו הגדול מלשון כל קבוע \nכמחצה על מחצה דמי ר\"ל נטען בשמו הגדול וצוה שיהיו קבועין בו לבל יתנועעו משם לשמות \nאחרים. ובמעשה בראשית רבה אמרו שג' אותיות הקדש הם ממונים להניע המרכבות בתנועות שם \nהמפורש עיין שם, וכשם שסדרו ו' של כ\"ע כך סדר ששה קצוות של כללי הספירות. פנה למעלה \nפירוש בכל ספירה וספירה בכלליה ובפרטיה וחתמו ביה\"ו יו\"ד ה\"א וא\"ו הנקראים הממוצעים \n"},{"index":16,"he":"בין תערובת הספירות ר\"ל ראשיתו של מטה ואחרית העליון, ופי' יה\"ו יו\"ד לחכמה ה\"א \nלבינה וא\"ו לדעת שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו. שש \nפנה למטה וחתמו ביו\"ה, פירוש בחכמה ובדעת ובתבונה ח תם והשלים את עומק תחת שהוא \nעטרת. שבע פנה לפניו וחתמו בהו\"י. פירוש למזרח והיא תפארת והשלימו בתבונה ובדעת \nובחכמה:\nשמנה פנה לאחריו שחתמו בהי\"ו. פירוש לאחריו הוא מערב והוא יסוד וחתמו בתבונה ובחכמה \nובדעת תשעה חתם דרום ופנה לימינו וחתמו בוי\"ה. פירוש לימינו נצח שנאמר נעימות \nבימינך נצח. וחתמו בדעת ובחכמה ובבינה עשר חתם צפון ופנה לשמאלו וחתמו בוה\"י. פירוש \nלשמאלו הוד וחתמו בדעת ובתבונה ובחכמה. ומה שהזכיר היו\"ד עומקים תחלה ואחר כך הזכיר \nמעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל לפי שכל הנמצאות כולם נקשרים באלו היו\"ד עומקים \nוכל שיש לו מעלה ומטה פנים ואחור ימין ושמאל כולם נקשרו באלו היו\"ד עומקים. וסוד \n"},{"index":17,"he":"פנה שהזכיר פירוש מלשון יסוד שנאמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. ר\"ל במלת פנה \nששם שרש ויסוד לכל הנמצאות בכלל הרו\"ם וחתם אותם בשם יה\"ו וכן לכל שאר הקצוות בכל \nאחד ואחד שם בו שרש ויסוד וחתמו בשמו המיוחד להשלימו. וי\"מ מלשון המפנה מזוית לזוית \nפי' חתם המשך המציאות אשר היה ראוי להמשיך לאין קץ ותכלה וזהו סוד אני אל שדי אני \nהוא שאמרתי לעולמי די בסוד גבול ת\"ק שנה שהוא נעלמו של שי\"ן דל\"ת יו\"ד. וי\"מ פנה \nמלשון ויתיצבו פנות כל העם פירוש שרי כל העם. ור\"ל ששם כח לכל אחד מן הששה קצוות \nלקבל כל המעלות כמו עטרה לכ\"ע וכמו חכמת שלמה לחכמת אלהים וכמו תבונה לבינה וחסד \nלחסד העליון ומדת הדין של מטה למדת הדין של מעלה, וכמו לבנה לשמש וכמו בת זוג של \nנצח ובת זוג של יסוד. וי\"מ פנה מלשון פנים כי שם פנים לכל אחד מהוא\"ו קצוות:\nמי\"ד יס\"ב, רוח אלהים חיים (חכמה) ורוח מרוח (בינה) מים (חסד) ואש (גבורה) רום \n"},{"index":18,"he":"(כ\"ע) תחת (עט') מזרח (ת\"ת) ומערב (יסוד) צפון (הוד) ודרום (נצח), והזכיר משנה זו \nלהודיע שכשם שכל עצמי הספירות נמצאות בעמקי המחשבה כך הם נמצאות בעצמי הספירות:\n \n"}]}
