תוספות
קטע 6
הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
ז' ושלשה הרי י' דרגין עלאין רזא דשמא דקב"ה וכיון דהוה מתנהיר באינון תלתא בעא לסלקא באינון שבע ברזא דכתיב ויצב אברהם את שבע כבשות ורזא דא רמז לאבימלך דלא יתפרעון מנהון עד דישתלמו אינון שבעה זכאי קשוט בישראל לקבל אינון שבע דרגין דלעילא כיון דאשתלימו יהא עלמא תתאה כגוונא דעלמא עלאה בקיומא שלים וייתי דוד דאיהו שביעאה ויתער לההיא בת שבע דלעילא דאיהי נקמא נוקמיהון דישראל ויתפרע מנהון הה"ד ויהי אחרי כן ויך דוד את פלשתים ויכניעם ויקח דוד את מתג האמה מיד פלשתים מאי ויהי אחרי כן בתר דאשתלימו ישראל והוו כגוונא דלעילא כדין ויך דוד את פלשתים וגו' דהא עד השתא לא יכילו ישראל
דף שב/ב למתבר תוקפיהון דהא אתערו חבריא בההוא מתג האמה ואוקמוה ות"ח האי דרמז ליה אברהם בכבשות הצאן ולא בעזים ולא במידי אחרינא בגין דאינון מסטרא דחס מאינון ממנן דינקין מסטרא דחסד ונקין לתתא אינון כבשים תחות שלטוניהון ואברהם אחיד לחולקיה מדת החסד וכלא ברזא דחכמתא וע"ד תנינן מאן דשרי גו ענא לא מסתכן לעלמין ואי איהו שארי גו עזיא ורעי לון כמה גרדיני נימוסין יתבין לקבליה לאסטאה בגיןד אינון מסטרא דדינא קשיא אבל כד אתא יצחק למגזר עמיה קיים גזר עמיה בשבעה דאתגליא מגו ההוא בירא דכתיב ויקרא אותה שבעה. ת"ח אברהם קרא לההיא בירא דמיין נבעין באר שבע יצחק קרא ליה שבעה מה בין האי להאי אלא בגין דיצחק אחיד לחולקיה דרגא דפחד דאיהו דינא וע"ד אוסיף בה ה' וה' ובכל אתר היא מדת הדין הה"ד ויקרא אותה שבעה דלא עבד בחורפן כמה דעבד אבוה וכלא ברזא דחכמתא ואוסיף בה ה' לאחזאה דאיהי חולקיה. ת"ח כד ברא קב"ה עלמא ברא ליה
בדינא כיון דחזא דלא אתקיים שיתף ביה חסד הה"ד ביום עשות ה' אלקים ואוקמוה באברהם אתקיים עלמא בגיני כך האי בירא ביתא דעלמא על שמיה אתקרי הה"ד על כן קרא שם העיר באר שבע אע"ג דהאי בירא אתדבק ביצחק דכתיב ויקרא אותה שבעה שמיה באר שבע סטרא דאברהם ולא באר שבעה הה"ד וימינו תחבקני ות"ח ארבעה מאינון שבעה זכאי קשוט כד בעו לאתקרבא בשכינתא בהא דשבע כולהו ערעו בהאי באר דלא פסקו מימוי לעלמין אברהם כרי ליה להאי בירא בגיןד איהו אוליף לכל בני עלמא דיפלחון לקב"ה וכיון דכרי ליה אפיק מיין גבעין דלא פסקין לעלמין וכיון דמית אברהם מה כתיב וכל הבארות אשר חפרו עבדי אברהם אביו וגו' בארת כתיב וחד הוה דכתיב באר שבע וקרינן בארות משמע דסגיאין הוו בגין דהאי בירא מתחזי לון לאבהן בכל דוכתא דהוו אזלין הוה מתחזי לון סגיאין וכבירין כיון דמלוה פלשתים עפרא רזא דאהדרו בני עלמא לע"ז והוה עלמא שמם דלית דידע ליה לקב"ה
כיון דאתא יצחק מה כתיב (שם) וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו מאי וישב אלא דאתיב עלמא לתיקוניה ואוליף לון לבני עלמא דידעין ליה לקב"ה הה"ד ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו האי בירא ממאן הוי ממאן דכל חיין דעלאין ותתאין תליין ביה וחזי כלא הה"ד ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרא. ות"ח אינון עבדי יצחק בגין דאינון מסטרא דדינא קשיא כד חפרו ליה מה כתיב ביה שטנה והא אוקמוה עד דאתא איהו ויחפור באר אחרת ויקרא שמה רחובות ודאי אבל עבדי אביו בגין דכלהו מסטרא דימינא אתיין ולא הוה שטנה בעלמא ולא נפיק דינא מהאי בירא לאשטנא לון כד לא כשרין עובדיהון מהאי בירא איהו פתחא למידע ליה לקב"ה הה"ד פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה ועד דלא סליק מעלמא בריך ליה ליעקב ושלחיה לפדן לאזדווגא וכד אזיל לחרן מה כיתיב וירא והנה באר בשדה כיון דחזא יעקב יקרא דקב"ה מגו הוא בירא דאיקרי באר שבע
כדין אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה דייקא. ת"ח לקבל אינון שבעה זכאין פקיד קב"ה באורייתיה לקרבא קרבןמוסף בשבעה זמנין בשתא בגין לאוספא להו תפנוקין ועדונין מבי מלכא אבהן ישבעון בקדמיתא ובתר כן בנין והם שבעה זמנין ולא יתיר. בשבתא לקבל צדיק יסוד עולם דאיקרי כ"ל ואיקרי מוסף שבת לאוספא ליה עדונין ממוחא סתימא. ובריש ירחא לקבל כנסת ישראל דאתקריאת סיהרא והוא דוד ומחמיסר יומא לירחא קדמאה לקבל אברהם אבוהון דאחיד במדת החסד ואקרי ראשון. בירחא תליתאה בעצרת דאתיהיבת ביה אורייתא בשבעה קולות לקבל יעקב דאיהו תליתאי לאבהן ואחיד בקול יעקב ובריש שתא לקבל יצחק דאתיליד ביה ואנן מדכרינן ביה עקידת יצחק ואיהו יומא דדינא לקבל מדת הדין דאחיד בה. יום הכפורים לקבל משה דקביל ביה קב"ה צלותיה וחס על ישראל ואהדר ליה אורייתא. בחג הסוכות לקבל אהרן דבזכותיה אלין אינון שבעה עננים דחפאן על ישראל
כסוכה ובג"כ עבדין סוכה וכל אורייתא אית בה כמה,,, סתימין בה וכד אלין שבעה מתוספין בברכאן כל עלמא בשל מי סגיאה: דף שג/א סימן ט דף קנא ע"ב והניף אהרן את הלוים תנופה לפני ה'. ר' יהודה שאיל לר' אבא למה היה הכהן מניף את הלוים אמר לו מלה"ד לתינוק כשהוא בוכה וכועס מה עושין כדי לפייסו א"ל רבי יהודה מניפין אותו ומנענעים אותו כדי לשתקו א"ל ר' אבא יהודה יהודה מלה זאת באה לידך ולא חקרת בה והלא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר כך היא מדת הגבורה כועסת ורוגזת דכתיב שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם וכתיב (שם) ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה לפי שהם מתגברים ומתקשים באפס ועברתם לצאת לעשות דין לכלות ולהכרית בני העולם אזי הכהן שהוא החסד העליון מניף אותו הצר של הלוים שהיא מדת הגבורה כדי לשכך ולשקט רוגזה וכעסה כדי שישתברו השערות מכל שוליהן ולא יתגברו ולא יתחזקו. כעין דוגמא זו הכהן שמניף את הלוים תנופה כדי שישקוט הצד של גבורה שלהן כדי שלא יתעורר
הדין בעולם. בא ר' יהודה ונשק את ידיו. וכשיתעוררו הדינין בעולם כל הדינים הנמצאים בכל יום ויום אברהם אבינו ע"ה הוא דוחה אותם לחוץ ואינם עומדים לפניו הה"ד ואל זועם בכל יום: מז"ח דף מ"ב ע"ד שורה ל"ד סימן י דף קצג ע"ב דאינון חד נהר וגן. נהר דנפיק מעדן וגן דאשתקי מניה הכא כל רזא סתימא דמהימנותא ואוליפנא האי מאן דאתער בליליא בההוא שעתא דעאל קב"ה בהדי צדיקייא בגינתא אצטריך לומר קרא דא ברעותא דלבא ולכוונא דעתיה ביה ובתר אודך על כי נוראות נפליתי נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאד והיינו שכחא דחסידי קדמאי כד אתערו בפלגות ליליא ובתר מסדרי שבחייהו ולעאן באורייתא שעשועא דקב"ה מאי היא אלא כל צדיקייא דקיימן בדיוקנייהו מתלבשן בגנתא בכל יומא ויומא כיון דאיתסחאן בטלא דזמין קב"ה לאחייא ביה מתייא עאלין כלהו לגבי משיח ושאלין מה דשאלין והא אתערו חברייא לבתר מתכנשין ומשתדלין כולהו בדעתא עלאה דכלהו מתיבתי דתמן ועלייהו כמה ממנן
ומתחדשי תמן כמה חדושין באורייתא לבתר נפקי כלהו וחמאן כד אתי אליהו לגבי אבהן איהו נפיק ואינהו עאלין וקיימן קמי אבהן וחדו בהו בכמה בנין קדישין דבסחרנייהו וחדאן כלהו כד עייל קב"ה בפלגות ליליא כלהו קיימי מתקנן כדקא יאות וכל אשתדלותא דאשתדלי כל ההוא יומא בחדושי דאורייתא קב"ה תיאובתיה באינון צדיקייא דחדישו בה מלין ואשתעשע בהו ובאינון מלין לבתר כלהון מתקנן דכר ונוקבא וקב"ה בתר דארח ואשתעשע בהו בכל אינון מלין רזין דחכמתא דלהון אתגלי עלייהו ואינון חמאן בההוא נועם ה' כדין כלהו חדאן בחדוה סגי עד דמתפשטי זיוא ונהורא דלהון ומההוא משיכו זיוא ונהורא דחדוה דלהון עבדין פירין ואיבין לעלמא דא וההוא פרי ואיבא עאל תחות גדפיה דשכינתא עד זמנא דאצטריך וכן משתעשעא בכל צדיק וצדיק ואמרין זכאה איהו מלכא דבגין אלין אתברירו לחולקיה וערביה. קלא אתער מאמצעיתא דרקיעא וקרא בקל תקיף ואמר זכור ה' לבני אדום את
יום ירושלם האומרים ערו ערו עד היסוד בה כדין ערטירו דיליה וקרקורא דיליה וכל צדיקיא דתמן אשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין. ובגין דלא אית חדוה ושעשועא לקב"ה אלא בשעתא דקיימי בהו צדיקיא דתמן ובג"ד אומי ואמר (שם) אם אשכחך ירושלם תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי אם לא אעלה את ירושלם על ראש שמחתי. בכל אתר דאית חדוה לקב"ה קלא דא נפיק וקארי כדין נפיק מתמן וסליק ובטש רקיעין ושאיג שאיגין עד דכל חילי שמיא כלהו בערטורא כדין נשבא רוחא ובטש בטרפין דההוא אילנא רברבא וכל ענפין דיליה בטשין דא בדא וקלא אתער מגו גופא דאילנא וקרי ואמר שם זכר לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק. כיון דקלא דא אתער שמא אברהם סבא ואיתער כד איהו רעוא למלכא ואתנחם בהדיה בההוא שעתא אתערא רוחא חדא מסטרא דדרום וכל רעו וחדוה ואסותא אתער על עלמא וכדין סליק צפרא ורעוא אשתכח ונייחא לכל אסירי מלכא
דאינון ככי מרעייהו זכאה עמא דיכלון למנדע מרזין טמירין סתימין דמלכא קדישא. אמר רבי אבא יומא תוספת שג/ב חד הוינא אנא ור' יהודה דמן עכו במדברא ואעלנא במערתא חדא ואשכחנא תמן כפרא חדא עתיקא דמן יומין קדמאין פתחנא ליה ואשכחנא דהוה כתוב ביה בריש מלוי הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד ואוקים קרא בנשמתהון דצדיקייא מן יומא דסליק במחשבה למברי עלמא ועד לא אתברי עלמא כל רוחין דצדיקייא הוו גניזין במחשבה קמיה כל חד וחד בדיוקניה כיון דצייר עלמא אתגליין כלהו וקיימו בדיוקנייהו קמיה ברומי מרומים לבתר יהב לון באוצר חד בגנתא דעדן לעילא וההוא אוצר לא מליא לעלמין ותדיר קרי הראשונות הנה באו וחדשות אני מגיד מאן אינון אני מגיד כלהו בשמהן ולית תיאובתא וכסופא להאי אוצר אלא לארקא ביה נשמתין תדיר כמה דגיהנם לית ליה תיאובתא וכסופא אלא לקבלא נשמתין לאתדכאה תמן וכל יומא קארי הב הב מאי הב אוקיד אוקיד וההוא אוצר נטיל
כל נשמתין אינון עד זמנא דאלביש לון ונחתי להאי עלמא ומגו חובא דאדם קדמאה דאמשיך סטרא בישא לעלמא אצטריכו לאלבשא אינון נשמתין בלבושא דא דהא לבושא אחרא בעי קב"ה לאלבשא לאינון נשמתין (ס"א ואמר בההוא ספרא) וההוא אמר ההוא ספרא עד הכא שתיקו. ועוד חמינא מכאן ולהלאה אתוון מחיקן דלא אשתמודען ובתר חמינא לון בחלמא ואמרו שתוק ולא תגלי אלא לטינרא תקיפא וכך עבידנא ואשכחנא ביה מאנין דלבושא אחרא זמין קב"ה לאלבשא לאינון נשמתין לזמנין דאתי מתים דחיו על ידא דיחזקאל מ"ט לא עבד לון ההוא לבושא אלא בגין דלא מטא זמנא לאעברא בעלמא ההוא אוירא דכיא דעביד לבושין ובג"כ לא אלביש לון אלא כמה דהוו וכך יהא לתחיית המתים בר דההוא זוהמא דקדמיתא לא אשתכח תמן. כד נפק בר נש מהאי עלמא כלהו בין צדיקי בין חסידי ותמימי וחייבי ורשיעי כלהו עברי באוירא למחמי אדם קדמאה לבני עלמא ומתמן נטיל אורחא הן לגנתא דעדן הן לגיהנם כל
אינון דאורחייהו לגנתא דעדן מתקרבין לגבי חומה דלבר מאינון תלת חומות דתמן כדין נפיק חד ממנא ואתער קמייהו וקארי ואמר זכאין אתון צדיקייא בעלמא וההוא ממונא יעזרא"ל שמיה אוליף לון אורחא ואזלין קמיה עד תרעא חדא דגיהנם ההוא ממונא קארי בחילא ואמר צנון תננא צנון יקידתא בההוא שעתא בבהילו מצנני להו עאלין כלהו וטבלין ועברין וכל אינון חייבין אתמסרן בידא דדומ"ה ועאלין בגהינם וכל אינון זכאין לא אתמסרן בידוי אלא בהאי ממונא ובתר דטבלין ועברין ההוא ממונא אזל קמייהו עד דמטן לשור דגנתא דעדן וההוא ממונא קארי לפיתחא ואומר פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים כדין פתחין פיתחא ואעיל לון וכן בכל פתחא ופתחא כיון דעאלו לגו אתר דצדיקייא צדיקייא אוחרנין קיימין כמה חדוה על חדוה על צדיקייא וכל בני מתיבתא חדאן לסוף תלתא יומין דאתטמרן בהיכלין ידיען נפקי ואוירן נשבי ומתציירן כולהו בדיוקנייהו מכאן
ולהלאה ירתין אחסנת ירותא כדקא חזי לכל חד וחד חזווא דאתחזי בגנתא דעדן מחיזו יקרא דיוקנא דכל דיוקנין וגוון דכל גוונין דמלכא קדישא לא אתגלי בהיכלא ולא באתר חד אלא אתפשתא רקיעא מרקמא על גבי גנתא לארבע סטרין ואתמליא מזיוא יקרא קדישא ואתחזי תמן ואתהנן כולהו צדיקייא מאן חמא חדוה וכסופא דההוא נועם ה' ע"כ הוה לי רשו למחמי בההוא ספרא. אדמקיפנא למחמי יתיר ביה פרח מן ידי ולא חמינא ליה אשתארנא עציב ובכינא דמיכנא תמן בההוא מערתא וחמינא ליה (לההוא) דהוה לביש מנא אמר לי למה לך למבכי ולא תתעצב (ס"א ממאן) ממה דהוה בההוא ספרא פרח לגביה ונטליה ועד לא יפוק מהאי עלמא גניז בההוא מערתא דמדברא דא והשתא דהוה מתגלי לחייא הכא פרח באוירא ונטליה מכאן ולהלאה זיל לך לאורחך ומההוא יומא ועד השתא לא אתגלי לי ולא זכינא למשמע ממאן הוה ובכל זמנא דאנא דכירנא אשתארנא עציב. אמר רבי אלעזר דלמא קב"ה בעי ביקריה דלא בעי דיתגלי
בעלמא. עד דהוו יתבי ולעאן במלין אחרנין עלאין ויקירין נהר יממא קמו ואזלו. א"ר אלעזר השתא עדן רעוא מקמי מלכא קדישא נימא מילי דאורייתא ונתעסק בה ונשתתף בשכינתא פתח ואמר ידו"ד בוקר תשמע קולי בוקר אערך לך ואצפה. ע"כ. אמר רבי אלעזר בלעם חייבא מאן קטיל ליה והיך אקטיל א"ר יצחק וכו':
דף שד/א סימן י דף קצט א' ודף רג ע"ב ודף רו ע"ב לאמר הנה עם יצא ממצרים אי תימא דהא צריך לנטלא פיפוסין ויוחסין דלהון לא אצטריך אלא אורח כלל דכתיב הנה עם יצא מ"ט משום דהכי קרא לון פטרונא דלהון כמה זמנין וע"ד לא תטעי דכתיב שלח את עמי בכל זמן ועוד כד נטלת עיטא עלייהו עם פרעה בלישנא דא יכלת להו דכתיב הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו אוף השתא דכתיב הנה עם יצא ממצרים ולא אפיק לון אחרא אלא איהו מגרמיה נפק ובג"כ תיכול לאבאשא לון. הנה כסה את עין הארץ אית דאמרי סיחון ועוג דקטלי לון ישראל דהוו עינא דארעא אלא כד אייתי קב"ה ארבה על ארעא דמצרים כתיב ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ אמאי בגין דכל חרשין וקסמין דעלמא לא יכלין למעבד חרשין אלא מלה חדא בדרגא חדא בזמנא חדא ועמא דא אייתי ערוב מבולבל מכמה זינין מבולבלין אלין באלין עד דלא יכלי כל חרשין וקסמין למיקם קמייהו ודא הוא ויכס את עין כל הארץ והכא כתיב ויכס
את עין הארץ והכי הוא ודאי א"ר אבא בלק ובלעם לא הוה בעלמא חרשין וקסמין כוותייהו (בלעם) חיליה ותוקפיה הוה בפומיה ועיניה. בלק חיליה ותוקפיה הוה בעובדא דידין ודא אצטריך לדא דהא כל זיני חרשין דעלמא בפומא ועובדא הוא ובהו תליין. בלעם הוה ליה לישן ולאידין בלק ידין ולא לישן הוה ליה. אזלו חברייא עד דמטו חד בי חקל ושמשא הוה תקיף לחדא חמו ההוא בי חקל בשפירו דעשבין ומיין נפקין לכל סטר ואילני חקלא סגיאין יתבו תמן א"ר אלעזר כמה יאות אתר דא לנייחא ביה אדהוו יתבי הא חויא רברבא אתי בתוקפא דשמשא ואעבר קמייהו א"ל ר"א חויא חויא סטי לך מאורחך דהא תב ההוא גברא ואתנחם על מה דעבד ולא יוסיף למעבד ההוא מלה. תווהו חברייא א"ר אבא מאי הוא אמר לון שתוקו א"ר אלעזר חויא חויא לבתר דלחישו לך מן שמיא אתנחם ההוא גברא ושוי ברעותיה דלא יתיב בי' לעלמין סטי לך מאורחך. קם חויא בקיומיה ולא נטיל הכא והכא תב כמלקדמין
א"ל חויא חויא ידענא מה דאת בעי תוב מארחך דהא עכו"ם חייבא אתי דעביד ביש לחד יודאי והא הוא נאים שכיב במערתא דילך זיל וקטליה מיד אהדר ההוא חויא ודלג דלוגין קמייהו א"ר אלעזר אי לא הוינא הכא כמה בישין הוה עביד האי חויא דהא חד ב"נ יודאי עבד עובדא דחובא ועד לא תב בתיובתא לחישו לי' להאי חויא לקטלא ליה ואימלך ההוא ב"נ בין כך ובין כך ואתנחם מחוביה ואמר דלא יתוב לעלמין להאי חטאה וע"ד אשתזיב מן דינא. אמרו חברייא לר' אלעזר במה ידעת אמר להו סימנא יהב לי אבא ואנא אשמודענא ביה אמרו ליה תינח חויא דאשתמודעת ביה. ההוא דאתנחם ותב מחוביה במה ידעת אמר להו כד הוה אזיל ההוא חויא קשקשוי הוו סלקין וזנבוי זקוף ואיהו דאזיל בבהילו רוחא חדא הוה אזיל לקבליה והוה קארי קמיה תוב מארחך דהא תב מחוביה ואתנחם ההוא ב"נ וההוא חויא בישא לא הוה ציית עד דיתנון ליה כופר בהדיה באתריה דההוא ב"נ דאתחייב קטולא ותב דכך אורחוי
דחויא עילא ותתא כיון דאתייהיב ליה רשו לא תב עד דאשלים ההוא דינא בישא דאתייהיב ליה רשו למעבד או דיתנון ליה באתריה חייבא אחרא בכופרא דהא בריקנייא לא יפוק כיון דאתייהיב ליה רשו אמרו ליה תינח כל דא ההוא עכו"ם דאמרת דיהבת ליה כופר במאי ידעת אמר לון כיון דמלילת לחויא ההוא רוחא דהוה אזיל לקבליה ולחיש ליה דיתוב לאורחיה דהא אתנחם ההוא ב"נ דליג ההוא רוחא על אודניה תווהו חברייא. אר"א ניהך ונחמי דהא חויא דעבד מה דעבד קמו וקריבו גבי חד טינרא בההוא בי חקל אשכחו לההוא עכו"ם דמית וההוא נחש כריך על עקביה ולא הוה אבדיל מניה ובתר אתפרש מעקביה וסליק על גרוניה ואכריך תמן ומתן נחית על עקביה דלא הוה מתפרש מניה. אשכחו ליה ארנקי חד מליא דינרין דגזיל לחד יודאי בארחא ומחא ליה נטל ר"א ית ארנקי אמר בריך רחמנא דבכלא עביד שליחותא תבו לההוא אתר דהוו (אזלי). פתח ר"א ואמר מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם
תחתיך ולאומים תחת נפשך מאשר יקרת יקר טבעי ליה והכי אצטריך מאשר אתה יקר בעיני מהו יקרת מכלל דאיהו מגרמיה אתייקר הכי הוא ודאי דכל ב"נ דאיהו בחיובא דף שד/ב