Text downloads & AI access AI / raw text access: plain section HTML · section TXT · section Markdown · section JSON · all sections list · complete work TXT · complete work Markdown · all plain-text books · AI instructions
Use this for exact quotes / later sections / non-JS tools

Use the section links above for static crawlable text of this page. Complete-work downloads are listed when available.

More

🙏

ספר פרדס רמונים

שער כד פרק יד

קטע 136 מתוך 156

הורדה וגישה לכלי בינה מלאכותית
1

שער כד פרק יד פרק ארבעה עשר: בענין יחס אליהו נחלקו רז"ל (בב"ר פ' ע"א) מאיזה שבט היה, מהם אמרו משבט גד היה ומהם אמרו משבט בנימין ומהם אמרו פינחס זה אליהו. ולכל א' מהדעות האלו יש להם סמך מן הכתובים. ויש מהם שאמרו שהוא מזרע רחל והוא בעצמו היה מתיחס פעם בזה ופעם בזה [יג]. ויש מקובלים שרצו לפרש הכל בסוד העבור. ומצאנו בענין הזה אל המפרשים ז"ל שאמרו שאליהו היה משותלח לפי שלא מצינו בשום מקום שם אב של אליהו אלא אליהו התשבי מתושבי גלעד והבן. ועוד נא' באליהו (מ"א יח) חי ה' אשר עמדתי לפניו, כלומר כשעמד כבר. וע"כ אמרו שאותו מקום שהוא חנוך שהוא מטטרו"ן, ומקום שהוא אליהו שהוא סנדלפון. וכשעלה אליהו בסערה השמימה נהפך בשרו ללפידי אש ונשאר גופו בעולם הגלגלים או בעולם המלאכים ורוחו עלתה למקומו. וכשהקב"ה רוצה לשלחו בשליחות יורד ומתלבש ויורד לארץ ועושה שליחותו וע"כ הי' נגלה לחכמים ולשלימים ולנביאים והיו מדברים עמו מפני שהיה

2

בו צד חומר והוא הגוף הנזכר וכשמסתלק מניח הגוף ההוא במקומו ועולה עכ"ל. שוב מצאנו בשם ר' משה דליאון ז"ל ועל מה ששאלת בענין אליהו שעלה למרום מה שלא עלה אדם אחר. תדע לך כי בסתרי תורה ראיתי סוד נפלא עד מאד. אליהו לא תמצא לו בכל התורה אב ואם ולא שכתוב בו בן פלוני אלא אליהו התשבי מתושבי גלעד. ואמרו כי קודם לכן ירד מן השמים ושמו ידוע בסתרי החכמה. ועוד שאח"כ נראה אל החכמים בהרבה מקומות בהרבה דיוקנין ולזמנים בדמות טייעא לזמנים כפרש לזמנים כא' מגדולי הדור בהרבה עניינים דמותו ותוארו. על כן אל תתמה בענין הזה בהיות אליהו במדרגה עליונה על כל שאר בני אדם. וא"ת היאך היה כל אותם השנים וכל אותו הזמן דמותו ותארו דמות אדם כי המלאך אם נראה הוא לשעה או יום, ולא יותר, אמרו שבשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לברוא את האדם אמר למלאכים נעשה אדם אמרו לפניו רבונו של עולם מה אנוש כי תזכרנו הושיט אצבעו עליהם

3

ושרפם. קרא לכת שניה כמו כן עד שקרא לפלוני וסיעתו א"ל נעשה אדם אמר לפניו רבש"ע אם לפניך מוטב לפני לא כ"ש ואם טוב בעיניך אני ארד ואהיה שמש לפניו א"ל הקב"ה מכאן ואילך לא יקרא עוד שמך פלוני כ"א פלוני ואע"פ כן לא ירד באותו הזמן אלא ירד לאחר זמן והאמין בעולם כי ה' הוא האלהים בענין אחאב. ולימים מועטים שהאמין זה בעולם העלהו המקום לשמי מרומים. ואמר לו הקב"ה אתה אפוטרופוס טוב לבני האדם חייך תרד ותאמין אמונתי בעולם וע"ז כתיב (מ"א יח) ענני ה' וכו' ובדברך עשיתי וגו' ובדברך קודם שארד לעולם. וזהו אז"ל מיכאל בא' גבריאל בשתים אליהו בג', כי הסבה על היותו במדרגה שלהם. וא"ת והא כתיב כי לא טוב אנכי מאבותי ואם הדבר כן מפני מה אמר הדברים האל'. אלא ודאי מה שבקש על זה בהיותו נמשך אחר בני אדם מכמה שנים ואמנם כי לא היה טובתו מצד אב ואם זכות בעולם כי לא היתה טובתו ועמידתו מהם בעולם ולפיכך אמר כי אין

4

זה דרך להתעכב בעולם מי שהוא כמוני עכ"ל. והדעת הזה בטל מעצמו מתוך דברי הרשב"י ע"ה שדעתו הוא שאליהו היה בן אדם וכן דעת כל חכמי הגמרא דעד כאן לא פליגי אלא מאיזה שבט היה אבל לומר שהיה מלאך שנתגשם אין מי שיסכים בזה. ודברי הרשב"י ע"ה בענין זה הוא בפ' ויגש (דר"ט) וז"ל דאמר ר"ש כל נשמתין דעלמא כלהו נפקין מההוא אתר דנגיד ונפיק וכלהו נקיט לון צרורא דחיי, וכד נוקבא אתעברת מן דכורא כלהו בתיאובתא דנוקבא לגבי דכורא וכד תאובתא דדכורא נפקא ברעותא כדין אינון נשמתין בקיומא יתיר בגין דכלא בתיאובתא ורעו דאילנא דחיי. ואליהו בגין דהוה מההוא רעותא יתיר מב"נ אחרא אתקיים. ובג"כ כתיב (מ"א יט) אל נפשו ולא כתיב את נפשו דהא את נפשו דא היא נוקבא. ואי תימא אל האשה אמר. כללא דדכר ונוקבא כד איהו בגו דכורא כדין אל האשה אמר. את האשה נוקבא בלחודאה בלא כללא דדכורא. כג"ד אל נפשו דכר בלחודוי, את נפשו נוקבא בלחודאה בלא

5

כלילו דדכורא. ובגין דאיהו בסטרא דדכורא יתיר מכל בני עלמא אתקיים בקיומיה יתיר ולא מית כשאר בני עלמא. בגין דכולא איהו מאילנא דחיי ולא מגו עפרא ובג"ד אסתלק לעילא ולא מית כאורח כל בני עלמא דכתיב (מ"ב ב) ויעל אליהו בסערה השמים. ת"ח מה כתיב והנה רכב אש וסוסי אש וגו'. דהא כדין אתפשט גופא מן רוחא ואסתלק דלא כשאר אורח בני עלמא ואשתאר מלאכא קדישא כשאר קדישי עליונין ועביד שליחותא בעלמא והא אוקמוה דניסין דעביד קב"ה בעלמא על ידיה אתעבידן עכ"ל. והנה נראה ממנו בפי' היות נשמתו כשאר נשמות הצדיקים אלא מפני תוספת קדושתו בעת הזיווג העליון עלה אל המעלה ההיא, וכן הכריח ג"כ במאמר שהעתקנו בפ' י"ב בענין חי ה' אשר עמדתי לפניו שפי' [יד]. ועכ"ז כבר יהיה אפשר היותו סנדלפו"ן ע"ד שפי' במטטרו"ן היותו חנוך קודם והיה אדם ממש כמבואר בפרקים הקודמים:

6

שער כד פרק טו פרק חמשה עשר: הרמב"ם ע"ה האמין היות ענין מראה המלאכים אל אאע"ה וכיוצא בהם שהיה במראה הנבואה. וזה מפני שהאמין שהם דקים תכלית הדקות רוחניים בלתי מתגשמים ועל זה הוקשה לו רבויים. ותירץ שהם מתרבים בדרך עלה ועלול כמו שפי' בס"ד בשער סדר עמידתן בפרק ו'. ולזה הבאים אחריו הקשו לדעתו שאם כן חוייב שלא יהיו המלאכים כ"א י' נאצלים מאחד לא' מאחר שאין הפרדס אלא מעילה לעלול. ומדרגתם הם י', חיו"ת אופנים אראלים חשמלים שרפים מלאכים אלדי' בני אלדים כרובי' אישים. והנה נודע היותן יותר ויותר. ונדחקו בכמה עניינים לישב ענין זה ולא עלה בידם. ואנו אין לנו אלא קבלת הרשב"י ע"ה שפירש שאפשר אל המלאכים להתעבות ולהתגלם באויר וז"ל בפ' וירא (דף ק"א.) ת"ח (בשעתא) [בתר] דאתגזר אברהם הוה יתיב וכאיב וקב"ה שדר לגביה תלת מלאכין באתגלייא וכו'. וכי מאן יכיל למחמי למלאכין, והא כתיב עושה מלאכיו רוחות וגו'. אלא ודאי חמא לון דנחתי

7

לארעא כגוונא דב"נ. ולא יקשה לך האי, דהא ודאי אינון רוחין קדישין ובשעתא דנחתין לעלמא מתלבשין באוירין וביסודי דגולמין ואתחזין לבני נשא ממש בחיזו דיוקנא דלהון. ות"ח אברהם חזא לון כחיזו בני נשא. ואע"ג דהוה כאיב ממילה רהיט אבתרייהו בדיל דלא למגרע מה דהוה עביד מקדמת דנא עכ"ל. והנה בפי' אמר שאפשר למלאכים להגלם ולהראות לזכי המדות והצדיקים זכי הראות. עוד למדנו שם בענין המלאכים שאינם יודעים בעה"ז ובענייניו אלא איש על עבודתו ועל משמרתו וזולת זה אין להם ידיעה בעולם וז"ל (שם ע"ב) איה שרה אשתך. וכי לא היו ידעי מלאכי עלאי דשרה הנה באהל, אמאי כתיב איה. אלא לא ידעי בהאי עלמא אלא מה דאתמסר להו למנדע ומה דלא אתמסר להו למנדע לא ידעי. ת"ח כתיב ועברתי בארץ מצרים אני ה', וכי כמה מלאכין ושליחין אית ליה לקב"ה. אלא בגין דאינון לא ידעי בין טפה דבוכרא לההיא דלא בוכרא בר קב"ה בלחודוי. כגוונא דא (יחזקאל

8

ט) והתוית תיו על מצחות האנשים, ואמאי צריכין. אלא בגין דאינון לא ידעי אלא מה דאתמסר לון למנדע ידעי, כגון כל אינון מלין דזמין קב"ה לאייתאה על עלמא. ומ"ט, בגין דקב"ה אעבר כרוזא בכלהו רקיעין בההוא מלה דזמין לאייתאה על עלמא, ואינוי שמעי מלה וידיע. כגוונא דא בשעתא דמחבלא אשתכח בעלמא, בעי בר נש לאתכסייא בביתיה ולא יתחזי לבר בשוקא בגין דלא יתחבל כד"א ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. מנייהו דיכול לאסתתרא אין, אבל מקמי קב"ה לא יכיל לאסתתרא מה כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' עכ"ל ומבואר הוא. עוד למדנו משם לימוד שלישי בענין המלאכים שעיקר מזונם הוא מצד החסד וז"ל (שם דף ק"ד) ת"ח ויקמו משם האנשים, מההיא סעודה דאתקין להו אברהם וזכה בהו. ואע"ג דמלאכים הוו זכה בהו וכל ההוא מיכלא לא אשתאר מניה כלום בגיניה דאברהם ולמזכי ביה דהא כתיב ויאכלו באשא דלהון איתאכיל. ואי תימא הא תלת

9

מלאכין הוו, האי אשא והאי מיא והאי רוחא. אלא כאו"א כליל בחבריה, ובג"כ ויאכלו. כגוונא דא ויחזו את אלהים ויאכלו וישתו, אכילה ודאית אכלו דאתזנו מן שכינתא. אוף הכי ויאכלו גרמו לאתזנא מההוא סטרא דאברהם אתדבק בי' ובג"כ לא אשתאר ממה דיהיב לון אברהם כלום. כגוונא דא בעי ב"נ למשתי מכוס דברכה בגין דיזכי לההוא ברכתא דלעילא. אוף אינון אכלו ממה דאתקין לון אברהם בגין דיזכון לאתזנא מסטרא דאברהם, דהא מההוא סטרא נפיק מזונא לכלהו מלאכי עילאי עכ"ל. הורה בפי' שמזונות המלאכים כלם מצד החסד. עוד מצאתי בתיקונים בענין זה כי המלאכים קצתם יונקים מצד הגבורה וקצתם מצד החסד וקצתם יונקים מצד הת"ת וכן מכל הספי', ועכ"ז לא פליגי כי לענין מזונם הוא מצד החסד לכלם בשוה. עוד בארו המפרשים שכל מלאך שסוף שמו אל כמו מיכאל יניקתו מצד ספי' החסד, וכל שם שסופו י"ה יניקתו מצד הת"ת, וכל שם שסופו ן' פשוטה יניקתו מצד הגבורה ואין

10

לחפש אחריהם שכולם יוצאים מהפסוקים. אמנם יש להם סמך בפסוק ע"ד המספר וכיוצא בו. ושאר שמות שאין להם סימן מאלו הג' יוצאים מהפסוקים עכ"ל. עוד למדנו בתקונים שיניקת המלאכים מספירות ידועות ופעולתם כפעולות הספירות ושמם על שם הספי' כמו גבריאל על שם הגבורה וכן חסדיאל ע"ש החסד וכן אהביא"ל ע"ש החסד הנקרא אהבה. וכן ע"ש כל שאר הפעולות. והטעם מפני שעשר מאורות מתפשטים מבריאה אל היצירה וע"י המאורות הפעולות נפעלות כמבואר בשער אבי"ע. והנה מי' מאורות אלו מתפשטות בריאת המלאכים. לכן הם מכונים על שם הספירות ועל שם פעולת הספירות:

11

שער כה פרק א שער כ"ה הוא שער התמורות: הנרצה בזה השער הוא לבאר ענין הקליפות מה הם ומאיזה צד נאצלו וכיצד אצילותם ומה תועלתם ועניינם כאשר נבאר בעורת הצור וישעתו: פרק ראשון: אחר שנפרקים הקודמים דברנו בכל הרשום בענין המלאכים הקדושים, ראוי לנו לדעת כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים כי כמו שיש צד הקדושה והטהרה והצדקה והיושר וטוב תכונת ההנהגה כדפי'. ע"כ כן יש צד הקליפה שהיא הטומאה הרצוצה שהיא הקטרוג ומצדה המשטין ומעוות את האדם מדרך הישר אל דרך לא טוב ועולין ומקטרגין עליו ומטמאין אותו כי טמא הוא וטמא יקרא וטומאה ירדפו. ויש שואלין מאחר שהקדושה והטהרה והדקות הוא באצילות באין תכלית והוא מובדל מהמדות האלה תכלית ההבדל, אם כן מהיכן יצאו הקליפות והטומאות והיכן היו קודם יצירתן. ולכאורה היא שאלה עצומה וישתומם המשכיל עליה. וקבלנו בזה ממורינו תירוץ נאה והוא משל אל הדגן המנוקה מכל פסולת תכלית הנקיון והטהרה, הנה

12

עכ"פ שיאכל האדם אותו ויתעכל המזון ההוא במעיו ישאר שם פסולת הרבה ופרש. והנה הנאמר שבשעת אכילתו אכל הזהמא והפרש ההיא. לא. אלא לפי מציאת המזון קודם אכילתו היה הדבר הנאכל ההוא יותר נקי שהוא יכול להיות במציאות מובדל מכל פרש ומכל זוהמא. אמנם אחר האכילה והבדלת הדבר המובחר ממנו ישאר הפרש ההוא מה שלא היה עד עתה. וכ"ה הדבר בהאצילות האמת הוא כי למעלה במקום האצילות אין דבר רע יורד מן השמים כי למעלה הדברים דקים תכלית הדקות אמנם בהתעבות הדברים וירידתם בסדר מדרגות הנאצלות הוכרח היות הדבר נפרד אוכל מתוך אוכל ויתהווה שם פסולת. עוד משל נאה ומתיישב יותר להמשל אל זרע האדם אשר הוא מהמובחר המתהווה בגוף האדם והוא יוצא מהמוח דרך האשכים אל הגיד ומאותה הטפה בבטן המלאה יתהוה ממנו הולד ודברים אחרים מזוהמים מזולת הולד. וכי יעלה על הדעת שבמוח האדם שהוא מבחר הגוף יתהוה בו מציאות הזוהמא ההיא. לא. ודאי שאם כן

13

יספה כרגע. אבל הזוהמא ההיא מתהווה בהמשכת הטפה זרעית ממקום למקום וממדרגה למדרגה מתהווה הזוהמות בהבדל המובחר שיתהוה ממנו הולד ומהשאר מתהוה הזוהמא. וכן הדברים באצילות למעלה במקומה אין דבר רע, אמנם בהמשכתה למטה יתהווה ממנו בהבדלת הטהרה והקדושה דבר טמא שהיא הפסול וסיגי הזהב. ואחר שרדפנו בחקירת דרושי החכמה מצאנו בענין זה סמך בזוהר פ' תרומה (דף קס"ז.) וז"ל בפ' יהי אור ועל דאינון ה' דרגין דאתפרשו ואתמשכו מהאי אור קדמאה כתיב אור ה' פעמים וכלהו הוו מסטרא דימינא ואתכלילו ביה. וכד אתכלילו בסטר שמאלא אתכלילו ברזא דמיא דנטיל מימינא, ובג"כ כתיב מים ה' זימנין. וכד אשתלימו ברזא דאמצעיתא כתיב רקיע ה' זמנין. וע"ד תלת אינון או"ר מי"ם רקי"ע לקבל תלת דרגין אילין דכלהו ה' דרגין אתכלילו בהו, וע"ד בכלהו כתיב ה' זמנין בכל חד וחד. הכא רזא דרזא באילין תלת אתצייר ואתגליף בגלופא רזא דיוקנא דאדם.

14

דאינון אור בקדמיתא לבתר מים לבתר אתפשט בגווייהו רקיעא דאיהו גלופא דגליפו דיוקנא דאדם. כגוונא דגליפו ציורא דדיוקנא דאדם בתולדתיה. דהא בתולדותיה דאדם בקדמיתא זר"ע דאיהו אור דהא נהירו דכל שייפי דגופא איהו ההוא זרע ובג"כ איהו אור וההוא אור אקרי זרע דכתיב אור זרוע וגו' איהו זרע ממש. לבתר ההוא זרע דאיהו אור אתפשט ואתעביד מים בליחותא דיליה. אגליף יתיר ואתפשיט פשיטו גו אינון מים פשיטו דגופא לכל סטרין. כיון דאתצייר ואתגליף ציורא ודיוקנא דגופא אקריש ההוא פשוטו ואקרי רקיע ודא איהו רקיע בתוך המים. ובתר דאקריש כתיב ויקרא אלקים לרקיע שמים דהא אקריש ההוא ליחותא דאנגיד ואשתאר ההוא פסולת בגופא דהוו גו אינון מים. כיון דאתבריר גופא ואתנקי בנקיו ההוא לחותא דאתנגיד ואשתאר (הוה) פסולת דקא אתעביד גו היתוכא ואינון מים הרעים עכורים ומנהון אתעביד פסולת מקטרגא דכל עלמא דכר ונוקבא. לבתר כד נחתו אינון מים עכורים

15

ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא נפקו לקטרגא כל עלמא. זכאה איהו מאן דאשתזיב מנהון. כיון דנפיק מקטרגא כדין כתיב יהי מארת חסר ואתמשכא אסכרה ברביי וחסר נהורא דסיהרא כו' עכ"ל. ודבריו מבוארים וכוונתו אל מה שאמרנו לענין משל הזרע. וזה רצה באמרו כגוונא דגליפו ציורא דדיוקנא דאדם. ומתוכו נתבאר שעיקר הציור הוא בגבורה ושם נשארו מים עכורים כדפירשתי. אמנם נשאר לנו לבאר אחר שכן הוא שענין הקליפה נתהווה מענין התפשטות האצילות עד הגבורה איך נשפעת משם הקליפה דרך מדרגות שעדיין יש ה' מדרגות הקדושה להשלים עד י' ומה גם בהיות שנשאר עדיין בריאה ויצירה לפי מה שפי' למעלה. ולזה נראה כי נתבאר במה שפי' למעלה בשער הצנורות בפ"ד מענין צנור השני אשר ביסוד שמצדו יניקת הקליפות כל המותר מן השפע העליון כי כל מותרות ראוי אל הקליפות שהם המותר. ועכ"ז לא חל עליו שם טומאה עד היותו יוצא לחוץ וכן דקדקו בזה בלשון המאמר

16

שאמר ההוא לחותא דאנגיד ואשתאר כו' ומנהון אתעביד פסולת מקטרגא כו'. הנה בפי' כי המותר נעשה פסולת ולא היה לו כח לקטרג או לטמא עד רדתו למטה. וזהו שדקדק אח"כ עוד בלשונו ואמר לבתר כד נחתו אינון מים עכורים ואתהתכו לתתא בסטר שמאלא נפקי לקטרגא כל עלמא ונראה שלמעלה במקום התוכם הראשון ומותרם במקום הקדוש לא היה עדיין שם טומאה על המותר בעצם, ועם היות שהיו המים ההם ראוים אל הטומאה ההיא. ומזה נקיש אל השפע הנשפע עליהם ומזונם הניתן להם משולחן המלך כי בעוד שהם לפני המלך אע"פ שראוי אל הקליפה לא חלה עליהם שם טומאה עד רדתם למטה ממקום הצנור הנשפע להם בו. ואין זה מן התימא שהרי צואה [א] (באדם) פסק ההלכה הוא אם הוא יושב ואינה נראית שאינה מעכבת ק"ש ואע"פ שכבר חל עליה שם צואה והטעם שלא שלט עליה רוח הטומאה עד צאתה מגוף האדם מכל וכל. וכן הדין בשכבת זרע אעפ"י שנעקר ממקומו לצאת בעוד שלא תצא לא חל עליו שום טומאה ועדיין

17

האדם טהור הוא ואינו מטמא עד צאתו מפי האמה ולחוץ שאז תחול עליו הכח הרע ההוא. ולזה הוצרך הצנור ההוא למעלה מתחלה מפני שקודם צאתו לאויר כבר ראוי אליהם ממקום המותר ומשם מתפרד לצד השמאלי דרך אותו הצנור עד צאתו לחוץ אשר שם חטאת רובץ ומקבלים אותו ואז טמא הוא וטמא אוכלו נבל הוא ונבלה עמו: שער כה פרק ב