{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-113","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":113,"title":"שער כג פרק יב","hebrewTitle":"שער כג פרק יב","segments":[{"index":1,"he":"שער כג פרק יב\nפרק שנים עשר: \nלאה הרמז בבינה. וכן נמצא שילדה לאה ששה בנים ובת. וכן יצאו מבינה ו' בנים ובת ושמה \nדינה. ואפשר שתקרא כן כשהיא משפעת אל ששת הבנים והבת היוצאים ממנה: \nלב הלב הוא המלכות אמנם תקרא לב בהיותה בשמאל בסוד הדין משכן לבינה שהוא לשמאל וע\"ז \nארז\"ל (ברכות ס\"א) הלב מבין. וע\"י הבינה תקבל ל\"ב נתיבות חכמה עד שנקראת לב לרמוז \nלה הבחי' האלה. והחילוק שבין כבו\"ד הרומז אל ל\"ב נתיבות ובין לב הרומז ג\"כ אל ל\"ב \nנתיבות, ביאר אותו הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פנחס דף רנ\"ו ע\"ב): \nכי כבוד נקרא ל\"ב נתיבות עליונות שבחכמה. וכאשר תקרא המלכות כבוד תרמוז אל זה שע\"י \nשנכנסה בהיכל הכבוד ונטהרה לבעלה ונתיחדה עמו קבלה מהל\"ב נתיבות עליונים. וכאשר \nתקרא לב תרמוז אל ל\"ב נתיבות שבה פשוטים בלי תוספות אור כלל. ובארנו בערך כבוד וכן \nהבינה ג\"כ נקרא כבוד ולב. ע\"ד שפי' במלכות: \nלבונה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (משפטים קי\"ז) בפסוק (שה\"ש ג ו) מקטרת מור ולבונה כי \n"},{"index":2,"he":"הלבונה היא חכמה. ואפשר כי שמא גרים. ובתקונים (תקונא כ\"א דף מ\"ד) פי' שהוא בהוד \nואפשר כי זה בסוד גוונו וזהו בסוד טעמו [סה]: \nלבינה הוא סטרא דמסאבותא וזהו (שאחז\"ל בע\"ז דמ\"ו) זקף לבינה והשתחוה לה כו'. וזהו \nותהי להם הלבינה לאבן (בראשית יא ג) פי' היו מביאים לבינה [סו] במקום אבן בוחן. \nושפחה כי תירש גבירתה (משלי ל): \nלבנת הספיר בזולת היותו היכל כאשר יתבאר בשער ההיכלות בפ\"א עוד המלכות נקרא כמעשה \nלבנה הספיר ולא לבנת הספיר עצמו כן פי' בתקונים. והטעם יובן בדקדוק מה שנכתוב שם: \nלבנה נקראת המלכות כי היא רמז אליה. והטעם כי כמו שהלבנה אין לה אור מעצמה אלא מה \nשמקבלת מן השמש, כן המלכות אין לה אור מעצמה אלא מה שמקבלת מן התפארת. ויש חילוק \nגדול בין ירח ללבנה, כי הירח מורה פעמים פרוצה פעמים שלימה, ולבנה מורה שלימה בסוד \nהרחמים לבנה ודאי: \nלבנון הוא כתר עליון ונקרא כן לרמוז אל רוב לבנותו שהרמז אל הרחמים הפשוטים. ונקרא \n"},{"index":3,"he":"כן בהורדת השפע כדכתיב (שה\"ש ד טו) ונוזלים מן לבנון וכן פי' בזהר פ' ויקרא (דף \nכ\"ו): \nלהב נקרא המלכות כאשר היא מתלבשת בלהב הגבורה וזהו להב המזבח. ושפע הספירות הכלולות \nבגבורה נקראים להבים. ויש להבים מצד אשו של גיהנם ועליהם נאמר (ישעי' י\"ג) פני \nלהבים פניהם. וזהו הלהב שליהב את המקדש בעונותינו: \nלהט החרב המתהפכת בשם זה חשבו רבים שהמלכות עצמה נק' להט החרב המתהפכת. אמנם בזוהר \nפ' ויקרא (די\"ט ב') פי' הרשב\"י ע\"ה וז\"ל נשים משלו בו ודאי, ואילין איקרון להט החרב \nהמתהפכת לאו דאינון חרב המתהפכת אלא להט מההוא חרב דאקרי חרב נוקמת נקם ברית עכ\"ל. \nוז\"ש הכתוב (ישעיה ג יב) עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו שהם אלו הנשים שהם כוחות \nהדין החיצון של המלכות והם נקראות להט פירוש ניצוץ המתלהט ומתנוצץ מחרב שהיא המלכות \n[סז] והלהט הזה הוא מתהפך פעמים אנשים פעמים נשים כמו שנבאר בשער היכלות הטומאה \nבפרק ב'. ובתיקונים פי' כי המלכות עצמה נקרא להט החרב שהיא מתהפכת פעמים לדין פעמים \n"},{"index":4,"he":"לרחמים ונראה שם (בתקוני ז\"ח דקכ\"ד.) שהלהט היא שתא סדרי משנה שהם פעמים מותר כשר \nטהור וקדוש ופטור וזכאי בסוד הרחמים ופעמים אסור פסול טמא פיגול חייב מיתה חייב \nממון בסוד הדין. ואפשר לומר כי אלו השתא סדרי הם בכוחותיה התחתונים, בסוד עץ הדעת \nטוב דא מטטרון, ורע דא סמאל. כי שם מצד זה מ\"ט פנים טהור והיינו מטטרו\"ן כי הנון \nמתחלף בה\"א [באטב\"ח והוא אותיות מ\"ט טהור]. ומ\"ט פנים טמא סמאל. ונמצא שני הפירושים \nקרובים אל הסכמה אחת. ומצאנו במ\"א (בתקוני ז\"ח דף קכ\"ח.) שפירש להט החרב מאי ניהו \nמטטרון דאתהפך ממטה לנחש ומנחש למטה עכ\"ל. ושם ביאר כי תורה שבע\"פ היא לה\"ט החרב. \nוזכה סם חיים, לא זכה סם המות. כי המלכות פעמים דין פעמים רחמים. והכל ענין אחד כי \nבתיקונים (בהקדמה דף י\"ב) פי' ששתא סדרי משנה הם במטטרו\"ן פי' בסוד אור המתגלה \nביצירה ומסטרא דידיה טמא וטהור פסול וכשר והשאר: \nלוחות שני לוחות אבנים שבהם נתנה התורה הם נצח והוד. וכן הוא בתיקונים (בהקדמה ד\"י \n"},{"index":5,"he":"ע\"ב) והם מונחות בארון שהוא המלכות עם התפארת. מצד התורה הכתובה בהם הם מצד התפארת. \nומצד הלוחות שהיא לשון נקבה, והיותם אבן ומונחים בארון, הם מצד המלכות וכל זה \nמבואר. אמנם עוד שם (בתקונא נ\"ה דפ\"ו.) כי שתי הלוחות הם ו\"ה של שם ב\"ד והיינו \nוה'לוחות. דהיינו תפארת בנצח, מלכות בהוד, כדפירשנו. ואפשר כתיבה בנצח מצד הת\"ת \nועצם המקבל הכתיבה מצד ההוד במלכות: \nלו בכל מקום רומז על התפארת שהוא ו'. בשיתוף הבינה שהיא למד מגדל הפורח באויר: \nלוי כמו שהכהן מצד החסד כן הלוי מצד הגבורה ולכן כי איש בבנו ובאחיו (שמות לב כט). \nלהיות שהם רומזים אל תוקף הדין. ובזוהר פרשת שלח (דף רע\"ד) פי' כי לוי הוא מלשון \nייחוד וחיבור דהיינו יחוד הבינה והחכמה, והיינו בית לוי פי' יחוד שתי מדות האלה. \nואין ספק שזה בסוד הדעת. ובזוהר (ויצא דף קנ\"ד ע\"ב) ובמקומות אחרים בענייני השבטים \nראובן בחסד שמעון בגבורה לוי בתפארת בסוד יחוד שתי הקצוות. ולכן אמרה הפעם ילוה \n"},{"index":6,"he":"אישי אלי כי ילדתי לו שלשה (בראשית כט לד) כי הי' ענין ההכרעה שלימ' ושלום בין שתי \nהקצוות. ואפשר דלא פליגי כי התעוררות חום היחוד מגבורה כנודע וכדפי' בזוהר [סח] \nיצה\"ר בעלמא עילאה מאן ניהו גבורה. וגם שם אלדים שבגבור' מיל\"ה א', דהיינו גוף \nוברית וכן פי' בז\"ח שה\"ש (דף ע\"ט): \nלויתן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא כ\"א דמ\"ב) ור\"מ (תצא ד\"רעט) כי תפארת וצדיק \nשניהם יחד הוא לויתן. וכלל דבריו כי הוא התפארת. והוא בעל עינים שהם בינה וחכמה \nועליו נאמר (קהלת ב יד) החכם עיניו בראשו. וגופו צדיק. וקשקשותיו הם גדולה גבורה. \nוסנפיריו נצח והוד. ומתרבי בשבעה ימים [סט] מים הגדול בינה שהוא על שפתה עד הים \nהתחתון. ויורה זה על כללות השש קצוות בריבוי ההשפעה כדגים ברבוי המים. ובזה יובן מה \nשפי' בגמ' (חולין דף ס\"ו) כל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר כי בהיותו כלול מגדולה \nוגבורה מכ\"ש שיהיה מנצח והוד. כי בכלל מאתים מנה. ומי שיש לו העיקר יש לו הענף. \n"},{"index":7,"he":"אמנם כשיהיה לו סנפירים שהם נצח והוד לא יוכרח שיהיה לו קשקשין שהם גדולה גבורה. \nוז\"ש ר' יהודא (שם דף נ\"ט) שני קשקשים לרמוז אל השנים. לכן אמר תחת לחייו דהיינו \nתחת ראשו ששם גדולה גבורה כדפי'. כל זה הוא לפי שטה זו שהסנפיר הם נצח והוד וקשקשת \nהם גדולה גבורה. אבל בתיקונים במ\"א פי' אפכא ששני קשקשים הם נצח והוד שני סנפירין \nגדולה גבורה. ועל כל זה אפשר להיות ולומר כי תחת לחייו היינו ראשו שהוא התפארת, \nותחת ראשו היינו נצח והוד והיינו קשקשותיו תחת ראשו. וכל שיש לו קשקשת יש לו סנפיר. \nכי נצח והוד הם בגדולה גבורה ששם השפעתם כי גדולה משפיע בנצח גבורה משפיע בהוד \nונמצא בנצח והוד נכללים גדולה גבורה אבל בגדולה וגבורה למעלה אין שפע נצח והוד שהם \nלמטה ולכן כל שיש לו סנפיר יש לו קשקשת. ופי' לויתן היינו לשון יחוד וחיבור כן פי' \nבזוהר (שמות דף י\"א ע\"ב) בלו\"י ולויתן. אלא שלוי הוא ייחוד אחד דהיינו דעת המייחד \n"},{"index":8,"he":"החכמה והבינה. אבל לויתן ר\"ל ב' יחודים, שהם, דעת למעלה ויסוד למטה. והיינו לויתן \nשהם ת\"ת וצדיק כדפי' לעיל: \nלולב רוב מקומות להרשב\"י ע\"ה מכריעים ומכריחים כי יסוד הוא לול\"ב וסימנך צדיק כתמר \nיפרח (תהלים צב). ואפשר מפני שראשו מגיע השמימה. ויש שפי' בתפארת וראשו מגיע עד \nכ\"ע. והכל ענין א' כי הכונה דרך קו האמצעי: \nלחם המורגל בפי' המקובלים במלה הזאת הוא שהוא מלכות. ויש לזה הכרח קראן לו ויאכל \nלחם (שמות ב כ). אמנם בר\"מ (פנחס דף רמ\"ד ע\"ב) פי' הפך זה וז\"ל אדהכי הא סבא דסבין \nקא נחית לגביה ואמר רעיא מהימנא חזור בך דהא לחם איהו ו' וכו' עכ\"ל ועם היות המאמר \nבמקומו ארוך. ועל כל זה עיקר כונתו הוא להודיע למרע\"ה שלחם הוא ו' בתפארת ולא כמו \nשהי' דעת ר\"מ מעיקרא. והכא ודאי לכאורה פליגי אהדדי. ובתיקונים (תקונא י\"ט דף ל\"ז \nע\"ב) מצאנו דבר שבו נוכל לתקנו על צד הדוחק קצת כי שם פי' הרשב\"י ע\"ה כי מלכות יש \n"},{"index":9,"he":"לה ג' מציאיות והם חול\"ם שור\"ק חר\"ק והוא נקראת חולם על ו' כשהיא עטרת תפארת מצד \nהחכמה כדפי' בשער המציאיות. ואמר שם והפוך חל\"ם ותשכח לחם ודא איהו לחם אבירים אכל \nאיש וכו'. והכונה כי המלכות נתייחד עמה התפארת בסוד ויבן ה' אלהים את הצלע ויביאה \nוגו' (בראשית ב) כדפי' בשער הנזכר. והנה לפי זה לעולם המלכות היא לחם ובה שני \nמציאיות. א' לחם עוני לרמוז אל ענייה ואל פרצתה. והשני בעלותה למעלה להיותה חלם על \nו' וז\"ש בר\"מ לחם ו' ופי' שהמציאות שלה סוד החלם. ובזהר פרשת תרומה (דף קי\"ד.) דעת \nשלישי וז\"ל ועשית וגו' שלחן דא איהי לתתא לשואה עליה לחם דאפייא. מאן עדיף דא מן דא \nלחם או שלחן אי תימא דכלא איהו חד דהא שלחן מסתדרא לגבי ההוא לחם ותו שלחן לתתא \nולחם עליה לאו הכי אלא שלחן איהו עיקרא בסדורא דיליה לקבלא ברכאן דלעילא ומזונא \nלעלמא ומרזא דהאי שלחן נפקא מזונא לעלמא כמה דמתייהב ביה מלעילא וההוא לחם איהו \n"},{"index":10,"he":"איבא ומזונא דקא נפיק מההוא שלחן לאחזאה דהא משלחן דא נפיק פירין ואיבין ומזונין \nלעלמא. אי לא אשתכח כרם ענבין דאינון איבא דנפקי מניה לא יהון משתכחין אי אילנא לא \nיהא איבא לא אשתכח בעלמא בגין כן שלחן איהו עקרא. ומזונא דנפיק מיניה איהו ההוא לחם \nעכ\"ל. והנה מתוכו מתבאר בפי' כי הלחם הוא השפע הנשפע על המלכות והמלכות כלי המקבלו \nוהשפע הזה ממנו נזונים כל בני העולם ולכן נקרא לחם. והנה זה דלא כמאן דאמר דאיהו \nתפארת, ולא כמ\"ד שהוא מלכות. ונוכל לומר בדוחק לתקן זה כי המלכות כאשר היא מלאה שפע \nוכל טוב אז היא נק' לחם להראות כי היא ריקם הלכה למעלה ומליאה השיבה ה'. וזהו חלם \nלחם פי' אז בקבלתה למעלה בסוד היותה עטרת בעלה היא מקבלת השפע המזוני מהת\"ת. ואז \nהלחם הוא לחם זכר שפי' בתגבורת הזכר על הנקבה. והלבנה מתמלאת מאור החכמה והלחם לחם \nזכר לחם פנים בהיותה מתעדנת מצד יניקתה מלמעלה ע\"י היסוד והשפע הזה נקרא מעדני מלך \n"},{"index":11,"he":"וכן מבואר בפ' בראשית (דף מ\"ז ע\"ב). ובפ' ויחי (דף רמ\"ו.) פי' כי זהו בהיות המלכות \nמקבלת מבינה ע\"י היסוד ע\"ש. ובארו יותר בפרשת ויצא (דף קס\"ד ע\"ב) וז\"ל לחמי דא \nמזונא דקא אתי מלעילא באתערותא דלתתא עכ\"ל והכונה כי השפע הנשפע למלכות מלמעלה מן \nהבינה בסוד זווג התפארת ע\"י יחוד היסוד בהתעוררות המלכות נקרא לחם. ועתה לפי זה \nכיון שהלחם הוא כנוי אל השפע הנשפע מן המדה לא יתרחק המדה עצמה להקרא לעתים על שם \nהשפע ההוא שהיא מקבלת או שהיא משפעת וזהו לחם ו' וכו' וכיוצא בזה הנמצא בזהר ויחי. \nוכאשר התעוררות והזווג בסוד מלוי הלבנה השפע נשפע בסוד מלואה והוא לחם פנג. וכאשר \nתגבר הנקבה והתפארת יקדים לבא אל מקומ' מפני מעוט התעוררות התחתונים והיחוד בסוד \nמיעוט הירח אז יהיה השפע לחם עוני מצד המלכות. ובזה נתקן הכל. ועוד האריך בענין זה \nהזהר בפ' ויחי הנ\"ל ושם ביאר כי על שני מיני לחם הזה נאמר (שמות טז כב) לחם משנה. \n"},{"index":12,"he":"ושם בלבול גדול בענין זה. ובמה שהקדמנו יתוקן הכל: \nלחם הפנים פי' היסוד ואפשר דהיינו שפע שני פנים עליונים ותחתונים בסוד שר הפנים \nדהיינו שם יאהדונה\"י. ולחם כדפירשנו לעיל: \nלט היא קליפה רעה רצועא בישא שבו מלקין ל\"ט רצועות והם מ' חסר א' בסוד החסרון ומשם \nלוט יצה\"ר והם מצד ארור כנען שיצאו עמו קללות שזהו פי' ל\"ט לטותא. וזהו להעובר בשבת \nעל מ' מלאכות חסר א'. ויש כנגדם בקדושה ט\"ל אורות טללי ברכה ובארנו בערך ט\"ל: \nלי פי' הרשב\"י ע\"ה בפיקודא דתפילין (בפ' בא רמ\"ג ע\"ב) ז\"ל לי דא בינה רזא דעלמא \nעלאה היכלא פנימאה עכ\"ל. ופי' לי לעצמי. שאינו מושג לתחתונים ר\"ל אפילו לנאצלים \nממנו [שהם] הספירות אשר למטה ממנו. והיינו בחינת הבינה המתעלמת המתאחדת בחכמה. וזה \nכיון באריכת לשונו עלמא עלאה שר\"ל בצד העולם העליון. וחזר אמר היכל פנימאה ר\"ל בסוד \nהיותה היכל פנימי אל החכמה הנעלמת וזהו לי פי' היכל לי. ולזה קרא אותה היכל לפי \n"},{"index":13,"he":"שהחכמה גנוזה בתוכה. והנה לפי זה תקרא הבינה לי כשהיא נעלמת כשאינה מושגת שהיא היכל \nלחכמה והחכמה נעלמת בתוכה. ואפשר לומר כי ל' היא הבינה כנודע. י' היא החכמה. והי' \nנעלמת בתוך ל' בסוד שהיוד היא מוח והיא כוללת ג' יודין כנודע ושלשתן נעלמות בלמ\"ד \nכזה: \nליל לילה היא המלכות. ונקראת כן בסוד החשך בסוד הדין. אמנם לפעמים נקראת לילה \nולפעמים נקראת ליל. ופי' הרשב\"י ע\"ה בזהר (פ' בא דל\"ח ע\"ב) עד לא קבילת עלה דכורא \nאתקריאת לי\"ל כד קבילת עלה דכורא אתקריאת לילה. והכונה כי בעוד שלא נתייחדה עם בעלה \nת\"ת נקראת בלשון ליל בלא ה' לרמוז על תוקף דינה והיא עדין לא קבלה רחמים ולא נתייחד \nבעלה עמה ולא נעשתה כלי. וכאשר קבלה הזכר בסוד הרחמים אז נקראת לילה בה\"א. וכן פי' \nבתקונים וז\"ל לילה דא שכינתא תתאה כלולה מה' וכו'. ובארנו הענין הזה בארוכה בשער \nסדר האצילות בפ\"ב. וקרא צווח ולילה כיום יאיר (תהלים קלט יב) לרמוז לוהיה אור הלבנה \n"},{"index":14,"he":"כאור החמה (ישעיה לו כו). והמפרשים פי' ולילה ללילה יחוה דעת (תהלים יט ג) שתי \nלילות שהם בינה ומלכות ואינו ענין. ור' משה פי' כי הספירות השמאליות נקראות לילות \nויש סמך לזה קצת מהזהר (שמות דף י\"א ע\"ב) והעתקנוהו בשער היכלות בענין גבריא\"ל: \nלישה ליש הוא ע\"ד עופר עפרה אשר אשרה. כי זה לזכר וזה לנקבה. ופי' בזהר פ' נח (דף \nסג.) כי ליש או לישה הוא בסור יניקתה מן הגבורה. ופעמים יהיה הכנוי הזה הכוונה על \nמעוט השפע ויניקתה מן הדין. ולפעמים על שאין להם שפע כלל ועיקר כענין ליש אובד מבלי \nטרף (איוב ד יא), או כענין ליש גבור בבהמה (משלי ל ל). כי זהו גבור שיונק מצד \nהגבורה לבד, וזהו אובד שאין לו במה להשען. והשפיטה אל שני הפי' האלה ישפוט לפי \nעניינו או ע\"י התיבה המתלווה. ופי' זה מוכרח במאמר וזה העלינו אחר עיון ושקידה \nבמאמר ההוא. ואל יתבהל המעיין להשיב כי אין שם המאמר כפשוטו: \nלך פי' הרשב\"י ע\"ה בזהר פ' לך (דף ע\"ט ע\"ב) כי מלת לך היא המלכות מדרגה ראשונה \n"},{"index":15,"he":"מהאצילות ממטה למעלה ולכן היא נגלית ונקרא לך לנכח. ואפשר כי ג\"כ נקראת כן בהיותה \nכוללת חמשים שערים עליונים בעצמותה וזהו חשבון לך. והענין הזה מוכרח מצד א' שהיא \nנקראת כן כשהיא יונקת מן הבינה. ויש מן המפרשים שפי' שהבינה ג\"כ נקראת לך וכן דעתנו \nנוטה והיא נקראת כן בסוד חמשים שערי בינה ונקראת לך בסוד גלויה ובחינתה התחתונה \nהשופעת בבנין: \nלמודי ה' נקראים נצח והוד. הטעם כי שניהם מלומדים ומושפעים הלימוד והנבואה מת\"ת \nהנקרא ידו\"ד. ואפשר שנקראים כן בהיות הנבואה מושפעת מת\"ת אל הנביאים דרך מדרגות \nהנבואה כמו שבארנו בשער היכלות: \nלמנצח הוא בנצח כמשמעו. והכונה המגביר הנצח על המדה הנז' לפניה כמו למנצח על \nהשמינית (תהלים יב א) שפי' המגביר נצח על השמינית שהיא ההוד. וכן למנצח על אילת (שם \nכב א) שהיא המלכות: \nלפידים כבר בארנו בערך ברקים כי הברקים הם מצד היסוד ובזהר פ' וישמע יתרו (דף פ\"א \nע\"ב) כתב וז\"ל ואת הלפידים בקדמיתא ברקים והשתא לפידים. כלא חד. אבל מדאתתקנו \n"},{"index":16,"he":"בתקונוי לאתחזאה אקרון הכי עכ\"ל. הכוונה כי ברקים הם עצמותם ברוחניותם כאשר הם \nביסוד. אמנם כאשר הם מתעבים ומתגלים למטה במלכות, או במציאות היסוד עצמו להתגלות \nולהתראות, אז נקראים לפידים: \nלפני וכן לפני פי' בזהר פ' תרומה (דף ק\"ע ע\"ב) שהיא השכינה שהיא לפני הקב\"ה. וז\"ל \nלפני ההוא דקאים לפני קמיה דקב\"ה ומשמש קמיה עכ\"ל. ופי' השכינה וכונתו מבוארת. \nוהטעם כי לפני פי' הקודם לתפארת ממטה למעלה והוא עומד לפניו, והיינו המלכות. ושם \nפי' כי מלפני הוא בבינה למעלה מת\"ת ונבארהו בערכו: \nלשון פי' ר' משה שהוא הבינה. ונקראת כן מפני שכמו שהלשון מוציאה מחשבת הלב ומגלה \nאותה לחוץ, כן בינה מגלה כל הדברים הפנימים הנעלמים בשלש ראשונות. וכן הוא מוסכם \nבפי כל המקובלים. ובר\"מ (פנחס דף רן.) פי' הרשב\"י ע\"ה כי יסוד נקרא לשון למודים. \nוכשהוא יונק מנצח והוד בהיותם למודי ה' כדפירשנו בערכו, נקרא היסוד לשון למודים ע\"ש \n"},{"index":17,"he":"שהוא יונק מן הלמודים שהם השפתים. והלשון באמצע. [ע] ונקרא היסוד שבעים לשון \nבהשפיעו אל המלכות שהיא מדת ע' כי היא כלולה משבע וכל אחד משבע כלולה מעשר הם שבעים \nויסוד לשון. הם שבעים לשון. ואפשר לומר כי שתי פיות הם פה עליון ופה תחתון. פה \nעליון הם גדולה גבורה השפתים. והלשון בינה באמצע. והקול היוצא מבין שניהם ת\"ת כדפי' \nלעיל בשער עשר ולא ט'. וכן פה תחתון הם נצח והוד השפתים והלשון יסוד והדבור מלכות. \nומהפה העליון יוצא קול לבד הברה בעלמא בלא חיתוך התיבות והאותיות לרוב דקותם \nורוחניות. ומהפה התחתון מתגלה הדבור בחיתוך האותיות. ויש לנו לשתי פיות אלו דמדומי \nראייה ממה שכתבנו בערך חרב פיפיות הם שני פיות שני ההי\"ן. ועוד יש לנו ראיות ברורות \nונבארם בערך פה בע\"ה. ובזהר פ' אחרי (דף ס\"א.) פי' המלכות נקרא לה\"ק כד נפקין \nומתערין מינה רזי אוריי'. והעיקר שתהיה ג\"כ מקבלת מהקדש העליון שהיא חכמה וכן ביארו \n"},{"index":18,"he":"שם: \nלשכת הגזית פי' ר' משה כי גבורה נקראת לשכת הגזית על שם שחותכין בה הדין עכ\"ל. ונ\"ל \nכי המלכות נקראת כן בהיות הע' סנהדרין העליונים נאספין לתוכה לחתוך דינין נקראת \nגזית. ועוד אפשר לפרש כי המלכות נקראת כן על שם שנחצבה ממקומה ונאמר לה לכי ומעטי \nאת עצמך. וטעם זה להדיינים להיות דנין דין אמת לאמיתו שהוא הת\"ת כדי לחבר את האהל \nלהיות אחד. ע\"כ הגיע שכלנו הדל בביאור ערך למ\"ד. והננו נכנסים בעזר האלהי בביאור \nערך אות מ\"ם: \n \n"}]}
