{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-117","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":117,"title":"קטע 117","hebrewTitle":"קטע 117","segments":[{"index":1,"he":"מצווה פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ל' דף ע\"ב: \nוז\"ל ועוד מצווה) דא עמודא דאמצעיתא דאיהו מצווה מסטרא דאבא דאיהו רא\"ש ומסטרא \nדאימא דאיהו אש\"ר. והכי צדיק מצווה ועושה מתרווייהו. ובג\"ד אתמר על תרווייהו אשר \nקדשנו במצותיו אימא קדשנו ואבא צוונו. על מאן על שכינתא תתאה דיאהו פטר כל רחם \nפתיחו דרחם דאיהו רמ\"ח פיקודין איהי מצות ה' וכו' עכ\"ל לענייננו. ונאמר בפי' כי \nכוונתו בזה הוא לבאר ברכת אשר קדשנו במצותיו וצוונו. ואמר כי לשון מצוה פי' מיחוד \nהמצוה דהיינו יחודו עם המלכות הנקרא מצוה כמו שמבואר. דא עמודא דאמצעיתא כו', קראו \nהנה עמודא וכו' לרמוז אל היותו עולה על דרך הקו האמצעי עד לבין חכמה והבינה ומכחם \nשהם מחזיקים אותו מתייחד עם המלכות הנקרא מצוה ע\"י החכמה הנקרא אבא. וקרא לחכמה \nולבינה אבא ואימא להורות שכמו שהאב והאם נותנין כח וסדר להבן לישא אשה ע\"י ממונם, \nכן הדבר באב ואם העליונים. ואמר ראש ואשר, הכונה לבאר מלת אשר שבברכה ופי' כי במלת \n"},{"index":2,"he":"אשר נרמזים חכמה ובינה. כי החכמה נקרא ראש והוא צרוף תיבת אשר ואשר כמשמעו הוא \nבינה. והכי צדיק מסטרא דתרווייהו וכו', כי יחוד המלכות עם שניהם כנודע שהוא האבר \nהקדוש אל היחוד. והוכרח לזה כדי לתקן לשון קדשנו וצונו שהוא לשון רבים ואם היה הת\"ת \nלבדו המצווה היה ראוי שיאמר קדשנו וצוני לשון יחיד לכן אמר שהם ת\"ת ויסוד גוף \nוברית. והיסוד ג\"כ הוא מצוה מיוחד עם המלכות מצד שניהם החכמה והבינה. וז\"ש ובג\"ד \nאתמר על תרווייהו וכו', לשון רבים, הכונה שנתקדשו שניהם ונצטוו. ואימא קדשנו ואבא \nצוונו, הכונה הקדושה היא הכנה אל היחוד. וכן מצד הבינה הם מכינים עצמם אל היחוד \nכענין הקדושין הקודמין אל הזווג. וכן ההתעוררות בצפון בסוד שמאלו תחת לראשי (שה\"ש \nב) והיחוד הוא בימין וימינו תחבקני. וכן הייחוד שהוא הצווי כדפי' הוא ע\"י אבא היינו \nוצונו אבא צוונו. וכן מוכח שאין יחוד המלכות בת\"ת אלא בסוד קבלתם מחכמה, כדפירשנו \n"},{"index":3,"he":"בשער מהות והנהגה. על מאן על שכינתא וכו', כל זה הכונה לבאר שהשכינה בערך הזווג \nנקרא מצוה. והביא ראייה כי רחם שהוא קיום הזווג עולה רמ\"ח ופטר רחם ר\"ל פתיחת \nהמצות. ולכן כשהיא נפתחת השער הסגור כל ששת ימי המעשה על ידי הזווג ראוי שיכונה בשם \nמצוה דהיינו רח\"ם. וזהו שאמר איהי מצות ה'. שפירושו כשהיא מתיחדת ב\"יהוה אז נקראת \nמצות ה' דהיינו יהו\"ה אדנ\"י מיוחדים כזה יאהדונ\"הי המורה על היחוד. ועתה למדנו מתוך \nדברי המאמר הזה כי תפארת ויסוד נקראים כל א' וא' מצווה בסוד יחודם עם המצוה שהיא \nהמלכות. ואגב אורחין הרוחנו פי' המאמר: \nמצולות ים פי' הרשב\"י ע\"ה בתקונים ובזהר (שלח דף קס\"ג ע\"ב) כי סמא\"ל ובת זוגו \nנקראים מצולות ים כי הם תחת הים העליון תחת המלכות. וכללות הקליפות כלם כאשר הם \nתחתיה נקראים מצולות ים: \nמקדש אפשר שיקרא התפארת. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה בתקו' (תקוני ז\"ח דקל\"ז.) בפסוק \n(ויקרא יט ל. כו ב) ומקדשי תיראו. וכן על היסוד: \n"},{"index":4,"he":"מקוה שם זה יתייחס אל המלכות מפני שבה מתקווים ומתכנסים כל מימי השפע העליון. \nונקראת מקוה כשהיא מלאה שפע. ותפארת גם כן לפעמים נקרא מקוה שעליו נאמר (ירמיה כז \nיג) מקוה ישראל ה'. הרי בפירוש כי שם יהו\"ה שהוא בתפארת הוא מקוה. ובזהר פ' בראשית \n(דף ל\"ג.) נחלקו רבי חייא ורבי יוסי חד אמר בתפארת וחד אמר ביסוד ואית דאמר התם \nבמלכות (היינו ר' יצחק): \nמקום נקרא התפארת. והטעם כי שם בן ד' עולה מקום בחשבון המרובע. כיצד עשר פעמים עשר \nהם מאה, חמשה פעמים חמשה עולה עשרים וחמש, ששה פעמים ששה עולה שלשים וששה, חמשה \nפעמים חמשה עולה חמשה ועשרים, סך הכל קפ\"ו כמנין מקום והתפארת נקרא מקום. וכן נתבאר \nבתקונים (תקונא כ\"ו ד\"ע.) בפירוש. והכוונה כי הוא מקומו של עולם, פירוש הוא הסובל \nכל העולם דהיינו שש קצוות והוא סבה לכלם כי כלם מסתעפים ממנו. ואין העולם מקומו, \nפירוש אין השש קצוות סבה אליו כדפירשנו כי הוא המשפיע והוא באמצעות כמלך בתוך שריו \n"},{"index":5,"he":"ובבחינה זו נקרא מקום. ורבי משה פירש מקום בכתר כי הוא מקומו של עולם: \nמקור הכתר נקרא מקור. ופעמים שנקרא מקור מים חיים שהוא השפע הנשפע מהחיים העליונים. \nומקור הברכות כי משם כל הברכות נשפעות. ולפעמים נקרא מקור חיים שממנו נובעים חיים \nעליונים. ושמות אלו כשם שמתיחסים בכתר גם מתיחסים לפעמים בחכמה. ולפעמים בבינה. כי \nשלשתם מתיחס בהם ענין המקור על דרך המעיין שפי' בערכו. וכן יסוד נקרא לפעמים \nבכנויים אלו מן הטעם הזה גם כן כי בו צודק כל הדברים האלה שפירשנו. ובזהר פרשת צו \n(דף ל\"ד.) קורא מקור חיים לבינה כי היא מקור לחיי חכמה שעל ידי החכמה נשפעים. \nובתקונים פירש כי המלכות מצד הכתר נקרא מקור מים חיים. ואפשר הטעם שהכתר הוא בעצם \nמקור מים חיים כדפירשנו. ולכן בהיותה יונקת ממנו ומשפעת אותם החיים תקרא מקור מים \nחיים: \nמקל לבנה נקרא הת\"ת מצד החסד כן פי' בזהר פ' ויצא (דף קס\"א ע\"ב). והטעם כי הוא מקל \n"},{"index":6,"he":"בצורת ו' והוא לבנה מצד לבנינות החסד ולא מצד מימי החסד. ואפשר לומר כי הוא נקרא כך \nבערך בחינות מציאות חסד הנעלם בחכמה הנקרא לבנה שהוא אור לבן דלא שייך ביה מים. \nומצד מציאת החסד המתגלה הנקרא מים משם הוא לח: \nמקלות פי' בזהר (שם ע\"א.) מאן מקלות אילין דרגין דאינון בי דינא ע\"ש. והענין כי \nכחות הדין נקרא מקלות והטעם שהם לרדות האדם אל הדרך הישר: \nמקנה פי' בזהר פ' לך (דף פ\"ג ע\"ב) בפסוק (בראשית יג ב) ואברם כבד מאוד במקנה. במקנה \nמסטרא דמערב. פי' מצד המלכות. ואפשר הטעם כי שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות \n(תהלים קד): \nמקראי קדש פי' בתקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"א.) שלא נקראו מקראי קדש אלא החסד והגבורה \nוהת\"ת. ובפרשת אמור בזהר (דף צ\"ג ע\"ב) פי' שנקראים מקראי קדש מצד שמושפעים מחכמה \nששם עיקר הקדש: \nמראה במלה זו עניינים שונים וצריכים ביאור כאו\"א. המלכות נקרא מראה. והבינה נקראת \nמראה. והטעם כי כמו שהמראה מראה כל הדברים, כן הבינה מראה לחוץ כל הספירות הנעלמות \n"},{"index":7,"he":"למעלה ממנה והיא מראה אותם למטה. והמלכות גם כן נקראת מראה כי כל הספירות מתראים בה \nג\"כ אבל אין ההתראות שמתראים בבינה כהתראות שבמלכות. כי בבינה נראים דקים תכלית \nהדקות יותר מכדי שעורם במקומם בפרט הז' אחרונות. אמנם למטה במלכות מתראות בגלוי \nוהעבות יותר. ומה שאינו מושג במקומו יושג במלכות כי על ידה יושגו הדברים הנעלמים. \nוהמשל בזה כמו הרואה עצמו במראה כפי שיעור המראה כן יהיה שעור הנראה. ולכן בבינה \nשהיא מראה דקה, הספירות נראות בדקות בהעלם. ובמלכות שהיא מראה גסה ועבה נראים בה \nבעביות ובגילוי. ועוד ראוי לדעת כי כל הספירות כלם נקראים מראות. וכן ביאר הרשב\"י \nע\"ה (בהקדמה דף ו' ע\"א ובז\"ח דף קי\"ב) במראות יחזקאל. כי מה שנזכר שם י' פעמים [פה] \nלשון מראה המראה במראה וכו' הם ע\"ס ולא יקראו מראות כי אם בהתראותם בא' מן המראות \nועל שם זה יתכנו בשם מראה. וביאר הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (תצא דף רפ ע\"ב) בענין זה וז\"ל \n"},{"index":8,"he":"האי מראה לזמנין איהו באת ה' המראה הגדול לזמנין באת ב' במראה אליו אתודע כו'. האי \nמראה איהי כלילא מעשר ספירן וכל את אחזי ספירה דיליה כגון כמראה באת כ' אחזי על כתר \nוהכי שאר אתוון אחזי על ספירה דילה ולא צריך לארכא הכא ולחכימא ברמיזא עכ\"ל. ומה \nשהקשה דלא הוה ליה למהוי תוס' אות כלל הוא מפני שפי' למעלה שמראה בינה נוטה לצד \nהחסד והכריח הענין מן במראה שעולה רמ\"ח כמנין אברהם. ומפני כך הקשה שלא היה ראוי \nשיבא מראה בתוספות אות אחר כי אם באות ב' המורה על הגימטרי' שהיא אברהם. לכן השיב \nכי התוספות לעולם מראה על הספירות הנוספות בהתראותם במראה כדמפ' ואזיל. עוד יש מראה \nבחלום ומראה בהקיץ. ופירוש הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ שם) ובתקונים (תקונא ח\"י ד\"ל.) בסתימו \nדעיינין אתקריאת מראה בחלום ובפתיחו דעיינין איהו מראה בהקיץ. והכוונה כי העינים \nוגווניו בארנו בשערים הקודמים. כי בת עין היא המלכות במציאות יוד. וג' גווני העין \n"},{"index":9,"he":"שהם סביבות בת עין לבן ואדום וירוק הם ג' אבות. ושתי גביני עינים הם נצח והוד. \nוכאשר נתייחדה המלכות עם הת\"ת אז מאירים בה הגוונים האלה ונקראת מראה בהקיץ בפתיחו \nדעיינין. וכאשר אין היחוד שלם אז נקרא מראה בחלום בסתימו דעיינין שאין הגוונים \nמאירים. ונצח והוד הם מסכים מבדילים סוגרים העינים מבדילים בינה ובין בעלה. וזהו \nשנמצא במקום א' מסטרא דתפארת מראה בהקיץ ומסטרא דצדיק מראה בחלום כמו שהעתקנו למעלה \nבשער המכריעים פ\"ה. עוד יש מראה סתים שהיא הבינה שהיא נעלמת שאין בה דמיון. ומראה \nגלוי שהיא המלכות שבה יש גלוי ודמיון. והנה זה הסתום, הפך סתימו דעיינין. כי סתימו \nדעיינין הכונה שאין האורות מתגלות במלכות והיא חשוכה. אמנם מראה סתום הכונה להעלם \nהמראה במיעוט ההשגה בה לרוב הבהירות. ורבי משה פי' ג\"כ ביסוד ואינו ענין. והבינה \nמצד החסד נקראת מראה הנוגה כי כל לשון נוגה הוא בימין. כן פי' בתיקונים (בתקוני ז\"ח \n"},{"index":10,"he":"דף קיב ע\"ב) ונבאר בערכו. והמלכות מצד הנצח וההוד נקרא מראה הנבואה מראה המקבלת \nהנבואה מן הנביאים. ויש מראות הצובאות ופירש רבי משה נצח והוד וז\"ל ופירוש מראות \nלכל הבא לצבא צבא להגיע לצבאות הנבואה זולת מרע\"ה ואף על פי כן הוא תחלת נבואתו \nעכ\"ל. ולי נראה שנקראו כן בהיותם משפיעים ביסוד ח\"י העולמים שחיילותיו נקראים \nצבאות. עוד נוכל לפרש כי תפארת ומלכות נקראים מראות בסוד אספקלריא המאירה ואספקלריא \nשאינו מאירה וכאשר הם בצבאות שהם נצח והוד נקראים מראות הצובאות והארכנו בענין זה \nבשער השמות בע\"ה: \nמרה היא גיהנם והיא מסטרא בישא חרבא דמלאך המות מותא דרברבי שנברא ביום שני ותליא \nבכבד זרזיר אצל עורב מפני שהוא מינו ר\"מ פנחס (דף רל\"ד א' ב'): \nמרכבה פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רמז ע\"ב) כי גדולה גבורה ת\"ת נקראים מרכבה \nעליונה. ונצח והוד ויסוד נקראים מרכבת המשנה. ובתקונים [פו] פי' כי חכמה ובינה \n"},{"index":11,"he":"וגדולה וגבורה הם מרכבה עליונה. כיצד גדולה אריה, וגבורה שור, בינה נשר, חכמה פני \nאדם והיא האדם העליון. והנשר הגדול בעל הכנפים הם שש כנפים ו' ספירות והאדם העליון \nרוכב על פני נשר ואריה ושור. והמרכבה התחתונה הם נצח הוד יסוד אריה שור נשר. ותפארת \nפני אדם רוכב עליהם מלמעלה. והמלכות כוללת הפנים כלם. ויש דרך אחרת כי גדולה גבורה \nת\"ת מלכות נקראים מרכבה עליונה שהם פני אריה וכו', ותחתיהן בסוד הבריאה כסא בד' \nסמכין הם נקראים מרכבת המשנה שהם משנה לספירות עליונות. עוד יש בתקונים (תקוני ז\"ח \nדף קי\"ח ע\"ב) שהמלכות נקראת מרכבה בהיותה מתלבשת במרכבה ופועלת ע\"י החיות. וכן עד\"ז \nאז נקר' פני נשר וכן פני אריה פני שור פני אדם לפי הפעולה. ע\"ש וזהו סוד לענין \nהמלאכים שנרחיב ביאור ב\"ה בשער ההיכלות: \nמשה כמו שיעקב מרכבה לת\"ת כן מרע\"ה מרכבה לת\"ת. ויש חילוק גדול ביניהם. כי מרע\"ה \nמרכבה לת\"ת בסוד הדעת הנעלם בחינת הת\"ת מצד החכמה. והנה הדעת הזה הוא מציאות דק אשר \n"},{"index":12,"he":"לת\"ת והוא כולל שש קצוות בדקות והוא נשמה למציאות הת\"ת המתגלה ומתעלם בתוכו. ומרע\"ה \nמרכבה לדעת הנעלם הזה. ויעקב לתפארת. וזהו שנמצא בתקונים (תקונא ס\"ט דף צ\"ח) דא \nבגופא ודא בנשמתא, פי' יעקב בגוף שהיא הת\"ת ומשה בנשמה שהוא הדעת. וזהו שאמר ג\"כ \nבמקום אחר (תקונא י\"ג דף כ\"ז) דא מלגאו ודא מלבר, פי' מרע\"ה מבפנים בסוד הדעת \nהנעלם, ויעקב מבחוץ בסוד הת\"ת. ומפני היות הדעת הנעלם כלל שש קצוות נאמר בתקונים \n[פז] במשה בלחודוי מה דהוה באדם ותלת אבהן: \nמשבצות זהב פי' בתקונים (תקונא כ\"ד דף ס\"ח.) כי נצח והוד נקראים משבצות ונק' זהב \nמצד הגבורה: \nמשוש כל הארץ בתקונים (תקוני ז\"ח דף קכ\"ז.) פי' כי תפארת נק' משוש כל הארץ מפני \nשהוא משוש לכ\"ל שהוא יסוד, ולארץ שהיא מלכות. וקצת נוטה לזה לשון הזהר בפ' ויקרא \n(דף ה'.): \nמשחית הוא כח מד' כוחות הקליפה הנזכר בפסוק והוא רחום והם משחית ועון אף וחמה: \nמשכון פי' בתקונים (תקונא כ\"א דף נ\"ד.) המלכות נקרא משכון שהוא המשכון שיש לישראל \n"},{"index":13,"he":"שעל ידה שורה הת\"ת ביניהם. וכן משכן לשון משכון: \nמשכיל יש משכיל ויש משכיל. המשכיל האחד הוא היסוד כי הוא משכיל ומתרגם ומודיע ומפרש \nלדוד שהיא המלכות המגלה דברים העליונים. והשפע העליון והצורות העליונות מודיעם \nבמלכות. וזהו לדוד משכיל או משכיל לדוד ממטה למעלה או ממעלה למטה. ויש משכיל דהיינו \nמשכיל לאיתן האזרחי והיא הבינה המתעלה למעלה במוח ומתדבק בחכמה ומשכיל ומפרש ומתרגם \nלאזרח י' שהוא אברהם המאיר מן העולם העליון בכח החכמה. וכל משכיל הוא בכח החכמה \nהנקרא שכל והשכל. ולא נקרא היסוד משכיל אלא בהמשיכו משך הבינה ששם החכמה. ואין תימה \nמפסוק ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (ש\"א יח יד). כי הוא על ידי היסוד בהמשכה מבינה. \nולעמוד על תוכן הדברים יעויין במאמר הסבא (משפטים דף ק\"י ע\"א) בפסוק שמעו הרים כו': \n\n"},{"index":14,"he":"משכן שתי משכנות הם משכן עליון ומשכן תחתון. בינה משכן עליון, מלכות משכן תחתון. \nוכן נתבאר בתקונים ועליהם נאמר (תהלים קלב ה) משכנות לאביר יעקב כי התפארת בין ב' \nהמשכנות האלה. והעד ענין לאה ורחל. ומשכן העדות נקרא המלכות מפני שבה ענין העדאה \nדכתיב (איכה ב יג) מה אעידך. והטעם מפני ששם מקום העדות שהוא יחוד תפארת ויסוד \nכמבואר. ופי' במקום אחר שלא תקרא המלכות משכן אלא כאשר היא משכן לתפארת אשר בתוכו: \nמשלם גמול פי' ר' משה תיבה זו בפחד. והטעם נראה לי כי מפני שהגבורה משלמת הגמול \nבשוה מדה כנגד מדה בלי להעביר. ועוד יש מן המפרשים קראוה משלם שכר טוב ליריאיו \nדוקא. ועוד לשון תשלומין מורה על שווי המדה מדה כנגד מדה. ולפי זה תקרא בשם זה \nבבחינה אמצעית שבגבורה. שבבחינה ראשונה יש בה חסד, ובאחרונה יש בה כח האש הרע, \nובאמצעית הוא במדה שוה [לכאו\"א כפי מעשיו]: \nמשנה היא המלכות. אמנם נק' משנה כמו משנה למלכות פי' שהיא בחינת האמה של המלכה בסוד \n"},{"index":15,"he":"הכסא דבריאה המבוארת בשער אבי\"ע והיא משנה לגבירתה דהיינו מטרוניתא או יהיה במציאות \nהה\"א שהיא שניה ליו\"ד. ושניהם יצדקו בדברי הרשב\"י ע\"ה. ובמ\"א פי' שהיא נקראת כן מצד \nהחסד והטעם הוא כי על ידו מציאות הה\"א כמו שפי' בשער המיעוט. ובמ\"א פי' שהיא נקראת \nמשנה בסוד שהיא שניה למלך שהוא הת\"ת ולעולם בסוד הה\"א. שהוא ו' והיא ה' משנה לו: \nמשפט המפורסם במלה זו ברוב דברי הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים כי הת\"ת נק' משפט. אמנם \nאמרו שנקרא כן כשהוא יונק מן הדין מצד הגבורה. ובתקונים (תקונא שבעין דף ק\"ל ע\"ב) \nוז\"ל במדה במשקל ובמשרה. במדה בחמשה תיקונין דה' עלאה, במשקל דא ו', ובשורה דא ה'. \nמשפט דכלא דא י'. הה\"ד ויגבה ה' צבאות במשפט עכ\"ל. שהכונה שיהו\"ה שהוא הת\"ת מתעלה \nאל המשפט שהוא י' גבוה מעל גבוה. ונראה לנו ליישב הענין כי משפט הכונה דין בקצת \nרחמים. אמנם מתנהג על קו המיצוע ופי' משפט ר\"ל מכון מצומצם. ולכן אמר הוא כי החכמה \n"},{"index":16,"he":"היא המכוננת ומצמצמת המדות ומיישבת אותם לבלתי יתרחבו יותר ממדתן. והכונה במשפט \nצמצום. קרוב אל משלם גמול שפי' למעלה. ובר\"מ פי' כי הת\"ת נקרא שופט מצד הבינה יתבאר \nבערכו. ובזהר פרשת קדושים (דף פה ע\"ב) פירש כי משפט הוא דין בתערובות רחמים ובזה \nיתיישב הכל כי עקרו מצד הבינה דין, ויונק מצד החכמה רחמים. וז\"ל כד אתער משפט אית \nביה רחמים. ופירוש שיש בו דין ויש בו רחמים. והטעם כי רחמי החכמה הוא מקבל אותם על \nידי הבינה. ובפרשת אחרי (דף ע\"ג ע\"ב) משמע דאיהו רחמים. והטעם כי מקורו שהוא עקרו \nהוא רחמים והיינו החכמה: \nמשקוף פירש רבי משה ביסוד וז\"ל כשמתעלה היסוד למעלה מנצח והוד ואז הם שתי מזוזות \nוהיא משקוף על גביהם והוא סוד פסח מצרים עכ\"ל. והכרח אל דבריו מדם ברית שעל המשקוף \nבמצרים. ולהיות שיש לו מציאות עליהם ומציאות תחתם כדפירשנו בשער סדר האצילות לכן \nפעמים אומר על המשקוף ועל שתי המזוזת, ופעמים אומר על שתי המזוזות ועל המשקוף (וע' \n"},{"index":17,"he":"בס' קהלת יעקב): \nמתוק נקראת המלכות מצד הגבורה בסוד הדבש כמש\"כ בזהר ויחי (דף ר\"מ ע\"א). ואפשר לומר \nשנקרא כן בסוד שמאלו תחת לראשי שהיא מתיקות מצד הדין כמבואר בשערים הקודמים: \nמתן תורה פירש רבי משה כי הבינה נקראת כן מפני שבה נתנה תורה בסוד יום החמשים הנזכר \nואינו מתיישב. ולפי דרך הרשב\"י ע\"ה בשביעי נתנה תורה והוא יסוד והוא הנקרא יום מתן \nתורה שעל ידו נתינת התורה ויחודה לכנסת ישראל. ומה שהכריח רבי משה מיום החמשים אינו \nהכרח כי אין מספר הימים למעלה כדפירשנו בשערים הקודמים. ובמ\"א נראה כי מתן תורה הוא \nהת\"ת [פח]: \nמתנה טובה נקראת המלכות והיא נקראת כן בהיותה למעלה בסוד היו\"ד בחכמה. אמנם בהתלבשה \nבשלשה גוונים שהם הה\"א ג' ווי\"ן שהיא היותה מתיחדת עם ג' אבות שהם ג' גווני העין \nובת עין באמצע [פט] והיינו שאמרו רז\"ל (ביצה דף ט\"ז.) מתנה טובה יש לי בבית גנז\"י \nשהיא חכמה בסוד הצלע. ונקראת מתנה טובה פי' מאירה. בסוד בהיטיבו את הנרות. אמנם \n"},{"index":18,"he":"בהתלבשה [בהם] נקראת שבת וזהו ושבת שמה. וכל לשון שם הוא לבוש והיכל כמבואר בשערים \nהקודמים ונבאר בערך שם: \nמתנים הם למעלה בסוד ייחוד הת\"ת עם המלכות שהיא האזור המתייחדת אל מתני איש ונקרא \nמתנים יחודם למעלה בסוד הגבורה והחוזק. והחלצים למטה בסוד החלצים כדפיר' בערכו. \nואין כונתינו שיהיו מתנים בגבורה אלא מתנים הם נצח והוד אמנם העקר לפי תגבורת \nיניקתה אם מצד הגבורה אם מצד החסד. ומתנים למטה הוא הוד ומתנים למעלה נצח. וכן פי' \nהרשב\"י ע\"ה בפסוק (יחזקאל א כז) ממראה מתניו ולמעלה. הנה נכלל ביאור ערך אות מ\"ם \nבעזרת הצור שוכן מעונה. ונבא לבאר ערך אות נו\"ן בע\"הו: \n \n"}]}
