{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-118","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":118,"title":"שער כג פרק יד","hebrewTitle":"שער כג פרק יד","segments":[{"index":1,"he":"שער כג פרק יד\nפרק ארבעה עשר: \nנאמן הרשב\"י ע\"ה ושאר המפרשים הסכימו היות שם זה מכונה ליסוד. ואפשר שיקרא כן \nבהיותו משפיע שפע האמת מת\"ת אל המלכות הנקראת אמונה. והוא נאמן בינו ובינה לבלתי \nמנוע הזרע ממציאותו הדק הנשפע מלמעלה. אז יקרא נאמן בסוד אמת ואמונה: \nנאה פי' בשער הכנויים בפ\"ד נאה במלכות. מצד קשוטיה הנמשכים לה מן הזכר דהיינו נו\"ן \nמלכות. א\"ה ת\"ת, שכן עולה ו'. והם קשוטין שלה נכללים בה בצורתה: \nנבואה נקראת המלכות מצד בחינת השפעת הנביאים שבה שהם נצח והוד, הם הנביאים והיא \nהנבואה. ועל ידם הנביא מתנבא מתוך המלכות ומבחינה זו נקראת נבואה: \nנביאי האמת הם נצח והוד. והרשב\"י ע\"ה קורא אותם נביאי קשוט והכל א'. וכאשר הם \nמתנבאים ר\"ל משפיעים נבואה לבד אז נקראים נביאים סתם אמנם כאשר הם מקבלים עליהם \nהאמת שהוא הת\"ת אז נקראים נביאי האמת. כן פי' הרשב\"י ע\"ה בר\"מ (פנחס דף רל\"ו ע\"א) \nובתקונים (בהקדמה דף י' ע\"ב). ונביאים סתם הם נקראים ג\"כ מצד שמגלים רצון השכינה \n"},{"index":2,"he":"למטה וכן פי' בתקונים: \nנגב הוא הדרום מדת החסד מדתו של אברהם וכן מבואר בזהר פרשת לך (דף מ\"ד.) בפסוק \n(בראשית יב ט) הלוך ונסוע הנגבה. ומה שקשה לזה היות נגב לשון נגוב והוא לשון יובש. \nואדרבה אנו רואים שבחסד הוא עיקר המים ולחותם כנודע. ור' מנחם מרקנאט תירץ בפ' זו \nהטעם שנק' נגבה שהוא מלחלח יובש הדין שנשפע מהגבורה והדבר הנגוב הוא מלחלחו. ורחוק \nהוא שיקרא הוא בלשון הנגיבה מפני שהוא מלחלחה. והנכון הוא אצלנו מבואר בטעם למה \nהדרום הוא נגב והצפון מלוחלח והיה מן הראוי שיהיה להפך שהדרום יהיה לח מצד מימי \nהחסד שבדרום והצפון יבש מצד הגבורה. אלא הספי' הם נקשרות זו בזו קשר אמיץ והנה \nהגבורה פועלת אל צד החסד באש הקשה ומכה בדינה ומשפעת בו כדי להשיבו אל טבעה עד \nשתתחזק חום החסד ביותר ע\"י הסבה הזו. והגבורה הוא להפך שהיא מתקררת ומתלחלחת מכח \nהמים שבחסד המתגברים בה להשיבה אל טבע המים. ונמצא לפי זה כי פני החסד שהוא נגד פני \n"},{"index":3,"he":"הגבורה (הם רחמים) [נ\"א הוא חם] ביותר ולכן הדרום שהוא כנגד הצפון הוא נגוב ויבש. \nוהגבורה הפנים שיש לה נגד החסד היא לח ביותר. ולכן צפון לח שהוא כנגד הדרום ולפי זה \nתקרא נגב חסד בצד המתקרב אל הגבורה שהוא מלשון נגוב. ואין תימה בזה שהרי לא זכה \nאברהם למדת חסד בעצם עד שעקד את יצחק בנו וכן פי' בזהר פ' העקדה. ולכן היה רודף אחר \nהנגב להכניעו ליצחק ולעוקדו להיות האש תחת המים. ויצדק עתה נגבה בה\"א שהיא ה' \nאחרונה מדת הדין הרפה שבה הי' רדיפתו עד שעקדו כדפירשנו: \nנגון כל נגון הוא מצד הגבורה וכן ביאר הרשב\"י ע\"ה בתקונים (בתקונא י\"ג דף כ\"ו ע\"א) \nכשבא לבאר י' מיני הילולים שבס' תלים אמר חמישאה בנגון ושם מונה הספי' ממעלה למטה \nושם מתבאר כי הנגון מצד הגבורה. ובתיקונים (בתקונא נב דף פד ע\"ב) בפסוק (חבקוק ג \nיט) למנצח בנגינותי אמר אמה ותרין שוקין. ובהכרח הדין שוקין הם ל\"מנ\"צח כדפי' \nבערכו, ובנגינותי הוא הבינה. נראה שנגון הוא בבינה. ונוכל לומר כי הכל ענין אחד כי \n"},{"index":4,"he":"כן דרך הלוי מצד הגבורה היה מנגן הניגון והוא מצד הבינה כדפי' בשער מהות והנהגה: \nנגע נקרא הקליפה הנקראת רעה והרעה היא לילית ונגע למעלה ממנה. ויש נגע שהם נגעי בני \nאדם שהם השדים שהוליד אדם במאה ול' שנים שפי' מאשתו והם רודפים אחר בני אדם להתעותם \nולהזנותם בלילה בקרי והם נראים להם כדמות נשים ואין להם שער והוא הפך ענ\"ג. ועל זה \nנאמר אין למעלה מענ\"ג ואין למטה מנגע כי גם את זה לעומת זה עשה האלדים. וענג נבאר \nבערכו בעזרת הצור וישועתו: \nנדיבים נקראים האבות שהם נדיבים לענ\"י ולעני\"ה צדי\"ק וצדק ונותנים להם בעין טובה \nרוב שפע. וכן פי' רז\"ל (חגיגה ב') בפסוק נדיבי עמים נאספו. וכן פירש הרשב\"י ע\"ה \n[צ]. נמצאו גדולה גבורה ותפארת בהיותם משפיעים לאלו בשעת עניותם נדיבים נקראו: \nנדר המוסכם בכל המקומות כי נדר הוא בבינה ואמר (הרשב\"י בר\"מ משפטים דף קטו קטז.) כי \nמפני זה תקנו בי\"ה שהוא הבינה כל נדרי. ולכן אמרו אין שבועה חלה אלא על דבר שיש בו \n"},{"index":5,"he":"ממש. מפני שהשבועה הוא במלכות והשבועה עצמה [נסמכת] ביסוד כדכתיב (רות ג יג) חי ה' \nשכבי עד הבקר ר\"ל יסוד. והנה חלה על דבר שיש בו ממש דהיינו היסוד שבו נסמך המלכות. \nומצדו נקר' שבועה שכל המדות נקראות בו שביעיות כמו שנבאר בערך שבועה. ונחזור \nלענייננו כי הנדר חל על הדבר שאינו נתלה בממש אלא אדרב' כל ימי ההקף ניזונים ממנה. \nולכן אמרו נדרים על גבי שבועות עולים שכן היא [צא] עולה על כל שבע ספי' והיא רובצת \nעליהם וחופפת עליהם כאם על הבנים. וכן אמרו היתר נדרים פורחים באוי\"ר ובארנו בערכו \nכי אויר נקרא גם התפארת והבינה פורחת עליו כל זה ביאר הרשב\"י ע\"ה. ועוד פירש רבי \nמשה שמפני כן הנדר בלשון הרי עלי לרמוז על שהיא חופפת על שבעה ימים. וכן פי ר' משה \nכי לשון נדר מלשון דירה שהיא דרה על ההיקף. וכן גם כן לשון דרור וחפשיות. ולהיות \nסוככת על הבנים אמר כאלו נודר בחיי המלך. פירוש מלך תפארת. חי הבינה הסוככת עליו \n"},{"index":6,"he":"ומחייהו. וברעיא מהימנ' [פנחס דף רנ\"ה.) יש פירוש אחר בכל זה הדרוש ונראה משם לפי \nשטתו כי הנדר בחכמה וצריך ביאור. וזהו המוסכם בפי כל כי הנדר בבינה: \nנהר בפסוק (בראשית ב) ונהר יוצא מעדן פירש הרשב\"י ע\"ה (בתקונא נה דפ\"ה) במלת נהר \nפירושים שונים. פירוש נהר בחכמה, ופירוש נהר בבינה, ופירוש נהר בתפארת, ופי' נהר \nביסוד. וקצת פירושים אלו פי' בשערים הקודמים. ועתה נבאר בביאור ענין זה בלי גמגום. \nפעמים נקרא הבינה נהר ואז נקרא נהרא דלא פסיק מימוי לרמוז שלעולם נגיד ולעולם נפיק \nולעולם אינו פוסק לכך נקראת דנגיד ונפיק. אמנם תקרא הבינה כן בהיותה משפעת בבחינתה \nאל הבנין. ולפעמים היסוד ג\"כ נקרא נהרא דנגיד ונפיק ולפי הענין צריך לדון. אמנם נהר \nסתם נקרא לפעמים היסוד. וכן פי' בזהר פ' מקץ (דף קצ\"ג ע\"ב) בפסוק והנה עומד על \nהיאור. ולפעמים ג\"כ הת\"ת נקראת נהר דינור מצד יניקתו מצד הגבורה. ונהר פלגיו מצד \n"},{"index":7,"he":"החסד הרומז אל רבוי המים כמו פלגי מים. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה במקום אחד. ובמ\"א \n(בהקדמת ת\"ז דף ד' ע\"א) פי' כי יסוד יש לו שני שמות ע\"ד הת\"ת נהר דינור ונהר פלגיו \nוהוסיף עוד (בר\"מ פנחס רמ\"ז.) כי מצד ג' ראשונות ע\"י הת\"ת המשכינם על ראשו נקרא נהר \nכבר. ופי' כבר כ' כתר ב' בינה ר' ראשית חכמה. ובארנו מאמר נאה על ענין זה בשער \nהמכריעים בפ\"ה. עוד פי' שם כי ג' שמות הללו הם במטטרון נהר פלגיו ונהר דינור ונהר \nכבר. ואמר [צב] כי הת\"ת משני הקצוות נקרא נהרי נחלי דבש וחמאה. והכונה כי הדבש מצד \nהגבורה באדמימתו. והחמאה מצד הימין בלבנינותו. והוא כלול משניהם ומבחינתם נקרא כן. \nעוד רצונו לבאר שם כי שבע ספירות מצד החסד נקראים ז' נהרות. ובמ\"א פי' חכמה ובינה \nנקראים נהרות מפאת הת\"ת, ועליהם נאמר (תהלים צ ג) נשאו נהרות קולם: \nנוגה בארנו בערך אש כי המלכות מצד נצח והוד נקראת אש נוגה. אש מצד ההוד הנוטה אל \n"},{"index":8,"he":"הגבורה ודינה. ונוגה מצד הנצח הנוטה אל החסד ולבנינותו והנגה הוא אש לבן כצמר נקי. \nובתיקונים (בתקוני ז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) פי' הבינה נקראת נוגה מצד החסד נמצא לעולם נוגה \nבימין מצד החסד ומפאת זה נקרא נצח כן: \nנוה המלכות נקרא נוה מפני שהוא בית ונוה הת\"ת וכן פירוש הרשב\"י ע\"ה בפ' אחרי (דף \nע\"ד ע\"ב) בפסוק (ירמיה כה ל) שאוג ישאג על נוהו. וכן נאמר (ישעיה לג כ) ירושלים נוה \nשאנן. ואפשר לומר כי אות נו\"ן ואות ה\"א הם נרמזים במלכות. ואות ו' בת\"ת היושב תוך \nהנוה: \nנוזלים פי' בזהר (בלק דף ר\"א: \nר\"ב.) בפסוק (שה\"ש ד טו) ונוזלים מן לבנון כי החמש ספירות ר\"ל גבורה הוד ונצח וחסד \nוגוף וברית חשבינן חד הם חמש. ובהיות אלו החמש מקבלות מג' ראשונות הנקראים כלם בשם \nלבנון ומשפיעים למטה נקראים נוזלים פי' שהם נוזלים המים הזכים המושפעים ממעלה אל \nהמלכות: \nנועם ה' נקרא השפע הנשפע למלכות מהכתר דרך החכמה ומהחכמה אל הבינה ומבינה אל המלכות \n"},{"index":9,"he":"דרך מדרגות הסלם. כן בארו בזהר פ' שלח (דקס\"א: \nובשלח דנ\"ו). ונודע כי עקר הנעימות הוא בבינה ועכ\"ז הוא בא מלמעלה ר\"ל מהכתר. \nובבינה נקרא לו שם נועם ומבינה נשפע הנעימות אל המל' כדפי'. ובזהר פ' תולדות (דף \nקמ\"ב ע\"ב) אמר כי נועם ה' הוא שופריה דיעקב. ופי' השפע העליון הנשפע על הת\"ת. ואפשר \nשהוא הוא השפע עצמו הנשפע ג\"כ על המלכות והכל מתוך הבינה ע\"י הכתר המשפיע בה כדפי'. \nוכן מבואר בפ' מקץ (דף קצ\"ז ע\"ב) כי הנעם הוא שפע חירות הבינה המאיר לכל הספירות \nונשפע למלכות ע\"י האבות: \nנוצר חסד לאלפים פי' ר' משה שהוא בת\"ת ואין לנו הכרח לענין זה והוא ג\"כ לא.כתב בו \nטעם. ויש מי שפי' כי הבינה נקרא נוצר חסד מטעם שנוצר חסד משמטה שעברה לשמטה זו ומזו \nלאחרת וכן עושה תמיד אלו הן דבריו ואינו מתיישב (ע' בספר מאורי אור): \nנורא הוא הת\"ת וכן הסכימו הכל ויש הכרח מלשון התקונים [צג] שנקרא כן מצד הגבורה. \nומשמעות הלשון מורה כן שפי' מלשון יראה ופחד ואין יראה אלא מצד הפחד: \n"},{"index":10,"he":"נושא עון פי' ר' משה בת\"ת. ולא נתן בו טעם. ויש מי שפי' בגבורה. ובזהר מוכרח שהוא \nביסוד והטעם כי העון פוגם עד היסוד ולכן צריך להיות נשוי [עון] משם: \nנח היסוד נקרא כן. והטעם כי נח הוא מרכבה אליו לפיכך נכנס אל התיבה מפני שנתייחד \nעמה יחוד שלם ועליו נאמר (בראשית ו ט) איש צדיק תמים ופי' רז\"ל שנולד מהול. ונקרא \nנח לשון מנוחה כי על ידו תמצא המלכות מנוחה כמו שהארכנו בשער הצנורות בפ\"ד. ועוד כי \nעל ידו ירד השפע כתרגום וירד ונחת. ונמצא לפי' האלה כי נקרא כן בהיותו מתייחד עם \nהמלכות בסוד הת\"ת ואז העולם במנוחה ונחמה כדכתיב (שם ה כט) נח לאמר זה ינחמנו: \nניחוח פי' הרשב\"י ע\"ה (בר\"מ פנחס דף רכ\"ד.) כי ניחוח נקרא השפע היורד מחכמה אל החסד \nומחסד נמשך אל הגבורה לכבות האש העשניי הדולק ואמר כי זהו ריח ניחוח ונתבאר בערכו: \nנחל המפרשים פי' כי החסד נקרא נחל ראשון והגבורה נחל שני וכן כלם עד סוף האצילות. \n"},{"index":11,"he":"והטעם כי בינה הים הגדול עליה כתיב (ישעיה יא טו) והכהו לשבעה נחלים. ואמנם הנחלים \nנקראים הענפים הז' הנמשכים מחסד יסוד המים כדפי'. ואין לשון נחל ונהר אלא מצד הת\"ת \nהנקרא ו' משוך כנחל. ונקרא הת\"ת נחל קדומים ופי' הרשב\"י (בת\"ז תי' נ\"ה דף פ\"ה.) כי \nמצד הבינה והתכמה נקרא נחל קדומים. והטעם כי שם נקרא קדם כאשר יתבאר בערכו בע\"ה. \nומצד הכתר ביחוד החכמה והבינה נקרא נחל עדניך, נחל מהעדנים העליונים. אמנם עקר העדן \nהוא הכתר כדפי' וכמו שנבאר בערכו. ויש חילוק בין נהר לנחל, כי נחל נקרא השוטף מים \nלעתים ואם יהיו רחוקים, אמנם נהר נקרא שלעולם שוטף ואינו פוסק. ומפני כי יניקת הת\"ת \nמהשלש ראשונות אינו כ\"כ בתמידות נקרא נחל שנראה שיש לו הפסק. אמנם יניקתו מהימין \nומהשמאל לעולם אינו חסר לכן נקרא נהר מצדם כדפי' בערכו בע\"ה. ובתקונים (תקונא כ\"א \nד\"ס ע\"ב) פי' נחל סתם הוא יסוד. בפסוק (ש\"א יז מ) ויקח דוד חמשה חלוקי אבנים מן \n"},{"index":12,"he":"הנחל ע\"ש. נחלה בלי מצרים הבינה נקרא כן והטעם שעד שם מגיע צעקת הכלבים בצעקתם ה\"ב \nה\"ב כמו שנבאר בשער התמורות. אמנם בבינה אין מגיע שם צעקת וקטרוג הצרים הצוררים כן \nפי' כל המפרשים. ולי נראה מצרים מלשון מצר והדבר המושג יש לו מצרים שהוא גדר הגבול \nאבל בבינה ומבינה ולמעלה אין השגה כלל ואינה נגבלת ולכן נקרא נחלה בלא מצרים שאין \nלה גבול. והת\"ת יקרא לפעמים נחלה וכו' והטעם בהיותו עולה למעלה בבינה ואז הנחלה \nהזאת נקרא נחלת יעקב אביך שפי' רז\"ל (שבת קי\"ח) נחלה בלא מצרים. ובזהר פ' חקת (דף \nקפב.) בפסוק (קהלת ז יא) טובה חכמה עם נחלה פי' כי נחלה הוא צדיק יסוד עולם. ונקרא \nנחלה [צד] כי הוא שפע היורד מן הת\"ת אל המלכות דהיינו נחלתה של המלכות ומשמע התם \nשהכנוי הזה מושאל בו ואינו עיקר כנוייו: \nנימא היסוד נקרא נימא כמו שנקרא חוט השערה ועליו נאמר אין בין מים העליונים למים \nהתחתונים אלא כמלא נימא (ע' בתקונא י\"ט דף לו לז.). ונקרא נימא מפני שהוא ו' ובו \n"},{"index":13,"he":"תלויין נימין דכנור כי הכנור הוא המלכות והנימין הם החוטים שהם ה' ספירות התלויים \nביסוד כדמיון הת\"ת. ובהם נגון הכנור ע\"י השפעת מנין נימין כמנין הספירות וענפים \nשביסוד. לפי כללות הכנור פעמים בז' פעמים בח' פעמים בי' (כדאיתא בערכין ד\"יג \nותנחומא פ' בהעלותך ע\"ש): \nנס בתיקונים [צה] משמע כי היסוד בהיותו למעלה מנצח והוד נקרא נס שהוא עומד עליהם \nלנס: \nנעל מטטרון בהיותו מכסה ולבוש אל השכינה נקרא נעל וענין זה בארנו בארוכה בשער \nאבי\"ע: \nנער מטטרון נקרא נער. והטעם כי הוא משמש שימוש נער לפני השכינה. כי על ידו מחלקת \nמזון לכל כתות המלאכים ועולם השפל. ובפסוק (תהלים לז כה) נער הייתי גם זקנתי אמרו \nבגמ' (ביבמות דף ט\"ז) פסוק זה שר העולם אמרו. ונקרא נער בהיותו משמש שימוש נער \nדווקא. אמנם לפעמים משמש שימוש זקן. והוא בהיות המלכות נעולה בתוכו [צו] ולכן \nאליעזר בהיותו הולך לזווג את רבקה קראו עבדו זקן ביתו (בראשית כד ב). והשכינה ג\"כ \n"},{"index":14,"he":"נקראת נער בסוד נער נערה, ונקראת נער בעוד שלא קבלה הזכר כאשר בארנו בשער סדר \nהאצילות. ולפעמים היסוד ג\"כ נקרא נער על שמה כי כמו שהנקבה לפעמים נקרא בשם הזכר, \nכן הזכר נקרא לפעמים בשם הנקבה כן נתבאר בזהר פ' וישב (דף קפ\"ב ע\"ב). ולפעמים \nנקראים נערים שנים, שני הכרובים התחתונים מטטרון וסנדלפון. ולפעמים הכרובים \nהעליונים נצח והוד. כי אלו נגד אלו, כאשר השכינה עולה למעלה נקראים הנצחים נערים \nמשמשים תחת השכינה וכאשר היא למטה הם הנערים מטטרון וסנדלפון: \nנפש סתם היא המלכות וכן נתבאר בזהר פ' לך (דף פ\"ז) ולפעמים נקרא נפש חיה וכן פי' \nבתיקונים. ואפשר הטעם שנקרא נפש חיה מפני שממנה מחצב הנפשות. ונקראת חיה מפני \nשיונקת שפע החיים העליונים של חכמה שבה תלויים החיים. ונקראת נפש בסוד שמקבלת עליה \nהרוח והנשמה שהם ת\"ת ובינה. ור' משה פי' נפש חיה ביסוד ואין לו ענין. ולפעמים נקרא \nהמלכות נפש יתירה בהיות יום השבת והיא כלולה מי' ונכללת לעלות למעלה בסוד שבת \n"},{"index":15,"he":"שבתון. אז נקרא יתירה כי היא יתירה בעלייה יתירה בהארה. וכן המלכות נקראת נפש דוד \nמפני שהיא מדתו. כן פי' בזהר פ' תרומה (דף קע\"א ע\"א): \nע' בעס\"ר נצב פי' בזהר פ' ויצא (דף ק\"ן.) כי יחוד וקשר הספירות אשר יתייחדו עם הת\"ת \nמיסוד ולמעלה ואין היסוד בכלל נקרא נצב. ר\"ל כמו [נצב מלך] (מלכים א' כ\"ב). ואפשר \nשהת\"ת עצמו נקרא נצב מפני הטעם הזה כאמרו (בראשית כח יג) והנה ה' דהיינו הת\"ת נצב. \nוקצת משמע כן מלשון הזהר שם: \nנצח כבר נודע כי מדה שביעית ממעלה למטה נקרא נצח והטעם כי היא מדת נצחונו של עולם. \nועל שם כך נקרא נצח. ולפעמים קוראים המדה הזאת נצח נצחים. והטעם כי לכל מדה ומדה גם \nבחינות. בחינה המקבלת, ובחינת עצמה, ובחינה המשפעת. וג' בחינות אלו בארנו בשער אם \nהא\"ס הוא הכתר. והנה הבחינה האמצעית היא עיקר הנצח והב' הקיצונות נקראים נצחים. וכן \nבהוד הודות. ועל כן נאמר בזהר באלו השנים שוקיו עמודי שש שהם שש פרקים שבשוקים שש \n"},{"index":16,"he":"בחינות אלה כדפי'. ולפעמים נקראת המדה הזו נצח ישראל כאשר דבוקה בגוף אז נקרא נצח \nישראל: \nנצנים פי' הרשב\"י ע\"ה בפ' בראשית (ד\"א) כי חסד גבורה ת\"ת בתחלת עלייתם במחשבה \nנקראים נצנים והטעם כי שם תחלת צמיחתם וזהו נצנים שהוא תחלת הצמיחה: \nנקם ברית המלכות נקרא כן מן מפני שהיא נוקמת נקם המחלל בריתו. מפני שהמפריד אלוף \nממנה שהם מתייחדים ע\"י הברית העליון כנודע. ולכן נקמת הברית תלויה בה: \nנר ה'. השכינה נקראת נר מטעם כי היא נר המקבלת האור העליון ונקרא כן כשהוא כלי \nמוכנת לקבל האור העליון. וכאשר כבר קבלה האור ונדלקה נקראת נר ה'. שפי' שכבר קבלה \nעליה האור של הת\"ת. ונקראת נר מצוה והכל אחד קרוב זה אצל זה כי מצוה הוא יהו\"ה [באת \nבש] כדפי' בערכו. ולהב הנר יש בתיקונים שני פי'. א' מן הגבורה שהוא אש. וא' מצד \nהחסד שהוא אור. ופי' השלישי כי הוא כלול משלש אורות כדדפירשו [בדברי] בית הלל \n(ברכות פ\"ח) במאורי האש. והם ג' אבות לבן ואדום וירוק ואין [צז] ספק כי ג' מאורי \n"},{"index":17,"he":"הנר הם מצד הגבורה שהם מאורי האש וכן פי' בתיקונים ופי' שם [בתקונא כ\"א דף נ\"ד) כי \nהשכינה היא נר דולק לפני התפארת מצד הגבורה: \nנרד וכן נרדי פי' בזוהר פ' אחרי דס\"א שהוא ביסוד. והעתקנו לשונו בשער מהות והנהגה \nפ' י\"ז: \nנשא פי' רם ונשא יש שפי' ת\"ת. ויש שפי' כתר. ולפי הנראה מתוך דברי רז\"ל (בתנחומא \nס\"פ תולדות) באמרם ירום מאברהם ונשא מיצחק ופי' בזהר פ' וישב (דף קפ\"א ע\"ב) דהיינו \nבינה כדפי' בערך ירום. א\"כ יהיה בבינה שהיא על הגבורה [צח]. ועיין בערך רם כי שם \nהארכנו: \nנשיקה ענין נשיקות הם בהתעוררות האהבה בין ת\"ת ומלכות ואין נשיקות אלא ביחודם אבל \nביחוד החכמה והבינה אין נשיקות. והנשיקות הם דביקות רוחא ברוחא כמו שנתבאר בשער \nמהות והנהגה: \nנשמה יתירה בכל מקום נשמה סתם היא בינה שמשם מחצב הנשמות כמו שנבאר בשער הנשמה. \nובר\"מ (פנחס דף רמ\"ג.) פי' כי נשמה יתירה היא כתר. ואין לנו לפרש אלא שנאמר שכאשר \n"},{"index":18,"he":"נקרא הבינה נשמה יתירה היא כשמתייחדת עם החכמה והכתר ונקראת מצד הכתר נשמה יתירה כי \nהוא היתרון על הנשמה (ע' תקונא כ\"ד דף ס\"ז וז\"ל דנשמה יתירה דאיהי שכינ' עלאה כו'): \n\nנשר כל המפרשים וקצת ממאמרי הזהר מסכימים כי פני נשר הוא במלכות. אמנם בתיקונים \nמקומות רבים פי' הפך זה כי נשר הוא בת\"ת. וכן פי' בזהר פ' יתרו (ד\"פ ע\"ב) והכריח כן \nמן הכתוב (משלי ל יט) דרך הנשר בשמים. ולכן נראה לנו כי נשר לעולם במלכות. אמנם \nנקרא המלכות נשר בהיותה עומדת למעלה במקומה קודם הקטרוג. ויש דרך הנשר בשמים, ופי' \nמקום הנשר אעפ\"י שהיא למטה לארץ אבל מקומה בשמים. ובזה בארו בתיקונים כי מצד הת\"ת \nנקרא המלכות נשר והכריח מן הכתוב דרך הנשר בשמים. ובמקום אחר אמר כי היא נקראת נשר \nמסטרא דכורסייא שהיא הבריאה שפי' בשער אבי\"ע. ואפשר הטעם כי בשבתות וי\"ט שהיא \nוהיסוד הם מתלבשים בבריאה כדפי' שם ואז נקראת נשר מסטרא דת\"ת. ובמ\"א (בתיקוני ז\"ח \n"},{"index":19,"he":"דף קי\"א ע\"ב) פי' כי הבינה נקרא הנשר הגדול בעל הכנפים ועליה נאמר (דברים לב) כנשר \nיעיר קנו וכו' וכנפים הם שש כנפים שש ספירות: \nנתיבות כבר פי' בשער הנתיבות כי הנתיבות הם ל\"ב והם בחכמה. והם נקראים נתיבות \nפליאות לפי שהם נעלמות מלשון מופלא ומכוסה וכבר הארכנו בשער הנזכר. והנתיבות הם \nכנוי לצנורות נעלמות. ועצם החכמה פי' בר\"מ (פנחס דף רנ\"ו ע\"ב) שהוא הנתיב הגבוה \nמכלם הכולל לכלם ועליו נאמר (איוב כח ז) נתיב לא ידעו עיט, וכל הנתיבות שואבים ממנו \nוהוא הראשון מהל\"ב כמו שבארנו שם. עד הנה נכלל ערך הנו\"ן בעזרת האל השופע עלינו \nמשפעו הטוב. ועתה נבא בביאור ערך אות סמ\"ך בס\"ד: \n \n"}]}
