{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-142","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":142,"title":"פרק שלישי:","hebrewTitle":"פרק שלישי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק שלישי: \nובאותיות בכלל אמרו המפרשים שיש קצתם דין וקצתם רחמים וקצתם בינוניים. כלל בתורה \nהאלהית כי א\"ב ג\"ד ה\"ו הם רחמים גמורים, ז' ח' ט' י' רחמים סתם, כ\"ל מ\"ן ס\"ע הן \nמזוגים מדין ורחמים, פ\"צ ק\"ר ש\"ת הן דין גמור. וכשתרצה לחבר שמות ותפלות ומלות לפי \nהפעולה אשר תרצה תעשה הרכבה בענין השמות המורות לפעולה אם לרחמים אם לדין. לרחמים \nיהיו רובם מהרחמים, ואם דין יהיו רובם מהדין, וכן בשאר עכ\"ל. ודבריהם נעלמים כי אין \nאנו רואים שיהיו הדברים צודקים לפי מציאות האותיות. כי אותיות שהם רחמים מונה אותם \nבסוד הדין. ובפרט ש' שהיא בבינה כאשר נבאר והיא רחמים לפי הנראה, ומונה אותה עם \nאותיות הדין גמור. וכן דלת שהיא דלה וענייה ואמר שהיא רחמים. ואפשר שנאמר כי \nמציאותה יהיה רחמים אף אם ירמזו בסוד הדין וכן נאמר שמציאותם דין אף אם ירמזו בסוד \nהרחמים. ועל כל פנים דבריהם דברי קבלה. שוב מצאנו בעינן זה בספר יצירה אמר כי שלש \n"},{"index":2,"he":"אמות אמ\"ש וביארנום בערך אמ\"ש שהם א' כתר, מ' חכמה, ש' בינה. וקראם אמות מפני שהם \nאמות לאצילות וכמו שפי' בשער המכריעים. ושבעה כפולות הם בג\"ד כפר\"ת. והם שבעה ימי \nהבנין גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת נצ\"ח הו\"ד יסוד מלכו\"ת. ונקראות כפולות שהם מקבלות דין \nורחמים דג\"ש ורפ\"ה. וכן הם מבעלי הדין והרחמים מה שאין בשלש ראשונות כדפי' בשער \nמהות וההנהגה. ובדרך זה ביארם רשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ד) ובר\"מ. וי\"ב \nפשוטות שהם ה\"ו ז\"ח ט\"ט לנ\"ס עצ\"ק הם י\"ב כנגד י\"ב גבולים. ואף על פי שנחלקם בדרך \nהזה לא מפני זה יקשה היותם במקומות מיוחדים בספירה פלונית, כי יהיו פרטיים בענף \nספי' פלונית. כמו המשל מ' של אמ\"ש אמר כאן שהיא בחכמה, ולא מפני זה יקשה היותה \nבבינה, כי יהיה ענף בינה שבחכמה או להפך. וכן אותיות הויה וכו' רומזים בי\"ב גבולים \nשהם בתפארת כדפי' בשער פרטי השמות, לא מפני זה לא ירמוז ה' בבינה או במלכות וכן י' \n"},{"index":3,"he":"בחכמה. ובדברים האלה יש עוד לפרש לפי מה שפי' במאמר א' להרשב\"י ע\"ה בשער השמות פ\"ו \nכי סדר האותיות הם הא' כוללת כל האותיות והיא מקור להם וכלם שואבים ממנה. ואחר כך \nנחלקים לשבעה שבע' שהם כ\"א. כיצד בג\"ד ה\"ו ז\"ח הם סוד קו החסד, ט\"י כ\"ל מנ\"ס הם סוד \nקו הרחמים, ע\"פ צ\"ק רש\"ת הם קו הדין. כיצד בג\"ד הם ממש בחסד. הו\"ז הם בנצח, ח' \nבמלכות. מצד החסד, טי\"כ הם בתפארת, למ\"נ הם ביסוד, ס' המלכות מצד קו האמצעי. עפ\"ץ \nהם בגבורה, קר\"ש הם בהוד, ת' במלכות מצד קו הדין. והרי ג' במלכות מצד ג' קוים כמו \nשג' בכל ספירה וספירה מצד ג' קוים. כיצד א' י' בראשה חסד, יו\"ד בסופה גבורה, וא\"ו \nבאמצעיתא תפארת. והא' מקור לכל האותיות בסוד שהיא כוללת כל הג' קוים כדפי'. אחר כך \nנשפעים בג\"ד אל החסד בסוד שלשה קוים. מצד החסד היא בי\"ת ר\"ל בית לכל השפע להשפיע, \nאחר כך מצד הדין ג' שר\"ל גבורה ועכ\"ז היא גומלת חסד, ואחר כך ד' מצד התפארת כי הוא \n"},{"index":4,"he":"דלת כל השפע הנשפע. או להפך ג' בתפארת כי הוא שלישי להם והוא גומל חסדים טובים. וד' \nבגבורה כי משם דלות השפע ומעוטו. הו\"ז בנצח, ה' מצד החסד דהיינו יחוד איש ואשתו ומה \nשהיתה דלה מצד הדין נתקנה ונעשתה ה' בסוד החסד. ו' מצד התפארת כמשמעה. ז' מצד הדין \nדהיינו בסוד נר ואש שהוא מצד הגבורה וכן יו\"ד על וא\"ו הוא נר למעלה בראש קנה \nהמנורה. ח' המלכות מצד החסד דהיינו ממש חסד או חיים כי הכל א'. טי\"כ בתפארת שכן \nעולה בחשבון ט\"ל שהוא יה\"ו שהוא בתפארת והוא מוריד הט\"ל. ט' מצד החסד דהיינו טוב ה' \nלכל והיא רחמים וחיים כדמוכח בזוהר בפירוש אות ט'. י' מצד התפארת שכן היא רחמים \nתפארת מתפאר בעשר ספירות דהיינו י'. וכן המלכות לגבי התפארת נקרא י' עטרת בעלה. כ' \nהוא מצד הגבורה שכן נאמר (יחזקאל כ\"א) הך כ\"ף אל כ\"ף. וכן נקרא כ\"ף חובה. אלא שעל \nידי התפארת נעשה כ\"ף זכות. למ\"ן ביסוד צרופו נמ\"ל והוא היסוד. והמלכות ספינה לנמל. \n"},{"index":5,"he":"ועוד מלכות נקראת נמלה ועליה נאמר (משלי ו ו) ראה דרכיה וחכם. ויסוד נמל בלא ערלה \nשהוא מילה וכן השכינה נקראת ברה סולת בלא סובין נקראת נמלה. ל' מצד החסד שכן ל' \nבבינה בסוד מגדל הפורח באויר. והוא נשפע מצד החסד. מ' בסוד התפארת שעל ידו נשפעים \nמימי החסד אליו. נ' מצד הגבורה בו נפילה. ס' היא המלכות שהיא סמוכה מצד קו הרחמים \nובו סומך ה' לכל הנופלים. עפ\"ץ בגבורה. ע' מצד החסד שבו עינות מים והתעוררת האהבה \nהוא בעינים וזהו עין ימין ועליו נאמר (תהלים ג יח) עין ה' אל יריאיו. וכן עין רואה \nוראיה בחסד. פ\"ה מצד הת\"ת שעולה מילה. וכן מי שם פה לאדם כו' הלא אנכי ה' (שמות ד \nיא). בינה ע\"י התפארת. וכן קול יוצא מפ\"ה שהוא התפארת. צ' מצד הגבורה כי עם היות \nשהוא דין מקום המשפט שמה הצדק דין צדי\"ק. קר\"ש בהוד וכאשר מתהפכת למדת הדין האותיות \nמתהפכות לשק\"ר כי הוא גובר בסוד הקליפה הגוברת ע\"י הדין. ק' מצד החסד שם קרוב ה' \n"},{"index":6,"he":"לכל קוראיו ושם קומץ ועל כל זה הוא נחש מפני השמאל כמו שנבאר. ר' מצד התפארת שהוא \nראש לאבות קושר לשלשתן. וכן פירש בספר הבהיר למה נקרא שמים שהוא עגול כראש ופירשתי \nבשער המכריעין. ש' מצד הגבורה כי שם הבינה שרש האילן. ת' במלכות מצד הגבורה שעליה \nנאמר (יחזקאל ט ד) והתוית תיו. לפעמים ת' תמות ולפעמים ת' תחיה. הכל לפי הקבלה. זהו \nסדר האותיות למאי דסבירא לן אליבא דרשב\"י ע\"ה. ע\"כ נצייר האותיות בכללות על דרך \nהמנורה כזה ועתה נבא בביאור כל אות ואות לבדה כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה ושאר \nהמפרשים בעזרת ה' וישועתו: \nתלו אות אלף פי' בעל ס' התמונה עקרה בכתר עם הצטרפות שתי המדות שהם חכמה ובינה וזהו \nו' באמצע הוא כתר. והוא עליון על כלם ובפרט כשנקימה כזה א' ושני יודין משני צדדיה \nהם הב' מדות. כי לזה הרמז נמצא היו\"ד שבה שבצד ימין מביט כלפי מעלה כזה א' רמוז אל \nהחכמה שהיא מבטת כלפי מעלה לקבל. יו\"ד שניה שהיא בינה מבטת כלפי מטה כזה א' להשפיע \n"},{"index":7,"he":"אל התחתונים כי היא האם הרובצת על הבנים להניקם. ולכן נקראת שכינה כי היא משכנת \nוקושרת הב' ראשונות עם הז' ימי הבנין. ואמר עוד כי הא' נרמזת שהוא ו' עם ב' יודי\"ן \nשעולה כ\"ו. והכונה לומר שהא' הם ג' ראשונות והעיקר בכתר וידוע הוא שהכתר משפיע \nבתפארת כי הוא מתעלה עדיו דרך קו האמצעי. ולכן גלוי האות הזה ע\"י הכתר. ואם כן נמצא \nרוחניות האות הזה רמז היותו כלול ממציאות ג' ראשונות בהיות הכתר עיקר וגובר. \nוהצטייר [א] דרך הת\"ת. ואמר שם כי ממשלת הצורה והרוחניות הזה הוא בשעת נוגה. ויש \nשפי' כי תפארת רמז ו'. ושני יודי\"ן הם ב' זרועותיו והם פתוחות לקבל המלכות ולחבקה. \nאו ירצה הו' הם הזרועות הפשוטות לקבל המלכות כדפי', והיו\"ד ראשונה רמז לחכמה שמשם \nנאצל, ויו\"ד שנייה רמז למלכות ה' אחרונה. ולפי זה נמצא כל שם בן ד' בצורת א. ויש מי \nשפי' כי א' רומז לכתר עליון שנקרא אל\"ף והוא פל\"א מלשון כי יפלא (דברים יז ח) שהוא \n"},{"index":8,"he":"נעלם ונסתר מעין כל. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל א יש לה ג' צדדין ראש ואמצע וסוף. \nהראש הוא מצד העליון שהוא אדוק בו ומורה על ממשות החכמה וזכרון הכח שהיא נאצלת ממנו \nוהאמצע מורה על ממשות השכל המתרבה מן החכמה והסוף מורה על המדע המתרבה מהשכל וזהו \nצורתה מזומנת להבין מעשה העליונים והיא תחלה לייסר התחתונים ע\"כ נעשה דבר אחד והם \nכבכור הדעת אלו הג' צדדים שפע מוחלט ויונקים כח מזה החלק שלפניו מצד השוואתם. \nובזכותם ובזיוום נוקבים בית קיבול לכח הנאצל והנעדר מהם שהיא הגדולה הנראית בע\"ס \nשהיא כלל ענפי החכמה שהם בשרשי העליון אצל הכתר כדי למשוך כח החזוק בכל הספי'. ויש \nמי שפי' כ\"ע אלף גדולה והיא רוחניות בסוד האלפא ביתא העליונה הרוחניות ראש לכל אלפא \nביתא ונקרא אלף לפי שהוא אמתי וראשון ובו תלוי הכל בסוד צורת א' והבריח התיכון \nהסובל עליונים ותחתונים. והרשב\"י ע\"ה פי' בתיקונים (תקוני ז\"ח דף קי\"ז.) ז\"ל א' \n"},{"index":9,"he":"יו\"ד לעילא יו\"ד לתתא חכמה בראש וחכמה בסוף ו' כריכא דתרווייהו עכ\"ל. ועניינו כי \nבצורת האלף כללות שלש ספירות שהם חכמה ומלכות והם שני יודי\"ן כי המלכות ג\"כ נקראת \nיו\"ד כמבואר בשער המציאות והוא\"ו שבאמצע שניהם הוא הת\"ת המיחדם יחד כי ע\"י הת\"ת \nתעלה המלכות אל החכמה. ובמ\"א אמר תניינא בינה כמה דאוקמוה מ\"מ אלף בינה וכו'. ונראה \nכי בכתר אלף מלשון פלא המורה על תכלית ההעלם. ועוד כמו שאלף ראשונה לאותיות כן כ\"ע \nתחלת האצילות ובבינה לשון אלף הוא לשון לימוד מלשון ואאלפך חכמה (איוב לג לג) וכן \nנקראת בינה לשון הבנה. ועוד כי בכ\"ע הוא אלף רבתי דוקא. ועוד כי בכ\"ע מלשון אלוף \nר\"ל גדול שכ\"ע אלוף לכל האצילות. ולכל הפי' הוא מורה בו על ההעלם. ובת\"ת הוא ג\"כ \nאלף רבתי כשהוא מתעלם בכתר כדפי' בשער המציאות. ועוד יש אלף קטנה והיא רמוזה במלכות \nלרמוז שהיא ראשונה ממטה למעלה. ואחרים פי' לרמוז שהיא נעלמת מן התחתונים מלשון פלא. \n"},{"index":10,"he":"וכבר אפשר לפרשו בלשון אלף כי כערך הכתר אל האצילות כן ערך המלכות לכל אשר תחתיה. \nואפשר להיות לשון למוד כמו ואאלפך חכמה כי היא המחכמת הנביאים ומראה להם האצילות \nהעליון. עוד אלף היא רומזת גדולה גבורה ת\"ת. וכן רומז שלשה במציאות החסד וכלא חסד. \nוכן רומז בינה יו\"ד עליונה, מלכות יו\"ד תחתונה, ו' באמצע ת\"ת האוחז בשתיהן בסוד \nהיחוד. וג' פי' האלו פירשם הרשב\"י ע\"ה וכתבנו בשער השמות בס\"ד. ובזהר פ' אחרי (דף \nע\"ג.) וז\"ל ות\"ח מלה קדמאה דאורייתא דיהבין לינוקי אלף בית דא מלה דלא יכלין בני \nעלמא לאדבקא בסוכלתנו ולסלקא ליה ברעותא וכ\"ש למללא בפומיהון ואפילו מלאכי עילאי \nועילאי דעילאי לא יכלין לאדבקא בגין דאינון סתימין דשמא קדישא. ואלף וד' מאה וחמש \nרבוא עלמין כולהו תליין בקוצא דאל\"ף. וע\"ב שמהן קדישין גליפין באתווי רשימין דקיימי \nבהו עלאי ותתאי שמיא וארעא וכרסייא יקרא דמלכא תליין מסטרא חדא לסטרא חדא. דפשיטותא \n"},{"index":11,"he":"דאלף קיומא דעלמין כלהו וסמכין דעלאין ותתאין ברזא דחכמתא. ושבילין סתימין ונהרין \nעמיקין ועשר אמירן כלהו נפקין מההוא קוצא תתאה דתחות א'. מכאן והלאה שארי לאפשטא \nאלף בבית. ולית חשבן לחכמתא דהכא אתגליף עכ\"ל לענייננו. וטעם העלם העולמות האלה \nבאלף הוא מפני שהא' הרמז בכתר. וכבר נודע שהכתר בו היו נכללים כל העולמות וכל האצי' \nקודם ההתפשטות כמו שפי' בשערים הקודמים. ולכן נכללו בו כל הדברים הנזכר במאמר אות \nאלף שהיא כתר פלא אלף. או אפשר כדפי' לעיל כי אלף הוא בחסד ראש ההתגלות בז' ימים \nוהיא אות כוללת כל האותיות כדפי' לעיל בפ' הקודם. עוד פי' (בז\"ח שה\"ש דף ע\"ז) כי \nאלף הוא יו\"ד בראש חכמה, ו' ת\"ת, ויו\"ד למטה מלכות, ועוקץ של יו\"ד התחתון הוא רמז \nלכל המחנות אשר תחתיה קטנים וגדולים חצוניים ופנימיים כלולים במלכות שהיא עצם \nהיו\"ד: \n \n"},{"index":12,"he":"שער כז פרק ה\nפרק חמישי: \nבאות בי\"ת נעתיק לשון ספר התמונה והנראה לנו בפירושו. ב' מצורתה עושים ד' ו' וזו \nצורתה [] והיא ב' נתיבות לחכמה עלאה ותתאה וציורה מורה שני מדות כי היא כוללת לת\"ת \nר\"ל בית דינו של הקב\"ה [ב] וכו' עכ\"ל. וכוונתו הוא לומר כי הב' רומז לחכמה. ואולם \nהרמז בה כי היא ד\"ו והם ד\"ו פרצופין שהם ת\"ת ומלכות שעליהם נאמר ד\"ו פרצופין נבראו. \nוהם ד\"ו ביחד כאשר הם בחכמה כי אז תעלה היא במעלת הצלע שהיתה בחכמה צלע אל התפארת. \nכי אין לחשוב כי מיעוט הירח וענין ויקח אחת מצלעותיו הכל ענין אחד. אלא ויקח אחת \nמצלעותיו הוא באצילותם בחכמה שהיו שם נכללים כאחד מיוחד כאדם שהיה עם אשתו ד\"ו \nפרצופין. ושם מחכמה נתחלקו לשנים ונכנס בבינה והביאה אליו ושם היו שני מאורות \nגדולים. ואחר כך היה מיעוט הירח כי הוא ענין בפני עצמו. ולפי שהם ד\"ו בחכמה לכן \nמלוי היו\"ד ד\"ו כי מלואו ועבורו של יו\"ד היא חכמה ונתיבותיה הם ד\"ו פרצופין וכבר \n"},{"index":13,"he":"נתבאר כי בית שבחכמה הרמז אל הנתיבות. כדכתיב (משלי ח') בית נתיבות נצבה. ולכן ציור \nהב' רמז לד\"ו פרצופין שהם למטה ב' ספירות. וז\"ש וציורה שני מדות. ובארנו הענין הזה \nבארוכה בשער מיעוט הירח פ\"ד. ומ\"ש כי הוא בית לתפארת, הכונה כי הל\"ב נתיבות הם גם \nכן בתפארת כמו שנתבאר בשערים הקודמים וכן נרמז בו הל\"ב ולול\"ב כי שם בן ד' עולה כ\"ו \nושש קצוות הם ל\"ב. ולכן המלכות היא גם כן בית כי היא בית לתפארת לנהג העולם אם לדין \nאם לרחמים. הכלל העולה כי רוחניות הב' רומז לחכמה עם ל\"ב נתיבותיה שבד\"ו פרצופין \nוהיא כוללת המלכות היונקת מן הגבורה כי תוקף הדין סבת פגימתה, ומלואה כנודע לכן \nבשעת הלבנה ממשלתה ע\"כ. ויש מי שפי' כי הב' היא מלכות ומפני שנתייחדה בבעלה נצטיירו \nבה ב' זרועותיו שחבקה בהם והוא באמצע כזה וזהו בסוד שימני כחותם שישאר צורתו חקוק \nבה. ועוקץ הבית הוא יוד לרמוז שנאצלה מחכמה. וקרוב לענין זה נמצא בתקונים כי הבי\"ת \n"},{"index":14,"he":"היא ג' ווי\"ן ג' עמודים שהם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט אבות סומכים לשכינה כדפירש בשער \nהמציאיות במציאות ה' שבמלכות. ורוב המפרשים הסכימו כי הבית בחכמה וביאר רבי משה \nהטעם שהיא שניה. ועוקצה להורות שיש למעלה מציאות דק מכל דק. ויש מי שפירש קרוב \nלענין זה בענין אחר וז\"ל ב' יש שני צדדין בממשותה יוצא על הצד השני צדדים מאחריה \nומלפניה והוא פתוחה כדי לקבל תוס' רוח הקודש מצד האל\"ף כמו דברים בפי תלמיד והיא \nהבית וצורתה מזומנת להכיל עיקר האחדות וזהו ביאור ענייניה ותבונת ראיותיה בהבחנת \nהחכמה ובדקדוק שכל. והרשב\"י ע\"ה בר\"מ [פנחס דרנ\"ו ע\"ב) פי' ז\"ל אנכי ביה כ' כתר \nוביה אי\"ן, וכתר אתקרי מסטרא דאימא עילאה דאדכר לגבה חמשין זמנין יציאת מצרים \nבאוריי', ואיהי ב\"ת מן בראשית דכלילא י' אמירן מסטרא דחכמה בת י' כו' עכ\"ל. וביאורו \nכי הוא בא לבאר אנכי ה' אלהיך ואמר כי במלת אנכי הרמז לכתר ובאנכי יש אותיות אי\"ן \n"},{"index":15,"he":"שהוא הכתר ויש כ' שהוא הכתר. ופי' לנו כי נקרא כתר מצד הבינה כאשר בארנו בערכי \nהכנויים ומטעם זה שנזכר שם יציאת מצרים כמו שנודע שחמשים פעמים נזכר יציאת מצרים \nבתו' לרמוז אל נ' שערי בינה כאשר ביארנו בשער נ' שערים. ואמר כי הבינה היא בית \nמבראשית. כוונת האריכות הזה הוא לבאר איך נתחלקו י' דברות ה' בה' ראשונה וה' בה' \nאחרונה היא מצד י' דברות אשר בחכמה הנשפעות אל הבינה. ומטעם זה אמר בה י'. בחכמה \nיבנה בית (משלי כד ג) [ג]. והנה לפי המאמר הזה ב' היא הבינה. ועוד בשיר השירים \nלהרשב\"י ע\"ה א' דכר ב' נוקבא והנה נקיבה אינה בחכמה כנודע. ועל האמת כל זה הפך \nדבריו במקומות אחרים שפי' כי ב' לעולם היא בחכמה. ולתרץ זה נ\"ל לומר כי במה שאמר \nבחכמה יבנה בית וכן במקומות אחרים כי י' מעיין אל הגן שהיא הבינה יתורץ הכל כי אחר \nשהיו\"ד היא בונה הבית א\"כ חוייב היות שרש הבית ומציאותה הדק נעלם במקורה וא\"כ הם \n"},{"index":16,"he":"שני ביתים בית נעלמת בחכמה ובית בבינה. עוד יש בית זעירא היא המלכות ומקורה הוא \nהת\"ת והמעיין היסוד כמו שנתבאר זה בדברי הרשב\"י ע\"ה: \n \nשער כז פרק ו\nפרק ששי: \nבאות ג'. המתבאר מתוך דברי ס' בעל התמונה כי האות הזה כחה בבינה ולכן היא שלישית. \nונקראת גימ\"ל מלשון גומל כי גומלת לכל ע\"י השלמת הקצוות אל המצוע. ר\"ל ישתנה הדין \nוהרחמים וע\"י תצאנה הפעולות לפעול במהירות כי הוא ג\"כ מלשון ויגמל שקדים (במדבר יז \nכג). ושני הדברים האלה מבוארים כי ממנה מקבלת הגבורה רחמים ומתרחצת בחלב האם כדפי' \nבשער מהות והנהגה פ\"ו. ולכן כשהיא (מקבלת) [ממתיק] הדין נמצא שלום בין הדין והחסד. \nוכן כל ז' ספי' הבנין מקבלות ממנה ועל ידה פועלות במהירות. ובצורתם ו' ז' כי הזיין \nרמז בנצח והו' רמז בת\"ת כאשר יתבאר. לכן ירמוז הצורה הרוחניות הזאת עיקר יניקתה מן \nהבינה ומצטיירת בצורתה ע\"י הת\"ת והנצח ולפי' ממשלתה ע\"י החמה שהוא בת\"ת כנודע. ויש \n"},{"index":17,"he":"שפי' ראש ג' הוא יו\"ד שיש לה ד' עוקצים שהם כתר למעלה וחכמה אל הימין ובינה אל \nהשמאל וחסד תחת שלשתם זהו צורת הראש של הג'. והו\"או שהיא זקופה הוא הת\"ת והרגל שהוא \nמתוח הוא הימין הפשוטה לקבל שבים והעוקץ רמז למלכות והוא גמול הצדיקים היושבים \nועטרותיהם בראשיהם. ויש מי שפי' גימ\"ל רומז לחסד בשביל שגומל טוב לחייבים ומטהרם. \nויש מי שפי' בענין אחר ז\"ל ג' יש לה ב' צדדים מטה ועץ המטה אחוז באמצעיתו דוגמא של \nזוהר עשוי לקבל שפע האותיות של מעלה למטה והיא פתוחה לפנים כדי להשפיע מאותו כח \nבאותיות שלמטה ממנה ויש לה חלון כדוגמתה מפני שכל האותיות הם צורות עומדת בהשוואת \nהחלונות שנבראו בתוכם והם כמו אספקליראות מאירות דומות לזכוכית צבוע במיני צבעונים \nמזומנים לגמור בהם מעשה. ויש שפי' בראשי תיבות בג\"ד בינה גמול דלים. והדלים הם יסוד \nומלכות ונקראו עניים כמו שנתבאר בערכי הכנויים והם מקבלים מן הבינה. וכן היא ג\"כ \n"},{"index":18,"he":"גומלת חסדים בסוד השפעתה דרך החסד והיינו עוקצה אל הימין צנור השפע: \n \nשער כז פרק ז\n"}]}
