{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-144","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":144,"title":"שער כז פרק יד","hebrewTitle":"שער כז פרק יד","segments":[{"index":1,"he":"שער כז פרק יד\nפרק ארבעה עשר: \nבאות כ' כתב בספר התמונה כי אות זה נרמזת במלכות עם היות כל כליה מוכנת לקבל מלמעלה \nוהוא מלשון (במדבר ז) כף אחת עשרה זהב. ופי' כמו כף העשויה לקבל כן זאת עשויה לקבל \nמבינה שהיא הלמ\"ד כאשר נבאר. וממשלתה בשעת לבנה כי כן ראוי לה כמבואר למעלה. ויש מי \nשפי' כי הכ' היא השכינה בסוד הירח שהיא כחצי הגורן עגולה בסוד (שה\"ש ז ג) שררך אגן \nהסהר והיא לשכת הגזית מקום מושב הסנהדרין. ויש מי שפי' כף רומזים לשתי כפות מאזני \nצדק שהם נצח והוד הה\"ד (איכה ג) נשא לבבנו אל כפים. ויש מי שפי' בענין אחר וז\"ל כ' \nוהדרכים והנתיבות מענין א' נטען הכף של כ\"ב אותיות נקראת כבוד והיא צורת שכל קבוע \nוהוא הנתיב שלה ע\"כ. ולנו האות הזה רומזת בבינה שהיא אמא עלאה [ד] והיא כף אחת עשרה \nזהב כי מצפון זהב יאתה (איוב לז כב). והיא מלאה קטרת שהיא הקושרת העולמות כלם ומכחה \nמתייחדים. או אפשר שהם כ' דגושה בסוד כף חובה גבורה. כף רפויה בסוד כף זכות גדולה. \n"},{"index":2,"he":"ואפשר שתהיה במלכות כדכתיב (שמות לג כג) והסרותי את כפי. בערך בחינות התחתונות שבה \nוהיא דגושה בעת קבלתה מן הגבורה ורפויה בעת קבלתה מן הגדולה. ובתקונים (בהקדמה \nד\"ו.) ופעמים רבות פי' כ' כתר בסוד י' ממעלה למטה וי' ממטה למעלה הם שני יודין \nדהיינו כף שפי' כתר והיינו הכתר בבחינת הבינה וזה מוכרח מכמה מקומות והעתקנוהו בשער \nממטה למעלה פ\"א: \n \n"},{"index":3,"he":"שער כז פרק טו\nפרק חמישה עשר: \nבאות ל' עי' בספר התמונה כי הוא בבינה ולשונה מוכיח עליה כי הוא לשון למוד ובינה. \nוצורתה מורה כי היא גבוה על כל. וצורתה שתי מדות כ\"ו שהם מלכות ותפארת מלכות תחת \nהת\"ת כסוס לרוכב עומדת תחתיו לקבל ועליה התפארת כרוכב על הסוס ומתעלה עד למעלה לקבל \nמהבינה. ונ\"ל כי לכן הוא\"ו לצד שמאל של כף לרמוז כי הוא מקבל מהבינה כי שם עיקר \nמקומה. והאריך המפרש שם כי ד' אותיות של שם בן ד' הם מעידים על קשר הספירות ויחודם \nבמציאות אותיותיו כדפי' בשער שם בן ד' פ\"ג ולכן גם האותיות האלה מעידים על היחוד \nוהעד בהם כפול. כיצד א' במילואו היא אל\"ף. א' מורה על שם בן ד' שני יודין ו' שבו. \nהוא ג\"כ כ\"ו הרי אות א' מעידה היחוד ועדותה כפול חותם בתוך חותם. השנית הל' ומ' \nשעמה. השלישית המ\"ם מ' עצמה הוא כ\"ו ומ' שעמה ג\"כ כ\"ו הרי חותם בתוך חותם. הרביעית \nס' [ה] ומ' שעמה הרי חותם בתוך חותם הרי ד' עדים שהם אותיות אלמ\"ס ועדותם שמעידים \n"},{"index":4,"he":"על היחוד כפול ואפשר שנא' שהיחוד שמעידים עליו היינו יחוד ת\"ת ומלכות שהם כ\"ו \nכמבואר לעיל. ונחזור לענייננו הצורה הרוחניות הזאת עיקרה בבינה ונרמזות השפעתה \nבמלכות ע\"י הת\"ת ואמר שממשלתה בעת שבתי ואפשר הטעם מפני שבינה שבת הגדול גם כן \nוביום שבת מזל שבתי כנודע. ויש מי שפי' כל הל' בצורתה למעלה יו\"ד והוא רמז לכתר \nחכמה ובינה חסד בסוד ד' קצוותיה כדפי' לגבי יו\"ד עצמה, ותחת הי' וא\"ו לרמוז אל \nהתפארת, ותחת הוא\"ו ד' לרמוז אל המלכות, ותחת הד' קוץ עקום לרמוז מטטרון שר הפנים \nהיושב ראשונה במלכות. עוד פי' בל' שהל' רמז לחסד והמ\"ם סתומה רומז לגבורה ולכן \nסתומה רמז אל הדין ואל עכוב השפע ומ\"ם פתוחה רומז לת\"ת באמצע בסוד הרחמים הממוצעים \nבין החסד והדין. ויש מי שפי' שהלמד רומז למלכות שנאמר (תהלים קמד א) המלמד ידי \nלקרב. ויש מי שפי' בענין אחר ז\"ל הלמ\"ד היא צורת אור מופלא עומדת כמו מראה השכל \nשהכל נראה מתוכה והוא הנתיב שלה. והאות הזה פי' הרשב\"י ע\"ה בשה\"ש שרומזת בבינה וכן \n"},{"index":5,"he":"תמצא כי האות הזה למעלה מכל האותיות לרמוז כי עם היות שכל האותיות תחלתן מחסד ולמטה \nכדפי' בפ\"ג עכ\"ז יש לה עלייה עליהם בסוד הבינה הגבוה על ז' ימי הבנין: \n \nשער כז פרק טז\nפרק ששה עשר: \nבאות מ' פי' בעל ספר התמונה בין סתומה ובין פתוחה שתיהם רמז למלכות. הא' כשהיא \nמקבלת מן הרחמים ומשפעת למטה ולפיכך היא פתוחה למטה מורה כי שפעה הולך עד התהום \nוכובש אותו שלא יעלו מימיו ויהפכו הארץ. ושלא ימנעו המעיינות מלתת מים לעולם כראוי. \nוהסתומה להורות כי הוא מאסף כח הדין ומעכבו שלא ירד. ובאו שניהם יחד להורות על תוקף \nהעד הכפול המעיד על הייחוד כדפי' בפ' הקודם. ושניהם יחד כח הרחמים זה בעכוב הדין \nוזה בהשפעת הרחמים וממשלתה בצדק. ויש מי שפי' כי המ\"ם חוטמה הוא בדמות ו' הוא תפארת \nיעקב וגגה העליון הוא אברהם חסד וקרקעיתה התחתון הוא יצחק וכותל שהוא מאחריה הוא \nהשכינה נמצאת המ' ד' חיות המרכבה כזה ועיקרה בשכינה מלכות (הסתומה) אלא שהפתוחה \n"},{"index":6,"he":"רומז אל המשכת שפע והסתומה מורה על עכוב (ח\"ו). עוד פי' במ\"ם סתומה שהוא בצורת ב' \nדלתי\"ן מחוברים רמז לשני ההי\"ן מקושרים זה בזה ע\"י התפארת המיחד עולם עליון ועולם \nתחתון. ונ\"ל לפי זה כי לכן הד' הא' פונה למעלה והא' פונה למטה העליונה פונה להשפיע \nבתחתונה והתחתונה פונה למעלה לקבל מן העליונה. ויש מי שפירש מ\"ם פתוחה רמז לזכר \nשאינו צריך שמירה מ\"ם סתומה רמז לנקבה שהיא צריכה שמירה. ויש מי שפי' מ' פתוחה אור \nצ\"ח והמ\"ם אחרת סתומה והכל דבר א'. והנתיב שלה נקרא אור צח ומצוחצח. ולדעת הרשב\"י \n[ו] ע\"ה כי מ\"ם בין פתוחה בין סתומה רמיזתם בבינה. והחילוק שביניהם הוא כי כשהיא \nמשפעת למטה היא פתוחה וכשאור מתאסף לתוכה ואינה משפעת בספירות אז נקרא מ\"ם סתומה. \nאמנם היא מרובעת להורות על שהיא רביעא על בטן ד' חיות המרכבה העליונה ומזומנת \nלהשפיע. משא\"כ בסמך כאשר נבאר. ור' משה פי' בס' השם כי מ\"ם סתומה במלכות (וע' זהר \n"},{"index":7,"he":"אחרי דף ס\"ו: \nובמק\"מ שם שיש שם ב' אופנים): \n \nשער כז פרק יז\nפרק שבעה עשר: \nבאות נ' פי' בספר התמונה כי צורתה בבינה ורומז אל שער החמשים המשפעת ופועלת ע\"י \nהמלכות. ולשון נו\"ן רומז כמו נינם יחד (תהלים עד ח) שהוא לשון רבוי. והכונה כי ממנה \nנמשך שפע אל רבוי הבריות והתולדות שבעולם והכל ע\"י המלכות המקבלת ממנה ומשפעת שפע \nרב לנערותיה. כדכתיב (משלי לא) ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה. ולכן בשעת הלבנה \nממשלתה. ויש מי שפי' בנו\"ן כפופה ופשוטה כי העיקר בנו\"ן הת\"ת ולכן נרמזה בוא\"ו כי \nעיקרה כאשר תקבל מצד הימין הרחמים והחסד ויש זכות להשפיע. ואז היא נו\"ן פשוטה \nלהשפיע למטה. וכאשר נתמעט הזכות והשפע מתעכב אז היא נ' כפופה לרמוז אל קיבוץ השפע \nלתוכו ועכובו. עוד פי' ב' הנונין במלכות. והחלוק שביניהם כאשר קבלה השפע והשלימה \nענין קבלתה אז היא כפופה לרמוז כי היא יושבת בין מרכבותיה לתת טרף לביתה וכאשר היא \n"},{"index":8,"he":"עומדת בעמידה לקבל על עצמה עטרת ת\"ת בעלה אז היא פשוטה לרמוז על עמידתה לכבוד בעלה. \nויש מי שפי' נ' מלשון נוני שהם דגים רומז ליסוד שהוא לויתן נחש בריח נ' העקום רומז \nלמלכות ונ' הפשוט רומז ליסוד שהוא מקבל ממעלה ומשפיע למטה. ויש מי שפי' בענין אחר \nוז\"ל נו\"ן שני דברים כנגד אור הנסתר ותכונת הקדמון ונעשה הכל דבר א' וע\"ז נקרא משה \nנאמן והוא מגזרת אמונה שמכחו אמונה ע\"ש הכתוב (ישעיה כה א) ה' אלהי אתה ארוממך אודה \nוכו'. ר\"ל אב האמונה שממנו נאצלה והוא נאמן בבריותיו. ולכן ב' נונין הם. פשוטה \nעיקרה בבינה, כפופה עיקרה במלכות. אמנם פרטיה הם רבים כי ראש הנו\"ן הוא יוד המורה \nעל החכמה ותחתיה ו' המורה על הת\"ת וזנבה הכפוף היא המלכות זה משפט הכפופה. והפשוטה \nעל דרך זה אלא שהיא פשוטה ממשכת עד היסוד ועוקצה התחתון מורה על המלכות. והכל ביושר \nבסוד קו האמצעי לעלות דרך שם אל ביתה הרמתה מה שאין כן בכפופה כי היא כפופה נופלת \n"},{"index":9,"he":"תחת רגליו. ומפני כן ארז\"ל (ברכות ד' ע\"ב) שנו\"ן בה נפילה. וראש הנון כוללת ג' \nראשונות בסוד היו\"ד הכוללת אותם קוץ בראש ושני קוצות בצדיו להורות על סוד סגולתא. \nואין לתמוה בזה על האומרים שנון פשוטה בכתר. ובזוהר פ' אחרי מות (דף ס\"ו ע\"ב) (יסוד \nו' נון כפופה עליה וא\"ו נו\"ן פשוטה עליה וא\"ו) [ז]. ויש חילוק בין וא\"ו לוא\"ו. ו' \nדנו\"ן כפופה היא ו' זעירתא יסוד, ו' דנון פשוטה הוא וא\"ו עלאה תפארת. וז\"ל נון \nכפופה דא מטרוניתא וסמיכה לה ו' זעירא דאיהי יסוד בגין לאתברכא מניה. נון פשוטה \nאתפשטותא דת\"ת. פירש כי בהיות התפארת משפיע במטרוניתא הן השפעתו מספיק להקימה. \nובזוהר פ' בהעלותך (דף קנ\"ה ע\"ב) אמר כי נון כפופה נוק' ופשוטה כללא דדכר ונוקבא \nכחדא שעליה הת\"ת. וכפופה היא נקבה לבד שאין בה הת\"ת שהוא עקר הדבר [ח]: \n \n"},{"index":10,"he":"שער כז פרק יח\nפרק שמונה עשר: \nבאות ס'. ופי בס' התמונה כי האות ס' רוחניותה המלכות והרמז אליה כי היא סמוכה \nבגלותא והיא סתומה מכל צד להורות כי ירושלים הרים סביב לה שהם הכחות הגוערים \nבקליפות לבלתי יכנסו לטמא היכל מלך ולא יבא בה עוד ערל וטמא וממשלתה בשעת נוגה. ויש \nמי שפירשו כי הס' היא השכינה נסמכת בת\"ת כד\"א (תהלים קיא) סמוכים לעד לעולם ולכן \nהס' היא השכינה סמוכה לאות נון שהוא הת\"ת לא' מן הפי' שפי' למעלה והנון הופך פניו \nאליה להשקותה. ויש מי שפי' כי ס' רומז לגדולה שהוא סומך עליונים ותחתונים. ויש מי \nשפי' בע\"א וז\"ל ס' הנתיב שלה הוא אור בהיר מפני שהיא מחופפת בסתימותה בכל צד. \nובזוהר (תרומה דף קכ\"ז) פי' הרשב\"י ע\"ה כי הרמז שלה בבינה בהיותה מסתלקת מעל הבנים \nומסתתמת ומתעלמת בג' ספי' עליונות ואינה משפעת ומפני שמתרבה לסמוך נופלים שהם יסוד \nומלכות לכן נא' בו (תהלים קמה) סומך ה' לכל הנופלים. ובפ' בראשית (דף ל\"ה.) פי' \n"},{"index":11,"he":"שהיא המלכות ולכן לא נזכרה סמ\"ך בענין בריאת אדם עד שנא' ויסגור. כי תפארת נסמך \nבמלכות ומלכות נסמך בת\"ת ועל שניהם נאמר סמוכים לעד לעולם. ואפשר לומר דלא פליגי כי \nע\"י שנסמכים ד\"ו פרצופין בסוד השפעת הבינה ומתעלים אל הבינה והבינה נקראת ס' שהוא \nשש קצוות כלול מעשר והיינו ד\"ו ומתעלים לחכמה דהיינו י' עם ו\"ד דהיינו י' במילואה: \n \n"},{"index":12,"he":"שער כז פרק יט\nפרק תשעה עשר: \nבאות ע'. ופי' בספר התמונה כי האות הזה עיקרה ביסוד שהוא נקרא עין, עין ה' אל יראיו \n(תהלים לג יח). והוא עין יעקב שהוא הת\"ת על המלכות וצורתה מורה נו\"ן זיי\"ן וא\"ו \nשפי' כי היסוד מקבל מהבינה ע\"י נצח ותפארת. וממשלתה בשעת ככ\"ב. כי הוא על לבנה \nכיסוד על מלכות. ויש מי שפי' העין היא ביסוד ויש לה ב' ענפים ימין ושמאל מהימין \nיונק צד הקדושה ומהשמאל יונק צד הטומאה בסוד ב' המקורות שבברית א' לזרע הטהור והב' \nלמותר המטונף. [כבר פי' הענין הה בארוכה בשער הצנורות ושם העתקנו לשונו אות באות. \nעוד פי' כי העי\"ן רמז למלכות ותפארת. והמלכות הוא הענף היושב בתוך הענף הגדול לרמוז \nשהיא שוכבת בחיק דודה. ויש מי שפי' עין רומז למלכות פי' שכל העינים והמראות \nוהגוונים נראים בה וכלן פועלות על ידה כדפי' בשער הגוונים. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל \nע' הנתיב שלה כסא הנגה ויש לה שני ראשים והיא גוף עומד פתוחה לקבל פועל המעשה. ולפי \n"},{"index":13,"he":"הנשמע מהזוהר מקצת מקומות כי ע' הוא היסוד ונקרא טוב עין הוא יבורך (משלי כב ט) \nכענין אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג י) וכן וברכות לראש צדיק (משלי י ו) ולפיכך אין \nעין הרע שהוא מסטרא דשמאלא שולט בו. וזהו הנדרש (ברכות ד\"כ.) אנא מזרעא דיוסף \nקאתינא וכו' וראיה מעלי עין (בראשית מט כב). ויש עין אחר והוא עין פקוח שאין גבות \nעינים עליו כלל. והוא בסוד עליון באריך אנפין כנדרש באדרא (נשא דף קכ\"ט ודף ק\"ל \nע\"א): \n \n"},{"index":14,"he":"שער כז פרק כ\nפרק עשרים: \nבאות פ, פי' בס' התמונה כי האות הזה הוא במלכות והוא מלשון לפאה האחת (שמות כז ט), \nלפאת צפון, (וכן פאת ים. ונקראת קרן כי היא פנת יקרת. והארמאים הערלים הם קצוצי \nפאה). וצורת האות מורה כ' היא השכינה ובתוכה אות ברית קדש שהוא היסוד שהוא על ראשה \nונכפל כלפי פנים ונכנס לתוכה כמו שארז\"ל הקב\"ה מכניס כלי גדול בתוך כלי קטן. \nוממשלתה בשעת צדק. ויש מי שפי' כי פ' רמז להקב\"ה ובית דינו כי הכף רמז לוא\"ו תפארת \nמעוגל בסוד ע' סנהדרין ומלכות שהיא היו\"ד מסכמת עמהם בדין. ונ\"ל על פי דרכו כי \nהיו\"ד שבתוך הכף רמז לתפארת בעלה דמטרוניתא הכף היא המלכות הבית דין בצורת לשכת \nהגזית כדפירשנו בערכו. ועוד פי' פ' הוא יו\"ד כף יחוד תפארת ומלכות ע\"י הצדיק שהוא \nהברית. דהברית היא י' רישא דצדיק. ועוד פי' כי היוד היא החכמה והכ\"ף מתפשטת \nומתגלגלת מקוצה של י' העליון הוא הכתר הכותר וסובב החכמה מג' רוחותיה. ויש מי שפי' \n"},{"index":15,"he":"פ\"ף ת\"ת ומלכות וזהו סוד (במדבר יב ח) פה אל פה אדבר בו פי' בהשפעת הת\"ת במלכות \nולכן היתה נבואת מרע\"ה באספקלריאה המאירה. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל פ\"ף הם ענין א' \nנקראים צורות שכל והנתיב שלהם נקרא אור הגדולה הנקרא חזחזית כלומר מקום מוצא חזיון \nהחוזים ולכן המלכות נקראת פ' כי הוא מקום הכניסה והשער לכל האצילות. ובזולת זה היא \nהפ\"ה המדברת ומגלה האצילות העליון. והסוד בה' מציאות י' דהיינו מציאותה הנעלם \nומציאות אגן הסהר הסובב על נקודת הטיבור והיינו י' בתוך הירח וזהו סוד ה' וכן ממש \nמציאות פ\"ה וזהו ה\"י ה\"י שבשם בן ד' במלוי יודין כזה יוד ה\"י וא\"ו ה\"י. וצורתו \nהאמתי כזה. והענין כי הבינה ג\"כ פה כי היא המגלה כל סוד ג' ראשונות וזהו שנקראות \nשתיהן שכינתא עלאה ותתאה וכן פיו\"ת וכן ההי\"ן. ואין ספק בסוד השפעתן במהירות ולכן \nפתוחות ונקראות פיות שפעמים פתוחות ופעמים נעולות מושפעים ולא משפיעים ולכן כפופות \n"},{"index":16,"he":"נעלמות פתוחות מן הצד. ונקודות היו\"ד לצד השמאל כמשפט ה\"י ולא לימין במשפט י\"ה שהוא \nרחמים כמבואר בשער ממטה למעלה: \n \nשער כז פרק כא\nפרק עשרים ואחד: \nבאות צ' פירש בס' התמונה כי רמוזה בצדיק יסוד עולם ובה נו\"ן י'. הנון בבינה והיוד \nבמלכות ושתיהן ביסוד, לרמוז כי היסוד [מחבר] שתי המדות יחד. עוד פי' אחר [ט] וזה \nעקר. ואמר כי ממשלתה בשעת חמה. ואפשר הטעם כי החמה מכח הת\"ת וחבור אלו המדות העיקר \nע\"י הת\"ת ולכן ממשלתו בשעת חמה כי שמש ומגן ה' צבאות. ועוד שגם יתייחס ענין שמש אל \nהיסוד כאשר נתבאר בערכו בס\"ד. ויש מי שפי' כי הצדי\"ק בצדיק יסוד עולם ושתי ענפיו \nרמז אל שני צנורותיו הימני והשמאלי כדפי' בפ' י\"ט ובשער הצנורות. ועוד פי' כי צ' \nרמז למלכות ושני ראשיה רמז לב' התפוחים העליונים שעל שמה נקראת שדה התפוחים כדפי' \nבע' שדה. ויש מי שפי' צ\"ץ ת\"ת ומלכות כי צד לצד נבראו עד שהפרידם. ויש מי שפי' \n"},{"index":17,"he":"בענין אחר וז\"ל צ\"ץ הוא מושכל ומושפע והנתיב שלהם נקרא גלגל המרכבה והוא מקום הטהרה \nששם משתוים כל דברי הטהרה והוא מורה עליהם. ולפי המוסכם בזוהר ובספר הבהיר כי האות \nהזה כמשמעו ביסוד עם התיחדו במלכות וצורתו מוכיח עליו שהוא י' יסוד ונון כפופה \nמלכות. וכן לא נקרא צדיק אלא בהיותו מתייחד בצדק. ובזוהר פרשת בראשית (בהקדמה דף ב' \nע\"ב) פי' כי הצדיק עיקרה נ' י'. אמנם היו\"ד היא י' של יסוד עולם של זכר והנו\"ן של \nהמלכות והנה הי' הופכת פניה מן הנון לרמוז אל ד\"ו פרצופין שהיו קודם בתחלת הבריאה \nכדכתיב (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני ולא היו הכרובים פנים אל פנים ולכן יוד רוכב \nעל נון והופך פניה ממנה. ועכ\"ז עיקר הצדיק ביסוד ושמה מוכיח עליה ואפשר הטעם כי הוא \nהמייחד' ואף אם אינם פנים בפנים. ובצדיק ארוכה בארו בתקונים (בהקדמה דף ט\"ו.) כי \nהיא רמז לצדיק יסוד עולם ביחוד הבינה וזהו הטוב הצפון לצדיקים לעתיד לבא. ובפ' כ\"ו \n"},{"index":18,"he":"נרחיב הביאור באותיות מנצפ\"ך בע\"ה: \n \nשער כז פרק כב\nפרק עשרים ושנים: \nבאות ק' פי' בספר התמונה כי היא בת\"ת מלשון (תהלים יט) ותקופתו על קצותם. כי הוא \nהסובב והמקיף. ועיקרה במלכות והיא הכ' שעל הוא\"ו שהוא תפארת מקבלת מהבינה. כלל \nהדברים כי הו' מקבלת מהבינה ומשפיע למלכות וזה כונת האות. ועקרה במלכות ופתוחה למטה \nלהשפיע בסוד ההקפה. וממשלתה בשעת לבנה שכן היא במלכות. ויש מי שפי' בע\"א ז\"ל ק' \nענין וצורה של זוהר שמשם היו לוחות הברית שנתנו ע\"י משרע\"ה וע\"כ נקרא הקב\"ה אלהים \nקדושים שהוא קדוש בכל ענייני קדושות והענין הנתיב של זה האור נקרא כסא הכבוד. \nובזוהר בפרט בשיר השירים נראה בפי' כי האות הזה רמז אל הנחש העקום בזנבו והוא מתקרב \nאל הקדושה ונראה כקוף בפני בני אדם. ואפשר שיהיה הרמז אל המלכות [דקליפה] ונקראת \nקוף פי' מלשון קופה שהיא מקבלת הכל: \n \n"},{"index":19,"he":"שער כז פרק כג\nפרק עשרים ושלושה: \nבאות ר' פי' בספר התמונה כי האות הזה היא ביסוד והיא אות פשוטה שאין לה הרכבה באחרת \nומשך שלה מגיע למלכות. והיא לשון ירושה מלשון (דברים א כא) עלה רש כי היא ירושת \nהצדיקים לעוה\"ב כי שם מנוחת הנפשות והוא עה\"ב עולם שכולו שבת ולכן במזל שבתי \nממשלתה. ויש מי שפי' כי הרמז בה במלכות שהיא ענייה ודלה מלשון (משלי ל ח) ריש ועושר \nאל תתן לי. וקרוב לזה פי' בזוהר בקצת מקומות. ויש מי שפי' בע\"א וז\"ל ריש הוא ענין \nיסוד ההויות והוא הנתיב שלה מיסודי כל ההויות. ובזוהר ג\"כ נראה שהיא חכמה ופי' ר' \nראשית חכמה והנה לפי לשון רי\"ש פירושו ראש והחכמה היא ראש לגלוי האצילות כדפי' בשער \nאם הא\"ס הוא הכתר. ובמקום אחר פי' שהוא לשון עניות ודלות כדפי' לעיל. והנה יש חילוק \nגדול בין ד' לרי\"ש עם היות שרמז שתי האותיות בה אל הדלות והעוני כי הדלת יש בה קוץ \nוהעוקץ הזה רמז אל היסוד כדפי' בפ\"ז אבל רי\"ש אין בה עוקץ כלל לרמוז על העניות יותר \n"},{"index":20,"he":"שאפילו היסוד אינו עמה אלא היא לבדה. ובה שני ווי\"ן הא' המשוך אל הימין הוא בחסד \nוהגג השמאלי הוא גבורה ועליו עוקץ בסוף הגג השמאל לרמוז שנתמעט היסוד ויונק מצד \nהגבורה בסוד יצחק שהוא קץ ח\"י יסוד נטיל לשמאלא כדפי' בשערים הקודמים. ומפני הסתלקו \nאל הגבורה נשארה המלכות דלה מן הדלות עד ישקיף ה' וירחם: \n \n"}]}
