{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-148","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":148,"title":"פרק רביעי:","hebrewTitle":"פרק רביעי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק רביעי: \nבבאור כל שאר הטעמים. שני גרישין פי' הרשב\"י כי הם תרין דרועין ונוכל לומר כי הם \nתרי הזרועות נכללות בתפארת שהוא המכריע בין האש והמים וע\"ז שני גרישין הם כשני \nווי\"ן שבוא\"ו במילואה להורות שהת\"ת הוא ארך אפים. ופי' שתי פנים, פני הדין מצד \nהגבורה ופני רחמים מצד החסד. והוא נכלל מהם ומייחדם ועושה כלם א'. וזהו וא\"ו מיחד \nשתי הואוין שהם שתי פנים והוא מטה אותם מיוחדות כלפי חסד. ולכן שני גרישין הם שתי \nהזרועות שוים נוטה לצד הימין ומתעלם בניגונם לקבל הת\"ת מן הכתר להיות גובר עליו כח \nהרחמים להכריע השמאל אל הימין. ואין תימה בהיות שתי ווי\"ן בגדולה וגבורה שכבר \nביארנו בשערים הקודמים ענין ג' ווי\"ן שהם ויס\"ע ויב\"א וי\"ט שהם ג' אבות. ונק' שני \nגרישי\"ם מפני שמצדם נתחייבו שני גרושין גרוש בית ראשון וגרוש בית שני מפני שעברו \nישראל תורה שבכתב ותורה שבע\"פ וכן רמ\"ח מ\"ע ושס\"ה לא תעשה שהם בחסד וגבורה כ\"פ \n"},{"index":2,"he":"הרשב\"י. ולפי הסברא נקראו גירושין כי הת\"ת מגרש אותם ממקומם ומגיעם אל קו המיצוע \nומטה אותם לצד החסד: \nתרי טעמי פי' הרשב\"י ע\"ה שהם נצח והוד נוטים אל הימין להמשיך החסד והם מורים על \nהזכר הפוסק יריכיו להתייחד עם הנקבה שהיא אתנ\"ח כמו שנתבאר. ופי' הרשב\"י ע\"ה (בפ' \nבלק דף קפ\"ט) כי מטעם זה אתמר (בראשית כז כה) ויבא לו יין וישת בתרי טעמי להגביר \nהת\"ת שהוא מדתו של יעקב לישבו על מתכונתו. ונצח והוד להטות הגבורה לצד הרחמים. ונ\"ל \nשנקראים תרי טעמי, שאין טעם מן ששוחק הנצח מצד החסד, כטעם מן ששוחק ההוד: \nדרגא נ\"ל כי הדרגא הוא יחוד נצח והוד עם היסוד המייחדם והמזוגם והוא שליש השלשלת \nכמו שביארנו בפרק הקודם. ואפשר כי הדרגא הוא במלכות כי הוא מדרגה אחת ונקרא דרגא \nבהיות היחוד הזה בא על ידי היסוד: \nתביר טעם זה פי' הרשב\"י ע\"ה כי בתביר הוא יחוד ת\"ת ומלכות לשבר ולהכניע הקליפות \nולכן בא הנקודה לצד שמאל להורות אל תוקף הדין שיניקתה מן השמאל ונוטה לצד הימין \n"},{"index":3,"he":"להורות כי הדין הזה הוא לטובה ולרחמים: \nמאריך טרחא נ\"ל בזה הטעם כי המאריך הוא מצד החסד המאריך אפים אפי' לרשעים כדי \nשישובו, והטרחא הוא הגבורה אשר מעשה רשעים ורחמיו עליהם הוא לו לטרח והוא מטריח בני \nהאדם ביסוריו על מעשיהם המקולקלים. או אפשר כי המאריך והטרחא הם משך החסד והתעוררות \nהדין אל המלכות להעירה אל הזווג כאתנח וההתעוררות בסוד עלה בכבש כו' שפי' בשער מהות \nוהנהגה פכ\"א: \nאתנח הטעם הזה פי' הרשב\"י ע\"ה במלכות והרמז כי היא מפשקת את רגליה לקבל זרע הזכר \nבעלה בשמחה ובטוב לבב כי ענין הזווג בישוב ובשתיקה לכן נקרא אתנח לשון ישוב וכן \nנגונו בשתיקה ר\"ל עמידת התיבה ונק' אתנח בקבלתה מן הת\"ת ע\"י הנצח וההוד ולכן נמצאו \nבה ציורם בהם כתואר בנ\"י המלך ונקוד' עליהם להורות על הת\"ת וכ\"ז בסוד שימני כחותם \nשבארנו לעיל: \nרפה דגש כבר בארנו בשערים הקודמים מציאות הרפה שהוא סוד הרחמים ומציאות הדגש שהוא \n"},{"index":4,"he":"סוד הדין אבל לא רחמי החסד ממש אלא הרפה הוא סוד הת\"ת שהוא הזכר ונטייתו אל החסד \nוהרחמים והדגש הוא סוד המלכות שהיא הנקבה שנטייתה אל הדין ולכן אותיות הגרון אינם \nמקבלות דגש מפני שהן בחסד כדפי' בשער האותיות בס\"ד. והנה הרפה הוא סוד ו' והוא רקיע \nנטוי על ראשיהם למעלה ודגש היא המלכות שעליה נאמר (יחזקאל א יג) והיא מתהלכת בין \nהחיות ולכן הדגש בתוך האות: \nיתיב הוא סוד עיכוב השפע בחכמה בסוד למה ה' תעמוד ברחוק והוא הרקיע ו' ת\"ת שהיה \nנטוי להשפיע כזה ו' ונכפל כלפי מעלה ונסתלק כזה יתיב העמדת השפע ועכובו בסוד ה' \nלמבול ישב שפי' בזהר פ' נח (דף ס\"ד ע\"ב) ישב בלחודוי דלא אתיא עם דינא. וכן כאשר \nהדין מתפשט והעולם נדון הופך פניו מן השמאל אל הימין והחרב נוקם נקם ברית והוא יתיב \nבלחודוי והיינו יתיב הפך קצתו אל הימין מפני תוקף הדין והכל ענין אחד: \nתרצא תמצא פי' בפ\"ב: \nשבולת סבולת הנראה מתוך הנקודה הזו כי האות הזה הרמז שלה בבינה והיא רמז אל ג' קוים \n"},{"index":5,"he":"הנמשכים ממנה שהם ג' אבות. והנה הימין הוא חסד והשמאל גבורה. ובהיות הנקודה הזאת \nבימין מורה על החכמה שהוא בחסד שופעת עליה והוא רפה בסוד הרחמים, ובהיות הנקודה בו \nהשמאלי מורה על הבינה דמינה מתערין דינין כדפי' בשער מהות והנהגה ולכן זו נדגשת וזו \nאינה נדגשת כי החכמה נעלמת והבינה מתגלה. בזולת טעם הדין שפירשנו: \nמפיק בהא בזה הטעם מתגלה סוד ה\"י מן אלדים שהיא בבינה והיא בחכמה תתאה מלכות. כי \nשניהם נקראים אלהים כדפירשנו בשער השמות. והענין נתגלה בשם במלוי יודי\"ן יו\"ד ה\"י \nוא\"ו ה\"י הרי שבבינה ושבמלכות באו ההי\"ן על יודי\"ן נקובי על דכורי והוא דין כמבואר \nבשער ממטה למעלה. והסוד העיקרי כי במלכות מציאות י' וכן הבינה. אמנם נבנו סוד בנין \nהמכסה על היודין והיינו ה' שהיא סוד ג' ווי\"ן שבהם מתלבשת היו\"ד כדפירשנו בשער \nהמציאות. ולכן העיקר בההי\"ן הוא כזה ולכן כאשר באה הה\"א לרמוז על שם הנקבה וכנוייה \n"},{"index":6,"he":"באה הה\"א בסופה במפיק כזה להורות על הדין כמו שם אלהים שבו ה\"י ולכן המפיק הוא יותר \nמן הדגש כדפי': \nשבא געיא הוא ממש על דרך הזקף גדול שפי' בפרק הקודם אלא שאלו הם למטה בסוד הנקוד \nלהורות שחזרו שתיהם לסוד הימין בסוד הרחמים ולכן תנועת השב\"א שהוא דין חזרה אל \nתנועת פתח שהוא רחמים שהוא סדר הזכר המתייחד שהוא הגעיא. וכאשר היא סמוכה לאותיות \nהגרון שהן אותיות החסד היא תנועתה בהן מפני תגבורת החסד עליהם. וכאשר היא סמוכה \nלאות יוד אז היא לעולם חירק מורה על הדין בסוד העלם והסתלקות ההשפעה ממנה ושהיא \nשחורה כאהלי קדר שהיא אות י' כנדרש בשיר השירים מהזהר. עוד אפשר לומר שהשב\"א געי\"א \nלמטה מורה על היסוד המטה הנצח וההוד לצד ימין כדפרישנו לעיל בזקף גדול וזה יתהפך \nלגעיא שבא לעתים שהוא מטה הנצח וההוד לצד שמאל בסוד שהוא נוטה לצד הדין ג\"כ לפעמים \nמה שאין כן בת\"ת שהוא לעולם בזקף גדול לפי שאין הת\"ת נוטה לצד הדין אלא מסתלק \n"},{"index":7,"he":"מביניהם והדין הוה בסוד יתיב כדפירשנו לעיל: \nסוף פסוק נ\"ל שהוא היסוד כמו הפסיק עצמו אלא שיש חלוק גדול ביניהם כי הפסיק יש \nאחריו מלכות מדרגה עשירית בסוד מציאותה למטה אחר מיעוט והיסוד תשיעי לאצילות. אבל \nסוף פסוק מורה שהוא עשירי והמלכות היא בסוד והיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו) \nוהיסוד עשירי סוף האצילות ומפסיקו ואין למטה ממנו אלא סוד הכרובים שהכסא נכון עליהם \nשהם מטטרון סנדלפון ואינם תלויים בכתב אלא הם ב' נקודות זו על גב זו. ע\"כ הגיע פי' \nהטעמים וסודם בס\"ד: \n \n"},{"index":8,"he":"שער כט פרק ה\nפרק חמישי: \nאחר שבפרקים הקודמים נתבארו הטעמים כפי הנמצא בדברי הרשב\"י ע\"ה בתוספת רב במה שלא \nנמצא ביאורם בספרי הזהר, נבא עתה לבאר בכללות הטעמים. והנה מקורם ואצילותם מן הכתר \nממש וכן פי' הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (תקונא ע' דף קכ\"ג ע\"ב) וז\"ל וגביהם, דא אמא עלאה \nדאיהי ע\"ג ספירן דאינון תחותה דמינה כל אתוון. וגובה להם, דא חכמה דמתמן נקודין. \nויראה להם, דא כתרא דתמן טעמי עכ\"ל. וכבר כתבנו ושנינו המאמר הזה בשערים הקודמים \nוההכרח לא יגונה. עוד באר הרשב\"י ע\"ה בשיר השירים (בז\"ח דף פ\"ז.) וז\"ל כיון דההוא \nבטישו אתיישב במוחא מגו אוירא דכיא דאתפס בגין דאית אירא דכיא דלא אתפס כלל. והאי \nדאתפס כד אתיישב בההוא מוחא ההוא בטישו עלאה כדין נפקין כל תנועי דטעמי. והוא סוף \nהמאמר שהעתקנו בשער הנקודות פ\"ו ושם בארנו כי הנקודות הם מחכמה ע\"י הכתר ולא שנתהוו \nהנקודות מהכתר אלא בשפע וכח הכתר נתהוו בחכמה ולז\"א מטא ולא מטא בטש ולא בטש שלא \n"},{"index":9,"he":"היה אלא דקות השפע כדפירשנו שם. ועתה אמר כיון דההוא בטישו שהוא אצילות הכתר נתיישב \nונתהוה בהוויה עצמות אפי' מהכתר עצמו כי לא הוצרך אל החכמה שישלים אלא הם מיושבים \nבעצמ' ונאצלו מתוך הכתר. בגין דאית אוירא דכיא וכו' בחינת הכתר בעצמו שאינה מושגת \nלזולתו כי היא נעלם כמבואר בשער הצחצחות. ואוירא דכיא דאתפס היא בחינת הכתר \n[המתאחד] בבחי' החכמה. ועתה שהטעמים הם ענפים מתפשטים ממנו יחוייב שהם מבחינת הכתר \nהנתפס. ועוד נתבאר מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה כי האותיות הם נפש והנקודות הרוח לנפש שהם \nהאותיות. והטעמים הם נשמה לרוח שבנפש וז\"ל הרשב\"י ע\"ה (בהקדמה דף ז'.) וטעמי אינון \nנשמתין ונקודי רוחין ואתוון נפשין אלין מתנהגין בתר אלין ואלין בתר אלין ואתוון \nמתנהגין בתר נקודי ונקודי בתר טעמי כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם עכ\"ל. \nוראוי שנאמר כי כמו שלא ישתוה רוחניות האותיות ורוחניות הנקודות עם היותם שווים \n"},{"index":10,"he":"כמבואר בשערים הקודמים כן לא ישתוו רוחניות הטעמים [עם היותם שווים כי יתחלפו מסבת \nמקומם ועניינם עד לא\"ת. מעס\"ר] וברור הוא ואין צורך להאריך. ועוד כמו שמדרגת \nהאותיות הם כמו הנפש לנקודות והנקודות רוח אליהם והטעמים נשמה לרוח כן עניינם בגשמי \nכי האותיות הקבועות בפה בחמשה מוצאות מתבארים בכלים הגשמיים האלה היטב והנקודות \nרוכבות על האותיות כרוכב על הסוס ולרוב דקותם יותר מהאותיות אינם חונים בעצם בגשמות \nהאות אלא בהברתם שהיא אחר הזכרת האות כגון אותיות המשך המתהוים מן הנקודות ובאות \nאינו אלא נוגע ואינו נוגע כחוט השערה כדרך הרוח הדק בעצ' שאינו מתייחד היטב עם הנפש \nהזו לרוב דקותו. והטעם נמצאהו שאינו נוגע באות כלל אלא רוכב על הניקוד שהיא הברה \nנעלמת וצריך האדם לדקדק בזה מעצמו כי אין בכתיבה לבארו אלא מפה לפה. ובזה נשלם הפרק \nהזה ונכלל השער הזה ברוך ה' לעולם אמן ואמן: \n \n"},{"index":11,"he":"שער ל פרק א\nשער שלשים נקרא שער הצירוף: \nידיעת סודות תורתנו הק' הוא ע\"י הצרופים והגימטריאות והתמורות וראשי תיבות וסופי \nתיבות ותוכי תיבות וראשי פסוקים וסופי פסוקים ודלוג אותיות וצרוף אותיות. ועניינים \nאלו נשגבים ונעלמים וסודם נשגבה ואין בנו כח להשיגם לרוב העלמם כי יתחלפו על פי \nדרכים אלו לאין סוף ולאין תכלית. ועל זה נאמר ארוכה מארץ מדה וגו'. וענינים אלו אנו \nמקוים שיתגלו אחר התחיה אחר העכול החומר העכור ואחר שיצרף הגוף הנגוף וישאר הצורה \nבחפץ יוצרה. והנה מצאנו חלקי הדרוש הזה ג' והם חלק הצרוף וחלק התמורה וחלק הגמטריא \nונבא בביאורם בפרקים אלו: \n"},{"index":12,"he":"פרק ראשון: \nבצירוף. תנן נספר יצירה שתי אבנים בונות שתי בתים שלש בונות ששה בתים ארבע בונות \nעשרים וארבעה בתים חמש בונות ק\"ך בתים שש בונות שבע מאות ועשרים בתים שבע בונות \nחמשת אלפים וארבעים בתים מכאן ואילך צא וחשוב מה שאין הפה יכול לדבר ולא האזן יכולה \nלשמוע ע\"כ. כבר בארנו בשער האותיות כי האותיות הם אבני מחצב הבינה שהם כחות נעלמות \nרוחניות ואבן אחת לא יבנה בית כלל אמנם שתי אבנים בונות שתי בתים כי בחבור שתי \nאותיות יתהוו שתי תיבות כל תיבה בית אחת. ופי' כי כאשר יתחברו שתי אותיות יחד יעשו \nשתי תיבות כזה א\"ב ב\"א כי יתגלגל התיבה מראשה לסופה ומסופה לראשה. וכאשר יתחברו ג' \nאבנים יחד יבנו מהם ששה בתים כזה אב\"ג אג\"ב, הרי שני בתים בראש כל א' אל\"ף. בא\"ג \nבג\"א, הרי שני בתים בראש כל א' ב'. גא\"ב גב\"א, הרי שני בתים בראש כל א' ג', וכללם \nששה בתים. וארבע בונות עשרים וארבעה בתים כיצד, אב\"גד אבד\"ג אגב\"ד אגד\"ב אדב\"ג \n"},{"index":13,"he":"אדג\"ב, הרי ששה בתים ותחלתם א'. באג\"ד באד\"ג בגא\"ד בגד\"א בדא\"ג בדג\"א, הרי ששה בתים \nותחלתם ב'. גאב\"ד גאד\"ב גבא\"ד גבד\"א גדא\"ב גדב\"א, הרי ששה בתים ותחלתם ג'. דבג\"א \nדג\"אב דא\"גב דבא\"ג דאב\"ג דג\"בא, הרי ששה בתים ותחלתם ד'. עלו כללם עשרים וארבע. \nוכאשר נדקדק בצירופים הללו ונביט בהם ונחשוב בהם נמצאים מסודרים כי בכל א' מהד' \nחלקים יש צרוף הג' אבנים אשר קדמו וסוף העשרים וארבע הפך בכל ענייניו מהא' מהם. \nונביט בסדרם ונמצאם כי כאשר יבא לידינו תיבה בת ארבע או חמש או שש צריך קודם שנעלה \nבדעתנו ששני האבנים האחרונים הם תיבה בלבד ונצרפם לבדם. המשל בזה שלמה. נעלה בדעתנו \nשהתיבה היא מ\"ה בלבד ונצרף ממנו שני בתים מ\"ה ה\"ס (ואחר כך ה\"ל ויעלה ל\"ה ה\"ל) \n(ואחר כך מ\"ל ויעלה בידינו שנים שהם ל\"ם מ\"ל) ואח\"כ נשים בראש כל א' מאלו התיבות \nהאות השלישית ויהיה ששה תיבות לשלשה אותיות כיצד תיבה של ל\"מ או מ\"ל נשים בראש ה' \n"},{"index":14,"he":"ונעשה הל\"ם או המ\"ל וכן לכל ג' צירופים שעשינו. ועל דרך זה נוכל לצרף בנקל בלי טעות \nאפי' תיבה בת עשרה אותיות אם נשמור הסדר הזה שסדרנו. ועתה נסדר שלמה בד' אותיות \nוימצא כי הב' אותיות צירופים יחד והשלשה צירופם יחד. וזה סדרו ערוך בד' מערכות שש \nהמערכת לבונה זכה. שלמה שלהם שמלה שמהל שהלמ שהמל, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות \nכי ש' בראש כלם. ועתה נשים ל' אות שנייה בראש ששה תיבות שניות כזה לשמה לשהם למשה \nלמהש להשם להמש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ל' בראש כלם. ועתה נשים מ' אות \nשלישית מראש ששה תיבות שלישיות כזה משלה משהל מלשה מלהש מהשל מהלש, הרי ששה צרופים \nוצרופם ג' אותיות כי מ' בראש כלם. ועתה נשים ה' אות רביעית בראש ששה תיבות רביעיות \nכזה השלמ השמל הלשם הלמש המשל המלש, הרי ששה צרופים וצרופם ג' אותיות כי ה' בראש \nכלם. ועתה כאשר נתבונן בראשי תיבות של כל תיבות השניות העומדות בשורה נמצא ראשי \n"},{"index":15,"he":"תיבותם שלמה שלמה ששה פעמים ואין בהם נפתל ועקש. וכשנעמיק בצירופים האלה נמצאים כי \nכשהם שתי אבנים אינם בונות כי אם שתים אבל כשיעלה אל הג' יעשה ג' פעמים שתים \nהקודמים מטעם כי האבן הג' מגלגל השתים ובהתחלף הג' בג' אותיות פעם יגביר זאת ופעם \nיגביר חברתה ויעלה לראשי התיבות נמצא שני פעמים שלש שהם ששה, ועל דרך זה ארבעה יעשו \nד' פעמים ששה שהם עשרים וארבע. וע\"ד זה יעלה להיות כשהוא בן חמשה אותיות ה' פעמים \nכ\"ד שמספרם מאה ועשרים בתים וששה אבנים בונים ששה פעמים מאה ועשרים שהם שבע מאות \nועשרים, ושבעה אבנים בונים ז' פעמים שבע מאות ועשרים שהם חמשת אלפים וארבעים בתים. \nומכאן ואילך ע\"ד זה נחשוב עד מקום שאין מספר וחשבון לפי רוב האבנים יכפלו הבתים על \nאחת כמה וכמה כדפי'. ואחר שפי' בפרק זה צרוף התיבות הפשוטות ר\"ל האותיות שאין בהם \nכפל נבאר צירוף התיבות הכפולות: \n \n"},{"index":16,"he":"שער ל פרק ב\nפרק שני: \nכל עניני הצרוף שפי' בפ' הקודם הוא בתנאי שלא תהיה בצירוף אות כפולה כלל ואז יעלה \nהצירוף במספר מדרגות הסולם אשר אמרנו. אמנם אם נמצא אות כפולה אז מיד יגרע חצי \nהצרוף הראוי לבא לפי מספר האבנים הן רב הן מעט. ומטעם זה שם בן ד' ושם אהי\"ה לא \nיעלה בצירופו כי אם י\"ב צרופים נמצא חסר חצי הצירוף הראוי להיות בו כי ארבעה אבנים \nבונות עשרים וארבעה בתים וד' אבנים אלה לא יבנו אלא י\"ב חצי מן הראוי. וכן אם יהיה \nבן ג' אותיות שמשפטו הוא ששה תיבות אם יכפל אות אחת יצטרף ג' פעמים לבד. וכן אם \nיהי' ג' אותיות כפולות שוות בתיבת הכפל, הא' יגרע חצי הצירוף כדפי' והכפל השני שהיא \nאות ג' יגרע שני שלישי הצירוף הנשארים שהותיר הכפל הראשון ומי\"ב יחזרו ד'. כיצד \nאגג\"ג שמן הראוי היה שיהיה בעל כ\"ד צרופים ומפני ג' האותיות השוות לא נשאר כי אם \nד'. ואם יהיה תיבה בת חמשה אותיות שצירופו הפשוט מאה ועשרים צרופים אם יכפל אות אחד \n"},{"index":17,"he":"כמו אבדג\"ד לא ישאר כ\"א ששים צרופים כי חצי הצירוף נגרע מפני הכפל האחת. ואם יכפל \nאות אחרת כמו אבד\"דד אז נגרע מפני האות השלישי כפל שני שלישי הצרוף הנותרים ולא \nיתהוה ממנו כ\"א עשרים צרופים שהם שליש. ואם יכפל אות רביעית אז יוותר רביע הצרוף \nאשר הותיר הכפל השני שהוא אות שלישית. המשל אדד\"דד אין אדם יכול לצרפו כי אם ה' \nפעמים שהוא רביע העשרים הנותרים כדפי'. ואם יכפל ג\"כ אות אחרת חמשית אז יוותר \nחמישית הצירוף הנותר ולא יצטרף כי אם צירוף אחד שהוא חמישית החמשה. המשל בזה דדדד \nאין בו צרוף כי אם פעם אחת. הכלל העולה לפי מנין האות הכפל כך השיעור מותר הצירוף \nאם שנים שהוא כפל ראשון ר\"ל שאין שם כפולות כי אם שנים אז נשאר חצי הצירוף ואם הם \nשלשה אז נשאר שלישית הצירוף ממה שהיה ראוי אם לא היו כפולות כ\"א שנים וכן רביעית לא \nישאר כ\"א רביעית הנותר וכן חמישית וכן ששית וכן שביעית וע\"ד זה נקיש כדפי'. כל זה \n"},{"index":18,"he":"הכלל הוא בהיות הכפל מעין כפל הראשון, המשל כי ענין הכפל השני הוא ממין הכפל \nהראשון. אמנם אם יהיה ממין כפל השני כמו המשל א\"א ב\"ב אז לו דין אחר כי בכפל הראשון \nנגרע חצי הצרוף כמו שהקדמנו כי תיבה בת ד' אותיות הי' ראוי שיהיו בה כ\"ד צרופים \nונכפל הא' נגרע חצי הצירוף ונותר י\"ב צרופים ומפני הכפל השני לא יותר כ\"א ששה כי \nגרע חצי הצרוף הנותר אשר הותיר הכפל הראשון. המשל א\"א ב\"ב אין יכולת לצרפו כ\"א ששה \nפעמים שהוא חצי הי\"ב הנשארים כדפי'. ואם התיבה בת חמש אותיות שדינו היה להתגלגל ק\"כ \nפעמים ונכפל בו שני כפלים א\"א ב'ב'ג' אז יהיה דינו כך בכפל הא' נגרע חצי הצרוף שהוא \nק\"כ ונותר ס' מהם ובכפל השני נגרע חצי הששים ונותר שלשים. ואם התיבה בת ששה אותיות \nוכלם זוגות שאם לא מפני הכפל היה דינו להתגלגל תש\"כ פעמים ומפני הכפל הא' נגרע חצי \nהשיעור ונותר מהתש\"כ שלש מאות וששים. ובכפל השני נגרע חצי הצרוף הנותר משלש מאות \n"},{"index":19,"he":"וששים נשארו ק\"פ. ובכפל הג' נגרע ב' שלישי הצרוף שנשארו מהכפל הב' ומק\"פ נשארו ס' \nשהוא שליש הק\"פ. ואם יהיה בתים בת ד' זוגות יהיה דינו כך כי כפל הראשון גרע החצי \nוהכפל השני גרע החצי מהצרוף הנותר והכפל הג' גרע ב' שלישי הצרוף הנותר ולא נותר כי \nאם שליש א' לבד כדפירשנו לעיל והכפל הד' יגרע ג' רביעיות מהשלישית שהותיר הכפל הג' \nולא נשאר כ\"א רביע ממנו ועל דרך זה נקיש לכל הכפלים כפי שיתרבו או יתמעטו. וזה דרך \nצירוף הכפולים כפי אשר כתבו המפרשים וכפי הנראה בכח הנסיון. ואחר שבארנו מציאות \nהצירוף בחומר האותיות נבאר טעם צירופם ברוחניות בפרק בפני עצמו כי הדברים האלה \nצריכים פרקים קצרים כדי שיוכל השכל להקיפם ולא יתבלבל בהם: \n \n"}]}
