{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-15","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":15,"title":"שער ד פרק ד","hebrewTitle":"שער ד פרק ד","segments":[{"index":1,"he":"שער ד פרק ד\nפרק רביעי: \nאחר שכבר העתקנו סברת ר\"מ ורבי דוד והתעוררנו עליהם בחזקת היד, נבא עתה בפרק זה \nלבאר דעת הרשב\"י ע\"ה בדרוש הזה. וקודם כל דבר לא נכחיש כי האנשים האלה שלמים הם \nאתנו בראיותיהם אם עצמות הן הספי' או הן כלים ואלו ואלו דברי אלקים חיים והלכה \nכמותם ולא מטעמם כאשר יתבאר. ולפיכך לא נחוש בביטול ראיותיהם כלל כי כלם הם אנשי \nשלומינו והם יבאו בשלום ינוחו על משכבותם ואיש על מקומו יבא בשלום. אמת כי יוצרנו \nיוצר הכל א\"ס מלך מלכי המלכים הקב\"ה אשר לא יצדק אמרנו בו ית' ולא ישתבח ולא יתפאר \nוכיוצא בהם מפני שאינו מתברך משום אחד ולא משתבח ולא מתפאר מזולתו אלא הוא המברך \nוהמשבח והמפאר והמחייה מתחלת נקודת אצילותו עד נקודה תחתונה מקרני ראמים ועד ביצי \nכנים. וקודם יצירת העולם לא הוצרך אל האצילות כאשר נתבאר בשער הקודם והיה נעלם \nבפשיטותו הקדוש והטהור. ואף כי האציל האצילות הזה הקדוש והטהור לא יצדק בו שום אות \n"},{"index":2,"he":"ונקודה וציור. כי אפי' כתר תחלת האצילות נשלל ממנו השם והציור כ\"ש וק\"ו המאציל מלך \nמלכי המלכים הקב\"ה. ובו אין אנו יכולין לדבר ולא לצייר ולא לחייב לא דין ולא רחמים \nלא רוגז ולא כעס לא שנוי ולא גבול ולא שום מדה לא קודם האצילות לא עתה אחר האצילות. \nאמנם מה שראוי שנדע הוא כי בתחלת האצילות האציל האין סוף ממ\"ה הקב\"ה עשר ספירות אשר \nהם מעצמותו מתיחדות בו והוא והם הכל אחדות שלימה. והספירות האלה הם נשמה ומתלבשות \nבע\"ס הנקובות בשמות שהם כלים כאלו נאמר שע\"ס שהם עצמות הם מוח ונשמה לע\"ס שהם כלים. \nויובן הדבר הזה היטיב בהיותינו מביטים אל הגלגלים שכל החכמים הסכימו היותם גופים עם \nשהם חיים נצחים הם גשמיים זכים וכח אלוה נתון בכל אחד מהם המסבב אותו והכח ההוא היא \nנשמתו והיא המספרת כבוד אל כאמור בדברי המשורר (תהלים יט ב). והנה לפי האמת הם שני \nמיני גלגלים מתיחדים כאחד. הא' הגלגלים הגשמיים והשני הכח המחייה אותם שהוא הכח \n"},{"index":3,"he":"האלוק השופע עליהם המתפשט בגלגלים. כן נוכל לדמות בספירות להבדיל כמה הבדלות. ולפי \nהאמת לא יקרא החכמה הכלי רצה לומר הספירה החיצונה שהוא לבוש אל התיכונה כי התיכונה \nהוא אשר יקרא חכמה באמיתית וזו לבוש אליה להראות העמים והשרים את יופי נשמתה הפועלת \nבה וזו לבוש אליה. וכן אין הבינה הספירה החיצונה ר\"ל הכלי אשר היא לבוש אל התיכונה \nאלא הנשמה הנכנסת בה ונסתרת בתוכה היא הבינה באמיתית והחיצונה לבוש אליה וכן לשאר \nהספירות. ולזה לא יהיה שנוי במאציל ולא חלוק בו כדי שיצדק לאמור בו היותו מתחלק \nלחלקים באלה חלקי הע\"ס כי אין השנוי והחלוק בו אלא בספירות החיצוניות. ונוכל להמשיל \nמשל נאה כדי שיתקבל דבר הזה בדעת המשכיל. המשל אל המים אשר הם מתחלקים אל הכלים \nוהכלים משונים בגוונם זה לבן וזה אדום וזה ירוק וכן כלם. הנה כאשר יתפשט המים אל \nהכלים ההם עם היות המים פשוטים מכל גוון הנה יתראו בגווני הכלים ההם וישתנו אל \n"},{"index":4,"he":"גוונם. והנה לפי האמת אין שינוי הגוון ההוא קנוי במים, אבל ע\"י הכלים המשונים ישתנו \nאל הגוון ההוא במקרה לא בעצם, והמקרה ההוא בערך הרואים לא בערך המים בעצמם. וכן \nהדבר בספירות. הכלים הם הספירות המכונים אלינו חג\"ת ולהן גוון לפי פעולתם לבן אדום \nוירוק ואור המאציל שהוא עצמות העשר אורות המתפשט בע\"ס הם המים אשר אין להם גוון כלל \nכי הם פשוטים מכל שנוי ומכל פעולה ולא יפעלו השינוי אלא ע\"י הכלים המשתנים בפעולתם. \nואין שנוי בעצמות המתפשט בהם בעצם אלא במקרה לעין רואים ר\"ל לפי המקבלים לא לפי \nעצמן. ונמשיל עוד משל יותר נאות והמשל אל ניצוץ השמש העובר דרך החלון ודרך מעברו \nבדרך עשר עששיות מעשר גוונים משונים ומאיר האור אל עבר פניהם. והנה לפי האמת אור \nהשמש לא יתפס בו גוון כלל (ועל) [ועם] כל זה דרך העברת העששיות ישתנה בסיבת שנוי \nהעששיות ונמצא האור מאיר אל עבר פניהם ביתה כגוון העששיות, ולפי האמת אין השנוי \n"},{"index":5,"he":"נקנה באור קנין עצמי אלא בערך בחינתו אל הרואים. וכענין ההוא ממש אל הספירות. כי \nהאור המתלבש בע\"ס שהם הכלים הוא העצמות הנמשל בדברינו אל ניצוץ השמש שאין בעצמות \nההוא שנוי גוון כלל לא דין ולא רחמים לא ימין ולא שמאל. אמנם ע\"י התפשטותו בספירות \nשהם העששיות המשונות בגוונם שבהם ישפט הדין והרחמים והאור המאיר אל עבר פנים הוא \nההנהגה הנמשכת מאתו ממש ע\"י ספירותיו כפי שנוי ספירותיו שהם הכלים משתנים ומשנים \nהפעולה כפי רצון האור להאיר ולהחשיך והאור המשתנה הוא במקרה לא שנוי עצמי קנוי \nבאור. וידוע כי כפי אשר יגדלו העששיות או הכלים יגדל אורם ונשמתם וספירתם הפנימית. \nוהנה הגבול לא היה כ\"א בכלים המוגבלים. ואמרנו מוגבלים אין הכוונה אלא על הגבול \nהנגבל בפעולה אלינו. אבל לא שיהיה בהם גבול ח\"ו ובערך המאציל אין גבול אפי' בפעולה \nהנמשכת. והשינוי הזה אין שנוי בעצם ח\"ו כי אפי' בספירות אין השינוי בעצם. והשינוי \n"},{"index":6,"he":"הוא בערך התלבש האצילות בבריאה והבריאה ביצירה והיצירה בעשייה ועל ידיהם יפעל \nהשינוי ויתבאר עוד בע\"ה. והאמת שכחם בנשמתם להגדיל או להקטין אותם ולכוננם ולסעדם \nכאשר ברצונו. ואמרנו להגדיל או להקטין, ר\"ל להעלות מה שהוא נאצל עשירי שישתתוה אל \nהששי כענין יחוד ת\"ת ומלכות, או להקטין כענין לכי ומעטי עצמך כמו שיתבאר בשערים \nהבאים בס\"ד. והנה עתה שני מיני ספירות ושניהם מיוחדים תכלית היחוד. הא' כמו אופן \nבתוך האופן והיא הנשמה והספירות האמיתית והכח הפועל באמיתית והוא התפשטות עצמותו \nוכחו של יוצרנו. והשני הכלים שהם שלוחי נשמתם אל הפעולות. ונוכל להמשילו משל נאה \nואמיתי המודיע כל פרטי הדרוש הזה והוא המשל אל הנשמה המתפשטת בגוף ופועלת על ידו. \nוידוע כי אבר היד אין פעולות היד תלוים בו כי כמה וכמה יש להם ידות ואין להם כח \nפעולתם מפני שאין החיות והנשמה מתפשטות ביד ההוא א\"כ נמצא עקר הפעולה תלוי בנשמה \n"},{"index":7,"he":"המאירה ביד ההוא. והנה באמיתית נאמר שאין שינוי בנפש היד מנפש העין ועכ\"ז אין \nפעולתם שוות שזו פעולתה ראייה וזו פעולתה המישוש אבל הפעולה תלויה באמיתית הנפש \nהפנימית ומשתנית על ידי האבר החיצון כמראה הפעולה, ושינוי הפעולה אינו בנפש, אלא או \nביד או ברגל בשיתוף הנפש עם האבר ההוא העושה הפעולה ההיא. והנה כאשר נשאל מהו הגדר \nהרגל או היד לא יצדק באמיתות כ\"א בכח הנפש השופע כיון שהוא כח ההליכה או כח הלקיחה \nוכן הענין בספירות שהם כדמיון גוף ונשמה, הנשמה הוא העצמות המתפשט בספירות ונותן \nבהם כח לפעול דבר ותמורתו ושינוי הפעולות תלוי במציאות הספירות שהן הכלים אשר ח\"ו \nבהתאסף האור השופע שהם הנשמות הספירות העצמיות ישארו האחרות כגוף בלא נשמה. ומה \nשראוי שנדע הוא כי בהתאסף רוב האור המאיר ולא יאיר בהם כראוי ח\"ו אז העולם בדין עד \nכלה. ואל הענין הזה יש כמה חלוקי חלוקים עד אין תכלית. ועכ\"ז נעורר על קצתם ומשם \n"},{"index":8,"he":"יצא המשכיל להקיש אל כמה בחינות זולתם וקודם שנבאר הענין נמשיל משל אל עלייה ע\"ג \nעלייה ועלייה ע\"ג עלייה עד עשר והעליו' יש להן ארובה באמצע של כאו\"א מהן זו כנגד זו \nודרך העליונה יכנוס אור השמש וניצוצו דרך אותם הארובות אל כל העליות ויאיר אל עבר \nפניהן ביתה. וכאשר בהיות העולם בהשקט ובשלוה יורה היות הארובות ההם מקבילות אחת אל \nאחת עד היותן שואבות אור ניצוץ השמש. ואם ח\"ו עלה בדעת שעליה אחת מהן נטתה לאחד \nמהצדדים ויעדר אור השמש מהעלייה אשר נטתה הארובה אל הצד ואינה מקבלת ניצוץ השמש \nנמצא ודאי העלייה ההוא בחשכה גדולה עם כל אותם שלמטה ממנה לפי המקום שיפול שם הפגם \nההוא והנה באמת אין החשך מהעדר האור וחשכו בעצם האור אמנם נמשך מפני רוע הכנת \nהמקבל. ועתה אחר שנתעוררנו במשל הזה ראוי להסתכל בנמשל ונמצא כי הספי' הן מאירות \nמאור הנשמה ההיא המתפשטת דרך הצינורות ואם ח\"ו תפגם ספירה מן הספירות בודאי לא יאיר \n"},{"index":9,"he":"האור דרך הספירה ההיא ויתקבץ למעלה מפני שאין הקב\"ה משרה שכינתו והשגחתו אלא במקום \nשלם. ובהיות הספירה ההיא נפגמת מפני רוע מעללי ב\"א, תהפוך הספי' פניה מבלי להביט אל \nמקום האורה מפני בשתה וכלימתה מרוע מעשה בני אדם והפגם ההוא, ונמצא האור מסתלק \nוהארובות נסתמות והצינורות נשברים והחשך והדין הווה. והנה אין זה בסבת האור, אמנם \nבסבת הסתר פני רחמים והאור העליון המאיר נסתלק ונשארה הספירה ההיא מעצמה חשוכה \nומתלבשת בה הגבורה ואע\"פ שתהיה ממדת החסד או הרחמים. ועם ההקדמה הזאת יובן מאמר \nהראשון שהעתקנו בפ\"ב בדברי ר' מנחם ז\"ל וה' המטיר לא דיין וכו', כי ההפוך שהישר \nמהפך מה\"ד למדת הרחמים, הוא על ידי הופעת האור ההוא בתגבורת על המורגל ואז ישתנו \nהשרשים הנעלמים וימתק הדין כאשר יתבאר בשער מהות והנהגה בס\"ד. וההפוך של רשע מה\"ר \nלמה\"ד הוא ח\"ו ע\"י הסתר האור המאיר בפגמו למעלה בשרשים הנכבדים כאשר יתבאר בשער \n"},{"index":10,"he":"הנזכר. ובהקדמה זו יובן המאמר ההוא וכיוצא בהם. ואמנם ענין הפגם ומציאותו למעלה ע\"י \nמעשה ב\"א יתבאר בשער הנשמה ואין הדרוש הזה עתה מתיחס אל הנדון אשר לפנינו. והנה \nנתבאר ענין עצמות וכלים היטב וכל דברינו יתבארו מתוך דברי הרשב\"י ע\"ה במקומות רבים \nבפרקים הבאים בעה\"ו: \n \n"},{"index":11,"he":"שער ד פרק ה\nפרק חמישי: \nאחר שכללנו בפרק הקודם כל כונתינו בענין הדרוש הזה הנחמד. באנו בפרק זה להכריח \nהענין הזה מתוך מאמר אליהו אל רשב\"י וחבריו בספר התקונים (בהקדמה דף ט\"ו). וז\"ל פתח \nאליהו ואמר. רבון עלמין דאנת הוא חד ולא בחושבן. אנת הוא עלאה על כל עלאין סתים על \nכל סתימין. לית מחשבה תפיסא בך כלל. אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון י' \nספירן לאנהגא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין. ובהון אתכסיאת מבני \nנשא. ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון. ובגין דאנת מלגו כל מאן דאפריש חד מן חבריה \nמאילין עשר אתחשיב לה כאילו אפריש בך. ואילין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן חד אריך \nוחד קצר וחד בינוני. ואנת הוא דאנהיג לון, ולית מאן דאנהיג לך לא לעילא ולא לתתא \nולא מכל סטרא. לבושין תקינת לון דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא. וכמה גופין תקינת \nלון דאתקריאו גופא לגבי לבושין דמכסיין עליהון. ואתקריאו בתיקונא דא, חסד דרועא \n"},{"index":12,"he":"ימינא, גבורה דרועא שמאלא, ת\"ת גופא, נצח והוד תרין שוקין, ויסוד סיומא דגופא אות \nברית קדש, מלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה, חכמה מוחא איהו מחשבה מלגו, בינה לבא \nוביה אתמר הלב מבין, ועל תרין אלין כתיב הנסתרות לידו\"ד אלהינו. כתר עילאה איהו כתר \nמלכות, ועליה אתמר מגיד מראשית אחרית. ואיהו קרקפתא דתפילי. מלגו איהו יו\"ד ה\"א \nוא\"ו ה\"א דאיהו ארח אצילות, ואיהו שקיא דאילנא בדרועוי וענפוי כמיא דאשקי לאילנא \nואתרבי בההוא שקיו. רבון עלמין אנת הוא עלת העלות וסבת הסבות דאשקי לאילנא בההוא \nנביעו. וההוא נביעו איהו כנשמתא לגופא דאיהו חיים לגופא ובך לית דמיון ולית דיוקנא \nמכל מה דלגו ולבר. ובראת שמיא וארעא ואפיקת מנהון שמשא וסיהרא ככביא ומזליא, ובארעא \nאילנין ודשאין וגנתא דעדן ועשבין וחיון ועופין ונונין ובעירין ובני נשא לאשתמודעא \nבהון עלאין ואיך יתנהגון עלאין ותתאין ואיך ישתמודעין עלאי ותתאי. ולית דידע בך \n"},{"index":13,"he":"כלל. ובר מינך לית יחודא בעלאי ותתאי. ואנת אשתמודע אדון על כלא. וכל ספירן כל חד \nאית ליה שם ידיע ובהון אתקריאו מלאכיא, ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל שמהן \nואנת הוא שלימו דכלהו. וכד אנת תסתלק מנהון אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא. אנת \nחכים ולא בחכמה ידיעא, אנת הוא מבין ולא מבינה ידיעא. לית לך אתר ידיעא, אלא \nלאשתמודעא תוקפך וחילך לבני נשא ולאחזאה לון היאך יתנהג עלמא בדינא ורחמי דאינון \nצדק ומשפט כפום עובדיהון דבני נשא. דין הוא גבורה, משפט עמודא דאמצעיתא, צדק מלכותא \nקדישא, מאזני צדק תרין סמכי קשוט, הין צדק אות ברית. כלא לאחזאה איך אתנהג עלמא, \nאבל לאו דאית לך צדק ידיע דאיהו דין, ולא משפט ידיע דאיהו רחמי, ולאו מכל אלין מדות \nכלל עכ\"ל כי לא נמצא אתנו יותר. ואע\"פ שמתוכו נתבאר שחסר סוף המאמר, עכ\"ז מדבריו \nיצא לנו אור גדול אל הנרצה לנו בשער הזה. והנה אליהו ז\"ל כיוון לבאר במאמר הזה \n"},{"index":14,"he":"בקיצור נמרץ ובמלות נרמזות רוב גופי החכמה האלקות. ובאר עיקר הא\"ס באחדותו הפשוט \nוענין האצילות ודרוש עצמות וכלים וטעם האצילות ומנין הספירות והכרחתם. וכל זה \nבמליצה נכונה רבת האיכות ומעט הכמות דברים נאותים וכמפי אמרם וכשיעור שומעיהם אליהו \nהיה אומר ורשב\"י ע\"ה ורבי יהודא ושאר החברים החשובים עם החסידים והצדיקים שבגן עדן \nהיו שומעים. כי כן הספר הקדוש ההוא ספר התיקונים כמבואר בתוכו. והנה אמר רבון עלמין \nהכוונה נגד האין סוף וקראו רבון עלמין כי הוא רצה לדבר בענין העולם ואצילותו לכן \nקרא להא\"ס רבון עלמין. ועוד שרבון עלמין הוא כמו מחוייב המציאות כי מתוך מציאות \nהנבראים יבא האדם לחייב שיש לעולם מנהיג ולכן יצדק שיקרא אותו רבון העולמים. \nוהכוונה דאנת הוא. פירוש אתה הוא מחוייב המציאות. וחוזר לרבון עלמין הנ\"ל וז\"ש רבון \nעלמין דאנת הוא. והאריך במלת הוא. ומשמעותו מחוייב [המציאות]. חד ולא בחושבן. הענין \n"},{"index":15,"he":"הזה יובן במה שמורגל בפי בעלי האמונה באמרם אחד ולא כאחד המנוי. ופי' כי אחד המנוי \nיש לו חברים רבים. כי אע\"פ שנאמר אחד עכ\"ז יש אחר שהאחד הזה כמוהו אלא שהקודם אחד \nוהבא אחריו אנו מכנים בשם שני. ועכ\"ז בין האחד ובין השני הם שוים. משא\"כ ברבון \nהעולם שהוא אחד ואין שני לו. וגם אינו כאחד הסוג שכולל מינים רבים ולא כאחד המין \nשכולל אישים רבים. אלא אחד שאין כאחדותו בעולם. ועוד גדר אחד לא יוצדק כ\"א על ענין \nהמושג במהות ומוגבל מכל צדדיו כאמרו איש אחד הנה במלת אחד יגבילהו. והנה באמרנו איש \nאחד נגביל האיש בכל קטריו ומושג מהותו. ולא כן גדר אחד באלקות כי לא יצדק בו על הצד \nהחיוב לחייב שהוא אחד בחיוב גדר אחד אלא הכוונה על צד השלילה שהוא אחד בערך שאין \nשני. וזהו שכיון ר' שלמה בן גבירול בתפלתו באמרו אתה אחד ובסוד אחדותך חכמי לב \nיתמהו כי לא ידעו מהו. הכוונה כי אין האחד מושג בהשגה כלל. אמנם יצדק בו יתברך מלת \n"},{"index":16,"he":"אחד על צד השלילה לא ע\"צ החיוב. וזהו כוונת אליהו באמרו דאנת הוא חד ולא בחשבן, כי \nהאחד המנוי יש לו בו השגה, אמנם אחדותו יתברך לא יצדק בו אחד כ\"א על הדרך שפי'. וזו \nכוונת מעמידי האמונה באמרם אחד ולא כאחד המנוי ר\"ל כי אין האחד כ\"א ע\"ד השלילה \nכדפי'. וזה כוון בס\"י באמרו עשר ספירות בלימה מדתן עשר שאין להם סוף נעוץ סופן \nבתחלתן ותחלתן בסופן כשלהבת קשורה בגחלת שאדון יחיד הוא ואין שני לו ולפני אחד מה \nאתה סופר עכ\"ל. והכוונה כי הוא מנה ע\"ס ואמר אל העשר שהם בלימה ופי' בלי מהות. \nוכדפי' בשער הג' בפ\"ד יע\"ש. ולפי שמנה עשר והמספר הוא גבול, לזה אמר מידתן עשר שאין \nלהם סוף. והכוונה שהם בלי מדה כי בערך בחינתם אל המאציל אין להם גבול. אבל בערך \nפעולתם הנמשכות אלינו יש להם גבול כי הם פועלות הגבול. ומפני שהמספר מורה על רבוי, \nיחדם תכלית היחוד ואמר נעוץ סופן בתחלתן ותחלתן בסופן. ר\"ל מיוחדים ביחוד אמיתי \n"},{"index":17,"he":"בקישורם ראש בסוף וסוף בראש. וענין נעוץ סופן בתחלתן יתבאר בשער ההתהפכות האור \nבפ\"א. וענין כשלהבת קשורה בגחלת פי' כענין השלהבת הקשור בגחלת שאין אדם יכול לצייר \nשלהבת בלי גחלת ויחוייב קשר ויחוד השלהבת עם הגחלת, כן הספירות כ\"א נקשרה בחברתה \nכמו הגחלת לשלהבת הנמשכת ממנה. והכריח הענין ממ\"ש למעלה שאדון יחיד מושל בכלן. \nוהכוונה כי האין סוף מושל בהן ומתנהג בהן בכלן, שכן אדון יחיד הוא ואין שני לו. \nובזה הוא נתינת טעם אל האחדות בספירות, שכיון שאדון יחיד ואין שני לו א\"כ הוכרח כי \nהלבוש שהוא מתלבש בו ומתגלה על ידו דהיינו ע\"ס יהיו מיוחדות תכלית היחוד וז\"ש שאדון \nיחיד וכו'. וטעם אמרו ואין שני לו להורות על מה שאמרנו כי אין הנרצה במלת אחד אלא \nלשלול השניות לא לחיוב ולכן ראוי שספירותיו ג\"כ תהיינה מיוחדות. ולפני אחד מה אתה \nסופר. פי' אחד לא שייך על דרך החיוב אלא בכתר והטעם שהוא אחד. ולא לשלול שיהיה אחד \n"},{"index":18,"he":"כמוהו שהרי יש משובח ממנו והוא המאציל ב\"ה הקודם לכל. אבל שם אחד יצדק בכתר מפני \nשהוא ראשון לאצילות ולפניו לא נאצל כלל ואפי' שם אחד לא יצדק בו. וז\"ש ולפני אחד מה \nאתה סופר. פירוש אחר שהכתר הוא אחד לא שייך מנין במה שקודם אל האחד. ונמצא שאין אחד \nאלא בכתר ולמעלה מכתר לא שייך אחד מן הסבות שאמרנו. ונמצא גילוי לפירוש הזה מהתיקו' \n(בתז\"ח דף קי\"ב ע\"ב) וז\"ל כל חשבונות וגמטריאות דקצין, אינון פרפראות לחכמה. דבכתרא \nעילאה לית קץ וחשבון כמו שאמר בס\"י ולפני אחד מה אתה סופר רישא דכל קצין חכמה וכו' \nעכ\"ל לעניינו. והכונה כי מניין וחשבון לא שייך אלא בחכמה שהיא שנייה וצודק בה מספר \nשכיון שנוסיף אחד על אחד הרי הוא מספר, עם היות שאינו מספר שלם עכ\"ז כבר הוא מספר. \nאבל מהכתר ולמעלה אין מספר מפני שהכתר הוא אחד ואינו מספר כלל. וכ\"ש משם ולמעלה \nשאין מספר אחד. שהאחד אינו מספר, כ\"ש הקודם אל האחד. וז\"ש ולפני אחד מה אתה סופר. \n"},{"index":19,"he":"פי' לפני אחד שהוא כתר עליון מה אתה סופר. ונחזור לדברי המאמר אנת הוא עלאה על כל \nעלאין, פי' הוא עליון על כל העליונים כתר. הוא עילה לכולם, וכלם עלולים ממנו. ומפני \nשאמר עליון ומלת אנת שכל זה נראה ח\"ו היותו נתפס במקום ומושג במהות. באמרו אנת, \nמורה מהות. ובאמרו עליון, מורה מקום. ואין זה מן המדות באלוה, כי אינו נתפס במקום, \nולא מושג כלל. לז\"א סתים על כל סתימין, לית מחשבה תפיסא בך כלל. סתים וכו', להורות \nשאין לו מקום ח\"ו אלא הוא סתים על כל סתימין. פי' כי אפי' בערך הסתומים, הוא סתים \nונעלם אליהם שאינם משיגין בו כלל. ואפי' בערך הבלתי בעלי הגוף הוא משולל ממציאות \nגופני. כאילו נאמר כי השכלים הנפרדים הם בערכו בערך בעלי הגוף לרוב העלמו ולבלתי \nהיותו בעל הגוף. ולמלת אנת דמורה השגת מהות, אמר ליה מחשבה תפיסא בך כלל. הכונה כי \nאין השגה למהותו ולעצמותו כלל. כי אפי' תפיסה מועטת במחשבה אין בו כלל ח\"ו. ואחר \n"},{"index":20,"he":"שהפליג במעלות המאציל במלות קצרות התחיל לדבר בענין האצילות באמרו אנת הוא דאפיקת \nעשר תיקונין. פי' האציל עשרה נאצלים וקראם תיקונים מפני שבהם תיקון המאציל, מטעם \nשבהם מגלה הקב\"ה כחו וגבורתו כאשר נבאר בס\"ד. או ירצה מפני שבהם תיקון העולם, דא\"א \nלעולם זולתם, והם המנהיגים אותו בכח המאציל המתגלה בתוכם. וקרינן לון י' ספירן, פי' \nהעשרה תיקונים הנזכר אנו מכניס אותם ספירות. והטעם כי הוא מלשון ספיר ומלשון הארה \nמפני שבהם מאירים הדברים הנגלים והנעלמים כנודע שע\"י הספירות הוא הארות כל העולמות. \nוזהו אמרו לאנהרא בהון עלמין סתימין דלא אתגליין ועלמין דאתגליין. מפני כי טעם \nאצילות העשר תקונים הוא כדי שיאיר הא\"ס על ידם העולמות העליונים ותחתונים. כי אם לא \nהיו הספירות לא היו העולמות מספיקין לקבל שפע מא\"ס לרוב רוממותו, ועתה ע\"י הספירות \nהם מקבלים השפעה ואורה ממנו ומגדולתו. והטעם כי סבת האצילות הוא מפני שני דברים ואם \n"},{"index":21,"he":"הם אחד כדפי' למעלה בשער טעם האצילות בפ\"ו. אם מפני שרצה להתעלם כדי שיהיו הנבראים \nבעלי התכלית, אם מפני שרצה להתגלות כדי שיוכלו הנבראים להשיג גדולתו ב\"ה. ולזה כיון \nבדבריו אל שני הטעמים באמרו לאנהרא וכו', כי לא היו יכולין להאיר ולהשיג עצמותו \nוליהנות מזיוו אם לא ע\"י הספירות וזהו הגילוי. אם מפני שרצה להתעלם כדי שיהיו \nהדברים בעלי תכלית. אמר ובהון אתכסיאת מבני נשא. שבהן נעלם מהם והדברים ירדו מאת \nפניו על ידי אמצעיים אל ההויה וההפסד וההרכבה הנבזית והפחותה כהרכבת בני האדמה \nוהדומה להם. וזהו שאמר אל הטעם הראשון לאנהרא בהון עלמין. ואל הטעם השני אמר ובהון \nאתכסיאת מבני נשא. פי' בערך הגלוי עקר הגלוי בעולמות הנעלמים. אמנם ההעלם עקרו לבני \nהאדם ופחותי ההרכבה הזאת. אבל בערך העולמות העליונים מתגלה הוא אליהם יותר, לכל אחד \nלפי ערכו. ואנת הוא דקשיר לון ומיחד לון, כי קשר הספירות ויחודם הוא בכח הא\"ס החופף \n"},{"index":22,"he":"עליהם. ומטעם זה יש מכניס לו שם יאהדונה\"י מורה היחוד כדפירש הרשב\"י ע\"ה בו כל \nהצורך. ואל זה רמז כאן באמרו ואנת הוא דקשור וכו'. ואמרו דקשיר ומיחד הוא לרמוז אל \nשני יחודים שיש בספירות. האחד הוא קשר שיש להם בערך יחודם וקשורם זה בזה. והשני הוא \nיחוד דהיינו זווג. שזה אינו צודק אלא בד' ספי', חכמה ובינה ת\"ת ומלכות. כמו שנפ' \nבשער מהות והנהגה פ\"ג. והנה שני יחודים האלה בכח הא\"ס המייחד וקושר אותם. ובגין \nדאנת מלגאו וכו', בזה כוון לבאר הענין אשר אנו בביאורה היא ענין העצמות המתפשט בתוך \nהכלים. וז\"ש ובגין דאנת מלגאו, כי הא\"ס עצמותו מתפשט בתוכם כדרך הנשמה המתפשטת בתוך \nהגוף כאשר בארנו בפרק הקודם. ונמשך אל הדרוש הזה לבאר לנו כיצד אם יחטא איש ויפגם \nבספירות ופללו אלקים עם היותו בלתי בעל מדות וכן אם יצדק מה יפעול לו. והטעם הוא \nהגם שהפגם הוא בספירות עכ\"ז מפני היות המאציל מתלבש בהם יחוייב ראשו למלך. והמשל \n"},{"index":23,"he":"בזה אל האדם הקורע בזדון לבו לבושי המלך ומה גם בהיותם על המלך אע\"פ שלא נגע במלך \nעצמו עכ\"ז נגע בכבוד המלך וחייב ראשו למלכות. כן הדבר בספירות מטעם שא\"ס ב\"ה מתלבש \nבהן ראוי שיחוייב הפוגם בהם ח\"ו כאלו נגע במלך עצמו, וז\"א ובגין דאנת מלגאו כל מאן \nדאפריש וכו' ענין הפירוד וההפרשה הוא עניין הקצוץ כמבואר בפרק הקודם במשל העליות. \nואלין עשר ספירן אינון אזלין כסדרן. בזה כוון להורות לנו כי סדר עמידתן הוא כסדר \nאצילתן זו למעלה מזו בדרך עילה ועלול ואע\"פ שנאמר בזה בשער סדר עמידתן בס\"ד. וראינו \nלחלק המאמר הזה לשני פרקים כדי לתת ריווח בין הדבקים למען יוכל המעיין לכלול ענין \nהפרק מצד היותו קצר: \n \n"}]}
