{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-155","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":155,"title":"פרק תשיעי:","hebrewTitle":"פרק תשיעי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק תשיעי: \nואחרי היות הגוף הזה בנוי בנין נחמד וחשוב כזה המבואר בפ' הקודם. עוד טובה כפולה כי \nבאברים הנחמדים האלה יורכב רוח חיוני אשר אין הרוח ההוא ממש נאצל ממקום גבוה. אמנם \nיתהוה בתוך הגוף מצד זיכוך החמרים אל מדרגת הצורה והבריאה ההוא. ומצד עליות החמר \nוהעפר אל מצב צורת האדם כמו שביארנו בשער היכלות (פ\"י). ועל הרוח החיוני הזה הוא \nמשכן הנפש ועל הנפש הרוח ועל הרוח הנשמה ובזה נחלקו (התנאים) [המפ'] כאשר נבאר. \nוקודם ביאור ההקדמה הזאת ראוי לבטל דעת קצת המפרשים שאמרו שהעצמות משכן לרוח והבשר \nמשכן לנפש ורצו להכריח ענין זה מן הכתוב שאמר (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו \nעליו תאבל. והם אומרים מאחר שהנפש מתאבלת מכאב הבשר הרי ודאי שהבשר מרכבה לנפש. \nואין סברא זו עולה יפה מכמה טעמים. ראשונה שאם הוא כן שהבשר מרכבה לנפש והעצמות \nמשכן לרוח א\"כ היה מן הראוי שאחר הקבורה ככלות הבשר תסתלק הנפש ותשאר הרוח שם בעוד \n"},{"index":2,"he":"שהעצמות קיימין ואין הדבר כן. אלא אדרבה הרוח תשוב אל האלדים אשר נתנה אל גן עדנים \nוהנפש בקבר מעדנת את הגוף או להפך הכל לפי המעשה וכן בארו בזהר פ' תרומה (דף קמ\"א \nע\"ב) וכבר כתבנו מזה קצת לעיל בפ\"ג. וכן בפרשת אחרי (דף ע' ע\"ב). ועוד כי אחר שהנפש \nהיא למטה ממדרגת הרוח ודאי אם כן היה ראוי להיות שהרוח שחיותו גדול יהיה משכנו בבשר \nשחיותו גדול מהעצמות בבירור כי הבשר בה מתפשטים הוורידים הדופקים ובלתי דופקים \nומרגיש ודאי בחיות יותר מהעצמות. וקשה מכלם כי הרשב\"י ע\"ה (בפ' לך) מפ' כדפי' כי יש \nרוח חיוני שבו משכן הנפש כאשר נבאר. ועתה נבא בביאור השתלשלות הנשמה הזאת מתחלתה \nועד סופה. כבר קדם לנו בשערים הקודמים מענין האותיות ורוחניותם כי לא דבר רק הוא. \nוכן הענין ממש בהבל הפה מההבל מתהוה אותיות ורוחניות ונשמה שהם מסתלקים מעלול לעילה \nעד המקום הנרצה אליהם המיוחדים בשרשי הנשמה הזאת וזהו ענין שמים החדשים וארץ החדשה \n"},{"index":3,"he":"הנעשה מחידושי תורה כמו שנדרש בזהר בראשית (בהקדמה ד\"ד וד\"ה) ובפ' קדושים (דף פ\"ה) \nכי כאשר יחדש האדם חידושי תורה אותם האותיות המתהוות ומצטרפות בפיו יתהוה מהם \nרוחניות וענין נחמד. וזהו ענין התפלה שאכתריא\"ל מקבל אותה וקושר כתרים לרבו כדפי' \nבערכו. וההקדמה זו היא מפתח לכמה היכלי תורה. ולזה אז\"ל מצות צריכות כונה [דהיינו \nכוונה לצאת י\"ח] וכלם הסכימו שאם כונתו שלא לצאת י\"ח בוודאי שלא יצא (ע' ב\"י סי' \nתקפ\"ט). והענין כי בהיות האדם מקיים המצות הגופניות הנה הם יהיו גוף ומשכן לרוחניות \nכונתו הנמשך מנשמתו. והכונה מתלבשת במעשה המצוה. ולכן כאשר אין למצוה כונה הנה לפי \nהאמת היא כגוף בלא נשמה. ומזה נקיש כי כל עוד שתגדל כונת האדם במעשה המצות הנה לפי \nשיעורה תגדל רוחניותיה ותעלה מעלה מעלה דרך המדרגות כדפי' לעיל בפ\"ו. ואחר היות \nהקדמה הזאת אמיתית ונכונה הנה בהיות האדם מתייחד עם בת זוגו בטוב ובכונה שלימה \n"},{"index":4,"he":"לעבודתו ית' כדי ליחד החתן והכלה ולהמציא אליו מתוך כך נשמה מהקדושה הנה אז באמת \nימציא לו השי\"ת נשמה מתוך נשמות הקדושות. ומה גם אם קדם לו אל הזווג התפלה הנחמדה \nהידועה. הנה עאכ\"ו טובה כפולה שיתהוה מן המעשה ההוא גוף וטפה מוכנת לנשמה קדושה. \nוהנה כמו שביחוד הזכר והנקבה הגופניים כן ביחוד הנשמות הנעימות אשר גם להם זכר \nונקבה ויפעלו בטוב כוונתם ברוחניות נפש רוח ונשמה להתלבש הנשמה במעלותיה העליונות. \nוהכונה הזו הנחמדת היא הטפה שמעלה אותה המלאך הממונה על ההריון דליכא למימר דטיפה \nגופניות קאמר. והנה כזה פירש בזהר (בראשית דף נ\"ד ע\"ש ע\"ב) בקרי ונגעי בני אדם \nשמתעברין הרוחות מקרי. והוקשה להם שאחר שהאדם גשמי איך אפשר שיתעבר ממנו הרוח הפשוט \nעם היותו טמא. ואמרו שאין העיבור מהטיפה כי הטיפה נמשכת באיבוד אמנם מתעברת מהתאוה \nההיא שהאדם מתחמם בה להזריע ופי' בשער היכלות הטומאה פ\"ב. וכן הוא לענין הקדושה \n"},{"index":5,"he":"כדפרישית. ואז בהעלות הטפה ההיא ר\"ל כוונתו הקדושה והרוחניות לפי האדון יי' צבאות \nבעל המשפט ונשפט עליה. וכפי הכנתה כן גזרת האדון בחיוב הנשמה הנשפעת ונתנת בטפה \nההיא. ועתה יתגלה לנו ענין המצוה שישא אדם בת ת\"ח כדי שתהיה נשמתה זכה וברה ותכוין \nדעתה לשם שמים. וכן הענין מה שאחז\"ל (שבועות דף י\"ח ע\"ב) המקדש עצמו בשעת התשמיש \nכו'. וכן ענין היתר בעילת המעוברת והמניקה ואינו נק' זרע לבטלה ח\"ו, מפני שעם היות \nשאינו לענין הולדה גשמית הוא לענין הולדה רוחניות כי בטוב כונתם יתייחדו חתן וכלה \nהעליונים כמו משאר מעשה המצות. וזהו סוד אברהם ושרה שהיו מולידים נשמות לגרים כדפי' \nרז\"ל כי ע\"י כונתם היו מתייחדים החתן והכלה ומולידים בסוד ההולדה העליונה המבוארת \nבשער מהות והנהגה נשמות קדושות לגרים ההם והיינו (בראשית יב ה) ואת הנפש אשר עשו \nבחרן. ונחזור לענייננו שאז בהיות הטפה ההיא לפני המלך נשפע עליה נשמה. וכבר נתבאר \n"},{"index":6,"he":"בזוהר בסבא (דמשפטים דף ק\"ב) כי בהיות האדם משתמש בבת זוגו מכניס בה נצוץ מרוחו \nוהרוח ההוא עומד בתוך גופה מתקשקש בה כמבואר הענין הזה שם בארוכה. ומזה נקיש אל \nהנשמה העליונה השלוחה אל הולד תתלבש בטפה הרוחניות בתוך נשמת הנקבה ונמצאת הנקבה \nמעוברת היא בעצמה ומעוברת בנשמתה. ואין תימה בזה כלל כי כן הדרך אפי' בזכרים \nשמתעברים [בעיבור נשמה אחרת] כענין פנחס שנתעבר בנשמת נדב ואביהוא כמבואר בזוהר \nפרשת אחרי (דף נ\"ז ע\"ב) ופרשת פנחס (דף רי\"ז.) וכענין אדה\"ר שנצטרף באברהם יצחק \nויעקב כנדרש בזהר וספר ר\"מ ובתקונים. וענין בחי' העיבור הוא סוד מסודות הגלגול. \nולכן אמרו (חז\"ל ערכין ד\"ז) עובר ירך אמו ואין ממתינין לאשה מלהענישה מיתה עד שתלד \nכי כמו שנטמאת נשמת האשה בתוך הקליפה בעבירה ההיא כן נטמאת נשמת העובר ושתיהן \nצריכין טהרה ולכן ימותו שניהם ואין ממתינין להם עד שתלד. ודי בהערה זו אל מעלת \nהמשכת הנשמה ומתוכה יפתחו להמשכיל כמה מסתרי המלך: \n"},{"index":7,"he":"עתה נבאר ענין שכינתה בתוך הגוף הנגוף. והוא כי עיקר משכן הנפש הוא כח החיוני אשר \nבאדם אשר הכח ההוא טבע מטבע בו כדמיון החיות בבהמות ואינו דבר נאצל עליו כענין ז' \nחלקי האדם שבארנו בפ\"ד. ולכן יש שקראוהו נפש הבהמיות שהוא כח חיות הבהמות ואין לה \nידיעה עיקרית בעולם אלא הוא אד עשניי שוכן בחלל הלב מתפשט בכל הגוף והוא חיות \nהמתהוה מתוך העלות העפר הזה אל מדרגת צורת האדם כמו שהיו בוראים אותם האנשים \nהמתעסקים במעשה ספר יצירה כדפי' בשער היכלות (פ\"י). ולהיות כי כח החיוני הזה הוא \nמשכן לנפש הוצטרך להיות כדמות הנפש הנאצלת בתכונתה ואברים הפנימים הנעימים המבוארים \nבפ' הקודם, והוצרך אל החיות הזה להיותה מתפשטת ומסתעפת כענין הדמות אשר לגוף. ומפני \nשהנפש הזאת עדיין היא דקה ביותר הוצרך להיות לה ענין דק שבו תתלבש והיינו הדם הדק \nשבוורידי הלב והם הוורידים החיים הדופקים. ומטעם שאם מחיות הזה המתפשט בורידים ההם \n"},{"index":8,"he":"בלי הצטרפות עצמות וגידים לא היה יכול להתקיים כלל כי לא יהיה עומד לחולשתו והיה \nנפסד ודבר קל יזיקהו. לזה הוצרך לערוך מערכת עצמות שהם כדמות גשרים שעליהם מתפשטים \nהעורקים האלה. ומפני היות העצמות קשי המשוש ומקומות בולטים ומקומות שוקעים הוצרך \nלהשוותם בבשר בתכונתם הנבחרת עם התדמות הצורה אל הצורה העליונה כדפי'. ומפני שהבשר \nהיא בלתי בעלי שמירה מתוך רכות טבעה כי היא רפה ומתמסמסת והולכת, לכן הוצרך לקרום \nעליה העור שהוא גדר וסייג לבל יפסד הבשר ולא יתקלקל. ומטעם שלא יפגם הבשר ויפסד \nמעצמו הוצרך להיות תעלות משקים הגידים והם וורידי הכבד שהם מתים שאין בהם כ\"א השקאת \nהבשר לשיגדל ויתעדן ויהיה מלוחלח וישוקה על ידם תמורת מה שניתך מחום הטבעי. זהו \nהקצור הצריך אלינו מחכמת טבע הבריאה אל הנשמה. והנה על רוח החיוני ההוא יהיה משכן \nהנפש. וראיה אל הכח החיוני הזה הוא בעת שינת האדם בהסתלק הנפש לחשוב לפני קונה ישאר \n"},{"index":9,"he":"הרוח החיוני ההוא יושב וזן ומפרנס תכונת האדם וזהו ענין רוח החיוני הנושב בו הנשימה \nוכחות הגוף אשר לו, כדמיון כח העכול ושאר כחות הנפש כגון כח המושך והדוחה וכו' \nהמבואר אצל חכמת הטבע. ונתבאר ענין זה בזהר פ' לך לך (דף פ\"ג) וז\"ל ת\"ח נפשא דבר נש \nכד סליק לערסיה נפקת מיניה וסלקא לעילא. ואי תימא דכלהו סלקין לאו כל חד וחד חמי \nאפי מלכא אלא נפשא נפקא וסלקא ולא אשתאר ביה בהדיה גופא בר חד רשימו דקוסטא דחיותא \nדליבא. ונפשא אזלת ובעיא לסלקא וכו' עכ\"ל. והכונה מבוארת כי בעת שינת האדם נפשו \nמסתלקת ממנו ולא נשאר בגוף כ\"א רוח חיוני בעלמא והוא לפי האמת החיות הטבעי אשר בגוף \nוהוא הנעשה מרכבה לנפש והנפש אל הרוח והרוח אל הנשמה וכל זה ע\"י הצלם הנכבד כמבואר \nלעיל בפרקים הקודמים. והנה עתה לא יפלא בעינינו היות הנשמה מתחברת אל הגוף עם היותו \nגשמי והנשמה הויה דקה ורוחניות. והנה נכלל החלק השני. ועתה נבא בביאור חלק השלישי \n"},{"index":10,"he":"והוא ענין פגימתה בעצמה ופגימתה בשערים הנכבדים: \n \nשער לא פרק י\nפרק עשירי: \nיש קצת מהמקובלים שאמרו שאין חטא בנשמה אמנם החטא הוא לנפש שהיא הנפגמת והכריחו \nהענין ממה שלא נמצא בכל פ' הקרבנות נשמה כי תחטא או רוח כי תחטא אלא נפש כי תחטא \nוכן נאמר (יחזקאל יח) הנפש החוטאת היא תמות. כי אין מיתה אלא בנפש וכן כתיב (איוב \nי\"ד) ונפשו עליו תאבל. כי הרוח תסתלק ג\"כ ממנו כאשר האדם בא לידי חטא. ואין הדעת \nהזה בקצת צודק. כי אמת הוא שהכרת והכליון והאבוד הוא בנפש ולא בשאר החלקים. וכן \nביארו בזוהר בפ' אחרי (דף ע' ע\"ב) במאמר תניא א\"ר יהודה כתיב תוצא הארץ נפש חיה כו' \nושם האריכו הרבה בענין הנפש ובכלל דבריו אמר ועונשא דחייבין די בארעא בהאי הוא \nדכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעמיה עכ\"ל. ומ\"ש עונשא דחייבין בהאי הוא פי' עונש הכרת כי \nשאר המדרגות אינם נכרתים מכל וכל ח\"ו. אמנם מיטמאים, ומיטהרים מזוהמתן ע\"י נהר \n"},{"index":11,"he":"דינור כמבואר בשער היכלות. אמנם הנפש תכרת מכל וכל והנשמה מתטמאת. וכן פי' בזוהר \nבפ' תצוה (דף קפ\"ב) וז\"ל דהא כד ברא קב\"ה לב\"נ עבד ליה בדמות דיוקנא עלאה ונפח ביה \nרוחא קדישא דכליל בתלת והא אוקמוה דאית ביה נפש רוח ונשמה ועילא מכלהו נשמה דאיהו \nחילא עלאה למנדע ולמטר פקודוי דקב\"ה ואי ההיא נשמתא קדישא אעיל לה בפולחנא אוחרא \nהאי איהו מסאיב לה ונפיק מפולחנא דמאריה בגין דתלת חילין אילין כולהו חד נפש רוח \nנשמה משתתפי כחדא והוו חד עכ\"ל. ואין דברי המאמר צריכים ביאור כי מבוארים הם, \nומתוכם אנו למדים כי הנשמה מתטמאת. ועוד שם לפנים מן הענין אשר נשמה באפו דההיא \nנשמתא קדישא טריף לה וסאיב לה בגין אפו אשר נשמה אחלף לה באפו. והנה הכרח גמור \nשהנשמה נפגמת ונטמאת. ואמנם ענין טומאתה עם היותה מסתלקת מן הגוף יהיה כמה שפי' \nבשער המציאיות (בפ\"א ע\"ש) בענין הקדושה כי היא מתרבה. וכן הנשמה בהיותה מתאצלת כפי \n"},{"index":12,"he":"הדרכים שנתבא' כן תשאר מציאותה מצויה במקום אשר ממנה חוצבה מציאות דק ונעים \nומדרגותיה יורדים מדרגה אחר מדרגה דרך מעלות הסולם עד בואה אל עולם השפל. וזה נתבאר \nבתיקונים (תקונא כ\"ב דף ס\"ד) וז\"ל שימני כחותם דא נשמתא דאיהו רשימו דילה גליפא \nלעילא כמה דאוקמוה ביעקב דדיוקנו חקוק בכסא הכבוד כל נשמתין דאינון גזורות מתמן \nגליפו דלהון איהו חקוק לעילא ורשימו דלהון [דלתתא. וההוא גליפו דלעילא] איהו חותם \nורשימו דלתתא רשימו דחותם ומיד דרשימו דגלופא דנשמתא איהו לעילא ורשימו דילה לתתא \nאתמר בה והנה מלאכי אלדים עולים ויורדים בו סלקין לעילא ומסתכלן בדיוקנא דנשמתא \nדנהרא בההוא גליפו ומזדעזעין מיניה נחתין לתתא ומסתכלין ברשימו דההוא דיוקנא דלתתא \nוחזאן דלא אשתני מדיוקנא דלעילא ודחלין מניה עכ\"ל. ומתוכו נראה בפי' כי נשאר למעלה \nמקום חציבת הנשמה דיוקן משובח ודק עד שהוא משובח יותר ויותר מהנשמה למטה כי בדיוקן \n"},{"index":13,"he":"העליון של יעקב אמר ודחלין מיניה מה שאין כן בנשמה למטה כמו שבאר. וכאשר הנשמה ההיא \nבדרך מדרגותיה מתייחסת אל גוף זה אע\"פ שתתעלה ותסתלק מהגוף הנה כל פעולת הגוף ימשכו \nאל הנשמה דרך שלשלת השתלשלותה ותתפגם בהכרח. והלא כאשר יש מדרגת השתלשלות הקדושה כן \nיש מדרגות הטומאה וכמו שכאשר יחטא האדם ימשיך עליו כח הטומאה כן ימשיך וישפיע על \nנשמתו כי בטומאה עצמה יש חלוקים ויש מציאיות. יש מציאיות דק כטינוף נעלם אצילות טמא \nויש מציאות עב ולכן המטמא עצמו מטמא נשמתו כי ימשיך עליה כח הטומאה וידביקה בקליפות \nאם דקות אם גסות. וראיה לזה מחסיד המתדבק בקדושה ע\"י מעשיו ישפיע על נשמתו שפע רב \nממקום העליון דרך מעלות ויבינהו דעת וילמדהו חכמה כדרך הנביאים ומדברים ברוה\"ק \nהמתדבקים בקונם עד ימשיכו האור על נשמתם ונשמתם ישפיע בהם הסודות אשר קבלו ודברי \nהחכמה הנעלמה. וכן הדבר בטומאה כי כאשר יחטא האדם ישליט על עצמו כח הטומאה לרוב. \n"},{"index":14,"he":"כפי שיעור הפעולה שבה חטא כן יהיה ענין הטומאה. וראייה לזה מהזוהר פ' קדושים (דף \nפ\"ו ע\"ב) וז\"ל ות\"ח בשעתא דבר נש אחזי לתתא עובדא באורח מישר כמה דאצטריך נגיד \nונפיק ושרייא עלוי רוח קדישא עלאה (כמה דאצטריך). ובשעתא דאיהו אחזי עובדא לתתא \nבאורח עקימא דלאו איהו אורח מישר כדין נגיד ונפיק ושריא עלוי רוח אחירא דלא אצטריך \nדסטי ליה לבר נש לסטר ביש מאן משיך עליה ההוא רוחא הוי אומר ההוא עובדא דאחזי בסטר \nאוחרא עכ\"ל. והנה הוכרח כי כפי מדרגת החסיד בהמשכתו עליו רוח קודשא כן מדרגת הרשע \nבהמשכתו עליו רוח הטומאה לרוב. ובפ' נשא (דף קכ\"ב.) ג\"כ בארו ענין זה וז\"ל דכד ב\"נ \nאזיל באורחוי דאורייתא משיך עליה רוחא קדישא עלאה כד\"א עד יערה עלינו רוח ממרום וכד \nב\"נ סטי אורחוי משיך עליה רוחא מסטרא אחרא דאיהו סטרא מסאבא וסטרא דמסאבא אתער \nמסטרא דנוקבא דתהומא רבה דתמן מדורין דרוחין בישין דנזקי לבני נשא ואקרון נזקי עלמא \n"},{"index":15,"he":"עכ\"ל. והנה הורה בפי' כי בנטות האדם מדרך הישר ישפיע כח הטומאה לרוב עד שיושפע על \nנשמתו ומשם יושפע אל הגוף כי מקרה א' לצדיק ולרשע והטומאה ההיא הוא הפגם אשר בנשמה \nוהוא הפגם אשר צריך כבוס בתשובה כי בשובו אל אלהיו ויקבל עליו תשובתו כראוי. כפי \nאשר נדבק בקליפה יכניע עצמו עד אשר ישבר הקליפות ההם שבהם נכנס ע\"י העון ואז תחזור \nנשמתו למקום הקדש ותשיג מעלה רוחנית וע\"ד זה יובן אמרם ז\"ל (ברכות דף ל\"ד) במקום \nשבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים וכו' כי בתשובתו ישבר הקליפות המשל אם נכנס \nבקליפה הז' ישבר אותה עד רדתה למטה הנה הכניע הקליפות וכחותם ושברם וזהו ודאי מעלה \nגדולה כי בזולת ששב בתשובה שלימה וחזרה הנשמה אל מקומה עוד נמשך מזה הכנעה ושברון \nלקליפות מה שלא היה כן לצדיק גמור שמעולם לא חטא. כי אמת הוא שתקן את עצמו אבל עכ\"ז \nלא קלקל את אחרים שלא שבר הקליפות ועדין כחם בם להזיק נגד אדוניהם. וקרוב לענין זה \n"},{"index":16,"he":"דרשו בזוהר פרשת ויקרא (ד\"ה). וז\"ל זבחי אלהים כתיב ולא זבחי יי' א\"ל ודאי כו' אלא \nזבחי אלקים וע\"ד שחיטתן בצפון דהא זביחה בגין אלדים ההוא סטר גבורה דאתבסם ואתבר \nרוחא דדינא ויתחלש דינא ויגברון רחמי על דינא וע\"ד זבחי אלדים לתברא חילא ותוקפא \nדדינא קשיא דכתיב רוח נשברה למהוי ההוא רוחא תקיפא נשברה ולא יתגבר רוחיה וחיליה \nותוקפיה. ובר נש בעי כדין למיקם על מדבחא ברוח נשברה ויכסף מעובדוי בגין דיהא ההוא \nרוחא תקיפא תבירא וכלא בגין דדינא יתבסם ויתגברון רחמי על דינא עכ\"ל. והנה בפי' כי \nבהכנעת האדם את יצרו הרע ובהיותו מתבייש מעונותיו יכניע כח הגבורה והדין. ואם \nבקדושה כן כ\"ש וק\"ו בן בנו של ק\"ו שמכניע סטרא דשמאלא שהם תלויים בצד תוקף הדין. \nואין הדבר הזה קל כי היא יסוד ועמוד העולם שהרי אברהם אבינו ע\"ה הוצרך לרדת מצרים \nלהכניע כח הקליפות ליכנס לתוכם ולצאת בשלום ולולא שנכנס שם לא היה אפשר לו להיות \n"},{"index":17,"he":"מרכבה לחסד וכן נתבאר בזהר פ' לך (דף פ\"ג.) בענין ירידת אברהם למצרים וז\"ל ת\"ח רזא \nדמלה אי דאברהם לא נחית למצרים ולא יצטרף תמן בקדמיתא לא יהא חולק עדביה דקב\"ה. \nכגוונא דא לבנוי כד בעא קב\"ה למעבד לון עמא חדא עמא שלים ולקרבא לון לגביה אי לא \nנחתו בקדמיתא למצרים ולא יצטרפו תמן לא הוו עמא יחידא דליה כגוונא דא אי לא אתיהיבת \nארעא קדישא לכנען בקדמיתא וישלוט בה לא הות ארעא חולקיה ועדביה דקב\"ה וכלא רזא חדא \nעכ\"ל. והיא ראייה גמורה אל כוונתנו. וכן בת שבע שנתנה לאוריה קודם שיקחנה דוד מפני \nהיותה נבחרת לזרע ראוי למלוכה כמו שנתבאר בזהר פ' נח (דף ע\"ג ע\"ב) והקצור יפה: \n \nשער לא פרק יא\n"}]}
