{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-25","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":25,"title":"שער ו פרק ד","hebrewTitle":"שער ו פרק ד","segments":[{"index":1,"he":"שער ו פרק ד\nפרק רביעי: \nבפרק זה היה ראוי לבאר סדר הספירות מעילה לעלול באמת בלי פקפוק וכן סדר הספירות \nלהיותם עשר. אלא הוא נכלל בפרקים הבאים בס\"ד, ומתוכם נמצא באר היטב סדר הספירות \nמעלה לעלול בלי פקפוק וסדר הספירות להיותם עשר, ואפוכי מטרתא למה לי: \n \n"},{"index":2,"he":"שער ו פרק ה\nפרק חמישי: \nאחר אשר חלפו לנו עידן ועידנין בענין הצורה הזאת שהמציאונו בפרקים הקודמים האיר ה' \nעיני שכלנו בה והקרה ה' לפנינו קדושים מדברים ושמחנו בהם כעל כל הון לפי שנמצא לנו \nבהם משען וסמך. ראשונה בעל ספר מאירת עינים וזה טופס לשונו זו היא צורת עמידתן של \nעשר ספי' בלי מהות ושנוי יתברך ויתעלה שמו וזה שאמר הכתוב (איוב כו ז) תולה ארץ על \nבלימה ואל תאמר אינו כי ישנו וכאשר תמנה מימינך לשמאלך תמצא עשרה ותראה כי הכתר בית \nלכלן ומקור כלן נמצא שהקודם לאצילות גדול ומקיף הכל והמאוחר לאצילות קטן ומוקף מהכל \nוכלול מכלן וזהו כגלדי הבצלים וכמו שהארץ השפלה הזאת היא קטנה והיא באמצע כל \nהנבראים כחרדלא בעזקתא והנה היא כלולה מכל היסודות והיא באמצע כל כמו לב בגוף האדם, \nכך כביכול העטרה. \n\n"},{"index":3,"he":"ולפיכך נקראת ארץ החיים והלב. והסתכל ותראה כי העטרה כלולה מהצדיק ומכל העליונים, \nמיוחדת בהם ומוקפת מכלם ומקבלת מכלם. וכן הצדיק וכן ההוד וכן הנצח וכן הגבורה וכן \nהחסד וכן הבינה כולל הכל ומיוחדים זה בזה וכל א' כלול מכולם וכולם מיוחדים בו והכל \nמיוחד בא\"ס בסבת הסבות עכ\"ל. והוא ראייה מוכרחת אל דעתנו אות באות תיבה בתיבה. ועוד \nיש לנו ראייה וסמך בזוהר פ' תרומה (דף קס\"ה.) וז\"ל ר' יוסי אמר תשע רקיעין אינון \nושכינתא איהי עשיראה. דאי תימא בגין דכתיב עשר בר משכינתא איהי, אי הכי שכינתא חד \nסרי איהי דקיימא על י'. אלא ודאי ט' אינון ואינון ט' יומין דבין ר\"ה לי\"ה וי\"ה איהו \nעשיראה. כגוונא דא משכן דאיהו י' יריעות. י' רקיעין רזא דרזין דלא אתמסר בר לאינון \nדידעי חכמתא. וכלא איהו ברזין דבוצינא קדישא דאיהי גלי רזא דכל רקיעא ורקיעא ואינון \nשמשין דמשתמשי בכל חד וחד. ז' רקיעין אינון לעילא וז' רקיעין אינון לתתא כגוונא \n"},{"index":4,"he":"דלעילא. ז' רקיעין אינון דבהון כוכביא ומזלות לאנהגא עלמא דא כפום אורחיה כמה \nדאצטריך ליה. בכלהו שביעאה עדיף. בר תמינאה דקא מדבר לכולהו וקיימא על כלהו. דכתיב \nסולו לרוכב בערבות. מאן רוכב בערבות ומאן איהו ערבות. אלא ערבות דא רקיעא שביעאה. \nאמאי אקרי ערבות על דאיהו כליל מאש ומים כחדא מסטרא דדרום ומסטרא דצפון ואיהו מעורב \nמתרין סטרין. עכ\"ל לענייננו. ופי' המאמר, שלמעלה מן הענין דרש ר' חייא בפי' הפסוק \nואת המשכן תעשה עשר יריעות וגו', ורבי יוסי הוקשה לו בפסוק שאמר ואת המשכן תעשה עשר \nיריעות וידוע כי המשכן היא שכינה מלכות וא\"כ האיך אמר שיעשה עשר יריען שהן ע\"ס על \nהמשכן שהיא המלכות. נמצא לפי\"ז שהספירות אחד עשר, וזה הפך האמת שהם י' ולא ט' י' \nולא י\"א וכמבואר בשער י' ולא תשע. לזה אמר שלא היוד יריעות יחייבו עשר ספירות זולת \nהשכינה. אלא ט' רקיעין אינון. פיר' ט' ספירות לבד הם על השכינה והשכינה היא \n"},{"index":5,"he":"העשירית. ונקט לישנא דט' ולא אמר י' רקיעין אינון ושכינתא חדא מנייהו שהוא יותר \nמדוקדק שהשכינה ג\"כ נקרא רקיע כמבואר מתוך דבריו. הטעם מפני כי מקום הטעות והשגיאה \nהיה מפני שאמר ואת המשכן שהיא השכינה תעשה עשר יריעות כנראה שעשר ספירות הם על \nהמלכות. ולשמור עצמנו מן השבוש הזה אמר נגד הטעות תשע רקיעין והשכינה שהיא המשכן \nהיא עשירית אל הרקיעין והיינו דקאמר ושכינתא איהי עשיראה. דאי תימא בגין דכתיב עשר \nוכו'. פי' שאם תרצה לומר כי מטעם שאמר הכתוב ואת המשכן תעשה עשר יריעות ולא אמר ט' \nיריעות נראה שהם עשר מלבד השכינה ח\"ו. א\"כ נמצאת אומר שהם אחד עשר והמשנה בס\"י אמרה \nי' ולא י\"א. ולכן לא רצה לומר אלא אי הכי שכינתא חד סרי. ובהזכירו מלות חד סרי מי \nלא ידע המשנה שאמרה עשר ולא אחד עשר והמוסיף על עשר אינו מן השם. אלא ודאי ט' אינון \nוכו'. ואין כונת רבי יוסי לומר שיום הכפורים היא המלכות וי' ימי תשובה הם מלמעלה \n"},{"index":6,"he":"למטה. לפי שכבר מבואר בזוהר ובתיקונים ובכמה מקומות כי יום הכפורים הוא בבינה והעד \nעל זה ה' ענויים והוא מעין עולם הבא כמו שארז\"ל (ברכות דף י\"ז.) העולם הבא אין בו \nלא אכילה ולא שתייה וכו'. אבל כונת רבי יוסי אינו אלא לומר לנו כי הספירות הם עשר \nבדמיון אותן הימים שאינם אלא עשר. ואם היו הספירות י\"א יהיו הימים י\"א. וכמו שהימים \nט' ויום הכפורים עשירי כן ראוי לענין הספירות כי המשכן עצמו העשירי. והענין כי עשרת \nימי תשובה הם ימים שבתשובה שהיא הבינה והנה היוד היא התשובה עצמה רצה לומר המדרגה \nהעליונה שבה והיא נכללת בעשרה ימים שהם עשר ספירות והיא מכלל הימים. כן ענין המשכן \nעצמו הוא היריעה העשירית והספי' העשירית. וכונת הכתוב באמרו ואת המשכן תעשה וכו' \nהכונה כי מציאות המשכן תעשה שתהיה כלולה מעשר ספירות שהם י' יריעות וכל העשר היינו \nהמשכן. לא שהמשכן אחד והיריעות עשר בפני עצמן כדקא ס\"ד שאם כן יעלו לאחד עשר, אלא \n"},{"index":7,"he":"שהמשכן היינו כללות עשר יריעות. וזה שאמר רבי יוסי כגוונא דא משכן איהו יו\"ד \nיריעות, פי' המשכן הוא קבוץ היו\"ד היריעות דהיינו מה שאנו אומרים מלכות כלולה מי' \nוכמו שבארנו בשערים הקודמים ונבאר בשער מהות וההנהג' ב\"ה. רזא דרזין וכו', הפליג \nבשבח החכמה ומעלתה. דאיהו גלי רזא בכל רקיעא ורקיעא ואינון שמשין וכו'. הכונה כי כל \nמדה כמה מלאכים ממונים על ענין פעולת המדה ההיא והמלאכים מקבלים כח הפעולה מהשרשים \nהעליונים על ידי משרתים המתקרבים אל מקורם הם אותם אשר נבאר בשער היכלות הקדושה. \nומאותם הקרובים אל השרשים היושבים ראשונה בהיכל מלך משתלשלים כמה אלפים ורבי רבבות \nממדרגה אל מדרגה ומעלה לעלול עד הגיעם אל העולם [הזה]. והענין הזה נתבאר בדברי \nהרשב\"י ע\"ה מקומות רבו מספר. ואלו המלאכים הנז' הם נקראים משרתים לאותם הרקיעים \nהעליונים הם הספירות וזהו כונת רבי יוסי הנה באמרו ז' רקיעים אינון לעילא, פירוש ז' \n"},{"index":8,"he":"ספירות לבד הם המשמשים העקריים להנהגת העולם, ולכן בנין העולם ז' ימים עם יום השבת \nלהיות כי עקר ההנהגה עם הז' האלה. וכמו שלמעלה הם ז' מנהיגים, כן ברקיעים התחתונים \nהמנהיגים העולם הם ז', דהיינו ז' כוכבי לכת. ואמר כי למעלה מששה רקיעים הוא רקיע \nשביעי משובח מהששה אשר למטה ממנו והוא נקרא ערבות מלשון ערוב שבו מתערבות ב' מדות \nדהיינו מזיגתו בין הדין והחסד והערבות הוא התפארת המערבם וקראו שביעי עם היותו חמשי \nלמטה מגדולה וגבורה מן הטעם שבארנו בשער סדר האצילות בפ\"ו. ואמר שיש רקיע שמיני \nרוכב על הכל, דהיינו הבינה שהיא האם הרובצת על הבנים. והנה נכלל ביאור המאמר ומתוכו \nלמדנו ענין האצילות שהם כדמות הגלגלים הסובבים העולם הזה זה בתוך זה כגלדי בצלים \nומטעם זה קראם רקיעים והנהגתם כהנהגת הרקיעים התחתונים והם גלגלים מקיפים כל אשר \nבתוכם כחרדלא בגו עזקתא. וברוך ה' אשר הפליא חסדו לנו בעיר מצור ומצאנו לנו סעד \n"},{"index":9,"he":"וסמך מתוך דברי הזוהר קראי כולהו אליבא דרשב\"י כנודע ואין לענין זה ספק: \n \nשער ו פרק ו\nפרק ששי: \nאחר שבפרק הקודם הארכנו בפ' צורת האצילו' ועמידתן והכרחנוהו ואשרנוהו וקיימנוהו \nכדחזי. ראוי לראות כי נמצא הצורה הזאת הורסת כל הבנין שבנינו בפרקים הקודמים מענין \nצורת האצילות שהם ג' ימינים וג' שמאלים וג' אמצעיים. ולפי\"ז אין זה לצורתו כי כלם \nזב\"ז ואין בהם לא ימין ולא שמאל. השתא הא והא הם דברי הרשב\"י, ואין ראוי לומר שיהיו \nחולקים דבריו קצתם אל קצתם. וכן בעל ספר מאירת עינים, שכתב הצורה ההיא שכתבנו לעיל \nבפרק ב', ואחר כך כתב הצורה הזו וחזר בו תוך כדי דבור, והוא אמר לעיל שהמכחיש הצורה \nראשונה דור תהפוכות וכו', וזה דוחק גדול. ולתקן הענין הזה נאמר שאלה נשאלה בין \nהחוקרים בענין המלאכים אשר כנו אותם בשם שכלים נבדלים ואמרו כי אחרי שהם פשוטים \nרוחניים ורחוקים מכל מאורעי הגוף אם כן במה יפרדו אל מנין העשרה. וכתב ענין השאלה \n"},{"index":10,"he":"הזאת הרמב\"ם ע\"ה בפ\"ב מהלכות יסודי התורה וז\"ל ובמה יפרדו הצורות זו מזו והם אינם \nגופים. ותירץ לפי שאינם שווים במציאות אלא כל אחד מהם למטה ממעלתו של חבירו, והוא \nמצוי מכוחו זה למעלה מזה, והכל נמצאים מכח של הקב\"ה עכ\"ל. והכוונה כי הוא הפליג שם \nבשלילות הגוף ומאורעיו במלאכים והוקשה לו כי אחר שהם רחוקים ממאורעי הגוף ואחר שאין \nהנמצאים השוים במציאות נפרדים זה מזה אלא במאורעות הגוף ואחר שהמלאכים אין להם \nמאורעי הגוף א\"כ במה יפרדו להיותם עשרה מדרגות כמו שמנה הוא בעצמו. ותירץ לפי שאינם \nשווים במציאותם. פי' כי אמת הוא כי השוים במציאותם לא יפרדו אלא במאורעי הגוף \nוהמלאכים שהם נפרדים עם היות שאין להם מאורעי הגוף הטעם הוא מפני שאינם שוים \nבמציאותם אלא עלולים זה מזה וכ\"א מהם למטה ממעלתו של חבירו וכו'. והרב ר' שם טוב בן \nשם טוב בספר האמונות שער ד' פרק א' ב' ג' הכריח בראיות ברורות שאין דעתם צודקת. \n"},{"index":11,"he":"וז\"ל הנה לדעתם אין בין עילת העילות אליהם אלא שזה עלה אל העלולים ממנו ואין בנו כח \nלידע דבר אחד מחילוף בין הסבה הראשונה לאחרון מהם וכו' כי אם מעילה לעלול כלומר כלם \nיתיחדו באחדות גמור כי אין ביניהם לא חבור ולא פירוד ואין להם מקום כלל כי אינם גשם \nולא כח בגשם אלא שכל נבדל אבל הסבה למעלה מן המסובב והעילה למעלה מן העלול ונמצא \nשהסבה הראשונה סבה לכלם והעלול הראשון עילה לכל העלולים שלמטה ממנו והם למעלה מן \nהתחתונים. ועוד הרב הכחיש סברא זו במלאכים מפני שהוכרח בדברי רז\"ל שהמלאכים נבראו \nביום ב' או ביום ה' כפי מה שנחלקו בזה חז\"ל (בב\"ר פ\"ג) ואמר שאם היו המלאכים כאחדות \nהשם איך אפשר לומר שאחר בריאת שמים וארץ נבראו והוא נמנע כמו שנמנע לומר שקדמו לסבה \nראשונה. ועוד איך צודק בהם לשון בריאה. ועוד הכריח מפ' וירא אליו ממראה אברהם שראה \nאותם כדמות אנשים והכריח שם כי לא יצדק לומר שהיה במראה הנבואה. עכ\"ל השגותיו. והנה \n"},{"index":12,"he":"הכריח על פי השאלות האלה שהם הויות דקות מתגשמים בגוף דק וזך ולזה הכריח מדברי רז\"ל \nוכמו שנבאר בשער ההיכלות בס\"ד. ועתה נשאל אנחנו בענין הספירות כשאלתם ממש שאחר \nשהפלגנו בשערים הקודמים בענין הספירות והרחקם מן הגוף ומאורעיו א\"כ במה יפרדו אם הם \nשוים במציאותם. ונשיב כפי תשובתם שהפרדם הוא במה שאינם שוים במציאותם כי הכתר מצוי \nמא\"ס ולא כן חכמה שמציאותה הוא מן הכתר ולא כן הבינה שהיא מצויה מן החכמה ולא כן \nהחסד שמציאותה מן הבינה ולא כן הגבורה שמציאותה מן החסד ולא כן הת\"ת שמציאותה מן \nהגבורה ולא כן הנצח שמציאותה מן הת\"ת ולא כן ההוד שמציאותה מן הנצח ולא כן היסוד \nשמציאותה מן ההוד ולא כן המלכות שמציאותה מן היסוד והנה עתה הם נפרדות זו מזו במה \nשכל א' עילה לחברתה. ועתה בספירות לא יקשה עלינו מה שהקשה הרש\"ט לדברי הרמב\"ם. מפני \nשהספי' קדמו אל בריאת שמים וארץ ואינם נופלים תחת הזמן, אלא אדרבא הם שרש אל הזמן. \n"},{"index":13,"he":"כי ו' ספירות הם שרש ו' ימים, ושביעית יום שבת. כאשר יתבאר בשער ערכי הכנוים בע\"ה. \nועליהם אז\"ל (בב\"ר פ\"ג) מלמד שהיה סדר זמנים קודם לכן. וגם לא יקשה עלינו שנראו \nלנביאים, שמעולם לא ראו הנביאים עצם הספירות ממש, ואפילו למשה רבינו ע\"ה נאמר שמות \nלג כג) וראית את אחורי וכו'. ומה שאנו אומרים שנבואת מרע\"ה בת\"ת ושאר הנביאים \nבמלכות. וכן מה שאנו אומרים כי נצח והוד הם ב' נביאי קשוט. אין הכוונה בכל זה שהיו \nמשיגים ממש בספירות, אלא שמשם יניקתם. אבל השכלתם הי' בהיכלות. וכן פי' הרשב\"י ע\"ה \nכמו שנבאר בשער היכלות בפ\"ב בהיכל שני בס\"ד. כיון שלא יקשה עלינו קושיותיו. א\"כ \nכשנשאל מאחר שהספירות בלימה כדפי' בשערים הקודמים א\"כ במה יבדלו. אף אנו נאמר שהם \nנבדלות במה שהאחת עילה לחברתה כאלו נרצה שאין הבדל בין הכתר למאצילו אלא שהמאציל \nעילה אל הנאצל. ואל היותר מזה הם מיוחדים תכלית היחוד אבל בין הא\"ס והכתר בסבות \n"},{"index":14,"he":"היות הכתר נאצל ולא מאציל וא\"ס מאציל ולא נאצל הבדל הרבה יש כדפי' לעיל בשער אם \nהא\"ס הוא הכתר ובשער עצמות וכלים. וזה ברור כי הכתר נאצל והא\"ס המאציל לא נאצל. אבל \nמצד רדתם הספירות מאתו אינם יורדות אלא בענין שבין מאציל לנאצל ומה שבין עילה ועלול \nוכן יורדת החכמה מהכתר והבינה מחכמה וכן שאר הספירות כירידת העלול מן העילה. והענין \nכי המלכות משיג היסוד אבל לא כשיעור שישיג את עצמו. והיסוד משיג עצמו ומשיג המלכות \nביותר שלימות שישיג המלכות את עצמו. וכן אינו משיג בהוד כשיעור שישיג את עצמו. \nוההוד משיג את עצמו יותר ממה שהשיג היסוד. וכן משיג המלכות ביותר השגה ממה שישיג \nהיסוד וכ\"ש המלכות בעצמה. וכן הנצח תתעלה ידיעתו את עצמו ממה שישיג ההוד. וכן ישיג \nהיסוד יותר ממה שישיג ההוד וכ\"ש היסוד. וכן ישיג המלכות יותר ממה שישיג היסוד וכ\"ש \nהמלכות עצמה. ועל דרך זו ג\"כ יתעלה השגת היסוד בהוד מהשגת המלכות בהוד וכן תתעלה \n"},{"index":15,"he":"השגת ההוד בנצח מהשגת היסוד וכן תתעלה השגתם זו על זו עד המדרגה הראשונה. וענין זה \nעיקר גדול במציאות כאשר נרחיב ביאור בספר אור יקר בס\"ד. וידענו שיקשה בעיני המעיין \nשא\"כ נמצאו שהחכמה אינה מתייחדת עם המאציל וכן בינה עם הכתר מאחר שמה שהוא עלול \nממנו זו עילתו וקשר העלול עם עלתו לא עם עלת עלתו בעצם. נשיב על זה כי אמת הוא יפה \nכוון השואל וצדק בגזרתו שאינם מיוחדים מצד זה, אבל הם מיוחדים מצד אחר כל אחד בכלם \nוכלם בכל אחד בערך בחי' כללותם מיו\"ד. והנה לפי\"ז יש לכתר עם הגבורה יו\"ד יחודים \nוהם כתר שבכתר עם כתר שבגבורה והחכמה שבכתר עם חכמה שבגבורה ועד\"ז שאר המדרגות וכן \nלכל הספירות. ואחר שנתבאר כי על דרך הכללות עולה הספי' במציאותי' לאין תכלית כמו \nשנבאר בשער מהות והנהגה פרק ב' בס\"ד. ולפיכך יעלה ביחוד לאין תכלית וזהו בערך יחודם \nוקשורם הנאצלים הם בעצמם. ובמאציל הם מתייחדים בשתי פנים האחד בערך קשורם עם שרשם \n"},{"index":16,"he":"הנעלם למעלה כמבואר בשער הצחצחות. והב' בבחינת האור העצמות המתפשט בתוך המדרגות \nשהוא עצם האלקות בלתי מתחלק לחלקים האלה אלא ע\"י הספירות כדפי' בשער עצמות וכלים. \nוהעצם המתפשט מיוחד במקורו כנצוץ השמש המיוחד בשמש וכדמיון הנפש המיוחדת בכחותיה \nשמתפשטות בגוף. והספי' עצמה מתייחדת בעצם המתפשט תכלית היחוד כמו שמתייחד הנפש עם \nהגוף לסבות כאשר נבאר בשער הנשמה. והנה אחר שנתבאר ענין קשורם וענין יחודם וענין \nהבדלם שהם כדמיון עילה ועלול סבה ומסובב נמצא האצילות מנורה של פרקים מיוחדים \nומקושרים תכלית היחוד והקשר והחשק. ועל ענין זה נכרת ברית למתעסקים בחכמת הפרדס. \nוזה הי' טענת אלישע שע\"י כך נעשה אחר. וזה היה חטא אדם הראשון שבא לפרק את האהל \nונמצא מפרק בשבת ולכן חייבו. והמתבונן ענין זה העסק צריך ליזהר שלא יעשה כתבניתם, \nולכן המעיין יעסוק בפרק זה ובו ימצא מרגוע לנפשו ונפשו בטוב תלין ושכן לבטח ואין \nמחריד: \n \nשער ו פרק ז\n"}]}
