{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-35","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":35,"title":"שער ח פרק ח","hebrewTitle":"שער ח פרק ח","segments":[{"index":1,"he":"שער ח פרק ח\nפרק שמיני: \nראוי להקדים כי הרשב\"י ור\"א ע\"ה לא נכחד מהם ולא נעלם לכל אחד מהם תשובת חבירו. ולא \nהפסיק אחד לחבירו בדברים עד שהשלימו כאו\"א מהם עיקר כונתו בתשובתו ועכ\"ז דבריהם \nנכוחים וישרים. ועיקר כונת ר\"א בשאלתו הוא לשלול שני תשובות הנופלים בשאלתו. וכוון \nלהוכיח שאין האחת מספיק לשאלתו ולא שתיהם יחד. והשתי תשובות הם. אחת לומר מפני \nשהדין נכלל עם הרחמים והרחמים עם הדין לזה לא יקשה בהיות שם הרחמים עמו קצת דין הכל \nלפי התגבורת, ר\"ל כאשר יגבר הדין עם הרחמים לעתות יתייחס בשם הרחמים וזהו לזמנים \nידועים. שנית שמן הראוי ששם הרחמים יורמז בו הדין ולא יפרדו כמו שאין הפעולות \nנפרדים כלל שהדין והרחמים יחד מסכימים בכל פעולה כמו שנתבאר לעיל פ\"ו וכיון שפעולות \nהרחמים נכללת בה הדין ראוי שיתיחס שם אחד לשניהם. והן אלה ב' תשובות עד שבכל אחד \nמהם ראוי שיבא שם בן ד' בנקודת אלקים. ויש חילוק ביניהם. כי התשובה הראשונה הוא טעם \n"},{"index":2,"he":"נכון אלא דקשה שלפעמים ראוי שיקרא הרחמים בשם המורה על כללות הדין עמו הכל לפי \nהתגבורת ולפי המזיגה. השנית הוא טעם נכון אלא שלעולם ראוי שיקרא הרחמים בשם המורה \nעל כללות הדין עמו. ולשלול ב' תשובות אלה כוון ר\"א בלשון שאלתו באמרו הא תנינן \nאלקים בכל אתר דינא פי' אחר שכבר קדם לנו שיש שם לדין בפ\"ע עם היות שאין דין פשוט \nשלא יתערב עמו רחמים, והוא שם אלקים שהוא שם הדין בלא רחמים כלל. א\"כ ראוי ששם בן \nד' יבא לעולם המורה רחמים בלי תערובת דין כלל. וזהו הטעם אל התמידות, כי כמו ששם \nאלקים כנוי אל הדין בלי הצטרפות הרחמים, כן ראוי בשם בן ד' שיהיה לעולם מורה על \nהרחמים בלי תערובת דין. והרי נדחה התשובה השנית במה שאמר שאין לומר שאין ראוי שיקרא \nשם הרחמים בלי תערובת דין מפני כי הרחמים נכללים עם הדין. כי כמו שהדין נקרא בשם \nאלקים בלא הצטרפות הרחמים עם היות שאינו נמצא בפ\"ע, כן שם בן ד' ראוי שיקרא בשם \n"},{"index":3,"he":"פשוט לרחמים בלי תערובת הדין עם היות שיהיה הדין נכלל עמו. ולתשובה שהיא פרטות לומר \nשלפעמים לפי התגבורת והמזיגה יקרא בשם הדין ויזכר בכלל שם הרחמים מפני שנתגבר הדין \nונמזג עד שיעלה בשם. לזה אמר אלקים בכל אתר דינא פי' שם אלקים בכל מקום הוא דין כי \nאפילו שיגבר הרחמים קצת עכ\"ז לא ישתנה אלא בכל מקומות כתיב בשוה אלקים מורה על הדין \nועל התוקף. ולפי\"ז ג\"כ שם בן ד' ראוי שלא ישתנה אלא שיקרא לעולם בשם רחמים פשוטים \nכמו שידעת כי שם בן ד' במילואו עולה מ\"ה שהוא חכמה כ\"ח מ\"ה המורה על הרחמים כנודע \nויתבאר עוד. ואמר אית אתר דאיקרי אלקים כגון וכו' כוון בשאלתו ג\"כ אל שאלה אחרת כי \nמעולם לא נמצא שם בן ד' בנקודות אלקים אלא עם שם אדני. וצריך לדעת הטעם למה כי מה \nיחס זה אצל זה. והנה נתתרצו הקושיות הא' הב' והג'. [ועל הקושיא] הד' ששאלנו דאעיקרא \nדדינא פירכא וכו', נאמר שכבר ידע ר\"א שהבינה נקרא כן מפני הרכבת הדין והרחמים אבל \n"},{"index":4,"he":"עיקר שאלתו היה שיתייחס הענין הזה בשם אחד שיתישב ולא בשם בן ד' כי אין השם הזה \nראוי לכך מן הטעם שאמרנו. אבל יורכב שם אחד מאותיות המורים על הדין ועל הרחמים \nויתיחס בבינה. ועל שאלתו זאת השיב הרשב\"י ע\"ה טעם כעיקר ואמר, הכי הוא וכו' פי' \nשהכתוב בא להודיענו ולהוציאנו מהכונה הזאת באמרו וידעת היום והשבות וכו'. פי' כי \nאע\"פ שתמצא ששם בן ד' הוא רחמים פשוטים באותיותיו ובעניינו, עכ\"ז תדע כי ידוד הוא \nהאלקים בו כח הדין החזק ואל תתיאש מן הפורעניות כי אפילו במדת הרחמים לפעמים יתרכב \nהדין ויתהפך אליו. וזהו פי' וידעת היום וכו'. והשיב רבי אלעזר ואמר מלה דא ידענא. \nפי' כי לא מפני העלמת הפסוק הזה שאל שאלתו. אמנם הפסוק הזה אינו הכרח כלל. הרי כמו \nשהודיע לנו הכתוב הקדמה זו כי לפעמים בשם בן ד' שהוא רחמים יתערב הדין כן בהכרח \nלפעמים עם הדין יתערב הרחמים וכמו שבמקום שנתערב הדין עם הרחמים לא נזכר בשם אלקים \n"},{"index":5,"he":"נקודה או ענין שיורה עליו כן בשם בן ד' אין ראוי שיזכר הדין. וזה רצה באמרו דבאתר \nדאית דינא אית רחמי פי' גם במקום הדין יש רחמים ועכ\"ז לא נזכר בשם הרחמים כלל, כן \nבאתר דאית רחמי אע\"פ שיש דין אין ראוי שיזכר הדין ההוא. ודקדק עוד באמרו ולזימנין \nבאתר דאית רחמי וכו' כי במקום הרחמים יש הדין לפעמים ולעיתים רחוקות, ובמקום שיש \nדין לעולם מתערב שם הרחמים כי לא יעיר כל חמתו ומדה טובה מרובה ממדת פרעניות. ועתה \nהשתא ומה במקום שהוא תמידי רחמים מתערבים עם הדין שהיה ראוי שיזכר לפי תמידותו \nועכ\"ז לא נזכר ולא עלה בשם, במקום שהוא הדין לעתים רחוקות ולזמנים ידועים לא כ\"ש \nשאין ראוי שיזכר בשם. ולזה השיב הרשב\"י כי אדרבה ממקום שבאת, כי זה שהוא תערובות \nהרחמים לעולם, הוא נכלל הכל בשם אלקים. אבל כאן שהוא דבר מתחדש מזמן לזמן הדין \nהמתגבר ההוא ראוי שיקרא בשם. וזה שאמר ת\"ח דהכי הוא. פי' כמו שאמרת וממקום שבאת כי \n"},{"index":6,"he":"שם בן ד' בכל מקום הוא רחמים ולפיכך כשיתעורר עליו הדין מפני הרשעים שמהפכין, ר\"ל \nהיפוך הרחמים עצמם אל הדין, ולכך אז ראוי שיזכר בשם בן ד' הדין בעצמו. ואעפ\"י שכתיב \nשם בן ד' קרינן ליה אלקים, הכונה להראות כי אעפ\"י שאנו קוראים אותו אלהים עכ\"ז עקרו \nהרחמים. ואמנם בשם הדין קרינן ליה קריאה בעלמא כי הוא מושאל אל הקריאה לבד אלינו לא \nבערכו, כי בערכו הוא רחמים שם בן ד' כתיב אלא אנן קרינן ליה קריאה בעלמא. ולפיכך \nאינו כל כך דוחק. ובזה נתרצו הקושיא ה' ו'. אבל ת\"ח רזא דמלה וכו'. דע כי עתה בא \nלומר איך שם בן ד' בנקודות אלקים הוא בבינה ונקרא כן מפני שמגבירין עליו הדין \nשמהפכין רחמי לדינא ממש וזהו עיקר התשובה והכל תשובה אחת. וכן בא לתרץ מה ששאל למה \nבא שם בן ד' בנקודת אלהים לעולם ביחוד שם אדני. ולתרץ זה הוכרח לומר תלת דרגין \nאינון כו' כי המדרגה הג' היא מלכות והמלכות נק' אדני לשון דין מצד הבינה (אולי צ\"ל \n"},{"index":7,"he":"הגבורה וכ\"מ לקמן ובפ\"ט) הנקרא אלקים והכל אחד מיוחד והם ג' מדרגות והם אחת. כי \nמטעם היחוד שמתיחדים יתיחס שם אדנ\"י אל המלכות מצד הבינה [הגבורה] הנקרא אלקים. \nוכאשר המלכות נקרא בשם אדני אז הבינה נקרא בשם בן ד' בנקודות אלקים. ואלקים ושם \nאדני שניהם מורין על הדין והכל אחד בזמן מיוחד. ויחוד המלכות עם הבינה בבחינת הדין \nהוא הגבורה הנק' אלקים. נמצא עתה שהם ג' מדרגות והם מיוחדות יחוד האמיתי והם שלשה. \nוז\"ש תלת דרגין אינון, פי' הבינה והגבורה והמלכות ומפני שלא יתמה המעיין שלא יקרא \nהגבורה אלקים אלא ביחוד הבינה וכן המלכות אדנ\"י אלא ביחוד הגבורה, ומזה יומשך דוחק \nכי היה מן הראוי שלא ימצא שם אלקים אלא בייחוד שם בן ד' בנקודת אלקים וכן אדני. \nוחוייב שיבאו שלשתם לעולם יחד, וזה אינו. לזה הצילנו מן השיבוש ואמר. וכל דרגא \nודרגא בלחודוי פי' שאין מן החיוב שיהיו שלשתם יחד אלא כל אחד ואחד לבדה, ועם היות \n"},{"index":8,"he":"ששם בן ד' בנקודת אלקים מתייחד לעולם בשם אדני הוא מן הטעם אשר נבאר. והנה בזה \nנתרצו הקושיא הז' והח' והט'. ת\"ח כולהו נטיען. כבר בארנו בשער סדר האצילות שהבינה \nעם היותה שרש הדין ועקרו כמו שנבאר עכ\"ז ממנה נתפשטו החסד והרחמים והדין וממנה \nנתאצלו ג' קוין בסוד חסד דין ורחמים, ג' אבות גדולה גבורה תפארת, ובנים נצח הוד \nיסוד. והנה הענפים והספירות הם ז' ימי הבנין יבחנו בשתי בחינות בחינת הדין לכלם \nובחינת הרחמים לכלם. ובערך בחינת הרחמים נקראים נטיעות שהם גדילות על מימי הרחמים \nלכלם יושפע הברכה. ובערך בחינת הדין נקראים נרות דולקות של אש וזהו שקראן כאן \nלספירות נטיעאן בערך הרחמים ובוסינין בערך הדין. ומטעם שהוצרך להכריח ששם בן ד' \nבנקודת אלקים בבינה, פי' שממנה יצאו הדין והרחמים כמו שנבאר כי זו טעם ההקדמה \nוהאריכות הזה. לכן נקט שתי בחינות האלה שבהם יבחנו הספירות. ומטעם כי עוד יבחנו כל \n"},{"index":9,"he":"אחת מב' בחי' לשתי בחינות אחרות והם דין מועט ודין מרובה רחמים מועטים ורחמים \nמרובים. ופי' שאעפ\"י שיהיו כל הספירות נוטים אל צד הרחמים, יש בחינות אל הנטייה \nההוא. או שיהיה תגבורת הרחמים שלא עלה בה הדין בשם ועכ\"ז אין התגבורת כ\"כ כי עדיין \nאין הדברים בשלימות עם היות שהוא רחמים, וזהו אנו מכנים בשם הרחמים מועטים. והשנית \nשיהיה כח הרחמים גובר והאור מתגלה והשפע מתרבה עד שיטפו ההרים עסיס וגו', וזה אנו \nמכנים בשם רחמים מרובים. וכאשר לא יהיה אחד משתים, אלא שיהיו הספירות כלם נטייתם אל \nצד הדין והדין מתרבה אבל לא ח\"ו תגבורת הדין עד להשמיד אלא דין סתם, זה אנו מכנים \nבשם דין מועט. וכאשר יגבר כח הדין והזעם מתרבה והדין הווה כמו בזמן המבול וחורבן \nבית המקדש שהיה הדבר ח\"ו קרוב לכליה, זה אנו מכנים בדין מרובה. ולהיות שישפע בספי' \nבבחינות הדין והרחמים ד' שפטים האלה אמר כולהו נהירין ומתלהטן פי' הבוסינין שהוא \n"},{"index":10,"he":"בחינות הספי' בערך הדין. נהירין בערך דין מועט, ומתלהטן בערך דין מרובה שהוא אש \nהתלהבות אש הגבורה ודינה. וזה שאמר נהירין ומתלהטן בערך ב' בחינות אלו. ובערך \nהרחמים אמר ומתשקיין ומתברכאן. ומתשקיין, בערך ההשקאה הצריכה אל הנטיעות שהוא \nהרחמים אך לא בעצם. ובערך הרחמים המרובים אמר ומתברכאן, שהוא כמו בריכת מים. ובזה \nנתרצה הקושיא י'. מההוא נהרא דנגיד ונפיק פי' ד' בחינות אלו שפירשנו שהם הדין מועט \nודין מרובה ורחמים מועטים ורחמים מרובים הכל נשפע מהבינה הנקרא נהרא דנגיד ונפיק \nכדפי' במקומות רבים, וקרא לבינה בשם נהר מפני ששם זה מתייחס לבינה בערך ההשקאה \nכנודע: \n \n"},{"index":11,"he":"שער ח פרק ט\nפרק תשיעי: \nדכלא כליל ביה וכו'. להבין הענין הזה צריך שנקדים כי הקדושה והאצילות אינה כדרך שאר \nהעניינים. כי הקדושה היא מתרבה לעולם. וכאשר נתאצלו המדרגות מבינה שהיא מקום הנטיעה \nהראשונה אל מקום השתילה לא מפני כן נתבטל המציאות הנטוע מכל וכל, אבל אדרבה נשאר \nהמציאות הראשון יותר דק ויותר בהיר מהשני. והמציאות הראשון הוא שורש ומקור ושביל \nשדרך בו תקבל השפע המציאות השני התחתון. כיצד המציאות הנבחר הנשאר תוך הבינה דק \nתכלית הדקות וקרוב אל המאציל שרש השרשים, ולכן מפני קורבתו אל מקורו הוא שביל ומקור \nאל עצם הספירות הנאצלות למטה. נמצא לפי זה שחסד הנטוע שבתוך בינה מקור לחסד הנאצל \nבמקומו. ואל יתדמה המשכיל שירד בזה לסוף דעתינו במציאיות, כי הענין צריך אל שער \nהמציאות שבו יתבאר הקדמה זאת בארוכה. ומלבד המציאות הזה אשר לספירות בבינה יש להם \nשם עוד מציאות אחר על דרך הקדמה זו ואעפ\"י שאינו נעלם ומשובח כזה הראשון. והוא אחר \n"},{"index":12,"he":"שנתאצלו הספירות למטה במקומם הנה בעלות הרצון ית' מאתו יתעלו הספירות ויחיחדו אל \nהמקום אשר נאצלו ושם יקבלו רוב שפע וברכה. וכאשר יחזרו אל מקומם ישאר מציאות עלייתם \nשם אחר שנתאצלו למטה והוא דק ונבחר אך לא כמציאות הראשון, והטעם כי המציאות הראשון \nהוא דק תכלית הדקות מפני שימצא ממציאות הספירות קודם אצילותם והגלותם והתעבם כלל \nאבל המציאות השני הוא מציאות מתמצא מהספירות אחר האצילות וההגלות ואין מציאותם דק \nכל כך כראשון. ועוד כי הראשון הוא מציאות מתמצא מהספירות מלמעלה למטה בעת אצילתם. \nוהשני הוא מתמצא ממטה למעלה אחר האצילות. ויש הבדל גדול כי זה משפיע וזה מושפע כמו \nשנבאר בשער ממטה למעלה. והנה ב' המציאות האלה הם מקורי הספי'. המציאיות הראשון הדק \nהוא מציאות נבחר שבו יושפע הבחינה הנבחרת שהיא רוב שפע וברכה, ובמציאות השני יושפע \nשפע מועט רחמים מועטים. אמנם דין מועט ודין מרובה הוא בצד גבורה לבדה כאשר ביארנו \n"},{"index":13,"he":"לעיל פרק ו' ונבאר מזה. והנה אל שתי המציאיות האלה כיון כאן באמרו דכלא כליל ביה \nוכללא דכלא ביה. פירוש אל המציאיות הנבחר הראשון אמר דכלא [כליל] ביה, פי' כל ההיקף \nנכלל בו בסוד מציאותם הדק קודם הגלותם ואצילותם. ובסוד המציאות השני שהוא כולל \nהספי' המתגלה אמר וכללא דכלא ביה, פי' כללות הספי' אחר אצילותם כלם בו למעלה בבינה. \nוטעם כל האריכות בהקדמה זו הוא להכריח הכונה מענין הדין בבינה שבו סובב עקר הדרוש \nכמו שנבאר והנה נתרץ הקושיא י\"א. והאי נהרא אתקרי אם לגנתא וכו'. כבר נודע ענין אב \nואם העליונים שהם חכמה ובינה כמו שנבאר לקמן פי\"ז. והנה לא יתייחס אם בבינה אם לא \nביחוד האב שהוא חכמה. כי ע\"י החכמה שהוא משפיע נקרא הבינה נקבה מקבלת, ואם אין חכמה \nזכר אב אין בינה אם נקבה. וכן בארו בתיקונים, והכריח הענין מן הכתוב (משלי ב ג) כי \nאם לבינה תקרא שפי' אל תקרי אם אלא אם. והכתוב אמר שהבחינה הנקראת בינה היא הבחינה \n"},{"index":14,"he":"הנקראת אם. ואינה נקראת בינה אלא ביחודה עם בעלה ע\"י הדעת. וצירופה ב\"ן י\"ה. וכמו \nשמבואר אצלינו בפי' המאמר במקומו. ונחזור אל ענייננו, כי הבינה נקראת אם מצד יחודה \nעם החכמה. ועתה כבר נודע כי הבינה נקרא אם לגנת\"א, דהיינו מלכות. וכן ג\"כ נקרא אם \nלשאר נטיעות הגן, שהם הספירות שהם למעלה מן הגן. וזהו אם לגנתא ועילא מן גנתא. וטעם \nאמרו אם לגנתא ולא אמר אם לשבע ספירן כראוי. הכוונה לפרש עיקר יחוד הבינה עם המלכות \nלתרץ ענין שם אדנ\"י ידו\"ד כמו שנבאר. או ירצה והאי אתקרי אם לגנתא, פי' גנתא נקרא \nכללות הנטיעות שהם הספירות המשתקיות ממנה. והיא נקראת אם אליהם והיא יושבת עילא מן \nגנתא שאז נקראת אם בהיותה רובצת על בניה להשקותם ולהניקם כדפי' בפ\"ו. וזהו ועילא מן \nגנתא. אמת שהוא לשון קצר. והטעם שקראם גן מפני שהם לשון נטיעות שהוא המתייחס אל \nמתשקיין ומתברכאן שאמר לעיל. בגין דעדן אשתתף וכו'. פי' כי הטעם שהיא נקראת אם הוא \n"},{"index":15,"he":"מפני שהעדן שהוא חכמה מתייחד עמה להשפיע להם ואינו מסתלק ממנה לפיכך תקרא אם כדפי' \nלעיל. ובג\"כ כל מבועין נפקין וכו'. הכונה לתרץ כיצד היא רחמים בהכרח ודינין מתערין \nוכו'. וז\"ש ובגין כך, פי' מפני שהיא נכללת במציאות הספירות כדפי' וכן כלם נשפעים \nממנה כמו שנקראת אם, והעיקר ביחוד החכמה עמה, ע\"י כך היא רחמים בהכרח, שהרי הכללות \nאשר בתוכה הם רובם חסד ורחמים ומקבלים חסד ורחמים מהעדן ע\"י הנהר, וכיון שכן בהכרח \nהיא רחמים. שהרי קבלתה הרחמים ע\"י הקצוות אשר בה במציאות נעלם כדפי' והם רחמים \nפשוטים ומקבלת רחמים ומשפעת רחמים. ובהכרח אעפ\"י שטבעה דין (על) [עם] כל זה עקרה \nרחמים. מפני ג' סבות הנזכר. הא' מפני הקבלה שמקבלת הקצוות הנעלמות הדקות שבתוך \nהבינה שהם עצם הרחמים, והשני מפני השפעת החכמה בה כדי שיקבלו המקורות ההם, והג' \nמפני ההשפעה שהיא משפעת אל הקצוות הנגלים המתאצלים במקומם. ואל ג' סיבות האלו אמר \n"},{"index":16,"he":"כל מבועין נפקין ונגדין ואשתקיין לכל עיבר וכו'. פי' מתמלאים ומקבלים המקורות והן \nמושפעים מכל צד מהחכמה בסוד הרחמים. והפי' הזה מוכרח. שאין מבועין נפקין ונגדין, \nר\"ל יוצאים ממנה ומשקים לכל צד. שא\"כ הי' לו לומר ואשקיין לכל עיבר וכו' ולא אמר \nאלא ואשתקיין בלשון התפעל שהוא אתשקיין מחכמה. ואל יקשה אמרו נפקין ונגדין. שפירושו \nיוצאין מהחכמה אל תוך הבינה בעצם המקורות. או נאמר כי לשון אשתקיין הוא כמו אשקיין \nוירצה אל ההשפעה הנשפעות ממנו אל הספי' למטה ע\"י המקורות והשרשים הנעלמים בתוכה \nוזהו מבועין נפקין ונגדין כמשמעו ומבועין היינו המקורות והמציאיות הנעלמים \nכדפירשנו. והראשון אצלינו הוא עיקר. ופתחין בה פתיחין, פי' פותחין אותה וממלאין \nאותה שפע הרחמים כזכר הממלא את הנקבה, וכן המקורות הנעלמים בהשפעת החכמה הבא עליהם \nהם פותחין הבינה. וזו היא הבחינה האחת שהוא שפע החכמה שבה. ואל האחרת שהיא השפעת \n"},{"index":17,"he":"הרחמים אמר רחמי מינה משתכחין. פי' הרחמים נמצאים ממנה ונשפעים מצדה אל הקצוות \nהתחתונים, ר\"ל במקום אצילותם. ואל האחרת שהיא בעצמותה רחמים מפני שהקצוות והמקורות \nהנעלמות בה הם רחמים אמר ורחמים פתיחין בה, פי' בעצמה בעצמותה היא כח הרחמים ורחמים \nנפתחים בה. והנה הוכרח מפני ג' טעמים האלה היותה רחמים. אם מצד קבלתה אם מצד עצמה \nואם מצד השפעתה. ובגין דקרינן לה אם וכו'. פי' ומפני שהיא נקבה כנודע שכל נקבה היא \nדין בסוד האילן המתהפך ממטה למעלה והופך את פניו לקבל וכאשר יתבאר בשער ממטה למעלה. \nוהבינה נקבה בערך החכמה מטעם שהיא מקבלת הוויות ממנה כמו שנבאר. לכן הוכרח היות \nהדין יוצא ממנה. נמצא לפי\"ז כי היותה נקראת רחמים מכל וכל לא יתיישב בה, מפני שממנה \nמוצא הדין והגבורה. ודין לא יתיישב בה מפני שהיא מוצא הרחמים והיא רחמים וקבלתה \nרחמים. וז\"ש איקרי רחמים בלחודהא. פי' שתקרא בשם רחמים לבד אינו מתיישב כלל משום \n"},{"index":18,"he":"דמסטרהא דינין מתערין. ולכן נתייחס אליה שם זה שעיקר האותיות הם רחמים לרמוז אל \nשעיקרה רחמים. ואנו הוגים אותיותיו בשם אלקים קריאה בעלמא לרמוז אל שג\"כ דינין \nמתערין ממנה וז\"ש אתוון רחמי שהוא העיקר, ונקוד דין מפני דאתנגיד מסטרהא דינא והכל \nמבואר. ומה שאמר קרינן לה אם וכו'. כבר דקדקנו כוונתו לעיל בפרק הקודם. והרי מדרגה \nאחת. ובזה ניתרצה שאלת ר' אלעזר בערך שם בן ד' בנקודות אלהים. אבל טעם יחודו לעולם \nבשם אדנ\"י בא לתרץ בסוף המאמר כמו שנבאר. ועתה נתרצו הקושיו' י\"ב י\"ג י\"ד. דרגא \nתניינא מסיטרא דהאי קדמאה וכו' פי' מצד הבינה שהוא המדרגה הראשונה של הדין, יוצא \nמדרגה שניה והוא הגבורה שנקרא אלקים באותיות ובנקוד כדמפרש ואזיל. ודקדק באמרו \nמסטרא דהאי דרגא קדמאה ולא אמר מדרגא קדמאה ממש. מפני שאין העיקר של בינה דין ח\"ו \nכדפי', אבל עיקרה רחמים, ומסטרהא דינין מתערין. לכן אמר מסיטרא שפי' מצדה לא בה \n"},{"index":19,"he":"בעצם וכלל זה יועיל למקומות רבים. ושירותא דזעיר אפין וכו'. פי' הגבורה הוא תחילת \nאצילות המלכות כנודע כי המלכות בצד הגבורה כמבואר לעיל בשערים הקודמים ובשערים \nהבאים. והוצרך לזה לבאר שהדין השלישי שהוא המלכות מתיחד בבינה ע\"י הגבורה בסוד \nהדינין. ועתה יתיישב שם בן ד' בנקודת אלקים אצל שם אדנ\"י לרמוז כי מטעם ששם אדנ\"י \nשהיא המלכות וסיבתה שהוא תחילתה אל הדין שהוא שירותא דיליה היינו הגבורה שם אלקים \nדיוצא מהבינה לכן נקרא הבינה שם בן ד' בנקודת אלקים. וביה אתאחיד. פירוש הדר למאי \nדסליק מיניה דהיינו הבינה. ומפני שיחוד הגבורה שם אלקים בשם השם בן ד' בנקודת אלקים \nוהתעוררותה מהבינה אמר הכתוב כי ה' הוא האלקים. פי' ה' שהוא שם בן ד' הוא מתייחד \nבשם אלקים באותיות אלקים דהיינו הגבורה ואמר ה' בשם בן ד' כפשוטו ופירושו שהוא שם \nבן ד' שהוא בבינה בעצם הוא האלקים הוא התעוררות שם אלקים. ומה שנזכר במקום אחד בשם \n"},{"index":20,"he":"בן ד' בנקודת אלקים בכלל. נתבאר בפרט בשני שמות ה' אלקים, כל אחד ואחד לבדו. ולזה \nלא יקשה מה שפי' בזוהר במקומות אחרים ה' אלקים בבינה, כי זה כלל וזה פרט וכן נתבאר \nהענין בפסוק כי ה' הוא האלקים שהוא הפסוק הנזכר לעיל. ועתה עם הדבר הזה נתבאר היאך \nמהפכין הרשעים מדה\"ר למדה\"ד, כי בהיות החכמה מתעלת ומקורות הרחמים נסתמים נמצאת \nהבינה מעוררת הגבורה לבד בכח שם בן ד' בנקודת אלקים. והמשל בזה כאשר נדמה בשכלינו \nאור הנר לאור השמש כי ודאי שרגא בטיהרא לא מהני והנר אינו פועל פעולתה כלל עם שודאי \nלא נתמעטה אורה מכמות שהיה אלא שמרוב בהיקות השמש פעולותיה אינם עושים רושם. וכן \nהדבר בבינה בהיותה משפעת אל כל הקוים שפעתם הנה היא רחמים מפני שרוב המקורות רחמים. \nוהגבורה לפני שאר המקורות כשרגא בטיהרא, ולא עוד אלא שלפעמים היא ג\"כ תתלבש \n[ברחמים] מצד שיכבש דינה ברוב הרחמים כדפי' בפ\"ו. וכאשר הרשעים גורמים שהמקורות \n"},{"index":21,"he":"נסתמים ואין הבינה נפתחת אלא במקור הגבורה לבד והדין הווה, הנה הפכו הרשעים הבינה \nשהיתה מדת רחמים אל הדין שהיא משפעת הדין והיא נפתחת במקורות הדין. ובזה נתבאר היות \nשתי התשובות אחת. ומתחלת דברי הרשב\"י עד סופם הכל תשובה אחת ואינו משתנה מענין \nלענין ונתתרץ הקושיא ט\"ו. דרגא תליתאה כו' כבר בארנו לעיל כי הוצרך לזה לבאר ענין \nיחוד שם בן ד' בנקודת אלקים עם שם אדנ\"י וקראה כאן צדק מפני שהמלכות נקרא צדק מצד \nהגבורה כמו שנבאר בערכי הכנויים. ומפני שעיקר הדין הוא בסוד בחינתה הנקראת ים \nהמתקרבת אל מצולת הים בבחינתה האחרונה, אמר כתרא בתראה פי' בחינה אחרונה נקרא צדק \nוהוא הב\"ד מקום הדין והגבורה שבבחינה זו נקרא בי דינא. וקראה בי דינא מפני ששם אדני \nב\"ד פי' בית דינו של תפארת כמו שנודע ששם אדנ\"י בית והיכל לשם בן ד'. ונבאר אותו \nבשער השמות בשם אדנ\"י. א\"כ כיון ששם אדנ\"י נקרא בי דינא נראה ששם אדנ\"י הוא דין \n"},{"index":22,"he":"הנקרא צדק וכו' מצד הגבורה המתייחד עם הבינה כדפי'. והנה ניתרצה קושיא ט\"ז. ותנא \nאדני הכי כתיב כו' פי' שם אדנ\"י אינו כשם בן ד' הנכתב בידו\"ד ונקרא באדנ\"י כי מפני \nהעלמו אינו נקרא ככתבו. אמנם נקרא בהיכלו בכינוייו. וכינוי והיכל שם בן ד' הוא \nאדנ\"י כדפי' ויתבאר בשער הנזכר. אמנם שם אדני אינו כן אלא נכתב אדני ונקרא אדני \nוז\"ש אדני הכי כתיב והכי איקרי כתבו והגיונו שוה. וזה מורה על גלוייו. וכנסת ישראל \nבהאי שמא איתקרי. פי' המלכות נקרא בשם זה ובבחינת מה שנקרא כנסת ישראל. והמלכות \nנקרא כנס\"י בבחינה אחרונה בבחינת הדין שבה. שמכח הדין שדנה את העולם מקבלת ואינה \nמשפעת כלל. וזה מורה על תוקף דינה, שהיא מקבלת ועכ\"ז אינה רוצה להשפיע אלא מכנסת \nואינה מוציאה, ויתבאר בערכי הכינויים. והכוונה בזה להכריח כי בבחינה הנקראת צדק ג\"כ \nנקראת אדנ\"י והוא בית דין שלישי וכן הכריח מהתוספתא שאמר ותנא. וז\"ש והאי שמא באתר \n"},{"index":23,"he":"דא אשתלים מפני שכבר ימצא מקומות ונראה מהם ששם אדני יהיה רחמים (ע' זהר בלק דף \nקפ\"ה ע\"ב): \nאמנם עיקר שלימותו אינו אלא בבחינת הדין כמו שנודע בענין אותיות ד\"ן הנזכר בתוכו \nוכן שהוא אור המתהפך כמפורסם שהיו\"ד למטה בסוד הוה\"י כמו שנבאר בשער ממטה למעלה. \nהנה עקר שלימותו הוא בסוד בחי' הדין. ואילין אינון תלת דרגין פי' כי הם ג' ביחוד, \nכי שם אדני מתיחד בשם בן ד' בנקודת אלהים ע\"י שם אלהים. וזה שאמר וכלא מתקשר חד בחד \nוכו' כדפי' לעיל. והנה נתתרץ קושי' הי\"ז. ונשלם ביאור המאמר בס\"ד. ויצא לנו מכלל \nדבריו ביאור ענין גדול, מציאות הבינה כיצד היא רחמים גמורים והדינין מתעוררים ממנה \nכדפי'. וכן ענין התהפכות מדת רחמים למה\"ד ומדת הדין למדה\"ר. וברוך החונן לאדם דעת \nבינה: \n \n"}]}
