{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-5","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":5,"title":"פרק עשירי:","hebrewTitle":"פרק עשירי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק עשירי: \nאחר שנתעסקנו בענין הספירות והכרח מציאותם וענין המסור להם בין החכמים, צריכין אנו \nלדעת מהותם ושמותם הכולל המוסכם בין המפרשים ובפרט בדברי הרשב\"י ע\"ה. והוא זה. הא' \nכתר, והב' חכמה, והג' בינה, והד' גדולה או חסד, והה' פחד או גבורה, והו' תפארת, \nוהז' נצח, והח' הוד, והט' יסוד, והי' מלכות. והספירות אלו הם י' שמות שאינם נמחקים \nוהשמות והספירות הכל דבר אחד כי רוחניות השמות הם ממש הספירות. הכתר הוא אהי\"ה, ולא \nנמצא בכתוב כ\"א ג\"פ בפסוק אחד (שמות ג יד) ויאמר אלהים אל משה אהי\"ה אשר אהיה ויאמר \nכה תאמר לבני ישראל אהי\"ה שלחני אליכם, ואולם הטעם למה לא בא בתורה ועוד ספקות \nאחרות שבדרוש הזה יתבאר בשער השמות בעה\"ו. ושם חכמה הוא י\"ה, ויש מהם הרבה כתוב \nבתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתוב בתורה עזי וזמרת יה וכן כי יד על כס יה. \nשנוי בנביאים אראה יה יה בארץ החיים שבמכתב לחזקיהו. משולש בכתובים מן המצר קראתי \n"},{"index":2,"he":"יה ענני במרחב יה וכמוהם רבים. ושם הבינה הוא שם בן ד' בנקודת אלקים, כתוב בתורה \nשנוי בנביאים משולש בכתובים. כתיב בתורה אדנ\"י ידו\"ד במה אדע כי אירשנה וכמוהו \nרבים. שנוי בנביאים ידו\"ד אדני חילי וישם רגלי וגו' וכמוהו רבים. משולש בכתובים אבא \nבגבורות אדני ידו\"ד אזכיר צדקתך לבדך וכמוהו רבים. ושם החסד הוא שם א\"ל, ויש מהם \nהרבה בתורה בנביאים ובכתובים. בתורה ויקרא לו אל אלקי ישראל וכמוהו רבים. בנביאים \nאל אלקים ידו\"ד הוא יודע וכו' וכמוהו רבים. בכתובים האל תמים דרכו וכמוהו רבים. ושם \nהגבורה אלקים כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים. כתוב בתורה והאלקים נסה את \nאברהם וכמוהו רבים. שנוי בנביאים ותהי חרדת אלקים וכמוהו רבים. משולש בכתובים קומה \nאלקים שפטה ארץ וכמוהו רבים. ושם הת\"ת ידו\"ד כ\"ב ש\"ב מ\"ב. כתוב בתורה ויאמר ידו\"ד, \nוידבר ידו\"ד וזולתם רבים. שנוי בנביאים כה אמר ידוד וזולתם רבים. משולש בכתובים ה' \n"},{"index":3,"he":"אמר אלי בני אתה וכמוהו רבים. ושם הנצח לא תמצא לבדו כי אם משותף בשם ההוד מטעם כי \nלשניהם שם אחד והוא צבאות. וזה לא נמצא בתורה כלל. ובנביאים הרבה כה אמר ה' צבאות \nוזולתם רבים. ובשם היסוד פירשו בו כל המפרשים האחרונים שמו המיוחד אל חי. וקשה שאין \nאל חי משמות שאינם נמחקים כי מלת חי אינו קדוש לפי הנראה במסכת שבועות (דף לה.) שלא \nמנו שם אלא אל. ושם אל שהוא הקדוש הוא מושאל אליו מהחסד בדרך הכנויים ומנאם. ומכלל \nהסברא הזאת רבי אבא בספר הזוהר פ' ויקרא (דף י\"א.) וז\"ל שתיתאה ושביעאה צבאות \nאקרון. תמינאה אל חי כד\"א כי שם צוה ה' את הברכה חיים וגו', ודא צדיק דכל חיים \nנפקין מניה עכ\"ל. ומה שמנה נצח והוד ששי ושביעי עם היות שהם שביעי ושמיני כנודע, \nמפני שרבי אבא התחיל למנות השמות משם י\"ה מחכמה כמבואר שם. ופירש כי צדיק נקרא אל \nחי מטעם כי מוצא החיים הוא ממנו ואמר דכל חיים נפקין מיניה, מפני שעקר החיים הם \n"},{"index":4,"he":"למעלה בחכמה ובינה כדכתיב (קהלת ז יב) החכמה תחיה בעליה וכמו שנבאר בשער ערכי \nהכנויים בעה\"ו, לז\"א כי הטעם שהיסוד נקרא בשם אל חי עם היות שעיקר החיים הם למעלה \nמפני כי הוא מקורם בערך יציאתם לחוץ, ומפני כן נקט לישנא דנפקין דהיינו בערך יציאה. \nהנה שרבי אבא פי' ששם היסוד אל חי. ור' אלעזר (שם ע\"ב) חלק עליו ואמר כי שמו הוא \nשדי וז\"ל תשיעאה שד\"י, דאמר לעלמא די, דהא די ספוקא הוא וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן \nצדיק דאיהו יסוד עולם דאמר לעולם די עכ\"ל. ומפני שהוקשה לו לרבי אלעזר שהשם שדי פי' \nשאמר לעולם די, דהיינו שהגבילו שהיו מצריו נמתחים והולכים עד שאמר לו די. וזה לא \nיוצדק ביסוד כי בריאת העולם היתה על ידי האדריכל שהיא המלכות וא\"כ היא ודאי שאמרה \nלעולם די. לז\"א שד\"י פי' ספוק ומזון והמזון הוא מצד היסוד והוא המספיק מזון לעולם \nוהיינו וספוקא לא אתי לעלמא אלא מן צדיק דאיהו יסוד עולם. וכוון לומר מן צי\"ע כי \n"},{"index":5,"he":"הוא יסוד ומעמיד העולם וזהו שכפל לשונו ואמר צדיק דאיהו יסוד עולם דאמר לעולם די. \nועכ\"ז לא נכחיש היות שם אל חי ביסוד כמו שבאר רבי אבא, אבל לא שיהיה שם קדוש כדרך \nשאר שמות שאינם נמחקים אלא כנוי כשאר הכינויים ובא בכתוב (תהלים פד ג) לבי ובשרי \nירננו אל אל חי. ושם שדי כתוב בתורה ואל שדי יברך אותך ויפרך וירבך, ש\"ב כקול שדי \nבלכתם, מ\"ב והיה שדי בצריך. ושם המלכות אדני כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש \nבכתובים. כתוב בתורה ועתה יגדל נא כח אדני וכמוהו רבים, שנוי בנביאים דבר שלח אדני \nביעקב וכמהו רבים, משולש בכתובים אדני שפתי תפתח וכמהו רבים. ובא במסורה כי יש מהם \nבמקרא קל\"ד, והטעם תמצאהו בפי' התורה להחזקוני בתחלתו אמר כי מספר זה הוא כנגד \nאותיות של ראשי וסופי תיבות של מזרח מערב דרום לומר שג' רוחות אלו סגורים בשמו של \nהקדוש ברוך הוא וכן קלד לשון סגירה כמו אקלידי אבל צפון אינו בכלל שהוא פתוח ליפרע \n"},{"index":6,"he":"מן הרשעים ולעתיד לבא יסגירנו הקב\"ה ג\"כ וכו' ע\"ש ותמצא טעמים נמשכים לזה הדרוש. \nועשר שמות אלו הנזכר הם היכלות לרוחניות הספירות והרוחניות ההוא לבוש אל רוחניותם \nהפנימי הנרמז בשם בן ד' שבכל ספירה וספירה. והענין הזה וזולתו בבאור השמות האלה \nוענייני הספירות יתבאר בשערים הבאים בעה\"ו וכל אחד ואחד במקומו הראוי לו. והנה נכלל \nהשער הזה והודאה לאל אשר עזרנו הוא יעזרנו נס\"ו אמן: \n \n"},{"index":7,"he":"שער ב פרק א\nבטעם למה עשר ולא יותר. ואחר שנתעסקנו בשער הקודם בהכרח ענין האצילות ושהוא מוסכם \nבין המקובלים שהם עשר לא פחות ולא יותר וסדרנו עניינם ושמותם, ראינו בשער זה לתת \nטעם היותם עשר ואל ענין האצילות כלו בכלל בעה\"ו: \nפרק ראשון: \nבהיותנו משתעשעים בגן עדני ספרי החכמים בחכמה הזאת מצאנו החכם רבי יהודא חייטי \nבספרו מנחת יהודא ד\"ט ע\"ב כתב בטעם העשר טעם א' משמו של רבי עזריאל ותשובתו בצדו. \nוז\"ל דע כי כל נקודה באה בג' קוטרים אורך ורוחב ועומק וכשתכם זה בזה בדרך מספר \nמרובע הג' עושים ט' ועם המקום הסובלם הם עשר עכ\"ל הר\"ר עזריאל ז\"ל. והשיג עליו רבי \nיהודא וז\"ל ולא ייטב בעיני הטעם הזה משתי סבות. הא' כי ההקדמה אינה אמיתיית מפני \nשהקוטרים הנזכר הם בעלי הכמות והנקודה אין לה כמות כי היא סוף הקו. ועוד הייטב \nבעיני ה' שהקוטרים הנזכר אשר בהם יגדר הגשם יוחסו אל האצילות, והלא באלקות הגשם חלף \n"},{"index":8,"he":"הלך לו עכ\"ל. ומפני שדבריו סתומים בקצת בפרט בקושיא הראשונה באמרו הנקודה אין לה \nכמות וכו' ראינו לבאר כונתו. והענין הוא כי כל גשמי יש לו אורך ורוחב ועומק ואין לך \nדבר גשמי בעולם שלא יהיו לו ג' אלו כי הם גדרי הגוף. ואילו יצוייר ב' גדרי הגוף \nלבדם שהם האורך והרוחב בלא עומק יקרא שטח שפי' כמו גוון השטוח על פני הנייר אשר \nיוצדק בו האורך והרוחב ולא יצדק בו העומק ולכן נקרא שטח. וכאשר נצייר גדר הגוף א' \nלבד שהוא האורך ולא הרוחב יקרא קו פי' קו האורך משולל מהרוחב וכ\"ש מהעומק. וכאשר \nנצייר שלילת שלשת גדרי הגוף תקרא הענין ההוא נקודה. והענין שאין לה לא אורך לא רוחב \nולא עומק. ולא מפני שיכולה להיות במציאות אלא נקרא נקודה צוריית ר\"ל ציור שלילת \nגדרי הגוף ולא שתהיה במציאות. ועם ההקדמה הזאת תובן כוונת ר' יהודא שהשיג על ר' \nעזריאל שדבריו סותרים שאמר נקודה באה בג' קטרים, וזה א\"א שלנקודה אין לה אורך ולא \n"},{"index":9,"he":"רוחב ולא עומק אלא שהיא סוף הקו פי' כמו שבארנו כי היא סוף הקו שהוא ג\"כ שלילת \nהאורך ונמצא כי הנקודה בלא קטרים כלל. ואומרו שהוא סוף הקו אינו מוסכם בין בעלי \nהתכונה. כי י\"א ששתי נקודות או יותר קבוצם יעשה קו. וי\"א כי אפי' יקובצו כל הנקודות \nשבעולם לא יעשה הקו אחר שהנקודה אין לה אורך כלל א\"א שיתהוה על ידה האורך. ואין זה \nמעקר העסק שלנו. והנה ר\"י לשתי השגותיו על דעת ר\"ע תירץ בדרך מספר לזכות ר' עזריאל \nולפי שאין הדבר נאה ומתקבל לא נעתיק אותו הנה. ונראה לנו להפך בזכות ר' עזריאל \nונאמר כי אמת שהאצילות אינו גוף ולא גשמות. עכ\"ז ממנו נמשך הגוף והגשמות וכמו שבעלי \nהקבלה האמינו היות ד' יסודות שהם מים אש אויר עפר רמוזים בספירות. שהם גדולה יסוד \nהמים, וגבורה יסוד האש, והת\"ת יסוד האויר, והמלכות יסוד העפר. ולא מפני שהם ממש \nיסודות ח\"ו. אבל הם שורש היסודות, והיסודות נבראים משרשם. כן הענין בגדרי הגוף כי \n"},{"index":10,"he":"אין הענין שיהיה ממש גוף למעלה ולא שיצדק בספירות גדרי הגוף אלא אחר שהגוף נברא מהם \nוהם שרש אליו נמצאו בשרשים על דרך הכינוי מציאות גדרי הגוף. ולכן יוצדק למעלה אמרנו \nאורך ורוחב ועומק. והכונה הכח שבו נעשה האורך, והכח שבו נעשה הרוחב, והכח שבו נעשה \nהעומק. וכן כל אחד מג' כחות הללו עושים ג' פעולות אחרות נמצא מציאותם ט'. והממציא \nמציאות הגוף קודם בואו אל גדריו הוא כח עשירי. הרי שמוכרחים למעלה עשר כחות שהם עשר \nספירות. ולא שתהיה סברת הרב רבי עזריאל שיהיו למעלה גדרי הגוף חלילה. עוד נראה כי \nמתחלה הקושיא אינה כלל כי היטיב רבי עזריאל עם אשר המשיל האצילות לגדרי הגוף שכבר \nנתן רשות לדבר זה. והנה בס\"י דרך דרך זו באומרו עומק רום ועומק תחת ורום ותחת ומזרח \nומערב ודרום וצפון הם גדרי הגוף, ועכ\"ז לא מנע עצמו בס\"י לדמותו באלקות להיות שהם \nמשל ודמיון בדרוש. ואל קושיא הב' שהנקודה אין לה כמות, זו אינה השגה. שהרי אין \n"},{"index":11,"he":"נקודה שלא תהיה בעלת הגדרים ודאי ואם אמרנו לעיל שהנקודה אין לה כמות היא דוקא \nנקודה צוריית שאינה במציאות והנקודה שהוא במציאות היא בעלת קטרים וא\"כ אינה השגה. \nועוד כי להיות שאין האצילות גוף וגשמות כנה אותו בלשון נקודה שאינה גוף להיות \nשהאצילות שרש הגוף וגדריו. ועוד כנה האצילות בלשון נקודה לומר כי כמו שהנקודה \nמתייחדת בחלקיה ואינה מקבלת חלקים כלל כן האצילות אינו מקבל החלקים ואף אם נאמר בה \nחלקים הכל משל ודמיון. ע\"כ הגיע מה שנראה לנו להפך בזכות הרב רבי עזריאל. ועתה \nנכתוב מה שכתב ר' יהודא בטעם האצילות וז\"ל מאחר שהאצילות בא בנקודה יש להודות על \nכרחינו שיש בנקודה הזאת ראש תוך סוף. יש לנו להודות בסוף מאחר שאנו רואים כי אם היו \nנבראים מצד הכח שאין לו סוף היו הולכים לבלתי סוף והיו לעולם קיימים ולא היתה זאת \nהכונה, ומאחר שיש לה סוף אם כן יש לה ראש כי אין סוף בלי ראש ואין ראש בלי סוף. \n"},{"index":12,"he":"והשמר לך מלחשוב באמרי ראש תוך סוף היות הכונה ראש תוך סוף כמות חלילה, אלא בענין \nהכח כי יש הבדל בין העלה והעלול. ומפני שכל הג' קצוות הנזכרים בנקודה כלול מן הג' \nכי בראש יש סוף תוך וכן בתוך וכן בסוף נמצא שעולים תשע כשנכה ג' על ג' בדרך מספר \nהמרובע והמקום הסובל וכו' עכ\"ל. הן אלה קצת דבריו בקצור והביא מאמרים הרבה מהזהר \nלראיה. ולפי שאין המאמרים ראיה כלל אל דבריו לא ראינו להעתיקם. ומה שראוי להקשות אם \nלדבריו אם לדברי ר' עזריאל ע\"ה הוא כיון שטעם העשר הוא הנקודה אשר הוא בעלת שלש וכל \nאחד כלול מג' א\"כ אף אנו נאמר כי כל חלק מהג' אשר בכל א' מהשלשה חלקים שיהיה כלול \nמהג' ויעלו לאין תכלית משלש אל שלש. ואם אינו נרצה לכללם בענין הזה א\"כ הכללות \nהראשון שאנו עושין מג' ט' מהיכא תיתי לן. וזה ודאי דוחק גדול. עד שמתוך זה יש שרצו \nלהרכיב ב' סברות יחד ואמר שכל נקודה יש לה עמק וארך ורחב וכל א' מג' אלה יש להם \n"},{"index":13,"he":"סת\"ר הרי ט' והמקום הסובל הרי י'. ובידי להשיג על בעלי שלש סברות אלה כי איני רואה \nמקום לדברים אלה, שנמצאו היות הגופים והגבול הכרח למציאות האצילות. וזה דבר בלתי \nמתקבל שנאמר כי מפני שאלו הם גדרים מוכרחים הוכרחו הספירות היות מדתן כך שהרי \nהספירות פעלו והולידו העולם והנבראים כלם. והרי אם היו הספירות י\"ו אפשר שיהיה \nבמציאות הגדרים י\"ו דברים ד' על ד'. ומי ראה להכריח המצאת צורת האב מפני מציאות \nצורת הבן, וכי התאמר הוכרח שראובן יהיו לו ידים כדי שיהיו לבנו ידים או ג\"כ לראובן \nג' ידים כדי שיהיו לבנו ג' ידים ואיך נכריח צורת הסבה מפני צורת המסובב. כי לפי \nהאמת הסבה הוא העקר והמסובב טפל אליה, והיאך יהיה המסובב הכרח אל צורת מציאות סבתו \nאתמהה. ועוד לדברי רבי יהודא שאמר שהנקודה יש בה סת\"ר וכל אחד משלשתן שיהיה בהן \nסת\"ר. ג\"ז אינו עולה יפה שהרי תוך אי אפשר שיהיה בו סוף וראש שאם יהיה בו סוף וראש \n"},{"index":14,"he":"לא יהיה תוך ומה שהוא תוך לא יוצדק בו סוף וראש כי ראשו הוא הראש הראשון וסופו הוא \nהסוף האחרון כי סוף וראש אינו סוף וראש כמותי אלא אפיסת הכח או תחלתו. ואיך אפשר \nלומר שיש כח שיהיה אפיסת כחו או תחלתו אם לא אפיסתו האחרונה או תחלתו הראשונה \nדהיינו ראשו וסופו בעצמו. ועוד אחר שאין הכונה בראש וסוף אלא בענין אפיסת הכח או \nתחלתו כמו שנתבאר א\"כ אחר שהסוף הוא אפיסת הכח איך באפיסה ההיא נוכל לומר ראש ותוך \nשהרי אינו אלא אפס כי אפס הכח ואין באפס התחלה ותוך, עם שאפשר לישב קצת מזה בדוחק. \nוע\"ד מה שהקשה הוא לר' עזריאל כי קטרי הגשמי איך יוחסו אל האצילות כי באלקות וכו'. \nולדידיה נמי מי ניחא איך אפיסת כח ותחלת כח יפול באצילות כי האלקות לא יוצדק בו \nחסרון כח ח\"ו כי הוא שלם תכלית השלמות. ועל כרחנו נשיב לזה אחד משני דברים. הא' כי \nהוכרח מטעם כי יש הבדל בין האין סוף והנאצלים כהבדל שבין עלה לעלול ולכן יוצדק בו \n"},{"index":15,"he":"קצת אפיסת הכח לפי שבהכרח אינו כדמיון המאציל ממש מטעם שירד מאתו והוא נאצל ממנו, \nואין הענין הזה חסרון במאציל ח\"ו ולא בנאצל אלא מפני שהוא נאצל ועלול הוכרח לרדת \nמדריגה מן העילה וזה מפני מעלת המאציל על הנאצל ומטעם זה יוצדק בו אפיסת כח מצד מה. \nאו שנאמר כי הוכרח להיות גבול בפעולתם למלאת כוונת המאציל שהיתה שהנבראים יהיו בעלי \nתכלית ובעלי האפיסה. א\"כ גם לדברי הרב ר\"ע נאמר כי הוכרח הגבול באצילות מטעמים \nהאלה. ראשונה כי העילה הראשונה הוא תכלית שלילת האפיסה מן הציור ומן הכמות מכל וכל \nאמנם הנאצלים ממנו הוכרח כי כפי רדתם מאת פניו יוגבלו קצת בגבול ציורי ולא גבול \nממש, אמנם בערך המאציל שהוא עלתם אשר אנו חייבים לשלול ממנו הגבול והאפיסה ושאר \nהעניינים הדומים לאלו הוכרח שיהיה לנאצלים הבדל ממנו כהבדל העלול מן העילה. ועוד \nשנית לשיהיו הנבראים הנמשכים מהנאצלים בעלי גבול, וזהו כחו יתברך כי כמו שנברא \n"},{"index":16,"he":"העולם יש מאין כך האין סוף ממ\"ה האציל נאצלים שמהם ימשכו פעולות בעלי תכלית כדי \nשיהיו הנבראים בעלי גבול. וצריך המעיין בזה להבין דעתו ולכוננו ולסעדו ולישרו אל \nהאמת. ואל יחשוב היות כוונתנו בזה להגביל לא במאציל ולא בנאצלים חלילה וחס. אבל \nהכונה בזה הוא שאחר שנשלול הגשם והגבול והכמות ואפיסת הכח והתכלית והסוף מהאצילות \nהטהור והקדוש תכלית השלילה וההרחק, חוייבנו בהכרח גמור להעלות עוד במדריגה יותר \nעליונה ויותר נבחרת באין סוף המאציל ממ\"ה. ולכן קראוהו אין סוף מהטעם הנזכר. ומעוט \nהדבור בענין הזה יפה ונאות ועל כזה ועל כיוצא בו נאמר (משלי כז כו) כבשים ללבושיך. \nועכ\"ז ראינו להכריח הענין בדברי הרשב\"י ע\"ה בתקונים (תקונא ע' דף ק\"ל.) וז\"ל כתר \nעלאה אע\"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח, אוכמא איהו קדם עלת העלות עכ\"ל. \nהכוונה אע\"ג שהוא אור צח וכו' תכלית הטוהר והוא באין גבול ואנו חייבים לשלול ממנו \n"},{"index":17,"he":"העביות והגבול, עכ\"ז חוייבנו להאמין כי יש לו עביות וגבול ואפיסת האור והכח בערך \nהמאציל שהוא עילתו. ולזה כנה בלשון זה אל האין סוף בלשון עלת העלות והכונה לחייב \nהענין בהכרח גמור כי הוא עלת העלות כולם ולכן הוא מוכרח היות לו מעלה על כלם. ואם \nנשלל האצילות מכל חסרון שבעולם ונעלהו במדרגה היותר שלמה שאפשר בעולם, ימשך מזה \nהכחשת מציאות סבה ראשונה כיון שהכתר במעלה שאין מעלה למעלה ממנה א\"כ מה המעלה \nשיתעלה עליו המאציל. לכן חוייבנו לתת מקום שבו נעלה המאציל על כל הנאצלים עם שנעלה \nהנאצלים בכל האפשר. והדבר הזה צריך האדם להתבונן ואל יתבהל להשיב מהר: \n \nשער ב פרק ב\n"}]}
