{"id":"kabala-bd11e1351be2-1-53","bookId":"kabala-bd11e1351be2","part":1,"torah":53,"title":"פרק רביעי:","hebrewTitle":"פרק רביעי:","segments":[{"index":1,"he":"פרק רביעי: \nהעשירית היא מלכות. ופי' בה שהיא כלולה מכל גוון. ונכון הוא כי היא הפועלת הפעולות \nע\"י כלם. ובזוהר בקצת המקומות מייחס השחרות למדה זו להעדר אורה, וזה יהיה בימי \nחסרונה שאז נאמר (שה\"ש א) אל תראוני שאני שחרחורת. ולפעמים היא מתלבשת בגוון תכלת \nלהורות על תוקף הדין. ועם היות שיש כבר גילוי לענין זה כמה שכתבנו בפרק הקודם \nבגבורה ובחינותיה, עכ\"ז ראינו להעתיק הנה דברי הרשב\"י ע\"ה שימשך מדבריו אל הדרוש \nהזה תועלת. וז\"ל בפ' תרומה (ד\"קלט.) ותכלת דא איהו תכלת דבציצית. תכלת דא איהו \nכרסייא רזא דתפלה דיד, תכלת דא איהו כרסייא דדיינין ביה ד\"נ, בגין דאית כרסייא \nדדיינין ביה ד\"מ ואית כרסייא דדיינין ביה דיני נפשות. וע\"ד כל גוונין טבין לחלמא בר \nגוון תכלא, בגין דינדע דהא נשמתיה סלקא בדינא. וכד נשמתיה סלקא בדינא, גופא אתדן \nלאשתצאה, ואצטריך ההוא חלמא לרחמים סגיאין. תכלת דא איהו כרסייא, דכתיב ביה כמראה \n"},{"index":2,"he":"אבן ספיר דמות כסא וכתיב ואש מתלקחת ונוגה לו סביב, בגין דעבדין ביה כריכן לציצית. \nוכד נגה לו, אתהדר לגוון ירוק כגוון כרתי. מההוא שעתא ואילך אשתרי זמנא לק\"ש דהא \nאשתני גוון תכלת מכמה דהוה. ובג\"כ אסור למידן ד\"נ בליליא, בגין דשלטא ההוא גוון \nתכלא בההוא זמנא, ואתיהיב רשו למחטף נפשא בלא משפט, דהא משפט לא שלטא בההוא זמנא. \nכד אתי צפרא ואתער ימינא דלעילא, נפיק ההוא נהורא דלעילא ומטי עד האי תכלת ואשתני \nמכמה דהוה, וכדין שלטא עליה ואתדבק ביה כרסייא אחרא קדישא. מההיא שעתא ואילך זמנא \nלק\"ש עכ\"ל. וענין הגוון הזה גוון התכלת במלכות הוא בבחינתה התחתונה המתקרבת אל צד \nהחיצונים. וכן ביארו בזוהר (שלח דף קס\"ג ע\"ב), וז\"ל דסיהרא קדישא שפירא איהי \nבחוורו, וכל גוונין מנצצין בה ומרקמן, ואיהי כההוא שפירו וחוורו דשמשא ממש. ובההוא \nימא דיליה גו ע' שנין נפקא נונא חדא ואפיק מיניה גוון תכלת ואיהי נטלא גוון דא \n"},{"index":3,"he":"ותקינת ליה ואתחפייא לבר בהאי גוון. לאו דהאי גוון לבושא דילה, דהא שש וארגמן \nלבושה. אבל חופאה דלבר האי גוון איהו. כגוונא דא הוה משכנא דכוליה בשפירו מרקמא \nלגו, ולבתר ופרשו עליו בגד כליל תכלת. מ\"ט, בגין דתחות ים דא אית מצולת י\"ם כלל דכר \nונוקבא, ואית לון עינא בישא לאסתכלא. וכד מסתכלין, זמין לעינייהו גוון תכלא, ולא \nיכלא עינייהו לשלטאה. ואיהי אתתקנת לגו בכל גוונין מרקמן כדקא יאות עכ\"ל. וכשידוקדק \nבמאמר זה היטב יצא לנו שיש במלכות ג' בחינות. בחינה ראשונה היא הגוון עצמי אשר לה \nבעצמותה שהוא גוון לבן המאיר דהיינו כשפירו דשמשא שהוא בעלה אשר ממנו נלקחה. ויש לה \nבחינה ב' והיא לבוש שלה דהיינו שש וארגמן לבושה. ודקדק לשון שש, דהיינו שהיא כלולה \nמו' גוונין שהיא מקבלת מהספי' העליונות שהם ו' קצוות. וארגמן ג\"כ הוא בהיותה מקבלת \nד' גוונים יחד שהם ד' ספירות גדול\"ה גבור\"ה תפאר\"ת ומציאות מלכות. ולכן ארגמ\"ן ר\"ת \n"},{"index":4,"he":"אוריא\"ל ת\"ת \"רפאל מלכות \"גבריאל גבורה \"מיכאל חסד \"נוריאל ג\"כ תפארת אלא הכל לפי \nבחינתו פעמים מקבל מהימין פעמים מהשמאל כמו שנבאר בשעת היכלות פ\"ה. וקבלתה מלמעלה \nוהיותה מתלבשת מכל הגוונים יחד נקרא שש וארגמן לבושה, ואז היא מתלבשת ברחמים. ויש \nלה בחי' ג' והיא לבוש התחתון הבחינה המתקרבת להקליפות שהם נקראים מצולת ים. והגוון \nהזה הוא תכלת כמו שפי' בזהר הנ\"ל. וז\"ש ותכלת דא איהו תכלת שבציצית, שהוא מורה על \nתוקף הדין כמו שפי' הרשב\"י בפקודין פקודא דציצית (בפ' שלח דף קע\"ה) יעו\"ש. והוצרך \nלומר כן, לפי שיש מין תכלת אחר והוא גוון הספיר שגוונו נוטה אל התכלת, והתכלת ההוא \nהוא רחמים שהוא רומז בחכמה כדפירשנו לעיל. ואין הכוונה בו לשון כליון ח\"ו אלא לשון \nתכלית לפי שחכמה תכלית לכל מעשה בראשית שהיא סוף הישות ממטה למעלה, וממנה הוא \nהוויית הישות. משא\"כ תכלת שבמלכות. שתכלת שבמלכות, הוא לשון כליון חרוץ. וז\"ש תכלת \n"},{"index":5,"he":"דא איהו כרסייא, פי' כי היא בחינה תחתונה שבמלכות שהיא נקראת כסא, בסוד תפלה של יד \nשהוא קיבוץ כל המחנות כמבואר. והתכלת הזה פי' תכלת וכליון האדם ח\"ו בתוקף הדין. \nוז\"ש תכלת דא איהו כרסייא דדיינין וכו'. והטעם שאין הכסא הזה כשאר הכסאות, כי בשאר \nהכסאות דנים בהם ענייני האדם בפרטיו והיינו ד\"מ, אבל בכסא הזה שהוא גוון התכלת דנין \nבו ד\"נ וכו'. וכד נוגה לו אתהדר לגוון ירוק וכו'. הכוונה כי התכלת הוא גוון האניי\"ד \nבלע\"ז ושמו אזו\"ל והירוק הוא ירוק כעשבים והירוק הזה הוא מורכב מהירוק ככרכום או \nכחלמון עם התכלת. ובהתערב שניהם יחד, יהפך גוון התכלת לגוון הירוק ולכן בהיות הבקר \nאור והשמש עולה ומתערב אור השמש שהוא התפארת שגוונו ירוק כחלמון כדפי' לעיל עם \nהגוון התכלת שהיא המלכות בבחינת מצולת ים כדפי' לעיל. וזה גוון התכלת שולט בלילה \nבסוד הקליפות השולטות בלילה מצדה. ובהתחלת אור השמש לעלות אז התכלת מתהפך אל ירוק \n"},{"index":6,"he":"ככרתי. וזה הענין משיכיר בין תכלת לכרתי דהיינו כאשר יאור היום ואור השמש גובר \nבמלכות עד שתתמתק קצת גוון התכלת ויהפך לירוק. ואז הוא זמן ק\"ש שהוא אברהם חסד. \nובזה נתבאר כוונת המאמר מתחלתו ועד סופו, ונתבארו גווני המלכות השש וארגמן ותכלת \nוירוק ולבן כמבואר: \n \n"},{"index":7,"he":"שער י פרק ה\nפרק חמישי: \nאחר שכללנו בפרקים הקודמים כל גווני הספירות ועניינם כפי הרשום בכתב אמת. רצוננו \nלהעיר על ענין זה שענין הגוונים הוא משל נאות אל הפעולות והעניינים הנמשכים \nמהספירות כדפי' בפ\"א. א\"כ נמצא שכמו שאין הפעולות של ספירות מתגלות אלא ע\"י המלכות, \nולא ישפוט פעולה בספירה מהם אם לא על ידה. כן ענייני הגוונים הכל במלכות, כי \nבספירות לא ישפוטו הגוונים. וכן באר הרשב\"י ע\"ה בתיקונים (בהקדמה ד\"ט) וז\"ל בראשי\"ת \nב\"ת ראש\"י אלה ראשי בית אבותם, בת, עלה אוקמוה מארי מתניתין בת בתחילה סימן יפה \nלבנים. ואיהי י' מן אדנ\"י מרגליות יקרא כלילא מכל גוון. דאת יו\"ד מן יהו\"ה לא תפיס \nביה גוון כלל. הה\"ד אני יהו\"ה לא שניתי, לא ישתנה בשום גוון כלל, אלא נהיר מלגאו \nדגוונין. דשם יהו\"ה כנשמתא בגופא דאיניש או כשרגא בהיכלא. ואת יו\"ד מן אדנ\"י איהו \nספיר נטיל גוון תכלת ואוכם מסטרא דדינא, ונהיר ביה נהורא חיוורא מסטרא דרחמי, ואיהי \n"},{"index":8,"he":"את יו\"ד מן אדנ\"י. אודם מסטרא דגבורה, פטדה מסטרא דימינא, ברקת מסטרא דעמודא \nדאמצעיתא. איהי אל\"ף דל\"ת נו\"ן יו\"ד כלילן מי\"ב גוונין. וכלהו משולשין באבהן, \nמשולשין בכהנים לוים וישראלים, קדושה לך ישלשו. כל אבן דגוון דילה חיור, נטילת מחסד \nוסגולה דילה לרחימו, ורזא דמלה אהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. אבנא סומקא \nנטילת מפחד, וסגולה דילה למיהוי אימתו מוטל על בריין דעלמא. אבנא כלילא מתרין \nגוונין חיור וסומק איהו עמודא דאמצעיתא. ירוק מסטרא דאימא עלאה דאיהי תשובה, קו \nירוק דאסחר כל עלמא עכ\"ל. ב\"ת ראש\"י, פי' בת היא מלכות, והיינו דוקא במציאותה הנקרא \nבת עין. והיא מציאותה הנרמז בי' שהיא המציאות שיש לה מחכמה כמו שנבאר בשער המציאות \nפ\"ג. וראשי, הם האבות ג' גוונים הסובבים לבת עין. והם ג\"כ ג' גווני קשת הסובבים \nאותה ובונים לה בנין סביבה, והם גווני החסד והרחמים והדין כמו שנבאר. וג' גוונים \n"},{"index":9,"he":"אלה נרמזים בה' שבה, כאשר נבאר בשער הנזכר. והכריח היות האבות נקראים ראש\"י מפסוק \nאלה ראשי בית אבותם וגו' שהם ג' אותיות הו\"ה וג' אותיות אד\"נ כמו שנבאר. בת, עלה \nאוקמוה מארי מתניתין בת בתחלה. הכוונה תחלה להאותיות כאשר היא למעלה בשם יהו\"ה שהוא \nיו\"ד על הו\"ה הוא בת בתחלה סימן יפה לבנים שהם רחמים וההויה היא זכר, אבל כאשר הבת \nבאחרונה שהוא יו\"ד מלמטה מן הו\"ה כזה הוה\"י אז הוא דין וההויה היא נקבה והוא דין. \nודברים אלו יתבארו יפה בשער ממטה למעלה פ\"א ב' כי שם עקר הדרוש הזה וטעמו. ואיהי י' \nמן אדנ\"י וכו'. הכונה כי ג' אותיות שהם הו\"ה הם ג' אבות גדולה גבורה תפארת. כי \nבאברהם היא ה' בסוד אברם אברהם, וה' שנייה ביצחק כנודע שהיא נטיית הדין אל השמאל \nכמו שבארנו בשער מהות וההנהגה בפ\"ב וג', והוא\"ו בתפארת קו האמצעי. וכ\"פ הרשב\"י בר\"מ \n(בפ' תצא דף רע\"ט) וז\"ל מה דהוה ברתא דמלכא י' על הו\"ה דכלילן באבהן, ה\"א קדמאה \n"},{"index":10,"he":"באברהם ה' תניינא ביצחק ו' ביעקב עכ\"ל. ודקדק באמרו ה' באברהם כאמרנו, כי לפי שיש \nבו ה' לפיכך נקרא שמו עליה. [כד]. נמצא הו\"ה ג' אבות שבהם כלולים הגוונים כאמרו \nוכלהו משולשין באבהן כדמסיק. וכן אד\"נ הן ג' אותיות במלכות כנגד ג' גווני האבות \nשבהם הגוונים כדמסיק. ועתה יאמר כי הגוונים כלהו הם כלולים ביו\"ד של אדנ\"י שהיא \nהבחינה האחרונה המראה הפעולות למטה וכן כל הגוונים נראים בה וזהו בת באחרונה שהיא \nבת עין התחתונה. אבל בת עין העליונה שהיא יו\"ד של חכמה אין בה גוון, אבל היא האור \nשע\"י יתגלו הגוונים. והוא משל אל העששית העשויה גוונים גוונים ובעוד שלא יאיר האור \nבה הגוונים מתעלמות ולא נראים אבל בהאיר האור בה אז יתראו הגוונים. והנה מקור האור \nהמאיר בגוונים היא יו\"ד של חכמה. והכוונה הוא כי הספירות אין להם פעולה אם לא ע\"י \nהשפע הנשפע מהמקור העליון שהיא יו\"ד של חכמה. וכאשר ישפע השפע והחיות ההוא בתוך \n"},{"index":11,"he":"הספי' אז יפעלו כל הספי' פעולתם. ויאירו הו\"ה באד\"נ ויאיר הגוונים ביו\"ד של אד\"נ כי \nיו\"ד של אדנ\"י בקבלת הגוונים היא כנגד יו\"ד של יהו\"ה בהארתם כדפי'. ובזה מבואר רוב \nעקר המאמר. ואות י' מן אדני כו' נטיל גוון תכלת ואוכם כו'. כבר פי' למעלה כי התכלת \nכנוי אל הדין הנשפע לה מגבורה. אבל אוכם אין הכונה אל השחרות שיושפע לה מגבורה, כי \nהשחרות מגבורה הוא בחצוני כמבואר לעיל בפ\"ג. אלא הכונה באמרו אוכם להעדר האור ואמר \nבתכלת ואוכם נטיל לשון לקיחה. ובנהורא חיוורא אמר נהירו. לבאר שעיקר יניקתה מן \nהשמאל, ולכן אמר נטיל שהיא מקבלת אותו מטבעה, אבל בסוד החסד אמר נהיר כי החסד מאירה \nבה שלא בטבעה. וסגולה דילה וכו'. הכריח הגוונים מכח הסגולות. ירוק מסטרא וכו'. פי' \nירוק כעשבים, והכריח שהבינה היא גוון הירוק שהיא נקראת קו ירוק הסובב כל העולם. \nוהכריח כן ממה שהיא נקראת תשובה בסוד תשובת הגוונים בה בסוד היובל ואז היא מקפת \n"},{"index":12,"he":"הכל. והנה שאר פרטי המאמר יתרחב ביאורו בספר אור יקר חלק שני. והנה על דרך כלל \nמתבאר היות עקר הגוונים במלכות בסוד קבלתה הפעולות מהמדות העליונות כי עיקר ההנהגה \nעל ידה כדפי', ובזה נתבאר ענין הגוונים בספי'. ואולם בגווני הצינורות פירשו קצת \nהמפרשים כי גוון כל צנור וצנור הוא לפי שיעור גוון המדה שהצנור נמשך ממנה. המשל, \nצנורות הנמשכים מכתר ככתר, ומחכמה כחכמה, וכן לכל שאר הספי'. וע\"פ דרכנו שדרכנו \nבענין הצנורות בשער הצנורות, שאמרנו היות הצנור המתערב משתי המדות כעין הצנור היוצא \nמן העין כמבואר שם בארוכה, יחוייב היות גווני הצנורות מגוון מורכב מב' גוונים \nמהמקבל והמשפיע. וכן לפי בחינות היחוד שבה מתיחדות שתי הספי', כן יהיה ענין הצנור. \nהמשל אם יהיה יחוד התפארת והמלכות ע\"י בחינת החסד יהיה הגוון שבצנור לבן. ולא לבן \nכגוון הלבנונית שבחסד ממש מפני שיש בו תערובת האדמימות קצת, אמנם יהיה גוון לבן \n"},{"index":13,"he":"רובו נוטה אל הלובן או כולו בקירוב. כי הת\"ת ישפיע לבן קרוב ללובן החסד, והמלכות \nקרוב לאודם הגבורה, מפני שעקר יניקתה מהגבורה. ובזה נקיש לשאר הספי' בענין הצנור \nכאו\"א לפי עניינו. ובזה נכלל הפ' הזה, ונשלם השער הזה, בילא\"ו: \n \nשער יא פרק א\nשער האחד עשר הוא שער הצחצחות: \nהכוונה בשער זה לבאר ענין הצחצחות הם הספירות הנעלמות בשרש כל השרשים כפי המקובל \nבפי כל המקובלים והרשב\"י ע\"ה: \n"},{"index":14,"he":"פרק ראשון: \nהמגלה הראשון אל ענין הדרוש הזה בין המפרשים הוא רבינו האי גאון בתשובת שאלה. ועם \nהיות לשונו ארוך יוצא מענינינו וצריך ביאור רחב, עכ\"ז לא נאסוף ידינו מלהעתיקו יען \nהיותו תועלת רב. וז\"ל הגאונים. נשאלה שאלה למאור הגדול אדון החכמה רבינו האי גאון \nז\"ל מרב פלטוי וחבריו. ילמדנו רבינו כי מצינו לרז\"ל י\"ג מדות שקבל מרע\"ה. ולאברהם \nאבינו בספר יחסוהו רז\"ל על שמו והוא ספר יצירה מונה שם י\"ס ואנחנו צריכין ללמוד \nמפיו הקדוש אם י\"ס הם י' מדות. א\"כ י\"ג מדות מצינו, י\"ג ספי' לא מצינו. או י\"ג מדות \nלבד, או י\"ס לבד. לתורתך אנו צריכין ולתשובתך אנו מיחלים. תשובת שאלה זו צריך לפנים \nולפני פנים וכמה זמנים לפנינו ולפניכם נשאלה שאלה זו בימי הדורות הראשונים ובימי \nקדמוננו הזקנים והפי' ארוך לא ליום אחד ולא ליומים עד היותו אחוז בחבלי החכמה \nהנעלמת הגנוזה בחדרי הנבואות ובמסורת החכמים בעלי רשומות. מ\"מ אין אנו רואים מצד \n"},{"index":15,"he":"חכמתכם ומעלתכם להיות שאלתכם ריקנית מכל וכל ודרכי תשובה זו עמוקים אם תגיע לידכם \nבקצרה. י\"ג מדות האמורים בתורה הם ענפי תולדות יוצאות מעשרה מעלות נקראות ספירות. \nאלו כנגד אלו. עם שלשה גנוזות ראשי ראשים ואם אינם מצויות לכם מסורות הם לקדמונים \nאיש מפי איש עד מפי הנביאים ז\"ל. והתולדות הן הן הפעולות נקראות מדות. והשרשים שהן \nהאבות נקראו ספירות. לא מפני שיש להם מספר או הן עצמן חשבון ומנין רק על דרך סוד \nעשרה עולמות שנתחדשו מהן שאין להם חשבון ודרך להשיגם רק מי שבראם לבדו והוא אדון על \nהכל שאינו מושג בשום צד ובשום ידיעה כלל יתברך בהתעלמותו. ושלמה רמז בשה\"ש (ו ח) \nבאמרו ועלמות אין מספר. ומפני כבוד תורתכם ראינו למסור לכם שמות הספי' כמו שקבלנו \nאותם מזקנינו ז\"ל ואין לנו רשות לגלות יותר מכבוד נעלם כמו שכתוב בספר משלי (כה ב) \nכבוד אלקים הסתר דבר. עשר ספירות נחלקו ביצירתן. ג' ראשונות הא' אור מופל\"א אור \n"},{"index":16,"he":"שאינו מושג רק הוא מיוחד ונערך למחשבה הטהורה. ונערכים אליה מאורות המד\"ע והשכ\"ל כי \nהמחשבה תדין בשניהם. וז' אחרונות הם ז' מאורות והג' מהם כף זכות וכף חובה ולשון \nהסליחה מכריע ביניהם. והמאור הד' הוא המחדש עולם הנשמות קראוהו יסוד עולם. בעלי \nרשומות וחכמי התלמוד קראוהו צדיקו של עולם. ועוד יש אור חיצון נקרא אש אוכלת \nוזרועותיו צפון וימין והוא סוף כל המאורות והתחלת כל המעשים. ועתה ארמוז לכם הג' \nמאורות העליונות על ע\"ס אין להם התחלה כי הם ש\"ם ועצ\"ם ושר\"ש כל השרשים ואין המחשבה \nיכולה להשיג בהם כי ההשגה ודעת כל נברא קצרה מהשיג. בשם זקנינו הקדושים קבלנו \nשמותיהם. אור פנימי קדמון והוא מתפשט בשרש הנעלם ומתנוצץ מכח התפשטותו כדמיון ב' \nאורים גדולים אור מצוחצח ואור צח כלו אור אחד ושרש אחד נעלם לאין סוף. וחכמי התלמוד \nהזהירו מלפרש החכמה והמחשבה ממה שאינו מושג לשום נברא, ואמרו במופלא ממך כו' אל \n"},{"index":17,"he":"תחקור אין לך עסק בנסתרות. ומה שאמרו בעלי רשומות שהספי' כדמות מאורות, לא כדמיון \nמאור השמש והירח והכוכבים רק מאורות רוחניות דקות וזכות פנימיות זהר מזהיר הנפשות. \nוחפשנו בכל צדדי החקירה מרבותינו המקובלים מפי זקנים הקדמונים לדעת אם יש לשלש \nהעליונות שמות נבדלים בעצמן כאשר לשלמטה מהם. ומצאנום כלם מסכימים בדעת מוסכמת שאין \nלהם שם ידוע מרוב העלמתן זולת השמות המיוחסים להם בשם מאורות, וכן השרש שאין לו \nהתחלה אין לו שם ידוע. ושם בן ד' אותיות כ\"ש שאר הכנויים כלם מיוחדים על כבוד נברא. \nואמנם שם יו\"ד ה\"א וא\"ו ה\"א שהוא יסוד המעלות דמות האות הראשון כדמות נקודה דקה מאד \nנצטיירה בכתיבתה כתיבה ידוע לבעלי רשומות להורות סוד מופלא כי נתגלמו ונצטיירו גולם \nוצורה רוחניות מכח הג' מעלות שהם שם עצם ושרש. ומן השרש הנעלם עלתה ונתפשטה עלוי \nופשוט אור מחשבי ומתפשטות בעצם השורש ובו (נ\"א ומהתפשטות בעצם השורש באו לא כו') לא \n"},{"index":18,"he":"חוץ ממנו ונתגלמו ונצטיירו מהם כח המדע וכח השכל והן התחלת יצירה רוחניות נעלמת. \nוזאת הנקודה קבלה כח הציור חזק ומופלא להצטייר בה עשר מעלות דק בתכלית הדקות על כן \nעלה מספרם למספר עשרה. ומכח נקודה זו נתגלמו עשרה מעלות בצורת אות ה\"א המיוסדת \nאחריה ובנקודת כתיבתה על הסדר אשר קבלנו מרבותינו ומזקנינו הקדמונים וכל הכוחות היו \nגנוזות בתוכה כדמות אוצר רוחני ומכח צורה זו השנית נתגלמו ונצטיירו שש קצוות עולם \nהגלימה גולם וציור רוחני פשוט וגלוי מן הראשון שהיו גנוזות באות השנית והן התחלת \nגלוי העולמים הנעלמים. וע\"כ חכמי הספירות קראו ספירה זו מראה העולם הנסתר. והה\"א \nהאחרונה הוא תקון הפועלים ומוציאה כל הכוחות הגנוזות לפעולה שלימה והיא שלמות כל \nהכוחות. עד הנה סדרי המעלות רק אין בידינו לכתוב ולפרש זה הסוד הנכבד והנורא בפי' \nרחב וארוך יותר מדאי. והאדון יוצר הכל יתן לנו ולכם לב לדעת וכו'. עכ\"ל תשובת ר' \n"},{"index":19,"he":"האי גאון ז\"ל. ומפני רוב העלם דבריו שרוב גופי החכמה תלוים בה ראינו לבאר אותה הנה \nבפרק בפ\"ע כי קצרה המגלה לקצת דבריו הנעימים: \n \nשער יא פרק ב\n"}]}
